מורה נבוכים חלק א פרק א

פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כו,ב)

“Open ye the gates, that the righteous nation which keepeth the truth may enter in.”—(Isa. 26:2.)

המונחים צלם ודמות
משמעות שגויה של המונח צלם
1 צלם ודמות. אנשים חשבו ש"צלם" בעברית מורה על תבניתו ומתארו של דבר. דבר זה הביא להגשמה גמורה, בגלל הפסוק "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א,כו). הם חשבו שהאל הוא בצורת אדם, כלומר בתבניתו ובמתארו, והדבר הוביל אותם להגשמה גמורה. על כן הם האמינו בה, וסברו שאם ייטשו את האמונה הזו הם יכחישו את הכתוב, ואף ישללו את קיומו של האל אם אין לו גוף בעל פנים ויד הדומים לאלה שלהם בתבנית ובמתאר; אלא שהם מדמים שהוא גדול וזוהר יותר, וגם אינו עשוי מדם ומבשר. זהו שיא רוממותו של האל, לפי סברתם.

Some have been of opinion that by the Hebrew ẓelem, the shape and figure of a thing is to be understood, and this explanation led men to believe in the corporeality [of the Divine Being]: for they thought that the words “Let us make man in our ẓelem” (Gen. 1:26), implied that God had the form of a human being, i.e., that He had figure and shape, and that, consequently, He was corporeal. They adhered faithfully to this view, and thought that if they were to relinquish it they would in so reject the truth of the Bible: and further, if they did not conceive God as having a body possessed of face and limbs, similar to their own in appearance, they would have to deny even the existence of God. The sole difference which they admitted, was that He excelled in greatness and splendour, and that His substance was not flesh and blood. Thus far went their conception of the greatness and glory of God.

2 מה שראוי לומר בהפרכת הגשמת האל ואישוש אחדותו האמיתית, שאינה תקפה אלא בביטול הגשמות – את ההוכחה לכל זה עוד תלמד מחיבור זה (ב,א). ההערה כאן בפרק זה אינה אלא על ביאור משמעות צלם ודמות.

The incorporeality of the Divine Being, and His unity, in the true sense of the word—for there is no real unity without incorporeality—will be fully proved in the course of the present treatise. (Part II., ch. i.) In this chapter it is our sole intention to explain the meaning of the words ẓelem and demut.

משמעות מובחנת של המונח תואר והמונח צלם
3 אומר כך: ה'צורה' המפורסמת בקרב ההמון, שהיא תבנית הדבר ומתארו – המונח המיוחד לה בעברית הוא "תואר". נאמר: "יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (בראשית לט,ו), "מַה תָּאֳרוֹ [וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל]" (שמואל־א כח,יד), "כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ" (שופטים ח,יח). ועל הצורה המלאכותית (=הנעשית בכלי מלאכה) נאמר "יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד [...] וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ" (ישעיהו מד,יג). המונח הזה אינו חל על האלוה יתעלה כלל, חלילה וחס.

I hold that the Hebrew equivalent of “form” in the ordinary acceptation of the word, viz., the figure and shape of a thing, is toär. Thus we find “[And Joseph was] beautiful in toär (‘form’), and beautiful in appearance” (Gen. 39:6): “What form (toär) is he of?” (1 Sam. 28:14): “As the form (toär) of the children of a king” (Judges 8:18). It is also applied to form produced by human labour, as “He marketh its form (toär) with a line,” “and he marketh its form (toär) with the compass” (Isa. 44:13). This term is not at all applicable to God.

4 ואילו "צלם" חל על הצורה הטבעית, כלומר על העניין המגדיר את עצמותו של דבר ועושה אותו למה שהוא, והוא מהותו האמיתית באשר הוא המצוי הזה. ועניין זה (=הצלם, המגדיר את העצמות) אצל האדם, הוא מה שבאמצעותו מתבצעת ההשגה האנושית. בשל אותה השגה שכלית נאמר עליו "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" (בראשית א,כז).

The term ẓelem, on the other hand, signifies the specific form, viz., that which constitutes the essence of a thing, whereby the thing is what it is; the reality of a thing in so far as it is that particular being. In man the “form” is that constituent which gives him human perception: and on account of this intellectual perception the term ẓelem is employed in the sentences “In the ẓelem of God he created him” (Gen. 1:27).

5 לכן נאמר "צַלְמָם תִּבְזֶה" (תהילים עג,כ), כי הבזיון שייך לנפש, שהיא צורת המין, לא לתבנית האברים ומתארם. וכך אומר אני שהפסלים נקראו "צלמים" משום שהמבוקש מהם היה העניין שייחסו להם, לא תבניתם ומתארם. וכך אומר אני לגבי "צַלְמֵי טְחֹרֵיכֶם" (שמואל־א ו,ה), כי המבוקש מהם היה עניין הרחקת פגע הטחורים, לא תבנית הטחורים.
6 ואם הכרח הוא ש"צַלְמֵי טְחֹרֵיכֶם" ו"צלמים" נקראים כך על שם התבנית והמתאר, יהיה "צלם" מונח רב־משמעי או מסופק, הנאמר על צורת (=מהות) המין ועל הצורה המלאכותית וכיוצא בה מתבניות הגופים הטבעיים ומתארם.

