מורה נבוכים חלק ב פרק יט

הראיה לחידוש העולם מטבע המציאות
דעת אריסטו: המציאות מוכרחת מהאל, בלא כוונה
1 כבר התברר לך (א,סט1) משיטת אריסטו ומשיטתו של כל הדוגל בקדמות העולם, שלדעתו המציאות הזאת נבעה מן הבורא על דרך החיוב, ושהוא יתעלה עילה ואילו היא עלולה, וכך התחייב. ושכמו שאין אומרים עליו יתעלה "למה הוא נמצא" או "איך הוא נמצא כך", כלומר אחד ואינו גוף – כך אין אומרים על העולם בכללותו "למה הוא נמצא" או "איך הוא נמצא כך". כי כל זה מחויב שיהיה כך, העילה ועלולהּ, ולא ייתכן בהם שום הֶעדר ולא שינוי מכפי שהם.
הטבע מתמיד) ולכן מתחייב מן הדעה הזאת שכל דבר חייב להתמיד כטבעו, וששום דבר לא ישתנה בשום אופן מטבעו;
השינוי נמנע) לפי הדעה הזאת שינוי של מי מן הנמצאים הוא נמנע. ואם כן כל הדברים האלה אינם בכוונת מכוון שבחר ורצה שהם יהיו כך, כי אילו היו בכוונת מכוון – הרי שלפני הכוונה אליהם לא היו מצויים כך.

IT has been shown that according to Aristotle, and according to all that defend his theory, the Universe is inseparable from God; He is the cause, and the Universe the effect; and this effect is a necessary one: and as it cannot be explained why or how God exists in this particular manner, namely, being One and incorporeal, so it cannot be asked concerning the whole Universe why or how it exists in this particular way. For it is necessary that the whole, the cause as well as the effect, exist in this particular manner, it is impossible for them not to exist, or to be different from what they actually are. This leads to the conclusion that the nature of everything remains constant, that nothing changes its nature in any way, and that such a change is impossible in any existing thing. It would also follow that the Universe is not the result of design, choice, and desire; for if this were the case, they would have been non-existing before the design had been conceived.

דעת התורה: העולם נברא מתוך כוונה, ומטרת הפרק – ראיות לכך
2 ואילו לפי דעתנו אנו, הדבר ברור שהם בכוונה ולא על דרך החיוב, ואפשר שאותו מכוון ישנה אותם ויתכוון כוונה אחרת; אם כי לא כל כוונה שהיא, כי יש טבע קבוע לנמנעוֹת שאי אפשר לבטל, כמו שנבאר (ג,טו).
3 מטרתי בפרק זה היא לבאר לך בראיות הקרובות להוכחה שמציאות זו שלנו מורה לנו על כך שהיא בהכרח בכוונת מכוון, מבלי שאיאלץ לקבל על עצמי את מה שסילפו ה"מדברים", שביטלו את טבע המציאות ודגלו בקיום האטום ובבריאת המקרים התמידית, וכל עקרונותיהם שביארתי לך (א,עג), שהם רצו להקדים אותם רק כדי לקיים את טענת ה"ייחוד" (=קיומו של מי ש"ייחד" את המציאות על פני אפשרויות אחרות) (א,עד12-10). אל תחשוב שגם הם אמרו מה שאני אומר. אכן מטרתם היתה בלי ספק כמטרתי, וכן הם ציינו את הדברים שאני אציין וראו בהם את הייחוד; אלא שאצלם אין הבדל בין ייחוד הצמח באודם על פני לובן, או המתיקות על פני המרירות, לבין ייחוד השמים בתבניתם הנוכחית על פני היותם מרובעים או משולשים. הם ביססו את הייחוד על ידי הנחותיהם, הידועות לך כבר (א,עד12-10); ואילו אני מבסס את הייחוד במה שראוי שיבוסס על ידיו, על ידי הנחות פילוסופיות הלקוחות מטבע המציאות.

We, however, hold that all things in the Universe are the result of design, and not merely of necessity; He who designed them may change them when He changes His design. But not every design is subject to change; for there are things which are impossible, and their nature cannot be altered, as will be explained. Here, in this chapter, I merely wish to show by arguments almost as forcible as real proofs, that the Universe gives evidence of design; but I will not fall into the error in which the Mutakallemim have so much distinguished themselves, namely, of ignoring the existing nature of things or assuming the existence of atoms, or the successive creation of accidents, or any of their propositions which I have tried to explain, and which are intended to establish the principle of Divine selection. You must not, however, think that they understood the principle in the same sense as we do, although they undoubtedly aimed at the same thing, and mentioned the same things which we also will mention, when they treated of Divine Selection. For they do not distinguish between selection in the case of a plant to make it red and not white, or sweet and not bitter, and determination in the case of the heavens which gave them their peculiar geometrical form and did not give them a triangular or quadrilateral shape. The Mutakallemim established the principle of determination by means of their propositions, which have been enumerated above (Part I., chap. lxxiii.). I will establish this principle only as far as necessary, and only by philosophical propositions based on the nature of things.

