מורה נבוכים חלק ב פרק לז

אופני קבלת השפע האלוהי
שתי דרגות השפע – הפנימי והמנהיגותי
1 ראוי שתשים לב לטבע המציאות באותו שפע אלוהי המגיע אלינו, שבו אנחנו משכילים ושבו שְׂכָלֵינו נבדלים זה מזה במעלתם. כי יש שמגיע מן השפע הזה משהו לאדם מסוים, כשמה שמגיע אליו הוא רק בשיעור המביא אותו לידי שלמות ותו לא. ויש שמה שמגיע אל האדם הוא בשיעור השופע מעבר לשלמותו, כדי להביא אחרים לשלמות. כמו שהדבר נוהג בכל המצויים, שיש מהם מי שהשיג מן השלמות שיעור כזה שינהיג בה אחרים, ויש מהם מי שאינו משיג מן השלמות אלא בשיעור שיונהג על ידי אחרים כמו שביארנו (ב,יא).

IT is necessary to consider the nature of the divine influence, which enables us to think, and gives us the various degrees of intelligence. For this influence may reach a person only in a small measure, and in exactly the same proportion would then be his intellectual condition, whilst it may reach another person in such a measure that, in addition to his own perfection, he can be the means of perfection for others. The same relation may be observed throughout the whole Universe. There are some beings so perfect that they can govern other beings, but there are also beings that are only perfect in so far as they can govern themselves and cannot influence other beings.

שלוש קבוצות מקבלי השפע
2 א) אחר הדברים האלה דע לך שכאשר אותו שפע שכלי שופע על הכוח ההוגה בלבד ולא שופע ממנו כלום על הכוח המדמה, אם בשל מיעוט הדבר השופע או בשל פגם שנפל בכוח המדמה מעיקר טבעו המולד, ועל כן אין הוא יכול לקבל את שפע השכל – זוהי קבוצת החכמים בעלי העיון.
ב) וכשהשפע הזה הוא על שני הכוחות יחד, ההוגה והמדמה, כמו שביארנו (ב,לו1) וביארו פילוסופים אחרים, והכוח המדמה בשיא שלמותו מטבעו המולד – הרי שזו היא קבוצת הנביאים. ג) וכשהשפע הוא על הכוח המדמה בלבד, והכוח ההוגה מוגבל, אם מעיקר הטבע המולד או בשל מיעוט אימון – הרי זו היא קבוצת מנהיגי המדינות ומחוקקי החוקים ומגידי העתידות והמנחשים ובעלי חלומות האמת. וכן אלה העושים דברים מופלאים בתכסיסים משונים ומעשים נסתרים, אף שאינם חכמים – הם כולם מן הקבוצה השלישית הזאת.

In some cases the influence of the [Active] Intellect reaches only the logical and not the imaginative faculty; either on account of the insufficiency of that influence, or on account of a defect in the constitution of the imaginative faculty, and the consequent inability of the latter to receive that influence: this is the condition of wise men or philosophers. If, however, the imaginative faculty is naturally in the most perfect condition, this influence may, as has been explained by us and by other philosophers, reach both his logical and his imaginative faculties: this is the case with prophets. But it happens sometimes that the influence only reaches the imaginative faculty on account of the insufficiency of the logical faculty, arising either from a natural defect, or from a neglect in training. This is the case with statesmen, lawgivers, diviners, charmers, and men that have true dreams, or do wonderful things by strange means and secret arts, though they are not wise men; all these belong to the third class.

3 ומה שצריך שתדע ברורות הוא שלחלק מאנשי הקבוצה השלישית הזאת מתחדשים דמיונות מופלאים וחלומות וביעותים בהקיץ כעין מראה הנבואה, עד שהם מדמים בנפשם שהם נביאים. הם מתפעלים מאוד מן הדמיונות האלה שהם משיגים, והם חושבים שהגיע להם ידע שלא דרך לימוד. הם מגיעים לבלבולים גדולים בעניינים הנכבדים העיוניים, והדברים האמיתיים מתערבים להם עם הדברים הדמיוניים ערבוב מופלא. כל זאת בשל חוזק הכוח המדמה וחולשת הכוח ההוגה, ומשום שהם לא השיגו אותו כלל, כלומר שהוא לא יצא לפועל.

It is further necessary to understand that some persons belonging to the third class perceive scenes, dreams, and confused images, when awake, in the form of a prophetic vision. They then believe that they are prophets; they wonder that they perceive visions, and think that they have acquired wisdom without training. They fall into grave errors as regards important philosophical principles, and see a strange mixture of true and imaginary things. All this is the consequence of the strength of their imaginative faculty, and the weakness of their logical faculty, which has not developed, and has not passed from potentiality to actuality.

