מורה נבוכים חלק ב פרק טו

אין לאריסטו הוכחה לקדמות העולם
מטרת הפרק: אריסטו לא הוכיח את הקדמות
1 מטרתי בפרק הזה היא להבהיר שאין לאריסטו הוכחה לשיטתו בקדמות העולם, ואין הוא טועה בכך.

IN this chapter I intend to show that Aristotle was well aware that he had not proved the Eternity of the Universe. He was not mistaken in this respect.

כוונתי שהוא בעצמו יודע שאין לו הוכחה על כך, ושהטיעונים והראיות שהוא מביא הם רק מסתברים ושהנפש נוטה אליהם יותר, ושיש בהם פחות קשיים, לטענת אלכסנדר (מאפרודיסיאס). אין לחשוד באריסטו שהוא מאמין שהאמירות האלה הן הוכחות, שהרי אריסטו הוא אשר לימד את בני האדם את דרכי ההוכחה וחוקיה ותנאיה.

He knew that he could not prove his theory, and that his arguments and proofs were only apparent and plausible. They are the least objectionable, according to Alexander; but, according to the same authority, Aristotle could not have considered them conclusive, after having himself taught us the rules of logic, and the means by which arguments can be refuted or confirmed.

2 מה שהביא אותי לומר זאת הוא שהאחרונים ההולכים אחר אריסטו טוענים שאריסטו הוכיח את קדמות העולם, ורוב האנשים הסבורים שהם עוסקים בפילוסופיה מסתמכים על אריסטו בשאלה זו וחושבים שכל מה שאמר הוא הוכחה חותכת שאין בה ספק, וחושבים שמגונה לחלוק עליו או (לומר) שנעלם ממנו משהו או שהוא טעה בדבר כלשהו.

The reason why I have introduced this subject is this: Later philosophers, disciples of Aristotle, assume that he has proved the Eternity of the Universe, and most of those who believe that they are philosophers blindly follow him in this point, and accept all his arguments as conclusive and absolute proofs. They consider it wrong to differ from Aristotle, or to think that he was ignorant or mistaken in anything. For this reason, taking their standpoint, I show that Aristotle himself did not claim to have proved the Eternity of the Universe. He says in his book Physics (viii., chap. i.) as follows: “All the Physicists before us believed that motion is eternal, except Plato, who holds that motion is transient; according to his opinion the heavens are likewise transient.” Now if Aristotle had conclusive proofs for his theory, he would not have considered it necessary to support it by citing the opinions of preceding Physicists, nor would he have found it necessary to point out the folly and absurdity of his opponents. For a truth, once established by proof, does neither gain force nor certainty by the consent of all scholars, nor lose by the general dissent.

ראיות מאריסטו שאין לו הוכחה לקדמות העולם
3 לכן מצאתי לנכון ללכת איתם לשיטתם ולהבהיר להם שאריסטו עצמו לא טען להוכחה בשאלה זו, מדבריו ב"פיזיקה" (ח,1, 251נ): "כל אנשי מדעי הטבע שקדמו לנו מאמינים שהתנועה אינה מתהווה ולא כלה, מלבד אפלטון, המאמין שהתנועה מתהווה וכלה, וכן גם השמים לדעתו מתהווים וכלים". זה לשונו. ידוע שאילו היתה השאלה הזו מוכחת בהוכחות חותכות
א) לא היה אריסטו נזקק לתמוך אותה בכך שאנשי מדעי הטבע שקדמו לו מאמינים כך,
ב) ולא היה נזקק לומר כל מה שאמר באותו מקום, שגינה את מי שחולק עליו ואמר שדעתו פסולה; כי כל מה שהוכח – נכונותו לא תגדל והוודאות לגביו לא תתחזק בכך שכל העולם מסכים עליו, ונכונותו לא תחסר והוודאות לגביו לא תיחלש בכך שכל יושבי הארץ חולקים עליו.
4 תמצא גם את אריסטו בספר "השמים והעולם" (על השמים א,10, 279ב), כשהחל לבאר שהשמים אינם מתהווים ולא כלים, אומר כך: "אחר הדברים האלה, נרצה כעת לחקור גם על אודות השמים. ונאמר: האם נראה לך שהם התהוו מדָבר, או שלא התהוו מדבר? והאם הם בני כיליון, או שאינם כלים כלל?". לאחר שהציב שאלה זו ביקש להזכיר את טיעוניו של האומר שהשמים התהוו, ולאחר מכן אמר דברים בלשון זה: "בכך שנעשה זאת, יהיו דברינו מקובלים ורצויים יותר אצל המיטיבים לעיין, בפרט אם שמעו קודם את טיעוני החולקים. משום שאילו היינו אומרים את דעתנו ואת טיעונינו ולא היינו מזכירים את טיעוני החולקים, היה זה פחות נוח להתקבל אצל השומעים. וראוי למי שרוצה לדון לפי האמת שלא יהיה כאויב לחולק עליו, אלא יהיה נוח והוגן ויבחן את נכונות טיעוניו באותה צורה שבה הוא בוחן את נכונות טיעוני עצמו". זה לשון האיש.