הנחה מוסכמת: חומר משותף לדברים שונים מחייב גורם חיצוני
4 את הדרך הזאת אבאר לאחר שאניח את ההנחה הבאה: כל חומר משותף בין דברים המשתנים באחד מאופני השינוי, אין מנוס בהכרח
א) מסיבה אחרת מחוץ לחומר המשותף הזה, שהיא אשר חייבה שחלקו יהיה באופן כזה וחלקו באופן אחר,
ב) או סיבות, כמניין הדברים השונים זה מזה. זוהי הנחה שמסכימים עליה הן המאמינים בקדמות הן המאמינים בחידוש.

But before I begin my argument, I will state the following facts: Matter is common to things different from each other; there must be either one external cause which endows this matter partly with one property, partly with another, or there must be as many different causes as there are different forms of the matter common to all things. This is admitted by those who assume the Eternity of the Universe.

לאחר הנחה זו אחל לבאר מה שהתכוונתי לבארו, באופן של שאלות ותשובות על דעת אריסטו.

After having premised this proposition, I will proceed with the discussion of our theme from an Aristotelian point of view, in form of a dialogue.

שלב 1: ההבדל בין המינים נובע מהתמזגות היסודות
5 שאלנו את אריסטו: "הוכחת לנו שהחומר של כל מה שמתחת לגלגל הירח הוא חומר אחד המשותף לכול. מה אם כן הטעם לכך שהמינים המצויים כאן שונים זה מזה? ומה הטעם לכך שפרטי כל מין מהם שונים זה מזה?".
6 השיב לנו על כך ואמר: "הטעם לשוני הזה הוא השתנות התמזגות המורכבים מן החומר הזה. כי החומר המשותף הזה קיבל בהתחלה ארבע צורות, ולכל צורה מהן השתייכו שתי איכויות, ועל ידי ארבע האיכויות האלה נעשה ליסודות למה שהורכב ממנו. כי הם מתערבים תחילה על ידי תנועת הגלגל ואחר כך מתמזגים, וכך נוצר השוני במתמזגים המורכבים מהם בשיעורים שונים של חם וקר, לח ויבש, ועל ידי המזגים השונים האלה נוצרות בהם הכנות שונות לקבלת צורות שונות. גם בצורות האלה הם נעשים מוכנים לקבלת צורות אחרות, וכן הלאה, תמיד. לחומר של צורה מינית אחת מסוימת יש מנעד גדול בכמות ובאיכות, ובהתאם למנעד הזה שונים פרטי המין זה מזה, כמו שהתבאר במדעי הטבע. כל זה נכון וברור למי שנוהג עם עצמו בלא משוא פנים ואינו מרמה את עצמו".

We.—You have proved that all things in the sublunary world have one common substance; why then do the species of things vary? why are the individuals in each species different from each other? Aristotelian.—Because the composition of the things formed of that substance varies. For the common substance at first received four different forms, and each form was endowed with two qualities, and through these four qualities the substance was turned into the elements of which all things are formed. The composition of the elements takes place in the following manner:—First they are mixed in consequence of the motion of the spheres, and then they combine together; a cause for variation arises then in the variation of the degree of heat, cold, moisture, and dryness of the elements which form the constituent parts of the things. By these different combinations things are variously predisposed to receive different forms; and these in their turn are again prepared to receive other forms, and so on. Each generic form finds a wide sphere in its substance both as regards quality and quantity: and the individuals of the classes vary accordingly. This is fully explained in Natural Science. It is quite correct and clear to every one that readily acknowledges the truth, and does not wish to deceive himself.

שלב 2: ההבדל ביסודות נובע מההבדל במיקום
7 אחר כך שאלנו עוד את אריסטו: "מאחר שהתמזגות היסודות היא הסיבה להכנת החומרים לקבלת הצורות השונות, מה הכין את החומר הראשון הזה כך שחלקו קיבל את צורת האש וחלקו את צורת הארץ, ומה שביניהם (הוכן) לקבל את צורת המים והאוויר, בעוד חומר הכול הוא אחד, משותף? במה היה חומר הארץ מתאים יותר לצורת הארץ וחומר האש לצורת האש?"

