מורה נבוכים חלק ב פרק כב

העדיפות הפילוסופית לדעת החידוש
הנחה א: מפשוט מתחייב פשוט
1 משפט מוסכם על אריסטו ועל כל העוסקים בפילוסופיה, הוא:
א) שמדבר פשוט אין מתחייב אלא דבר פשוט אחד;
ב) ואם הדבר מורכב – מתחייבים ממנו דברים כמספר הדברים הפשוטים שהוא מורכב מהם. כך למשל: האש, שיש בה הרכבה של שתי איכויות – החם והיבש – מתחייב ממנה שהיא תחמם בחומהּ, ותייבש ביובשהּ.
ג) וכן הדבר המורכב מחומר ומצורה, מתחייבים ממנו דברים מצד חומרו, ודברים מצד צורתו, אם היה בעל מורכבות רבה.
מסקנה) לפי המשפט הזה אמר אריסטו שלא התחייב מן האל כחיוב ראשון אלא שֵׂכֶל אחד פשוט ותו לא.

ARISTOTLE and all philosophers assume as an axiom that a simple element can only produce one simple thing, whilst a compound can produce as many things as it contains simple elements; e.g., fire combines in itself two properties, heat and dryness: it gives heat by the one property, and produces dryness by the other: an object composed of matter and form produces certain things on account of its matter, and others on account of its form, if [both matter and form] consist of several elements. In accordance with this axiom, Aristotle holds that the direct emanation from God must be one simple Intelligence, and nothing else.

הנחה ב: הכרח ביחס הדדי בין הסיבה לתוצאה
2 משפט שני: לא כל דבר אקראי מתחייב מכל דבר אקראי, אלא תמיד קיים בהכרח יחס הדדי מסוים בין העילה (=סיבה) לבין העלול (=תוצאה) שלה. אפילו אצל המקרים:
א) לא כל מקרה אקראי מתחייב מכל מקרה אקראי, כגון שתתחייב מאיכות כמות או מכמות איכות;
ב) וכן לא תתחייב מהחומר צורה כלשהי;
ג) ולא מהצורה חומר כלשהו.

A second axiom assumed by him is this: Things are not produced by other things at random; there must be some relation between cause and effect. Thus accidents are not produced by accidents promiscuously; quality cannot be the origin of quantity, nor quantity that of quality; a form cannot emanate from matter, nor matter from form.

הנחה ג: כוונה מאפשרת פעולות רבות מפועל אחד
3 משפט שלישי: כל פועל הפועל בכוונה וברצון ולא בטבע, יש שהוא פועל פעולות שונות רבות.

A third axiom is this: A single agent that acts with design and will, and not merely by the force of the laws of Nature, can produce different objects.

הנחה ד: דרגות במורכבות העצמים
4 משפט רביעי: המכלול המורכב מעצמים שונים זה ליד זה, ראוי יותר להיקרא "מורכב" מן המכלול המורכב מעצמים שונים באופן של התמזגות. למשל: העצם, לדוגמה, או הבשר, או העורקים והעצבים – פשוטים יותר ממכלול היד או הרגל המורכבת מעצבים ובשר ועורקים ועצמות. וזה ברור מכדי שיהיה צורך להוסיף בו דברים.

A fourth axiom is as follows: An object, whose several elements are only connected by juxtaposition, is more properly a compound than an object whose different elements have entirely combined; e.g., bone, flesh, veins, or nerves, are more simple than the hand or the foot, that are a combination of bone, flesh, veins, and nerves. This is very clear, and requires no further explanation.

