מורה נבוכים חלק ב פרק לט

תורת משה בלעדית ומאוזנת
מאפייני תורת משה רבנו
1 כיוון שדיברנו על מהות הנבואה והודענו את אמיתתה (לו-לח), וביארנו
ייחודית) שנבואת משה רבינו נבדלת מנבואת זולתו (לג-לה), נאמר שמהשגה זו לבדה התחייבה הקריאה אל התורה.
תקדימית) כי קריאתו של משה רבינו אלינו – לא היתה לפניה כמותה מאף אחד ממי שאנו יודעים מאדם עד אליו,
יחידה) ולא באה אחריה קריאה כמותה מאף אחד מנביאינו.
לנצח) וכן יסוד תורתנו שלא תהיה זולתה לעולם.
סיכום: יחידה במינה) לכן לשיטתנו לא היתה תורה ולא תהיה תורה אלא אחת, והיא תורת משה רבינו.
תורת משה – קריאה ציבורית תקדימית ומחייבת
2 ביאור הדבר, לפי מה שנאמר בספרי הנבואה ובא במסורת, כך הוא: כל הנביאים שקדמו למשה רבינו, כגון האבות ושם ועבר ונח ומתושלח וחנוך – מעולם לא אמר אחד מהם לקבוצה מבני האדם: 'האל שלחני אליכם וציווני לומר לכם כך וכך, והזהיר אתכם מלעשות כך וציווה אתכם לעשות כך'. זה דבר שלא העידו עליו פסוקי התורה ולא הודיעה עליו מסורת אמיתית. אלא רק שרתה עליהם התגלות מן האל כמו שביארנו (א,סג2; לנבואה עצמית ומנהיגותית – ב,לז).
3 לפני משה) מי שגבר עליו השפע הזה, כמו אברהם, קיבץ את בני האדם וקרא להם על דרך הלימוד וההנחיה אל אמת שהשיג, כמו שהיה אברהם מלמד את בני האדם ומבאר להם בראיות עיוניות שיש לעולם אלוה אחד, ושהוא ברא את כל מה שזולתו, ושאין ראוי שתיעבדנה הצורות האלה ולא דבר מן הנבראים. הוא היה כורת עם בני האדם ברית על כך ומושך אותם במליצות נאות ובהטבות; לא שהוא אמר אי פעם: 'האל שלחני אליכם, ומסר לי מצוות ואזהרות'. כך שכאשר נצטווה על המילה, הוא ובניו ובני ביתו – מל אותם, ולא קרא את בני האדם לכך באופן של קריאה נבואית. ראה נא את לשון התורה עליו: "כִּי יְדַעְתִּיו [לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט]" (בראשית יח,יט). הרי שהבהיר שהוא פעל על דרך הצוואה בלבד. וכן יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם היו קוראים לבני האדם באופן הזה. וכך אתה מוצא שהחכמים אומרים על הנביאים שבאו לפני כן: "בית דינו שלעבר", "בית דינו שלמתושלח", "מדרשו שלמתושלח" – כולם עליהם השלום היו רק נביאים שלימדו את בני האדם בתור מורים ומלמדים ומנחים, לא שהם אמרו 'ויאמר ה' אלי: דבר אל בני פלוני'.

WE have given the definition of prophecy, stated its true characteristics, and shown that the prophecy of Moses our Teacher was distinguished from that of other prophets; we will now explain that this distinction alone qualified him for the office of proclaiming the Law, a mission without a parallel in the history from Adam to Moses, or among the prophets who came after him; it is a principle in our faith that there will never be revealed another Law. Consequently we hold that there has never been, nor will there ever be, any other divine Law but that of Moses our Teacher. According to what is written in Scripture and handed down by tradition, the fact may be explained in the following way: There were prophets before Moses, as the patriarchs Shem, Eber, Noah, Methushelah, and Enoch, but of these none said to any portion of mankind that God sent him to them and commanded him to convey to them a certain message or to prohibit or to command a certain thing. Such a thing is not related in Scripture, or in authentic tradition. Divine prophecy reached them as we have explained. Men like Abraham, who received a large measure of prophetic inspiration, called their fellow-men together and led them by training and instruction to the truth which they had perceived. Thus Abraham taught, and showed by philosophical arguments that there is one God, that He has created everything that exists beside Him, and that neither the constellations nor anything in the air ought to be worshipped; he trained his fellow-men in this belief, and won their attention by pleasant words as well as by acts of kindness. Abraham did not tell the people that God had sent him to them with the command concerning certain things which should or should not be done. Even when it was commanded that he, his sons, and his servants should be circumcised, he fulfilled that commandment, but he did not address his fellow-men prophetically on this subject. That Abraham induced his fellow-men to do what is right, telling them only his own will [and not that of God], may be learnt from the following passage of Scripture: “For I know him, because he commands his sons and his house after him, to practise righteousness and judgment” (Gen. 19:19). Also Isaac, Jacob, Levi, Kohath, and Amram influenced their fellow-men in the same way. Our Sages, when speaking of prophets before Moses, used expressions like the following: The bet-din (court of justice) of Eber, the bet-din of Methushelah, and in the college of Methushelah; although all these were prophets, yet they taught their fellow-men in the manner of preachers, teachers, and pedagogues, but did not use such phrases as the following: “And God said to me, Speak to certain people so and so.”

