מורה נבוכים חלק ב פרק ד

השכלים הנבדלים והגלגלים ותשוקתם לאל
תנועת הגלגלים מלמדת על עיקרון נפשי
1 אשר להיותו של הגלגל בעל נפש, דבר זה ברור לאחר התבוננות. אכן השומע מדמה בנפשו שזה דבר קשה להשגה, ואף חושב אותו לבלתי מתקבל על הדעת, כיוון שהוא מדמיין שבדברינו "בעל נפש" כוונתנו שהיא כנפש האדם או החמור והשור. ואין זו משמעות הדברים, אלא המשמעות היא שתנועתו המקומית היא ראיה לכך שיש בו בלי ספק עיקרון שמכוחו הוא נע, והעיקרון הזה הוא נפש, בלי כל צל של ספק.
2 ביאור הדבר: בלתי אפשרי שתנועתו הסיבובית תהיה כתנועת האבן הנעה ישירות כלפי מטה, או כתנועת האש כלפי מעלה, כך שעקרון התנועה הזו יהיה טבע ולא נפש. כי מה שנע בתנועה הטבעית הזאת – העיקרון שבו מניע אותו כאשר איננו במקומו כדי שיבקש את מקומו, וכשיגיע למקומו ינוח. ואילו הגלגל נע סיבובית במקומו-שלו.
התנועה הסיבובית אינה תנועה טבעית אלא שכלית
3 גם היותו בעל נפש אינו מחייב שהוא ינוע כך, כי כל בעל נפש נע
א) רק בשל טבע
ב) או בשל תפיסה (מילולית: "ציור"). כשאני אומר כאן "טבע" אני מתכוון לחתירה אל המתאים והבריחה מן המנוגד. ואין הבדל בין אם מניעו לכך יהיה מבחוץ, כמו בריחת בעל החיים מחום השמש ופנייתו למקום המים כאשר הוא צמא, או שמניעו יהיה דמיון; כי בעל החיים נע גם בשל דמיון של המתאים או המנוגד. ואילו הגלגל אינו נע כדי לברוח מן המנוגד או כדי לבקש את המתאים, כי מה שהוא נע אליו – ממנו הוא נע; וכל מה שהוא נע ממנו – אליו הוא נע. ועוד: אילו היתה תנועתו בשל כך, היה מתחייב שיגיע אל מה שהוא נע אליו וינוח, כי אילו היה נע כדי לבקש דבר־מה או לברוח מדבר־מה בעוד שבלתי אפשרי שדבר זה יתממש לעולם, היתה התנועה לשווא. נמצא אם כן שהתנועה הסיבובית הזאת נובעת רק מתפיסה מסוימת הקובעת לו לנוע כך. ותפיסה לא תיתכן אלא בשֵׂכל, ואם כן הגלגל הוא בעל שֵׂכל.
מקור התנועה הנפשית – תשוקה
4 אך לא כל מי שיש לו שֵׂכל שהוא תופס בו עניין מסוים ושיש לו נפש שבשלה הוא יכול לנוע, ינוע כאשר הוא תופס, כי התפיסה כשלעצמה אינה מחייבת תנועה. דבר זה התבאר גם בפילוסופיה הראשונה, והוא ברור. כי אתה מוצא לגבי עצמך שאתה תופס עניינים רבים, ואתה יכול לנוע אליהם, אך בהכרח אינך נע אליהם כלל עד שתתחדש לך תשוקה לעניין הזה שתפסת אותו, ואז תנוע כדי לממש את מה שתפסת. התבאר אם כן גם שלא הנפש שהתנועה מתקיימת על ידה, ולא השכל שהדבר נתפס על ידו, מספיקים לחידוש תנועה מעין זו, עד שתבוא יחד עם כך תשוקה לעניין הנתפס.
מושא התשוקה: האל
5 מכך נובע גם שיש לגלגל תשוקה למה שהוא תפס, שהוא הדבר הנחשק, והוא האלוה יתעלה שמו. באופן הזה אמר (אריסטו) שהאלוה מניע את הגלגל, כלומר בכך שהגלגל משתוקק להידמות למה שהוא השיג, שהוא אותו העניין הנתפס שהוא בתכלית הפשטות ואין בו שום שינוי ולא התחדשות מצב, והטוב שופע ממנו תמיד. דבר זה אינו אפשרי לגלגל באשר הוא גוף אלא אם תהיה פעולתו תנועה סיבובית דווקא, כי זה המרב האפשרי בהתמדת פעולה בגוף, והיא התנועה הפשוטה ביותר האפשרית לגוף כך שלא יהיה שינוי בעצמותו, ולא בשפע הטובות שינבע מתנועתו.

