מורה נבוכים חלק א פרק כא

המונח עבר
חמש משמעויות
1 "עבר" –
א) משמעותו הראשונה היא כמשמעות "עֻבּוּר" בערבית (=לעבור), והיא תזוזת גוף במרחב. ודוגמתו הראשונה היא תנועת בעל חיים על פני מרחק ישר מסוים: "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם" (בראשית לג,ג), "עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם" (שמות יז,ה). זה נפוץ.
2 ב) אחר כך הושאל להתפשטות הקולות באוויר: "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (שמות לו,ו), "[כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה] אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם ה'" (שמואל־א ב,כד).

IN its primary signification the Hebrew ‘abar, “to pass,” refers to the motion of a body in space, and is chiefly applied to living creatures moving at some distance in a straight line, e.g., “And He passed over (‘abar) before them” (Gen. 33:3); “Pass (‘abor) before the people” (Exod. 17:5). Instances of this kind are numerous. The verb was next applied to the passage of sound through air, as “And they caused a sound to pass (va-ya‘abiru) through out the camp” (Exod. 36:6); “That I hear the Lord’s people spreading the report” (ma‘abirim) (1 Sam. 2:24).

3 ג) אחר כך הושאל לשריית האור והשכינה שרואים הנביאים במראה הנבואה. נאמר: "וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" (בראשית טו,יז), והיה זה במראה הנבואה, משום שבתחילת הסיפור נאמר: "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם [וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו]" (בראשית טו,יב). ולפי השאלה זו נאמר: "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם [וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם]" (שמות יב,יב) וכל כיוצא בזה.

Figuratively it denoted the appearance of the Light and the Divine Presence (Shechinah) which the prophets perceived in their prophetic visions, as it is said, “And behold a smoking furnace, and a burning lamp that passed (‘abar) between those pieces” (Gen. 15:17). This took place in a prophetic vision, for the narrative commences, “And a deep sleep fell upon Abram.” The verb has this latter meaning in Exodus 12:12, “And I shall pass (ve-‘abarti) through the land of Egypt” (denoting “I shall reveal myself,” etc.), and in all similar phrases.

4 ד) הוא הושאל גם למי שעשה מעשה כלשהו והפריז בו ועבר את גבולו. נאמר: "[הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר] וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן" (ירמיהו כג,ט).

The verb is next employed to express that a person has gone too far, and transgressed the usual limit, in the performance of some act, as “And as a man who is drinking wine has passed (‘abarv) the proper limit” (Jer. 23:9).

5 ה) והושאל גם למי שדילג על מטרה כלשהי וכיוון למטרה אחרת ולתכלית אחרת: "וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ" (שמואל־א כ,לו).
"ויעבֹר ה' על פניו" – ביאור הרמב"ם
6 לדעתי, דבריו "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד,ו) הם לפי השאלה זו, וכינוי הגוף (="-יו") ב"פניו" מתייחס אליו יתעלה. וכך פירשו זאת החכמים, ש"פניו" כאן הם שלו יתעלה. והגם כי אמרו זאת בכלל ההגדות שאין זה מקומן, הרי יש בכך חיזוק כלשהו לדעתנו, ונמצא ש"פניו" מתייחס להקב"ה.
7 ביאור הדבר לדעתי ולפי מה שנראה לי, הוא שמשה עליו השלום ביקש השגה מסוימת, והיא שכונתה "ראיית פנים" בדבריו "וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג,כג), והובטחה לו השגה למטה ממה שביקש, והיא שכונתה "ראיית אחור" בדבריו "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (שם). וכבר הערנו על העניין הזה במשנה תורה (יסודי התורה א,י). אם כן הוא אמר כאן שה' יתעלה הסתיר ממנו את ההשגה ההיא המכונה "פנים", והעבירו הלאה לעניין אחר, כלומר ידיעת המעשים המיוחסים אליו יתעלה, שחושבים שהם תארים מרובים, כפי שעוד נבאר (א,נד).
8 בדבריי "הסתיר ממנו", כוונתי שההשגה הזו היא מוסתרת ומנועה מטבעה; ושכּל אדם שלם, כאשר שכלו נקשר בדבר שטבעו להשיג, וישאף להשגה נוספת מעבר לכך, עלולה השגתו להשתבש, או שימות, כפי שיבואר בפרק מפרקי חיבור זה (א,לב), אלא אם יילווה אליו סיוע אלוהי, כמו שאמר: "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי" (שם,כב).

