שיעור שבועי - הרב יצחק לאווי

Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 900497#

המציאות עוד יותר מוזרה מסיפורי הניסים שאנו מספרים | זוהר ערב פסח תשפ”ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Wed, 01 Apr 2026 21:27:19 +0000

דער שיעור באהאנדלט דעם חילוק צווישן פנימיות און חיצוניות אין עבודת השם, ספעציפיש ביי ליל הסדר. די הויפט נקודה איז אז וואס מענטשן רופן “רעאליטעט” איז אפט נישט די אמת’ע רעאליטעט – די טבע פון מענטשן איז אז זיי קענען גרינגער גלייבן אין נסים און וואונדערן ווי אין די אמת’ע נאטירליכע וועג ווי אזוי זאכן געשעען. דעריבער דערציילט די תורה און מדרש די מעשיות פון יציאת מצרים און משיח בדרך נס, ווייל דאס איז וואס מענטשן קענען פארשטיין, כאטש די ריכטיגע רעאליטעט איז נאך מער קאמפליצירט.

This Shiur Also On

Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 900495#

הכרה שהקב”ה הוא שרוצה בשמו הוא ביטול הע”ז | זוהר צו הכנה לפסח שבת הגדול תשפ”ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Sun, 29 Mar 2026 01:36:12 +0000

דער שיעור באהאנדלט די צוויי דרכים אין יציאת מצרים: שבירת עבודה זרה און ידיעת שם ה’. ס’ווערט מבואר ווי אזוי ביעור חמץ איז פארבונדן מיט ביטול עבודה זרה, און פארוואס מ’דארף קודם צוברעכן די גאווה און ישות כדי צו קענען זאגן שם השם. די הויפט נקודה איז אז אמת’דיגע עבודת השם קומט נאר דורך תמימות און הכרה אז דער אייבערשטער האט עס געמאכט (“אשר יבחר ה'”), נישט מיר מיט אונזער השגות.

This Shiur Also On

Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 900494#

ביטול ע”ז למטה גורם ביטול הקליפות למעלה | זוהר ויקרא הכנה לפסח תשפ”ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 20 Mar 2026 21:48:42 +0000

א שיעור וואס באלייכט די רמב”ם’ס שיטה אז יציאת מצרים און קרבנות זענען געקומען להפיק עבודה זרה פון דער וועלט, און ווי דאס פאסט צוזאמען מיט אברהם אבינו’ס חידוש פון ידיעת השם האמיתי. דער זוהר ברענגט ארויס אז דורך שחיטת הטלה האבן די אידן נישט נאר צעבראכן עבודה זרה למטה, נאר אויך צעבראכן די כח פון די כוכבים ומזלות למעלה – ווייל ווען מענטשן דינען א מדרגה, ווערט די מדרגה אליין א קליפה. דער עיקר נקודה איז אז עבודה מעשית איז נויטיג ווייל מענטשן לעבן אין עולם הזה, און דורך מעשים למטה פועל’ט מען אויף די עולמות עליונים.

This Shiur Also On

Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 900493#

די קרוין קומט זיך פאר די ערשטע שוואכסטע מינו | זוהר שבת החודש תשפ”ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 13 Mar 2026 20:07:44 +0000

דער שיעור באהאנדלט דעם חידוש אז דער אייבערשטער האט גערעדט צו משה “בארץ מצרים” – א פלאץ וואו געווענליך קען מען נישט הערן דבר ה’. דער תירוץ איז אז יציאת מצרים איז געווען א נס נישט נאר מצד דער אייבערשטער, נאר אז אפילו מצדנו האבן מיר געקענט דערגרייכן דעם אמת אין מצרים אליין. דאס איז דער טייטש פון “החודש הזה לכם ראש חדשים” – אז די קרוין קומט זיך פאר דער ערשטער, שוואכסטער רגע פון יציאת מצרים, נישט פאר מתן תורה, ווייל דארט איז דער גרעסטער חידוש אז מען קען אנקומען צום אמת פון יעדן מצב.

This Shiur Also On

סוד גילוי דרך ה’אינטערנעט פילטער’ בעבודת השם | זוהר כי תשא פרה תשפ”ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 06 Mar 2026 19:43:40 +0000

די שיעור באהאנדלט פארוואס מען דארף פנימיות התורה און סודות כדי צו באקעמפן דעם רע, פונקט אזוי ווי מען דארף טיפקייט אין עשה טוב. ס’ווערט דערקלערט אז “סור מרע” דארף אמונה און למידת הרע – צו פארשטיין דעם רע כדי אים מעלה צו זיין, נישט נאר אנטלויפן דערפון. דער סוד פון פרה אדומה און דער חידוש פון פילטערס ווייזט א נייע דרך אין בירורים – וויאזוי מען קען זיין צווישן קליפות און זיי זאלן נישט שטערן, דורך אויטאמאטיש איבערטייטשן אלעס לטובה.

This Shiur Also On

פנימיות הכעס על עמלק הוא אהבת ישראל ופנימיותו הוא אהבת העתיק לז”א | זוהר שבת זכור תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 27 Feb 2026 21:03:57 +0000

דער שיעור באהאנדלט דעם חילוק צווישן דאורייתא און דרבנן אין קריאת התורה, און דעם סוד פון וויאזוי מען ברענגט אריין נקודות און טעמים אין די אותיות פון דער תורה. עס ווערט מסביר געווען אז מחיית עמלק האט דריי מדרגות: די פשוט’ע מדרגה פון צדק און משפט, די טיפערע מדרגה פון אהבת ישראל צווישן אידן, און די העכסטע מדרגה פון פארשטיין וויאזוי “יש” און “אין” – די פארשידענע אופנים פון השגחה – גייען צוזאמען אין אחדות. דער שליסל צו אלעם איז חביבות: ווען מען האט ליב ביידע מדרגות פון געטליכקייט, לייזט זיך אויף די סתירה, און דאס איז די אמת’דיגע כוונה פון “זכור את אשר עשה לך עמלק”.

Related Content

הנפקא מינא מידיעה שהשכינה גרה בינינו – ושכנתי בתוכם | זוהר תרומה תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 20 Feb 2026 17:47:24 +0000

דער שיעור רעדט וועגן פרשת תרומה און די פארבינדונג צווישן שמחה און השראת השכינה. שמחה איז א תנועה פון ריבוי און התפשטות — דערפאר איז די פרשה אזוי לאנג מיט אסאך פרטים, ווייל ווען מ’איז פרייליך רעדט מען אסאך. “ושכנתי בתוכם” מיינט אז די שכינה וואוינט צווישן אידן דורך זייער דעת און אמונה — נישט אין די פיזישע שטיינער, נאר דורך דעם וואס מ’ווייסט און גלייבט אז דער אייבערשטער איז דא. די עצם ידיעה אז דער אייבערשטער איז דא טוישט א מענטש’ס הנהגה פון זיך אליינס, אן באוואוסטזיניגע בחירות — און דאס איז די אמת’ע שמחה פון חודש אדר.

Related Content

זעהן ‘אידען’ נישט נאר ‘מענטשען’ – אשר תשים לפניהם | זוהר משפטים תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 13 Feb 2026 19:41:48 +0000

זעהן ‘אידען’ נישט נאר ‘מענטשען’ – אשר תשים לפניהם | זוהר משפטים תשפו

Related Content

Watch on Website

כל התורה הוא אנכי – רק למי שכבר למד כל התורה | זוהר יתרו תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 06 Feb 2026 20:13:06 +0000

כל התורה הוא אנכי – רק למי שכבר למד כל התורה | זוהר יתרו תשפו

פרעה האט עוסק געווען אין ‘קירוב רחוקים’ – ופרעה הקריב | זוהר בשלח תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 30 Jan 2026 20:14:33 +0000

פרעה האט עוסק געווען אין ‘קירוב רחוקים’ – ופרעה הקריב | זוהר בשלח תשפו

גאולה עתידית איז בחינת זכר וואס מען פארשטייט – הוא הלילה הזה להויה | זוהר בא תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 23 Jan 2026 16:39:02 +0000

גאולה עתידית איז בחינת זכר וואס מען פארשטייט – הוא הלילה הזה להויה | זוהר בא תשפו

ווען מען קען זעהן און מען דארף נישט גלייבען איז שם הויה – ולא שמעו אל משה | זוהר וארא תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 16 Jan 2026 19:15:40 +0000

גאולה איז ווען די נייער דור נעמט ריספאנסיביליטי – וילך איש מבית לוי – זוהר שמות תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 09 Jan 2026 19:33:30 +0000

סיום ספר בראשית הוא גאולת יעקב ויוסף מגלות מצרים – זוהר ויחי תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 02 Jan 2026 18:32:47 +0000

דער אייבישטער האט שוין גענומען אין באטראכט אלעס – די וועלט לויפט אויף ‘אתה’ – זוהר ויגש תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 26 Dec 2025 18:44:07 +0000

שעשה לי נס בזמן הזה – ערב שבת חנוכה תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 19 Dec 2025 15:07:41 +0000

שעשה לי נס בזמן הזה – ערב שבת חנוכה תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 19 Dec 2025 06:38:50 +0000

אנערקענען אונזערע השגות דורך דאנקן אויף זיי – ערב חנוכה תשפ”ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 12 Dec 2025 19:51:15 +0000

וישלח יעקב מלאכים – א מענטש קען האבן געטליכע מידות כפשוטו – וישלח תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 04 Dec 2025 23:38:33 +0000

עצת הזוהר על קושית הרמב”ם כיצד האבות הן המרכבה – זוהר ויצא תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Nov 2025 16:33:58 +0000

ויתן לך אלוהותו – השגת אלוהות משנה ביחסים הגשמיים – זוהר תולדות תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 21 Nov 2025 20:14:23 +0000

מעלת מידת הימים על ידי הימים העליונים – זוהר חיי שרה תשפ”ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 14 Nov 2025 20:36:17 +0000

א איד קען זיך נישט מתגבר זיין אויף תאוות אכילה אן כוונות האריז”ל – וירא תשפ”ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 07 Nov 2025 17:03:24 +0000

קביעת מקום לאחדות השם לעשות דבר אחד בלבד – לך לך תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 31 Oct 2025 16:53:57 +0000

466. הצהרת כוונות השיעור הזה – ערב שבת נח תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 24 Oct 2025 17:28:39 +0000

ליל הושענה רבה תשפ”ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Mon, 13 Oct 2025 21:25:42 +0000

465. די דיאלוג מיט די גאסט ‘יום טוב’ – כוונת נענועים והקפות

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 10 Oct 2025 20:51:51 +0000

464. חטא אדם הראשון הוא שלא אכל סימנים בליל ראש השנה – דרשה לשבת שובה תשפו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 26 Sep 2025 19:48:01 +0000

463. אהבת החכמה מתקנת את העולם – ערב ראש השנה תשפ”ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Mon, 22 Sep 2025 16:18:31 +0000

462. רושם התפלה הוא הרגשת רחמים על הבריות

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 19 Sep 2025 16:27:50 +0000

461. סליחות הוא שאלת שאלה שאינו יודע מהו או איך יוביל לתשובה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 12 Sep 2025 22:25:34 +0000

460. תשובה עילאה בנשמה שאי אפשר לכפות אותה – זוהר ערב שבת כי תצא תשפ”ה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 05 Sep 2025 16:34:58 +0000

459. רחמי אלול סולחים למי שנכשל בתשובתו באמצע החודש ומאפשרים להמשיך

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 29 Aug 2025 19:17:05 +0000

458. שפע הטוב רוצה להגיע עד לרעים – זוהר ראה מברכים אלול תשפה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 22 Aug 2025 21:59:15 +0000

457. הכרת סופיותו גורמת להכיל שפע אינסופי – אל תקרי מה אלא מאה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 15 Aug 2025 22:40:34 +0000

456. נאר דער וואס וויל אלעס ווייסט אז מען קען גארנישט

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 08 Aug 2025 16:19:29 +0000

Z453

455. מה אעידך ומי ירפא לך – זוהר מי ברא אלה שיעור ב שבת חזון תשפה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 01 Aug 2025 23:36:57 +0000

Z452

454. מי דקיימא לשאלה ברא אלה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 25 Jul 2025 20:52:49 +0000

Z452

453. קבלה לערנט מען צו טרעפן מער קשיות – חידוש פנחס בדעת

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 18 Jul 2025 16:22:22 +0000

Z452

452. צוגרייטן א שיינע טיש אז דער אייבישטער זאל נישט טוהן וואס ער וויל – זוהר בלק תשפה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 11 Jul 2025 22:49:53 +0000

Z452

451. אהרן הכהן האט נישט מלמד זכות געווען אויף קיינעם – חובת לימוד הקבלה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 04 Jul 2025 23:12:43 +0000

Z452

450. מען דארף נישט דאנקען דער אייבישטער – כוס ישועות אשא

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 27 Jun 2025 15:24:30 +0000

Z451

449. די פארשידענע סדרים אונטער וואס מיר לעבן מאכן א סימפאני

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 20 Jun 2025 23:16:28 +0000

Z447

448. פירען די גאנצע וועלט מיט תורה און תפלה – זוהר בהעלותך תשפה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 13 Jun 2025 23:49:04 +0000

Z447

447. חידושי תורת ותפלת הדרכים

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 06 Jun 2025 22:33:17 +0000

Z446

446. סוד אם אין קמח אין תורה והבאת השאלות החדשות אל ההוא טמיר ונעלם – זוהר במדבר תשפה ליל הכלה ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 30 May 2025 19:40:30 +0000

Z446

445. דער גוטער שבת און דער שלעכטער שבת – זוהר בהר בחקותי תשפה ליל הכלה ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 23 May 2025 19:47:24 +0000

Z445

444. אשרי עין ראתהו – זוהר ליל הכלה שיעור ב – ערב שבת אמור לג בעומר תשפה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 16 May 2025 23:43:58 +0000

Z448

443. באקומן רשות פון די גוף צו רעדן מיט די נשמה און פון די נשמה צו רעדן מיטן גוף

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 09 May 2025 20:45:57 +0000

Z442 שיעור ערב שבת אחרי מות קדושים תשפה

442. סוד משפט הנשמות בספירת העומר – זוהר ערב שבת תזריע מצורע תשפ”ה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 02 May 2025 19:06:34 +0000

Z442 שיעור ערב שבת תזריע מצורע תשפה

441. ביאור דרך הטבע ודרך נס בהשגחה ובעבודה – שיעור זוהר ערב שבת שמיני תשפה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 25 Apr 2025 22:11:29 +0000

440. סיכום המהלך ועצות מעשיות להתבוננות במהות כלים הטכנולוגיים | שיטת הזוהר על האינטרנט שיעור ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 18 Apr 2025 21:29:27 +0000

שיעור זוהר ערב שבת שביעי של פסח תשפ”ה

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

This Shiur Also On

439. השדים המסתובבים באינטרנט וג’ עצות להינצל מהם | שיטת הזוהר על האינטרנט שיעור ג | ערב פסח תשפה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 11 Apr 2025 18:09:43 +0000

דער שיעור באהאנדלט די פראבלעם פון אינטערנעט און דיגיטאלע טעכנאלאגיע דורך די לינז פון תורה-באגריפן ווי חומר, צורה, און קדושה. ס’ווערט דערקלערט פארוואס ביידע עקסטרעמען – גאנצע איזאלאציע און “עס איז נאר א כלי” – זענען נישט די ריכטיגע לייזונג, און אנשטאט דעם ווערן פארגעשלאגן פראקטישע עצות: צייטווייליגע פרישות (ווי די זיבן טעג פסח), מייחד זיין די כלים דורך פיזישע שינויים אין הארדווער (נישט נאר סאפטווער פילטערס), און נוצן תורה-מעטאדן ווי נדרים און ברכות כדי צו געבן א צורה פאר דעם דיגיטאלן חומר.

שיעור זוהר ערב שבת צו שבת הגדול ערב פסח תשפ”ה

שיעור ג על האינטרנט

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

This Shiur Also On

438. א קאמפיוטער איז א חומר הנמנע מלקבל צורה | שיטת הזוהר על האינטרנט שיעור ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 04 Apr 2025 16:13:34 +0000

שיעור זוהר ערב שבת תצוה זכור תשפ”ה

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

This Shiur Also On

437. אחדות השם והתחלקות הכלים לטמאים וקדושים | שיטת הזוהר על האינטרנט שיעור א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Mar 2025 15:59:21 +0000

שיעור זוהר ערב שבת פקודי תשפ”ה

שיטת הזוהר על האינטרנט שיעור א אחדות השם והתחלקות הכלים לטמאים וקדושים וביאור שחמץ אינו יצר הרע אבל יצר הרע הוא חמץ

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

This Shiur Also On

436. ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה – זוהר ויקהל תשפ”ה – לבר מצוה שיעור ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 21 Mar 2025 20:30:28 +0000

שיעור זוהר ערב שבת ויקהל תשפ”ה

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

435. שמחה פון געבוירען א איד אדער פון ווערן א איד – זוהר שבת זכור תשפ”ה – לבר מצוה שיעור ה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 07 Mar 2025 19:57:57 +0000

שיעור זוהר ערב שבת תצוה זכור תשפ”ה

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

434. סוד בר מצוה הוא השגת נבואה – זוהר לבר מצוה שיעור ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Feb 2025 20:59:11 +0000

שיעור זוהר ערב שבת תרומה תשפ”ה

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

433. שמחת הגדלות הוא שה’ אביו על ידי מעשיו ובלי התגאות – זוהר לבר מצוה שיעור ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Feb 2025 19:34:25 +0000

שיעור זוהר ערב שבת יתרו תשפ”ה

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

432. הנפש השנית בישראל נכנסת בבא לטהר מסייעין אותו – זוהר לבר מצוה שיעור ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Feb 2025 19:27:06 +0000

שיעור זוהר ערב שבת יתרו תשפ”ה

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

431. פארוואס איז די זוהר די ערשטע צו רעדן פון שמחת בר מצוה – זוהר לבר מצוה שיעור א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 07 Feb 2025 20:19:37 +0000

שיעור זוהר ערב שבת בשלח תשפ”ה ובו פירוש פרשת ‘ראו כי ה’ נתן לכם את השבת’ והיות שבת מתנה תורה שיש להודיעם לישראל

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

430. סימן השושנה להיכנס לסודות – זוהר ערב שבת בא תשפ”ה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 31 Jan 2025 18:28:01 +0000

שיעור זוהר ערב שבת בא תשפ”ה (הקדמת הזוהר שיעור כ”ב)

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

429. די עדות אז דער אייבישטער ווערט נישט מיד פון אונז מוחל זיין

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 24 Jan 2025 19:20:16 +0000

שיעור זוהר ערב שבת וארא תשפ”ה (הקדמת הזוהר שיעור כ”א)

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

428. דריי עדויות פון בראשית שמות און דברים – התעוררות לצפות לישועה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Sun, 19 Jan 2025 18:35:34 +0000

שיעור זוהר ערב שבת שמות תשפ”ה (הקדמת הזוהר שיעור כ)

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

427. הלב משלם מחיר על שהוא לב – (הקדמת הזוהר שיעור יט)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 10 Jan 2025 19:28:38 +0000

שיעור זוהר ערב שבת ויחי תשפ”ה

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

426. די וועלט איז נישט אזוי ווייט פון גאט ווי עס זעהט אויס – סוד קישוט השכינה בי”ג מידות

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 03 Jan 2025 17:06:32 +0000

שיעור זוהר ערב שבת ויגש תשפ”ה

הקדמת הזוהר ומאמר מי ברא אלה ועל פי כוונות האר”י לי”ג תיבות ברכת הדלקת נר חנוכה

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

425. חנוכה איז א יום טוב ווייל בית שני איז אינדערוואכן נישט געווען בית ראשון

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 27 Dec 2024 17:18:07 +0000

שיעור זוהר ערב שבת חנוכה מקץ תשפ”ה

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

424. מערכת העיכול מראה כל סודות התורה – זוהר פרשת וישב תשפה (הקדמת הזוהר שיעור יז)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 20 Dec 2024 17:14:24 +0000

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

423. הפשט הוא הכלל והסוד הוא הפרט – זוהר פרשת וישלח תשפה (הקדמת הזוהר שיעור טז)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 13 Dec 2024 17:47:33 +0000

***ההבדל בין פשט שאז הכינויים משל וסוד שהם כפשוטם הוא שהפשט מדבר בערך הכללי שבו אין גוף וחומר אלא העולם הזה ואין אל אלא הא”ס אבל הסוד מדבר בערך הכללי שבו בכל עולם יש גוף לערכו ונשמה לערכו. וורט על מלאכים ממש או שליחים שהוא תלוי בערך הזה.

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

422. ווען מבעט זיך צום דאווענען קומט די דאווענען צו דיר – זוהר פרשת ויצא תשפה (הקדמת הזוהר שיעור טו)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 06 Dec 2024 17:24:45 +0000

שיעור בזוהר פנחס במפגש רבי אלעזר ור”ש ור’ פנחס שבו התפרש פסוק ויפגע במקום ויפגעו בו מלאכי אלהים ובו סוד הקידושין וברכת נישואין לכבוד נישואי אחותי והדרכה לתפלה על דרך הבעש”ט

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

421. א צדיק גמור בן צדיק זאל חתונה האבן מיט א בעלת תשובה – זוהר פרשת תולדות תשפה (הקדמת הזוהר שיעור יד)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 29 Nov 2024 21:05:51 +0000

ערב שבת פרשת תולדות תשפ”ה

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

420. ייחודים דארפן האבען בעיביס און צאתכם לשלום – הקדמת הזוהר שיעור יג פרשת חיי שרה תשפ”ה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 22 Nov 2024 19:25:59 +0000

ערב פרשת חיי שרה תשפ”ה

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

419. וויאזוי צו חלומ’ן די שכינה קומט און גיט מתנות – הקדמת הזוהר שיעור יב פרשת וירא תשפ”ה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 15 Nov 2024 19:07:14 +0000

ערב פרשת וירא תשפ”ה

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

418. דער גוף וויל נישט אויפשטיין צום דאווענען און ער איז גערעכט – הקדמת הזוהר שיעור יא פרשת לך לך תשפ”ה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 08 Nov 2024 19:36:08 +0000

ערב פרשת נח תשפ”ה

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

417. סיכום הנלמד והכנה ללימוד עיוני במאמר השושנה בזמן החדש – הקדמת הזוהר שיעור י פרשת נח תשפ”ה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 01 Nov 2024 15:49:36 +0000

ערב פרשת נח תשפ”ה

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

416. אשריכם ישראל – השלמת שמחת תורה לכוונות שדיברנו ר”ה יו”כ וסוכות

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Wed, 23 Oct 2024 18:43:30 +0000

ערב שמיני עצרת תשפ”ה

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

415. פחד המוות של ר”ה הוא ספק אבל שמחת החיים של סוכות הוא וודאי

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Mon, 21 Oct 2024 00:44:29 +0000

ערב חג הסוכות תשפ”ה

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

414. א פלאן פאר די תפלות יום כיפור

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 11 Oct 2024 14:18:11 +0000

ערב יום הכיפורים תשפ”ה

תפלה אחת – שיש זמן הכנה לתפלה ושאין צורך להגיע לשחרית בזמן

חיוב סידור התפלה קודם התפלה שידע מה הוא רוצה

יסוד יוה”כ קבלת התורה מחדש שתעבוד אחר שנשברה

ואין אנו יודעים לדבר על זה כי זה עוד תפלה ובקשה

העצה הוא לוחות שניות שניות שניתנו בצנעה

למרות שיש מעלה שניתן בפני ששים רבוא וכו’ זה ערבוב אובייקטיבי עם ציבורי

וצריך יושב בסתר שהוא קשר אישי פנימיד

ונשמתו תלמדנו

טעם הוידוי שאין אדם מתוודה אלא במקום שבטוח שמבינים אותו

לכן וידוי אחר שמו”ע

והוא סוד הבינה שהקב”ה מבין אותנו

וכל ה הוא בחינת עליית מלכות לבינה היינו נפש לרוח

נפה הוא התקווה והבקשה ובינה הוא ההבנה

אבל בחינת רוח שהוא כעס ופעיליתיות כמו רוח סערה כמעט לא נמצא

ואת זה צריך להשלים בחג הסוגותו

יוה”כ חג נשי סוכות חג גברי

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

413. כוונות פשטיות לראש השנה תשפ”ה – שהרביס הצדיקים יהיה להם יותר חסידים מהרשעים

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Wed, 02 Oct 2024 16:31:36 +0000

תוכן השיעור

https://wp.me/p5Jxjf-414

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

412. טוה וואס דו האסט נישט ליב כדי צו טוהן נאר וואס דו האסט ליב – זוהר שבת סליחות תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 27 Sep 2024 20:53:44 +0000

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

411. סוד קריאת שם לבת היא השושנה – הקדמת הזוהר מאמר השושנה ט כי תבא תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 20 Sep 2024 14:23:08 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידידי האהוב ר’ יוסף דוד אלבוים שליט”א לרגל הולדת בתי שתחי’ שנשתתף בשמחות כל חיינו

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

410. מי שרוצה רק פשט ולא סוד אינו בן אדם – הקדמת הזוהר מאמר השושנה ח כי תצא תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 13 Sep 2024 15:44:50 +0000

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

409. כנסת ישראל כלולה מאדום ולבן דין ורחמים – הקדמת הזוהר ז שופטים תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 06 Sep 2024 19:45:49 +0000

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

408. יש בעולם רק שושנה אחת והיא השכינה – הקדמת הזוהר ו ראה תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 30 Aug 2024 19:50:07 +0000

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

407. שם הספר כשושנה בין החוחים והשכינה כלולה מרחמים ודין – הקדמת הזוהר ה עקב תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 23 Aug 2024 20:21:24 +0000

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

406. עדינות השושנה שומר עליה מדם נידות – הקדמת הזוהר ד ואתחנן נחמו תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 16 Aug 2024 20:42:28 +0000