קושיה א: מהיכן הגיעה המורכבות?
5 אחרי ההקדמות האלה אומר, שמה שציין אריסטו, שהשכל הראשון הוא סיבה לשני והשני סיבה לשלישי, וכן הלאה, אפילו היו דרגותיהם אלפים – השכל האחרון מהם הוא פשוט בלי ספק. מהיכן אם כן נמצאה המורכבות הקיימת במצויים האלה על דרך החיוב כמו שטוען אריסטו?
שיטת אריסטו אינה מסבירה את המורכבות הנמצאת בעולם
6 צעד א) אנחנו נודה לו לגבי כל מה שציין באשר לשכלים, שככל שהם רחוקים יותר מתחדשת בהם מורכבות של עניינים מאחר שמושכליהם רבים. אך גם אם נסכים לו בהשערה ובניחוש הזה, כיצד נעשו השכלים סיבה לכך שהגלגלים מתחייבים מהם? ואיזה יחס יש בין החומר לבין הנבדל שאין לו חומר כלל?
7 צעד ב) נניח שאנו מודים לו שסיבתו של כל גלגל הוא שׂכל באופן הנזכר, מאחר שבשכל הזה יש מורכבות בהיותו משכיל את עצמו ואת זולתו, וכאילו הוא מורכב משני דברים, שמאחד משניהם מתחייב השכל השני שמתחתיו, ומהעניין האחר מתחייב הגלגל – יישאל וייאמר לו: העניין האחד הפשוט (=השכל) שהתחייב ממנו הגלגל, כיצד התחייב ממנו הגלגל, והרי הגלגל מורכב משני חומרים ומשתי צורות: חומר הגלגל וצורתו, וחומר הכוכב הקבוע בגלגל וצורתו?
8 אם הדבר הוא על דרך החיוב,
א) אין לנו מנוס בהכרח מלומר שלמורכב הזה יש סיבה מורכבת, שמחלקהּ האחד מתחייב גרם הגלגל ומחלקהּ האחר גרם הכוכב. זאת אם חומר כל הכוכבים אחד הוא.
ב) אך ייתכן שהעצם של המאירים מביניהם הוא עצם מסוים, בעוד העצם של העמומים הוא עצם אחר. וידוע שכל גוף מורכב מחומרו ומצורתו.

Having premised these axioms, I ask the following question: Aristotle holds that the first Intelligence is the cause of the second, the second of the third, and so on, till the thousandth, if we assume a series of that number. Now the first Intellect is undoubtedly simple. How then can the compound form of existing things come from such an Intellect by fixed laws of Nature, as Aristotle assumes? We admit all he said concerning the Intelligences, that the further they are away from the first, the greater is the variety of their compounds, in consequence of the larger number of the objects comprehensible by the Intelligences: but even after admitting this, the question remains, By what law of Nature did the spheres emanate from the Intelligences? What relation is there between material and immaterial beings? Suppose we admit that each sphere emanates from an Intelligence of the form mentioned; that the Intelligence, including, as it were, two elements, in so far as it comprehends itself and another thing, produces the next Intelligence by the one element, and a sphere by the other; but the question would then be, how the one simple element could produce the sphere, that contains two substances and two forms, namely, the substance and the form of the sphere, and also the substance and the form of the star fixed in that sphere. For, according to the laws of Nature, the compound can only emanate from a compound. There must therefore be one element, from which the body of the sphere emanates, and another element, from which the body of the star emanates. This would be necessary even if the substance of all stars were the same; but it is possible that the luminous stars have not the same substance as the non-luminous stars; it is besides well known that each body has its own matter and its own form.

התברר לך אם כן שהעניינים האלה אינם עקביים עם דרך החיוב שהוא טען.
ג) כמו כן גם השוני בתנועת הגלגלים אינו מתאים לסדר מיקומם אחד מתחת לשני כך שניתן יהיה לטעון על כך את דרך החיוב. וכבר ציינו זאת (ב,יט).

It must now be clear that this emanation could not have taken place by the force of the laws of Nature, as Aristotle contends. Nor does the difference of the motions of the spheres follow the order of their positions: and therefore it cannot be said that this difference is the result of certain laws of Nature. We have already mentioned this (ch. xix.).

קושיה ב: מדוע הגלגלים אינם מקבלים את צורת זולתם?
9 ויש עוד דבר הסותר את כל מה שנקבע לגבי הדברים הטבעיים, אם בוחנים את מצב הגלגל: אם החומר של כל הגלגלים אחד, מדוע לא יתחייב שתועבר צורת גלגל זה לחומר (של הגלגל) האחר, כמו שקורה מתחת לגלגל הירח מצד מוכנותו של החומר? ומדוע מתקבעת הצורה הזאת בחומר הזה תמידית כאשר חומר הכול משותף? אלא אם כן יטען הטוען שחומרו של כל גלגל אינו חומרו של האחר, כך שגם צורת התנועה אינה מורה על החומר, וזה סותר את כל העקרונות.

There is in the properties of the spheres another circumstance that is opposed to the assumed laws of Nature; namely, if the substance of all spheres is the same, why does it not occur that the form of one sphere combines with the substance of another sphere, as is the case with things on earth, simply because their substance is fit [for such changes]? If the substance of all spheres is the same, if it is not assumed that each of them has a peculiar substance, and if, contrary to all principles, the peculiar motion of each sphere is no evidence for the special character of its substance, why then should a certain form constantly remain united with a certain substance?