שילוב: שתי קבוצות משנה בכל קבוצה
4 וידוע שבכל אחת משלוש הקבוצות האלה יש הבדלי מעלות רבים מאוד. כל קבוצה משתי הראשונות מתחלקת לשתיים, כמו שביארנו: כי השפע המגיע לכל קבוצה משתיהן הוא או בשיעור המביא אותו לשלמות ותו לא, או בשיעור העודף על שלמותו בכדי שישלים בו אחרים. בקבוצה הראשונה, והם החכמים, יש שהשפע על הכוח ההוגה של אדם מהם הוא בשיעור העושה אותו בעל חקירה והבנה, והוא יכיר ויבחין אך לא יתעורר ללמד אחרים ולא לחבר חיבורים, ולא ימצא לזה תשוקה ולא יכולת לכך. ויש שהשפע עליו הוא בשיעור המניע אותו בהכרח לחבר וללמד. וכן הוא בקבוצה השנייה, שיש שמגיעה אל מי מהם התגלות המביאה אותו לשלמות ותו לא, ויש שמגיע ממנה מה שיחייב אותו לקרוא לאנשים וללמד אותם ולהשפיע עליהם משלמותו.

It is well known that the members of each class differ greatly from each other. Each of the first two classes is again subdivided, and contains two sections, namely, those who receive the influence only as far as is necessary for their own perfection, and those who receive it in so great a measure that it suffices for their own perfection and that of others. A member of the first class, the wise men, may have his mind influenced either only so far, that he is enabled to search, to understand, to know, and to discern, without attempting to be a teacher or an author, having neither the desire nor the capacity; but he may also be influenced to such a degree that he becomes a teacher and an author. The same is the case with the second class. A person may receive a prophecy enabling him to perfect himself but not others; but he may also receive such a prophecy as would compel him to address his fellowmen, teach them, and benefit them through his perfection.

טבע השלמות העודפת הוא מנהיגות
5 התבאר לך אם כן שלולא השלמות העודפת הזאת לא היו מתחברים ספרי מדע, ולא היו הנביאים קוראים לאנשים לידיעת האמת, משום שחכם אינו מחבר דבר לעצמו כדי ללמד את עצמו דברים שכבר ידע. אלא טבע אותו השכל כך הוא: הוא שופע תמיד, ונמשך ממקבל השפע הזה למקבל אחר אחריו, עד שהוא מגיע אל אדם שהשפע הזה אינו יכול לעבור ממנו אלא רק מביא אותו לשלמות, כמו שהמשלנו באחד מפרקי החיבור הזה (ב,יא3).

It is clear that, without this second degree of perfection, no books would have been written, nor would any prophets have persuaded others to know the truth. For a scholar does not write a book with the object to teach himself what he already knows. But the characteristic of the intellect is this: what the intellect of one receives is transmitted to another, and so on, till a person is reached that can only himself be perfected by such an influence, but is unable to communicate it to others, as has been explained in some chapters of this treatise (chap. xi.).

טבע הדבר הזה מחייב את מי שהגיע אליו אותו שיעור עודף של שפע, שבהכרח יקרא לאנשים (אל האמת), בין אם יקבלו ממנו ובין אם לאו, ואפילו יינזק בגופו, עד שמצאנו נביאים שקראו לבני האדם עד שנהרגו. והשפע האלוהי הזה מניעם ואינו מניח להם לנוח ולשקוט בשום אופן, ואפילו פגעו בהם אסונות.
6 לכן אתה מוצא שירמיה עליו השלום אמר במפורש שכאשר פגעו בו ביזיונות החוטאים והכופרים שהיו בזמנו, רצה לכבוש את נבואתו ולא לקרוא להם אל האמת שמאסו בה, ולא יכול לעשות זאת. הוא אמר: "[כִּי מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק, חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא] כִּי הָיָה דְבַר ה' לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל הַיּוֹם. וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ, וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל" (ירמיהו כ,ח-ט). וזאת היא משמעות דברי הנביא האחר: "ה' אֱלֹהִים דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא" (עמוס ג,ח). דע זאת אם כן.

It is further the nature of this element in man that he who possesses an additional degree of that influence is compelled to address his fellowmen, under all circumstances, whether he is listened to or not, even if he injures himself thereby. Thus we find prophets that did not leave off speaking to the people until they were slain; it is this divine influence that moves them, that does not allow them to rest in any way, though they might bring upon themselves great evils by their action. E.g., when Jeremiah was despised, like other teachers and scholars of his age, he could not, though he desired it, withhold his prophecy, or cease from reminding the people of the truths which they rejected. Comp. “For the Word of the Lord was unto me a reproach and a mocking all day, and I said, I will not mention it, nor will I again speak in His name; but it was in mine heart as a burning fire, enclosed in my bones, and I was wearied to keep it, and did not prevail” (Jer. 20:8, 9). This is also the meaning of the words of another prophet, “The Lord God hath spoken, who shall not prophesy?” (Amos 3:8) Note it.