מורה נבוכים חלק ב פרק טז

מהלך הדיון הצפוי בנושא קדמות העולם וחידושו
פתיחה והצגת העיקרון
1 זהו פרק שאבאר לך בו מה שאני מאמין בשאלה זו (=של קדמות העולם), ולאחר מכן (ב,יז ואילך) אביא ראיות למה שאנו רוצים לטעון.
אין ראיות חותכות לא לקדמות העולם ולא לחידושו
2 אומר כך: כל מה שאומרים ה"מדברים" שטוענים שהוכיחו את חידוש העולם – איני מסכים עם הראיות האלה, ואיני מטעה את עצמי לקרוא לדרכי ההטעיות "הוכחות". וזה שאדם טוען שהוא הוכיח עניין מסוים על ידי הטעיות אינו מחזק אצלי את השכנוע במושא החקירה הזה, אלא מחליש אותו ופותח פתח לערער עליו. כי כאשר מתבררת הבעייתיות של הראיות האלה, נחלשת הנפש בשכנועה בדבר שהראיות הובאו עבורו. עדיף שדבר שאין עליו הוכחה יישאר כמושא חקירה בלבד, או לנקוט לגביו אחת משתי העמדות הנגדיות. וכבר הזכרתי לך (א,עד) את דרכי ה"מדברים" לאישוש חידוש העולם, והערתי את תשומת לבך למקומות הערעור עליהן.
3 וכן כל הראיות לקדמות העולם שהזכירו אריסטו וההולכים אחריו, אין הן לדעתי הוכחה חותכת, אלא טיעונים שחלים עליהם ספקות גדולים, כמו שעוד תשמע (בפרק הבא ואילך).

IN this chapter I will first expound my view on this question, and then support it by argument-not by such arguments as those of the Mutakallemim, who believe that they have proved the Creatio ex nihilo. I will not deceive myself, and consider dialectical methods as proofs; and the fact that a certain proposition has been proved by a dialectical argument will never induce me to accept that proposition, but, on the contrary, will weaken my faith in it, and cause me to doubt it. For when we understand the fallacy of a proof, our faith in the proposition itself is shaken. It is therefore better that a proposition which cannot be demonstrated be received as an axiom, or that one of the two opposite solutions of the problem be accepted on authority. The methods by which the Mutakallemim proved the Creatio ex nihilo have already been described by me, and I have exposed their weak points. As to the proofs of Aristotle and his followers for the Eternity of the Universe, they are, according to my opinion, not conclusive; they are open to strong objections, as will be explained.

המטרה: העמדת חידוש העולם כאפשרות
4 מה שאני מבקש הוא להבהיר שאין זה מן הנמנע שהעולם מחודש כדעת תורתנו שכבר ביארתי; ושכל הראיות הפילוסופיות שנראה מהן לכאורה שאין הדבר כפי שאמרנו – יש לכל הטיעונים האלה פן המנטרל אותם ושולל את היותם ראיה נגדנו. וכיוון שדבר זה התאמת לי, ושאלה זו, דהיינו קדמות העולם או חידושו, פתוחה – הרי אני מקבל אותה מצד הנבואה, המבארת דברים שאין בכוח העיון להגיע אליהם, כמו שנבאר (ב,לב6) שאין לשלול את הנבואה אפילו לדעת המאמין בקדמות.

I intend to show that the theory of the Creation, as taught in Scripture, contains nothing that is impossible; and that all those philosophical arguments which seem to disprove our view contain weak points which make them inconclusive, and render the attacks on our view untenable. Since I am convinced of the correctness of my method, and consider either of the two theories—viz., the Eternity of the Universe, and the Creation—as admissible, I accept the latter on the authority of Prophecy, which can teach things beyond the reach of philosophical speculation. For the belief in prophecy is, as will be shown in the course of this treatise, consistent even with the belief in the Eternity of the Universe.

מהלך הפרקים הבאים
5 לאחר שאבאר שמה שאנו מצדדים בו אפשרי, אחל (ב,יט-כד) להביא גם הכרעות לטובתה על פני זולתה, כלומר לטובת טענת החידוש על פני טענת הקדמות, בראיות עיוניות. ואבאר (ב,כד) שכמו שנובע לנו אבסורד מסוים מהאמונה בחידוש, כך נובע אבסורד גדול ממנה מהאמונה בקדמות.

When I have established the admissibility of our theory, I will, by philosophical reasoning, show that our theory of the Creation is more acceptable than that of the Eternity of the Universe; and although our theory includes points open to criticism, I will show that there are much stronger reasons for the rejection of the theory of our opponents.

אחל כעת להביא את הדרך המנטרלת את ראיותיהם של כל אלה שהביאו ראיות לקדמות העולם.

I will now proceed to expound the method by which the proofs given for the Eternity of the Universe can be refuted.