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

405. דווקא השושנה שבין החוחים היא השכינה – הקדמת הזוהר ג דברים תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 09 Aug 2024 21:43:07 +0000

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

404. למה החוחים מבזים השושנה ואיך השושנה היא השכינה – הקדמת הזוהר ב מטות מסעי תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 02 Aug 2024 21:17:38 +0000

השיעור הוקדש ע”י ידידי הרה”ח ר’ שלמה אלבוים שליט”א לרגל הולדת בתו שיזכה לגדלה ולחנכה לתורה ולחופה ולמעשים טובים

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

403. הצורך בהקדמה לזוהר – הקדמת הזוהר א פנחס תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 26 Jul 2024 19:20:10 +0000

00:00 לתת לתורה להוליך אותך

10:00 צורך הפתיחה להיכנס לעולמות עליונים

28:00 ההקדמה לתורה הוא התורה עצמה

34:00 פנחס התעלה מעל הקנאות אל האהבה

***

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

אשה מזרעת תחילה יולדת זכר

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

402. טוב בעיני יי לברך את ישראל – זוהר בלק תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 19 Jul 2024 22:29:02 +0000

401. פארוואס קאראפטירען די קינדער אלעמאל די המשכה פון צדיק – זוהר חקת תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 12 Jul 2024 21:10:55 +0000

400. זיך קאכן מאכט נישט א צדיק – זוהר קרח תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 05 Jul 2024 19:11:53 +0000

(הספד על הרבי מקאסוב)

399. א איד אין לאוו – הספד המשגיח ר’ משה וואלפסאן זצ”ל

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Jun 2024 17:12:50 +0000

398. לראות העלות הענן ולבטאו בדיבור ומעשה – זוהר בהעלותך תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 21 Jun 2024 20:48:52 +0000

397. תכלית מעמד הר סיני והמשכן הוא לברך את ישראל – זוהר נשא תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 14 Jun 2024 20:16:27 +0000

396. תלמידי חכמים הבקיאים בתנ”ך יכולים ליצור זוהר התורה – זוהר ערב שבועות תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Tue, 11 Jun 2024 18:33:47 +0000

395. צייל וואס דו ביסט און בענטש עס – זוהר במדבר תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 07 Jun 2024 20:29:32 +0000

394. תיקון הסברא שה’ מואס אותנו – זוהר בחקותי תשפד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 31 May 2024 20:31:30 +0000

393. וכי תאמרו מה נאכל – השפע הבא על ידי שנותן – זוהר בהר תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 24 May 2024 20:13:22 +0000

392. “דער רשע האט מיר פארדרייט די זמנים” – קדושת כהונה זוהר אמור תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 17 May 2024 20:52:42 +0000

391. גלייבען אין דער אייבישטער מיינט נישט קוקען אויף שיינע פרויען – זוהר קדושים תשפד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 10 May 2024 20:42:07 +0000

גלייבען אין דער אייבישטער מיינט נישט קוקען אויף שיינע פרויען – זוהר קדושים תשפד קריאת התורה ודברי הפיתוי שלה עלבונה של תורה הוא לא שלא מקיימים אותה אלא שלא שומעים ומבינים אותה כלל והיינו שאין שומעים שהיא מפתה האדם וחושבים שהיא רק עשה ול”ת דברי הזוהר שמי שמסתכל על נשים יפות עובר על אלהי מסכה פירוש ר’ נחמן על הזוהר ג’ פירושים פשוטים בזוהר, הפשט האמיתי שמהימנותא היינו כפשוטו אמונת ישראל די אידישע רעליגיע והמשמעות הא’ שהוא מחמיר על עבירות לומר שהם כעובד עבודה זרה שעל ידי זה ייזהרו וכדרך חכמים המשמעות הב’ שכל אדם צריך להיות שייך להקב”ה לא רק בלידתו אלא גם בפנימיותו וזה על ידי שמוצא משהו שמקשר אותו וכאשר מקשר עצמו גם הקב”ה מתקשר איתו שזה סוד והקמותי את בריתי כמ”ש בשערי קדושה המשמעות הג’ הוא שהמהימנותא הוא יחוד הספירות העליונות והיינו שהצורה שבו אנחנו מתקשרים לא המצאנו אלא השורש שלו ביסודות עקרוניים של העולם שעשה הקב”ה תנאי בעצמו וזה שכתב חסר לב אמרה לו, גם שכינה עליונה אומרת לו שכל הקולות התחתונים הם מראות של העליונים ולא המצאות שלנו ולכן צריך לעשות טליביזיה של התורה

00:00 ראשית חכמה אין מארק 13:28 ב’ פירושי מהימנותא בזוהר 28:32 הפירוש הג’ שהוא יחודי הספירות

390. דער שיף וואס איז אנגעקומען איז נאך דא – זוהר אחרי מות תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 03 May 2024 20:53:40 +0000

00:00 מומנטום של הליכת החוק 05:04

פסח שני אינו חידוש 15:00

קושיא אם אור הפסח נשאר 20:00

אין אדם עושה אלא מגיע

389. לשם יחוד בשם כל ישראל – דברי הכנה לליל התקדש חג תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Mon, 22 Apr 2024 14:47:17 +0000

00:00 סיפור הרוז’ינער וכוונת שמע ישראל

15:25 תפלה בציבור בפנימיות וחיצוניות

28:01 בשם כל דורות ישראל

38:01 כל דכפין ייתי וייכול

388. ווי איז די קליינע שבת אז סדא א גרויסע – זוהר שבת הגדול תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 19 Apr 2024 15:34:05 +0000

387. קיינער ווייסט נישט וואס איז אתערותא דלתתא און וואס אתערותא דלעילא – זוהר תזריע פ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 12 Apr 2024 19:42:42 +0000

ראו עיקר החידוש כאן

386. אז מען קאכט זיך אין זאכן וואס מ’פארשטייט נישט קען מען נאכדעם גארנישט פארשטיין – זוהר שמיני תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 05 Apr 2024 20:14:54 +0000

385. ברענען יעדער טאג מיט די פייער פון יצר הרע – זוהר צו תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 29 Mar 2024 14:53:28 +0000

קיצור השיעור

א. זאת תורת העולה – כל הבא להיות יהודי צריך שיהיה לו השגה בתורת הקרבנות (ולא כפי שיש טועים בכמה שיטות שהקרבנות הם אגב כי גם לאותם שיטות יש בזה מלימודי עיקרי התורה והארכנו בשיעורים הקודמים על המדע)

ולמרות שאין מקיימים אותם בפועל, הרי עצם ההשגה כבר משנה את האדם

כי זה כלל ההשגה שהוא מהות הכללית של האדם ולא רק פרט להביא לידי מעשה

ועל זה אמרו כל העוסק בתורת עולה וכו’

וזהו חידוש פרשה זו על פרשת ויקרא שאינו תורת אלא הדרכה מה לעשות.

ב. יש ב’כל העוסק בתורת וכו’ ב’ מדרגות.

מדרגה ראשונה הוא בחינת ‘ונשלמה פרים שפתינו’, שהדיבור בפה הוא במקום הקרבן בפועל

וזה מדרגת נפש, שהוא עיקר תיקון הקרבן בעולם העשיה, וכמ”ש נפש כי תקריב וכו’ נפש כי תחטא וכו’, וכמבואר בזוהר ויקרא

וזה עושים גם בימינו על ידי קריאת ואמירת פרשיות הקרבנות בפה

למרות שחסר חלק המעשה ממש שאז היה יותר בשלימות מכל מקום הרי עקימת שפתיו הוא מעשה

ובפרט כאשר קורא בעלמא ללא עיון והבנה, כמו באמירת קרבנות לפני התפלה

וזה מתקן את מדרגת הנפש שבאדם ושבעולם כמ”ש בסידור האר”י

ג. וביאור תיקון זה ע”ד עבודה הוא כטעם ג’ תפלות נגד קרבנות תיקנום, דהיינו סדרי התפלה הקבועים, ולא התחנונים

כי אדם שאין לו סדר יום או שבוע או חודש או שנה מדרגת הנפש שלו מבולבל, וזה נקרא פיזור הנפש

אבל כאשר יש לו קביענות לומר כל יום ג”פ סדר התפלה או כפי סדר השבוע החודש והשנה, הרי הוא מתקן בזה חלק זה מן התוהו וכבר יש לחייו איזה סדר

ד. אבל יש מדרגה יותר עליונה בכל העוסק בתורת ואין יוצאים אותו כלל באמירת סדר הקרבנות שבסידור, אלא הוא העיון וההבנה בתורת הקרבנות, שהוא ‘העוסק בתורת’ ממש, ולא באמירתם אלא בעיון כמ”ש שזהו הנקרא עסק התורה

ועל ידי שהוא מבין את יסוד ושורש תורת הקרבנות, על ידי זה לא זו בלבד שהוא כאילו ממשיך על עצמו את כפרת ותיקון הקרבנות, אלא שהוא ממש מגיע למדרגה שהוא איננו נצרך לקרבנות

וזהו בחינת רוח (לימוד התורה) ונשמה (הכוונה בתורה ומצוות) ולמעלה מהם, שמי שיש לו מדרגה זו כלל אינו חוטא, כלומר זהו מדרגות מתוקנות שלמעלה מן החטאים, שבשעת החטא הם נעלמים, ולכן מי שיש לו דרגת רוח ונשמה בעצם אינו צריך לקרבנות כי כבר הוא למעלה מזה, כי הוא סוג של אדם אחר שכבר יש לו סדר מתוקן עליון, וכמ”ש כל זה בזוהר ויקרא.

ה. קשה לנו לכאורה לגשת לקרבנות מריחוק ההרגל גם בקיום וגם בעיון, אבל באמת לא נפלאת היא וכו’, והראיה שעל פרה אדומה אומרים שהוא חוק משמע שאר הקרבנות מובנים, וכמ”ש רמב”ן

אחד הדרכים הבסיסיים (דהיינו בחינת נפש) שעל ידם נכנסים לעולם הקרבנות הוא ענין כפרתם, שמבואר בתורה שהוא יסודי בכולם ‘ונרצה לו לכפר עליו’.

והענין פשוט כי אין נפש שלא יחטא וגם אם לא חטא בפועל הרי יכול לחטוא ומצד זה הוא מפוזר, והוא צריך לקרבן לתקנו וכמו שהדגמנו באות ג’.

וכן בכל הקרבנות שכתוב שבאים על החטא אפשר ללמוד את דרכי התשובה והתיקון לאותו החטא. וכמו לדוגמא שכתוב ברמ”א שצריך לעשות תשובה על ספק חטא יותר מעל ודאי חטא והראיה ממחיר אשם תלוי שהוא יותר מחטאת ודאי. וההסבר ברור לפי שעיקר החטא הוא בלבול הנפש וזה שלא יודע אם חטא הוא מבולבל בכפליים כמו חלום נבוכדנצר והוא צריך תיקון עמוק שנקרא אשם תלוי (וזה תיקון יסודי של עמלק שנקרא ספק ולכן תלו את המן).

ו. קרבן עולה מבטא עוד מדרגה בזה. כי לכאורה לא כתוב שבא על חטא ומכל מקום כתוב ונרצה לכפר. ויש לשונות שונים במדרש להסביר את זה.

לשון אחד הוא שהחטאת הוא פיוס והעולה הוא ריצוי ודורון. דהיינו בלשוננו יש מי שיש לו מריבה עם חברו אבל יש מי שאין לו מריבה אבל הוא סתם לא קרוב איתו, והוא מביא לו מתנה לשם קירבה לא לשם להתפייס. וכעין בחינת סור מרע ועשה טוב.

אבל בעומק אין בזה הבדל כי הכל מדרגות של ריחוק, יש ריחוק גדול שהוא חטא ויש ריחוק יותר קטן שהוא ביטול מצות עשה שאין קירבה, אבל הכל דרגות של ריחוק

רק שמי שנמצא בחטא לא מרגיש שחסר לו הקירבה היותר גדולה ולכן חטאת קודם לעולה.

וזה נקרא בחינות חסידות, כי צדיק הוא מי שלא חוטא אבל חסיד הוא המבקש קירבה כי חסיד מלשון חסד דהיינו אהבה, ולכן תורת העולה הוא תורת החסידות.

ז. וזה הטעם שהעולה הוא כליל. כי חטאת היינו שהוא אדם אבל יש לו איזה פגם וחסרון אז הוא שורף ומקריב את החסרון שלו לה’ לנקותו ולהעלותו. אבל עולה הוא שאין לו בעיה של חיסרון חלקי אבל יש לו בעיה כללית שכל גופו נפשו אינם קשורים וקרובים לאלוהות ולכן הוא צריך לשרוף את כולו. (אלא שאין הפירוש שיבטל את המציאות אלא גם בעולה עור העולה הוא לכהן והסוד הוא שצריך להשיאר בחיים כמ”ש עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, רק הכוונה שצריך לחיות לגמרי על המזבח ואדרבה זה יותר חי מחטאת שבגלל שהוא מחולק חלקו נשרף וחלקו לא לכן הוא פחות חי)

ח. ויש עוד לשון שעולה מכפר על הרהור הלב, כמו שאמרו אנשי מלחמת מדין מידי הרהור לא יצאנו. ולמתבונן זה אותו רעיון כי הרהור הוא עיקר גוף האדם וכאשר אין הרהורי הלב דהיינו החלומות והדמיונות והשאיפות נמסרים לאלוהות אז אין האדם קרוב אצלו כלל. רק שקשה לפעמים לתפוס את המושג הזה של קירבה שלימה לכן אומרים שזה על המעשה וזה על הרהור. כי זה כביכול משהו שאפשר להראות באותיות פשוטות נכון אתה אברך צדיק אבל למה החלומות שלך הם שטויות הרי זה מראה שעדיין אינך קרוב בכלל.

ובאמת לכן מי שחוטא ביום ובהודע מביא חטאת אבל מי שחטא בלילה כעין ונשמרת וכו’ אז הוא מביא עולה ולכן העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר.

ח. וזהו הדבר המודגש בתחילת פרשתנו שהעולה היא על מוקדה כל הלילה ועליה מקריבים כל שאר הקרבנות. כי באמת עיקר העולה הוא שיודלק האש הזה באופן תמידי כליל בלא הפסק זמן. וכמעט כל הקרבן הוא רק היכי תימצי להדליק האש ובאמת אם אין אש אז מביאים עצים בבקר בבקר ומביאים עולות קיץ המזבח הכל להמשיך את האש תמיד. שהעולה הוא לא שיש חיוב או חסרון אלא שיש צורך באש תמידי.

ט. רבי אחא תמה בזוהר למה ידליק הכהן אש הרי הכהן הוא צריך להיות אוהב ורודף שלום והוא איש חסד ואש פשוט שהוא גבורה. דהיינו גם תשוקה וצימאון הוא בחינת גבורות שהוא ממטה למעלה והוא מורה חסרון הנברא ובאמת הכהן הוא בחינת שלימות הבורא והוא המשכת אהבה ומנוחה ולא צימאון והשתוקקות שהוא ענין הלוי והשירה. ואם כן למה כתוב שהכהן ידליק אש.

והוא עונה כי כאשר אדם רוצה לחטוא הרי נדלק בו אש היצר הרע, ומה יעשו עם האש הזו אם לא יעלו אותו אשה לה’. ונמצא טכנית התירוץ שלו הוא שהכהן צריך להביא העצים בבקר שהוא בחינת חסד דהיינו להכניע את האש תחת המים. אבל האמת הוא שהוא אומר משהו יותר עמוק כי מביא הכתוב אש אוכלה אש דהיינו שאת אש היצר אין מכבים במים אלא באש, כי השכינה היא לבדה האש האוכלת את היצר. והיינו בחינת בכל לבבך בשני יצריך וכמו שאמר בעל התולדות שלא ניצח את היצר והרהורים הרעים שלו עד שלמד לימודי הבעש”ט והם שצריכים לעבוד את ה’ באותו אש היצר, ועל זה מאריך הזוהר וזה המשך פרשה הקודמת שגם עז שהוא בחינת סט”א צריך להקריב על המזבח וזה העושה את האש. וכ”כ בדברי חיים שמ”ש במורה נבוכים שמי שנולד בטבע של יצר חזק בתאווה או אכזריות רחוק שיהיה צדיק שאינו כן כלל כי נכון שלא יכול להיות צדיק בבחינת מי החסד אבל יכול לעבוד את ה’ באותו אכזריות ובאותו תשוקה וכמ”ש בגמרא על מי שיש לו מזל מאדים, וזהו עבודת הכהן.

י. ובסוד זה אמרו במדרש כאן כי העולה על מוקדה היא מלכות הרשעה שחטאה באש ותידון באש עיי”ש והוא פלא איך נדרש שריפת העולה על שריפת מלכות הרשעה ולהאמור פשוט.

384. אותיות התורה ווערן קרוינען אין די ליפט כפשוטו – זוהר ויקרא תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 22 Mar 2024 21:03:44 +0000

383. דער קאר הייבט אן צו פארן משה איז די דרייווער – זוהר פקודי תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 15 Mar 2024 19:20:23 +0000

382. שקל הקודש מודד כל המידות – זוהר שקלים ויקהל תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 08 Mar 2024 22:04:17 +0000

381. הצורך הדורש ידיעת השם הוא הנהגת ישראל – זוהר כי תשא תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 01 Mar 2024 15:38:05 +0000

380. האחדות במקום הבסיסי יותר – אין בין אדר א’ לאדר ב – זוהר תצוה פורים קטן תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 23 Feb 2024 20:39:29 +0000

האחדות במקום הבסיסי יותר – אין בין אדר א’ לאדר ב – זוהר תצוה פורים קטן תשפ”ד

מראי מקומות

מאור עינים פרשת תרומה –

https://www.sefaria.org.il/Me’or_Einayim%2C_Terumah.1?lang=he&with=all&lang2=he

סוד ישרים פורים אות ב, ג – https://www.sefaria.org.il/Sod_Yesharim%2C_Purim.2?lang=he&with=Navigation&lang2=he

379. שמחה הוא מידה בין אדם לחברו – זוהר תרומה תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 16 Feb 2024 21:01:53 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה”ח ר’ שלמה פרוכטר שליט”א

שמחו בה’ וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב

378. תיקון לא תגזל של אדם הראשון על ידי הכרה מה שלך – זוהר משפטים תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 09 Feb 2024 21:24:11 +0000

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

לעשות מעמבערשיפ – https://yitzchoklowy.com/membership-account/membership-levels/

377. תיקון שובבי”ם איז פארברענגען מיט די ווייב און קינדער – זוהר יתרו תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 02 Feb 2024 15:12:26 +0000

השיעור הזה הוקדש על ידי ידידי הרה”ח ר’ יוסף דוד שליט”א

טענת יתרו שמשה חוזר על פגם הקרי – לא תוכל עשוהו לבדך

ולכן מחזיר אליו את בניו ואת אשתו ואומר שיפעל בשותפות עם אחרים

אי אפשר שהפגם שלי הוא על פי קבלה אבל היחוד שלי אינו אלא תאווה

אין חינוך שהדעת שלי תשלוט שזה כפיה רעה, אלא חינוך הוא נתינת כתובת בלבד

אבא לא צריך לעשות כלום אלא להיות שם

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

לעשות מעמבערשיפ – https://yitzchoklowy.com/membership-account/membership-levels/

376. פגם הברית הוא הוצאת האנרגיה על תיקון במקום בנין – זוהר בשלח תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 26 Jan 2024 18:43:42 +0000

שיטת המקובלים ללמוד מן הגוף עצמו עבודה זרה הוא ממטה למעלה בלי ממעלה למטה כל הבריאה הוא בתוספת וריבוי ריבוי הברכה הוא הגורם שיש מותרות שיקחו הקליפות אבל זה מתוך הטבה יתירה שביית הנשמות בקליפות הוא גופא שמשכנעים אותך להתעסק בזה ועל ידי זה לתת כח לשטוית או עצבות אין תשובה כלומר אין לעסוק בתשובה

375. פגם זרע לבטלה מיינט שיקן קינדער אין שלעכטע מוסדות – זוהר בא תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 19 Jan 2024 15:32:18 +0000

למה עסקו המקובלים בשבועות אלה בתיקון ולא בפסח

ביאור איך חטאים יותר חמורים על פי קבלה

גמרא שבעל קרי בלבד אסור בתלמוד תורה מצד קלות ראש

דוגמא מחומר הכעס

הקושי של בני אדם להבין אם מעשיהם גדולים או קטנים

הפונטנציאל המרובה וחוסר הכלים להכיל אותם

גניבת הפוטנציאל על ידי הקליפות

הדרך להציל את הילדים על ידי בניית מוסדות מתאימים

374. אמונה פשוטה הייסט ידיעה כללית והעבודה הוא לדעת בפרטות – זוהר וארא תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 12 Jan 2024 18:17:09 +0000

373. לימוד בעיון למצוא שורשים יסודיים של הגלות – זוהר שמות תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 05 Jan 2024 18:39:20 +0000

372. נישט גלייבען אז עס וועט זיין גוט – זוהר ויחי תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 29 Dec 2023 19:17:30 +0000

371. שחייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו – זוהר ויגש תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 22 Dec 2023 20:28:25 +0000

370. כמה שיותר קושיות יותר טוב והתירוץ הראשון – מקץ תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 15 Dec 2023 19:26:47 +0000

קדושת לוי לחנוכה ג: קדושה שניה: אין מגילת חנוכה כי לא רוצים מלחמות

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Mon, 11 Dec 2023 21:49:43 +0000

קדושת לוי לחנוכה ב: חנוכה זמן הסתכלות שכלית

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Mon, 11 Dec 2023 21:49:24 +0000

369. קדושת לוי לחנוכה קדושה ראשונה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 08 Dec 2023 15:31:10 +0000

368. ציור ויגע בכף ירכו – זוהר וישלח תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 01 Dec 2023 20:06:07 +0000

367. קדושה הוא הדבר שנוגע בכל שאר הדברים – זוהר ויצא תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 24 Nov 2023 14:54:46 +0000

366. יצחק בן אברהם – זוהר תולדות תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 17 Nov 2023 20:27:44 +0000

365.יונה נעשה לנביא בתוך הים – זוהר חיי שרה תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 10 Nov 2023 15:19:35 +0000

364. התעו אותי אלהים וסוד אחותי הוא – זוהר וירא תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 03 Nov 2023 21:03:51 +0000

363. הרשעים יודעים את כל מה שהצדיקים יודעים – זוהר לך לך תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 27 Oct 2023 14:32:28 +0000

362. האמונה הנכונה שהאדם עושה את מעשי האלהים לטובים – זוהר נח תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 20 Oct 2023 18:30:56 +0000

361. לבקר את השכינה החולה – זוהר ערב שבת בראשית תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 13 Oct 2023 18:27:27 +0000

360.כל החלומות הולכים אחר הפה – זוהר שמיני עצרת תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 06 Oct 2023 20:27:50 +0000

359. שמחת החג הוא מתוך חושך המדבר – זוהר ערב סוכות תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 29 Sep 2023 16:41:20 +0000

על פי זוהר תצוה ערב חג הסוכות תשפ”ד

שמחה הוקדש על ידי הרה”ח ר’ דוד אייזן שליט”א למען ידעו דורותיכם

00:00 השמחה בזמן המנוחה

03:00 שמחת האסיף

05:00 שייכות ר”ה ויו”כ לשמחה זו

07:51 החג לכהנים לפי סדר עבודתם

16:39 החג למורי התורה לפי תורתם

22:39 השמחה מתוך המדבר

28:00 ג’ דרכי תיקון השטן

34:20 גילוי ההסתר

358. שיקן די דאגות וויאזוי צו בלאזן שופר צו עזאזל – הכנה ליום הכיפורים תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 22 Sep 2023 18:34:37 +0000

357. טרעפן איין זאך צו טוהן דער יאר – זוהר ערב ראש השנה תשפ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 15 Sep 2023 15:22:54 +0000

356. את אשר ישנו פה עמנו עומד היום – תיקוני זוהר נצבים שבת סליחות תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 07 Sep 2023 21:08:31 +0000

355. מפרי האדמה ושמת בטנא – זוהר כי תבא תשפג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 01 Sep 2023 18:16:50 +0000

על פי זוהר חדש חקת סב, ב בסוד הביכורים

00:00 משנה תורה מוסיף פיך ולבבך

06:33 עבודת הלוי באש ועבודת הכהן במים

20:02 תנופת הלוי ופרי האדמה

26:06 עבודת תנו – פה בדיבור

36:17 ושמת בטנא – עצת הפעולה כערבה קלופה

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

354. ללמוד תורה עם היצר הרע – זוהר חדש כי תצא תשפג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 25 Aug 2023 15:27:19 +0000

353. ואתם כהני ה’ תקראו – הספד על ראחמיסטריווקא רבי זצ”ל

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 18 Aug 2023 17:31:08 +0000

על ד’ סוגי המנהיגות בפרשת שופטים שופט כהן נביא מלך

ועל אופן הכהן בדורות אחרונים

352. מי יתנך כאח לי – זוהר ראה תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 11 Aug 2023 18:58:00 +0000

351. על ידי הברכה יש כח לעשות ברכה – זוהר עקב תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 04 Aug 2023 18:24:03 +0000

350. שתתחונן דעתו עליו – זוהר ואתחנן נחמו תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Jul 2023 18:40:09 +0000

השיעור הזה הוקדש על ידי ידידי הר”ר יואל שטיינברג שליט”א שיזכו לשפע רב בכל העולמות

349. נישט אוועקוקען ווען די שכינה וויינט – זוהר שבת חזון תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Sun, 23 Jul 2023 11:32:33 +0000

348. הכרח האבלות להבנת התורה והמקדש – זוהר מטות מסעי תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 14 Jul 2023 19:21:56 +0000

347. משיח וועט מען נישט זאגן ער זאל זיין משיח – זוהר פנחס תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 07 Jul 2023 18:39:08 +0000