We.—Since the combination of the elements prepares substances and enables them to receive different forms, what has prepared the first substance and caused one part of it to receive the form of fire, another part the form of earth, and the parts between these two the forms of water and of air, since one substance is common to all? Through what has the substance of earth become more fit for the form of earth, and the substance of fire more fit for that of fire?

8 ענה לנו אריסטו על כך: "חייב זאת השוני במיקומים, כי הם חייבו לחומר האחד הזה הכנות שונות. כי מה שקרוב למקיף הושפע ממנו בעדינות ותנועה מהירה והתקרב לטבעו, ועל כן קיבל בהכנה זו את צורת האש. וככל שהחומר רחוק יותר מן המקיף לכיוון המרכז, נעשה עבה יותר וקשה יותר ופוחת אורו, וכך נעשה ארץ. והוא הטעם למים ולאוויר. זה הכרחי, כי בלתי אפשרי שהחומר יהיה שלא במקום, או שהמקיף יהיה המרכז והמרכז יהיה המקיף. ודבר זה חייב לו שיתייחד בצורות שונות, כוונתי להכנה לקבל צורות שונות".

Ar.—The difference of the elements was caused by their different position for the different places prepared the same substance differently, in the following way: the portion nearest the surrounding sphere became more rarified and swifter in motion, and thus approaching the nature of that sphere, it received by this preparation the form of fire. The farther the substance is away from the surrounding sphere towards the centre, the denser, the more solid, and the less luminous it is; it becomes earth; the same is the cause of the formation of water and air. This is necessarily so: for it would be absurd to deny that each part of the substance is in a certain place; or to assume that the surface is identical with the centre, or the centre with the surface. This difference in place determined the different forms, i.e., predisposed the substance to receive different forms.

שלב 3: חומר השמים שונה מחומר הארץ
9 אחר כך שאלנו אותו: "האם החומר של המקיף, דהיינו השמים, וחומר היסודות, אחד הוא?".

We.—Is the substance of the surrounding sphere, i.e., the heavens, the same as that of the elements?

10 אמר: "לא, אלא זהו חומר אחר וצורות אחרות, והגופים שאצלנו ואלה (שבשמים) נקראים 'גוף' ברב־משמעיות, כמו שביארו האחרונים. וכל זה כבר הוכח".

Ar.—No; the substance is different, and the forms are different. The term “body” is homonymously used of these bodies below and of the heavens, as has been shown by modern philosophers. All this has been demonstrated by proof.

הכנה לשלב 4: החומר של השמים אחד, אבל צורות הגלגלים שונות
11 הנחה) מכאן שמע, אתה המעיין בחיבורי זה, מה שאני אומר:

But let now the reader of this treatise hear what I have to say.

ידועה לך הוכחת אריסטו שניתן ללמוד על שוני הצורות מן השוני בפעולות.
צעד 1) וכיוון שתנועות ארבעת היסודות ישרות ותנועת הגלגל סיבובית, נודע שהחומר ההוא אינו החומר הזה. וזה נכון לפי העיון במדעי הטבע.
צעד 2) וכיוון שאתה מוצא שגם אלה שתנועותיהם ישרות, יש בהן כיוונים שונים: מהם מה שנע כלפי מעלה ומהם מה שנע כלפי מטה; וגם מבין אלה שנעים לכיוון אחד יש שנע מהר יותר ויש שנע לאט יותר – נודע שהן בעלי צורות שונות. ומכך נודע שהיסודות הם ארבעה.
מסקנה) באותו אופן ראָיה עצמו מתחייב גם שחומר הגלגלים כולם אחד הוא, כי כולם נעים סיבובית, ואילו צורת כל גלגל שונה מצורת הגלגל האחר, כי זה נע ממזרח למערב ואחר נע ממערב למזרח; ועוד, שתנועותיהם שונות במהירות ובאיטיות.
שלב 4: רק מייחד מסביר את ההבדל בין הצורות באותו חומר
12 מתחייב אם כן לשאול אותו עוד ולומר לו: "בהינתן שאותו חומר משותף לכל הגלגלים, וכל מצע מהם התייחד בצורה מסוימת שאינה צורת האחר – מי הוא שייחד את המצעים האלה והכין אותם לקבלת צורות שונות? האם יש מעבר לגלגל דבר אחר שיש לייחס לו את הייחוד הזה, מלבד האל, יתרומם ויתהדר?".

Aristotle has proved that the difference of forms becomes evident by the difference of actions. Since, therefore, the motion of the elements is rectilinear, and that of the spheres circular, we infer that the substances are different. This inference is supported by Natural Science. When we further notice that substances with rectilinear motion differ in their directions, that some move upward, some downward, and that substances which move in the same direction have different velocities, we infer that their forms must be different. Thus we learn that there are four elements. In the same way we come to the conclusion that the substance of all the spheres is the same, since they all have circular motion. Their forms, however, are different, since one sphere moves from east to west, and another from west to east; and their motions have also different velocities. We can now put the following question to Aristotle: There is one substance common to all spheres: each one has its own peculiar form. Who thus determined and predisposed these spheres to receive different forms? Is there above the spheres any being capable of determining this except God?