It is also used figuratively to denote: to abandon one aim, and turn to a different aim and object, e.g., “He shot an arrow, causing it to miss the aim (leha‘abiro)” (1 Sam. 20:36). This is the sense, it appears to me, of this verb in “And the Lord passed by (va-ya‘abor) before his face” (Exod. 34:6). I take “his face” to mean “the face of God”; our Teachers likewise interpreted “his face” as being identical with “the face of God.” And, although this is found in the midst of Agadic interpretations which would be out of place in this our work, yet it is some support of our view, that the pronoun “his” is employed in this passage as a substitute for “God’s”—and the whole passage could in my opinion be explained as follows: Moses sought to attain to a certain perception which is called “the perception of the Divine face,” a term occurring in the phrase “My face cannot be seen”; but God vouchsafed to him a perception of a lower degree, viz., the one called, “the seeing of the back,” in the words, “And thou shalt see my back” (Exod. 33:23). We have mentioned this subject in our work Mishneh Torah. Accordingly, it is stated in the above-mentioned passage that the Lord withheld from Moses that perception which is termed “the seeing of the Divine face,” and substituted for it another gift, viz., the knowledge of the acts attributed to God, which, as I shall explain (chap. liv.) are considered to be different and separate attributes of the Supreme. In asserting that God withheld from Moses (the higher knowledge) I mean to say that this knowledge was unattainable, that by its nature it was inaccessible to Moses; for man, whilst able to gain perfection by applying his reasoning faculties to the attainment of what is within the reach of his intellect, either weakens his reason or loses it altogether as soon as he ventures to seek a higher degree of knowledge—as I shall elucidate in one of the chapters of this work—unless he be granted a special aid from heaven, as is described in the words, “And I will cover thee with my hand until I pass by” (Exod. 33:23)

ביאור שני: תרגום אונקלוס
9 ואילו התרגום נהג כמנהגו בדברים הללו. דהיינו, שכל דבר שהוא מוצא אותו מיוחס לה' ויש בו הגשמה או ספיחי הגשמה, הוא מפרש אותו בצורה של הֶשְׁמֵט הנסמך, כך שכינוי הגוף יהיה לדבר כלשהו הנסמך לה', אלא שהושמט. על "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (בראשית כח,יג) אמר: "יְקָרָא דַה' מְעַתַּד עִלָּווֹהִי" (=כבוד ה' ניצב עליו). ועל "יִצֶף ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (שם לא,מט) אמר: "יִסַךְ מֵימְרָא דַה'" (=יצפה דבר ה'). כך נהג (אנקלוס) עליו השלום בפירושו באורח קבע. וכך עשה לגבי מה שנאמר "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד,ו) – אמר: "וְאַעְבַּר ה' שְׁכִינְתֵיהּ עַל אַפּוֹהִי וּקְרָא" (=והעביר ה' את שכינתו על פניו וקרא). אם כן לדעתו הדבר שעבר הוא נברא בלי ספק. הוא פירש את כינוי הגוף של "פָּנָיו" כמוסב אל משה רבינו. ולפי זה יהיה פירוש "עַל פָּנָיו" – בנוכחותו, כמו שנאמר: "וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו" (בראשית לב,כב). גם פירוש זה הוא טוב ונאה.
10 אישוש לפירוש אנקלוס ז"ל ניתן למצוא בדברי הכתוב "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי" (שמות לג,כב). הרי שנאמר במפורש שמה שיעבור הוא דבר המיוחס אליו יתעלה, לא עצמותו, יתהדר שמו, ועל הכבוד הזה אמר: "עַד עָבְרִי" (שם), "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד,ו).

Onkelos, in translating this verse, adopts the same method which he applies to the explanation of similar passages, viz., every expression implying corporeality or corporal properties, when referring to God, he explains by assuming an ellipsis of a nomen regens before “God,” thus connecting the expression (of corporeality) with another word which is supplied, and which governs the genitive “God”: e.g., “And behold the Lord stood upon it” (Gen. 28:13), he explains, “The glory of the Lord stood arrayed above it.” Again, “The Lord watch between me and thee” (Gen. 31:49), he paraphrases, “The word of the Lord shall watch.” This is his ordinary method in explaining Scripture. He applies it also to Exod. 34:6, which he paraphrases, “The Lord caused his Presence to pass before his face and called.” According to this rendering the thing which passed was unquestionably some physical object, the pronoun “his” refers to Moses, and the phrase ‘al panav is identical with lefanav, “before him.” Comp. “So went the present over before him” (‘al panav) (Gen. 32:22). This is likewise an appropriate and satisfactory explanation: and I can adduce still further support for the opinion of Onkelos from the words “while my glory passeth by” (ba-‘abor) (Exod. 33:22), which expressly state that the passing object was something ascribed to God, not God Himself: and of this Divine glory it is also said, “until I pass by,” and “And the Lord passed by before him.”

