מורה נבוכים חלק ב פרק מג

הופעת הסמל והמשל בנבואה
המשלים בנבואה והבנת משמעותם
1 כבר ביארנו בחיבורינו (משנה תורה, יסודי התורה ז,ג; מו"נ הקדמות, משלים) שהנביאים מתנבאים לעתים במשלים. דהיינו שהנביא רואה דבר על דרך המשל,
א. נבואה הכוללת פתרון) ויש שפתרון המשל הזה מוסבר לו במראה הנבואה הזה עצמו,
א. חלום הכולל פתרון) כמו שאדם רואה חלום ומדמיין בחלומו זה שהוא התעורר וסיפר את החלום לאדם אחר והסביר לו את פתרונו – והכול חלום, והוא שמכנים "חלום שנפתר בתוך חלום" (בבלי ברכות נה,ב).
ב. חלום בלי פתרון בתוכו) וכן יש חלומות שפתרונם נודע לאחר ההתעוררות.
הדגמות
2 כך המשלים הנבואיים, יש שפתרונם מוסבר במראה הנבואה. דוגמה א1) כמו שהתבאר בזכריה, שאמר לאחר שהקדים את המשלים ההם: "וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה..." (זכריה ד,א ואילך), ואז פתר לו את המשל.

WE have already shown in our work that the prophets sometimes prophesy in allegories; they use a term allegorically, and in the same prophecy the meaning of the allegory is given. In our dreams, we sometimes believe that we are awake, and relate a dream to another person, who explains the meaning, and all this goes on while we dream. Our Sages call this “a dream interpreted in a dream.” In other cases we learn the meaning of the dream after waking from sleep. The same is the case with prophetic allegories. Some are interpreted in the prophetic vision. Thus it is related in Zechariah, after the description of the allegorical vision—“And the angel that talked with me came again and waked me as a man that is awakened from his sleep. And he said unto me, ‘What dost thou see?’” etc. (Zech. 4:1-2), and then the allegory is explained (ver. 6, sqq.).

דוגמה א2) וכמו שהתבאר בדניאל, בדבריו: "דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל מִשְׁכְּבֵהּ" (=דניאל ראה חלום וחזיונות ראשו על משכבו) (דניאל ז,א), ואז הזכיר את כל המשלים, וציין את צערו על שאין הוא יודע את פתרונם, עד ששאל את המלאך, והוא הודיע אותו את פתרונם במראה הזה עצמו, והם דבריו: "קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא, וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא מִנֵּהּ עַל כָּל דְּנָה, וַאֲמַר לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי" (=קרבתי אל אחד מן העומדים, והאמת אבקש ממנו על כל זה, ואמר לי ופשר הדברים יודיעני) (שם,טז). וקרא לכל הפרשה הזאת "חזון" אחרי שאמר שהוא "חֵלֶם חֲזָה", מכיוון שמלאך פתר לו אותו בחלום שלנבואה, כמו שציין, והם דבריו לאחר מכן: "חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי אֲנִי דָנִיֵּאל אַחֲרֵי הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה" (שם ח,א). וזה ברור, כי "חזון" נגזר מן "חזה", ו"מראה" נגזר מן "ראה"; ול"חזה" ו"ראה" יש משמעות אחת, ואין הבדל בין אם אומרים "במראה" או "במחזה" או "בחזון" – אין דרך שלישית מלבד שתי הדרכים שדיברה עליהם התורה במפורש: "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו), אלא שיש בכך דרגות כמו שיתבאר (ב,מה).