ניסיונות אריסטו להסביר זאת בלי מייחד לא צלחו
13 הריני להסב את תשומת לבך לגודל העמקתו של אריסטו ולמופלאות השגתו, וכיצד דחקה אותו קושיה זו בלי ספק, וניסה לחמוק ממנה בדברים שהמציאות לא עזרה לו בהם, אף על פי שלא הזכיר את הקושיה הזאת. אבל נראה מדבריו שהוא מנסה לסדר לנו את מציאות הגלגלים כמו שסידר לנו את מציאות מה שתחת לגלגל, כך שהכול יהיה על דרך החיוב הטבעי ולא על דרך כוונת מכוון כחפצו וייחוד מייחד באיזה אופן שאהב. אך זה לא עלה בידו, ולא יעלה בידו לעולם. כי הוא ניסה לתת טעם לכך שהגלגל נע מן המזרח ואינו נע מן המערב; וניסה לתת טעם לכך שחלקם מהירי תנועה וחלקם איטיים, ושזה מתחייב מסידור מיקומם ביחס לגלגל העליון; וניסה לתת טעם לכך שלכל כוכב (לכת) מן השבעה יש כמה גלגלים, בעוד אותו מספר עצום (של כוכבי שבת) נמצא בגלגל אחד.
14 לכל זה הוא ניסה לתת סיבות, כדי שהדברים יסודרו לנו בסדר טבעי על דרך החיוב. אבל שום דבר מזה לא עלה בידו. כי כל מה שהוא ביאר לנו לגבי מה שמתחת לגלגל הירח נוהג כסדר מתאים למציאות והטעמים לו ברורים, וייתכן לומר עליו שהוא על דרך החיוב מתנועת הגלגל ומכוחותיו. אבל כל מה שאמר על ענייני הגלגל – הוא לא נתן טעם ברור לכך, והדבר אינו נוהג בו כסדר שניתן לטעון עליו שהוא מחויב. כי אנו רואים שהגלגלים – יש מהם שהמהיר מעל האיטי, ויש מהם שהאיטי מעל המהיר, ומהם בעלי מהירות שווה אף על פי שאחד מהם מעל השני, ודברים אחרים קשים מאוד אם בוחנים את הדבר על דרך החיוב, שאייחד להם פרק מפרקי החיבור הזה (ב,כד).

I will show the profundity and the extraordinary acumen which Aristotle displayed when this question troubled him. He strove very hard to meet this objection with arguments, which, however, were not borne out by facts. Although he does not mention this objection, it is clear from his words that he endeavours to show the nature of the spheres, as he has shown that of the things in the sublunary world. Everything is, according to him, the result of a law of Nature, and not the result of the design of a being that designs as it likes, or the determination of a being that determines as it pleases. He has not carried out the idea consistently, and it will never be done. He tries indeed to find the cause why the sphere moves from east and not from west; why some spheres move with greater velocity, others with less velocity, and he finds the cause of these differences in their different positions in reference to the uppermost sphere. He further attempts to show why there are several spheres for each of the seven planets, while there is only one sphere for the large number of fixed stars. For all this he endeavours to state the reason, so as to show that the whole order is the necessary result of the laws of Nature. He has not attained his object. For as regards the things in the sublunary world, his explanations are in accordance with facts, and the relation between cause and effect is clearly shown. It can therefore be assumed that everything is the necessary result of the motions and influences of the spheres. But when he treats of the properties of the spheres, he does not clearly show the causal relation, nor does he explain the phenomena in that systematic way which the hypothesis of natural laws would demand. For let us consider the spheres: in one cage a sphere with greater velocity is above a sphere with less velocity, in another case we notice the reverse; in a third case there are two spheres with equal velocities, one above the other. There are, besides, other phenomena which speak strongly against the hypothesis that all is regulated by the laws of Nature, and I will devote a special chapter to the discussion of these phenomena.

