מורה נבוכים חלק א פרק יז

החומר, הצורה וההעדר
הצורך בהסתרה במעשה בראשית
1 אל תחשוב שרק מדע האלוהות נמנע מן ההמון, אלא גם רוב מדע הטבע, וכבר חזרנו ואמרנו (פה"מ חגיגה ב,א; יסודי התורה ד,י; הקדמות, פתיחה6-5) (את דברי חז"ל) "ולא במעשה בראשית בשנים" (משנה חגיגה ב,א). דבר זה אינו רק דעת אנשי התורה, אלא גם דעת הפילוסופים. חכמי האומות בימי קדם היו מסתירים את הדיונים על הרֵאשיות (=יסודות המציאות) ומדברים עליהן בחידות. ואפלטון ומי שקדם לו היו מכנים את החומר "הנקבה" ואת הצורה "הזכר".

Do not imagine that only Metaphysics should be taught with reserve to the common people and to the uninitiated: for the same is also the case with the greater part of Natural Science. In this sense we have repeatedly made use of the expression of the Sages, “Do not expound the chapter on the Creation in the presence of two” [vide Introd. page 2]. This principle was not peculiar to our Sages: ancient philosophers and scholars of other nations were likewise wont to treat of the principia rerum obscurely, and to use figurative language in discussing such subjects. Thus Plato and his predecessors called Substance the female, and Form the male.

החומר, הצורה וההעדר
2 יודע אתה שראשיות הנמצאים המתהווים וכלים הן שלוש: החומר, והצורה, וההעדר המיוחד המחובר לחומר תמיד: לולא חיבורו של ההעדר אליו הוא לא היה מקבל צורה, ומן הבחינה הזו ההעדר נמנה עם הראשיות. עם קבלת הצורה ייבטל אותו העדר, כלומר העדר הצורה ההיא שקיבל החומר, ויתחבר לו העדר אחר, וכך לעולם, כפי שהתבאר במדע הטבע.

(You are aware that the principia of all existing transient things are three, viz., Substance, Form, and Absence of a particular form; the last-named principle is always inherent in the substance, for otherwise the substance would be incapable of receiving a new form: and it is from this point of view that absence [of a particular form] is included among the principia. As soon, then, as a substance has received a certain form, the privation of that form, namely, of that which has just been received, has ceased, and is replaced by the privation of another form, and so on with all possible forms, as is explained in treatises on natural philosophy.)

הזהירות היתרה אצלנו
3 ואם אלה, שאין להם נזק בהבהרה, השתמשו במונחים מושאלים ונקטו דימויים בתהליך הלימוד – כל שכן אנחנו, קהל מקבלי התורה, שמוטלת החובה עלינו לא לומר במפורש דבר שיקשה על ההמון להבינו, או שהם ידמו את אמיתת העניין באופן שונה ממה שנרצה ללמד. דע זאת גם כן.

Now, if those philosophers who have nothing to fear from a lucid explanation of these metaphysical subjects still were in the habit of discussing them in figures and metaphors, how much more should we, having the interest of religion at heart, refrain from elucidating to the mass any subject that is beyond their comprehension, or that might be taken in a sense directly opposite to the one intended. This also deserves attention.