מורה נבוכים חלק ב פרק מז

השאלות והגזמות בנבואה
הקדמה
1 אין ספק שהתבאר והתברר (ב,מג1 ושם בהפניות) שרוב נבואת הנביאים במשלים, כי כך פעולתו של הכלי לכך, כוונתי לכוח המדמה. וכן ראוי גם לדעת משהו על עניין ההשאלות וההגזמות, כי דבר זה בא רבות בלשונות ספרי הנבואה. אם מבינים זאת בצורה דווקנית מבלי לדעת שזו הגזמה והפרזה, או מבינים זאת על פי הוראתו הראשונית של הביטוי מבלי לדעת שהוא מושאל, נוצרות מוזרויות.
דוגמאות ללשונות הגזמה
2 א) כבר ביארו (חז"ל) ואמרו: "דברה תורה לשון הבאי" (בבלי חולין צ,ב; תמיד כט,א), כלומר הגזמה. והביאו לכך ראיה ממה שנאמר: "עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם" (דברים א,כח), וזה נכון.
ב) ומסוג ההגזמה הוא מה שנאמר: "[גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר] כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל" (קהלת י,כ).
ג) ובהתאם לכך נאמר: "[וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם] אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ [וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים]" (עמוס ב,ט). אופן זה מצוי לרוב בדברי הנביאים כולם, כוונתי לדברים הנאמרים באופן של הגזמה והפרזה ולא באופן מוגדר ומדויק.

IT is undoubtedly clear and evident that most prophecies are given in images, for this is the characteristic of the imaginative faculty, the organ of prophecy. We find it also necessary to say a few words on the figures, hyperboles, and exaggerations that occur in Scripture. They would create strange ideas if we were to take them literally without noticing the exaggeration which they contain, or if we were to understand them in accordance with the original meaning of the terms, ignoring the fact that these are used figuratively. Our Sages say distinctly Scripture uses hyperbolic or exaggerated language and quote as an instance, “cities walled and fortified, rising up to heaven” (Deut. 1:28). As a hyperbole our Sages quote, “For the bird of heaven carries the voice” (Eccles. 10:20); in the same sense it is said, “Whose height is like that of cedar trees” (Amos 2:9). Instances of this kind are frequent in the language of all prophets; what they say is frequently hyperbolic or exaggerated, and not precise or exact.

דוגמאות לתיאור אפשרי הנראה כלשון הגזמה
3 א) מה שאמרה התורה על עוג "הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל [הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ]" (דברים ג,יא) אינו מן הסוג הזה. כי "עֶרֶשׂ" היא המיטה: "אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה" (שיר השירים א,טז). ומיטתו של אדם אינה כמידתו בדיוק, כי אין זה בגד שהוא לובש. אלא המיטה תמיד גדולה יותר מן האדם הישן עליה. והנוהג הידוע הוא שהיא גדולה יותר מן האדם בשליש מאורכו, כך שאם אורך מיטה זו היה תשע אמות, הרי שאורך הישן עליה לפי הנוהג במיטות – שש אמות או מעט יותר. בדבריו "בְּאַמַּת אִישׁ" כוונתו לאמתו של אדם מבינינו, כלומר משאר בני האדם, לא שזוהי אמתו של עוג, כי בדרך כלל לכל אדם יש אברים פרופורציונליים. הרי שהוא אומר שגובהו של עוג היה כפול משאר בני האדם או מעט יותר, וזה בלי ספק חריג בפרטי המין, אבל אין זה מן הנמנע בשום פנים ואופן.

What Scripture says about Og, “Behold, his bedstead was an iron bedstead, nine cubits its length,” etc. (Deut.), does not belong to this class of figures, for the bedstead (eres, comp. arsenu, Song of Sol. 1:16) is never exactly, of the same dimensions as the person using it; it is not like a dress that fits round the body; it is always greater than the person that sleeps therein; as a rule, is it by a third longer. If, therefore, the bed of Og was nine cubits in length, he must, according to this proportion, have been six cubits high, or a little more. The words, “by the cubit of a man,” mean, by the measure of an ordinary man, and not by the measure of Og; for men have the limbs in a certain proportion. Scripture thus tells us that Og was double as long as an ordinary person, or a little less. This is undoubtedly an exceptional height among men, but not quite impossible.

4 ב) אשר לאותם אנשים שהתורה דקדקה בלשונה לגבי אורך חייהם, אני אומר שרק האדם המסוים שנזכר הוא שחי באורך החיים הזה, ואילו לשאר בני האדם היה אורך חיים טבעי כרגיל. והחריגה באדם הזה היא או בשל סיבות רבות של תזונתו ואורח חייו, או על דרך הנס ונוהגת כדיניו. לא ייתכן לומר בזאת אחרת.

As regards the Scriptural statement about the length of man’s life in those days, I say that only the persons named lived so long, whilst other people enjoyed the ordinary length of life. The men named were exceptions, either in consequence of different causes, as e.g., their food or mode of living, or by way of miracle, which admits of no analogy.

דוגמאות ללשונות השאלה
5 כך גם ראוי להתבונן היטב בדברים שנאמרים על דרך ההשאלה. מהם דברים ברורים וגלויים שאיש לא יתקשה בהם,
א) כגון מה שנאמר: "[כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן] הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף" (ישעיהו נה,יב), שזו השאלה ברורה.
ב) וכן את מה שנאמר: "גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ [אַרְזֵי לְבָנוֹן, מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ]" (שם יד,ח) תרגם יונתן בן עזיאל: "אַף שִׁלְטוֹנִין חֲדִיאוּ לָךְ עַתִּירֵי נִכְסִין" (=גם שליטים שמחו לך, עתירי נכסים). הוא הבין אותו בתור משל, כמו "חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן [עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר]" (דברים לב,יד).

