מורה נבוכים חלק א פרק יא

המונח ישיבה
שתי משמעויות
1 "ישיבה".
א) מונח זה נקבע בתחילה בלשוננו לישיבה (פיזית): "וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא" (שמואל־א א,ט).
ב) וכיוון שהאדם היושב הוא קבוע ויציב באופן השלם ביותר של יציבותו וקביעותו, הושאל המונח לכל מצב יציב וקבוע שאינו משתנה. נאמר בהבטחה לירושלם שתתמיד ותהיה יציבה בהיותה בדרגה העליונה ביותר: "וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ" (זכריה יד,י). ונאמר: "מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת" (תהילים קיג,ט), כלומר: מעניק לה קביעות ויציבות.

THE primary meaning of the Hebrew yashab is “he was seated,” as “Now Eli the priest sat (yashab) upon a seat” (1 Sam. 1:9); but, since a person can best remain motionless and at rest when sitting, the term was applied to everything that is permanent and unchanging; thus, in the promise that Jerusalem should remain constantly and permanently in an exalted condition, it is stated,” She will rise and sit in her place” (Zech. 14:10); further,” He maketh the woman who was childless to sit as a joyful mother of children” (Ps. 113:9); i.e., He makes her happy condition to be permanent and enduring.

קביעות ה' מיוחסת לשמים הקבועים
2 במשמעות האחרונה הזו נאמר עליו יתעלה: "אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב [כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר]" (איכה ה,יט), "הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (תהילים קכג,א), "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם" (שם ב,ד) – הקיים לעד והיציב שאינו משתנה באף אופן מאופני השינוי:
1) לא שינוי עצמות;
2) ואין לו מצב מחוץ לעצמותו שישתנה בו;
3) גם יחסו לזולתו אינו משתנה, כיוון שאין יחס בינו ובין זולתו כדי שישתנה ביחס ההוא, כמו שיתבאר (א,נב-נו). ובזאת נשלם היותו לא משתנה כלל ובשום אופן שהוא, כמו שביאר ואמר: "כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג,ו) – בלי שינוי כלל. במשמעות הזו נאמרה "ישיבה" כאשר היא הוזכרה לגביו יתעלה.

When applied to God, the verb is to be taken in that latter sense: “Thou O Lord, remainest (tesheb) for ever” (Lam. 5:19); “O thou who sittest (ha-yoshebi) in the heavens” (Ps. 123:1); “He who sitteth in the heavens” (ii. 4), i.e., He who is everlasting, constant, and in no way subject to change; immutable in His Essence, and as He consists of nought but His Essence, He is mutable in no way whatever; not mutable in His relation to other things: for there is no relation whatever existing between Him and any other being, as will be explained below, and therefore no change as regard; such relations can take place in Him. Hence He is immutable in every respect, as He expressly declares, “I, the Lord, do not change” (Mal. 3:6); i.e., in Me there is not any change whatever. This idea is expressed by the term yashab when referring to God.

3 היא יוחסה דווקא לשמים ברוב המקומות, משום שהשמים הם אלה שאין בהם לא שינוי ולא שוני, כלומר שפרטיהם אינם משתנים כמו שמשתנים פרטי הדברים המתהווים וכלים על הארץ.

The verb, when employed of God, is frequently complemented by “the Heavens,” inasmuch as the heavens are without change or mutation, that is to say, they do not individually change, as the individual beings on earth, by transition from existence into non-existence.

קביעות ה' ביחס לטבע
4 וכן כאשר יוחס יתעלה באותו יחס הנאמר ב"שיתוף (השם)" למיני הנמצאות המתהווים וכלים, נאמר עליו גם כן "יושב", כי מציאות המינים הללו מתמידה, סדירה וקבועה, כמציאות הפרטים בשמים. נאמר: "הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ" (ישעיהו מ,כב) – הקיים לעד היציב על הקפת הארץ, כלומר סיבובהּ, ברמיזה לדברים המתהווים בה באופן מחזורי.

The verb is also employed in descriptions of God’s relation (the term “relation” is here used as a homonym) to existing species of evanescent things: for those species are as constant, well organized, and unvarying as the individuals of the heavenly hosts. Thus we find, “Who sitteth over the circle of the earth” (Isa. 40:22), Who remains constantly and unremittingly over the sphere of the earth; that is to say, over the things that come into existence within that sphere.

ונאמר: "ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב [וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם]" (תהילים כט,י), כלומר שגם כאשר מצבי הארץ משתנים ונהרסים, אין אצלו יתעלה שינוי יחס, אלא יחסו לכך, בין אם הדבר מתהווה או כלה, הוא יחס אחד יציב וקבוע, כי אותו יחס הוא למיני הדברים המתהווים, לא לפרטיהם. בחן אם כן כל לשון ישיבה שתמצא באשר לה' ותמצאנה במשמעות הזו.

Again, “The Lord sitteth upon the flood” (Ps. 29:10), i.e., despite the change and variation of earthly objects, no change takes place with respect to God’s relation (to the earth): His relation to each of the things which come into existence and perish again is stable and constant, for it concerns only the existing species and not the individuals. It should therefore be borne in mind, that whenever the term” sitting” is applied to God, it is used in this sense.