מורה נבוכים חלק ב פרק כא

הייתכן עולם קדמון שנוצר בכוונה?
הצגת הדעה שהעולם קדמון ושיש לו מייחד
1 טענה) דע שיש מאחרוני הפילוסופים הדוגלים בקדמות העולם מי שאמר, שהאל יתעלה פועל את העולם ובוחר את מציאותו ומכוונו ומייחדו כפי שהוא, אך בלתי אפשרי שדבר זה היה בזמן מסוים ולא בזמן אחר, אלא כך היה ויהיה תמיד.
הסבר) הם אמרו: "מה שחייב אותנו שלא נתפוס פועֵל כפועל דבר אלא אם כן קדם הפועֵל בזמן למה שפעל, הוא שכך מחויב לגבינו במה שאנחנו פועלים. כי כל פועֵל שזהו תיאורו יש בו העדר מסוים, והוא היה פועֵל בכוח, וכאשר פעל – יצא אל הפועַל. ואילו האלוה יתעלה, שאין בו העדר ולא שום דבר בכוח – אין הוא קודם לפעֳלו, אלא הוא פועל מאז ומתמיד. וכמו שעצמותו נבדלת לגמרי מעצמותנו, כך גם יחס פעולותיו אליו נבדל מיחס פעולותינו אלינו". הם נקטו אותו היקש עצמו לגבי הייחוד והרצון. כי אין הבדל בין אם תאמר בעניין הזה 'פועל' או 'רוצה' או 'מכוון' או 'בוחר' או 'מייחד'. הם אמרו: "בלתי אפשרי גם שישתנו פעלו או רצונו", כמו שביארנו (ב,יג11).

SOME of the recent philosophers who adhere to the theory of the Eternity of the Universe hold that God produces the Universe, that He by His will designs and determines its existence and form: they reject, however, the theory that this act took place at one certain time, and assume that this always has been the case, and will always be so. The circumstance that we cannot imagine an agent otherwise than preceding the result of its action, they explain by the fact that this is invariably the case in all that we produce; because for agents of the same kind as we are, there are some moments in which they are not active, and are only agents in potentia; they become agents when they act. But as regards God there are no moments of non-action, or of potentiality in any respect; He is not before His work, He is always an actual agent. And as there is a great difference between His essence and ours, so is also a great difference between the relation of His work to Him and the relation of our work to us. They apply the same argument to will and determination; for there is no difference in this respect whether we say He acts, wills, designs, or determines. They further assume that change in His action or will is inadmissible.

ביקורת הרמב"ם: משחק לשוני
2 התברר לך אם כן, אתה המעיין בחיבורי זה, שהם שינו את המינוח "חיוב" אך השאירו את משמעותו. אולי מטרתם היתה לייפות את הביטוי או לסלק מוזרות. כי משמעות היות המציאות הזאת מחויבת תמידית מהעילה שלה באשר העילה תמידית, והוא האלוה, כדברי אריסטו, היא משמעות דבריהם שהעולם הוא מפעולת האלוה או בכוונתו ורצונו ובחירתו וייחודו אלא שהוא היה כך מאז ומקדם ויהיה לעד, כמו שזריחת השמש פועלת את היום בלי ספק אף על פי שאף לא אחד מהם קודם לשני בזמן.
אין עולם שנוצר בכוונה ושהוא מחויב מהאל
3 אך אין זו משמעות הכוונה שאנחנו מכוונים אליה. אלא רצוננו בזה הוא לטעון שהוא, כלומר העולם, אינו מתחייב ממנו יתעלה כחיוב העלול מעילתו, שאין הוא יכול להיפרד ממנה ואין הוא יכול להשתנות אלא אם תשתנה עילתו או ישתנה אחד ממצביה. כשתבין את העניין כך, ייוודע שבלתי אפשרי לומר שהעולם מתחייב ממציאות האלוה כחיוב העלול מעילתו, ושהוא מפעולת האלוה או על ידי ייחודו.

It is therefore clear that these philosophers abandoned the term “necessary result,” but retained the theory of it: they perhaps sought to use a better expression, or to remove an objectionable term. For it is the same thing, whether we say in accordance with the view of Aristotle that the Universe is the result of the Prime Cause, and must be eternal as that Cause is eternal, or in accordance with these philosophers that the Universe is the result of the act, design, will, selection, and determination of God, but it has always been so, and will always be so; in the same manner as the rising of the sun undoubtedly produces the day, and yet it does not precede it. But when we speak of design we do not mean it in this sense; we mean to express by it that the Universe is not the “necessary result” of God’s existence, as the effect is the necessary result of the efficient cause; in the latter case the effect cannot be separated from the cause; it cannot change unless the cause changes entirely, or at least in some respect. If we accept this explanation we easily see how absurd it is to say that the Universe is in the same relation to God as the effect is to the efficient cause, and to assume at the same time that the Universe is the result of the action and determination of God.

