מורה נבוכים חלק ב פרק יז

דחיית ראיות אריסטו מטבע המציאות
הטיעון העיקרי: כשל הסקה משלב התפתחות אחד לשלב אחֵר
1 כל מחודש שהתהווה לאחר שלא היה, אפילו היה החומר שלו מצוי ורק פשט צורה ולבש צורה אחרת –
מצב
ג) טבעו אחר שהתחדש ונגמר והתייצב אינו
ב) כטבעו במהלך התהוותו ותחילת יציאתו מן הכוח אל הפועל, וגם אינו
א) כטבעו לפני שנע ליציאה אל הפועל. כך למשל:
ב) טבעו של זרע הנקבה, כשהוא דם בכלי הדם, אינו
א) כטבעו במהלך ההריון, משפגע בו זרע הזכר והוא התחיל לנוע; וכן טבעו בזמן הזה אינו
ג) כטבע בעל החיים השלם לאחר לידתו.
2 אין להביא ראיה מכל ההיבטים מטבעו של דבר לאחר שהתהווה ונגמר והתייצב באופן השלם ביותר, על מצבו של דבר זה במהלך תנועתו להתהוות; ואין להביא ראיה ממצבו במהלך תנועתו (להתהוות), על מצבו לפני שהתחיל לנוע. כל אימת שתטעה בזה ותביא ראיות מטבע הדבר המגיע לפועל על טבעו כאשר הוא בכוח, יתחדשו לך ספקות גדולים, ודברים שחייבים להתקיים יהיו לדעתך בלתי אפשריים, ודברים בלתי אפשריים יהיו לדעתך מחויבים.

EVERYTHING produced comes into existence from non-existence; even when the substance of a thing has been in existence, and has only changed its form, the thing itself, which has gone through the process of genesis and development, and has arrived at its final state, has now different properties from those which it possessed at the commencement of the transition from potentiality to reality, or before that time. Take, e.g., the human ovum as contained in the female’s blood when still included in its vessels: its nature is different from what it was in the moment of conception, when it is met by the semen of the male and begins to develop: the properties of the semen in that moment are different from the properties of the living being after its birth when fully developed. It is therefore quite impossible to infer from the nature which a thing possesses after having passed through all stages of its development, what the condition of the thing has been in the moment when this process commenced; nor does the condition of a thing in this moment show what its previous condition has been. If you make this mistake, and attempt to prove the nature of a thing in potential existence by its properties when actually existing, you will fall into great confusion: you will reject evident truths and admit false opinions.

משל הנער היתום באי הבודד
3 הנח, בהמשך למשל שהבאנו, שנולד אדם בעל טבע מוּלד שלם מאוד, ואמו מתה אחרי שהניקה אותו כמה חודשים, וגברים בלבד השלימו את חינוכו של היילוד הזה באי בודד, כך שגדל והשכיל ולמד כשמעולם לא ראה אישה ואף לא נקבה משאר בעלי החיים. שאל הוא אדם שהיה עמו: "כיצד באנו לידי מציאות, ובאיזה אופן נוצרנו?". ענה לו הנשאל: "כל אדם מאיתנו נוצר בבטן אדם ממיננו הדומה לנו, שהוא נקבה וצורתה כזו וכזו. בתוך הבטן גופו של אדם קטן, והוא נע וניזון וגדל לאט לאט כשהוא חי, עד שהוא מגיע לגודל כזה וכזה, ואז נפתח לו פתח בתחתית הגוף והוא בוקע ויוצא ממנו. הוא ממשיך לגדול לאחר מכן עד שהוא נעשה כפי שאתה רואה אותנו". בהכרח ישאל היילוד היתום: "אותו אחד מאיתנו, כאשר היה קטן בתוך הבטן כשהוא חי ונע וגדל, האם אכל ושתה ונשם מפיו ומאפו ועשה צרכיו?". וייענה לו: "לא".
4 הוא בוודאי יזדרז להכחיש זאת, וכהוכחה שכל הדברים האמיתיים האלה בלתי אפשריים יבנה ראיות מן המצוי השלם היציב, ויאמר:
א) "כל אדם מאיתנו, אם תינטל ממנו הנשימה למשך כמה דקות – ימות, ותנועותיו תיפסקנה; איך אם כן ניתן להעלות על הדעת שאדם מאיתנו יהיה בתוך כלי קיבול אטום העוטף אותו בתוך גוף במשך כמה חודשים כשהוא חי ונע? הרי אילו בלע מישהו מאיתנו ציפור, הציפור הזאת היתה מתה מיד בהגיעה לקיבה, על אחת כמה וכמה בבטן התחתונה.
ב) וכל אדם מאיתנו, אם לא יאכל בפיו ולא ישתה מים, אין ספק שימות תוך ימים ספורים, ואיך אם כן יישאר אדם בחיים במשך חודשים בלי אכילה ושתייה?
ג) וכל אדם מאיתנו, אם ייזון מבלי להוציא צרכים ימות בייסורים גדולים תוך ימים ספורים, ואיך אם כן יתקיים הוא במשך חודשים מבלי להוציא צרכים?
ד) ואילו ניקבה בטנו של אדם מאיתנו היה מת תוך ימים ספורים, וכיצד ניתן לטעון שטבורו של העובר הזה היה פתוח?
ה) וכיצד זה, כמו שאתם טוענים, אין הוא פותח עיניו ולא פושט את כפיו ולא מותח את רגליו כשכל אבריו שלמים ואין בהם פגע?". וכך הוא ממשיך בכל ההיקש הזה ומסיק שלא ייתכן בשום אופן שהאדם ייווצר בצורה הזאת.