Another instance we find in Daniel. It is first stated there: “Daniel had a dream and visions of his head upon his bed” (Dan. 7:1). The whole allegory is then given, and Daniel is described as sighing that he did not know its interpretation. He asks the angel for an explanation, and he received it in a prophetic vision. He relates as follows: “I came near unto one of those that stood by, and asked him the truth of all this. So he told me, and made me know the interpretation of the things” (ibid. ver. 16). The whole scene is called ḥazon (vision), although it was stated that Daniel had a dream, because an angel explained the dream to him in the same manner as is mentioned in reference to a prophetic dream. I refer to the verse: “A vision appeared to me Daniel, after that which appeared to me at the first” (ibid. 8:1). This is clear, for hazon (vision) is derived from ḥaza, “to see,” and mareh, “vision,” from raah, “to see”; and ḥaza and raah are synonymous. There is therefore no difference whether we use mareh, or maḥazeh, or ḥazon, there is no other mode of revelation but the two mentioned in Scripture: “In a vision I make myself known to him, in a dream I will speak unto him” (Num. 12:6). There are, however, different degrees [of prophetic proficiency], as will be shown (chap. xlv.).

3 ב. נבואה בלי פתרון בתוכה) וממשלי הנבואה יש משלים רבים שעניינם לא נפתר במראה הנבואה, אלא לאחר ההתעוררות יודע הנביא מה היתה הכוונה, כמו המקלות שלקח זכריה במראה הנבואה (זכריה יא,ז-יד).

There are other prophetic allegories whose meaning is not given in a prophetic vision. The prophet learns it when he awakes from his sleep. Take, e.g., the staves which Zechariah took in a prophetic vision.

בנבואה – פעמים שם הסמל מצביע על הנמשל
4 ודע שכמו שהנביאים רואים דברים שהכוונה בהם היא משל, כמו נרות זכריה (שם ד,ב) והסוסים וההרים (שם ו,א-ח) ומגלת יחזקאל (יחזקאל ב,ח-ג,ג) וחומת אנך שראה עמוס (עמוס ז,ז-ט) והחיות שראה דניאל (דניאל ז-ח) וסיר נפוח שראה ירמיה (ירמיהו א,יג) ומשלים דומים לכך שכוונתם לחקות עניינים – כך הם רואים גם דברים שהכוונה בהם היא למה ששמו של הדבר הנראה מסב אליו את תשומת הלב, מצד הגיזרון או רב־משמעיות המונח. וכאילו פעולת הכוח המדמה היא גילוי דבר בעל שם רב־משמעי שמאחת ממשמעויותיו נלמד על משמעות אחרת. וגם זה אחד ממיני ההמשלה. דוגמת דברי ירמיה "מַקֵּל שָׁקֵד" (ירמיהו א,יא), כשהכוונה היא ללמוד מרב־משמעיות "שקד", ועל כן אמר: "כִּי שֹׁקֵד אֲנִי [עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ]" (שם,יב) – לא ממשמעות המקל ולא ממשמעות השקד. וכן ראִייתו של עמוס "כְּלוּב קָיִץ" (עמוס ח,א) כדי ללמוד ממנו על תום התקופה, ועל כן אמר: "בָּא הַקֵּץ" (שם,ב).

You must further know that the prophets see things shown to them allegorically, such as the candlesticks, horses, and mountains of Zechariah (Zech. 4:2; 6:1-7), the scroll of Ezekiel (Ezek. 2:9), the wall made by a plumb-line (Amos 7:7), which Amos saw, the animals of Daniel (Dan. vii. and viii.), the seething pot of Jeremiah (Jer. 1:13), and similar allegorical objects shown to represent certain ideas. The prophets, however, are also shown things which do not illustrate the object of the vision, but indicate it by their name through its etymology or homonymity. Thus the imaginative faculty forms the image of a thing, the name of which has two meanings, one of which denotes something different [from the image]. This is likewise a kind of allegory. Comp. Makkal shaked, “almond staff,” of Jeremiah (i. 11-12). It was intended to indicate by the second meaning of shaked the prophecy, “For I will watch” (shoked), etc., which has no relation whatever to the staff or to almonds. The same is the case with the kelub. kayiẓ, “a basket of summer fruit,” seen by Amos, by which the completion of a certain period was indicated, “the end (ha-ḳeẓ) having come” (Amos 8:2).