346. פרה אדומה מאכט סענס דו מאכסט נישט קיין סענס – זוהר חקת תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 30 Jun 2023 18:58:20 +0000

345. זיך נישט צו זיין ווי משה – זוהר קרח תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 23 Jun 2023 17:04:45 +0000

344. אן עדווערטייזמענט פאר די גוטע תורה – זוהר שלח תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 16 Jun 2023 17:46:32 +0000

343. א קליין שטיקל לעבן איז א גאנצע מנורה – זוהר בהעלותך תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 09 Jun 2023 21:00:34 +0000

342. וואס בלייבט איבער נאך שבועות/שלאפן/שטארבן – זוהר נשא אחר שבועות תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 02 Jun 2023 15:00:30 +0000

341. פליען ביז די תורה פליט אוועק – זוהר ערב שבועות תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 25 May 2023 16:11:44 +0000

להשתתף בקמפיין —

https://thechesedfund.com/orhasechelinc/shvuos

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

והכל יצטרף לחשבון

340. מסכים זיין צו איין מצוה – זוהר במדבר ספירת העומר ז תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 19 May 2023 20:13:09 +0000

להשתתף בקמפיין —

https://thechesedfund.com/orhasechelinc/shvuos

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

והכל יצטרף לחשבון

339. לערנען ווי א גוי צו קענען ווי א איד – זוהר בהר בחקותי ספירת העומר ו תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 12 May 2023 20:03:54 +0000

להשתתף בקמפיין —

https://thechesedfund.com/orhasechelinc/shvuos

אפשר גם לנדב בפייפאל –

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

או לעשות מעמבערשיפ –

והכל יצטרף לחשבון

338. לעבן אויף די ספיד פון לעבן – זוהר אמור ספירת העומר ה תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 05 May 2023 21:31:21 +0000

337. פרויען קענען נאר עדות זאגן בנבואה – זוהר אחרי קדושים ספירת העומר ד תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Apr 2023 16:38:45 +0000

336. חלומ’ן לענגער ביי שמונה עשרה – זוהר תזריע מצורע ספירת העומר ג תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 21 Apr 2023 19:47:39 +0000

335. א חכם איז ניכר ווען ער רעגט זיך יא – זוהר אחר פסח שמיני תשפג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 14 Apr 2023 19:37:28 +0000

334. ווי קען א חסידישער איד שפילען המן – זוהר ערב שביעי של פסח תשפג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Tue, 11 Apr 2023 16:50:18 +0000

השיעור הזה הוקדש על ידי ידידי הרה”ח ר’ אהרן עקיבא גאלדבערגער שליט”א

ועל ידי ידידי הרה”ח ר’ חיים יוסטמאן שליט”א

שיזכו לשפע רב בכל העולמות

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

***

00:00 הליכה פרט אחר פרט

03:10 משיכיר את חברו

07:15 אהבת ישראל באחור ובפנים

09:44 החידוש שיש חצות בלילה

13:25 אצבע יד וזה

20:34 אהבת ישראל בפרטיות

23:55 דרמה בכמה תלבושות

29:12 דרמה עם דמויות רעות

36:33 שחקנים המשחקים רע את תפקידם

39:47 פרעה לא שיחק פרעה נכון

43:22 שלח ידך ואחוז בזנבו

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

333. פסח איז נישט קיין צייט פון אמונה – זוהר בא ד ערב פסח תשפג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Wed, 05 Apr 2023 18:28:09 +0000

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

***

00:00 פסח הוא היציאה ומצה על שם שנגאלו

04:33 הכרח ידיעת הבעקגראונג להבין סיפורים

11:42 פסח איננו זמן חינוך

15:24 החידוש הוא עצם זה שיש עוד עולם

19:19 מי הם אלהי העמים

27:00 החידוש הוא שאין מוכרחים לעבוד כסף

33:00 כיון שנשבר מצרים שלמעלה ממילא נשבר למטה

40:50 אחד אלהינו בשמים ובארץ

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

332. צוברעכן די קאפ פון די חמץ מיט די שופר פון יום כיפור – זוהר שבת הגדול תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 31 Mar 2023 20:46:51 +0000

331. פרעה איז נישט דין יצר הרע! זוהר בא לפסח שיעור ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 24 Mar 2023 21:52:56 +0000

330. א איד דארף קוקן אויפ’ן הימל איין מאל א חודש – זוהר החודש תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 17 Mar 2023 20:25:35 +0000

329. דער עגל איז א מאווי פון דער משכן – זוהר כי תשא תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 10 Mar 2023 19:12:55 +0000

328. רעדן צו יעדער ווי א נורסערי רעבע – זוהר תצוה זכור תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 03 Mar 2023 19:41:00 +0000

327. קדושה קאסט געלט אדער איז בחינם – זוהר תרומה תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 24 Feb 2023 08:54:16 +0000

326. דער סוד פון א יוד איז נאך א יוד – זוהר שקלים תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 17 Feb 2023 20:30:50 +0000

325. די חכמה פון יתרו און די גוטסקייט פון הגבלה – זוהר יתרו תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 10 Feb 2023 17:54:55 +0000

324. שירה זאגט מען ווייל מען איז צובראכען – זוהר בשלח תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 03 Feb 2023 17:25:00 +0000

323. נישט בלייבן א ישיבה בחור – זוהר בא תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 27 Jan 2023 20:12:28 +0000

322. כשלון מראה שאתה צריך מדרגה יותר עליונה – זוהר וארא תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 20 Jan 2023 18:32:19 +0000

321. קוראזש פון חכמה נעמט ארויס פון מצרים – זוהר ורמב”ם שמות תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 13 Jan 2023 13:47:38 +0000

320. פרייליך זיין כפשוטו איז די השראת השכינה – זוהר ויחי תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 06 Jan 2023 16:11:52 +0000

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

***

00:00 השקה עם התורה והדורות

07:16 כוונת דף היומי הוא אהבת ישראל

10:37 מדבר עם החברותא והפרשה אשר על לבו

16:11 הצדיק בדכאון אינו צדיק

22:30 השכינה שורה בשלימות

25:38 השמחה בקטנות הגשמיות עדיף על מדרגות רוחניות בלי שמחה

32:18 הלכה למעשה מכל זה

***

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

319. נאר דאווענען ווען די שכינה בעהט זיך – זוהר ויגש תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 30 Dec 2022 12:24:29 +0000

318. נר ביתו עדיף משום שלום ביתו – זוהר לחנוכה מקץ תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 23 Dec 2022 13:48:27 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה”ח ר’ יוסף דוד אלבוים שליט”א

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

317. קודם זיין א גוטער גוי – זוהר וישב תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 16 Dec 2022 08:01:18 +0000

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

00:00 האם משה רבינו לכתה א וקדושת לוי לישיבה

05:45 תורת משה נתעקמה ותורת הסוד נשארה פשוט

13:55 להבין סוד לא תרצח ולא תגנוב

20:00 א גוטער גוי הוא כמו הבעל שם טוב

25:00 צדיק הראשון בריבו

33:09 אולי יש עוד דרך לחיות חוץ מלהיות שיינער איד

46:00 שכר ובנים

316. די לייף סטרעטעגי פון זיין א צדיק – זוהר וישלח תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 09 Dec 2022 18:59:58 +0000

315. אם חכמת חכמת לך – זוהר ויצא תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 01 Dec 2022 23:03:15 +0000

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

00:00 התורה אינה נפגעת מהחוצפה

07:32 ב’ פירושי אבות הן המרככבה

13:35 מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי

17:51 יעקב בחר בחירות רבות

24:34 סוד בת שבע

32:35 בבקר והנה היא לאה

314. אם הרבי אינו מבטיח צריכים להתפלל לה’ – זוהר תולדות תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 25 Nov 2022 00:05:46 +0000

השיעור הזה הוקדש על ידיי ידידי הרה”ח ר’ חיים יוסטמן שליט”א,

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

00:00 מי ימלל גבורות ה’ – להגיד כל יצחק בשבוע

05:00 חפירת באר עיון אחר שנסתם

10:00 לבוש חדש אינו חידוש

15:00 וישב יצחק והעמיק למצוא כלל הכולל הפרט החדש

20:00 כל החטאים הם דיונים מה לעשות ביצר הרע עצמו

25:00 באר לחי רואי ואחותי הוא וגניבת הברכות הוא תליה בשכינה

30:00 חשש ויגדלו הנערים שישתו מים הרעים

35:00 אם הרבי לא מבטיח נצטרך להתפלל לה’

313. החילוק בין קדושה וסט”א הוא משא ומתן באמונה – זוהר חיי שרה תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 18 Nov 2022 17:40:48 +0000

השיעור הזה הוקדש על ידיי ידידי הרה”ח ר’ יוסף דוד אלבוים שליט”א,

להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש –

מאמר לדרכו של ר’ חיים קנייבסקי

Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי

https://eepurl.com/gHKbNj

00:00 החשבת שרה בפרשתנו – אתעדל”ת

06:58 האשה ככלי

09:41 רבי אבא וספרי חכמות בני קדם

18:40 אם אין קמח אין תורה

25:58 בין בלעם לאברהם אבינו

32:00 משא ומתן באמונה

38:14 בלעם ועפרון

312. אברהם מאכט גאט רעדן מענטשיש – זוהר וירא תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 10 Nov 2022 23:38:06 +0000

311. נקודת המבט: ה’ אמר לכל העולם לך לך רק אברהם רצה – זוהר לך לך תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 03 Nov 2022 22:35:12 +0000

310. ארויס פון באקס אריין אין תיבה – זוהר נח תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Oct 2022 18:21:15 +0000

309. ארבע פירושים בקושי ההתחלה – זוהר בראשית תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 21 Oct 2022 17:22:09 +0000

308. געב זיך נאך אלע תאוות – זוהר לימים אחרונים של סוכות תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 14 Oct 2022 21:44:12 +0000

307. טעיסטען מיט ריינע טעיסט באדס – זוהר האזינו תשפ”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 07 Oct 2022 15:57:38 +0000

306. סיפורי צדיקים ליום הכיפורים

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Tue, 04 Oct 2022 03:18:01 +0000

305. בינונים תלויים ועומדים – זוהר לשבת שובה תשפ”ג – זוהר לחודש תשרי תשפג ז

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 30 Sep 2022 06:49:26 +0000

304. שלייפען די שטיין פון הארץ – זוהר נצבים תשפ”ב – זוהר תשרי תשפג ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 23 Sep 2022 16:56:12 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידידי הגה”ח ר’ חיים שליט”א

לחיים טובים יכתבו אלהים חיים עם כל בני ביתו

303. די וועלט איז נישט שלעכט און נישט משוגע – זוהר כי תבא תשפ”ב – זוהר תשרי תשפ”ג ה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 16 Sep 2022 18:03:35 +0000

302. נאר דער וואס איז נאכנישט אויסגעפארעמט קען ווערן עפעס – זוהר כי תצא תשפב – תשרי תשפג ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 09 Sep 2022 19:40:28 +0000

301. אז מען האט איין גאט מאכן די עבירות אויך סענס – זוהר שופטים תשפ”ב – תשרי תשפ”ג ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 02 Sep 2022 17:36:29 +0000

השיעור הזה הוקדש על ידי ידידי הרה”ג ר’ מיכאל אוהר שליט”א

לרגל שמחת נישואי בנו החתן חיים שיחי’

יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה’ בידו יצלח

300. נישט מאכן קיין קבלות טובות נאר מנהגים טובים – זוהר ראה תשפ”ב – תשרי תשפ”ג ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 26 Aug 2022 21:22:31 +0000

‍

299. הר העברים דער דורכגאנג בארג – זוהר עקב תשפ”ב – תשרי תשפ”ג שיעור א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 19 Aug 2022 05:56:35 +0000

298. מיטפאקן נחמות מיט די קינות – זוהר ואתחנן נחמו תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 12 Aug 2022 11:43:20 +0000

297. קומיוניקיישין סקילס פאר אבלות החורבן – זוהר איכה תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 05 Aug 2022 17:51:12 +0000

השיעור היום נתנדב על ידי ידידי

הרה”ח ר’ יואל שטיינברג שליט”א

לרגל הגעת בתו סימא למדרגת ג’ שהוא י”ב

רוב הצלחה נחת וברכה

296. איז דא אזא זאך ווי ‘טמא’נע כלים’ – זוהר מטות תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 29 Jul 2022 16:59:00 +0000

295. זיך אויפוועקן אז מיר זענען נישט אין די ריכטיגע גוף – זוהר פנחס תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 22 Jul 2022 19:30:52 +0000

294. קען זיין א בעל רוח הקודש א רשע – זוהר בלק תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 15 Jul 2022 17:48:14 +0000

293. חוקת התורה רייצט אן צו וועלן אליינס – זוהר חקת תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 08 Jul 2022 04:03:02 +0000

292. דער לעבעדיגער קרח – זוהר קרח תשפב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Sun, 03 Jul 2022 17:39:17 +0000

291. מאמע תורה זייגט אונז ווי א בעיבי און הייבט אונז אויף – זוהר שלח תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 24 Jun 2022 17:42:53 +0000

290. פארן ווייטער ווען אלעס איז צופארן – זוהר בהעלותך תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 17 Jun 2022 15:58:26 +0000

289. שבת נאך שבועות – זוהר נשא אחר שבועות תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 10 Jun 2022 19:01:20 +0000

288. לאז אפ די ספר און לערן אויסענווייניג – זוהר תיקון ליל שבועות תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 03 Jun 2022 14:12:32 +0000

287. ר’ שאול אלתר נגד גור – זוהר בחקותי תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 27 May 2022 16:19:55 +0000

286. פרעזענליכע שמיטה – פרייהייט פאר די שכינה – זוהר בהר תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 20 May 2022 18:24:19 +0000

285. האב ליב ליב צו האבן – זוהר אמור תשפב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 13 May 2022 16:28:10 +0000

הוקדש על ידי ידידי הרה”ח ר’ דוד ברוינשטיין שליט”א לכבוד שמחת לידת בנו למזל טוב יה”ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבת הדעת

284. מרת חכמות דרייט זיך אין מארק – זוהר קדושים תשפב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 06 May 2022 17:21:08 +0000

דקות הראשונות לא הוקלטו כראוי ואתכם הסליחה

283. הענג אאוט” מיט די פסוק – זוהר אחרי מות תשפב”

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 29 Apr 2022 13:38:53 +0000

הוקדש לכבוד מעמד חנוכת הבית לבית המדרש יגדיל תורה לעיקוואד

282. בטחון מיינט האלטן פופציג טעג אין קאפ אויף אמאל – זוהר שביעי של פסח תשפב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 21 Apr 2022 21:12:51 +0000

השיעור הוקדש על ידי הרה”ח ר’ נפתלי משה שניצלער שליט”א ימלא ה’ כל משאלות לבו לטובה אכי”ר

281. די עדיקשין פון חמץ און די כוונה פון דער סדר – זוהר ערב פסח תשפב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 14 Apr 2022 22:00:35 +0000

שיעור הדרכה על פי דרכי הזוהר לפסח ובו כמה נקודות יקרות,

בענין איוב ולא להיות צדיק הרבה

ובענין סושאל מידיא אדיקשין

ובענין זריזות וחפזון וסיפור מהרה”ק מרוזי’ן

ואיך לשמוח בפסח ולא להתעצבן על הכל.

ורמז אחד מי יודע ועוד רמזים יקרים

השיעור הזה נדבת ידידי היקר ר’ יוסף דוד אלבוים שליט”א המלמדנו סודות הנרצה כל ימות השנה

280. קוקן מאוויס חמצ’דיגע און פסח’דיגע – זוהר שבת הגדול תשפב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 08 Apr 2022 20:20:01 +0000

279. נאכן ארבעטן ניין חודשים שטילערהייט קען מען שוין זעהן די בעיבי’ס קאפ – זוהר החודש תשפב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 01 Apr 2022 07:19:14 +0000

עדיין אפשר להקדיש שיעור זה

278. לערנען פון ר’ חיים קנייבסקי פשוט צו לערנען און זיין גוט – זוהר פרה תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 24 Mar 2022 21:19:26 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרב הטמיר ונעלם נחבא אל הכלים שליט”א שיזכה ללכת בדרכי החיים.

277. האב ליב דיין יצר הרע – זוהר שושן פורים תשפ”ב ערב שבת צו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 18 Mar 2022 21:40:28 +0000

276. שמחת פורים יום שימת אהבה ורעות – זוהר ערב שבת זכור תשפב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 10 Mar 2022 21:13:43 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה”ח ר’ יוסף דוד אלבוים שליט”א

שיזכה לשמחת פורים אמיתית

275. להלביש את הסוד שלא יהא מופשט וערום – זוהר פקודי תשפ”ב – זוהר לפורים ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 04 Mar 2022 08:07:59 +0000

274. ותלבש אסתר מלכות – זוהר ערב שבת ויקהל שקלים תשפ”ב | זוהר לפורים א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 25 Feb 2022 20:42:38 +0000

273. געטליכע מידות הרחמים: זוהר כי תשא תשפב (זוהר אמור שיעור ט”ו)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 18 Feb 2022 16:40:18 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרב הטמיר ונעלם שליט”א ישלם ה’ שכרו ותהי משכורתו שלימה מעם ה’ אלהי ישראל

272. דער טאג איז א שפילער אין דער שמחה און עצבות שפיל – שיעור זוהר תצוה תשפב זוהר אמור שיעור יד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 11 Feb 2022 19:06:57 +0000

271. לשמוח כעובר בחודש העיבור – זוהר פרשת תרומה תשפ”ב זוהר אמור שיעור י”ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 04 Feb 2022 20:52:03 +0000

270. טאנצן זעכציג טעג פאר א פערטל סעקונדע שם הויה – זוהר משפטים תשפ”ב אמור מועדים שיעור יב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Jan 2022 19:38:34 +0000

ויראו את אלהי ישראל ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו

269. זיך באקענען און פרייען מיט דער יוד קא ואו קא – זוהר ערב שבת יתרו תשפב אמור מועדים שיעור יא

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 21 Jan 2022 16:03:54 +0000

268. מגלה זיין די סוד פון דער יו”ד – זוהר אמור מועדים ט פרשת בשלח תשפ”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 14 Jan 2022 20:10:34 +0000

267. נאכאמאל מחדש זיין די זעלבע חידוש – זוהר אמור מועדים ט פרשת בא תשפב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 07 Jan 2022 20:35:34 +0000

266. גדלות שני שאינו בערך גדלות ראשון

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 30 Dec 2021 23:00:07 +0000

הוקדש על ידי ידידי היקר ר’ יוסף דוד אלבוים שליט”א לברכה והצלחה בכל העניינים.

265. שבת טאטי – זוהר מועדים אמור ז

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 24 Dec 2021 16:07:59 +0000

264. די תורה זוכט א גוטע דרייווער (זוהר אמור מועדים ו)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 17 Dec 2021 17:26:57 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה”ח ר’ ישראל ברוינשטיין שליט”א

יהי משכורתו שלימה מעם ה’ אלהי ישראל ביאור אגדת הצעת התורה לאומות

263. א מענטש דארף “נאר” ווערן א מענטש – אבער ער דארף ווערן! (זוהר מועדים ו)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 10 Dec 2021 00:50:50 +0000

262. חנוכה לעכט צולאזט די קאלטע תורה (זוהר חנוכה ב)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 03 Dec 2021 06:21:50 +0000

261. נר חנוכה מצילה מדכאון גיהנום של שלג – זוהר לחנוכה (זוהר מועדים ה)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 26 Nov 2021 14:55:28 +0000

ביאור הגיהנום של הקיץ והגיהנום של החורף בעולם הזה

היהודי אינו מפחד מהגיהנום לפי שהוא מוגן במצוות גופו לבושיו ביתו הגנה כפולה

חידוש הזוהר להוסיף נר חנוכה ומזוזה

השביעי הוא היום והשמיני הוא הלילה

260. א מענטש ווערט מען נישט געבוירען – תיווך ג’ שיטות בענין הנשמה (זוהר מועדים ד)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 18 Nov 2021 23:16:21 +0000

שיעור ד על סדר הזוהר פרשת אמור, והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה

מסיפור הבהמה נגלה על האדם שיש לו תהליך של שבעת ימים ושסופו ירצה ולא סתם.

אדם הוא מה שצריך ליעשות וצריך תיקון ולא נולד כך. בהמה הוא מה שנולד כך.

שיטה הפוכה לכאורה שהנשמה קיימת מששת ימי הבראשית טרם כל הגוף

תיווך הכל על ידי הכתוב השלישי שהנשמה חלק אלוה ממעל והוא לא יכול להתייחס לעולם אלא לה’ עצמו וזהו אדם ובהמה תושיע ה’.

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה”ח ר” אייזיק גראס שליט”א

שיזכה לברכה והצלחה בכל ענייניו וימלא הקב”ה כל משאלות ליבו לטובה

****

לתמיכה בהמשכת השיעורים כסדרם

https://www.paypal.com/donate?token=ixaLkH5LvqUTAOoA_D41yRWG1GU71CROXavF7YA6IVL7byupq1ZlIfcY6yu7rXOO612ZJQIc0Aql0ZMV

או

https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94

259. טראכטן גוטס אויף א צווייטער ביי זיך אין בעדרום

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 11 Nov 2021 20:39:23 +0000

שיעור מופלא

למה להסתכל על תנועות צדיק?

כיצד להפסיק מריבות באמצע?

כמה זמן לוקח לכוון שם הויה?

258. ווען זיך צו נעמען ערנסט און ווען נישט – זוהר קדושת המועדים ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 04 Nov 2021 16:58:46 +0000

*תוכן*

00:00 תולדות שור כשב ועז 05:42 דין הוא סימן שאתה בן אדם 12:32 דין הוא סימן שאתה אהוב 18:11 קרבן הוא אדם ובהמה 23:37 ג בחינות בהמה שבאדם אדם שבבהמה והבדל אדם ובהמה 30:15 האם צדקה הוא רחמים או דין 33:33 אדם אינו רוצה שיתעלמו ממנו וגם לא שיסתכלו עליו יותר מדאי 42:19 בני אדם ערומים בדעת ושמים עצמם כבהמה

257. קדושת האדם ומושג היום קודם לקדושת המועדים (זוהר מועדים א)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 28 Oct 2021 14:34:38 +0000

256. לדבר עם בעיות האדם – זוהר וירא

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 22 Oct 2021 06:39:43 +0000

255. ג’ דרכי התורה – מדרש, הבהרת יסודות, והשגת נשמה – זוהר סתרי תורה לך לך

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 15 Oct 2021 05:54:16 +0000

00:00 לך לך אחר בראשית נח 04:01 אי אפשר לרוץ קדימה ואחורה בחיים עצמם 18:00 דרך ראשונה מדרש 20:17 דרך שניה בהירות 27:41 דרך שלישית עשיית נפשות 38:01 דרוש לך לך על יציאת הנשמה

254. מיט די שכינה קען מען אלעס דערהייבן

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 08 Oct 2021 03:34:24 +0000

253. מכיון שהתחלנו בראש השנה יערב לנו שבת בראשית – זוהר לחודש תשרי יא

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 01 Oct 2021 17:52:03 +0000

252. שמחת תורה איז נישט פאר טאנצן – זוהר לחודש תשרי י

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Mon, 27 Sep 2021 09:23:49 +0000

00:00 ניין טעג סוכות זענען ניין אנדערע ימים טובים 14:29 כל עבודות החודש לתקן השטן שופר שעיר פרי החג. 25:00 שעיר ופרים אינם שוחד בלבד אלא לאפשר סעודת המלך ובנו 35:00 לא לחשוב על חתונה כילד.

251. נאכן ארויפגיין עשרת ימי תשובה איז אפען די וועג שיינט אראפ סוכות

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Mon, 20 Sep 2021 02:44:03 +0000

00:00 תורה גרויס און קליינגעלט 05:00 אהבה ויראה חו”ג שיוצאים מהבינה 10:38 כל עבודת תשרי לייסד הכללים 17:16 אע”פ שהשורש בעליון כל העבודה הוא בעולם הזה 23:27 בעלות האדם הוא גילויו ולא המצאתו 28:07 חדש ניסן שלכם והחדש תשרי שלי 36:43 דרישה בסדר האותיות 41:54 ממטה למעלה וממעלה למטה 50:45 המפה אותו מפה הדרך משתנה

250 דער שופר וואס מיר שרייען ראש השנה מאכט יום כיפור זאלן מיר הערן שופר ה סלחתי – זוהר לחודש תשרי ח

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Wed, 15 Sep 2021 05:18:05 +0000

249. מיר ווייסן נאכנישט ווי דער יאר וועט זיין – זוהר לחודש תשרי ז

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 10 Sep 2021 04:41:18 +0000

00:00 מען דארף מחליט זיין וואס מען קען און וואס מען קען נישט

07:19 מצוות מעשיות מיט דער עולם צומישט די סדר עבודה פרטית

11:57 ווען א מענטש טוהט וואס איז עם פשוט איז נישטא קיין חשש יוהרא

22:31 ראש השנה ווייסט מען נאכנישט וואס וועט זיין און דאס איז שווער

30:00 פון נישט וויסען איז דא דינים און סטרא אחרא – נישט נעמען הוה אמינא ערנסט ווי א מסקנה.

35:00 וואס איז פשט אין די חסידישע חכמות פון זיך נישט וויסענדיג מאכן פון ‘מי ימות’

41:26 מחלוקת בעל התניא והמגיד בענין העלאת המידות

44:09 יום כיפור איז מגלה וואס ראש השנה האט באהאלטן – דער פארם פון תשובה און דער נישט-פארם פון סליחה.