קושיה ג: מדוע הכוכבים אינם מקבלים את מאפייני זולתם?
10 ועוד: אם חומרם של כל הכוכבים אחד הוא, במה נבדלים פרטיהם – האם בצורות, או במקרים? בכל אחד משני האופנים, היה מתחייב שיועברו הצורות האלה או המקרים האלה ויבואו זה אחר זה אל כל אחד מהם, כדי שמוכנותו (של החומר) לא תיבטל.

Again, if the stars have all one substance, by what are they distinguished from each other? is it by forms? or by accidents? Whichever be the case, the forms or the accidents would interchange, so that they would successively unite with every one of the stars, so long as their substance [being the same] admits the combinations [with every one of the forms or the accidents].

מסקנה מקושיות ב-ג: הגלגלים והכוכבים שונים מהותית זה מזה
11 בזאת יתברר לך שכשאנחנו אומרים "חומר הגלגלים" או "חומר הכוכבים", אין בכך שום קשר למשמעות החומר שאצלנו, ואין זה אלא מינוח רב־משמעי ("שיתוף בשם"); ושלכל מצוי מגופי הגלגלים האלה יש מציאות מיוחדת לו שאין הוא שותף בה עם זולתו. אם כן במה חל השיתוף בתנועת הגלגלים הסיבובית, או בקביעות הכוכבים?
הדעה שהעולם מחודש פותרת את כל הקשיים האלה
12 אך אם אנו מאמינים שכל זה בכוונת מכוון שפעל אותו וייחד אותו כמו שגזרה חכמתו שאינה ניתנת להשגה – אף לא אחת מכל השאלות האלה אינה מחייבת אותנו. אלא הדבר קשה רק על הטוען שכל זה על דרך החיוב ולא ברצון רוצה. וזוהי דעה שאינה תואמת את סדר המציאות, ולא ניתן לה טעם ולא טיעון משכנע, ויחד עם זאת נובעות ממנה זרויות גדולות מאוד. דהיינו שהאלוה, שכל בר־דעת מודה שהוא שלם בכל מיני השלמויות – נעשתה מציאותו כלפי כל הנמצאים כזו שאין הוא יכול ליצור דבר. אפילו רצה להאריך כנף זבוב או לקצר רגל תולעת – לא יכול. אבל אריסטו טוען שאין הוא רוצה בזה, ושבלתי אפשרי שהוא ירצה אחרת, ואין זה ממה שמוסיף לו שלמות, אלא אולי הוא חסרון מבחינה מסוימת.

This shows that the term substance, when used of the spheres or the stars, does not mean the same as it signifies when used of the substance of earthly things, but is applied to the two synonymously. It further shows that every one of the bodies of the spheres has its own peculiar form of existence different from that of all other beings. Why then is circular motion common to all spheres, and why is the fixed position of the stars in their respective spheres common to all stars? If we, however, assume design and determination of a Creator, in accordance with His incomprehensible wisdom, all these difficulties disappear. They must arise when we consider the whole Universe, not as the result of free will, but as the result of fixed laws of Nature: a theory which, on the one hand, is not in harmony with the existing order of things, and does not offer for it a sufficient reason or argument; and, on the other hand, implies many and great improbabilities. For, according to this theory God, whose perfection in every respect is recognised by all thinking persons, is in such relation to the Universe that He cannot change anything; if He wished to make the wing of a fly longer, or to reduce the number of the legs of a worm by one, He could not accomplish it. According to Aristotle, He does not try such a thing, and it is wholly impossible for Him to desire any change in the existing order of things; if He could, it would not increase His perfection: it might, on the contrary, from some point of view, diminish it.