We further find that Aristotle, in the book The Heavens and the World, introduces his theory of the Eternity of the Universe in the following manner: “Let us inquire into the nature of the heavens, and see whether they are the product of something or not, destructible or not.” After this statement of the problem, he proceeds to cite the views of those who hold that the heavens have had a beginning, and continues thus: “By doing this, our theory will be most plausible and acceptable in the opinion of profound thinkers; and it will be the more so, when, as we propose, the arguments of our opponents are first heard. For if we were to state our opinion and our arguments without mentioning those of our opponents, our words would be received less favourably. He who desires to be just must not show himself hostile to his opponent; he must have sympathy with him, and readily acknowledge any truth contained in his words; he must admit the correctness of such of his opponent’s arguments as he would admit if they were in his own favour.” This is the contents of the words of Aristotle.

סיכומו של הרמב"ם ביחס לתוקף הראיות
5 קהל אנשי העיון!
א) האם נותר מקום לגנות את האיש הזה אחרי ההקדמה הזאת?
ב) האם אפשר לחשוב אחרי האמירה הזאת שעלתה בידו הוכחה בשאלה זו?
ג) האם מישהו, לא כל שכן אריסטו, מדמיין שדבר שהוכח יהיה פחות נוח להתקבל אם לא יישמעו טיעוני החולקים עליו?
ד) ועוד, שהוא הגדיר זאת כ"דעה" שלו, ואת ראיותיו עליה כ"טיעונים"; האם אריסטו אינו יודע את ההבדל בין טיעונים לבין הוכחות, ובין דעות שהנטייה לקבלן מתחזקת או נחלשת לבין דברים מוכחים?
ה) ועוד: כל הדברים הרטוריים שהקדים באשר להגינות כלפי בר הפלוגתא כדי לחזק את דעתו הוא – האם יש צורך לכל זה בהוכחה? לא, אלא כל מטרתו היא להבהיר שדעתו נכונה יותר מדעות החולקים עליו, הטוענים שהעיון הפילוסופי מוביל לכך שהשמים הם בני התהוות וכיליון אלא שהם לא נעדרו מעולם, או שהם התהוו אך לא יכלו, ודעות אחרות כאלה שהוא מזכיר. וזה נכון בלי ספק, כי דעתו קרובה יותר להיות נכונה מדעותיהם לפי הראיות מטבע המציאות. אך אנחנו איננו טוענים כך, כמו שאבאר (ב,יט4).
ביקורת כלפי הסוברים שיש לאריסטו הוכחה
6 אבל על כל הכתות התגברו היצרים, ואפילו על הפילוסופים, והם רוצים לקבוע שאריסטו הוכיח את הנושא הזה. ושמא לדעתם אריסטו הוכיח את הנושא הזה בלי שחש שהוכיח, עד שהבאים אחריו התעוררו לכך.
7 ואילו לדידי אין ספק שהדעות האלה שאריסטו הזכיר בעניינים האלה – כוונתי לקדמות העולם, וסיבת השוני בתנועות הגלגלים וסדרם של השכלים – בכל זה אין הוכחה. ואריסטו לא דמיין מעולם שהאמירות האלה הן הוכחה, אלא כמו שציין, ששעריהן של דרכי הבאת הראיות על הדברים האלה נעולים בפנינו, ואין לנו עיקרון בשבילם, שבעזרתו נביא ראיה.

