מורה נבוכים חלק ב פרק מו

סגנון תיאור מעשים במהלך הנבואה
הקדמה – דוגמה מכלילה
1 מפרט אחד ניתן ללמוד על כל פרטי המין, ולדעת שזאת צורת כל פרט ממנו. כוונתי באמירה זו היא לומר שמצורה אחת מצורות הודעות הנביאים תוכל ללמוד על כל ההודעות ממין זה.

ONE individual may be taken as an illustration of the individuals of the whole species. From its properties we learn those of each individual of the species. I mean to say that the form of one account of a prophecy illustrates all accounts of the same class.

מעשים במראה הנבואה מסופרים כאילו התרחשו במציאות
2 אחר הקדמה זו דע לך, שכמו שאדם רואה בשנתו שהוא נסע לארץ מסוימת והתחתן שם וחי שם זמן מה ונולד לו ילד והוא קרא לו בשם כלשהו והיה מה שהיה מצבו ועניינו – כך המשלים הנבואיים הנראים או נעשים במראה הנבואה כאשר המשל מצריך עשייה מסוימת ודברים שהנביא יפעל, ופרקי זמן הנזכרים בין פעולה ופעולה על דרך המשל, ותנועות ממקום למקום – כל זה הוא רק במראה הנבואה, לא שהן פעולות מציאותיות הקיימות מבחינת החושים החיצוניים. חלקם נזכרים בספרי הנבואה באופן סתמי, כי מכיוון שידוע שכל זה במראה נבואה, אין צורך לחזור ולומר כשנזכר כל חלק וחלק מן המשל שהוא היה במראה הנבואה;

After this remark you will understand that a person may sometimes dream that he has gone to a certain country, married there, stayed there for some time, and had a son, whom he gave a certain name, and who was in a certain condition [though nothing of all this has really taken place]; so also in prophetic allegories certain objects are seen, acts performed—if the style of the allegory demands it—things are done by the prophet, the intervals between one act and another determined, and journeys undertaken from one place to another; but all these things are only processes of a prophetic vision, and not real things that could be perceived by the senses of the body. Some of the accounts simply relate these incidents [without premising that they are part of a vision], because it is a well-known fact that all these accounts refer to prophetic visions, and it was not necessary to repeat in each case a statement to this effect.

כמו שהנביא אומר "ויאמר ה' אלי" ואינו נזקק לבאר שזה היה בחלום. וההמון חושב שהפעולות והתנועות והשאלות והתשובות האלה היו כולם במצב של השגת החושים ולא במראה הנבואה.

Thus the prophet relates: “And the Lord said unto me,” and need not add the explanation that it was in a dream. The ordinary reader believes that the acts, journeys, questions, and answers of the prophets really took place, and were perceived by the senses, and did not merely form part of a prophetic vision.

דוגמאות מנבואות יחזקאל וישעיהו
3 אציין לך מזאת מה שלא יהיה מי שיטעה בו בדמיונות, ואצרף לכך דוגמאות מאותו מין, ומאותן דוגמאות תלמד על מה שלא ציינתי.
א) מה שהוא ברור ולא טעה בו אדם הם דברי יחזקאל: "אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי [וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד ה' אֱלֹהִים...] וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל ח,א-ג).
ב) כך דבריו "וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה" (שם ג,כג) היו רק במראות אלהים, כמו שנאמר על אברהם: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה [וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים...]" (בראשית טו,ה), דבר שהיה "בַּמַּחֲזֶה" (שם,א);
ג) וכן דבריו "[הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה'] וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה [וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת]" (יחזקאל לז,א) היו רק במראות אלהים.
ד) יחזקאל, באותה מראה שהוכנס בה לירושלם, אמר כלשון הזה: "וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה חֹר אֶחָד בַּקִּיר. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם חֲתָר נָא בַקִּיר וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר וְהִנֵּה פֶּתַח אֶחָד. [וַיֹּאמֶר אֵלָי בֹּא וּרְאֵה אֶת הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה]" (שם ח,ז-ט). אם כן כמו שהוא ראה במראות אלהים שהוא נצטווה לחפור בקיר כדי שייכנס ויראה מה שנעשה שם, וחפר, כמו שציין, במראות אלהים, ונכנס דרך החור וראה מה שראה, וכל זה במראה –
ה) כך דבריו אליו: "וְאַתָּה [בֶן אָדָם] קַח לְךָ לְבֵנָה... וְאַתָּה שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי... וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים [וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עַל צִדְּךָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תֹּאכְלֶנּוּ... וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכֲלֶנָּה וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם]" (שם ד,א-יב).
ו) וכן דבריו אליו: "[וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ] וְהַעֲבַרְתָּ עַל רֹאשְׁךָ וְעַל זְקָנֶךָ [וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל וְחִלַּקְתָּם]" (שם ה,א) – את כל זה הוא ראה במראה הנבואה שהוא עשה את הדברים שנצטווה לעשות. יתעלה ה' מלשים את נביאיו לצחוק וללעג לשוטים ולצוותם לעשות מעשי שטות, ועוד לצוות לעבור עבירה, שהרי הוא כהן, וחייב שני לאוין על כל פאת זקן או פאת ראש. אך כל זה היה רק במראה הנבואה.
ז) כך אני אומר על מה שנאמר: "כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף [שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ]" (ישעיהו כ,ג), שזה היה רק במראות אלהים. אכן חלשי ההיגיון מדמים בנפשם לגבי כל זה שהנביא מתאר שהוא נצטווה לעשות כך ולכן עשה.
4 ח) וכך תיאר שהוא נצטווה לחפור בקיר אשר בהר הבית בעודו בבבל, ואמר שהוא חפרו, כמו שאמר: "וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר" (יחזקאל ח,ח).