אריסטו עצמו מודע לחולשת טענותיו
15 כללו של דבר: כיוון שאין ספק שאריסטו ידע את חולשת טענותיו במתן טעם לדברים האלה ונתינת סיבותיהם, הקדים לפני שהחל בחקירות האלה דברים בזה הלשון: "כעת נבקש לערוך חקירה הולמת על שתי שאלות. כי שׂומה עלינו לחקור עליהן ולדבר עליהן כמידת יכולתם של שכָלינו וידיעתנו ודעתנו. אך אין ראוי לאף אחד שייחס זאת לחוצפה ועזות פנים מצדנו, אלא ראוי שיתפעל משקידתנו על הפילוסופיה ותשוקתנו אליה. אם כן כשנדרוש אחר השאלות הנאצלות והנכבדות ונוכל לפתור אותן ולו מעט באופן מבוסס – ראוי לו לשומע לשמוח מאוד ולעלוז" (ראו על השמים ב, 12). זה נוסח דבריו.
16 התברר לך אם כן שהוא הכיר בלי ספק בחולשת הטיעונים האלה. על אחת כמה וכמה לאור העובדה שמדע המתמטיקה בזמנו לא הגיע לשלמות, ולא נודע בזמנו מה שאנחנו יודעים היום על תנועות הגלגל. ונראה לי שמה שאמר ב"מטפיזיקה" (ספר יב, פרק 8), שהניח שיש שכל נבדל לכל גלגל, גם הוא רק בגלל העניין הזה, כדי שיהיה דבר המייחד כל גלגל בתנועה מסוימת. עוד נבאר (פסקאות 24-22) שהוא לא הרוויח מכך כלום.

In short, there is no doubt that Aristotle knew the weakness of his arguments in tracing and describing the cause of all these things, and therefore he prefaces his researches on these things as follows:—“We will now thoroughly investigate two problems, which it is our proper duty to investigate and to discuss according to our capacity, wisdom, and opinion. This our attempt must not be attributed to presumption and pride, but to our extraordinary zeal in the study of philosophy; when we attempt the highest and grandest problems, and endeavour to offer some proper solution, every one that hears it should rejoice and be pleased.” So far Aristotle. This shows that he undoubtedly knew the weakness of his theory. How much weaker must it appear when we bear in mind that the science of Astronomy was not yet fully developed, and that in the days of Aristotle the motions of the spheres were not known so well as they are at present. I think that it was the object of Aristotle in attributing in his Metaphysics one Intelligence to every sphere, to assume the existence of something capable of determining the peculiar course of each sphere. Later on I will show that he has not gained anything thereby;

טעויות אריסטו נובעות מידע מדעי לוקה בחסר
17 אשר ללשון דבריו שהבאתי לעיל, "כמידת יכולתם של שכָלינו וידיעתנו ודעתנו" – אבאר לך את משמעותם, שלא ראיתי אצל אף אחד מן המפרשים.
א) בדבריו "דעתנו" – כוונתו לדרך החיוב, שהיא הטענה שהעולם קדום.
ב) בדבריו "ידיעתנו" – כוונתו לדבר הברור שכולם מסכימים עליו, שלכל דבר מן הדברים האלה יש הכרח בסיבה ועילה, ואין הוא דבר שקרה באופן מקרי.
ג) בדבריו "שכָלינו" – כוונתו לקוצר יכולתנו לתת סיבות לדברים דוגמת אלה עד תכליתם וסופם, אלא הוא חשב שניתן לתת להם (סיבות) במידה מוגבלת, וכן עשה. כי מה שציין לגבי מהירות התנועה הכללית ואיטיות גלגל כוכבי השבת משום שהוא בכיוון ההפוך, הוא טעם מוזר ותמוה. וכן אמר: "מחויב שככל שהגלגל רחוק יותר מן (הגלגל) השמיני, הוא מהיר יותר". אבל זה אינו עקבי, כמו שביארתי לך (ראו פסקה 14-13; א,עב2). חמור מזה: יש גם גלגלים הנעים ממזרח למערב מתחת לשמיני, והיה מתחייב שיהיו מהירים יותר מן הנעים תחתיהם גם כן ממזרח למערב, אפילו שתנועתם של אלה הנעים ממזרח קרובה במהירותה לתנועת התשיעי. אבל כמו שהודעתיך (בפסקה הקודמת), חכמת האסטרונומיה לא היתה (מפותחת) בזמנו כמו שהיא היום.

but now I will explain the words, “according to our capacity, wisdom, and opinion,” occurring in the passage which we quoted. I have not noticed that any of the commentators explain them. The term “our opinion” refers to the principle that everything is the result of natural laws, or to the theory of the Eternity of the Universe. By “our wisdom” he meant the knowledge of that which is clear and generally accepted, viz., that the existence of every one of these things is due to a certain cause, and not to chance. By “our capacity” he meant the insufficiency of our intellect to find the causes of all these things. He only intended to trace the causes for a few of them; and so he did. For he gives an excellent reason why the sphere of the fixed stars moves slowly, while the other spheres move with greater velocity, namely, because its motion is in a different direction [from the uppermost sphere]. He further says that the more distant a sphere is from the eighth sphere the greater is its velocity. But this rule does not hold good in all cases, as I have already explained (p. 174) More forcible still is the following objection: There are spheres below the eighth that move from east to west. Of these each upper one, according to this rule, would have a greater velocity than the lower one: and the velocity of these spheres would almost equal that of the ninth sphere. But Astronomy had, in the days of Aristotle, not yet developed to the height it has reached at present.