Let us assume, in our above instance, that a man born without defect had after his birth been nursed by his mother only a few months; the mother then died, and the father alone brought him up in a lonely island, till he grew up, became wise, and acquired knowledge. Suppose this man has never seen a woman or any female being; he asks some person how man has come into existence, and how he has developed, and receives the following answer: “Man begins his existence in the womb of an individual of his own class, namely, in the womb of a female, which has a certain form. While in the womb he is very small; yet he has life, moves, receives nourishment, and gradually grows, till he arrives at a certain stage of development. He then leaves the womb and continues to grow till he is in the condition in which you see him.” The orphan will naturally ask: “Did this person, when he lived, moved, and grew in the womb, eat and drink, and breathe with his mouth and his nostrils? Did he excrete any substance?” The answer will be, “No.” Undoubtedly he will then attempt to refute the statements of that person, and to prove their impossibility, by referring to the properties of a fully developed person, in the following manner: “When any one of us is deprived of breath for a short time he dies, and cannot move any longer: how then can we imagine that any one of us has been inclosed in a bag in the midst of a body for several months and remained alive, able to move? If any one of us would swallow a living bird, the bird would die immediately when it reached the stomach, much more so when it came to the lower part of the belly; if we should not take food or drink with our mouth, in a few days we should undoubtedly be dead: how then can man remain alive for months without taking food? If any person would take food and would not be able to excrete it, great pains and death would follow in a short time, and yet I am to believe that man has lived for months without that function! Suppose by accident a hole were formed in the belly of a person, it would prove fatal, and yet we are to believe that the navel of the fœtus has been open! Why should the fœtus not open the eyes, spread forth the bands and stretch out the legs, if, as you think, the limbs are all whole and perfect.” This mode of reasoning would lead to the conclusion that man cannot come into existence and develop in the manner described.

הנמשל: אריסטו כנער היתום
5 התבונן במשל הזה ובחן אותו, אתה המעיין, ותמצא שכך הוא בדיוק מצבנו ביחס לאריסטו. כי אנחנו, קהל ההולכים אחר משה רבינו ואברהם אבינו עליהם השלום, מאמינים שהעולם התהווה בצורה כזו וכזו, והתהווה דבר זה מדבר זה, ונברא דבר זה אחר דבר זה. ואריסטו מתחיל לסתור את דברינו ולהביא ראיות נגדנו מטבע המציאות היציב השלם שהגיע לפועל, שאנו מודים לו שלאחר שהתייצב והושלם אינו דומה כלל למצבו בעת ההתהוות, ושהוא נברא אחר העדר מוחלט. איזה טיעון תקף נגדנו מכל מה שהוא אמר? הטיעונים האלה מחייבים רק את מי שטוען שטבע המציאות היציב הנוכחי מורה על כך שהיא מחודשת, וכבר הודעתיך (ב,טז4) שאיני טוען זאת.

If philosophers would consider this example well and reflect on it, they would find that it represents exactly the dispute between Aristotle and ourselves. We, the followers of Moses, our Teacher, and of Abraham, our Father, believe that the Universe has been produced and has developed in a certain manner, and that it has been created in a certain order. The Aristotelians oppose us, and found their objections on the properties which the things in the Universe possess when in actual existence and fully developed. We admit the existence of these properties, but hold that they are by no means the same as those which the things possessed in the moment of their production; and we hold that these properties themselves have come into existence from absolute non-existence. Their arguments are therefore no objection whatever to our theory: they have demonstrative force only against those who hold that the nature of things as at present in existence proves the Creation. But this is not my opinion.