רוב דברי אריסטו על העולם העל-ירחי הם בגדר השערה וניחוש בלבד
13 כללו של דבר אומר לך, ואף על פי שאני יודע שרבים מן הקנאים (לאריסטו) יְיחסו לי בדברים האלה מיעוט הבנת דבריהם או נטייה מכוונת מהם, הרי לא מפני זה אמנע מלומר מה שהשגתי והבנתי למרות קוצר ידי. וזהו הכלל: כל מה שאמר אריסטו לגבי כלל המציאות, מסמוך לגלגל הירח עד מרכז הארץ – הוא נכון בלי ספק, ולא יסטה ממנו אלא מי שלא הבין אותו או מי שהיו לו דעות קדומות שהוא רוצה להגן עליהן, או שהדעות האלה גורמות לו להכחיש את הגלוי לעין. אך כל מה שדיבר עליו אריסטו מגלגל הירח ומעלה – כולו כעין השערה וניחוש מלבד כמה דברים; כל שכן במה שאמר לגבי סדר השכלים, וחלק מן הדעות המטפיזיות האלה שהוא מאמין בהן, ושיש בהן זרויות גדולות וחסרונות גלויים וברורים בכל האומות והפצת (דעות) רעות, ואין לו הוכחה להן.

Although I know that many partial critics will ascribe my opinion concerning the theory of Aristotle to insufficient understanding, or to intentional opposition, I will not refrain from stating in short the results of my researches, however poor my capacities may be. I hold that the theory of Aristotle is undoubtedly correct as far as the things are concerned which exist between the sphere of the moon and the centre of the earth. Only an ignorant person rejects it, or a person with preconceived opinions of his own, which he desires to maintain and to defend, and which lead him to ignore clear facts. But what Aristotle says concerning things above the sphere of the moon is, with few exceptions, mere imagination and opinion; to a still greater extent this applies to his system of Intelligences, and to some of his metaphysical views; they include great improbabilities, [promote] ideas which all nations consider as evidently corrupt, and cause views to spread which cannot be proved.

ההכרעה במקום שאין ודאות, ומכאן עדיפותה של דעת החידוש
14 אל תבקר את היותי מונה את הספקות המתחייבים מדעתו ותאמר: האם בספקות מפריכים דעה או מאששים את הפכהּ? אכן, הדבר אינו כן. אבל אנו נוהגים עם הפילוסוף הזה כמו שציווּנו ההולכים אחריו לנהוג עמו. כי אלכסנדר (מאפרודיסיאס) הבהיר שכל מה שאין עליו הוכחה – ראוי להניח את שני הצדדים בעניין זה, ולראות מה הם הספקות המתחייבים מכל אחת מן העמדות הנגדיות, ולהאמין בעמדה המעוררת פחות ספקות. וכך אמר אלכסנדר שיש לנקוט בכל הדעות המטפיזיות שאריסטו מחזיק בהן שאין עליהן הוכחות. כי כל מי שאחרי אריסטו אומר שדברי אריסטו הם בעלי הספקות המעטים ביותר מכל מה שניתן לומר.

It may perhaps be asked why I have enumerated all the doubts which can be raised against the theory of Aristotle; whether by mere doubts a theory can be overthrown, or its opposite established? This is certainly not the case. But we treat this philosopher exactly as his followers tell us to do. For Alexander stated that when a theory cannot be established by proof, the two most opposite views should be compared as to the doubts entertained concerning each of them, and that view which admits of fewer doubts should be accepted. Alexander further says that this rule applies to all those opinions of Aristotle in Metaphysics for which he offered no proof. For those that followed Aristotle believed that his opinions are far less subject to doubt than any other opinion.

וכך עשינו אנחנו, כאשר התאמת לנו שהשאלה הזאת – האם השמים מתהווים או קיימים מאז ומקדם – אין הוכחה על אף צד מן העמדות הנגדיות לגביה. הבהרנו את הספקות המתחייבים מכל אחת משתי הדעות, והראינו לך שדעת הקדמות היא בעלת ספקות רבים יותר, ומזיקה יותר במה שראוי להאמין ביחס לאלוה, בנוסף לכך שהחידוש הוא דעת אבינו אברהם ונביאנו משה עליהם השלום.

We follow the same rule. Being convinced that the question whether the heavens are eternal or not cannot be decided by proof, neither in the affirmative nor in the negative, we have enumerated the objections raised to either view, and shown how the theory of the Eternity of the Universe is subject to stronger objections, and is more apt to corrupt the notions concerning God [than the other]. Another argument can be drawn from the fact that the theory of the Creation was held by our Father Abraham, and by our Teacher Moses.

הכנה לפרק הבא
15 מאחר שהזכרנו את בחינת הדעות על ידי ספקות, מצאתי לנכון לבאר לך משהו בזה.

Having mentioned the method of testing the two theories by the objections raised against them, I find it necessary to give some further explanation of the subject.