עדיפותה של דעת חידוש העולם
18 דע שלפי דעתנו אנו, קהל הדוגלים בחידוש העולם, כל זה קל ומתאים לעקרונות שלנו. כי אנחנו אומרים: יש מייחד שייחד כל גלגל בכיוון התנועה ובמהירותה שחפץ, אלא שאיננו יודעים את אופן החכמה בהבאת הדבר למציאות כך. אילו היה אריסטו יכול לתת לנו טעם לשוני בין תנועות הגלגלים, כך שיהיה הדבר מתאים לסדר מיקומם של אלה ביחס לאלה, כמו שחשב – היה הדבר נפלא, והיה טעם הייחוד לתנועותיהם השונות כטעם שוני היסודות במיקומם בין המקיף למרכז. אבל הדבר אינו מסודר כך, כמו שביארתי לך.

According to our theory of the Creation, all this can easily be explained; for we say that there is a being that determines the direction and the velocity of the motion of each sphere: but we do not know the reason why the wisdom of that being gave to each sphere its peculiar property. If Aristotle had been able to state the cause of the difference in the motion of the spheres, and show that it corresponded as he thought to their relative positions, this would have been excellent, and the variety in their motions would be explained in the same way as the variety of the elements, by their relative position between the centre and the surface: but this is not the case, as I said before.

ראיות נוספות לצורך במייחד
19 ראיה ברורה יותר מזו לגבי קיומו של הייחוד בגלגל, שאף אחד לא יכול למצוא לו סיבה מייחדת מלבד כוונת מכוון, הוא מציאות הכוכבים. כי העובדה שהגלגל נע תמיד והכוכב קבוע תמיד היא ראיה על כך שחומר הכוכבים אינו חומר הגלגלים. אבו נצר (אלפאראבי) כבר ציין בהערותיו לספר ה"פיזיקה" דברים בלשון זה: "יש הבדל בין הגלגל לבין הכוכבים, כי הגלגל שקוף והכוכבים אינם שקופים. הסיבה לכך היא שיש בין שני החומרים ושתי הצורות הבדל, אם כי קטן", זה לשונו. אמנם אני איני אומר "קטן" אלא שוני רב מאוד מאוד. כי אינני מביא ראיה מן השקיפות אלא מן התנועות.
20 ברור לי שאלה שלושה חומרים ושלוש צורות:
א) גופים נחים תמידית בעצמותם, והם גרמי הכוכבים;
ב) וגופים נעים תמידית, והם גרמי הגלגלים;
ג) וגופים נעים ונחים, והם היסודות.
21 תמיהה א) מי ייתן וידעתי מה חיבר בין שני החומרים השונים האלה – בין אם שיא השינוי כמו שנראה לי, או שיש ביניהם שוני קטן כדברי אבו נצר – ומי הוא שהכין את ההתאחדות הזאת. כללו של דבר: שני גופים שונים, שאחד מהם קבוע בשני מבלי להתערב בו, אלא תָחום במקום מיוחד בו, מאוחה עמו, בלי כוונת מכוון – פלא הוא.
תמיהה ב) מופלא יותר מזה, שהכוכבים הרבים האלה שבשמיני – כולם כדוריים, מהם קטנים ומהם גדולים, כוכב פה והאחר במרחק אמה למראית עין, עשרה מצטופפים ומקובצים ולעומתם שטח גדול מאוד שאין בו דבר. מה הסיבה שייחדה לשטח זה עשרה כוכבים ושייחדה לאחר העדר כוכבים?
תמיהה ג) ועוד: גוף הגלגל כולו – גוף אחד פשוט שאין בו שוני, ומדוע נעשה חלק זה של הגלגל מתאים יותר לכוכב המצוי בו מאשר חלק אחר?
סיכום) כל זה וכל מה שדומה לו מאוד בלתי סביר, ואף קרוב להיות בלתי אפשרי אם מאמינים שכל זה הוכרח על דרך החיוב מן האל, כמו שסבור אריסטו.