דחיית הראיה השנייה של אריסטו: החומר הראשון
6 אשוב ואזכיר לך את עיקרי דרכיו ואראה לך כיצד שום דבר מהם אינו מחייב אותנו, מאחר שאנו טוענים שהאל ברא את העולם בכללותו אחר העדר, והיווה אותו עד שהגיע לשלמות כמו שאתה רואה אותו.

I will now return to our theme, viz., to the description of the principal proofs of Aristotle, and show that they prove nothing whatever against us, since we hold that God brought the entire Universe into existence from absolute non-existence, and that He caused it to develop into the present state.

הוא אמר שהחומר הראשון אינו מתהווה ולא כלה. והחל להביא לכך ראיות מן הדברים המתהווים והכלים, ולהבהיר שבלתי אפשרי שהוא התהווה. וזה נכון, כי אנחנו איננו טוענים שהחומר הראשון נוצר כמו היווצרות האדם מן הזרע, או כלה ככיליון האדם אל העפר. אלא אנו טוענים שהאל הביא אותו למציאות מן האין כשהוא במצבו לאחר שהובא למציאות, כוונתי לכך שממנו נוצר כל דבר וכל דבר שנוצר ממנו כלה אליו, ואין הוא קיים מופשט מצורה, וההתהוות והכיליון מגיעים בסופו של דבר אליו. התהוותו אינה כהיווצרות מה שנוצר ממנו, וכיליונו אינו ככיליון של מה שכלה אליו, אלא הוא מחודש, ואם המחדש שלו יחפוץ, הוא יגרום לו להעדר מוחלט וגמור.
דחיית הראיה הראשונה של אריסטו: נצחיות התנועה
7 וכך בדיוק אנו אומרים לגבי התנועה. כי הוא הביא ראיה מטבע התנועה, שאינה מתהווה ולא כלה; והדבר נכון, כי אנו טוענים שלאחר הימצאות התנועה בטבעה היציב הזה, אין לדמיין שהתהווּתה הכוללת וכיליונה הכולל הם כהתהוות התנועות החלקיות המתהוות וככיליון התנועות החלקיות, והוא הדין לכל מה שמחייב טבע התנועה.

Aristotle says that the materia prima is eternal, and by referring to the properties of transient beings he attempts to prove this statement, and to show that the materia prima could not possibly have been produced. He is right; we do not maintain that the materia prima has been produced in the same manner as man is produced from the ovum, and that it can be destroyed in the same manner as man is reduced to dust. But we believe that God created it from nothing, and that since its creation it has its own properties, viz., that all things are produced of it and again reduced to it, when they cease to exist; that it does not exist without Form; and that it is the source of all genesis and destruction. Its genesis is not like that of the things produced from it, nor its destruction like theirs: for it has been created from nothing, and if it should please the Creator, He might reduce it to absolutely nothing.

דחיית הראיה השלישית של אריסטו: נצחיות הסיבוב
8 וכן האמירה שלתנועה הסיבובית אין התחלה היא נכונה לאחר ההבאה למציאות של הגוף הכדורי הנע סיבובית, שאין להעלות על הדעת התחלה בתנועתו.

The same applies to motion. Aristotle founds some of his proofs on the fact that motion is not subject to genesis or destruction. This is correct; if we consider motion as it exists at present, we cannot imagine that in its totality it should be subject, like individual motions, to genesis and destruction. In like manner Aristotle is correct in saying that circular motion is without beginning, in so far as seeing the rotating spherical body in actual existence, we cannot conceive the idea that that rotation has ever been absent. The same argument we employ as regards the law that a state of potentiality precedes all actual genesis.

דחיית הראיה הרביעית של אריסטו: ניתוח אפשרות החידוש
9 וכן אנו אומרים באשר לאפשרות הקודמת בהכרח לכל מה שנוצר, כי דבר זה מתחייב רק במציאות היציבה שלנו, שׁכּל מה שנוצר בה אינו נוצר אלא ממצוי כלשהו. אך הדבר המחודש מהֶעדר – אין, לא בחושים ולא בשכל, דבר שניתן להצביע עליו, כך שתהיה לו לפני כן אפשרות.

This law applies to the Universe as it exists at present, when everything produced originates in another thing; but nothing perceived with our senses or comprehended in our mind can prove that a thing created from nothing must have been previously in a state of potentiality.

ליטוש דחיית הראיה השלישית של אריסטו
10 וכן אנו אומרים על כך שאין ניגוד בשמים. דבר זה נכון, אלא שאיננו טוענים שהשמים נוצרו כהיווצרות הסוס והדקל, ואיננו טוענים שהרכבם מחייב להם את הכיליון בשל הניגוד שבהם כמו הצמחים ובעלי החיים.

