מורה נבוכים חלק ב פרק כה

האפשרות לבאר את התורה לפי שיטת הקדמות
האפשרות לפרשנות המקרא כתואמת לדעת הקדמות
1 דע שהימנעותנו מלומר שהעולם קדום אינה בגלל פסוקי התורה האומרים שהעולם מחודש. כי הפסוקים המורים על חידוש העולם אינם רבים יותר מן הפסוקים המורים על כך שהאלוה גוף, ושערי הפרשנות אינם נעולים בפנינו ולא נמנעים מאיתנו גם בנוגע לחידוש העולם. אלא היינו יכולים לפרשֵן זאת (=להוציא מהפשט) כמו שעשינו לגבי שלילת הגשמות, ואולי היה זה קל בהרבה, והיתה לנו יכולת של ממש לפרשֵן את הפסוקים האלה ולקבוע שהעולם קדום, כמו שפִּרְשַנּוּ את הפסוקים ושללנו את היותו יתעלה גוף.
שתי מניעות לפרשנות התואמת את דעת אריסטו
2 אלא שתי סיבות גרמו לנו שלא לעשות זאת ולא להאמין בכך (=בדעת הקדמות). הראשונה: שהוכח שהאלוה אינו גוף, ולכן מתחייב בהכרח לפרשֵן את כל מה שפשוטו ("חיצוניותו") סותר את ההוכחה, ולדעת שיש לו בהכרח פרשנות. ואילו קדמות העולם לא הוכְחה, ועל כן אין ראוי לדחות את הכתובים ולפרשֵן אותם מפני הכרעה לכיוון דעה שייתכן להכריע לכיוון הֶפְכָּהּ בטיעוני הכרעה שונים. זוהי סיבה אחת.

WE do not reject the Eternity of the Universe, because certain passages in Scripture confirm the Creation; for such passages are not more numerous than those in which God is represented as a corporeal being; nor is it impossible or difficult to find for them a suitable interpretation. We might have explained them in the same manner as we did in respect to the Incorporeality of God. We should perhaps have had an easier task in showing that the Scriptural passages referred to are in harmony with the theory of the Eternity of the Universe if we accepted the latter, than we had in explaining the anthropomorphisms in the Bible when we rejected the idea that God is corporeal. For two reasons, however, we have not done so, and have not accepted the Eternity of the Universe. First, the Incorporeality of God has been demonstrated by proof: those passages in the Bible, which in their literal sense contain statements that can be refuted by proof, must and can be interpreted otherwise. But the Eternity of the Universe has not been proved; a mere argument in favour of a certain theory is not sufficient reason for rejecting the literal meaning of a Biblical text, and explaining it figuratively, when the opposite theory can be supported by an equally good argument.

3 והסיבה השנייה: שהאמנתנו שהאלוה אינו גוף אינה הורסת לנו שום דבר מיסודי התורה ואינה מכחישה את דבריו של אף נביא. אין בה אלא מה שהבורים מדמים שיש בכך סתירה לכתובים, אך אין זאת סתירה כמו שביארנו (א:לו7;לה5), אלא היא כוונת הכתובים. ואילו האמנת הקדמות על פי שיטת אריסטו, שהיא על דרך החיוב ושאין משתנה טבע כלל ושום דבר אינו חורג ממנהגו – היא הורסת את התורה מעיקרה, ומכחישה בהכרח כל נס, ומבטלת את כל התקוות והאיומים שבתורה. אלא אם כן תפרשֵן גם את הניסים, כמו שעשו אנשי הנסתר המוסלמים, וכך מגיעים למין של הזיה.
דחיית האפשרות לפרשנות התואמת את דעת אפלטון
4 אמנם אם מאמינים בקדמות כשיטה השנייה שביארנו (ב,יג10-7), דהיינו דעת אפלטון, שגם השמים מתהווים וכלים – דעה זו אינה הורסת את יסודי התורה ואין נובעת ממנה הכחשת הניסים אלא אפשרותם. אפשר לפרשן את הכתובים על פי שיטה זו, וניתן למצוא בפסוקי התורה וזולתה מקראות עמומים רבים שניתן להיתלות בהם ואף להביא מהם ראיה. אבל אין הכרח המביא אותנו לכך אלא אם כן היתה דעה זו מוכחת. אך מאחר שהדבר לא הוכח – לא ניטה אל הדעה הזאת, ואל הדעה השנייה (=של אריסטו) לא נשגיח כלל, אלא נבין את הכתובים כפשוטם ונאמר שהתורה הודיעה לנו על דבר שכוחנו אינו מגיע להשגתו, והנס מעיד על נכונות טענתנו.