5 מופלא יותר מזה הוא כשההערה היא על ידי מונח כלשהו שאותיותיו הן אותיות מונח אחר בשינוי הסדר, אף על פי שאין גיזרון בין שני המונחים ולא שיתוף משמעות ביניהם בשום אופן. כמו שאתה מוצא במשלי זכריה כשלקח את שני המקלות לרעות את הצאן במראה הנבואה, ושקרא לאחד "נֹעַם" ולשני "חֹבְלִים" (זכריה יא,ז). והכוונה במשל הזה היא שהאומה בתחילת מצבה היתה בנועם ה', והוא שהנהיגהּ והדריכהּ, והיא שמחה בציות לה' והתענגה על כך, והיתה רצויה לפני ה' והוא אהב אותה, כמו שנאמר: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם" (דברים כו,יז), וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם [לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו]" (שם,יח). ומנהיגהּ ומיישירהּ אז היו משה והנביאים שאחריו. אחר כך השתנה מצבה עד שמאסה בציות לה', ועל כן ה' מאס בה, ועשה את מנהיגיה חובלים, כירבעם ומנשה. ודבר זה לפי הגיזרון, כי "חובלים" הוא מן "מְחַבְּלִים כְּרָמִים" (שיר השירים ב,טו). ועוד למד מכך, כלומר מן הכינוי "חובלים", על כך שמאסו בתורה ומאס ה' בהם; ודבר זה אינו נגזר מ"חובלים" אלא בהחלפת סדר החי"ת והבי"ת והלמ"ד, ועל כן אמר במשמעות המיאוס והגועל במשל הזה: "וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי" (זכריה יא,ח). הרי שהחליף את סדר האותיות של "חבל" והפכו ל"בחל".

Still more strange is the following manner of calling the prophet’s attention to a certain object. He is shown a different object, the name of which has neither etymologically nor homonymously any relation to the first object, but the names of both contain the same letters, though in a different order, Take, e.g., the allegories of Zechariah (chap. 11:7, sqq.). He takes in a prophetic vision staves to lead the flock; he calls the one No‘am (pleasure), the other ḥobelim. He indicates thereby that the nation was at first in favour with God, who was their leader and guide. They rejoiced in the service of God, and found happiness in it, while God was pleased with them, and loved them, as it is said, “Thou hast avouched the Lord thy God,” etc., and “the Lord hath avouched thee,” etc. (Deut. 26:17, 18) They were guided and directed by Moses and the prophets that followed him. But later a change took place. They rejected the love of God, and God rejected them, appointing destroyers like Jeroboam and Manasse as their rulers. Accordingly, the word ḥobelim has the same meaning [viz., destroying] as the root ḥabal has in Meḥabbelim keramim, “destroying vineyards” (Song of Sol. 2:15). But the prophet found also in this name Ḥobelim the indication that the people despised God, and that God despised them. This is, however, not expressed by the word ḥabal, but by a transposition of the letters Ḥet, Bet, and Lamed, the meaning of despising and rejecting is obtained. Comp. “My soul loathed them, and their soul also abhorred me” [baḥalah] (Zech. 11:8). The prophet had therefore to change the order of the fetters in ḥabal into that of Baḥal.

6 לפי דרך זו נאמרו דברים מופלאים מאוד, שהם גם סודות, בדברו במרכבה על "נְחֹשֶׁת" ו"קָלָל" ו"רֶגֶל" ו"עֵגֶל" ו"חַשְׁמַל" (יחזקאל א,ד-ז), וכן במקומות אחרים, שכשתתחקה אחריהם בדעתך בכל מקום בעקבות ההערה הזאת, הם יתבארו לך על פי תוכנם.

In this way we find very strange things and also mysteries (Sodot) in the words neḥoshet, Kalal, regel, ‘egel, and ḥashmal of the Mercabah, and in other terms in other passages. After the above explanation you will see the mysteries in the meaning of these expressions if you examine them thoroughly.