Again, as regards the theory that the heavens contain no opposites [and are therefore indestructible], we admit its correctness; but we do not maintain that the production of the heavens has taken place in the same way as that of a horse or ass, and we do not say that they are like plants and animals, which are destructible on account of the opposite elements they contain.

חזרה מסכמת על הטיעון העיקרי
11 הנקודה המרכזית היא מה שאמרנו, שמצבו של המצוי בזמן היותו שלם וגמור אינו מורה על מצבו לפני שלמותו.

In short, the properties of things when fully developed contain no clue as to what have been the properties of the things before their perfection.

הסבר לתיאור המקראי של הבריאה
12 אין זה מוזר לדעתנו גם אם יאמר מישהו שהשמים התהוו לפני הארץ או הארץ לפני השמים, או שהשמים היו חסרי כוכבים, או שהתקיים מין זה של בעל חיים בלי מין אחר.
הסבר א) כי כל זה בעת היווצרותו של המכלול הזה. כמו שבעת היווצרותו של בעל החיים, הלב שלו מתהווה לפני האשכים, כפי שאנו רואים בעינינו, והעורקים לפני העצמות, אף על פי שלאחר הגיעו לשלמות לא חסר בו אבר מכלל האברים שהאדם אינו יכול להתקיים בלעדיהם. יש צורך בכל זה גם אם נבין את הכתובים כפשטם ("כנגליהם"),
הסבר ב) אף על פי שהדבר אינו כך, כמו שיתבאר כשארחיב בעניין (ב,ל).

We therefore do not reject as impossible the opinion of those who say that the heavens were produced before the earth, or the reverse, or that the heavens have existed without stars, or that certain species of animals have been in existence, and others not. For the state of the whole Universe when it came into existence may be compared with that of animals when their existence begins; the heart evidently precedes the testicles, the veins are in existence before the bones; although, when the animal is fully developed, none of the parts is missing which is essential to its existence. This remark is not superfluous, if the Scriptural account of the Creation be taken literally; in reality, it cannot be taken literally, as will be shown when we shall treat of this subject.

סיכום מהלך הפרק
13 ראוי לך לזכור את העניין הזה, כי הוא חומה גדולה שבניתי סביב התורה, המקיפה אותה ובולמת את אבניו של כל המשליך אליה. ואם יטען נגדנו אריסטו, כלומר המחזיק בדעתו, ויאמר: "כיוון שהמצוי הזה אינו מורה לנו, מכוח מה אתם יודעים שהוא התהווה ושהיה טבע אחר שהיווה אותו?" – נאמר: טענה זו אינה מחייבת אותנו במה שאנו מבקשים, כי איננו מבקשים כעת לקבוע שהעולם מחודש, אלא רק שאפשר שהוא מחודש, ושטענה זו אינה מופרכת על ידי ראיות מטבע המציאות שאיננו מכחישים אותו. וכיוון שהתבססה האפשרות לטעון כפי שביארנו, נחזור אחר כך (ב,יט ואילך) ונכריע לכיוון דעת החידוש.
הקדמה לפרק הבא
14 כל מה שנותר לו בנושא הזה הוא רק לטעון נגדנו שהיותו של העולם מחודש נמנע לא מתוך טבע המציאות אלא ממה שהשכל קובע ביחס לאלוה, והם שלושת האופנים שהזכרתי לעיל (ב,יד10-6), שהם מביאים מהם ראיות על קדמות העולם מצד האלוה. בפרק הבא אגלה לך באיזה אופן יש להטיל בהם ספק, כך שלא תתקיים מהם ראיה בשום אופן.

The principle laid down in the foregoing must be well understood; it is a high rampart erected round the Law, and able to resist all missiles directed against it. Aristotle, or rather his followers, may perhaps ask us how we know that the Universe has been created: and that other forces than those it has at present were acting in its Creation, since we hold that the properties of the Universe, as it exists at present, prove nothing as regards its creation? We reply, there is no necessity for this according to our plan; for we do not desire to prove the Creation, but only its possibility: and this possibility is not refuted by arguments based on the nature of the present Universe, which we do not dispute. When we have established the admissibility of our theory, we shall then show its superiority. In attempting to prove the inadmissibility of Creatio ex nihilo, the Aristotelians can therefore not derive any support from the nature of the Universe; they must resort to the notion our mind has formed of God. Their proofs include the three methods which I have mentioned above, and which are based on the notion conceived of God. In the next chapter I will expose the weak points of these arguments, and show that they really prove nothing.