מורה נבוכים חלק ב פרק מא

רובדי הנבואה וזהות הדובר
אופן הנבואה – במראָה (עֵרוּת) מסוימת או בחלום
1 אין לי צורך לבאר מה הוא החלום. אשר למראָה, שעליה נאמר "[אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה'] בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע [בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ]" (במדבר יב,ו), והיא הנקראת "מראה הנבואה", ונקראת גם "יד ה'" (מלכים-ב ג,טו ועוד), והיא נקראת גם "מחזה" (בראשית טו,א ועוד) – היא מצב מחריד ומבעית החל על הנביא בהקיץ, כמו שהתבאר בדניאל בדבריו: "וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּחַ, וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ" (דניאל י,ח), ואמר: "[וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל דְּבָרָיו וּכְשָׁמְעִי אֶת קוֹל דְּבָרָיו] וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה" (שם,ט). אשר לפניית המלאך אליו בדיבור והעמדתו אותו (שם,י-יא) – כל זה במראה הנבואה. במצב כגון זה מושבתים החושים מפעולתם, והשפע מגיע לכוח ההוגה, ושופע ממנו על הכוח המדמה המגיע מכך לשלמות ופועל את פעולתו.
או בתהליך ממראָה לחלום
2 יש שההתגלות מתחילה במראה הנבואה, ואחר כך מתעצמים החרדה וההיפעלות העזה הבאים בעקבות שלמות פעולת הכוח המדמה ואז באה ההתגלות, כמו שנאמר אצל אברהם, שבתחילתה של אותה התגלות נאמר: "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה" (בראשית טו,א), ולבסוף: "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם [וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו]" (שם,יב), ולאחר מכן: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם [יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה]" (שם,יג).

I NEED not explain what a dream is, but I will explain the meaning of the term mareh, “vision,” which occurs in the passage: “In a vision (be-mareh) do I make myself known unto him” (Num. 12:6). The term signifies that which is also called mareh ha-nebuah, “prophetic vision,” yad ha-shem, “the hand of God,” and maḥazeh, “a vision.” It is something terrible and fearful which the prophet feels while awake, as is distinctly stated by Daniel: “And I saw this great vision, and there remained no strength in me, for my comeliness was turned in me into corruption, and I retained no strength” (Dan, 10:8). He afterwards continues, “Thus was I in deep sleep on my face, and my face toward the ground” (ibid. ver. 9). But it was in a prophetic vision that the angel spoke to him and “set him upon his knees.”

ארבעת סוגי תיאור הנבואה: ציון האופן וציון המלאך
3 דע שכל הנביאים שנאמר שבאה אליהם התגלות – יש מהם שייחסו זאת למלאך, ויש מהם שייחסו זאת לה', אף על פי שהדבר היה בלי ספק על ידי מלאך. החכמים ז"ל דיברו על כך במפורש ואמרו: "'וַיֹּאמֶר ה' לָהּ [שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ...]' (שם כה,כג) – על ידי מלאך" (בראשית רבה סג,ז). ודע שכל מי שנאמר עליו בפסוקים שדיבר איתו מלאך או שהגיע אליו דיבור מאת ה', לא היה דבר זה בשום אופן אלא בחלום או במראה הנבואה.

Under such circumstances the senses cease to act, and the [Active Intellect] influences the rational faculties, and through them the imaginative faculties, which become perfect and active. Sometimes the prophecy begins with a prophetic vision, the prophet greatly trembles, and is much affected in consequence of the perfect action of the imaginative faculty: and after that the prophecy follows. This was the case with Abraham. The commencement of the prophecy is, “The word of the Lord came to Abraham in a vision” (Gen. 15:1); after this, “a deep sleep fell upon Abraham”; and at last, “he said unto Abraham,” etc. When prophets speak of the fact that they received a prophecy, they say that they received it from an angel, or from God; but even in the latter case it was likewise received through an angel. Our Sages, therefore, explain the words, “And the Lord said unto her” that He spake through an angel. You must know that whenever Scripture relates that the Lord or an angel spoke to a person, this took place in a dream or in a prophetic vision.

ספרי הנבואה מתבטאים בארבע צורות על הדיבור המגיע אל הנביאים:
א) הצורה הראשונה: הנביא אומר במפורש שהפנייה בדיבור היתה מן המלאך, בחלום או במראה. ב) הצורה השנייה: הוא מזכיר רק את פניית המלאך בדיבור אליו, מבלי לומר במפורש שהיה זה בחלום או במראה, על סמך הידוע כי התגלות היא רק באחת משני האופנים: "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו). ג) הצורה השלישית היא שאין הוא מזכיר מלאך כלל, אלא הוא מייחס את האמירה לה', שהוא אמר אותה לו, אך הוא אומר במפורש שדיבור זה נאמר לו במראה או בחלום. ד) והצורה הרביעית: הנביא אומר באופן סתמי שה' דיבר אליו או אמר לו: 'פְעל' או 'עשֵׂה' או 'אמור' כך, בלי להזכיר במפורש מלאך או חלום, על סמך מה שנודע ונקבע כעיקרון, שנבואה והתגלות אינן באות אלא בחלום או במראה ועל ידי מלאך.

