מורה נבוכים חלק ב פרק לה

ייחודיות נבואת משה ומופתיו
משה חריג בנבואתו ובמופתיו, ולכן הוא מחוץ לתחום הדיון
1 כבר ביארתי לכלל בני האדם את ארבעת ההבדלים שנבדלה בהם נבואת משה רבינו מנבואת שאר הנביאים, והבאתי לכך ראיות והבהרתי זאת בפירוש המשנה (סנהדרין י,א, היסוד השביעי) ובמשנה תורה (יסודי התורה ז,ו), ועל כן אין צורך לחזור על כך, ואין זה ממטרת החיבור.

I HAVE already described the four points in which the prophecy of Moses our Teacher was distinguished from that of other prophets, in books accessible to every one, in the Commentary on the Mishnah (Sanhedrin 10:1) and in Mishneh-torah (S. Madd‘a I. 7:6); I have also adduced evidence for my explanation, and shown the correctness thereof.

מה שאודיע לך כעת הוא שכל דבר שאומר על הנבואה בחיבור הזה הוא רק על צורת נבואת כל הנביאים שהיו לפני משה והבאים אחריו. ואילו נבואת משה רבינו – לא אעסוק בה בפרקים האלה באף מילה, לא בפירוש ולא ברמז. כי המונח "נביא" נאמר לדעתי על משה ועל זולתו כ"מונח מסופק". וכן הוא גם המצב לדעתי באשר למופתיו ומופתי זולתו, כי מופתיו אינם ממין מופתי שאר הנביאים.

I need not repeat the subject here, nor is it included in the theme of this work. For I must tell you that whatever I say here of prophecy refers exclusively to the form of the prophecy of all prophets before and after Moses. But as to the prophecy of Moses I will not discuss it in this work with one single word, whether directly or indirectly, because, in my opinion, the term prophet is applied to Moses and other men homonymously. A similar distinction, I think, must be made between the miracles wrought by Moses and those wrought by other prophets, for his signs are not of the same class as the miracles of other prophets.

ראיה לייחודיות נבואת משה
2 הראיה מן התורה לכך שנבואתו מובחנת מכל מי שהיה לפניו היא דבריו: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם [אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי] וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו,ג). הרי הודיע לנו שהשגתו אינה כהשגת האבות אלא גדולה יותר ממנה, לא כל שכן מהשגת מי שהיו לפניהם. היותה מובחנת מנבואת כל מי שבא אחריו עולה ממה שהודיע בדבריו: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד,י). התברר אם כן שהשגתו מובחנת מהשגת כל מי שבא אחריו בישראל, שהם "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט,ו) "וּבְתוֹכָם ה'" (במדבר טז,ג), לא כל שכן בשאר האומות.

That his prophecy was distinguished from that of all his predecessors is proved by the passage, “And I appeared to Abraham, etc., but by my name, the Lord, I was not known unto them” (Exod. 6:3). We thus learn that his prophetic perception was different from that of the Patriarchs, and excelled it; a fortiori it must have excelled that of other prophets before Moses. As to the distinction of Moses’ prophecy from that of succeeding prophets, it is stated as a fact, “And there arose not a prophet since in Israel like unto Moses, whom the Lord knew face to face” (Deut. 34:10). It is thus clear that his prophetic perception was above that of later prophets in Israel, who are “a kingdom of priests and a holy nation,” and “in whose midst is the Lord”; much more is it above that of prophets among other nations.