248. שופר עליון ושופר תחתון – זוהר לחודש תשרי ו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 03 Sep 2021 06:41:27 +0000

דרשה לראש השנה וברית מילה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 03 Sep 2021 06:38:55 +0000

247. תקעו בחדש – התחדשות הכל מן השביעי העליון – זוהר לחדש תשרי ה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 27 Aug 2021 00:26:22 +0000

246. אין טוב אלא מתוך רע – זוהר לחודש תשרי ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 20 Aug 2021 03:30:44 +0000

245. ובמדבר אשר ראית – זוהר לחודש תשרי ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 13 Aug 2021 05:26:36 +0000

השיעור לפרשת שופטים הוקדש על ידי ידידי הרה”ג ר’ מרדכי בערגער שליט”א ראש בית דין גבעת המורה לרגל נישואי בנו אלימלך שיחי’ עם בת הרב אליהו אהרן טייטלבוים שליט”א יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה’ בידו יצלח

244. שפאצירען און רעדן מיט מלאכים – זוהר לחודש תשרי ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 05 Aug 2021 19:37:32 +0000

המשך השיעור בזוהר הקדוש פרשת תצוה דף קפג עמוד ב

השתתפות

ווערט א חלק פון דער אקטיווער חבורה וואס האלט דער שיעור פאר בלויז $18 א חודש

חבורת הזוהר השבועי

פרקי השיעור

00:00 עלמות אהבוך – שותפות בתורה לשמה 06:47 בעסטע הכנה איז א שפאציר 08:54 א בריז אין דברי תורה 11:16 זיין נייגעריק און באמערקן 13:08 ווארף אוועק די צאמי 20:49 סבא וינוקא – וואס לערנט מען פון א זיידע 27:00 איך בין א לעכטיגער איד -דאס איז גענוג צו וויסען נישט זיין א יענטע 34:25 א מלאך האט נישט קיין נאמען 42:04 געגאנגען אין מדבר איינפלאנצן נייעס

243. ואתה הקרב אליך את אהרן מתוך בני ישראל (זוהר לחודש תשרי א)

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 30 Jul 2021 19:49:53 +0000

א. זיך זעצן לערנען איז וויכטיגער ווי לערנען.

ב. דער חידוש פון זוהר אז אלע מצוות זענען עבודת השם

ג. יחידי סגולה זענען נישט אפגעזונדערט פון אלע נאר זענען מעלה אלע צוזאמען.

242. מי הוא הרוצה את השכינה – זוהר לט”ו באב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 23 Jul 2021 17:02:26 +0000

מבוסס על זוהר תרומה קלד, ב – קלה, א

241. שמחת השגת סודות הבכיה – זוהר לימי המצרים ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 16 Jul 2021 06:42:18 +0000

התבוננות בדברי הזוהר אחרי עה, א בכיה מסטרא דא וחדוה מסטרא דא על גילוי סודות החורבן

240. קול ברמה נשמע – זוהר לימי המצרים ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 09 Jul 2021 19:43:16 +0000

מראה הדמעה וקול הבכיה – המשך לימוד בזוהר מקץ רב, ב – רג, א רבי חזקיה פתח משא גיא חיזיון

239. משא גיא חיזיון – זוהר לימי המצרים א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 02 Jul 2021 16:40:03 +0000

שיעור השבוע נדבת ידידי הרה”ח ר’ יואל ווערצבערגער שליט”א

לרגל חידוש משכנו, שתשרה השכינה במעונו, ותביע את ברכתה מנוחת שלום השקט ובטח.

השיעור על פי ספר הזוהר מקץ רג, א רבי חזקיה פתח משא גיא חיזיון.

238. נייגעריג וויאזוי האט בלק כישוף געמאכט מיט זיין פייגל – זוהר בלק

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 25 Jun 2021 15:16:42 +0000

237. טהרה הייסט לויטער געלעבט און נישט האלב געשטארבן – זוהר חקת תשפא

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 17 Jun 2021 21:39:48 +0000

הוקדש על ידי אבי מורי שליט”א לרגל השמחה בנישואי אחי החשוב דוד שליט”א שיזכו לשמחה של מצוה כל הימים.

236. א רבי ווייסט נישט און א תלמיד ווייסט יא – זוהר קרח

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 11 Jun 2021 05:14:16 +0000

235. לערנען איז א פריינטליכע שמועס נישט קיין אינטעראגיישין – זוהר שלח תשפא

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 04 Jun 2021 05:09:05 +0000

234. דער מינימום שיעור תורה איז כל התורה כולה – זוהר בהעלותך

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 May 2021 05:09:10 +0000

233. תשובת נשא ותשובת נצבים

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 21 May 2021 15:50:26 +0000

232. ביימער טאנצן פון ערד צום הימל אין די לעבעדיגע תורה – זוהר לחג השבועות

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 13 May 2021 22:47:32 +0000

הוקדש על ידי ידידי הרה"ג ר' יוסף דוד אלבום והרה"ג ר' חיים יוסטמאן שליט"א

231. שווער ביי א ספר תורה אויב דו ביזט שלעכט – זוהר ספירת העומר ה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 07 May 2021 06:17:02 +0000

00:00 סדר יציאת מצרים ומתן תורה וסדר עומר ספירה שתי הלחם 02:15 הסדר השני החקלאי הוא סדר שמקדים נעשה לנשמע 10:55 העבודה הפנימית המעשית הוא העיקר 13:37 ספירת העומר הוא המשך קציר שעורים שהתחיל בעומר 19:51 מנחת עומר בדבר שאינו ראוי לעבודה ואל יהא קל בעיניך 28:43 האלה ושבועה הוא בירור מה באמת בלב האשה 36:00 קנאים פוגעים בה דבר הקודם לעבודה 41:44 כנסת ישראל לא שקרת במלכא ונקתה ונזרעה זרע

230. ל”ג בעומר איז געקענסעלט אבער נישט די זוהר – זוהר ספירת העומר ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 30 Apr 2021 04:54:01 +0000

אביסעל דיבורים איבער’ן מצב

פארוואס א שיעור קבוע קען אנגיין און נישט א שיעור שאינו קבוע

ל”ג בעומר איז דער טאג פאר פשוט’ע מענטשען זיך קאננעקטען, תלמידי חכמים איז די זעלבע אגאנץ יאר

יעדער פרט פון די תורה איז א נייע מתן תורה ושבח התורה

מען קען נישט ווארטן אויף עולם הבא צו טועם זיין טעם התורה

די תורה רעכנט זיך נישט בכלל א חילוק אויב מען לעבט אדער איז געשטארבען

ממילא איז די תורה פונקט אזוי גוט פאר פארשלאפענע טעג און יארן.

רמז נפלא בגמרא שבת על יומא דמפגרי רבנן שהוא יומא דשפמי בסוד דובב שפתי ישנים

עדיין אפשר לנדב השיעור

229. ציילן און וועלן – זוהר ספירת העומר ג

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 23 Apr 2021 07:57:04 +0000

228. גראבען טיף אין סוגיות אדער פליען הויך אין מחשבה – זוהר ספירת העומר ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 16 Apr 2021 05:25:35 +0000

הוקדש על ידי ידידי הרה”ח ר’ משה אליעזר ליבערמאן שליט”א

לע”נ ר’ ישעיה בן ר’ משה זצ”ל

227. וויאזוי אנצוהייבען אן וויסען – זוהר לספירת העומר א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 09 Apr 2021 05:21:03 +0000

226. ווען דו מאכסט די וועלט וואלטסטו אויך געמאכט א ‘יצר הרע’. – זוהר לשביעי של פסח

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 02 Apr 2021 06:54:20 +0000

225. ג מהלכים אם חמץ הוא רע – זוהר פסח

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 26 Mar 2021 14:35:29 +0000

224. נעם נישט אויף אזויפיל פלאץ וועט מען דיר נישט טרעטן – דרשת שבת הגדול של הזוהר

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 19 Mar 2021 15:39:54 +0000

223. די סעזאנען געבן מענטש די וועלט – זוהר לשבת החודש

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 12 Mar 2021 06:45:05 +0000

השיעור הוקדש על ידי דידי הרה”ג ר’ מנחם מאניס גרין שליט”א תהא משכורתו שלימה ועל ידי הרה”ג הרוצה בעילום שמו שליט”א

00:00 סיום ד פרשיות והתחלת ניסן 01:42 החודש מצוות הפסח או קידוש החודש 08:39 אור התורה הניצחית והחופשית מחילופי הזמנים 11:46 התקופות הם ראש הסדר הניכר בעולם 18:42 החודש הזה ניתן לכם 27:28 הלוח הקבוע מבטא כח חכמים לדעת את הזמנים 31:00 החידוש העמוק נובע מתוך התחדשות הנפש ואינו ביאור התקופה 37:20 כוונת הרש”ש לשלש שנים

מנדב זיין פאר די שיעורים

222. תורה פאר דער וואס האלט נישט דערביי – זוהר לשבת פרה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 05 Mar 2021 08:23:45 +0000

221. אחשורש נגע ביצר הרע של אסתר ולא בה – זוהר לפורים

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 26 Feb 2021 04:18:36 +0000

220. נישט וועלן אזוי שטארק דינען ה’ – זוהר לשבת זכור

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 19 Feb 2021 06:06:12 +0000

219. נישט געבן צופיל צדקה – זוהר שקלים

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 12 Feb 2021 19:38:01 +0000

218. עתה ידעתי מוז שטיין אין צייטונג – זוהר יתרו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 05 Feb 2021 05:06:17 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה”ג ר’ מרדכי בערגער שליט”א

ועל ידי ידידי הרה”ג ר’ זלמן לייב סטרולאוויטש שליט”א.

217. ביים דאווענען קען מען ערשט שלאפן : זוהר בשלח תשפ”א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 29 Jan 2021 05:26:30 +0000

השיעור השבוע נתנדב על ידי ידידי הרה”ג ר’ משה אליעזר ליבערמאן שליט”א לרגל התחדשות הקונטרס ולרגל יום הולדת.

ועל ידי ידידי הרה”ג ר’ יואל הלוי יונגרייז שליט”א.

הכלום שאחר היציאה ממצרים וההתגברות עליו.
כשמגיעים אל מקום מנוחה אפשר להצטער ואין צריכים לחייך.
בכדי להשיג את השמחה של יציאת מצרים צריכים צעקה שניה אחר היציאה כי בטרם היציאה אין מושג כלל על מה לבקש.
הנביא צריך לנגן מפאת כובד הנבואה עצמה בתחילתה.

216. נישט זיין אזא צדיק: זוהר בא תשפ”א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 22 Jan 2021 04:52:21 +0000

215. זיין א פיינשמעקער אויף די קאלירען פון גאט – זוהר וארא תשפא

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 15 Jan 2021 07:55:38 +0000

הוקדש ע”י הרה”ח ר’ שמואל שלעזינגער שליט”א לרגל הולדת נכדו

214. פאנג נישט אן פון פריש! זוהר שמות תשפ”א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 08 Jan 2021 07:24:37 +0000

נישט פארשטיין אלעס = תהו ובהו.

פארשטיין וואס מען פארשטייט יא און נישט דורך מסדר זיין די וועלט = חכמה.

וויאזוי קען א מענטש פארשטיין אלעס? ארוכה מארץ מידה וגו’

מען פאלט קיינמאלנישט און מען דארף זיך נישט צוריק אויפהייבען.

213. לאמיר זיך נישט נארן מיט חיזוק און שמחה – זוהר ויחי

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 01 Jan 2021 06:00:42 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה”ח ר’ יגאל הרמלין שיחי’ לזכר נשמת אביו צבי השל בן יוסף הרמלין, לרגל היארצייט י”ט טבת

דריי וועגן צו לערנען פרשה זו סתומה – פארשטאפט פון צרות, באהאלטען די גאולה, און געפארען געשמירט אן קין הפסק.

עבודת ה’ איז נאר מיט שמחה, אבער נישט מיט זיך מאכן און שקר.

צובראכענקייט און שמחה זענען ביידע וועגן ארויסגיין פון די וואכעדיגקייט.

נבואה פון מח און שמחה און נבואה פון הארץ און שברון לב.

212. הער שוין אויף טראכטן ווער איז גערעכט – זוהר ויגש

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 25 Dec 2020 07:46:55 +0000

הוקדש על ידי ידידי הרה”ג חריף ובקי ר’ יואל גאלדענבערג שליט”א לזכות ולרפואת התינוק בן עטל בת רחל ריזל

ויגש אליו יהודה – קום אהער און לאמיר רעדן אויף אן אנדערע לעוועל.

ווער און וויאזוי באנוצט מען זיך מיט’ן שם אלהים.

א מלך איז ווער עס נעמט ערבות – נישט קיין חילוק ווער איז גערעכט וועט ער זעהן עס זאל געשעהן.

די שטארקייט פון מידת הרחמים וואס איז געבויט אויף דעם אז הקב”ה נעמט ערבות אויף די נעשה אדם.

211. קץ שם לחושך – וואס מיינט אור בתוך החושך – זוהר מקץ

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 18 Dec 2020 15:15:44 +0000

210. שפילן כאילו משיח איז שוין געקומען – זוהר חנוכה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 11 Dec 2020 06:00:02 +0000

שיעור החדש השבוע הוקדש על ידי

ידידי הרה”ח ר’ שמואל שלעזינגער שליט”א

לזכות את הרבים

דער ערשטער סיבה פון אלעס איז לאו דווקא דאס וואס דער ערשטער מענטש וואס האט דאס געטוהן האט געטראכט – פארוואס האט ער דאס געטראכט? מוז מען אנקומען ביז פרשת בראשית.

שמן זית צינדט מען זכר צו די עלה זית וואס די יונה האט געברענגט – די יונה איז די נח פון די חיות.

דער יונה ברענגט א בריעף וואס זאגט אז מען מוז נישט בלייבן אין תיבה.

פאר מען קומט אן צו דער גאולה פרטית דארף מען זיך מחנך זיין דערצו – שפילען ווי כאילו מיר זענען שוין דארט.

209. זוהר וישלח – אלעס קאסט געלט און מצוות

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 04 Dec 2020 07:14:53 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה”ח ר’ יואל ווערצבערגער שליט”א לעילוי נשמת הרה”ג ר’ יעקב צבי בן דוד אריה זקס זצ”ל.

תוכן קצר

די תורה קען מען נישט פארקויפען אבער מען מוז עס קויפען.
יעקב איז גאר פארזיכערט און גאר פארלוירען פונקט ווי אונז.
אויף יעדער מצווה דארף מען צאלן מיט אנדערע מצוות און מען דארף רעכנען אויב עס איז א גוטע פרייז.
יעקב קען זיין אליינס און דער מלאך קען עם נישט אנרירען אבער אז ער דארף געלט קען מען דאס אנרירען.

208. די תורה וואס ארבעט ווען איך שלאף – זוהר ויצא חלק ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 27 Nov 2020 08:15:12 +0000

קבלה איז פשוטער ווי נגלה. זיך לערנען די פאר פשוט’ע רולס וויאזוי אלעס ארבעט. ווען מען שלאפט און די תורה ארבעט פאר דיר.

207. וויאזוי צו דיסקאווערן וואסער – זוהר ויצא חלק א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 27 Nov 2020 08:13:40 +0000

לערנען פון די אבות וויאזוי צו גראבען בארות, דער חילוק פון קריטיק און ליצנות, דער חילוק פון מחדש זיין און דיסקאווערן

206. די לעבעדיגקייט פון פארגעסן דאס נעכטן – זוהר פרשת תולדות סימן ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 20 Nov 2020 07:17:28 +0000

הוקדש על ידי הרהגה”ח ר’ ישעי’ אברהם ווייספעלד שליט”א לכבוד השמחה בנישואי בתו למזל טוב

205. ווען מענדיגט מיט אלעס קען מען שוין זיין גוט – זוהר חיי שרה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 13 Nov 2020 05:50:57 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידי”נ הר”ר משה אליעזר ליבערמאן שליט”א

לרגל הולדת הבת

יה”ר שיזכה לגדלה לתורה ולחופה וליראת שמים מתוך הרחבת הדעת ומנוחת הנפש

204. זיך אפשניידן פון גוטע זאכן – זוהר וירא

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 06 Nov 2020 07:35:53 +0000

203. וואס מיינט דאס גיי צו דיר אליין – שיעור זוהר לך לך סימן ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 30 Oct 2020 14:41:04 +0000

202. די צווייטע וואך אין ישיבה איז די שווערסטע – זוהר נח

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 23 Oct 2020 15:01:06 +0000

201. כל בראשית שיר השירים – זוהר הקדמת בראשית

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 16 Oct 2020 15:38:54 +0000

הזוהר מאמר א: כשושנה בין החוחים

הקדמת הזוהר דף ב, א

כנסת ישראל כשושנה שיש בה אדום ולבן

[בראשית ברא אלהים גו’]

א] רבי חזקיה פתח: כתיב (שיר השירים ב’) כשושנה בין החוחים. מאן שושנה, דא כנסת ישראל, בגין דאית שושנה ואית שושנה. מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור, אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי.

כנסת ישראל כשושנה שיש בה שלש עשרה מידות

ב] מה שושנה אית בה תליסר עלין, אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא.

אוף אלהים דהכא משעתא דאדכר אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה, ולבתר אדכר זמנא אחרא.

חמש ישועות מסובבים לכנסת ישראל שהיא כוס של ברכה

ג] אמאי אדכר זמנא אחרא? בגין לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה ואינון חמש אקרון ישועות ואינון חמש תרעין. ועל רזא דא כתיב (תהלים קט”ז( כוס ישועות אשא, דא כוס של ברכה.

כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דחמש אצבען, ושושנה דא איהו כוס של ברכה.

מאלהים תניינא עד אלהים תליתאה חמש תיבין.

האור נגנז בברית ונכנס בשושנה

ד] מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז ואתכליל בברית, ההוא דעאל בשושנה ואפיק בה זרעא, ודא אקרי עץ עושה פרי אשר זרעו בו, וההוא זרע קיימא באות ברית ממש.

הברית נזרע במ”ב זיווגים

ה] וכמה דדיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין דההוא זרעא, כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ”ב אתוון דעובדא דבראשית.

מקורות ומפרשים

צורת פרשה ראשונה של בראשית לפי הזוהר

בראשית ברא

אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח

אלהים מרחפת על פני המים ויאמר

אלהים יהי אור ויהי אור וירא

אלהים את האור כי טוב ויבדל

אלהים בין האור ובין החושך ויקרא

אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה

ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד

ביאור: הפסוקים הראשונים של בראשית נראים כשושנה

א] מאמר זה הוא פתיחה לפרשת בראשית, ואע”פ שנדפס בתור הקדמה לספר הזוהר הרי כל הקדמה זו כולה הוא כמו פתיחתא לפרשת בראשית, שהוא בעצמו בוודאי פתיחה אל כל התורה כולה אל כל העולם כולו, ופתיחות אלה דורשים את פסוקי בראשית שהם עצמם ראשיות ופתיחות רחבות שערים גדולים להיכנס בהם בכל התורה כולה.

משלי שיר השירים לקוחים מפרשת בראשית

ב] בתוך דיאלוגי אהבת האוהבים של שיר השירים מצינו שהחתן והכלה מכנים זה את זו וזו את זה בכינויי אהבה רבים בדימויים לקוחים מכל עולם הטבע. כל הכינויים הללו הלא הם דרכי ביטוי של אהבת קוב”ה וכנסת ישראל היא השכינה. וכאשר כולם לקוחים מדרכי הטבע הרי אנחנו רואים בזה מפורש כי כל מעשה בראשית משתתף הוא בסיפור הזה של אהבת קוב”ה וכנסת ישראל. ראוי וודאי לקרוא את פרשת בראשית ולראות בתוכו את דימויי שיר השירים כאשר הם נוצרים לא לשם עצמם בלבד אלא לשם תיאור אהבת השכינה והקב”ה, ולראות בכל תנועה בפרשת בראשית סיפור אחד של שיר השירים המבוטאת בתוך אותם דימויים טבעיים.

ג] רבי חזקיה קרא פסוקים ראשונים של בראשית, שהם מתארים את היות הארץ מסובבת בתהו ובהו וחושך עד ויאמר אלהים יהי אור. והוא רואה בסיפור הזה סיפור אחד משיר השירים. הוא הדיאלוג בתחילת פרק ב כאשר הכלה אומרת אני חבצלת השרון שושנת העמקים, ולעומתה עונה לה החתן באותו המטבע, כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. אף היא מחזירה את האהבה בכפליים ועונה כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. והוא עומד על השלב האמצעי בדיאלוג הזה, כאשר האוהב אומר לה שאת כשושנה בין החוחים בין הבנות. הפסוק הזה הוא מענה למה שתיארה עצמה שושנת העמקים, אותם עמקים מלאות שושנים. אומר הוא לה שאינה כן בעיניו כי שאר השושנים הסובבים אותה הם הבנות חברותיה אינם נדמים בעיניו כשושנים אלא כחוחים. והוא רואה אותה יחידה בעיניו בולטת ביניהם כשושנה בולטת בין החוחים. ולא תאמר היותה נמצאת בין החוחים גורעת מערכה בעיניו אדרבה הוא חלק מתיאור יופיה ואהבתה כיצד היא בולטת בין החוחים ומתעלה עליהם.

ד] אמר רבי חזקיה, מאן שושנה. מי היא השושנה הזאת? דא כנסת ישראל. ומאי קמשמע לן הכל יודעים כי שושנת שיר השירים היא כנסת ישראל. אומר רבי חזקיה לא שושנת הנמשל בלבד היא כנסת ישראל אף שושנת הדימוי, היא כנסת ישראל העליונה שכינה דאצילות. כאשר קוראים אנחנו את כל הדימויים הללו אין לנו להשליך אותם ולהגיע אל הפרי שהוא הנמשל כביכול. כאילו היה אפשר לכתוב את כל שיר השירים בלי סבך הדימויים שלו ולומר אני אוהב אותך ואת אוהבת אותי יותר מכל האחרים וזה הרי לכאורה הפתרון של כל המשלים הארוכים שלה. אבל כל המשלים הללו הם מדויקים. כי שמות כל היצור מבטאים בצורה מדויקת את תחושות רגשות בני אדם הרבה יותר מן השפה המוגבלת מאד העוסקת ברגשות אלה ישירות לכאורה. כאשר הוא אומר לה שהיא כשושנה בין החוחים אין לתרגם זאת שהיא יפה בין המכוערות כי זוהי החלשה גדולה של מה שאמור כאן. אבל אם מתרגמים זאת יש לתרגם שהיא האישיות שלה האני שלה הוא שושנה הנמצאת בין החוחים. כשם שיש שושנה בצומח שגדל בין חוחים כך יש שושנה בנפשות שהוא רעיתי בין הבנות. כי כל הצומח כל החי כל מה שאפשר לדמות בלשון הם הכל אישים ממש, כשם שיש ריבוי בני אדם וכל אחד מהם סיפור שלם ואינו נכלל בכמה מילים שאפשר להכלילם בו שחור או לבן או ירוק, כך כל ריבוי הדברים שבעולם הם סוגי אישיות, כאשר אמרה ‘אני’ חבצלת השרון. האני שלי ממש הוא האני של חבצלת השרון. וכך הוא אומר לה שהיא ממש שושנה בין החוחים, לא פחות ולא יותר. והאני הזה שהוא שושנה בין החוחים הוא וודאי כנסת ישראל שכך היא.

שושנה עצמה יש בה אודם ולכן היא בין החוחים

ה] מהו השושנה שבין החוחים, אמר רבי חזקיה שיש שושנה ויש שושנה. כמה סוגי שושנים יש ולא כולם בין החוחים הם. וכך למעלה כמה מדרגות הם בשכינה וכמה מצבים הם בשכינה ולא כולם נקראים בין החוחים. אבל זו שהיא בין החוחים הרי זה מהות של השושנה עצמה ומדרגתה ולא מקומה האקראי בלבד. והיא השושנה הזאת יש בה אדום ולבן. כך כנסת ישראל יש בה דין ורחמים. כי השכינה חייבת לפעול את הדין כמו שהיא חייבת לפעול את הרחמים ואלמלא כן לא תתקיים צדק בעולם. ולפי שהיא חייבת לפעול דין היינו שיש בתוך השושנה עצמה גוון אדום, לכן היא נמצאת בין החוחים שמן הדין יוצאים כוחות הדין עד שנובעים מזה דברים רעים ממש ושורשם הוא אודם הדינים שבמלכות. ואז בולטת השושנה אף כשהיא בין החוחים והיא גורמת לחוחים בצד מה והיא יפה בעיניו כשושנה בין החוחים.

ו] את כל זה אפשר לנו לראות ממש בפסוקים ראשונים של בראשית. כי השושנה היא שם אלהים וודאי. והיא הארץ בכינויי השם אלהים. והנה כל פרשת בראשית סובבת סביב שם אלהים שהיא הפועלת כל מעשה בראשית בל”ב אלהים שבה. אך תיכף שנזכר אלהים תיכף הארץ היתה תהו ובהו וחושך. הרי אלהים מיד שפתחנו את התורה היא כבר כשושנה בין החוחים. וכל כך למה לפי שכוחות הדין נצרכים בה כי מן התהו ובהו וחושך נעשה דין על ראש הרע והם המאפשרים את קיום העולם, ומזה נובע בהכרח שישנו גם רע ממש וכמו שרמזו במדרש תהו ובהו וחשך על מלכויות רעות.

שלש עשרה מילים הסובבים את השם אלהים

ז] השושנה הזאת מסובבת שלש עשרה עלים. כך כנסת ישראל מסובבת שלש עשרה מידות של רחמים. כלומר לפי שבהכרח יש בה אודם צריכים אנחנו להמתיק את האודם שבה על ידי מידות הרחמים. ומידות הרחמים אינם מבטלים את כל מציאות הדין אבל הם גורמים שיתיישב הדין במקומו ויהא משמש למה שהוא צריך ולא יישפך בכעס. הרי שלש עשרה עלים הם עצמם העלים שיש בהם אודם ולובן והם מידות הרחמים.