I will mention here an instance concerning which no person will entertain the least doubt. I will add a few more of the same kind, and these will show you how those passages must be understood which I do not cite. The following passage in Ezekiel (viii. 1, 3) is clear, and admits of no doubt: “I sat in mine house, and the elders of Judah sat before me, etc., and a spirit lifted me up between the earth and the heaven, and brought me in the visions of God to Jerusalem,” etc.: also the passage, “Thus I arose and went into the plain” (iii. 2, 3), refers to a prophetic vision: just as the words, “And he brought him forth abroad, and said, Look now toward heaven and tell the stars, if thou be able to number them” (Gen. 15:5) describe a vision. The same is the case with the words of Ezekiel (xxxvii. 1), “And set me down in the midst of the valley.” In the description of the vision in which Ezekiel is brought to Jerusalem, we read as follows: “And when I looked, behold a hole in the wall. Then said he unto me, Son of man, dig now in the wall; and when I had digged in the wall, behold a door” (ibid. 8:7-8), etc. It was thus in a vision that he was commanded to dig in the wall, to enter and to see what people were doing there, and it was in the same vision that he digged, entered through the hole, and saw certain things, as is related. just as all this forms part of a vision, the same may be said of the following passages: “And thou take unto thee a tile,” etc., “and lie thou also on thy left side,” etc.; “Take thou also wheat and barley,” etc., “and cause it to pass over thine head and upon thy beard” (chaps. iv. and v.) It was in a prophetic vision that he saw that he did all these actions which he was commanded to do. God forbid to assume that God would make his prophets appear an object of ridicule and sport in the eyes of the ignorant, and order them to perform foolish acts. We must also bear in mind that the command given to Ezekiel implied disobedience to the Law, for he, being a priest, would, in causing the razor to pass over every corner of the beard and of the head, have been guilty of transgressing two prohibitions in each case. But it was only done in a prophetic vision. Again, when it is said, “As my servant Isaiah went naked and barefoot” (Isa. 20:3), the prophet did so in a prophetic vision. Weak-minded persons believe that the prophet relates here what he was commanded to do, and what he actually did, and that he describes how he was commanded to dig in a wan on the Temple mount although he was in Babylon, and relates how he obeyed the command, for he says, “And I digged in the wall.” But it is distinctly stated that all this took place in a vision.

אך כבר נתבאר שזה היה במראה אלהים, וכמו שנאמר על אברהם: "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר" (בראשית טו,א), ונאמר במראה נבואה זה: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים" (שם,ה). אם כן הדבר ברור שהוא ראה במראה הנבואה שהוא הוצא ממקום שהיה בו עד שראה את השמים, ואז נאמר לו "וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים"; והדבר מתואר כמו שאתה רואה.
דוגמה מנבואות ירמיהו
5 וכן אני אומר בציווי שנצטווה בו ירמיה לטמון את האזור בפרת, וטמנו, ובדק את מצבו לאחר זמן רב ומצאו שהרקיב ונשחת (ירמיהו יג,ד-ז) – כל המשלים האלה במראה הנבואה, ולא יצא ירמיה מארץ ישראל לבבל ולא ראה את פרת.
דוגמה מנבואות הושע
6 וכן דבריו להושע "לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים" (הושע א,ב) וכל אותה פרשה, של לידת הילדים וקריאתם בשמות כזה וכזה – הכול במראה הנבואה. כי אחרי שאמר במפורש שאלה משלים, לא נותר ספק בדבר ששום דבר מזה לא היה במציאות, אלא כאשר נאמר עלינו: "וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם [אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא]" (ישעיהו כט,יא).
דוגמה מחלומות גדעון
7 וכן נראה לי שפרשת גדעון בגִזה וזולתה (שופטים ו,יא-מ) היתה רק במראה הזה. איני קורא לזה "מראה נבואה" גמור, כי גדעון לא הגיע לדרגת הנביאים, לא כל שכן לדרגת המופתים. כל שהגיע אליו הוא להשתייך לשופטי ישראל, ואף מנו אותו (חז"ל) מקלי עולם (בבלי ראש השנה כה,ב), כמו שביארנו (כאן). אך כל זה הוא רק בחלום דוגמת חלום לבן ואבימלך כמו שציינו (ב,מא).