הצגת המשך הדיון
4 העניין הסתכם אפוא. והדיון מביא אותנו בסופו של דבר לחקירה על השונות הקיימת בשמים, שהוכח (ב,יט5) שיש הכרח בסיבה לכך – האם הסיבה הזאת היא עילה לשוני הזה וכך התחייב ממציאותה, או שהסיבה הזאת היא הפועל את השוני הזה המיוחד לו, כפי שאנחנו, ההולכים אחר משה רבינו, מאמינים. נדבר על כך אחרי שנקדים הקדמה, שבה נבאר לך את משמעות ה"חיוב" שאריסטו מחזיק בו עד שתתפוס אותו, ואחר כך (ב,כב) אחל לבאר לך את הכרעתי לכיוון הדעה שהעולם מחודש, בראיות עיוניות פילוסופיות נקיות מסילוף.

Having fully explained this subject, we come to the question whether the cause, which must be assumed for the variety of properties noticed in the heavenly beings, is merely an efficient cause, that must necessarily produce that variety as its effect, or whether that variety is due to a determining agent, such as we believe, in accordance with the theory of Moses our Teacher. Before I discuss this question I will first explain fully what Aristotle means by “necessary result”; after that I will show by such philosophical arguments as are free from every fallacy why I prefer the theory of Creatio ex nihilo.

הקדמה: משמעות החיוב על פי אריסטו
5 דבריו שהשכל הראשון התחייב מהאל, ושהשכל השני התחייב מהראשון, והשלישי מהשני, וכן דעתו שהגלגלים התחייבו מהשכלים, ואותו הסדר המפורסם שאתה מכיר מן המקומות שהוא דן בו, וכבר כתבנו ממנו כאן בקצרה (ב,ד12-4) – ברור שאין כוונתו בכך שדבר זה היה, ואז התחדש ממנו לאחר מכן זה שהתחייב ממנו, כי אין הוא אומר על אף אחד מהם שהוא מחודש. אלא ב"חיוב" כוונתו לסיבתיות, כאילו אמר: השכל הראשון הוא סיבת מציאותו של השכל השני, והשני סיבת מציאותו של השלישי, וכן הלאה. והם הדברים לגבי הגלגלים והחומר הראשון. ולשיטתו שום דבר מכל זה לא קדם לחברו ואינו נמצא בלעדיו.
6 הדבר דומה לכך שמישהו יאמר שמן האיכויות הראשוניות התחייבו החספוס והחלקות והקושי והרכות והסמיכות והדלילות. שאין לאף אחד ספק שהללו, כלומר החום והקור והלחות והיובש, הם המחדשים את החספוס והחלקות והקושי והסמיכות והדלילות האלה וכל מה שדומה לכך, שהם התחייבו מאותן ארבע איכויות ראשוניות, אף על פי שלא ייתכן שיימצא גוף בעל ארבע האיכויות הראשוניות האלה ומופשט מן האיכויות המשניות. בדיוק באותו אופן אומר אריסטו על המציאות בכללה, שכך וכך התחייב מכך וכך, עד שיגיע הדבר בסוף לעילה הראשונה, כלשונו, או השכל הראשון, או איך שתחפוץ לכנות אותו – כולנו מכוונים אל ראשית אחת. אלא שלדעתו כל מה שזולתו (של האל) מתחייב ממנו, כמו שתיארתי לך, ואילו אנחנו אומרים שהוא פעל את כל הדברים האלה בכוונה וברצון למצוי הזה, שלא היה מצוי ונעשה באותו רגע מצוי ברצונו יתעלה.
הקדמה לפרקים הבאים
7 אחל כעת להביא את ראיותיי והכרעתי לכך שהעולם מחודש כדעתנו, בפרקים הבאים.

It is clear that when he says that the first Intelligence is the necessary result of the existence of God, the second Intelligence the result of the existence of the first, the third of the second [and so on], and that the spheres are the necessary result of the existence of the Intelligences, and so forth, in the well-known order which you learnt from passages dealing with it, and of which we have given a résumé in this part (ch. iv.)—he does not mean that the one thing was first in existence, and then the second came as the necessary result of the first; he denies that any one of these beings has had a beginning. By “necessary result” he merely refers to the causal relation: he means to say that the first Intelligence is the cause of the existence of the second: the second of the third, and so on to the last of the Intelligences: and the same is also the case as regards the spheres and the materia prima: none of these preceded another, or has been in existence without the existence of that other. We say, e.g., that the necessary result of the primary qualities are roughness [and] smoothness, hardness [and] softness, porosity and solidity; and no person doubts that heat, cold, moisture, and dryness are the causes of smoothness and roughness, of hardness and softness, porosity and solidity, and similar qualities, and that the latter are the necessary result of those four primary qualities. And yet it is impossible that a body should exist with the primary qualities without the secondary ones; for the relation between the two sets of qualities is that of causality, not that of agent and its product. just in the same way the term “necessary result” is used by Aristotle in reference to the whole Universe, when he says that one portion is the result of the other, and continues the series up to the First Cause as he calls it, or first Intellect, if you prefer this term. For we all mean the same, only with this difference, that according to Aristotle everything besides that Being is the necessary result of the latter, as I have already mentioned: whilst, according to our opinion, that Being created the whole Universe with design and will, so that the Universe which had not been in existence before, has by His will come into existence. I will now begin in the following chapters my proofs for the superiority of our theory, that of Creatio ex nihilo.