We must further discuss the figurative language employed in Scripture. In some cases this is clear and evident, and doubted by no person: e.g., “The mountains and hills shall break forth in song before you, and all the trees of the wood clap their hands” (Isa. 4:12); this is evidently figurative language; also the following passage—“The fir-trees rejoice at thee,” etc. (ibid. 14:8), which is rendered by Jonathan, son of Uzziel, “The rulers rejoice at thee, who are rich in possessions.” This figure is similar to that used in the phrase, “Butter of kine and milk of sheep,” etc. (Deut. 32:14).

6 ההשאלות האלה רבות מאוד מאוד בספרי הנבואה. יש מהן שהמון העם חשים שהן מושאלות, ויש מהן שהם חושבים שאינן מושאלות.
א) שהרי אין מי שיפקפק בכך ש"יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ [הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ]" (שם כח,יב) הוא השאלה, ושאין לה' אוצר שהמטר נמצא בו.
ב) וכן מה שנאמר: "[וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל] וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל" (תהילים עח,כג-כד) – גם כאן אין מי שיחשוב שיש בשמים שער ודלתות, אלא זה על דרך הדימוי (=מטאפורה), שהיא מין של השאלה.
ג) וכן ראוי להבין את מה שנאמר: "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם [וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים]" (יחזקאל א,א),
ד) "[וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם] וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב,לב), "[מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי] אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" (שם,לג), "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים" (תהילים סט,כט) – כל אלה על דרך הדימוי, לא שיש לה' יתעלה ספר שהוא כותב בו ומוחק, כמו שחושבים המון העם משום שאינם חשים בעניין ההשאלה כאן.

And these figures are very frequent in the books of the prophets. Some are easily recognised by the ordinary reader as figures, others with some difficulty. Thus nobody doubts that the blessing, “May the Lord open to thee his good treasure, the heavens,” must be taken figuratively; for God has no treasure in which He keeps the rain. The same is the case with the following passage—“He opened the doors of heaven, he rained upon them manna to eat” (Ps. 78:23, 24). No person assumes that there is a door or gate in heaven, but every one understands that this is a simile and a figurative expression. In the same way must be understood the following passages—“The heavens were opened” (Ezek. 1:1); “If not, blot me out from thy book which thou hast written” (Exod. 32:32); “I will blot him out from the book of life” (ibid. ver. 33). All these phrases are figurative: and we must not assume that God has a book in which He writes, or from which He blots out, as those generally believe that do not find figurative speech in these passages.

והכול מאותו סוג.
סיכום והזמנה
7 הבן את כל מה שלא הזכרתי בהתאם למה שהזכרתי בפרק הזה, ונתח והבחן את הדברים בשכלך ויתברר לך מה נאמר באופן של משל, ומה נאמר באופן של השאלה, ומה נאמר באופן של הגזמה, ומה נאמר בדיוק כמובנו הראשוני. אז יתבארו ויתבררו לך כל הנבואות, ויישארו עמך האמנות שכליות סדורות, רצויות אצל ה', כי רק האמת רצויה אצלו יתעלה, ואין הוא מואס אלא את השקר. אל יתבלבלו דעותיך ומחשבותיך כך שתאמין בדעות שאינן נכונות הרחוקות מאוד מן האמת ותחשוב שהן תורניות, בעוד שמצוות התורה אינן אלא אמת מוחלטת, כשהן מובנות כראוי. נאמר: "צֶדֶק (=אמת) עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם [הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה]" (שם קיט,קמד), ונאמר: "אֲנִי ה' דֹּבֵר צֶדֶק [מַגִּיד מֵישָׁרִים]" (ישעיהו מה,יט).
8 על ידי התבוננות זו תינצל גם מלדמיין מציאות שה' לא המציא, ומִדעות רעות שחלקן עלול להוביל לפעמים לכפירה ולהאמנה בחסרון לגבי האלוה, כמצבי גשמות ותארים והיפעלויות כמו שביארנו (א,א-ס), או לחשוב שהאמירות הנבואיות האלה הן שקר. כל הפגם המביא לכך הוא ההתעלמות ממה שהערנו עליו. הנה גם אלה עניינים מסתרי תורה; ואף על פי שדיברנו עליהם באופן כללי, הרי קל לעמוד על פרטיהם אחרי מה שנאמר עד כה.

They are all of the same kind. You must explain passages not quoted by me by those which I have quoted in this chapter. Employ your reason, and you will be able to discern what is said allegorically, figuratively, or hyperbolically, and what is meant literally, exactly according to the original meaning of the words. You will then understand all prophecies, learn and retain rational principles of faith, pleasing in the eyes of God who is most pleased with truth, and most displeased with falsehood; your mind and heart will not be so perplexed as to believe or accept as law what is untrue or improbable, whilst the Law is perfectly true when properly understood. Thus Scripture says, “Thy testimonies are righteousness for ever” (Ps. 119:144); and “I the Lord speak righteousness” (Isa. 45:19). If you adopt this method, you will not imagine the existence of things which God has not created, or accept principles which might partly lead to atheism, or to a corruption of your notions of God so as to ascribe to Him corporeality, attributes, or emotions, as has been shown by us, nor will you believe that the words of the prophets are false: for the cause of this disease is ignorance of what we have explained. These things belong likewise to the mysteries of the Law; and although we have treated them in a general manner, they can easily be understood in all their details in accordance with the above remarks.