There is a phenomenon in the spheres which more clearly shows the existence of voluntary determination; it cannot be explained otherwise than by assuming that some being designed it: this phenomenon is the existence of the stars. The fact that the sphere is constantly in motion, while the stars remain stationary, indicates that the substance of the stars is different from that of the spheres. Abu-nasr has already mentioned the fact in his additions to the Physics of Aristotle. He says: “There is a difference between the stars and the spheres: for the spheres are transparent, the stars are opaque: and the cause of this is that there is a difference, however small it may be, between their substances and forms.” So far Abu-nasr. But I do not say that there is a small difference, but a very great difference: because I do not infer it from the transparency of the spheres, but from their motions. I am convinced that there are three different kinds of substance, with three different forms, namely:—(1) Bodies which never move of their own accord; such are the bodies of the stars; (2) bodies which always move, such are the bodies of the spheres; (3) bodies which both move and rest, such are the elements. Now, I ask, what has united these two bodies, which, according to my opinion, differ very much from each other, though, according to Abu-nasr, only a little? Who has prepared the bodies for this union? In short, it would be strange that, without the existence of design, one of two different bodies should be joined to the other in such a manner that it is fixed to it in a certain place but does not combine with it. It is still more difficult to explain the existence of the numerous stars in the eighth sphere; they are all spherical; some of them are large, some small; here we notice two stars apparently distant from each other one cubit; there a group of ten close together; whilst in another place there is a large space without any star. What determined that the one small part should have ten stars, and the other portion should be without any star? and the whole body of the sphere being uniform throughout, why should a particular star occupy the one place and not another? The answer to these and similar questions is very difficult, and almost impossible, if we assume that all emanates from God as the necessary result of certain permanent laws, as Aristotle holds.

אך אם מאמינים שכל זה בכוונת מכוון שעשה כך, שום פלא ושום אי־סבירות אינם נלווים לדעה הזאת.

But if we assume that all this is the result of design, there is nothing strange or improbable: and the only question to be asked is this: What is the cause of this design? The answer to this question is that all this has been made for a certain purpose, though we do not know it; there is nothing that is done in vain, or by chance. It is well known that the veins and nerves of an individual dog or ass are not the result of chance; their magnitude is not determined by chance: nor is it by chance, but for a certain purpose, that one vein is thick, another thin: that one nerve has many branches, another has none: that one goes down straight, whilst another is bent; it is well known that all this must be just as it is. How, then, can any reasonable person imagine that the position, magnitude, and number of the stars, or the various courses of their spheres, are purposeless, or the result of chance? There is no doubt that every one of these things is necessary and in accordance with a certain design: and it is extremely improbable that these things should be the necessary result of natural laws, and not that of design.

אין שרירותיות בעולם
22 מקום החקירה היחיד שנותר הוא האמירה: "מה הסיבה לכוונה לזה?". מה שידוע באופן כללי הוא שלכל זה יש מטרה שאיננו יודעים, ושאין זו פעולת שווא ולא במקרה. כי אתה הרי יודע שעורקי הכלב והחמור ועצביהם לא נוצרו באופן מקרי ובמידה מקרית, ואין זה מקרה שעורק זה עבה ועורק אחר דק, ושעצב אחד מתפצל לפיצולים רבים ואחר אינו מתפצל כך, ושאחד יורד ישירות ואחר מתפתל; ושכל דבר מזה אינו אלא למטרות מועילות, שההכרח בהן ידוע. איך אם כן ידמיין בר־דעת שמיקומם של הכוכבים האלה ומידותיהם ומספרם ותנועות גלגליהם השונות יהיו בלא משמעות או במקרה? אין ספק שכל דבר מהם הכרחי לפי כוונת המכוון.
הראיה מן השמים היא החזקה ביותר
23 ואילו סידור הדברים האלה על דרך החיוב ולא ככוונה הוא דבר רחוק מאוד מאוד מתפיסה.

The best proof for design in the Universe I find in the different motions of the spheres, and in the fixed position of the stars in the spheres. For this reason you find all the prophets point to the spheres and stars when they want to prove that there must exist a Divine Being. Thus Abraham reflected on the stars, as is well known; Isaiah (xl. 26) exhorts to learn from them the existence of God, and says, “Lift up your eyes on high, and behold who hath created these things?” Jeremiah [calls God] “The Maker of the heavens”; Abraham calls Him “The God of the heavens” (Gen. 24:7); [Moses], the chief of the Prophets, uses the phrase explained by us (Part I., chap. lxx.), “He who rideth on the heavens” (Deut. 33:26). The proof taken from the heavens is convincing: for the variety of things in the sublunary world, though their substance is one and the same, can be explained as the work of the influences of the spheres, or the result of the variety in the position of the substance in relation to the spheres, as has been shown by Aristotle. But who has determined the variety in the spheres and the stars, if not the Will of God? To say that the Intelligences have determined it is of no use whatever: for the Intelligences are not corporeal, and have no local relation to the spheres. Why then should the one sphere in its desire to approach the Intelligence, move eastward, and another westward? Is the one Intelligence in the east, the other in the west? or why does one move with great velocity, another slowly? This difference is not in accordance with their distances from each other, as is well known. We must then say that the nature and essence of each sphere necessitated its motion in a certain direction, and in a certain manner, as the consequence of its desire to approach its Intelligence. Aristotle clearly expresses this opinion.

