מורה נבוכים חלק ב פרק מב

הופעת המלאך
ראיית מלאך – רק בחלום או במראה הנבואה
1 כבר ביארנו (ב:ו8, לד3, מא3 ועוד) שכל אימת שנזכרה ראיית מלאך או פנייה בדיבור ממנו, הוא רק במראה הנבואה או בחלום, בין אם נאמר הדבר במפורש בין אם לאו, כמו שאמרנו לעיל (ב,ו). דע זאת אם כן והבינהו מאוד מאוד.
2 אין הבדל בין אם נֶאמר תחילה שהוא ראה את המלאך, או שהיה פשט ("חיצוניות") הדברים שהוא חשבו תחילה לבן אדם ולבסוף התברר לו שהוא מלאך, מאחר שאתה מוצא שבסופו של דבר מה שנראה ודיבר אליו היה מלאך. דע זאת אם כן והפנם שמתחילת המצב היה זה מראה הנבואה או חלום שלנבואה.
אופני תיאור נבואת המלאך
3 כי במראה הנבואה או בחלום שלנבואה
א) יש שהנביא רואה שה' מדבר אליו, כמו שנבאר (ב,מה27-25),
ב) ויש שהוא רואה שמלאך מדבר אליו,
ג) ויש שהוא שומע מישהו מדבר אליו ואינו רואה אדם מדבר,
ד) ויש שהוא רואה בן אדם המדבר אליו ולאחר מכן מתברר לו שהמדבר הזה הוא מלאך. בנבואה באופן זה מצוין שהוא ראה אדם פועל או אומר ולאחר מכן ידע שהוא מלאך.

WE have already shown that the appearance or speech of an angel mentioned in Scripture took place in a vision or dream; it makes no difference whether this is expressly stated or not, as we have explained above. This is a point of considerable importance. In some cases the account begins by stating that the prophet saw an angel; in others, the account apparently introduces a human being, who ultimately is shown to be an angel; but it makes no difference, for if the fact that an angel has been heard is only mentioned at the end, you may rest satisfied that the whole account from the beginning describes a prophetic vision. In such visions, a prophet either sees God who speaks to him, as will be explained by us, or he sees an angel who speaks to him, or he hears some one speaking to him without seeing the speaker, or he sees a man who speaks to him, and learns afterwards that the speaker was an angel. In this latter kind of prophecies, the prophet relates that he saw a man who was doing or saying something, and that he learnt afterwards that it was an angel.

פרשת שלושת המלאכים שבאו אל אברהם
4 בעיקרון הגדול הזה החזיק אחד מן החכמים – למעשה, גדול מגדוליהם – והוא ר' חייא הגדול, באשר ללשון התורה: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא [וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו...]" (בראשית יח,א ואילך). שכיוון שהוקדם הכלל, שה' התגלה אליו, החל לבאר כיצד היתה צורת ההתגלות הזאת, ואמר שתחילה הוא ראה "שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים" (שם,ב) וקרה (מה שקרה), ואמרו (מה שאמרו), ונאמר להם (מה שנאמר). בעל הפרשנות הזאת אמר, שדברי אברהם "ה' [אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ] אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" (שם,ג) – גם זה תיאור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם, ואמר: "לגדול שבהם אמרוֹ" (בראשית רבה מח,י). הבן אם כן גם את הפרשה הזו, כי היא סוד מן הסודות.

This important principle was adopted by one of our Sages, one of the most distinguished among them, R. Ḥiya the Great (Bereshit Rabba, xlviii.), in the exposition of the Scriptural passage commencing, “And the Lord appeared unto him in the plain of Mamre” (Gen. xviii.). The general statement that the Lord appeared to Abraham is followed by the description in what manner that appearance of the Lord took place; namely, Abraham saw first three men; he ran and spoke to them. R. Hiya, the author of the explanation, holds that the words of Abraham, “My Lord, if now I have found grace in thy sight, do not, I pray thee, pass from thy servant,” were spoken by him in a prophetic vision to one of the men; for he says that Abraham addressed these words to the chief of these men. Note this well, for it is one of the great mysteries [of the Law].

פרשת מאבק יעקב במלאך
5 וכן אני אומר גם בפרשת יעקב על דבריו "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב,כה), שזה בצורת התגלות, כיוון שהתברר לבסוף שהוא מלאך. והיא בדיוק כמו פרשת אברהם, שקדמה בה הודעה כללית, "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'...", ואז החל לבאר כיצד היה הדבר. כך אצל יעקב אמר: "וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים" (שם,ב), ואז החל לבאר מה אירע עד שפגעו בו, ואמר שהוא שלח שליחים ופעל ועשה, "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ [וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר]" (שם,כד), וזה הוא "מלאכי אלהים" שנאמר עליהם בתחילה "וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים", וכל ההיאבקות והדיבור האלה במראה הנבואה.
פרשת בלעם ואתונו
6 וכן כל פרשת בלעם בדרך ודיבור האתון (במדבר כב,כא-לה) – כל זה במראה הנבואה, שהרי התבאר לבסוף שמלאך ה' דיבר אליו.
פרשת המפגש בין יהושע והמלאך
7 וכן אני אומר על דברי יהושע "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ [וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ...]" (יהושע ה,יג), שזה במראה הנבואה, שהרי התבאר בסוף הדבר שהוא "שַׂר צְבָא ה'" (שם,יד).
פרשת המלאך מן הגלגל
8 אשר למה שנאמר "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל [אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם... וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם...] וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ]" (שופטים ב,א-ד) – החכמים אמרו שמלאך ה' האמור כאן הוא פינחס, ואמרו: "זה פינחס, שבשעה שהשכינה שורה עליו דומה למלאך ה'" (ויקרא רבה א,א).