THE enunciation that the heavenly sphere is endowed with a soul will appear reasonable to all who sufficiently reflect on it; but at first thought they may find it unintelligible or even objectionable; because they wrongly assume that when we ascribe a soul to the heavenly spheres we mean something like the soul of man, or that of an ass, or ox. We merely intend to say that the locomotion of the sphere undoubtedly leads us to assume some inherent principle by which it moves; and this principle is certainly a soul. For it would be absurd to assume that the principle of the circular motion of the spheres was like that of the rectilinear motion of a stone downward or of fire upwards, for the cause of the latter motion is a natural property and not a soul; a thing set in motion by a natural property moves only as long as it is away from the proper place of its element, but when it has again arrived there, it comes to rest; whilst the sphere continues its circular motion in its own place. It is, however, not because the sphere has a soul, that it moves in this manner; for animate beings move either by instinct or by reason. By “instinct” I mean the intention of an animal to approach something agreeable, or to retreat from something disagreeable; e.g., to approach the water it seeks because of thirst, or to retreat from the sun because of its heat. It makes no difference whether that thing really exists or is merely imaginary, since the imagination of something agreeable or of something disagreeable likewise causes the animal to move. The heavenly sphere does not move for the purpose of withdrawing from what is bad or approaching what is good. For in the first instance it moves toward the same point from which it has moved away, and vice versâ it moves away from the same point towards which it has moved. Secondly, if this were the object of the motion, we should expect that the sphere would move towards a certain point, and would then rest; for if it moved for the purpose of avoiding something, and never obtained that object, the motion would be in vain. The circular motion of the sphere is consequently due to the action of some idea which produces this particular kind of motion; but as ideas are only possible in intellectual beings, the heavenly sphere is an intellectual being. But even a being that is endowed with the faculty of forming an idea, and possesses a soul with the faculty of moving, does not change its place on each occasion that it forms an idea: for an idea alone does not produce motion, as has been explained in [Aristotle’s] Metaphysics. We can easily understand this, when we consider how often we form ideas of certain things, yet do not move towards them, though we are able to do so; it is only when a desire arises for the thing imagined, that we move in order to obtain it. We have thus shown that both the soul, the principle of motion, and the intellect, the source of the ideas, would not produce motion without the existence of a desire for the object of which an idea has been formed. It follows that the heavenly sphere must have a desire for the ideal which it has comprehended, and that ideal, for which it has a desire, is God, exalted be His name! When we say that God moves the spheres, we mean it in the following sense: the spheres have a desire to become similar to the ideal comprehended by them. This ideal, however, is simple in the strictest sense of the word, and not subject to any change or alteration, but constant in producing everything good, whilst the spheres are corporeal: the latter can therefore not be like this ideal in any other way, except in the production of circular motion: for this is the only action of corporeal beings that can be perpetual; it is the most simple motion of a body; there is no change in the essence of the sphere, nor in the beneficial results of its motion.

דירוג הגלגלים ומספר הגלגלים והשכלים
6 סיכום ותצפית) כשכל זה התברר לאריסטו, שב והתבונן ומצא שניתן להוכיח שהגלגלים רבים, ותנועתו של זה שונה מתנועתו של זה במהירות ובאיטיות ובכיוון התנועה, אף על פי שהתנועה הסיבובית משותפת לכולם.
הנחה) לפיכך, מן העיון במדעי הטבע התחייב להאמין שהעניין שגלגל מסוים תפס, שבעקבותיו נע תנועה מהירה בתוך יום אחד, שונה מן העניין שתפס הגלגל שנע תנועה אחת בשלושים שנה.
מסקנה) מכאן קבע נחרצות שיש שכלים נבדלים כמספר הגלגלים, וכל גלגל מהם משתוקק לשכל שהוא העיקרון שלו והוא שמניעו את התנועה המיוחדת לו, והשכל הזה הוא המניע את הגלגל הזה.
7 לא אריסטו ולא אחרים אינם קובעים נחרצות אם מספר השכלים הוא עשרה או מאה, אבל הוא אמר שהם כמספר הגלגלים. וכיוון שחשבו בזמנו שיש חמישים גלגלים, אמר אריסטו שאם הדבר כך הוא, גם השכלים הנבדלים חמישים הם. כי בזמנו חכמת המתמטיקה (ובכללה האסטרונומיה) היתה חסרה ולא הגיעה לשלמות, וחשבו שכל תנועה נזקקת לגלגל משלה, ולא ידעו שמנטייתו של גלגל אחד יכולות להיווצר תנועות נראות רבות, כגון תנועת האורך ותנועת הנטייה, וכן התנועה הנראית בהיקף האופק במקומות הזריחות והשקיעות. ואין זה הנושא שלנו; נשוב כעת למה שעסקנו בו.