ביאור שלישי: יישום משופר לשיטת אונקלוס
11 ואם הכרח לפרש באופן של השמט הנסמך, כדרכו של אנקלוס תמיד, שלעתים מפרש שהמילה המושמטת היא "יְקָרָא" (=כבוד), ולעתים "שכינה", ולעתים "מֵימְרָא" (=דבר), כל מקום לפי עניינו – הרי שאנחנו גם כן נפרש שהנסמך המושמט כאן הוא קול, וכך יש לקרוא: "ויעבור קול ה' על פניו ויקרא". וכבר ביארנו (פסקה 2) את ההשאלה בלשון של "עֲבָרָה" ביחס ל"קול": "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (שמות לו,ו). ולפי זה הקול הוא אשר קרא.
12 אל ירחק בעיניך ייחוס הקריאה לקול, כי במילים האלה עצמן סופר על דיבורו יתעלה למשה. נאמר: "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז,פט). אם כן כמו שייחס את הדִבור לקול, כך ייחס כאן את הקריאה לקול. וכגון זה, כלומר ייחוס האמירה והקריאה לקול, נאמר כבר במפורש; נאמר: "קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא" (ישעיהו מ,ו).
13 הפירוש לפי הקריאה הזו יהיה אם כן כך: "ועבר קול מלפני ה' בנוכחותו (של משה) וקרא: "ה' ה'". וכפילות "ה'" תהיה עבור הקריאה, משום שהוא יתעלה הנקרא, כמו "מֹשֶׁה מֹשֶׁה" (שמות ג,ד), "אַבְרָהָם אַבְרָהָם" (בראשית כב,יא). וגם זה פירוש נאה מאוד.

Should it, however, be considered necessary to assume here an ellipsis, according to the method of Onkelos, who supplies in some instances the term “the Glory,” in others “the Word,” and in others “the Divine Presence,” as the context may require in each particular case, we may also supply here the word “voice,” and explain the passage, “And a voice from the Lord passed before him and called.” We have already shown that the verb ‘abar, “he passed,” can be applied to the voice, as in “And they caused a voice to pass through the camp” (Exod. 36:6). According to this explanation, it was the voice which called. No objection can be raised to applying the verb kara (he called) to kol (voice), for a similar phrase occurs in the Bible in reference to God’s commands to Moses, “He heard the voice speaking unto him”; and, in the same manner as it can be said “the voice spoke,” we may also say “the voice called”; indeed, we can even support this application of the verbs “to say, “and “to call,” to “the voice,” by parallel passages, as “A voice saith ‘Cry,’ and it says ‘What shall I cry?’” (Isa. 40:6). According to this view, the meaning of the passage under discussion would be: “A voice of God passed before him and called, ‘Eternal, Eternal, All-powerful, All-merciful, and All-gracious!’” (The word Eternal is repeated; it is in the vocative, for the Eternal is the one who is called. Comp. Moses, Moses! Abraham, Abraham!) This, again, is a very appropriate explanation of the text.

סובלנות לריבוי פירושים בדברים עמוקים
14 אל יהא מגונה בעיניך קיומם של פירושים רבים לעניין הקשה הזה, שהשגתו רחוקה, כי אין בכך נזק באשר למה שאנו עוסקים בו. ואתה, בחר לך מה שתחפוץ להאמין בו:
א) השגה שכלית אם שיהיה המעמד הגדול הזה כולו מראה נבואה בלא ספק, וכל השאיפה (של משה) – השגות שכליות, שביקש ושנמנעו ממנו, ושהשיג; הכול שכלי, בלי שום חוש, כמו שפירשנו בתחילה.
ב) דמות ממשית נבראת או שיחד עם זאת היתה השגת חוש הראייה, אך על דבר נברא, שבראייתו מושגת שלמות ההשגה השכלית, כפי שפירש אנקלוס.
ג) דמות בדמיון הנבואי אלא אם השגת הראייה הזו היתה גם כן במראה הנבואה, כפי שנאמר אצל אברהם: "וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר [בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה]" (בראשית טו,יז).
ד) קול ממשי נברא או שיחד עם זאת היתה השגת חוש השמיעה גם כן, ואז הקול הוא אשר עבר על פניו, שגם הוא נברא בלי ספק.
15 בחר איזו דעה שתחפוץ, כי כל המטרה היא שלא תפרש את דבריו כאן "וַיַּעֲבֹר" כמו "עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם" (שמות יז,ה), כי ה' יתהדר ויתרומם אינו גוף ולא אפשרית בו תנועה, ועל כן לא ייתכן שייאמר שהוא עבר כפי קביעתו הראשונית בלשון.

You will surely not find it strange that this subject, so profound and difficult, should bear various interpretations; for it will not impair the force of the argument with which we are here concerned. Either explanation may be adopted: you may take that grand scene altogether as a prophetic vision, and the whole occurrence as a mental operation, and consider that what Moses sought, what was withheld from him, and what he attained, were things perceived by the intellect without the use of the senses (as we have explained above): or you may assume that in addition there was a certain ocular perception of a material object, the sight of which would assist intellectual perception. The latter is the view of Onkelos, unless he assumes that in this instance the ocular perception was likewise a prophetic vision, as was the case with “a smoking furnace and a burning lamp that passed between those pieces” (Gen. 15:17), mentioned in the history of Abraham. You may also assume that in addition there was a perception of sound, and that there was a voice which passed before him, and was undoubtedly something material. You may choose either of these opinions, for our sole intention and purpose is to guard you against the belief that the phrase “and the Lord passed,” is analogous to “pass before the people” (Exod. 17:5), for God, being incorporeal, cannot be said to move, and consequently the verb “to pass” cannot with propriety be applied to Him in its primary signification.