The same, I hold, is the case when it is said in reference to Jacob, “And a man wrestled with him” (Gen. 32:25); this took place in a prophetic vision, since it is expressly stated in the end (ver. 31) that it was an angel. The circumstances are here exactly the same as those in the vision of Abraham, where the general statement, “And the Lord appeared to him,” etc., is followed by a detailed description. Similarly the account of the vision of Jacob begins, “And the angels of God met him” (Gen. 32:2); then follows a detailed description how it came to pass that they met him; namely, Jacob sent messengers, and after having prepared and done certain things, “he was left alone,” etc., “and a man wrestled with him” (ibid. ver. 24). By this term “man” [one of] the angels of God is meant, mentioned in the phrase, “And angels of God met him”; the wrestling and speaking was entirely a prophetic vision. That which happened to Balaam on the way, and the speaking of the ass, took place in a prophetic vision, since further on, in the same account, an angel of God is introduced as speaking to Balaam. I also think that what Joshua perceived, when “he lifted up his eyes and saw, and behold a man stood before him” (Josh. 5:13) was a prophetic vision, since it is stated afterwards (ver. 14) that it was “the prince of the host of the Lord.” But in the passages, “And an angel of the Lord came up from Gilgal” (Judges 2:1); “And it came to pass that the angel of the Lord spake these words to all Israel” (ibid. ver. 2); the “angel” is, according to the explanation of our Sages, Phineas. They say, The angel is Phineas, for, when the Divine Glory rested upon him, he was “like an angel.”

הרי ביארנו (ב,ו4) שהמונח "מלאך" הוא רב־משמעי, ושהנביא נקרא גם הוא "מלאך", כמו שנאמר בפסוק: "וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם" (במדבר כ,טז), ונאמר: "וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה'" (חגי א,יג), ונאמר: "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים [וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא]" (דברי הימים-ב לו,טז).
פרשת המלאך גבריאל הנזכר בדניאל
9 וכן דברי דניאל: "וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי [בֶחָזוֹן] בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב" (דניאל ט,כא) – כל זה במראה הנבואה. אל יעלה על דעתך בשום אופן שיש ראיית מלאך או שמיעת דיבור מלאך אלא במראה הנבואה או בחלום שלנבואה, כמו שנקבע כעיקרון: "[אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה'] בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו). וממה שהזכרתי תלמד על מה שנשאר שלא הזכרתי.

We have already shown (chap. vi.) that the term “angel” is homonymous, and denotes also “prophet,” as is the case in the following passages:—“And He sent an angel, and He hath brought us up out of Egypt” (Num. 20:16); “Then spake Haggai, the angel of the Lord, in the Lords message” (Hagg. 1:13); “But they mocked the angels of God” (2 Chron. 36:16). Comp. also the words of Daniel, “And the man Gabriel, whom I had seen in the vision at the beginning, being caused to fly swiftly, touched me about the time of the evening oblation” (Dan. 9:11). All this passed in a prophetic vision. Do not imagine that an angel is seen or his word heard otherwise than in a prophetic vision or prophetic dream, according to the principle laid down:—“I make myself known unto him in a vision, and speak unto him in a dream” (Num. 12:6). The instances quoted may serve as an illustration of those passages which I do not mention.

המלאך ככוח הארה טבעית
10 ממה שהקדמנו (ב,לב) באשר להכרח בהכנה לנבואה, וממה שציינו (פסקה 8) לגבי רב־משמעיות המונח "מלאך", תדע שהגר המצרית אינה נביאה, ומנוח ואשתו אינם נביאים. כי הדיבור ששמעוהו או שהגיע אל לבם הוא בדומה לבת קול שהחכמים מזכירים תמיד, שהיא מצב מסוים החל על האדם שאינו מוכן. אך מה שמטעה בזה הוא רק המינוח הרב־משמעי, שהוא העיקר המסיר את רוב הספקות שבתורה.

From the rule laid down by us that prophecy requires preparation, and from our interpretation of the homonym “angel,” you will infer that Hagar, the Egyptian woman, was not a prophetess; also Manoah and his wife were no prophets: for the speech they heard, or imagined they heard, was like the bat-kol (prophetic echo), which is so frequently mentioned by our Sages, and is something that may be experienced by men not prepared for prophecy. The homonymity of the word “angel” misleads in this matter. This is the principal method by which most of the difficult passages in the Bible can be explained.

התבונן במה שנאמר (על הגר) "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם [בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר]" (בראשית טז,ז), כמו שנאמר על יוסף "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה [וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ]" (שם לז,טו), ולשון כל המדרשות, שהוא מלאך (בראשית רבה עה,ד; פרקי דרבי אליעזר פרק לח; ועוד).

Consider the words, “And an angel of the Lord found her by the well of water” (Gen. 16:7), which are similar to the words referring to Joseph—“And a man found him, and behold, he was erring in the field” (ibid. 37:15). All the Midrashim assume that by man in this passage an angel is meant.