Now, I ask you, men of intelligence, can we have any complaint against him after this frank statement? Or can any one now imagine that a real proof has been given for the Eternity of the Universe? Or can Aristotle, or any one else, believe that a theorem, though fully proved, would not be acceptable unless the arguments of the opponents were fully refuted? We must also take into consideration that Aristotle describes this theory as his opinion, and his proofs as arguments. Is Aristotle ignorant of the difference between argument and proof? between opinions, which may be received more or less favourably, and truths capable of demonstration? or would rhetorical appeal to the impartiality of opponents have been required for the support of his theory if a real proof had been given? Certainly not. Aristotle only desires to show that his theory is better than those of his opponents, who hold that philosophical speculation leads to the conviction that the heavens are transient, but have never been entirely without existence; or that the heavens have had a beginning, but are indestructible; or to defend any of the other views mentioned by him. In this he is undoubtedly right; for his opinion is nearer the truth than theirs, so far as a proof can be taken from the nature of existing things: we differ from him, as will be explained. Passion, that exercises great influence in most of the different sects, must have influenced even the philosophers who wished to affirm that Aristotle demonstrated his theory by proof. Perhaps they really believe it, and assume that Aristotle himself was not aware of it, as it was only discovered after his death! My conviction is, that what Aristotle says on the Eternity of the Universe, the cause of the variety in the motion of the spheres and the order of the Intelligences, cannot be proved, and that Aristotle never intended to prove these things. I agree with him that the ways of proving this theory have their gates closed before us, there being no foundation on which to build up the proof.

יודע אתה את לשונו: "והדברים שאין לנו טיעון לגביהם או שהם גדולים מדי עבורנו – קשה לנו לומר עליהם 'למה זאת?', כגון שאלתנו האם העולם קיים מאז ומקדם או לא" (טופיקה, א,11, 104ב), זה לשונו. אך אתה כבר יודע את פרשנותו של אבו נצר (אלפאראבי) לדוגמה הזאת ומה שהוא ביאר בה, ושהיה בשבילו מגונה לחשוב שאריסטו יהיה מסופק לגבי קדמות העולם, והפגין בוז רב כלפי גָלֶנוֹס על אמירתו ששאלה זו קשה ולא ידועה בה הוכחה. אבו נצר סבור שהדבר ברור וגלוי ומוכח, שהשמים קיימים מאז ומקדם, ושמה שבתוכם (=העולם התת־ירחי) מתהווה וכלה.

His words on this subject are well known. He says, “There are things concerning which we are unable to reason, or which we find too high for us: to say why these things have a certain property is as difficult as to decide whether the Universe is eternal or not.” So far Aristotle. The interpretation which Abu-nasr offers of this parallel is well known. He denies that Aristotle had any doubt about the Eternity of the Universe, and is very severe upon Galen, who maintains that this theory is still doubtful, and that no proof has been offered. According to Abu-nasr, it is clear and demonstrable by proof that the heavens are eternal, but all that is enclosed within the heavens is transient.

סיכום: אין במדע הוכחה לקדמות העולם
8 כללו של דבר: אף לא אחת מן הדרכים שהזכרנו בפרק הזה אינה מאמתת דעה או מבטלת אותה או מטילה בה ספק.

We hold, that by none of the methods mentioned in this chapter can a theory be established, refuted, or shaken.

הבאנו מה שהבאנו רק משום שאנו יודעים שרוב הטוענים שהם מומחים, אף אם אינם מבינים דבר במדעים, פוסקים שהעולם קדום, תוך הסתמכות על המפורסמים בחכמתם הדוגלים בקדמותו, והם מתעלמים מדברי כל הנביאים, משום שדבריהם אינם מובאים כלימוד אלא כהודעות מאת האל. והיא הדרך שרק בודדים, שבורכו בשכל, מוצאים בה את דרכם.

We have mentioned these things only because we know that the majority of those who consider themselves wise, although they know nothing of science, accept the theory of the Eternity of the Universe on the authority of famous scholars. They reject the words of the prophets, because the latter do not employ any scientific method by which only a few persons would be instructed who are intellectually well prepared, but simply communicate the truth as received by Divine inspiration.

את מה שאנחנו רוצים (לטעון) באשר לחידוש העולם לדעת תורתנו, עוד אזכיר בפרקים שיבואו בהמשך (יט-כד).

In the chapters which follow we will expound the theory of the Creation in accordance with the teaching of Scripture.