מורה נבוכים חלק א פרק כד

המונח הליכה
שלוש משמעויות (מתוך ארבע)
1 א) גם ה"הליכה" היא מכלל המונחים שנקבעו לתנועות מסוימות מתנועות בעלי החיים: "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (בראשית לב,ב). וזה נפוץ.
ב) מונח זה הושאל להתפשטות והימתחות של גופים שהם דקים יותר מגופי בעלי החיים: "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר" (שם ח,ה), "[וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד] וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה" (שמות ט,כג).
ג) לאחר מכן הושאל להתפשטות דבר כלשהו והופעתו, גם אם אין הוא גשמי כלל. נאמר: "קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ" (ירמיהו מו,כב). וכיוצא בזה דבריו "[וַיִּשְׁמְעוּ אֶת] קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" (בראשית ג,ח), הקול הוא שנאמר לגביו שהיה מתהלך.

THE term halak is likewise one of the words which denote movements performed by living beings, as in “And Jacob went (halak) on his way” (Gen. xxxii. I), and in many other instances. The verb “to go” was next employed in describing movements of objects less solid than the bodies of living beings, comp. “And the waters were going on (halok) decreasing” (Gen. 8:5); “And the fire went along (va-tihalak) upon the ground” (Exod. 9:23). Then it was employed to express the spreading and manifestation of something incorporeal, comp. “The voice thereof shall go like a serpent” (Jer. 46:22); again, “The voice of the Lord God walking in the garden” (Gen. 3:8). It is “the voice” that is qualified by “walking.”

משמעות הליכה בזיקה לה'
2 לפי השאלה זו היא כל לשון הליכה שנאמרה על ה' יתעלה, כלומר שהיא הושאלה לדבר שאינו גשמי: אם להתפשטות הדבר ואם לסילוק ההשגחה, שבבעל החיים דומה לכך הפנייה לאחור מדבר־מה, דבר שבעל החיים עושה בהליכה. אם כן כפי שכִּינה את הסרת ההשגחה "הסתרת פנים" בדבריו "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי" (דברים לא,יח), כך כינה אותה "הליכה", שיש לה משמעות של פנייה לאחור מדבר־מה, ואמר: "אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי" (שילוב פסוקים: הושע ה,טו; ב,ט).

Whenever the word “to go” is used in reference to God, it must be taken in this figurative sense, i.e., it applies to incorporeal things, and signifies either the manifestation of something incorporeal, or the withdrawal of the Divine protection, an act corresponding in lifeless beings to the removal of a thing, in living beings to the departure of a living being, “walking.” The withdrawal of God’s protection is called in the Bible “the hiding of God’s countenance,” as in Deuteronomy 31:18, “As for me, I will hide my countenance.” On the same ground it has been designated “going away,” or moving away from a thing. comp. “I will depart and return to my place” (Hos. 5:15).

3 אשר לדבריו "וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ" (במדבר יב,ט) הרי בהם נמצאות שתי המשמעויות גם יחד, כלומר משמעות סילוק ההשגחה המכונה פנייה אחורה, ומשמעות התפשטות הדבר והיגלותו והופעתו, והכוונה היא שחרון האף הוא שהלך והתפשט אל שניהם (=אהרן ומרים), ולכן הפכה (מרים) "מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג" (שם יב,י).

But in the passage, “And the anger of the Lord was kindled against them, and he went” (Num. 12:9), the two meanings of the verb are combined. viz., the withdrawal of the Divine protection, expressed by “and he went,” and the revelation, manifestation, and appearance of something namely, of the anger which went forth and reached them, in consequence of which Miriam became “leprous, white as snow.”

משמעות ד: ההידמות
4 וכן הושאל לשון הליכה להליכה בהנהגות נעלות, בלי תנועת גוף כלל: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח,ט), "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ" (שם יג,ה), "לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'" (ישעיהו ב,ה)

The expression “to walk” was further applied to conduct, which concerns only the inner life, and which requires no bodily motion, as in the following passages, “And thou shalt walk in his ways” (Deut. 28:9); “Ye shall walk after the Lord your God” (Deut. 13:5); “Come ye, and let us walk in the light of the Lord.” (Isa. 2:5).