כך היה הדבר לפני משה רבינו.
משה) ואילו משה – ידוע לך מה נאמר לו ומה אמר, ומה שאמרו לו כל העם: "הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים [אֶת הָאָדָם וָחָי]" (דברים ה,כ).
אחר משה) ואילו כל נביא מבינינו אחרי משה רבינו – ידוע לך נוסח סיפוריהם כולם, ושהם היו בדרגת מטיפים לציבור, הקוראים לתורת משה, מנבאים רעות לנוטש אותה וטובות להולך ישר בדרכיה.
תורת משה נצחית ובלעדית מהיותה מאוזנת ומדויקת
4 וכן אנו מאמינים שהדבר יהיה כך תמיד, כמו שנאמר: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא [לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה]" (שם ל,יב), "[הַנִּסְתָּרֹת לה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת] לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם [לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת]" (שם כט,כח). וכך חייב להיות, כי הדבר השלם בשיא השלמות האפשרית במינו – לא ייתכן שיימצא זולתו במינו אלא כשהשלמות הזאת פגומה אצלו, בהפרזה או בהזנחה; כמו המזג המאוזן שהוא בשיא האיזון במין מסוים, שכל מזג היוצא מן האיזון הזה תהיה בו הזנחה או הפרזה. כך הדבר בתורה הזאת, כמו שביאר שהיא מאוזנת ואמר: "[וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ] חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם [כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם]" (שם ד,ח), וידוע לך כבר שמשמעות "צדיקים" – מאוזנים. כי הן עבודות שאין בהן טורח ולא הפרזה כמו הנזירות ונדודי הסגפנות וכיוצא בהם; ואין בהן הזנחה המביאה להשחתה ולהתמכרות עד ששלמות האדם במידותיו ובעיונו תיפגם, כמו כל חוקות האומות הקדומות.

This was the state of prophecy before Moses. But as regards Moses, you know what [God] said to him, what he said [to the people], and the words addressed to him by the whole nation: “This day we have seen that God doth talk with man, and that he liveth“(Deut. 5:21). The history of all our prophets that lived after Moses is well known to you; they performed, as it were, the function of warning the people and exhorting them to keep the Law of Moses, threatening evil to those who would neglect it, and announcing blessings to those who would submit to its guidance. This we believe will always be the case. Comp. “It is not in the heavens that one might say,” etc. (ibid. 30:12); “For us and for our children for ever” (ibid. 29:28). It is but natural that it should be so. For if one individual of a class has reached the highest perfection possible in that class, every other individual must necessarily be less perfect, and deviate from the perfect measure either by surplus or deficiency. Take, e.g., the normal constitution of a being, it is the most proper composition possible in that class; any constitution that deviates from that norm contains something too much or too little. The same is the case with the Law. It is clear that the Law is normal in this sense; for it contains “Just statutes and judgments” (Deut. 4:8); but “just” is here identical with “equibalanced.” The statutes of the Law do not impose burdens or excesses as are implied in the service of a hermit or pilgrim, and the like; but, on the other hand, they are not so deficient as to lead to gluttony or lewdness, or to prevent, as the religious laws of the heathen nations do, the development of man’s moral and intellectual faculties.

כאשר נדון בחיבור הזה בטעמי המצוות (ג,כו-מט) יתבאר לך מאיזונן ומחכמתן מה שראוי שיתבאר. לכן נאמר עליה: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה" (תהילים יט,ח).
התורה קלה למי שמבקש את השלמות
5 אך מי שחושב שהטורח שלה הוא רב וכבד ושיש בה סבל – כל זה טעות בהתבוננות, ועוד אבאר (ג,מז2; ג,מט32) כמה קלה היא באמת עבור השלמים. לכן נאמר: "מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ [כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ]" (דברים י,יב), ונאמר: "[הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'] הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, [אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי: רַדְנוּ, לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ?]" (ירמיהו ב,לא). אכן כל זה הוא ביחס לאנשי המעלה. אבל אנשי העושק והכעס וההשתלטות – הדבר המזיק והקשה ביותר לדעתם הוא שיהיה שופט המונע את ההשתלטות. וכן התאוותנים השפלים – הדבר הקשה ביותר לדעתם הוא איסור ההפקרות בזנות והטלת עונש על העושה זאת. וכך כל פגום סבור שמניעת הרעה שהוא בוחר בה לפי מידותיו המושחתות היא טורח עצום. אך אין ללמוד על הקלוּת או הקושי של התורה לפי תאוות כל רע ונקלה בעל מידות מושחתות, אלא יש לבחון זאת לפי השלם בבני האדם. כי מטרת התורה הזאת היא שכל בני האדם יהיו כאדם הזה.
6 רק לתורה הזאת אנו קוראים תורה אלוהית. ואילו ההנהגות המדיניות האחרות, כחוקות היוונים והזיות הצאבה וזולתם – כל אלו מעשיהם של בני אדם מנהיגים, לא נביאים, כמו שביארנו כמה פעמים.

We intend to discuss in this treatise the reasons of the commandments, and we shall then show, as far as necessary, the justice and wisdom of the Law, on account of which it is said: “The Law of God is perfect, refreshing the heart” (Ps. 19:8). There are persons who believe that the Law commands much exertion and great pain, but due consideration will show them their error. Later on I will show how easy it is for the perfect to obey the Law. Comp. “What does the Lord thy God ask of thee?” etc. (Deut. 10:12); “Have I been a wilderness to Israel?” (Jer. 2:31). But this applies only to the noble ones; whilst wicked, violent, and pugnacious persons find it most injurious and hard that there should be any divine authority tending to subdue their passion. To low-minded, wanton, and passionate persons it appears most cruel that there should be an obstacle in their way to satisfy their carnal appetite, or that a punishment should be inflicted for their doings. Similarly every godless person imagines that it is too hard to abstain from the evil he has chosen in accordance with his inclination. We must not consider the Law easy or hard according as it appears to any wicked, low-minded, and immoral person, but as it appears to the judgment of the most perfect, who, according to the Law, are fit to be the example for all mankind. This Law alone is called divine; other laws, such as the political legislations among the Greeks, or the follies of the Sabeans, are the works of human leaders, but not of prophets, as I have explained several times.