ח] כבר אמרנו שורש כל מעשה בראשית הוא שם אלהים, כאמור בראשית ברא אלהים. ולפי האמת היה אפשר לסיים כאן את הפרשה ולא לכתוב שום מילה אלא המילה אלהים. ואם נרצה לפרט יותר אפשר לכתוב ל”ב פעמים השם אלהים שהוא ל”ב כוחות שבה מל”ב נתיבות חכמה שהם כוחות כל מעשה בראשית. אך לא נסתיימה פרשת בראשית בכך אלא הוסיפה מילים רבים סביב שמות אלהים שבה. ולפי הפשט חשבנו כי מילים אלה הם פעולות אלהים והם מילים של חול הסובבים את מילות הקודש של השמות. אך כבר יש בידינו קבלה של אמת שכל התורה כולה שמותיו של הקב”ה. כלומר לא השמות המפורשים בה בלבד רומזים אל התפשטות האור א”ס בעולם אלא גם שאר התיבות שבמקרא כולם הם כינויי השם, אלא שהם התפשטות השם באופנים יותר רחבים עד שמן אלהים נעשה את השמים ואת הארץ, וכן מכל שם הרי המילים הסובבים אותו הם הכינויים לאותו השם ואין ריבוי הכינויים חזרה על אותו דבר אלא הם מראים את הבחינות הרבות האינסופיות שאפשר לתפוס בהם את השם. ויש ביניהם יחס לבין השם כיחס הענף אל השורש, ויש לראות כיצד כל שם במקרא מוליד ומוציא את המילים הסמוכות לו.

ט] הלך רבי חזקיה וקרא את פסוקי בראשית עם המשקפיים של פסוק כשושנה בין החוחים, אשר משקפיים אלה כבר ידענו שהם השכינה שבה כוחות הדין מסובבת שלש עשרה עלים שהם מידות הרחמים. ומה ראה. הנה אלהים ראשון במקרא וודאי הוא השכינה שהיא בין החוחים. והנה מן המילה אלהים נבעו עוד שלש עשרה מילים שהם א] את ב] השמים ג] ואת ד] הארץ ה] והארץ ו] היתה ז] תהו ח] ובהו ט] וחושך י] על יא] פני יב] תהום יג] ורוח. אלה הם שלש עשרה מילים עד שנזכר שוב שם אלהים. הרי יש לנו לצייר את מילים הללו כשלש עשרה העלים הסובבים את השושנה שהוא השם אלהים הראשון, והם המגינים עליה מפני האודם שבתוכם וממתיקים אותם. והרי אודם זו אפשר לראות במילים הללו ממש שהם תהו ובהו וחושך. ולפי שאמרנו שהכוחות מתחלקים בין הלבן והאדום אפשר לראות גם זה בפסוקים הללו ממש כי ששת המילים הראשונים הם הלובן והם א] את ב] השמים ג] ואת ד] הארץ ה] והארץ ו] היתה וששת המילים האחרונים הם האודם והם ז] תהו ח] ובהו ט] וחושך י] על יא] פני יב] תהום והשלש עשר הוא המכריע ביניהם ומשלים אותם והוא ורוח המביא אותנו אל אלהים השני (רמ”ק).

כוס של ברכה על חמשה אצבעות

י] המשיך רבי חזקיה וראה כי שוב נזכר שם אלהים פעם אחרת, ושוב ממנו יוצאים חמשה תיבות. ושוב נזכר עוד פעם ונובעים ממנו חמשה תיבות וכך חמשה פעמים שהם כל מעשה היום הראשון של פרשת בראשית. אמר מה הם חמשה תיבות אלה, גם אותם אפשר לראות בשושנה כי שושנה זו יש בה לפעמים שני רבדים של עלים, הפנימי ובו חמשה עלים ועוד מעגל חיצוני בעל שלש עשרה עלים. והם כולם סובבים ומחזיקים את הזרע האמצעי שבתוך הפרח. [לפי פירוש המפרשים סדר המילים והתיבות כך הוא. אלהים ראשון הוא הבינה והיא מוציאה שלש עשרה מילים אל אלהים השני שהוא המלכות. ושוב אלהים השני הוא הבינה והיא מוציאה חמש ספירות אל המלכות שהוא אלהים השלישי. ולא הבינותי הסדר כראוי אלא אלה הם דימויים רוכבים זה על זה]

יא] מה הם חמש אלה? הם חמישים שערים, כי המלכות עומדת על חמשת ספירות [ואין עומדת כאן שהיא עומדת מעל גביהם שהרי היא נמוכה מהם בסדר השתלשלות אלא שהיא נסמכת עליהם, ולפי הסדר הם עליונים עליה אבל לפי שהם מחזיקים אותה אפשר לראות אותה מעליהם והבן] שהם חגתנ”ה, ואלה החמש כל אחד מהם נפתח בשלימות לעשר והם חמישים שערי הבינה. ואלה הם הספירות העיקריות דהיינו המידות שעליהם המלכות עומדת, והם חמשת המילים א]מרחפת ב]על ג]פני ד]המים ה]ויאמר, שהם חמשת עלים תקיפים הסובבים את השושנה. [ומשמעות תקיפים היינו כי אלה הם בניינה ממש, ואילו י”ג עלים של מידות הרחמים הם מרככים את הדין שבה אבל אינה נסמכת עליהם אלא הם מגינים וסוככים עליה].

יב] כשם שדמינו את כל זה בשושנה בין החוחים ועליה כך אפשר לדמות את זה בכוס של ברכה. כי השכינה היא כוס של ברכה וודאי היא הכלי המקבלת בתוכה את כל הברכות. וכוס של ברכה עומדת על חמש הם חמש אצבעות יד ימין האוחזת בה [ויש נוהגים מזה להחזיק כוס של ברכה ‘על גבי’ חמש אצבעות ממש ואין זה משמעות הזוהר אלא כפשוטו שהיד עם חמש אצבעותיו מחזיק את הכוס ואין צורך להמציא צורות אחיזה בשביל זה] שהם רומזים לחמשת ספירות אלה המחזיקים אותה. ועל זה כתוב ‘כוס ישועות אשא’. ישועות הם חמשת ספירות המושיעים את הכוס.

יג] מכאן ואילך, כלומר אחר שהשושנה התחזקה מי”ג עלים ומחמש עלים, הגענו אל האור. שכן אלהים השלישי בפסוק מה הוא מבטא, יהי אור ויהי אור. ומהו אור זה, הוא המשך חמשת העלים. כי האור הזה הוא אור שנגנז לצדיקים כמאמר חז”ל. ולמדנו סוד אור גנוז לצדיקים שהאור הראשון אור החסד של בראשית אין הוא עצמו נכנס לתוך העולם אלא אחר שנגנז מקודם בתוך ספירה הנקראת צדקי שהוא היסוד, ואותו היסוד הוא הנכנס אל השושנה וזורע בה זרע. כלשון הכתוב אור זרוע לצדיק. הרי כינה הכתוב לאור בדימוי מן הצומח שהוא נזרע, הצדיק הזה הוא עץ עושה פרי אשר זרעו בו, הזרע נמצא בו ומשם הוא נכפל כשהוא נכנס אל השושנה.

יד] כשם שדמות הברית נזרע במ”ב זיווגים, כי הכל יודעים שסוד מעשה בראשית הוא שם מ”ב שהוא מ”ב אותיות בתחילת פרשת בראשית. והשם הזה הוא כמו צמיחת העצים אחר אשר נזרעו בתוך השושנה, הוא יציאת העולם אל הפועל. אך קדמה לו עוד מ”ב שהוא חקיקת השם המפורש עצמו בשם מ”ב. כי שם הויה עצמו ובמילוי אלפין ובמילוי המילוי הם ביחד מ”ב אותיות. והיינו האור הזרוע לצדיק כשם שיש מ”ב בהתפשטותו באותיות בראשית כך יש מ”ב באור זרוע לצדיק והוא בשם מ”ב עצמו [וענין זה יש לבאר בפני עצמו].

200 – די וועלט איז משוגע אדער דער נביא איז משוגע – זוהר שמיני עצרת

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 16 Oct 2020 15:36:53 +0000

199. נישט זיין די זעלבע ווי יעדעם און נישט אנדערש פון יעדעם – זוהר לחג הסוכות

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 02 Oct 2020 15:31:11 +0000

השיעורים השבוע הוקדשו על ידי ידידי הרה”ח ר’ שמעון דב ברנדסדורפר שליט”א להצלחה בכל העניינים “עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבשו”

זוהר לחג הסוכות

מאמר א: חמשה ועשור ושביעי

זוהר פרשת אמור, חלק ג קב, ב

כל מדרגה מתעוררת בדרכו

א] בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו’.

ר’ יוסי שאיל לר’ אבא, אמר ליה: הני חמשה עשר יום מאי קא מיירי?

אמר ליה: ודאי רזא יקירא הוא.

תא חזי: בין לעילא בין לתתא, כל חד וחד בארחיה נטלא ובארחיה יתבא ובארחיה אתער ועביד מה דעביד.

עשור בכנסת ישראל חמש במלך

ב] האי עשור מכנסת ישראל אינון, ויומא עשיראה בעשיראה קיימא, ועל דא (שמות יב) בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה וגו’. והאי יומא דילה הוא, וחמשה יומין אחרנין דמלכא הוא, ההוא יומא דעלה, בגין דבדרגא חמישאה ביה יתיב מלכא בכורסייא.

ובכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא, חמשא עלייהו דמלכא הוא, ההוא יומא דאתי עלה, בגין כך חמשה יומין מירחא לאורייתא.

חמישי הוא שביעי

ג] ואי תימא שביעאה, בזמנא דתרין אבהן משתכחי ביה דהא מלכא בהו וכדין מתעטר בכלא, וחד מלה שביעאה וחמישאה.

השביעי מעטר את המלך

ד] תא חזי: חמישאה דיליה הוא ודאי כמה דאתמר. וכדין נהיר אבא לאמא ואתנהירו מניה חמשין תרעין לאנהרא לחמישאה ואי תימא שביעאה, בגין דמלכא בשלימו דאבהן ועטרא ירית משביעאה כמא דכתיב (שה”ש ג) צאינה וראינה בנות ציון וגו’, ועל דא בשביעאה הוא יומא דמעטרא מלכא בעטרוי, וכדין ירית מלכא לאבא ואמא דמזדווגין כחדא, ועל דא כלא בחד תלייא.

מקורות ומפרשים

אור יקר אמור סימן י”א

סוד הימים שבין יו”כ לסוכות: שער הכוונות לסוכות דרוש ג’.

סוד ה’ על י’ : עץ חיים שער ל”ו פרק ב’ (עי’ רמ”ז כאן וצ”ע שענין ההוא שייך רק לפסח ומה עניינו לחג הסוכות ושבועות ובכלל הלשון המובא שם לא מצאתי בזוהר).

סידור עם דא”ח שער חג הסוכות ד”ה להבין שורש ענין הסכות.

סוד הזמן – ובחמשה עשר יום לחודש השביעי

ד סוגי העמידה בין יום כיפורים לסוכות

א] לעמוד בין יום הכיפורים לחג הסוכות עמידה כרונולוגית הוא, אפשר להסתכל בלוח ולראות שם ארבעה משבצות ריקות בין יום הכיפורים בעשירי לתשרי ובין חג הסוכות בחמשה עשר בו, כמו מחכים להגיע אל החג. הרי בה עמידה של המשך נביעה, כי אין יום הט”ו יכול להקדים ליום העשירי, וכל הימים י”א י”ב י”ג י”ד הרי הם הולכים ומביאים את הזמן מן הי’ לי”ה.

ב] עמידה תורנית שכלית הוא. אפשר לקרוא בתורה בפרשת המועדות שבתורת כהנים ולעקוב אחרי הגיון סדר מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם, שהם מתחילים מן החודש הראשון עוברים בשבעה שבועות של העומר ומגיעים לחודש השביעי, ומונים שם ביום הראשון מקרא קודש ובעשור יום הכיפורים ובחמשה עשר יום לחודש חג הסוכות. כשם שיש סדר בזמנים עצמם כך יש הגיון פנימי לכל פרשה כיצד כל פסוק נובע מן הפסוק הקודם לו ולא היה יכול להקדים אליו, וכך יש לדורש בתורה לראות את הגיון הסדר כיצד מן הפסח נובע העומר וממנו נובע החודש השביעי וכיצד מראשון שבו נובע עשור שבו עד שנובע חמשה עשר שבו. והמתבונן יראה בריווח שבין הפרשיות מקום אוויר פנוי שהוא הזמן שבינתיים, כין אין נביעה הגיונית דחוסה לעולם זה מתוך זה אלא ריווח מתבונן ביניהם והוא שמביא את השני מתוך הראשון. האוויר הזה שבין פרשת אך בעשור לבין פרשת בחמשה עשר הוא הימים שבינתיים.

ג] עמידה מעשית היא, שכן כל העושה את מצוות החודש השביעי כמו כל שאר המצוות יודע שאין המצוות מצטמצמות לזמנם בלבד כי בהכרח יש להם פעולה של הכנה קודמת אליהם. כשם שאין צום בעשור יכול להתקיים בעשור בלבד שהרי בהכרח אדם אוכל ושותה בתשיעי וצם בעשור, ולפיכך בפירוש כתוב בתשעה בחודש תענו ופירשו שכל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. כי הסתכלות המעשית מרחיבה את הזמן לכדי זמן השייך לפעולה ולא לחובת המעשה בלבד. כך ולקחתם לכם ביום הראשון ובסכות תשבו שבעת ימים בהכרח מחייב ימים שלפניהם לצאת ולהביא את הפרי ולבנות את הסוכה, והרי זה המעשה הוא המעשה שאחר מצוות העשור, ולפיכך הוא פעולת הימים שבינתיים שבונים את הסוכה ומביאים את ארבעת המינים מן העשור אל החמשה עשר.

ד] עמידה רוחנית הוא, שכן כל מילה בתורה ובעולם רומז הוא בסודו אל מדרגות פנימיות שהם הסתכלויות רבות באלוהות אשר כללם לפי דרך הקבלה עשר ספירות. ואין זמני המועדים מקריים אל עניינם אבל הזמנים בעצמם נושאים תוכן של האורות אשר הימים האלה מגיעים אליהם. כשם שיש לקרוא ולעיין בסוד המילים חג הסוכות כך יש לקרוא ולעיין בסוד המילים ובחמשה עשר יום לחודש השביעי, אשר מילים אלה בעצמם, כמו הזמן שלהם, כמו התורה שלהם, כמו המעשים שלהם, מגיעים אל סודות האלה שהם דרכי השגת האל לפי כל התגלויותיו התלויות בכל הדרכים הללו.

קביעת זמני המועדים וקדושתם וקדושת זמן חג הסוכות

ה] פעמים מספר נשנו פרשיות המועדים בספר התורה וכל פרשה מהם סובב על ציר אחר. פרשת פנחס קובע את המוספים וכל שאר פרטי המועדים המנויים בו סובבים על זה. פרשיות כי תשא משפטים סובבים על הברית בין ישראל לי”י ועבודת הקציר והאסיף ופרטי המועדים שבו סובבים על זה. פרשת ראה סובבת על החיוב לעלות ולהקריב במקום אשר יבחר בלבד וכל פרטי המועדים שבו סובבים על זה. בכל פרשיות אלה לא נמנו במפורש ובאופן מדויק תאריכי המועדים. והיינו חושבים שאפשר לקיימם בכל זמן המתאים להיות זמן אסיף או אביב או קציר. באה פרשת אמור וקבעה מועדי ה’ מקראי קודש אלה הם מועדי, אלה מועדי ה’ מקראי קודש אשר תקרו אותם במועדם. כאן קבע הכתוב מועדים מדויקים לכל החגים, וסידרם כל אחד ביום ובחודש שלו, בחודש הראשון בחודש השביעי בעשור בחמשה עשר וכן הלאה. אם כן כאשר נרצה לעמוד על סוד זמני המועדים בעצמם עוד בטרם נבוא אל סוד מצוותיהם ודרכיהם, עלינו להתעמק בפרשה זו הקובעת את כל מועדיהם וזמניהם בפרטיות ובדיוק ועומדת על כך.

ו] העניין ביארנו במקומות מספר, כי כמה סוגי קדושות הם בקדושת המועדים, שיש בהם קדושת הזמן עצמו, ויש בהם קדושת המצוות והעבודות הנעשים בהם. והאריז”ל ביאר בכל אחד מהם הארות מיוחדות ברוב השבתות והמועדים, כיצד מדרגה מיוחדת מכח קדושת היום ומדרגה נוספת מכח התפילות והמצוות והעבודות השייכות להם. ושורש ההבדל כי היום איננו מה שהאדם פועל בעבודתו, אלא את התחושה וההארה שהוא מקבל מלמעלה מאליו כאשר הוא קם בבוקר והנה הוא יום. וככה נקראים המועדים ימים טובים. לא מצוות טובות בלבד אבל גם הימים שבהם טובים. ימים טובים יותר משאר ימות השנה אשר היום שלהם יום פשוט ורגיל, היום עצמו של המועד קדושה והארה יתירה בו. ואין צריך לעשות כלום לזכות לקדושה זו אלא להתעורר בבוקר לאותו היום.

ז] מכל המועדים נתייחד זמן חג הסוכות ששמחת היום בולטת בו יותר. שכן בפסח למדנו כי באותו היום יצאנו ממצרים וכתיב ושמרתם את היום הזה. ובחג השבועות קבלנו כי בו ביום ניתנה תורה. אך בסוכות לא למדנו ולא קיבלנו שום מאורע שהתייחדה ליום החמשה עשר לחודש השביעי. אם כן אין סיבה לקביעת המועד הזה בזמן הזה אלא סיבה השייכת ליום בעצמו, אשר החמשה עשר בשביעי מתאים ומיוחד באותו האור ואותו המדרגה שנקרא חג הסוכות. ראוי אם כן להתחיל את עיון סודות חג הסוכות לא מן המילה חג הסוכות, אלא תיכף מן המילה הראשונה בפסוק ובחמשה עשר יום לחודש השביעי, להבין מהו היום החמשה עשר ומהו החודש השביעי שהגיע אליהם חג זה. ואם נבין סוד חמשה עשר בחג הסוכות נוכל להבין מזה גם את עניינו לשאר החגים, שהרי גם חג הפסח נקבע ליום חמשה עשר בחודש. ואילו היה זה בפסח בלבד היינו אומרים אין זה כי אם מקרה שבו ביום יצאו ממצרים. אבל משראינו שגם בחג הסוכות נקבע ליום הט”ו, סימן שיש כאן ענין נפרד במהות יום הט”ו בנוסף למה שבו ביום יצאו ממצרים, ואדרבה ייתכן שמצד אותו ענין עצמו יצאו ממצרים באותו היום. ואם כן כשם שחג הסוכות הוא תלמידו של חג הפסח בהיותו זכר ליציאת מצרים, כך ילמד פסח מן הסוכות בסוד הזמן עצמו שבו. (כעין כ”ז בפירוש הרמ”ק).

כל מדרגה לפי דרכו הוא מתעורר

ח] שאל רבי יוסי לרבי אבא, במה מדבר פסוק זה? בוודאי ידעתי פירוש המילות שבו, אבל על מה הוא באמת מדבר, כשם שיש שאלה בנגלה במאי עסקינן, על איזה ענין שאפשר לכלול במילים אלה מדברת המשנה, כך יש שאלה בנסתר במאי קא מיירי, באיזה בחינה מן הבחינות האפשריות לדבר בהם מצד המושגים האלה עוסק הפסוק?

ט] ענה לו רבי אבא, וודאי יפה שאלה זו ואין רוב העולם עומדים עליו, שאלה עמוקה ורז יקר נמצא בדברים הללו. אך תחילה עלינו לחזור על כלל הדבר. דע שכל המדרגות העליונות מדרגות מדרגות הם ודרכים דרכים הם. לא בדרך אחת יוצאים אל העליון אלא בשבעה דרכים ושבעים פנים. אין יום דומה לחבירו ואין שעה דומה לחברתה ואין בחינה דומה לחברו. כפי שאין פרצופיהם של בני אדם שוות כך אין דעותיהם של בני אדם בידיעת האלוהות שוות, וכל אלה הידיעות נובעים מאספקלריות שונות באמיתת התפשטות האלוהות על כל הדרכים האלה.

י] וכל מדרגה ודרך מאלה הדרכים, כל אחד לפי דרכו הוא מקבל הארה, ולפי דרכו הוא יושב בעצמותו, ולפי דרכו הוא מתעורר, ולפי דרכו הוא פועל פעולתו. כשם שהוא למעלה כך הוא למטה. יש לך אדם המתעורר מדברי תורה בסגנון מסוים בלבד, תמיד על ידי אותו הדרך תתעורר נפשו, ועל ידי אותו הדרך תתקיים נפשו בהתעוררותו, ועל ידי אותו הדרך יוכל לפעול את פעולתו. ואין אדם יכול להתעורר ממה שמתעורר חבירו כי כל אחד בדרכו הוא פועל. ואם ירצה חבירו להשפיע עליו ולהגיע אל נפשו לא יוכל להגיע אליו אלא אם ידבר אליו כפי הדרך שמעורר אותו. ואם לא ידע להיות חכם הרזים המדבר לפי דרכו בהכרח לא יעורר אותו ולא יוכל לקבל פעולתו. ואפילו אם בדבר אחד יטה מן הדרך שבו חבירו מתעורר מיד יצא מנגיעה בנקודת נפשו ויהיה מבחוץ, ואם יפעל לא יהיה זה מתוך רצון אלא מתוך כפיה. כמה צריך האדם ללמוד את כל דרכי בני אדם למען ידע לעורר ולהתחבר בכל אחד כפי דרכו.

יא] ממש כשם שהוא למטה כך הוא למעלה, כאשר מדברים אנחנו אודות הגעה אל השגות עליונות לפי כל המידות שבהם גיוון הא”ס את הופעתו לפי אלפי אלפים דרכים שונות כחול אשר על שפת הים וכשערות שעל הראש והיורדים על הזקן וכהמון כוכבים, הרי כאשר מבקשים לגעת במידה מסוימת חייבים לדעת להשתמש באותו הסגנון ובאותו השפה ובאותו הדפוס שבו המדרגה הזו קיימת ופועלת. ואם עוזבים אפילו דבר אחד ומניחים שהשפה הכללית יעורר אותה, לא תגיע ולא תעורר את פנימיותה.

בירור דרכי התכללות והתבדלות

יב] הערה. משהזכרנו את התחלקות הדרכים והתעוררות כל אחד לפי דרכו עלינו לעורר משני טעויות והם טעות ההתכללות השטחית וטעות ההתבדלות השטחית. יש טועים לחשוב מאחר וכל המידות כלולות זה בזה, בוודאי בעל הסוד כלול מבעל הפשט ובעל הפשט כלול מבעל הסוד, אם כן אין לנו סיבה לבקש להתייחד בדרך מן הדרכים ובמידה מן המידות, הרי מכל אחד ניקח לעבוד את י”י והכל שווים לטובה. מידה זו היא מידת חסרי הדעת, שכן אם ישנו מושג של ‘עומד על דעתו’ אין זה אלא ההכרה מה הם הדרכים שמעוררים אותו ומה הם הדרכים שאינם מדברים אלי. והמכיר את זה, שנאמר בלשון הקבלה המכיר את שורש נפשו משורשה, הרי ילך לבטח דרכו ולא ייכשל כי הדרכים המיוחדים לכל נפש וודאיים הם ופועלים תמיד. ואילו הנמצא בקטנות הדעת וטרם עמד על דעתו, הנה בהכרח יאמין בהתכללות ויקח את המועיל לו מכל דרך, ועל דרך שאמר האריז”ל שמי שאינו יודע באיזה נוסח עליו להתפלל יתפלל בנוסח הכולל. ואין זה לכתחילה אלא דיעבד כי וודאי עדיף להכיר את מקומך כי תפלה זו עולה בדרך ישרה ובטוחה הרבה מן התפלה הפועלת בדרך כלל בלבד [וזה הסוד נקרא ברעיא מהימנא אמונה בדרך כלל שהוא בחינת הנוק’ ואמונה בדרך פרט שהוא בחינת הז”א והוא מצוות דע את אלהי אביך]

יג] מאידך גם אין לשכוח את פירוש ההתכללות האמיתי. כי ההתכללות שבטעות הקודם אינו באמת התכללות צדדים שונים אלא הוא העלמה של יחוד כל הצדדים והשטחתם לכדי הנקודה המוסכמת על כולם, שהוא אכן נצרך במדרגות הקטנות אבל אינו דעת אמת. אבל כמו שאין לטעות בזה כך אין לטעות בטעות ההיפכית. שלפעמים אדם עומד על דעתו. ואם ידע למשל שדרכו נוגעת יותר בתורה שכלית מאשר בתפלה ורגשיות, הרי ישכח לגמרי מן החלק האנושי שמתקיים בלב ובתפלה, ואפילו כאשר ישנם ימים המוקדשים בעיקר לתפלה כמו ימים נוראים יקח תחת המחזור את הספר עיון שלו וישכח בכלל את התפילה. זו אינו עמידה על דעתו אלא טעות של מי שמכיר את השער שלו ושוכח להיכנס דרכו אל הכל. ואדם כזה הוא בעל מום, דומה למי שהבין שעיקר כוחו הוא בפיו למשל ולפיכך עקר את רגליו וסימא את עיניו שהרי אני עיקר כחי בפה. בעל דעת אמיתי יודע שוודאי אני עיקר כוחי במידה זו, אבל האמת היא תמיד שלימה כלומר כלולה מן הכל. ועל ידי מידה זו בטוח אני שאוכל להיכנס דרכה גם לשאר המידות, אשר כולם יאירו בדרך התכללותם במידה זו. ונאמר למשל על ידי העיון שלו דווקא יוכל להיכנס אל התפלה בהשתפכות הנפש כי זהו השער המעורר את נפשו. וכך יוכל להיכנס אל כל הדרכים האנושיות כולם שהם בעצמם כל מידות האלוהות כולם המופיעה לפי כל הדעות כי אל דעות הויה.