It is analogous to the description of the vision of Abraham which begins, “The word of the Lord came to Abram in a vision, saying” (Gen. 15:1); and contains at the same time the passage, “He brought him forth abroad, and said, Look now to the heaven and count the stars” (ibid. ver. 6). It is evident that it was in a vision that Abraham saw himself brought forth from his place looking towards the heavens and being told to count the stars. This is related [without repeating the statement that it was in a vision]. The same I say in reference to the command given to Jeremiah, to conceal the girdle in the Euphrates, and the statement that he concealed it, examined it after a long time, and found it rotten and spoiled (Jer. 13:4-7). An this was allegorically shown in a vision; Jeremiah did not go from Palestine to Babylon, and did not see the Euphrates. The same applies to the account of the commandment given to Hosea (i.-iii.): “Take unto thee a wife of whoredom, and children of whoredom,” to the birth of the children and to the giving of names to them. All this passed in a prophetic vision. When once stated that these are allegories, there is left no doubt that the events related had no real existence, except in the minds of those of whom the prophet says” And the vision of every one was unto them like the words of a sealed book (Isa. 29:11). I believe that the trial of Gideon (Judges 6:21, 27) with the fleece and other things was a vision. I do not call it a prophetic vision, as Gideon had not reached the degree of prophets, much less that height which would enable him to do wonders. He only rose to the height of the judges of Israel, and he has even been counted by our Sages among persons of little importance, as has been pointed out by us.

דוגמה מנבואות זכריה
8 וכן דברי זכריה: "וָאֶרְעֶה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת" (זכריה יא,ז) וכל הפרשה עד סופה, על דרישת השכר באדישות ונטילת השכר ומניית השקלים והשלכתם בבית היוצר (שם,יב-יג) – את כל זה ראה במראה הנבואה: הוא נצטווה לעשותו ועשה זאת במראה הנבואה או בחלום שלנבואה.

The same can be said of the passage in Zechariah (xi. 7), “And I fed the flock of slaughter,” and all the incidents that are subsequently described: the graceful asking for wages, the acceptance of the wages, the wanting of the money, and the casting of the same into the house of the treasure; all these incidents form part of the vision. He received the commandment and carried it out in a prophetic vision or dream.

זהו דבר שרק מי שמבלבל בין האפשרי לבין הנמנע יפקפק בו או לא ידע אותו.

The correctness of this theory cannot be doubted, and only those do not comprehend it who do not know to distinguish between that which is possible, and that which is impossible.

סיכום
9 ממה שהזכרתי תלמד על מה שלא הזכרתי: הכול מין אחד ודרך אחת – הכול מראה נבואה. אם כן כל מה שנאמר באותו מראה שהוא פעל בו, או שמע, או יצא, או נכנס, או אמר, או נאמר לו, או עמד, או ישב, או עלה, או ירד, או נסע, או שאל, או נשאל – הכול במראה הנבואה. אפילו ארכו המעשים המתוארים ונקשרו לזמנים ולאנשים ולמקומות שנרמז אליהם – מאחר שיתבאר לך שהמעשה הזה משל, דע לך בוודאות שהוא היה במראה.

The instances quoted may serve as an illustration of other similar Scriptural passages not quoted by me. They are all of the same kind, and in the same style. Whatever is said in the account of a vision, that the prophet heard, went forth, came out, said, was told, stood, sat, went up, went down, journeyed, asked, or was asked, all is part of the prophetic vision; even when there is a lengthened account, the details of which are well connected as regards the time, the persons referred to, and the place. After it has once been stated that the event described is to be understood figuratively, it must be assumed for certain that the whole is a prophetic vision.