When Aristotle had arrived at this result, he further investigated the subject, and found, by proof, that there were many spheres, and that all moved in circles, but each with its peculiar motion as regards velocity and direction. He naturally argued that the ideal comprehended by the one sphere, which completes its circuit in one day, is different from that of another sphere which completes its circuit in thirty years; he thus arrived at the conclusion that there were as many ideals as there were spheres; each sphere has a desire for that ideal which is the source of its existence, and that desire is the cause of its individual motion, so that in fact the ideal sets the sphere in motion. Aristotle does not say, nor does any other authority, that there are ten or a hundred ideals: he simply states that their number agrees with that of the spheres. When, therefore, some of his contemporaries held that the number of spheres was fifty, he said, if that was true, the number of ideals must likewise be fifty. For the scholars in his time were few and possessed but imperfect learning; they thought that there must be a separate sphere for each movement, because they did not know that what appear to be several distinct movements can be explained as resulting from the inclination of one sphere as is, e.g., the case with the change in the longitude of a star, its declination and the places of its rising and setting noticed in the circle of the horizon. This point, however, does not concern us at present: let us therefore return to our subject.

השכל הפועל
8 עשרה שכלים) מה שאמרו אחרוני הפילוסופים, שהשכלים הנבדלים עשרה הם, הוא משום שהם מנו את הכדורים שיש בהם כוכבים ואת (הגלגל) המקיף, אף על פי שיש בחלק מן הכדורים האלה כמה גלגלים. לפי מניינם מספר הכדורים הוא תשעה: המקיף את הכול, וגלגל כוכבי השבת, וגלגלי שבעת כוכבי הלכת. השכל העשירי הוא השכל הפועל, ומלמדים עליו יציאת שכָלינו מן הכוח אל הפועל, ומימוש צורותיהם של הנמצאים המתהווים והכלים לאחר שלא היו בחומריהם אלא בכוח.
מנגנון היציאה אל הפועל) כל מה שיוצא מן הכוח אל הפועל, יש לו בהכרח מוציא מחוץ לו. והמוציא צריך להיות ממינו של המוּצָא; כי הנגר אינו בונה את הארון בשל היותו אומן, אלא משום שצורת הארון נמצאת בדעתו, וצורת הארון שבדעת הנגר היא שהוציאה לפועל את צורת הארון ומימשה אותה בעץ.
השכל הפועל) כך בלי ספק הנותן את הצורה הוא צורה נבדלת, ומביא השכל למציאות הוא שכל, והוא השכל הפועל. וכך יחס השכל הפועל ליסודות ומה שהורכב מהם, הוא כיחס כל שכל נבדל המיוחד לכל גלגל, לאותו גלגל; ויחס השכל בפועַל המצוי בנו שהוא משפע השכל הפועל ושעל ידיו אנו משיגים את השכל הפועל, כיחס שׂכל כל גלגל המצוי בו, שהוא בו משפע הנבדל ועל ידיו הוא משיג את הנבדל ומצייר אותו ומשתוקק להידמות לו ונע בעקבות זאת.

The later philosophers assumed ten Intelligences, because they counted the spheres containing stars and the all-encompassing sphere, although some of the spheres included several distinct orbits. There are altogether nine spheres, viz., the all-encompassing sphere, that of the fixed stars, and those of the seven planets: nine Intelligences correspond to the nine spheres; the tenth Intelligence is the Active Intellect. The existence of the latter is proved by the transition of our intellect from a state of potentiality to that of actuality, and by the same transition in the case of the forms of all transient beings. For whatever passes from potentiality into actuality, requires for that transition an external agent of the same kind as itself. Thus the builder does not build the storehouse in his capacity of workman, but in that of a person that has the form of the storehouse in his mind; and that form of the building which exists in the mind of the builder caused the transition of the potential form of the storehouse into actuality, and impressed it on the material of the building. As that which gives form to matter must itself be pure form, so the source of intellect must itself be pure intellect, and this source is the Active Intellect. The relation of the latter to the elements and their compounds is the same as that of the Intelligences to their respective spheres: and our intellect in action, which originates in the Active Intellect, and enables us to comprehend that intellect, finds a parallel in the intellect of each of the spheres which originates in the Intelligence corresponding to that sphere, and enables the sphere to comprehend that Intelligence, to form an idea of it, and to move in seeking to become similar to it.