ראיה לייחודיות מופתי משה
3 אשר להיותם של מופתיו באופן כללי מובחנים ממופתי כל נביא באופן כללי, הרי שעל כל המופתים שעשו הנביאים או שנעשו להם, סיפרו בני אדם יחידים, כגון אותותיהם של אליהו ואלישע. הלוא תראה שמלך ישראל חקר על אודותם וביקש מגיחזי שיספר לו עליהם, כמו שנאמר: "סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע. וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר [לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת, וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ,] וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע" (מלכים-ב ח,ד-ה). וכך הם אותות כל נביא מלבד משה רבינו. ולכן ביאר הכתוב עליו גם על דרך ההודעה, שלא יקום נביא לעולם שיעשה אותות בפומבי מול התומכים בו והחולקים עליו כמו שעשה משה, והוא שנאמר: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד [בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים.] לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים [אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה] לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד,י-יב). כי הוא חיבר וקשר כאן את שני העניינים יחד: שלא יקום מי שישיג כהשגתו, ולא מי שיעשה כמעשיו. ואחר כך ביאר שהאותות האלה היו "לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ" החולקים עליו, והיו גם בנוכחות כל ישראל ההולכים אחריו: "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל". וזה דבר שלא היה לנביא לפניו. וכבר נאמרה לפני כן הודעתו האמיתית, שזה גם לא יהיה לזולתו.

The general distinction between the wonders of Moses and those of other prophets is this: The wonders wrought by prophets, or for them, are witnessed by a few individuals, e.g., the wonders wrought by Elijah and Elisha; the king of Israel is therefore surprised, and asked Gehazi to describe to him the miracles wrought by Elisha: “Tell me, I pray thee, all the great things that Elisha hath done. And it came to pass as he was telling, etc. And Gehazi said: ‘My lord, O king, this is the woman, and this is her son, whom Elisha restored to life’” (2 Kings 8:4, 5). The same is the case with the signs of every other prophet, except Moses our Teacher. Scripture, therefore, declares that no prophet will ever, like Moses, do signs publicly in the presence of friend and enemy, of his followers and his opponents; this is the meaning of the words: “And there arose not a prophet since in Israel like unto Moses, etc., in all the signs and the wonders, etc., in the sight of all Israel.” Two things are here mentioned together; namely, that there will not arise a prophet that will perceive as Moses perceived, or a prophet that will do as he did; then it is pointed out that the signs were made in the presence of Pharaoh, all his servants and all his land, the opponents of Moses, and also in the presence of all the Israelites, his followers. Comp. “In the sight of all Israel.” This is a distinction not possessed by any prophet before Moses; nor, as is correctly foretold, will it ever be possessed by another prophet.

מופת שמש בגבעון דום
4 אל יטעה אותך מה שנאמר על עמידת אור השמש ליהושע באותן שעות: "וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל [שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן]" (יהושע י,יב). כי לא נאמר 'כל ישראל' כמו שנאמר אצל משה. וכן אליהו בהר הכרמל, מול מעט אנשים. אמרתי "אותן שעות", כי נראה לי לגבי דבריו "[וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא] כְּיוֹם תָּמִים" (שם,יג) – שהוא כיום הארוך ביותר האפשרי. כי "תמים" – שלם; כאילו אמר שהיום הזה היה עבורם בגבעון כיום הארוך ביותר שבימי הקיץ שם.

We must not be misled by the account that the light of the sun stood still certain hours for Joshua, when “he said in the sight of Israel,” etc. (Josh. 10:12); for it is not said there “in the sight of all Israel,” as is said in reference to Moses. So also the miracle of Elijah, at Mount Carmel, was witnessed only by a few people. When I said above that the sun stood still certain hours, I explain the words “ka-jom tamim” to mean “the longest possible day,” because tamim means “perfect,” and indicates that that day appeared to the people at Gibeon as their longest day in the summer.

סיכום והקדמה לפרקים הבאים
5 אחרי שתפריש לי בדעתך את נבואת משה ומופתיו, שההשגה הזאת מופלאה כמו שהמעשים האלה מופלאים, ותגיע להַאֲמָנָה שזו דרגה שאיננו יכולים להשיג אותה על אמיתתה, תשמע את דבריי בכל הפרקים האלה על הנבואה ועל דרגות הנביאים בה, כל זאת מתחת לדרגה הזאת. זו היתה מטרת פרק זה.

Your mind must comprehend the distinction of the prophecy and the wonders of Moses, and understand that his greatness in prophetic perception was the same as his power of producing miracles. If you further assume that we are unable fully to comprehend the nature of this greatness, you will understand that when I speak, in the chapters which follow this, on prophecy and the different classes of prophets, I only refer to the prophets which have not attained the high degree that Moses attained. This is what I desired to explain in this chapter.