אין לדעתי ראיה חזקה יותר על הכוונה משוני תנועות הגלגלים והיותו של הכוכב קבוע בגלגלים. לכן אתה מוצא שכל הנביאים נקטו את הכוכבים והגלגלים כראיה הכרחית על מציאות האלוה, וסופר במסורת על אברהם שלמד לקח מן הכוכבים, כמפורסם. ישעיה אמר כהסבת תשומת הלב להבאת ראיות מהם: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה [הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר]" (ישעיהו מ,כו). וכן ירמיה אמר "עֹשֵׂה הַשָּׁמָיִם" (ראו ירמיהו י,יב). ואברהם אמר "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כד,ז). ואדון הנביאים אמר "[אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן] רֹכֵב שָׁמַיִם [בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים]" (דברים לג,כו), כמו שביארנו (א,ע).
24 זוהי הראיה הנכונה שאין בה ספק. ביאור הדברים: כל השינויים בין הדברים שמתחת לגלגל (הירח) – אף על פי שהחומר שלהם אחד הוא, כמו שביארנו, תוכל לומר שמה שייחד אותם הוא כוחות מן הגלגל ומיקום החומר ביחס לגלגל כמו שלימדנו אריסטו. אך השינויים המצויים בגלגלים ובכוכבים – מי ייחד אותם, אם לא האל יתעלה? ואם יאמר האומר: "השכלים הנבדלים" – לא ירוויח מכך כלום. ביאור הדבר: כי השכלים אינם גופים כדי שיהיה להם מיקום ביחס לגלגל. מדוע אם כן נע גלגל זה את תנועת ההשתוקקות שלו אל עבר שכלו הנבדל לכיוון מזרח, בעוד אחר נע למערב? האם אתה סבור שהשֵׂכֶל האחד בצד מערב והשני בצד מזרח? והיותו של זה אטי וזה מהיר, כשדבר זה אינו נוהג בעקביות ביחס למרחקים ביניהם, כידוע לך.
25 הכרח לומר שטבע הגלגל המסוים ועצמו קובעים שהוא ינוע לכיוון המסוים הזה ובמהירות המסוימת הזאת, ושהכרח השתוקקותו לעניין זה הוא כך (ב,ד4). כך טוען אריסטו ואת זה הוא אומר במפורש.
דחיית פתרון ההשתוקקות של אריסטו
26 חזרנו אם כן לנקודת הפתיחה שלנו. ונאמר: כיוון שהחומר שלהם כולם אחד הוא – במה יוחד זה בטבע שאינו טבעו של האחר, ונעשתה בו השתוקקות מסוימת המחייבת לו תנועה שכזו, בשונה מהשתוקקותו של האחר המחייבת לו תנועה באופן אחר? חייב להיות בהכרח מייחד.
הקדמה לדיון בפרקים הבאים
27 הבחינה הזאת מובילה אותנו לחקור על שני נושאים.
א) האחד: האם קיומה של השונות הזאת מחייב שיהיה הדבר בהכרח בכוונת מכוון ולא על דרך החיוב, או אין הוא מחייב?
ב) והנושא השני: אם כל זה בכוונת מכוון שייחד את הייחוד הזה, האם הדבר מחייב שהוא יהיה מחודש לאחר העדר, או שאין הוא מחייב זאת, אלא מייחדו ייחדו מאז ומעולם? שכן היה מן הדוגלים בקדמות מי שאמר זאת. אחל לעסוק בשתי השאלות האלה, ולבאר מה שראוי לבאר בהן, בפרקים הבאים (ב,כ-כא).

We thus have returned to the part from which we started; and we ask, Since the substance of all things is the same, what made the nature of one portion different from another? Why has this sphere a desire which produces a motion different from that which the desire of another sphere produces? This must have been done by an agent capable of determining. We have thus been brought to examine two questions:—(1) Is it necessary to assume that the variety of the things in the Universe is the result of Design, and not of fixed laws of Nature, or is it not necessary? (2) Assuming that all this is the result of Design, does it follow that it has been created after not having existed, or does Creatio ex nihilo not follow, and has the Being which has determined all this done always so? Some of those who believe in the Eternity of the Universe hold the last opinion. I will now begin the examination of these two questions, and explain them as much as necessary in the following chapters.