מורה נבוכים חלק א פרק כז

הרחקת ההגשמה בתרגום אונקלוס
שיטת אונקלוס בהרחקת ההגשמה
1 אנקלוס הגר היה בקי מאוד בעברית ובארמית. הוא נתן את לבו להסיר את ההגשמה (מן ה'), כך שכל תואר המביא לידי גשמות שהכתוב משתמש בו, הוא מפרש אותו (שלא כפשוטו) לפי עניינו. כל מונח שהוא מוצא המורה על אחד ממיני התנועה, הוא מפרש את משמעות התנועה כהתגלות וכהופעה של אור נברא, כלומר שכינה, או השגחה. על כן הוא תרגם "יֵרֵד ה' [לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי]" (שמות יט,יא) – "יִתגְּלֵי ה'" (=יתגלה ה'); "וַיֵּרֶד ה' [עַל הַר סִינַי]" (שם,כ) – "וְאִתְגְּלִי ה'" (=והתגלה ה'), ולא אמר "וּנְחַת ה'" (=וירד ה'). "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה" (בראשית יח,כא) – "אֶתְגְּלֵי כְעַן וְאֶחְזֵי" (=אתגלה כעת ואראה). וזה עקבי בתרגומו.

ONKELOS the Proselyte, who was thoroughly acquainted with the Hebrew and Chaldaic languages, made it his task to oppose the belief in God’s corporeality. Accordingly, any expression employed in the Pentateuch in reference to God, and in any way implying corporeality, he paraphrases in consonance with the context. All expressions denoting any mode of motion, are explained by Him to mean the appearance or manifestation of a certain light that had been created [for the occasion], i.e., the Shekhinah (Divine Presence), or Providence. Thus he paraphrases “the Lord will come down” (Exod. 19:11), “The Lord will manifest Himself”; “And God came down” (xvi. 20), “And God manifested Himself”; and does not say “And God came down”; “I will go down now and see” (Gen. 18:21), he paraphrases, “I will manifest myself now and see.”

הסבר ראשון לחריגה: תיאור החוויה הנבואית
2 אבל הוא תרגם "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" (בראשית מו,ד) – "אֲנָא אֵחוֹת עִמָּךְ לְמִצְרַיִם" (=אני ארד עמך למצרים). זו פרשה מופלאה מאוד המורה על שלמות החכם הזה וטוּב פירושו והבנתו את הדברים כפי שהם. בתרגום זה הוא גם פתח לנו פתח לעניין גדול מענייני הנבואה,

This is his rendering [of the verb yarad, “he went down,” when used in reference to God] throughout his version, with the exception of the following passage, “I will go down (ered) with thee into Egypt” (Gen. 46:4), which he renders literally. A remarkable proof of this great man’s talents, the excellence of his version, and the correctness of his interpretation! By this version he discloses to us an important principle as regards prophecy.

והוא שבתחילת הפרשה הזו נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב [וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.] וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל [אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם.] אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה [וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה, וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ]" (שם,ב-ד). מכיוון שבתחילת הדיבור נאמר שהוא היה במראות הלילה, לא חשב אנקלוס לבלתי ראוי לומר כלשונם את הדברים שנאמרו במראות הלילה. וכך נכון, משום שזה תיאור של מה שנאמר, לא תיאור מעשה שהיה כמו "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות יט,כ) שהוא תיאור מה שאירע במציאות, ולכן כינהו (אנקלוס) "התגלות" ושלל ממנו מה שמורה על מציאות תנועה. אך את הדברים שבדמיון, כלומר סיפור מה שנאמר לו, השאירם כפי שהם. וזה מופלא.

This narrative begins: “And God spake unto Israel in the visions of the night, and said, Jacob, Jacob, etc. And He said, I am God, etc., I will go down with thee into Egypt” (Gen. 46:2, 3). Seeing that the whole narrative is introduced as a vision of the night, Onkelos did not hesitate to translate literally the words addressed to Jacob in the nocturnal vision, and thus gave a faithful account of the occurrence. For the passage in question contains a statement of what Jacob was told, not what actually took place, as is the case in the words, “And the Lord came down upon Mount Sinai” (Exod. 19:20). Here we have an account of what actually occurred in the physical world; the verb yarad is therefore paraphrased “He manifested Himself,” and entirely detached from the idea of motion. Accounts of what happened in the imagination of man, I mean of what he was told, are not altered. A most remarkable distinction!

3 מכאן תתעורר לכך שיש הבדל גדול בין מה שנאמר בו "בחלום" או "במראות הלילה" ובין מה שנאמר בו "במחזה" ו"במראה", ובין מה שנאמר בו סתם "ויהי דבר ה' אלי" או "ויאמר ה' אלי".

Hence you may infer that there is a great difference between a communication, designated as having been made in a dream, or a vision of the night, and a vision or a manifestation simply introduced with phrases like “And the word of the Lord came unto me, saying”; “And the Lord spake unto me, saying.”

הסבר שני לחריגה: ההגשמה מיוחסת למלאך ולא לה'
4 לדעתי ייתכן גם שאנקלוס מפרש (שלא כפשוטו) ש"אלהים" האמור כאן הוא מלאך, ולכן לא סלד מלומר עליו: "אֲנָא אֵחוֹת עִמָּךְ לְמִצְרַיִם". ואל תחשוב לבלתי ראוי שהוא מפרש ש"אלהים" כאן הוא מלאך בעוד הוא אומר לו "אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ", משום שאמירה זו נאמרת בניסוח זה גם על ידי מלאך. הלוא תראה שהוא אומר "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם: יַעֲקֹב, וָאֹמַר הִנֵּנִי" (בראשית לא,יא), ובסוף הוא תיאר את דיבורו אליו: "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר" (שם,יג). ואין ספק שיעקב נדר לה', לא למלאך. אבל דבר זה שגור בדברי הנביאים, כלומר סיפור הדברים שאומר להם המלאך בשם ה', בלשון דיבור ה' להם; וכל זה בהשמטת הנסמך, כאילו אמר: 'אנכי שלוח אלהי אביך', 'אנכי שלוח האל הנגלה עליך בבית אל', וכיוצא בזה.

According to my opinion, it is also possible that Onkelos understood Elohim in the above passage to signify “angel,” and that for this reason he did not hesitate to translate literally, “I will go down with thee to Egypt.” Do not think it strange that Onkelos should have believed the Elohim, who said to Jacob, “I am God, the God of thy father” (ib. 3), to be an angel, for this sentence can, in the same form, also have been spoken by an angel. Thus Jacob says, “And the angel of God spake unto me in a dream, saying, Jacob. And I said, Here am I,” etc. (Gen. 31:11); and concludes the report of the angel’s words to him in the following way, “I am the God of Bethel, where thou anointedst the pillar, and where thou vowedst a vow unto me” (ib. 13), although there is no doubt that Jacob vowed to God, not to the angel. It is the usual practice of prophets to relate words addressed to them by an angel in the name of God, as though God Himself had spoken to them. Such passages are all to be explained by supplying the nomen regens, and by considering them as identical with “I am the messenger of the God of thy father,” “I am the messenger of God who appeared to thee in Bethel,” and the like.

אשר לנבואה ודרגותיה ובאשר למלאכים, עוד יבוא דיון נרחב בהתאם למטרת חיבור זה.

Prophecy with its various degrees, and the nature of angels, will be fully discussed in the sequel, in accordance with the object of this treatise (II. chap. xiv.).