האצלה: הנהגת האל באמצעות מערכת הגלגלים
9 בהקשר זה הוא הגיע גם לדבר על מה שכבר הוכח, שהאל יתהדר ויתרומם אינו עושה את הדברים ישירות. כגון שהוא שורף באמצעות האש, והאש נעה באמצעות תנועת הגלגל, וגם הגלגל נע באמצעות שכל נבדל, וכך השכלים, שהם המלאכים המקורבים, הם אשר באמצעותם נעים הגלגלים.
10 מכיוון שלא ייתכן בנבדלים ריבוי בשום אופן מצד עצמויותיהם השונות, כי אין הם גוף, נובע מכך לדעתו שהאל יתעלה הוא שהביא לידי מציאות את השכל הראשון, שאותו שכל הוא מניע הגלגל הראשון באופן שביארנו (לעיל 5-4), והשכל המניע את הגלגל השני – עילתו והעיקרון שלו הם רק השכל הראשון, וכן הלאה, עד שהשכל המניע את הגלגל הסמוך אלינו הוא עילת השכל הפועל והעיקרון שלו, ושם נעצר קיום הנבדלים, כמו שגם הגופים מתחילים מן הגלגל העליון ונעצרים ביסודות ובמה שמורכב מהם.
האל נבדל ממערכת השכלים
11 לא ייתכן שהשכל המניע את הגלגל העליון הוא הוא מחויב המציאות. כי יש לו ולשכלים האחרים עניין משותף אחד, והוא הנעת הגופים, וכל אחד מובדל מן האחרים בעניין מסוים, ואם כן נעשה כל אחד מן העשרה בעל שני עניינים. נמצא שיש הכרח בסיבה ראשונה לכול.

Aristotle further infers, what has already been explained, that God does not act by means of direct contact. When, e.g., He destroys anything with fire, the fire is set in motion through the movement of the spheres, and the spheres by the Intelligences: the latter, which are identical with “the angels,” and act by direct influence, are consequently, each in its turn, the cause of the motion of the spheres; as however, purely spiritual beings do not differ in their essence, and are by no means discrete quantities, he (Aristotle) came to the following conclusion: God created the first Intelligence, the motive agent of the first sphere; the Intelligence which causes the second sphere to move has its source and origin in the first Intelligence, and so on: the Intelligence which sets the sphere nearest to the earth in motion is the source and origin of the Active Intellect, the last in the series of purely spiritual beings. The series of material bodies similarly begins with the uppermost sphere, and ends with the elements and their compounds. The Intelligence which moves the uppermost sphere cannot be the Absolute Being, for there is an element common to all Intelligences, namely, the property of being the motive agent of a sphere, and there is another element by which each of them is distinguished from the rest; each of the ten Intelligences includes, therefore, two elements, and consequently another being must be the First Cause.

אלה דבריו של אריסטו ודעתו, וראיותיו על הדברים האלה מבוררות, ככל שהן מסתברות, בספרי ההולכים אחריו.
סיכום והכנה לפרק הבא
12 העולה מכל דבריו הוא שהגלגלים כולם הם גופים חיים בעלי נפש ושכל, תופסים ומשיגים את האלוה ומשיגים את העקרונות שלהם, ושיש במציאות שכלים נבדלים שאינם בגוף כלל, שכולם שופעים מהאל יתעלה, והם הממצעים בין האל ובין כל הגופים האלה.

This is the theory, and opinion of Aristotle on these questions, and his proofs, where proof is possible, are given in various works of the Aristotelian school. In short, he believes that the spheres are animated and intellectual beings, capable of fully comprehending the principia of their existence; that there exist purely spiritual beings (Intelligences), which do not reside in corporeal objects, and which derive existence from God; and that these form the intermediate element between God and this material world.

והריני לבאר לך בפרקים הבאים מה בתורתנו מתאים לדעות האלה, ומה שונה מהן. בפרקים הבאים.

In the chapters which follow I will show how far the teaching of Scripture is in harmony with these views, and how far it differs from them.