It is therefore rightly said, “Thou despisest their ẓelem” (Ps. 73:20); the “contempt” can only concern the soul—the specific form of man, not the properties and shape of his body. I am also of opinion that the reason why this term is used for “idols” may be found in the circumstance that they are worshipped on account of some idea represented by them, not on account of their figure and shape. For the same reason the term is used in the expression, “the forms (ẓalme) of your emerods” (1 Sam. 6:5), for the chief object was the removal of the injury caused by the emerods, not a change of their shape. As, however, it must be admitted that the term ẓelem is employed in these two cases, viz. “the images of the emerods” and “the idols” on account of the external shape, the term ẓelem is either a homonym or a hybrid term, and would denote both the specific form and the outward shape, and similar properties relating to the dimensions and the shape of material bodies;

ויהיה המכוון בדבריו "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" צורת המין, שהיא ההשגה השכלית, לא התבנית והמתאר. הרי ביארנו לך את ההבדל בין "צלם" לבין "תואר", וביארנו את משמעות "צלם".

and in the phrase “Let us make man in our ẓelem” (Gen. 1:26), the term signifies “the specific form” of man, viz., his intellectual perception, and does not refer to his “figure” or “shape.” Thus we have shown the difference between ẓelem and toär, and explained the meaning of ẓelem.

משמעות המונח דמות
7 ואילו "דמות" הוא מונח הגזור מ"דמה", וגם הוא דוֹמוּת בעניין. כי דבריו "דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר" (תהילים קב,ז) לא באו לומר שהוא דומה לה בכנפיה ובראשה, אלא שיְגונו דומה ליגונהּ. וכיוצא בזה "כָּל עֵץ בְּגַן אֱלֹהִים לֹא דָמָה אֵלָיו בְּיָפְיוֹ" (יחזקאל לא,ח) הוא דומוּת בעניין היופי. "חֲמַת לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת נָחָשׁ" (תהילים נח,ה), "דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה [יִכְסוֹף לִטְרֹף]" (תהילים יז,יב) – כולם דומוּת בעניין, לא בתבנית ובמתאר. וכיוצא בזה נאמר: "דְּמוּת הַכִּסֵּא" (יחזקאל א,כו), "דְּמוּת כִּסֵּא" (שם; שם י,א) – דומוּת בעניין הרוממות והנכבדות, לא בריבועו ובעוביו ובאורך רגליו כמו שחושבים הפתאים. וכיוצא בזה "דְּמוּת הַחַיּוֹת" (שם א,יג).

Demut is derived from the verb damah, “he is like.” This term likewise denotes agreement with regard to some abstract relation: comp. “I am like a pelican of the wilderness” (Ps. 102:7); the author does not compare himself to the pelican in point of wings and feathers, but in point of sadness.” Nor any tree in the garden of God was like unto him in beauty” (Ezek. 8); the comparison refers to the idea of beauty. “Their poison is like the poison of a serpent” (Ps. 58:5); “He is like unto a lion” (Ps. 17:12); the resemblance indicated in these passages does not refer to the figure and shape, but to some abstract idea. In the same manner is used “the likeness of the throne” (Ezek. 1:26); the comparison is made with regard to greatness and glory, not, as many believe, with regard to its square form, its breadth, or the length of its legs: this explanation applies also to the phrase “the likeness of the ḥayyot (“living creatures,” Ezek. 1:13).

האדם נברא בצלם אלוהים ובדמותו
8 וכיוון שהאדם התייחד בעניין מופלא מאוד שבו, שאיננו קיים בדבר מן הנמצאים מתחת לגלגל הירח, והוא ההשגה השכלית שאינה משתמשת לא בחוש ולא באברים ולא בגפיים, דימה אותה להשגת האלוה, שאינה על ידי אמצעי. אף שאין זו דומוּת באמת אלא במבט ראשון בלבד. ובשל אותו עניין, כלומר השכל האלוהי הדבק בו, נאמר על האדם שהוא בצלם אלהים ובדמותו, לא שהאל יתעלה הוא גוף כך שיהיה בעל תבנית.

As man’s distinction consists in a property which no other creature on earth possesses, viz., intellectual perception, in the exercise of which he does not employ his senses, nor move his hand or his foot, this perception has been compared—though only apparently, not in truth—to the Divine perception, which requires no corporeal organ. On this account, i.e., on account of the Divine intellect with which man has been endowed, he is said to have been made in the form and likeness of the Almighty, but far from it be the notion that the Supreme Being is corporeal, having a material form.