Secondly, our belief in the Incorporeality of God is not contrary to any of the fundamental principles of our religion: it is not contrary to the words of any prophet. Only ignorant people believe that it is contrary to the teaching of Scripture: but we have shown that this is not the case: on the contrary, Scripture teaches the Incorporeality of God. If we were to accept the Eternity of the Universe as taught by Aristotle, that everything in the Universe is the result of fixed laws, that Nature does not change, and that there is nothing supernatural, we should necessarily be in opposition to the foundation of our religion, we should disbelieve all miracles and signs, and certainly reject all hopes and fears derived from Scripture, unless the miracles are also explained figuratively. The Allegorists amongst the Mohammedans have done this, and have thereby arrived at absurd conclusions. If, however, we accepted the Eternity of the Universe in accordance with the second of the theories which we have expounded above (ch. xxiii.), and assumed, with Plato, that the heavens are likewise transient, we should not be in opposition to the fundamental principles of our religion; this theory would not imply the rejection of miracles, but, on the contrary, would admit them as possible. The Scriptural text might have been explained accordingly, and many expressions might have been found in the Bible and in other writings that would confirm and support this theory. But there is no necessity for this expedient, so long as the theory has not been proved. As there is no proof sufficient to convince us, this theory need not be taken into consideration, nor the other one; we take the text of the Bible literally, and say that it teaches us a truth which we cannot prove; and the miracles are evidence for the correctness of our view.

חידוש העולם אפשרי ומאפשר קריאה פשוטה בתורה
5 דע שההאמנה בחידוש העולם עושה את כל הניסים לאפשריים, ועושה את התורה לאפשרית, וכל שאלה שנשאלת על עניין זה נופלת. כך שאם ייאמר: מדוע הִשרה האל התגלות על אדם זה ולא על אחר? ומדוע נתן האל את התורה הזאת לאומה מסוימת ולא לאחרת? ומדוע נתן את התורה בזמן הזה ולא לפניו ולא אחריו? ומדוע ציווה את הציוויים האלה ואסר את האיסורים האלה? ומדוע ייחד את הנביא בניסים הנזכרים האלה ולא היו אחרים? ומה היתה מטרת האל בציוויים האלה? ומדוע לא הטביע את הציוויים והאיסורים האלה בטבענו אם זו היתה מטרתו? – המענה לכל השאלות האלה היא שייאמר: כך חפץ; או: כך גזרה חכמתו. כמו שהביא למציאות את העולם כשרצה בצורה הזאת ואיננו יודעים את רצונו בזה או את אופן החכמה בייחוד צורתו וזמנו, כך איננו יודעים את רצונו או חיוב חכמתו בייחוד של כל מה שנשאל עליו לעיל. אך אם יאמר האומר שהעולם התחייב כך – כל השאלות האלה מחויבות בהכרח להישאל, ואין מנוס מהן אלא בתשובות מגונות הכוללות הכחשה וביטול של כל פשטי התורה, שאף בר־דעת אינו מטיל ספק שהם כפשוטם. זוהי הסיבה להימנעות מדעה זו (של אריסטו).
סיכום
6 לכן (=בהעדר הוכחה) כלו ויכלו חיי אנשי המעלה בחקירת השאלה הזאת. כי אילו הוכח החידוש, אפילו על פי דעת אפלטון, כי אז היה נופל כל מה שדיברו עלינו הפילוסופים סרה. וכן אילו הוכחה להם הקדמות על פי דעת אריסטו, כי אז היתה נופלת כל התורה בכללה והיו עוברים לדעות אחרות.

Accepting the Creation, we find that miracles are possible, that Revelation is possible, and that every difficulty in this question is removed. We might be asked, Why has God inspired a certain person and not another? Why has He revealed the Law to one particular nation, and at one particular time? why has He commanded this, and forbidden that? why has He shown through a prophet certain particular miracles? what is the object of these laws? and Why has He not made the commandments and the prohibitions part of our nature, if it was His object that we should live in accordance with them? We answer to all these questions: He willed it so; or, His wisdom decided so. Just as He created the world according to His will, at a certain time, in a certain form, and as we do not understand why His will or His wisdom decided upon that peculiar form, and upon that peculiar time, so we do not know why His will or wisdom determined any of the things mentioned in the preceding questions. But if we assume that the Universe has the present form as the result of fixed laws, there is occasion for the above questions; and these could only be answered in an objectionable way, implying denial and rejection of the Biblical texts, the correctness of which no intelligent person doubts. Owing to the absence of all proof, we reject the theory of the Eternity of the Universe; and it is for this very reason that the noblest minds spent and will spend their days in research. For if the Creation had been demonstrated by proof, even if only according to the Platonic hypothesis, all arguments of the philosophers against us would be of no avail. If, on the other hand, Aristotle had a proof for his theory, the whole teaching of Scripture would be rejected, and we should be forced to other opinions.

הנה ביארתי לך שכל הדבר תלוי במושא החקירה הזה. דע זאת.

I have thus shown that all depends on this question. Note it.