גם הזמנים יש להם מידות השייכות אליהם

יד] ונחזור אל הענין. לפי שכל מדרגה בדרכה היא מתעוררת, לפיכך הבחנת המדרגות נוגעת עד לפרטים הכי פשוטים כמו קביעת התאריך של החג. כי גם התאריכים כמו התחלקות השנה לחדשים ולימים בתוך החדשים. או התחלקות הימים לשבתות וימי השבת, הרי הם בעצמם נושאים תוכן של מידות שונות. הרי יש לך אדם שהוא במידתו של אברהם אבינו שמתעורר בבוקר ובבוקר הוא זמן הארתו. ויש לך אדם כמו יצחק שעיקר הארתו בין הערביים בשעת המנחה. ויש לך אדם כמו יעקב הער כל לילותיו ומוצא בהם את עיקרי טעמי תורה. ואם נרצה לקיים חיים בבחינת חסד בוקר אברהם אחרי הצהריים הרי לצחוק ייחשב לנו, כי לא זה הוא מקומו של המידה הזאת ולא תפעל באופן נכון בזמן הזה. כי היופי של העולם הוא כאשר הבוקר באמת מאיר כמו בוקר והערב כמו ערב. ולכן אפילו בקביעת זמני החגים יש לעמוד מהו החמשה ומהו העשר ומהו החודש השביעי שכך נבין איך הזמן הזה בעצמו מביא את הענין הנקרא חג הסוכות, כפי שהמתבונן בדקות הענין יראה כיצד הבוקר מביא את תפילת השחרית של אברהם אבינו.

חמשה עשר הוא צירוף חמשה ועשר

טו] כאשר מסתכלים אנחנו על התאריך הזה ‘בחמשה עשר’, רואים אנחנו כי היא מורכבת משני מספרים. חמשה ועשר. וכאשר חוזרים אנחנו בפרשה רואים אנחנו כי אכן העשר הזה אינו סימן בחלוקת המספר בלבד, אלא באמת העשר הזה קבע יום קדוש לעצמו. אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא. ואכן כך הוא סדר הצטרפות הבנין המגיע עד חג הסוכות, אשר מקודם מתחילים בתחילת החודש באחד, עד לעשור, ומשם לחמשה שעם העשור. מילת עשור מבטאת שאינה היום העשירי בלבד, אבל יש בה מהות של עשיריות, שאפשר לומר שהוא כולל את כל עשרת הימים, וכפי שאכן למדנו שעשרת ימים אלה יחידה אחת של ימים הם עשרת ימי תשובה, ודברים אלה הם כמעט פשוטו של מקרא למי שעוקב אחרי תחושת הימים המצטרפים בפסוקים אלה מן היום האחד ועד היום העשור.

טז] אם לא תאמינו כי אכן חמשה עשר מורכבת תמיד מחמשה ועשור המתחיל מן האחד, מביא לך רבי אבא כי גם בניסן הופיע המבנה הזה עצמו. הרי משה עומד ביום הראשון של החודש הראשון ומזהיר בעשור לחודש הזה ויקחו לכם איש שה לבית אבות שה לבית. ומתי נאכל השה הזה, ביום חמשה עשר של החודש הראשון. אם כן גם חמשה עשר של פסח הוא מורכב ממקח הקרבן פסח בעשור, וחמשת הימים המצטרפים אליו המאפשרים קיום החג ביום חמשה עשר. ואם פסח וסוכות כך יש למצוא שגם חג השבועות כך הוא. חישב רבי אבא כי מיום תחילת החודש שמקביל שם לעשור, הם חמשה ימים בינה ובין קבלת התורה שהוא היחוד ביום השישי חג השבועות. [ומה שאין שם עשר שלימים קודמים אליה אפשר לפי שכבר קדמה עבודה זו בכל ימי הספירה].

יז] אמר רבי אבא, בכל אתר עשור דמטרוניתא הוא. בין בניסן בין בתשרי סוד אחד יש להם. כי אם נרכיב את המספרים האלה על המספרים השייכים אל הספירות, נדע כי וודאי העשור היא הספירה העשירית היא השכינה מידת המלכות. אשר היא כוללת בעצמה כל העשר ולפיכך עברנו כל עשרת הימים עד שהגענו אליה. ויציבא מילתא למתבונן בסדר העבודה כי וודאי תחילת העבודה בכל מקום מן השכינה מהכרת נוכחות הויה הנקרא קבלת עול מלכותו, וכנדרש בזוהר בכל המקומות כי בזאת נבוא אל הקודש. ולפיכך בכל פעם שישנה התחלה של כניסה להשגת אלוהות מתחילים מן המלכות שהוא העשור, והתכללותה בכל עשרת הספירות.

יח] ומי שקנה את מידת המלכות, מיד המלך העליון הוא הז”א מגיע לישב על כסאו שהיא השכינה. כי בכל פעם שמתעוררת השכינה תיכף מתעורר הקב”ה להתייחד בה בסוד כל הבא לטהר מסייעים אותו וזה חוק הבריאה שאין התעוררות הנוקבא לריק לעולם וקרא כתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. וכאשר נרכיב גם את זה על מספרים השייכים אל הספירות נוכל לקרוא למלך המתיישב על הכסא חמשה. ולמה, כי עיקר הז”א ספירת התפארת. וכאשר מתחילים אנחנו מלמטה כסדר העבודה ומונים חמשה מדרגות מלכות יסוד הוד נצח תפארת, הרי התפארת החמישי. וחמישי הזה בא ומופיע על העשר, וייחוד זה הוא גופו של חג, הדא הוא דכתיב ובחמשה עשר יום חג.

יט] ואל תקשה עלי הייתכן שהמדרגה הפחותה יותר שהיא ספירת המלכות תיקרא בשם המספר הגדול יותר שהוא העשר, ומדרגה העליונה יותר שהוא הז”א ייקרא בשם המספר הקטן יותר. כי וודאי מאן דאיהו זעיר איהו רב. כי רוב הכמות של התחתון אינו מגיע למעט האיכות של העליון. ולכן כאשר מבינים את המספרים האלה שהם על סדר העליה מלמטה למעלה יודעים וודאי כי העשור שהתחלנו בה קטן הוא מן החמשה המופיע עלינו. ובסגנון עמידת פרצופי האריז”ל – כל עשר ספירותיה של הנוק’ אינם מגיעים אלא עד חצי תפארת של הז”א.

כ] ולפיכך כאשר כתוב בחמשה עשר יום אין הפירוש רק ‘ביום החמשה עשר’, אלא פירושו גם שמכל חמש עשרה ימים אלה מצטרפת החג של היום הט”ו. כי באמת בעשרת ימי תשובה בנינו את בניננה של השכינה, עד שבעשור הושלמה והיתה יום הכיפורים. ובאמת בחמשה ימים שאחריה מופיע עלינו כל יום מדרגה אחת ממטה למעלה עד שנוגעים אנחנו בעיקר התפארת ששם המלך והמלכה מתייחדים. והעומד על סוד הימים שבינתיים האלה יראה שאינם ימי עבודה וקבלת מלכות אלא ימי המשכת הופעת אור העליון עלינו מאליו, ואע”פ שיש בהם כמה טירדות של מצוה אין טירדות אלה נחשבים עבודה ולא עבודה רוחנית אלא הרוחנית מופיעה מאליה. ובסגנון האריז”ל האור פנימי של חסידים דאימא מופיע בימים האלה מאליה ואינה צריכה כוונה ומצווה.

החמישי הוא גם השביעי

כא] עד כאן למדנו את סוד החמשה והעשר. אך הלא כל זה מתחולל גם בחודש השביעי. עלינו להזכיר כיצד כל זה נקרא גם שביעי ולא חמישי ועשר בלבד. [כך פירש ר’ דניאל מט ונאה בעיני]. הלך רבי אבא וחישב כי לפי סידור מספרי הספירות אפשר לקרוא לתפארת גם השביעי לפעמים, ולמה כי הלא התפארת באמת אינו ספירת התפארת בלבד אבל הוא כולל כל שש הספירות הסובבים אותו חג”ת נה”י. אם כן כאשר חושבים שוב מלמטה, יש לקרוא לכל הז”א בשם שביעי ולא בשם חמישי בלבד. אמר כי התפארת נקרא שביעי כאשר מתעטרים בו האבות היינו חסד וגבורה הנקראים אברהם ויצחק, כאשר שניהם מתחברים ומתכללים בתפארת הכולל אותם נמצא הוא כולל את מספרם וכאשר הגענו עד למדרגה החמישית ממילא הגענו גם למדרגה השביעית, הרי בחמשה עשר לחודש השביעי.

כב] במהות קבלה זו שהתפארת מקבל ומתכלל מן הספירות שעליו נפתח לנו כבר להתבונן בכל סדר זה, שהרי אם אמרנו השכינה עושה את ההכנה בלבד והקב”ה שורה עלינו. יש לדעת שאין זה כל עיקרו של הסוד. אבל הנכנס לפני ולפנים יש לו לדעת גם כיצד להשרות במציאות זה הנקרא הקב”ה סדר הארה עליונה יותר, ולא תיגע בו השכינה בלבד במגע מעט אבל תקבל את שלימות קומת הארתו. כל קבלה שהז”א מקבל נקרא מה שמקבל מן החכמה ובינה שהם אבא ואימא. והנכנס לפנימיות הסוד זוכר תמיד להמשיך גם מאו”א אל הז”א בכדי שיתייחד עם הנוק’ באור שלם יותר. ומשזכרנו את זה נוכל להוסיף כי לא התפארת החמישי בלבד הוא שביעי, אבל גם הוא נקרא שביעי מצד המידה הנקראת הרבה שביעית והיא הבינה, אשר אם סופרים מן המלכות נמצא היא שביעית אליה. ולפי שכל שפע הגדלות ממנה בא לכן כל המגיע אל החמישי גם אל השביעי מבקש להגיע, והיא באמת החודש השביעי לפי ששורש כל החודש הזה בבינה שממנה דין ראש השנה וממנה כפרת יום הכיפורים וממנה אהבת חג הסוכות.

כג] ופי סדר האריז”ל יש לומר עוד בחמישי ושביעי הזה, כי האריז”ל לימד שכל כוונות הימים מיום הכיפורים ועד שמיני עצרת הם המשכת ז’ מיני חסדים מן האימא אל הזו”נ. והארה זו כמה אופנים יש בה אך כולם נפרטים לשבע. והנה הארה ראשונה היא הארת חסדים פנימיים דאימא שהוא הארת הימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות. אך הלא הם ד’ ימים בלבד, ואפילו כאשר נספור את יום הראשון של חג עצמו לא יהיה בידינו אלא ה’ ימים, וכיצד נכלול בהם ז’ בחינות החסד. לפיכך לימד האריז”ל כי שני הבחינות הראשונות נעשים בערב יום הכיפורים בסוד כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי, שלפי שכבר באותו יום נגמרה כל מלאכת הנסירה שהוא הארת הגבורות כבר מתחילים החסדים להיכנס. ונמצא יש כאן חידוש כי החמשה ימים נהיו לשבעה ימים בסוד ערב יום הכיפורים שהוא יום כפול ומשולש, וממילא כאשר הגענו ליום הראשון של חג שהוא חמישי לעשור אליבא דאמת כבר הגענו לשביעי והוא החסד העליון משבעה חסדים אלה.

כד] אשרי היודע לפתות את השכינה במילים הקולעות אליה כל יום כפי המידה שמעוררת אותה באותו היום ובאותו השעה.

198. אינטער די מאמעס פארטוך – זוהר ליום הכיפורים

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Sun, 27 Sep 2020 14:50:50 +0000

197. דער פסוק פון יום כיפור שטייט ביי דיר אין הארץ

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Sun, 27 Sep 2020 14:49:43 +0000

196. רעדט צום הימל און ערד – זוהר האזינו

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 25 Sep 2020 21:28:38 +0000

זוהר האזינו: מאמר ב – האזינו השמים

משה קרוב למלך וישעיה רחוק

א] האזינו השמים. רבי חייא אמר: זכאה חולקיה דמשה יתיר על כל בני עלמא. ת”ח כתיב (ישעיה א) שמעו שמים והאזיני ארץ כי יי’ דבר. בישעיה דהוה רחיקא יתיר מן מלכא כתיב שמעו שמים והאזיני ארץ, משה דהוה קריב יתיר למלכא כתיב האזינו השמים, ותשמע הארץ וגו’.

משה דיבר מעצמו וישעיה כי י”י דיבר

ב] תאנא: בההוא שעתא דאמר ישעיה שמעו שמים והאזיני ארץ, כמה גרדיני טהירין אזדמנו לתברא רישיה, נפקא קלא ואמר מאן הוא דין דבעי לארעשא עלמין, עד דפתח ואמר לאו אנא ולאו דידי אלא כי יי’ דבר ולא אנא.

משה מה כתיב, האזינו השמים ואדברה, אנא ולאו אחרא, ואדברה בלא דחילו. ותשמע הארץ אמרי פי, ולא מאחרא. זכאה חולקיה.

האזינו השמים רומזים לשם

ג] א”ר אבא: באתוון גליפן דר’ אלעזר, האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ, הכא אתרמיזא שמא דקודשא עלאה.

משה דיבר על השמים הידועים וישעיה על שמים סתם

ד] ר’ יוסי אמר: תו מה בין משה לישעיהו. משה אמר האזינו השמים, השמים – אינון דאשתמודען, השמים דאקרון שמא דקב”ה. ותשמע הארץ – ההיא דאשתמודעא. ישעיהו כתיב שמעו שמים ולא השמים, והאזיני ארץ ולא הארץ.

ועם כל דא בעו לאענשא ליה עד דאמר כי יי’ דבר. ומשה אמר כולי האי וכתיב ואדברה, אמרי פי, האזינו השמים ואדברה וגו’

מקורות ומפרשים

משה וישעיה – ספרי דברים פסקא שו, רש”י ישעיה א, ב

השמים הידועים – רמב”ן דברים לב, א

אור יקר האזינו סימן א

זוהר האזינו: לדבר אל השמים והארץ

שמעו נא רבותי השמים והארץ

א] כל דרשה צריכה אל פתיחה המספר אל מי הוא פונה. דרכם של רוב בני אדם להתחיל שמעו נא רבותי, דעו חברי, וכדומה. משה רבינו כאשר קיבץ את כל ישראל ודיבר אליהם היה פותח “שמע ישראל”, “הסכת ושמע ישראל היום”, זה היה כמו שורת הכתובת של הדרשה, להודיעני אל מי הוא מופנה. פתיחה זו איננה הודעת דברים בעלמא שהרי הכל יודעים אל מי אתה מדבר מתוך ההקשר. אבל הוא פותח את אופן עומק הדרשה, הוא אומר ממי אל מי הוא מדבר, מאיזה לב לאיזה לב, מאיזה מקום ומדרגה נובעים דיבורים הללו ואל איזה מדרגה נפשית הם מכוונים. הפותח שמעו נא רבותי מבטא בכך שהוא מכבד את הציבור וקורא להם רבותיו ומתוך שהוא מכבד אותם מבקש שישמעו אליו. משה רבינו הפותח שמע ישראל מבטא בכך שישנה מדרגה שנקראת כללות ישראל ואל מדרגה זו הוא מכוון את דבריו, וכך אנחנו קוראים פעמיים ביום חלק מדרשה כזו ופותחים בה שמע ישראל, לומר שתכוון בישראל שבך לשמוע את דברי משה, עד שיתכוונו שומע ומשמיע.

ב] פעם אחת בסוף כל דרשותיו שהם ספר דברים, פתח משה בדרשה מיוחדת שקראה שירה. אל שירה זו הקדים הקדמה מפורטת המבאר באיזה אוזן יש לשומע אליה ובאיזה קול יש לדורשה. ובסיומה חזר שוב שימו לבבכם וגו’, למען נדע שאין דרשה זו כשאר דרשותיו שפתח בהם שמע ישראל. פתח בה לא פחות ולא יותר האזינו השמים ותשמע הארץ. ונפלאה ליבנו מה פשר כתובת יעד כזאת, ומי הם השמים והארץ שישמעו ויאזינו אל דבריו של משה, ומה נתייחדה שירה זו שהפנה אותה אל השמים ואל הארץ.

ג] עוד נביא אחד נשלח לישראל ופתח את נבואתו במה שסיים משה, חזון ישעיהו בן אמוץ וגו’, שמעי שמים והאזיני ארץ כי הויה דיבר. אף הוא נהג כמשה והפנה את דרשתו אל השמים ואל הארץ, ובוודאי ממשה רבינו למד שכך כל הנביאים קיבלו את נבואותיהם מסיני והם תלמידי משה רבינו. עלינו להטות אוזן להדהוד זה שהדהד ישעיה הנביא את פתיחתו של משה, ושינה בה דברים, ומכך נעמוד יותר על פשר הפתיחה ומה בין משה לכל הנביאים וישעיה הנביא.

משה בשמים וישעיה בארץ

ד] כפי שלמדנו למעלה, שירת האזינו אינם דברי תורה פשוטים, אלה הם דברים שלא יכלו להיאמר בשום יום זולת יום מיתת משה. ולא אל היום הזה לבד כוונו כי אל כל הימים שיהיה משה מת ויבקשו בני ישראל את השירה הזאת למצוא בה עדות על מצבם ותורתם. אם כן ביותר עלינו ללמוד את צורת הפתיחה המופלאה הזאת שהתייחדה מכל שאר הפתיחות שבתורה ושבעולם ובוודאי עומדת היא על הייחוד של דברי התורה שהיא פתיחה אליהם. וכאשר למדנו כי שירת האזינו עומד על הקושיא הזו של מה נעשה במיתת משה ולא נמצא עוד איש במדרגתו, הרי בוודאי כי גם בפתיחה זו מתייחד מדרגת משה על שאר הנביאים, שהוא הדבר אשר הראה לנו משה ביום מיתתו ולא נמסר כל חייו ולפיכך לא עמדו כל התלמידים הנביאים על כך. אבל משה עצמו את סוד עצמו סיפר בשירה זו ופתחה כך. לפיכך נבחן דווקא כאן ההבחנה הגדולה שבין פתיחת משה לבין פתיחת תלמידו ישעיה. וכמה דיוקים דייקו חז”ל בהבדלים שביניהם אשר מהם יש לעמוד על שורש הסוד שמשה רוצה לספר בהאזינו שהוא עילויו על כל הימים והנביאים.

ה] דיוק ראשון דייקו בספרי, והוא התהפכות הלשונות. משה נתן האזנה לשמים ושמיעה לארץ וישעיה נתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ. אמרו על כך כי האזנה הוא לשון האזנה מקרוב, כלשון הטיית אוזן לשמוע סוד מקרוב, ואילו שמיעה משמעו שמיעה מרחוק, כמו שכתוב שמועה מארץ מרחק. אם כן משה מדבר בקירבה אל השמים וישעיה מדבר בקרבה אל הארץ. אמרו משה היה קרוב אל השמים, שכן גר שם ארבעים יום וארבעים לילה, ולא עוד אלא שהוא יום מותו ועלייתו אל השמים, לכן דיבר אליה בלשון קרוב ואילו ישעיה היה קרוב אל הארץ לפיכך דיבר אליה בלשון קרוב ואל השמים היה צריך לצעוק למרחוק שישמעו.

ו] ענין זה לפי פשוטו מעט מוזר. אך הזוהר דורש אותו בלשונו ואומר “משה היה קרוב למלך”. החליף את השמים במלך. ועניינו כפי פירוש כל המפרשים לפי המבואר בזוהר להלן, כי השמים אינם רומזים אלא לשם הויה. וכך הוא בלשון חכמים ‘השמים’ הם כינוי אל הקב”ה היושב בשמים. ואילו הארץ אינו כינוי מפורש בלשון חכמים להקב”ה, אלא אם הקב”ה נרמז בישיבה בשמים הרי הארץ רומז אל בריותיו אשר על הארץ, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. אם כן משה היה קרוב יותר אל הקב”ה וישעיה היה קרוב יותר אל העולם.

ז] ומה ענין הקירבה הזו והשינוי הזה? האם הוא בסתם שמשה היה במדרגה יותר עליונה. על פי הזוהר גם הארץ אינה אלא כינוי אל השכינה השוכנת בארץ. אם כן אין החילוק שמשה קרוב לה’ וישעיה רחוק. כי וודאי כל הנביאים קרובים אל ה’. אבל החילוק הוא באיזה דרך הם מגיעים אליו ובאיזה אופן הם שומעים את קולו. משה השתמש באספקלריא המאירה, בספירת התפארת הנקרא שמים, היינו הבין את הקב”ה באופן שמיימי, באופן מופשט באופן של תורה בדברים כמות שהם. ישעיה ושאר הנביאים השתמשו באספקלריא שאינה מאירה, היינו בספירת המלכות הנקראת ארץ. היינו הבינו את הקב”ה כפי שהוא שוכן בארץ, מתוך כל האופנים שאפשר לחוש בהם את מציאות ה’ בארץ. ואין השינוי מצד ה’ אלא לפי האופן שהוא נרגש בו כך הוא נקרא בשמות אחרים. על פי הזוהר כאשר אתה אומר ארץ אין לך לכוון על הכלי של הארץ הגשמית כי למה זה מענין, אבל כל דבר בעולם יש בו תחושה אלוהית שונה, כאשר אתה גר בארץ עוסק בדרך ארץ יש לך תחושה מסוימת שנקרא שכינה. כאשר אתה גר בשמים עוסק בתורה בשבת יש לך תחושה אלוהית אחרת שנקרא הקב”ה. ובזה נתחלקו משה וישעיה שמשה היה קרוב יותר אל השמים וישעיה היה קרוב יותר אל הארץ. ולא שחסרה לאחד מהם הצד השני אדרבה שניהם הזכירו הן את השמים והן את הארץ כי הם כלולים זה בזה, אבל ההבדל הוא בכיוון. ישעיה התחיל מן הארץ ומשם הבין את השמים ואילו משה התחיל בשמים ומשם הבין את הארץ.

משה דיבר בשם עצמו וישעיה בשם ה’

ח] הזוהר העמיק עוד ומצא עוד הבדל גדול ושורשי בין דברי משה לדברי ישעיה. צייר התנא שבזוהר את הפסוק בישעיה בסיפורו השלם כך. כאשר קוראים אנחנו את ישעיה רואים אנחנו התחלה גדולה בומבסטית, שמעו שמים והאזיני ארץ! שזו בוודאי קריאה הזוקקת עוז רב, כי מי יוכל לקרוא אל השמים ואל הארץ רק המאמין שדבריו נוגעים אל כל השמים וכל הארץ. והרי רוב בני העולם אינם יכולים לקרוא אלא לעשרה שומעיהם. ואולם כאשר אנחנו קוראים הלאה בספר ישעיה נראה כאילו ישעיה נסוג מעט מן הבומבסטיות הזאת, והוא מצטנע, כי ה’ דיבר. מצייר הזוהר, כאשר ישעיה הנביא התחיל שמעי שמים וגו’, כמה ‘גרדיני טהירין’ (שומרים ברורים) התרגשו עליו וביקשו לשבור את ראשו! אמרו מי הוא זה שמבקש להרעיש שמים והארץ. מיד הצטדק ואמר לא אנכי עושה ומדבר אלא כי הויה דיבר, נחה דעתם. ואילו משה רבינו, לא די שאיננו מתנצל בסוף הפסוק כי ה’ הוא המדבר וקורא אל השמים ואל הארץ, אדרבה בפירוש הוא אומר האזינו השמים – ואדברה! בגוף ראשון, אנכי משה אדברה. ותשמע הארץ – אמרי פי! לא דיבר פי ה’ אלא אמרי פי של משה. ולא התרגשו עליו ולא בלעוהו ולא שברו את ראשו, אשרי חלקו של משה.

ט] יש לנו לצייר את הענין הזה בפשטות. כל דרשן מן החכמים כשהוא פותח את דברי תוכחתו אינו פותח בשם עצמו אלא בשם משה, ‘כתוב בפסוק’, ולאחריו ‘איתא בגמרא’, וכדומה. בדומה אל ישעיה שאיננו מעיז לדבר בשם עצמו, צריך הוא לומר ‘כי ה’ דיבר’. כמי שאומר בימינו ‘שטייט אין פסוק’. משה רבינו לא היה פותח מעולם כתוב בפסוק שהלא הוא עצמו הפסוק היה. אדרבה הפסוקים הם רשימת דבריו של משה. זה עצמו הוא משמעות האספקלריא המאירה של משה שמשה אינו חוזר על דבר שכבר נאמר לפניו, משה אינו מדבר בשם ה’, משה עצמו מדבר ודברו הוא שכינה מדברת מתוך גרונו. אמר ר’ יואל אשר שליט”א אפשר שזה ממש פירוש דברי ישעיה כי ה’ דיבר, ואיפה דיבר, בתורת משה, הרי ישעיה הנביא בפשוטו ציין אל דברי משה שהם דבר ה’ ועליו נסמך. משה רבינו לא נסמך על אף אחד בדבריו, דבריו עצמם הם דברי תורה המקוריים. אשרי אשר יגע במעט במדרגה זו.

מילות משה הם מקורות שמות הקודש

י] רבי אבא הוסיף עוד דבר שלישי הנמצא בהאזינו של משה ולא בהאזינו של ישעיה. ואמר כי באתוון גליפן של רבי אלעזר, שהוא ספר האותיות החקוקות של רבי אלעזר, העוסק בסוד צירופי האותיות שבתורה הנקראים חקיקות, כי חקיקות היינו שמתייחסים לסוד צורת האותיות עצמם עוד בטרם נהיו למילים ומשפטים, שבכך עוסק הצירוף כחכמת ספר יצירה חקק יה הויה צבאות. כתוב שם שבמילים אלה האזינו השמים ותשמע הארץ חקוק שם קדוש. המפרשים התלבטו מהו השם הקדוש שהוא רומז אליו ועי’ בדבריהם רעיונות שונים. ואנחנו אין עסקנו בזיהוי השם היוצא מפסוק זה אלא בהבנת עניינו לדרוש הזה. ולדרכנו נפרש כי דברי רבי אבא הם המשך למה שמשה לא סיים ‘כי ה’ דיבר’. כי דבריו של משה אינם צריכים לפרש שלא מעצמו הם אלא מפי ה’, כי אדרבה כל תורת משה כולה שמותיו של הקב”ה הם אפילו במה שאינו מפורש כשם [ועי’ רמב”ן בהקדמה על התורה וצל”ע אם נאמר כזה גם על דברי הנביאים].