There are four different ways in which Scripture relates the fact that a divine communication was made to the prophet. (1) The prophet relates that he heard the words of an angel in a dream or vision; (2) He reports the words of the angel without mentioning that they were perceived in a dream or vision, assuming that it is well known that prophecy can only originate in one of the two ways, “In a vision I will make myself known unto him, in a dream I will speak unto him” (Num. 12:6). (3) The prophet does not mention the angel at all; he says that God spoke to him, but he states that he received the message in a dream or a vision. (4) He introduces his prophecy by stating that God spoke to him, or told him to do a certain thing, or speak certain words, but he does not explain that he received the message in a dream or vision, because he assumes that it is well known, and has been established as a principle that no prophecy or revelation originates otherwise than in a dream or vision, and through an angel.

הדגמות א: מלאך מדבר בחלום או במראה
4 מה שנאמר בצורה הראשונה הוא דוגמת דבריו: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם" (בראשית לא,יא), "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה" (שם מו,ב), "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם (במדבר כב,ט; כב,כ), "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם" (שם,יב).
הדגמות ב: מלאך מדבר בלא שנזכר חלום או מראה
5 מה שנאמר בצורה השנייה הוא דוגמת דבריו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל" (בראשית לה,א), "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב [לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל]" (שם,י), "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם [וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי]" (שם כב,יא), "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית [מִן הַשָּׁמָיִם]" (שם,טו), "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ" (שם ו,יג), "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ" (שם ח,טו).
הדגמות ג: ה' מדבר בחלום או במראה
6 מה שנאמר בצורה השלישית הוא דוגמת דבריו: "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה [לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד]" (בראשית טו,א).
הדגמות ד: ה' מדבר בלא שנזכר חלום או מראה
7 ומה שנאמר בצורה הרביעית הוא דוגמת דבריו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם" (שם יב,א), "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ" (שם לא,ג), "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע ג,ז), "וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן" (שופטים ז,ב). וכן דברי רובם: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי" (ירמיהו א,ט ועוד), "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי" (שם א,ד ועוד), "וּדְבַר ה' הָיָה" (שמואל-ב כד,יא ועוד), "וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו" (בראשית טו,ד; מלכים-א יט,ט), "הָיֹה הָיָה דְבַר ה' [אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי]" (יחזקאל א,ג), "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א,ב), "הָיְתָה עָלַי יַד ה'" (יחזקאל לז,א; מ,א). אופן זה נפוץ מאוד.

Instances of the first form are the following:—“And the angel of the Lord said unto me in a dream, Jacob” (Gen. 31:11); “And an angel said unto Israel in a vision of night” (ibid. 46:2); “And an angel came to Balaam by night”; “And an angel said unto Balaam” (Num. 22:20-72). Instances of the second form are these: “And Elohim (an angel), said unto Jacob, Rise, go up to Bethel” (Gen. 35:1); “And Elohim said unto him, Thy name is Jacob,” etc. (ibid. 35:10); “And an angel of the Lord called unto Abraham out of heaven the second time” (ibid. 22:15); “And Elohim said unto Noah” (ibid. 6:13). The following is an instance of the third form: “The word of the Lord came unto Abraham in a vision” (ibid. 15:1). Instances of the fourth form are: “And the Lord said unto Abraham” (ibid. 18:13); “And the Lord said unto Jacob, Return,” etc. (ibid. 31:3); “And the Lord said unto Joshua” (Josh. 5:9); “And the Lord said unto Gideon” (Judges 7:2). Most of the prophets speak in a similar manner: “And the Lord said unto me” (Deut. 2:2); “And the word of the Lord came unto me” (Ezek. 30:1); “And the word of the Lord came” (2 Sam. 24:11); “And behold, the word of the Lord came unto him” (1 Kings 19:9); “And the word of the Lord came expressly” (Ezek. 1:3); “The beginning of the word of the Lord by Hosea” (Hos. 1:2); “The hand of the Lord was upon me” (Ezek. 37:1). There are a great many instances of this class.