יא] יתירה מזו. אמר הרבי ר’ בונם כי העולם טועים לחשוב ששם ע”ב היוצא מפסוקי קריעת ים סוף ויסע ויבא ויט משמעותו שבכח השם הזה קרע משה את הים. ואמר הרבי שאינו כן אלא קריעת הים חידש את השם הזה. והוא מאמר הכתוב ‘ותעש לך שם כיום הזה’. שמאז יום קריעת ים סוף נעשה השם הזה שהוא שם ע”ב. וכך נאמר, שכאשר משה רבינו אומר כי שם הויה אקרא שונה הוא קריאה זו מקריאת כל הנביאים האחרים בשם הזה. ישעיה הנביא קורא לה’ בשם שכבר נקרא לו על ידי משה. אבל משה רבינו כאשר הוא קורא בשם הויה הרי בזה עצמו הוא מחדש שייקרא הא”ס בשם הויה. ולפיכך אינו צריך להסתמך על הציטוט הקודם לו אלא באמירתו הוא מחדש את השמות. ולא השמות המפורשים בלבד אלא גם מאמרו האזינו השמים ותשמע הארץ חידוש שם מיוחד הוא.

משה מדבר על השמים הידועים וישעיה על השמים סתם

יב] רבי יוסי הוסיף עוד הבחנה רביעית בין האזינו של משה לשמעי של ישעיה. ודייק כי משה מזכיר את השמים בה”א הידועה, ואילו ישעיה מזכיר את השמים והארץ סתם. וביאר רבי יוסי כי מה הם השמים הידועים, וודאי אינם אלא אותם השמים הנודעים, אותם שנודעו מן הפסוק הראשון בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, אשר עניינם ידוע ליודעים שהם התפארת והמלכות של עולם האצילות. ואילו ישעיה כנראה דיבר על השמים והארץ התחתונים האלה, שאין מגיע להם ייחוד להיות בה”א הידועה, (ה”א היא השכינה עצמה ה להויה תגמלו זאת), אבל הם שמים וארץ סתם.

יג] סגנון זה רווח בכתבי המקובלים באמרם על פירוש כינוי “כנודע”, כנודע ששמים הוא הז”א וארץ הוא המלכות. ויתמהו המעיינים וכי דבר זה נודע הוא, הלא סוד כמוס הוא אצל בעלי הסוד. אבל הקבלה רוצה לכונן תודעה של נודע. שהפשטות הידועה, היא שהכל הם כינויי הספירות, ואילו המציאות הארצית אינה אלא איזה שמים סתם שאינם ידועים. כמו שאומרים החטא הידוע והכל יודעים למה הכוונה כך השמים הידועים הכל יודעים למה הכוונה. ועוד כי אלה הם השמים הנודעים באמת, כי כל החכמה עומדת על הידיעה באמת ככתוב וידעת היום. ואילו השמים סתם אינם נודעים אלא קיימים אבל אין יודע אותם. וה”א הידיעה רומז תמיד למעיין אל הדבר שאפשר לדעת אותם, השמים אינון דאשתמודען כי כל קיומם הוא בסוד הידיעה כאמור שנבראו בגין דישתמודעון ליה, ודרכם נודע הא”ס אל הנבראים.

יד] בוודאי אין הפירוש בדברי הזוהר שישעיה הנביא התכוון אל הארץ התחתונה סתם. וכבר ראינו למעלה דאדרבה ישעיה היה קרוב אל מידת המלכות ולכן אמר האזיני ארץ. אבל הענין הוא שישעיה הנביא עדיין דיבר בהסתרה. ולא הראה את הסודות מפורשים לומר עליהם כי הוא זה. אלא דיבר בתחתונים ורמז אל העליונים. אבל משה רבינו בשירת האזינו דיבר באופן מפורש, השמים והארץ. וגילוי זה רוצה רבי שמעון לכונן באדרא זוטא, כאשר מאריכים עוד במאמר הבא להתווכח עם הברייתות שכינו אל הספירות בשמות הרקיעים והגלגלים והכוכבים, ורשב”י אמר אין אנחנו בדרך הזה אלא באורחא דאורייתא קוראים אנחנו אל הספירות בשמות אשר קרא להם אביו, בשפה ברורה ובלשון מפורשת, למען לא יטעו בהם דורות הבאים שלא ידעו את הסודות הכמוסים בהם. וכך אכן עשה משה בשירת האזינו שהוא דיבור בסגנון היותר קרוב אל הסגנון הנבואי מרוב דברי משה, אבל גילה בהם שבדברי משה יש סודות מפורשים ואינם חוקים קבועים כמו שהיה מושג זה מובן אצל נביאים, אדרבה קביעות דברי משה הוא לפי שהוא השיג את הדברים וחידשם ולא ציטטם מפי אחרים, ואת זה דיבר באופן מפורש בשירת האזינו. [ועי’ פרדס רמונים שער ערכי הכינויים שחלק על ר”מ דלאון שאמר שסיבת ריבוי הכינויים בקבלה הוא להסתיר את הדברים, וכפי הנראה הזוהר להלן מתכוון גם הוא לחלוק על רעיון כזה].

195. מחדש זיין אן ווערן דעפרעסט – כוונות השופר חלק ב – ערב ראש השנה תשפ”א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 18 Sep 2020 04:07:07 +0000

194. מלך אוהב צדקה ומשפט – ערב ראש השנה תשפ”א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 18 Sep 2020 04:05:14 +0000

193. אן עדאלט האט ליב שארפס – ערב ראש השנה תשפ”א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 18 Sep 2020 04:02:38 +0000

192. וויאזוי זיין דער אייגענער רבי למעשה – ערב ראש השנה תהא שנת אייגענע פעולות.

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 18 Sep 2020 04:01:12 +0000

191. אז דער רבי איז א מאנקװין דארף מען אליינס – ערב ראש השנה תשפ”א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 18 Sep 2020 03:59:59 +0000

190. ער איז געגאנגען א מאסקע און דאך איז ער געשטארבען. זוהר וילך – משה נספה בלא משפט.

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 11 Sep 2020 16:38:27 +0000

הוקדש על ידי ידידי ספרא רבא הר”ר משה אליעזר ליבערמאן שליט”א

לעילוי נשמת זקיני הגה”ק רבי שמעון בן רבי יצחק יהודה ליבערמאן זצ”ל, אב”ד שעניא, מגדולי תלמידי החוזה מלובלין זי”ע שהיארצייט נתוודע לאחרונה לאחר שמצאו קברו וחלה בשב”ק זו, כ”ג אלול

לימוד התורה כסדרה וחזרתה דרך תשובה עליונה

א] הימים ימי תשובה, לומדים אנחנו בזוהר על סדר הפרשיות גם ללא יחס לימים אלה. שהלא אין עיקר התשובה לשקוע בחשבונות חטאים לבד אלא כפשוטו להוסיף בטוב, כהא דאמרו היה רגיל לקרוא דף אחר יקרא שני דפים. ואף הסליחות שאנחנו מתעוררים בבוקר לומר אפשר להבינם לא כבקשת סליחה אלא כהוספת תפילה, אם בכל יום מתעוררים לתפלה בשמונה נתעורר בשבע. וזו תשובה עילאה לחזור אל הוספת התורה והחיות למעלה מכל מקום חטא.

ב] אמרנו שאין רצוננו להתחיל מן מחשבותינו בלבד אלא ממחשבות הספר שנקרא, שכן מחשבותינו יש להם גבול ומה שיש לנו ללמוד מפי חכמים אין לו גבול. ואילו נחפש כל פעם רק מה ש’מדבר אלינו’ לפי הזמן והמקום לא נשתחרר ממעגל חשיבתנו המצומצמת לעולם. לפיכך עדיף לקבוע חוק קבוע לקרוא את הזוהר בתחילת הפרשה, ואף לא לבחור את הקטע לפי הנושא המעניין אותנו שאז שוב חזרנו למאסר מעגלי המחשבות שלנו. אלא נתחיל להתרגל במחשבות שלהם ומשם נלמד למקומנו. ועל זה אמרו ‘רועה זונות יאבד הון’ – האומר שמועה זו נאה שמועה זו אינה נאה מאבד הונה של תורה’. שכן אינו מרשה לנפשו להיכבש באור התורה אלא נשאר תמיד האיש שר ושופט עליה מבחוץ, ואין זו אלא כזנות ולא כנישואין שמוסר את דעתו ללכת אחרי התורה בכל מקום שתוליך אותו.

ג] כעת חזרנו שנית אל אותה פרשה שכבר למדנו בשנה שעברה, ועברה במחשבתנו מחשבות שמא נעבור לסדר לימוד אחר או לספר אחר. אך שבנו וראינו כי אור גדול זורח בחזרת התורה דווקא, שהרי כך הוא סדר התורה ‘וילך משה’, שעוברת עלינו תמיד מדי שנה בשנה, וכל שנה עוברים אנחנו אל התורה שלמדנו מכבר, והיא מצטרפת בליבנו לאופן חדש. אמרו בתיקוני זוהר ‘בכל אתר דמתחדשין רזין צריך לאחזרא עלייהו’, צריך לחזור עליכם בחשק כאיש שמחזר אחר אבידתו, צריך לחזור על כלל העניינים ולא על הפרט המתחדש בלבד, שכך הם פרשיות התורה ‘כל פרשה שנשנית לא נשנית אלא משום דבר שנתחדש בה’. ועל ידי חידוש אותו הפרט מתחדש גם כל הכלל ומאיר באור חדש וכללי יותר. וכך בתשובת השנה מצטרפת לה השנה לכדי סיפור שלם חדש, מתוך אותו פרט שנתחדש בה. ואין הקב”ה מחדש את השנה עד שיחדש בה דבר ואז היא נשנית משום דבר שנתחדש בה, וזוהי עיקר מאמץ הימים האלה לחדש דבר בעולם שיהא שווה לחדש את העולם עבורו.

הדרמה הגדולה של מיתת משה

ד] וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל. פסוק זה מיותר ובלתי מובן. וכי לאן אתר אזל משה דיימא וילך משה. וכלל דרשתו כאן אינה נראית מחדשת דבר, כי מהו אומר אלא את גילו וכי הוא עומד למות. וכבר קרא את יהושע ופקד אותו בפרשת פנחס. וכבר הכל יודעים שימות משה ואפשר לקרוא על כך בעוד כמה פסוקים בתורה. נעשה אזנינו כאפרכסת לשמוע את הגנוז במילים אלה ‘וילך משה’.

ה] הדרמה הגדולה של ספר דברים כולו ושל הפרשיות האחרונות שבו בפרטיות הוא הסיפור של מיתת משה. לא נוכל להפליג בגודל הדרמה הזו. שכן מיתת משה אינו כמיתת רב ומנהיג בעלמא שחבירו יורש אותו. אבל משה רבינו הוא גוף ועצם התורה. בימיו לא היה הוא מלמד ‘תורת משה’ שאפשר למסור אותו לתלמיד. אבל הוא היה תורת משה בעצמו. הקושיא המתעוררת במיתת משה אינו שצריך רבי חדש ללמד אותנו את התורה אלא שמתה התורה עצמה, וצריכים אנחנו למושג חדש של תורה בכלל שמאפשר לרב שאינו מביא עוד תורה חדשה מפי הקב”ה ללמד אותנו את התורה ולהמשיך את תורת משה. וכל הפרשיות האלה מתאמצים ביותר להנכיח את השבר הזה ואת פתרונותיו הרבים והשונים, בכתיבת התורה, בחקיקתה על האבנים ועל הלוחות, בכריתות ברית, בהודעות נבואיות על העתיד, ובעוד דרכים מגוונות.

ו] וילך משה צופן בתוכו את כל הדרמה הזאת, צריך לשמוע הליכה זו באיזה אופן הלך. אין הפסוק מפרש אבל מבינים אנחנו מתוך הענין שהלך משה באופן שכתוב ‘וילכו בלא כח לפני רודף’. שכך הוא ממשיך ‘בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא’. אם כן הליכה זו שהלך משה, הלך כגוף בלא זרועות שיתמכו בו. כי כל ימי משה היו לצדדיו אהרן ומרים והם תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד [וכן חור שתמך בידו בזמן מלחמת עמלק אמרו שהיה בנו של מרים], והיתה עמידתו והליכתו שלימה. וכעת כבר נפרטו אהרן ומרים וכבר נחלש משה, והוא הולך כהולך בלי ידיים. בלא כ”ח שהוא פעמיים י”ד. עלינו לדרוש מה תקנה תיקן משה למצב הזה. אך בטרם נעשה כן נעמיק עוד להבין את מדרגת משה ואהרן.

ויזכור ימי עולם משה עמו – אתה י”י אבינו

ז] פתח רבי חזקיה בפסוק ‘מוליך לימין משה זרוע תפארתו’. וכאשר מעיינים אנחנו בכל הפרק מוצאים אנחנו את כולו עוסק במצב הזה. וכן הוא הכלל שכל פתיחה אינו צירוף המילים המצוטטים בלבד אל הפרשה שלנו אלא על ידו מצטרפת כל הפרשה. והנה פסוק זה הוא בתפילה נוראה שחיבר ישעיה הנביא בסוף ספרו, שהוא מתחיל [ישעיה סג, ז] ‘חסדי י”י אזכיר תהלות ה’, ומזכיר את חסדי המקום על ישראל בדורות הראשונים, ‘בכל צרתיו לו צר ומלאך פניו הושיעם’, ואז ‘והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב’. ובאותו זמן המרי ‘ויזכור ימי עולם משה עמו’, נזכרים הם בימים הטובים שלהם אשר מעולם שהיה משה ועמו, ‘איה המעלם מים את רועי צאנו, איה השם בקרבו את רוח קדשו, מוליך לימין משה זרוע תפארתו, בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם’, וכך הוא ממשיך בתיאור הנהגת ה’ אותנו במדבר, ומסיים ‘הבט משמים וראה זבול קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורותיך המון רחמים ומעיך אלי התאפקו, כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה י”י אבינו גואלנו מעולם שמך’. הרי בתפילה זו הזכרת הנהגה המופלאה בימי משה, וכיצד בדור אחרון אין אנו רואים דבר מכל זה ופונים אנחנו אל הא”ס בעצמו גואלנו מעולם שמך.

ח] וכיצד ביאר רבי חזקיה את הפסוק, לא בביאור מילולי יבש בלבד, אלא מסר את חיות הפסוק עצמו. שכן פעמים רבות מבאר אדם פסוק בכל פרטי מילותיו והקשרי משפטיו והוא מדייק בה היטב, אבל נחסרה לו כל החיות וכל הרגש של הפסוק. ולהיפך ייתכן אדם שמחסיר מלדייק נכונה במילות הפסוק אבל הוא מבטא את הרגש של הפסוק ואת הדרמה שבו, וזה כיוון אל האמת יותר מן השני.

ט] אמר רבי חזקיה, זכאין אינון ישראל. כאן תיאר את גודל המעמד של ישראל בזמן משה. שבו רצה הקב”ה בישראל. ורצון זו קודם לכל כמו שאומרים ורצית בנו, מספירת הכתר המעוררת את הרצון ומשרה אותו בנו, בטרם יבחר בנו ובטרם יצווה אותנו ויתן לנו תורה ומצוות. השליחות הראשונה של משה לפרעה היתה ‘כה אמר ה’ בני בכורי ישראל’. סוף פסוק. הודיע חביבות ואהבת הקב”ה לישראל. שהם בנים ולא בנים בלבד אלא בכורים [וביאור בנים ראה פרשת ראה]. ועוד קרא להם אחים, ככתוב למען אחי ורעי אדרבה נא שלום בך. וכתיב מי יתנך כאח לי. ואמרו לא זז מחבבה עד שקראה אחותי. והתקין אותם כצורה עליונה, מסובבים שבעה ענני הכבוד שהם שש קצוות העולם בשש ספירותיו, וה’ הולך לפניהם יומם בענן השביעי כשכינה שהולכת לפני ששת הימים לתור להם מנוחה. ולא עוד אלא ששלשה אחים קדושים הלכו ביניהם, שהם משה אהרן ומרים, ובזכותם היה להם שלשה מתנות טובות מן ובאר וענני הכבוד, והם כדוגמת שלשת הקווים של ההנהגה העליונה ימין שמאל ואמצע. ומיד כאשר מת אהרן כתיב וישמע הכנעני מלך ערד כי בא ישראל דרך האתרים, מהו ‘כי בא ישראל’, כאיש שהולך ללא יד ימינו, שנעלמו ענני הכבוד כי גווע אהרן, והכנעני הוא מלך ערד היושב בנגב היינו הוא הקליפה בדרום המכוונת כנגד החסד מידתו של אהרן ולפיכך שם לב כי גווע אהרן וילחם בישראל וישב ממנו שבי, והוצרכו ישראל לידור נדר לי”י להינצל ממנו.

אהרן בזכירת חסד ה’ כל יום המשיך ענני הכבוד

י] נבאר מעט מהות מאמר זה המשייך את שלשת המתנות הטובות לזכות שלשת הרועים [ואמנם הבאר בזכות מרים לא נתבאר בזוהר כאן והוא שייך אל השירה שנתבאר בזוהר בהמשך הפרשה בביאורו למהות שירת האזינו ושם הזכיר לבאר יצחק שהוא באר מרים]. כי בכל פעם שאומרים זה בזכות זה אין הכוונה שיש לתלות על ענני הכבוד שלט שכתוב בו ‘זאת נדבת אהרן הכהן’, ולהודיע את שכרו בלבד. אבל הכוונה בזה כי כל תופעה בעולם ובהנהגת י”י את ישראל נובע ממדרגה רוחנית עליונה. וכשם שישנם ענני הכבוד מסובבים בחיצוניות כך ישנם לעומתו עבודה פנימית הנקראת ענני הכבוד, ואהרן הכהן היה עומד כל ימיו על מדרגה זו והיינו שבזכותו היו ענני הכבוד.

יא] וכך יכולים אנחנו לקיים מהות מידת אהרן הכהן שהם ענני הכבוד. וזוהי מצוות חג הסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. מידת אהרן הוא החסד, בסוד הכתוב יומם יצווה הויה חסדו. וביאר הזוהר שיש ימים רבים אבל יש יום אחד שהוא נקרא יומם, דאזיל עם כולהו יומין. מידות רבות קבע הקב”ה בעולמו יום ראשון חסד יום שני גבורה יום שלישי תפארת וכן הלאה. ובני אדם רבים קופצים ונזרקים מזה אל זה כסדר ימות השבוע. אך אהרן הכהן היה מקריב בכל יום את קרבן התמיד, והיתה מידתו חסד אל כל היום, ובכל יום התעורר וזכר את אהבת וחסד י”י על ישראל. כבני ישראל המתעוררים בבוקר בבוקר במדבר ורואים מסביבם את ענני הכבוד. קביעות תמידות זו של אהרן באהבה וחסד הוא עצמו ענני הכבוד שהם בזכותו והם תמכו את ישראל ביד ימינם. והיינו מוליך לימין משה – זרוע תפארתו. לימינו של משה הוליך הקב”ה את זרוע תפארתו דהיינו אהרן.

משה הביא תורה מן השמים ולחם מן השמים כל יום

יב] מדרגת משה היה המן. משה רבינו הוריד את התורה מן השמים וכמו כן הוריד לנו לחם מן השמים. קשה עלינו לצייר את מדרגת התורה בימות משה כשם שרחוק מאיתנו לצייר חיים של מן לחם מן השמים. כי הם מדרגה אחת בהשגת משה רבינו. בזמנו של משה רבינו לא היה מושג של זכירת התורה וקביעתה, ולא היה מושג של ספק שיש לפתוח ספרים ולדרוש בחכמים לדעת את דבר התורה. כי משה רבינו היה התורה בעצמו ואם נתעורר ספק היה אומר עמדו ואשמעה את אשר יצוה ה’ לכם. כמו המן עצמו שהיה יורד כל יום מן השמים ולא היו מותירים ממנו מיום לחבירו. מדרגת הבטחון הזו של המן הוא מדרגת הבטחון הקיימת בתורת משה, הדא הוא דכתיב בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים.

יג] פני משה כפני חמה. השמש אורה בעצמה ומתחדשת בכל יום ואינה צריכה להסתמך על אחרים ולזכור. ואילו בימי יהושע פסק המן מן השמים ופסקה התורה מן השמים. וכיון שבא יהושע מה כתיב ‘ויאכלו מעבור הארץ’. כאן אכלו לא לחם מן השמים אלא לחם מן הארץ. והיתה תורתם ‘לא בשמים הוא’ אלא בארץ. ופתאום חייבים לחרוש ולזרוע ולקצור שהם בתורה ללמוד ולזכור ולחזור ולעיין ולפלפל, כי כל תורתם כמו אור הלבנה ספיחי השתקפות אור החמה בה ולא אור חדש בהיר כל יום. אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה.

יד] כשם שזו מעלת משה בפרנסה שהיה מפרנס את ישראל במן כל יום, ובתורה שהיה מלמד את ישראל כל יום. כך הוא מדרגתו בהנהגה שהיה מנהיג אותם כל יום. ‘על פי ה’ יחנו על פי ה’ יסעו’. וכאשר אמר הקב”ה למשה הנה מלאכי ילך לפניך מה ענה לו, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. כל מדרגתי וענייני הוא ללכת בבהירות פניך כל יום ולא על ידי מלאך ושליח והנהגה קבועה אשר לא ישא לפשעכם. ואילו בזמן יהושע כתיב ‘ויהי בהיות יהושע ביריחו’ מיד בא המלאך ויאמר אני שר צבא י”י. הגיע המלאך בימי יהושע ולא היתה זו הנהגת פנים עצמם, כד”א ומלאך פניו הושיעם. המלאך הוא הנהגה של חוקים קבועים שאין לעבור עליהם ושצריך להקפיד עליהם, ושיש לזכור אותם מיום ליום כי אינם משתנים. העומד באור יום איננו צריך למפה כי יראה את אשר לפני ואילו ההולך בלילה לאור הירח צריך למפות ולדרכים וחוקים והקפדות שלא יטעה בדרכו. וכיון שנגמרו ימיו של משה והגיע זמן יהושע למלוך הרי זו הליכה מסוג אחר לגמרי, לא ‘מוליך לימין משה זרוע תפארתו’, אלא ‘וילך משה’.

וילכו בלא כח התפשטות משה בכל הצדדים

טו] אע”פ שחזרו העננים והבאר גם הם בזכות משה, עדיין נאמר על הליכה זו של משה וילכו בלא כח לפני רודף. וביאר רבי גרשון העניך. כי כח משמעותו התפשטות הכח בכל צדדיו ובכל האפשריות. כמו שאומרים אנחנו כ”ח הם ב’ ידים, כי אפשר לראות 2 ידיים בלבד. ואפשר לפרט עוד שיש 5 אצבעות בכל יד. ואפשר לפרט עוד שיש 14 פרקים בכל יד, עד שהפירוט היותר גדול של 14 פרקים בכל יד פעמיים הם 28 וזה כ”ח. וכן הוא בשם י”י שאפשר לראותו בנקודה בעלמא, ואפשר להרחיבו ולמלא אותו עד עשר אותיות. ואפשר למלא את אותם אותיות המילוי עצמם עד שיהיו כ”ח אותיות. זוהי ‘כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה’, בכח מלא, ככתוב ועתה יגדל נא כח אדני.

טז] ואמנם כאשר חזרו באר ועננים בזכות משה, היינו נאספו שוב אל מקורם בתפארת שהוא מקומו של משה, כי בוודאי משה הוא שורש הכל ויש בשורש כח כל הענפים. אבל כח זו מצומם הוא בנקודה שלו ואינו מתרחב ומתפשט להתבטא בכל הצדדים. ולפיכך כל המשכה של ענפי הצדדים מכח השורש עצמו אינו אלא דיעבד לגבי התפשטותם בשבעה קני המנורה באהרן ומרים שיהיו בכח שלם. כי אין זה שלימות לאדם לומר שבמוחו נמצא כח כל אבריו ואם נשרו כל אבריו עדיין יש לו את ציורם במוחו. אבל זהו וודאי חולשה גדולה וילכו בלא כח, וילך משה.

יש נספה בלא משפט

יז] היינו דאמר רבי אלעזר, ארבים שנה האירה שמש לישראל עד שבאה זמנה להיאסף לסוף ארבעים שנה והאירה הירח. אמר רבי שמעון היינו דכתיב יש נספה בלא משפט. כתיב במשלי [יג, כג] ‘רב אוכל ניר רשים ויש נספה בלא משפט’. ופירש”י בשדות הרש יש לפעמים אוכל הרבה אבל לפי שאין יודעים לשמור אותו נכון הוא נספה. וחכמים אמרו במסכת חגיגה שיש מת בלא משפט ולא ידע רש”י ליישב את זה עם תחילת המקרא. אבל הוא כי לפעמים ישנם מאורעות שהם שלא במשפט, שכבר טרח העני ויגע בשדהו ואסף אוכל רב, אבל ישנם עוד חוקים במציאות ששכח אותם כיצד לשמור את האוכל שלו, ולפיכך אע”פ שטרח ויגע אינו אוכל משלו והוא נספה לפי שלא ידע את המשפט השייך לו. ובמסכת חגיגה אמרו רב יוסף כאשר הגיע לפסוק זה היה בוכה, כי וודאי על כך ראוי לבכות ולצעוק שיש מי שנספה ללא משפט הראוי והעולם מתנהל בחוסר צדק.