לשונות מתעתעות הנראות כנבואה
8 כל מה שנאמר באחת מארבע הצורות האלה הוא נבואה, והאומרו הוא נביא. אך מה שנאמר בו "ויבא אלהים אל פלוני בחלום" – אין זו נבואה כלל, והאיש הזה אינו נביא. כי עניינו הוא שלאדם הזה הגיעה הערה מאת ה', ואחר כך הבהיר לנו שההערה הזאת היתה בחלום. כי כמו שה' מסבב תנועת אדם מסוים להציל אדם אחר או להמיתו, כך סיבב התחדשות של דברים שרצה שיתחדשו במראות החלום.
הבחנה מתנאי הנביא) כי אין לנו ספק שלבן הארמי – רשע גמור וגם עובד עבודה זרה; ואבימלך – אף על פי שהיה אדם צדיק בעמו, הרי אמר אברהם אבינו על ארצו וממלכתו "רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה [וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי]" (בראשית כ,יא).
הבחנה מלשון התיאור) ועל כל אחד משניהם, כוונתי ללבן ואבימלך, נאמר: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה" (שם,ג), וכן בלבן: "[וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי] בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה" (שם לא,כד). דע זאת אם כן, והתבונן בהבדל בין דבריו "ויבא אלהים" לבין דבריו "ויאמר אלהים", ובין דבריו "בחלום הלילה" לבין דבריו "במראות הלילה". לכן נאמר אצל יעקב "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה" (שם מו,ב), ואצל לבן ואבימלך: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים... בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה". ולכן תרגמו אנקלוס: "וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם ה'" (=ובא דבר מלפני ה'), ולא אמר בשניהם "וְאִתְגְּלִי ה'" (=והתגלה ה').

Every passage in Scripture introduced by any of these four forms is a prophecy proclaimed by a prophet; but the phrase, “And Elohim (an angel) came to a certain person in the dream of night,” does not indicate a prophecy, and the person mentioned in that phrase is not a prophet; the phrase only informs us that the attention of the person was called by God to a certain thing, and at the same time that this happened at night. For just as God may cause a person to move in order to save or kill another person, so He may cause, according to His will, certain things to rise in man’s mind in a dream by night. We have no doubt that the Syrian Laban was a perfectly wicked man, and an idolater; likewise Abimelech, though a good man among his people, is told by Abraham concerning his land [Gerar] and his kingdom, “Surely there is no fear of God in this place” (Gen. 20:11). And yet concerning both of them, viz., Laban and Abimelech, it is said [that an angel appeared to them in a dream]. Comp. “And Elohim (an angel) came to Abimelech in a dream by night” (ibid. ver. 3); and also, “And Elohim came to the Syrian Laban in the dream of the night” (ibid. 31:24). Note and consider the distinction between the phrases, “And Elohim came,” and “Elohim said,” between “in a dream by night,” and “in a vision by night.” In reference to Jacob it is said, “And an angel said to Israel in the visions by night” (Gen. 46:2), but in reference to Laban and Abimelech, “And Elohim came,” etc. Onkelos makes the distinction clear; he translates, in the last two instances, ata memar min kodam adonai, “a word came from the Lord,” and not ve-itgeli, “and the Lord appeared.”

9 דע שיש שנאמר "ויאמר ה' לפלוני" כשפלוני הזה אינו נביא ולא באה אליו מעולם התגלות, אלא הדבר נאמר לו על ידי נביא. כמו שאמר הכתוב: "[וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי] וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'" (שם כה,כב), ואמרו בביאור: "לבית מדרשו שלעבר" (בראשית רבה סג,ז), והוא השיב לה, ועליו נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ [שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר]" (בראשית כה,כג). אף על פי שנאמר גם "'וַיֹּאמֶר ה' לָהּ' – על ידי מלאך",
הסבר א) הרי יש לפרש זאת שעבר הוא המלאך, כי הנביא נקרא לעתים "מלאך" כמו שנבאר (ב,מב8).
הסבר ב) או שהכוונה היא למלאך שהביא לעבר את הנבואה הזו.
הסבר ג) או שהדבר נועד כדי לומר במפורש שכל אימת שתמצא דיבור המיוחס לה' סתם בשאר הנביאים, הרי הוא על ידי מלאך, כמו שביארנו (פסקה 3; ב,לד3).

The phrase, “And the Lord said to a certain person,” is employed even when this person was not really addressed by the Lord, and did not receive any prophecy, but was informed of a certain thing through a prophet. E.g., “And she went to inquire of the Lord” (Gen. 25:22); that is, according to the explanation of our Sages, she went to the college of Eber, and the latter gave her the answer; and this is expressed by the words, “And the Lord said unto her” (ibid. ver. 23). These words have also been explained thus, God spoke to her through an angel; and by “angel” Eber is meant here, for a prophet is sometimes called “angel,” as will be explained; or the angel that appeared to Eber in this vision is referred to, or the object of the Midrash explanation is merely to express that wherever God is introduced as directly speaking to a person, i.e., to any of the ordinary prophets, He speaks through an angel, as has been set forth by us (chap. xxxiv.).