יח] ושאלו על זה בגמרא וכי יש כדבר הזה שימות אדם בלא עיתו. וענו אין, כי רב ביבי ראה מלאך המוות ששלח את שליחו להביא את מרים מגדלא נשיא והביא בטעות את מרים מגדלי דרדקי והרג אותה מכל מקום. היינו כי לפעמים נגזרה גזירה באופן מסוים ושוב נמסר ביד שליחי הדין ואין המשפט הראוי שולט אלא שורת הדין כפי המילה והגדר שבו נגזרה גזירה והורגת אפילו מי שאינם ראויים לכך. ומעין זה מצאנו בכמה מקומות כיון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין ואין המשפט הראוי שולט, מאחר ונמסר הדין ביד כוחות הדין עצמם ולא נשאר ביד המשפט עצמו תמיד, ולפיכך צריך ליזהר מאד בכחות הדין בעת כזאת כי לא יספיק לאדם להיות ראוי לחיות לפי המשפט אלא צריך ליזהר עוד יותר לפי הדין הגמור, שהוא הנקרא צדק בזוהר [וביארנו עוד פרשת תזריע-מצורע].

יט] רבי שמעון מסביר שמיתת משה הוא ממש הפסוק נספה בלא משפט. כי משה רבינו הוא מידת המשפט, קו אמצעי ספירת התפארת. היינו כי משפט הוא האיזון השלם של כל הצדדים את מי להעניש ומי לרחם והולכים אחר רוב וחוקים ישרים כאלה. ואילו צדק הוא המידה התובעת הדין הגמור למצות עומק הדין ולא לוותר על שום פרט. וכן להיפך חסד תובע לרחם על הכל ולחון. וביניהם הוא מידת המשפט שאינו מידת הדין עצמו אלא המשפט השופט מתי לדון ומתי להעניש ומה שיעור העונש ומתי לרחם [ועי’ מו”נ ח”ג פנ”ד]. והנה זהו מדרגת השמש של משה שאמרנו, שהוא מסוגל להתנהל בכל יום לפי האור האמיתי באותו פרט ובאותו שעה. ואילו כאשר נאספת מידת המשפט, נמסר העולם לדיני הצדק, דיני המלאך שאינו נושא לפשעים, ואז אין למי לפנות שיעשה משפט וצריך ליזהר עד הקצה האחרון כמידת יהושע בן נון.

כ] בל יקשה בעיניך ענין זה הייתכן להיות כדבר הזה לפי מידת הצדק העליון, כי על כל פנים מוצאים אנחנו מידה זו נוהגת מול עינינו במציאות ממש. הרי שמירת הבריאות של האדם ממידות המשפט הוא, כשם שיש שכר ועונש רוחני על מצוות כך יש שכר ועונש גשמי שהשומר את בריאותו לא יחלה והמזלזל בו יחלה, כהא דאמרו הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים. והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. והם מצוות שמירת הבריאות ומצוות שמירת התורה. ואמנם בשניהם נוהג לרוב מידת המשפט שהוא האיזון ללכת על פי רוב. כי דרך משל אם אדם אוכל רוב ימיו מאכלים טובים ופעם אחת או כמה פעמים אוכל מאכלים רעים על פי רוב לא יחלה מזה, כי העולם נידון אחר רובו גם במציאות המוחשית הטבעית שלו. אבל לפעמים יש עידן ריתחא שמידת הדין שולטת. וכמו לדוגמא שישנה מגיפה מסתובבת בעולם, וכל מי שנגע בו הוירוס של המגיפה יספה ויחלה. ובאופן זה לא יספיק לאדם להיות נשמר על הרוב, ויאמר מה אשמתי אין זה מידת משפט אם שמרתי על עצמי ברוב הזמן שפעם אחת בלבד הוצרכתי לצאת בלי זהירות ונחליתי. כי כך היא מידת הצדק כשאינה מיושבת עם המשפט להיות מצוי בכל פרט ופרט ולמצות את עומק הדין. ואם באותו פעם נדבק הרי נדבק ואין לו תקנה אלא ברחמים רבים. וכך הוא ממש לענין המצוות. שבאופן רגיל נידון האדם אחר רובו ואם חטא חטא אחד לא ימות בגלל זה. אבל בזמן ששולטת מידת הצדק בעולם בלבדה הרי אפילו ימצאו עליו חטא מועד מאד כמו שמצא מלאך המוות באותה מרים שלא נזהרה בדבר קטן של זהירות, מיד יתפס עליו וימות בו.

שמא יקדמנו אחר ברחמים

כא] רבי שמעון מסביר דוגמא מרכזית להיות האדם נספה בלא משפט, שדוגמא זו מגלה גם את סוד הדבר לפי האמת. והוא מה שאמרו בגמרא שמותר לארס נשים אפילו במועד שמא יקדמנו אחר. ושאלו הייתכן שיקדמנו אחר והלא בת קול יוצאת בת פלוני לפלוני. וענו שמא יקדמנו אחר ברחמים. ומביאים שם עובדה של אחד שהתפלל שיזדמן לו אשה מסוימת. וכאשר אמרו לו שאין ראוי להתפלל על כך כי אם נגזרה לו נגזרה התפלל שלפחות ימות הוא או היא ולא יראה אותה בידי אחרים. שמענו מכך מציאות דומה לזו, שאמנם ישנה גזירה של בת פלוני לפלוני, שזה היה ראוי לפי המשפט. מכל מקום אין לסמוך על זה כי ישנם אופנים שונים של הצדק שגובר על זה ויקדמנו אחר ברחמים, ולא עוד אלא שיוכל למות על ידי תפילות השני אם הגיע זמנו של השני לקבל את בת פלוני זו.

כב] ר”ש מראה כי ענין זה נובע בעצמו מן הפירוד של צדק ומשפט שהם דכר ונוק’ שבעולם. כי כל הנשמות יוצאים ממקורם זכר ונקבה, ככתוב זכר ונקבה בראם. וכאדם הראשון שנברא דו פרצופים. אבל משבאו לעולם נפרדו דרכיהם ואין אדם מכיר את זיווגו באופן טבעי, עד שהוא מחפש אחר הצלע שאבדה ממנו ומוצא אותה ברחמים גדולים. הרי העולם ללא משפט, כי הזיווג המקורי של האדם נעלם והוא צריך לגלותו שוב בצדק. ולפי שהעולם הוא כך, ייתכן שבין כך ובין כך ישא אחר את אשתו המקורית ולא תהיה לו.

כג] ואז כאשר מגיע זמן שנגזר בת פלוני לפלוני, הרי לפעמים גורם זה שהבעל הראשון ימות, אע”פ שאינו ראוי למות מצד עצמו. אבל לפי שהגיע זמנו של השני לקבל את זיווגו האמיתי הרי הוא נדחה מפניו ועל חטא קל תופסים אותו ומת. והנה זה אינו לפי המשפט אבל הוא לפי הצדק. ודוגמתו אנחנו רואים כי יש אדם שמשהו שייך לו בעצמותו כי זו חלק נשמתו. ויש אדם שעושה משהו כי כל אחד יכול לעשות הרבה דברים, אבל אין זה עניינו באמת. והנה מי שהדבר שייך לעצמותו, וודאי ינהג בו מידת הרוב. ואפילו אם יום אחד ייכשל מה בכך. ואולי אפילו אם הרבה מן הזמן ייכשל לא יאבד את חלקו כי היא חלקו באמת. ואילו העושה כן מצד היכולת אבל לא מצד העצמיות, הנה בדבר קל יאבד את זה. וכך מי שזו אשתו באמת, כל רוחות שבעולם לא יזיזו אותם זה מזו. אבל מי שאין זו אשתו האמיתית אלא הגיעה אליו מתוך שבעולם אין ניכר תמיד מי שייך למי, הרי בדבר קל יפסיד אותה ויירש אותה הראוי לה מצד עצמותו.

מאה מיתות ולא קנאה אחת

כד] שאל רבי אלעזר לרבי שמעון, ולמה יצטרך האיש הראשון למות, וכי לא עדיף שיתגרשו ראשונים ויוכל בן זוגה לקחתה. על כך ענה לו רבי שמעון במה שראינו מן הסיפור במסכת מועד קטן. כי אין זה טובת האיש הראשון. כי האיש הזה שלוקח אשה שאינה שלו בעצמותו מן הסתם חשק גדול יש לו אליה, והוא יעדיף למות מאשר לראות את אשתו ביד אחר, ולטובתו הוא מת, כפי שהתפלל אותו אדם שימות ולא יראה את האשה ביד אחר.

כה] כך קרה גם לשאול המלך, אמרו תענית ה, ב שהגיע זמנו של דוד למלוך. ולא רצה לבטל את שאול שהוא מעשי ידי שמואל בחייו. אמר הקב”ה מה אעשה, ימות שמואל צעיר ירננו אחריו. לא ימות שמואל ולא ימות שאול, כבר הגיעה זמנו של דוד למלוך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, אלא קפץ זקנה על שמואל וכך מת. הרי שעדיף לשמואל ולשאול למות, מאשר שיהיו כפופים לדוד. ומשהגיעה שעתו של דוד למלוך עלתה לשאול מלכותו באחת אפילו שאין זה ראוי מן המשפט, וכפי שלמדנו.

כו] וכך מת משה רבינו עצמו. אמרו במד”ר פרשתינו שאמר משה אם הגיע זמנו של יהושע אלך אני ואהיה תלמידו. הלך אצלו וקיבל פניו כתלמיד. יצאו לאוהל מועד והלך משה לשמאלו של יהושע. ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם ודיבר עם יהושע. משנסתלק עמוד הענן שאל משה ליהושע מה אמר לך הדיבור. אמור לו יהושע כאשר אתה דיברת עם השכינה לא סיפרת לי כל מה שאמר לך אף אני לא אספר לך. [משמע שקיבל משה גם נבואות שלא נצטוה למסור אותם לישראל]. באותו שעה הסכים מה למות, אמר מאה מיתות ולא קנאה אחת. כי קשה כשאול קנאה.

כז] וודאי קנאה זו עצמה משורש ‘לא-משפט’ הוא. שכן קנאה ראשונה בעולם הוא קנאתה של לבנה בחמה אמרה אי אפשר לשתי מלכים להשתמש בכתר אחד. ומאז יש נספה בלא משפט שנתרחקה לבנה מן החמה ואין אדם יכול לסבול להיות עבד לתלמידו ואפילו הוא משה שהוא כחמה. וכך אמר הזוהר, ‘ויאמר ה’ אלי אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה’. אמר לו הקב”ה מבקש אתה להכחיש את העולם. שמא ראית מימיך חמה עובדת ללבנה, או חמה קיימת בשעה שהלבנה מאירה, אין זה אפשרי מדרכו של עולם מאז ששת ימי בראשית שנחלקה לבנה עם החמה. ואמרו במדרש שכל אותו יום נתקשה כנגד משה ואמר שלא תשקע החמה עד שימות משה, ומיתת משה היא שקיעת החמה, ואינה יכולה לשמש יחד עם הלבנה ולהיות בטלה אליה. [ועי’ עוד בבא בתרא שדיברו על הקנאה שכל אחד מתקנא בכבוד חבירו ועל כך הביאו מאמר הזקנים פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותה בושה].

החמה שוקעת להאיר ללבנה – ויזכור ימי עולם משה עמו

כח] וסיימו במדרש שכל זה בזמן הזה, אבל לעתיד לבוא יחזור משה וינהיג אותם שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו. היינו משה הוא משיח שינהיג את ישראל שוב בעתיד. והכיצד, אלא שבאותו שעה לא תהא שם קנאה. ויוכל משה להנהיג את ישראל בעצמו עם יהושע ויהיה אור הלבנה כאור החמה.

כט] ואף בזמן הזה כן הוא בהעלמה. שכן אע”פ ששקעה חמה ואוכלים אנחנו לחם מן הארץ. אין זה סוף עומקו של דבר. דייק הזוהר את הכתוב להלן ‘קרא את יהושע ואצונו’. ולא מצינו מה ציוה הקב”ה ליהושע, שלא אמר אלא למשה הנך שוכב וגו’. והרי ‘ואצונו’ זה נשאר תלוי ועומד, מתי מצוה ה’ ליהושע. אבל קיומו הוא כל ימות יהושע עצמו וכל הדורות. כי ציווי זה לא מפי הקב”ה לבד הוא אלא מפי נשמת משה שהתלבשה ביהושע וממנו קיבל אורו. כמו השמש השוקעת שאכן אין לנו אורה אבל כל אור הלבנה אורה היא, עד שניתן לומר שלא שקעה חמה אלא שתוכל להאיר ללבנה לפי דרכה. כך לא מת משה אלא שיתקיים דרכו ‘ואצונו’ ליהושע, וכך כל ימות יהושע וכל הימים הרי חיי משה בתוך ליבם ודעתם של חכמי ישראל כהא דאמרו אתפשטותא דיליה בכל דרא ודרא, ובמידה זו הרי אותה הבהירות של ציווי י”י למשה קיים אף אצל יהושע, אע”פ שתורתו של יהושע מתוך האספקלריא של משה היא יונקת, והמבין דבר מתוך דבר ידע לראות את אור החמה בפני הלבנה עד שתהא אורה כאור החמה בגילוי.

זוהר נצבים וילך – תשפ

189. זוהר חדש כי תבא : נחמת התוכחה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 04 Sep 2020 16:41:08 +0000

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה”ח ר’ מענדי רוזנגרטן שליט”א

תיקוני הזוהר נובעים מפרשיות הנקראים בזמני אלול

א) בפרשה זאת לא נדפסו מדברי גוף הזוהר, כדרך כמה פרשיות בסדר דברים. אך מצאנו בו מאמר חשוב בספר זוהר חדש. והנה תחילת המאמר נדפס בתחילת ספר תיקוני זוהר, ונרשם שם שהמשך המאמר נמצא בזוהר חדש כי תבוא. לפי הנראה לי נועד מאמר זה להיות תחילת הקדמת ספר התיקונים אלא שנשמט משם לרצון המדפיסים להדפיס זוהר על סדר פרשיות התורה. ומעניינו אני למד שמאמר זה עוסק בתיקון הגלות על ידי המשכיל, הנדרש במאמר זה בפסוק ‘למען תשכילו את כל אשר תעשון’, וזו מביאתו לפתיחת התיקונים בפסוק ‘והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע’. כן נראה שנדרש בו בסוד הציפור הנודדת מן קינה ועשיית קן לה על ידי דברי תורה, והוא מענין הנדרש בתחילת הקדמת התיקונים על פרשת כי יקרא כן ציפור. והנה זה דרשה הנובעת מפרשת כי תצא.

ב) נראה מזה כי אכן חכמי הזוהר עסקו בחיבור ספר התיקונים בזמנים אלה שהם פרשיות כי תצא כי תבוא, והיינו בימי תחילת חודש אלול. ולכן נחסר מחיבור הזוהר עצמו בפרשיות אלה להיות עסקם בחיבור התיקונים, ובסודות המועדים הגדולים הבאים עלינו לטובה. ונמצא מנהג קריאת התיקונים בחודש אלול, נובע מגוף חיבורו. ויפה עשה המדפיס שכבר בדפוסים הראשונים הדפיסו ספר התיקונים מחולקים לימי החודש. וכבר רמזו כי פתיחתו רבי שמעון ‘אזל ליה וערק למדברא’ ראשי תיבות אלו”ל.

ג) ולפי זה מובן לשון פתיחת התיקונים שנראה שמגיע ממקום אחר ‘ודא אתקרי תיקוני זוהר’, ופותח פתאום ‘קום רבי שמעון וכו’. כי אלה הם המשך דברי שבח הזוהר על רשב”י בסיום המאמר הנדפס בפרשת כי תבוא, ושם האומר ‘קום רבי שמעון’ הוא אליהו זכור לטוב שהוא הלומד עם רשב”י בכל הדרוש הזה. ואחר שהעמידו את סוד הגאולה והנחמה הנודע למאן דאית ליה ליבא, הזמין את רבי שמעון לפתוח מילין קמי שכינתא ולתקן את הזוהר ופתח והמשכילים יזהירו וגו’.

אליהו מודיע לרשב”י את העולם ויונה מודיעה לעולם את רשב”י

ד) הזוהר מספר את סיפורה של פרשה זו ושל תיקוני זוהר כולם בתוך סיפור בריחת רשב”י למערה. נתבונן בכולו וכיצד נהפך לסיפורו של הזוהר הזה והנחמה הזו עצמה. במסכת שבת דף לג, ב למדנו אודות בריחתו של רשב”י ור’ אלעזר בנו למערה, על ידי דברי גנאי על מלכות רומי שהשמיע רשב”י ונשמעו דבריו למלכות. למדנו שם כיצד ברח רשב”י ולא נודע לאיש מקומו כי אפילו מאשתו היו חייבים להעלים אותו, וכל כך גברה העלמו עד שלא היה מי שיודיענו בסיום י”ב שנה שמת הקיסר ובטלה הגזירה, עד שבא אליהו ז”ל ועמד פתח המערה והודיעו. המאמר מסתיים בשבח התורה שהעמיק בה רשב”י בישיבתו במערה עד שגבר על חתנו רבי פנחס בן יאיר בתורה ואמר אשריך שראיתני בכך.

ה) הסיפור שבגמרא פתרה את בעיית התקשורת עם רשב”י מצד אחד, כיצד נודע לרשב”י שהגיע זמן גאולתו, על ידי אליהו. אך הוא משמיט לגמרי מלספר על הקורה מצד השני. כיצד הגיבו חברי רשב”י להעלמתו ובריחתו, מה עשו הם בבית המדרש כל הימים שהיה רשב”י נסתר מהם. מה היו הם אומרים על העניין הזה שמתוך שר’ יהודה שיבח את המלכות ורשב”י גינה אותם נעשה ר’ יהודה ראש המדברים בכל מקום, היינו באסיפותיהם לעסוק בדברי תורה, ר’ יוסי היה חייב לגלות, ורשב”י היה חייב להסתתר לגמרי. ובאמת כאשר לומדים אנחנו במשנה רואים אנחנו כי אכן רבי יהודה הוא ראש המדברים בכל מקום, והוא התנא המוזכר במשנה יותר מכל תנא אחר. ונשמע שזה הדבר נובע מגזירה זו, והייתכן כדבר הזה. השאלה נשארה תלויה באוויר, אל רשב”י היה אליהו בא ומודיעו את מצב העולם, אבל מי יודיע לעולם את מצבו ותורתו של רשב”י?

ו) את כל ספר הזוהר ניתן לראות כניסיון לפתור את חוסר הצדק הזה. אם רבי יהודה נהיה לראש המדברים בכל מקום במשנה לפי גזירת מלכות הרשעה. יש להעמיד את רשב”י לראש המדברים בכל מקום בעולם הנסתר, כלומר במערה שלו, כלומר בספר הזוהר שהוא תורת המערה שלו שבו הוא בראש המדברים ומלמד לכל. בתיקון הזה נעשה לא רק פתרון לשאלה החסרה בסיפור שבגמרא אלא גם תיקון מהותי. כי כפי שראינו מהגמרא כאשר למד רשב”י במערה הגיע להשגה כזו בתורה עד שגבר על חבריו עשרת מונים. וכאשר התלונן רפב”י על כך, בדין התלונן. שהרי התנתק רשב”י מחבריו בזה, ובוודאי אילו היה נשאר בבית המדרש לא היה מפסיק מהיות תורתו אומנתו כל אותם השנים, ועדיין לא היה מגיע לאותו מדרגה גדולה בתורה. אם כן דווקא התבודדותו מחבריו היא שהביאה אותו להתעלות עליהם בתורה. נמצא הנתק שבין רשב”י וחבריו בתורתו כפול הוא, מצד ריחוקו במערה, ומצד עצם דברי תורתו שם שהם תורת היחיד המתבודד במערתו המגיעה למקומות שאין להגיע אליהם בדיבוק חברים. ואת התורה הזו קורא ספר הזוהר לספר מפי רשב”י.

ז) מספר הזוהר בהקדמת בראשית (יא, א), כיצד נודע לחברים כי בטלה גזירה ויצא רשב”י מן המערה. על ידי שני ציפורים שראה רפב”י שטים באוויר, והבין מתוכם שהם הולכים ושבים למקומו של רשב”י. באו אליו הציפורים ובפיהם של אחד מהם פתקא וכתוב בו דרשב”י נפק מן מערתא. (וגם שם מסופר זה כהקדמה לפתיחת רשב”י בפקודי אורייתא). הציפור, היינו היונה, היא יונת דואר, בפיה היא מביאה פתקא והיא שמביאה לעולם את תורתו וגאולתו של רשב”י. ספר הזוהר וספר תיקוני זוהר הם הפתקא שנמצאה לנו בפיה של היונה, ‘והנה עלה זית טרף בפיה’, המביאה מן הסתר תורה זו. ואת עניינה נלמד מהמסופר בזוהר כי תבא.

נאמנות היונה ואונאתה

ח) וודאי כל אותם הימים שהיה רשב”י נעדר מבית המדרש היו חבריו משתוקקים אחריו מאד, מי יפתור להם את התעלומות שהיה רשב”י רגיל לפתור להם. כל פעם שרבי יהודה פתח את דבריו נזכרו הם בצערם על שאין רשב”י פותח את הדברים, ואף ר’ יהודה עצמו ידע את זאת. אך מה להם לעשות, ואין למצוא אותו. יום אחד התקשו החכמים בקללות שבמשנה תורה בפרשת כי תבוא, הייתכן שאין בה הבטחות ונחמות כפי שמצאנו בקללות שבתורת כהנים, ולא ידעו לענות על זה. קם רבי יהודה בר עילאי עצמו על רגליו ואמר חבל על גריעותא דבר יוחאי, כי הרי אני ראש המדברים איני יודע לענות על כך, ואילו היה חברינו ר’ שמעון כאן בוודאי היה לו לענות על כך. ואין מי שיודע את מקומו של רשב”י ואם יש מי שיודע הוא מחוייב להעלים זאת אפילו מחברי בית מדרשו מפחד המלכות המגעת עד לתוככי בית המדרש. הצטערו החברים על קושייתם בתורה, על קושי הגלות המבוארת מקושיא זו עצמה, ועל גלותו של בר יוחאי מאיתם שהוא העלם דברי התורה מהם עצמם.

ט) בוקר אחד יצא רבי יוסי, בנו של רבי יהודה (ולא רבי יוסי חברם של רבי יהודה ורבי שמעון שגלה) וראה ציפורים רבים טסים, ויונה אחת הולכים אחריהם. רבי יוסי זה חכם היה ומקובל היה. לא היה מתבונן בעולם מבלי שהיא תרמוז לו את רמזי ערכי הכינויים של מדרשי התורה. וכאשר ראה ציפורים רבים ויונה אחת הולכת אחריהם לא ראה בהם ציפורים אלא מדרשי תורה וסודותיה שהם המדברים בכינויים הללו. קרא ואמר יונתי, הלא את נאמנת לנו מימי המבול, כאשר מצא נח שאין לסמוך על העורב להודיע לו את מצב העולם שמחוץ לתיבה, אבל היונה נאמנה לו והודיעה לו. יונתי, הלא כנסת ישראל ליונה נמשלה שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף, ולמדנו שזה אלישע בעל הכנפיים שבשעת גזירת המלכות היה מניח תפילין שהם כנפיים לישראל. כך יונת כנסת ישראל נאמנת למצוות במקום הגזירה והגלות. והלא אנחנו בגלות פרטית וקושי כפול, אשר אין אנו יודעים לתקשר עם רשב”י, וודאי יונה זו תעשה שליחות טובה ותביא את שאלתי לפניו במקום שהוא שם, כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר.

י) ועוד, כתיב עיניו כיונים ואמרו בזוהר שעושים אונאה לבני אדם. יונה זו שהיא שכינה שבינינו אונאה יש בה. נראה שהיא מסתתרת ואיננה משגחת ומבין ריסי עיניה היא משגחת ויודעת נמצאת תמיד. נראה שאין להגיע אל רשב”י אבל יש דרך להגיע אליו, אף מבלי שמקומו יתגלה. יש דרך שיתגלו לך סודות מעולמות גבוהים ממך מבלי שתהיה באותם עולמות. היונה עושה הונאה לבני אדם, אין לסמוך על הנראה בעולם בשטחיות, תמיד ישנם עוד עמקים ועוד דברים, וודאי ראויה היא להביא את שאלת החברים אל הרשב”י ולהודיע את תשובתו.

יא) כתב את שאלתם על הפתקא ושם אותה בפי היונה, פרחה היונה למקומו של רשב”י ושמה את הפתקא בכנפיה. הסתכל רשב”י באותו פתקא ובכה. על פרישותו מן החברים. על דברי התורה הנעלמים מן החברים. ועל קושי הגלות עצמו. שכן הקושיא הזו מה נשתנה תוכחת כי תבא מתוכחת בחקותי איננה קושיא תיארטית להבין פרשה בתורה, אבל היא קושיא אקוטית לדורות אחרונים אשר הם חיים את המציאות הזאת שהם רואים תוכחה וגלות מתארכת ואינם רואים הבטחה ונחמה. ולמדנו כי אכן קללות שבתורת כהנים מרמזים על גלות בית ראשון וקללות שבמשנה תורה מרמזים על גלות השני, ומה יעשו דורות אחרונים כאשר יסתכלו שכבר בתוכחה הרומזת אליהם אין להם תקווה ויתייאשו מכל וכל.

ה’ תשובות הזוהר על מקום נחמת כי תבא

יב) את תשובת הזוהר, שהוא תשובת אליהו ורשב”י לשאלה זו, יש לחלק לחמשה חלקים. א. תחילה ביאר רשב”י את כלל שני פרשיות הברכות וקללות. ב. ביאר את כלל הנחמה הנמצאת בה. ג. פירשה בפסוק הקשה שבתוכחה שהוא גם כל חלי וגו’. ד. פירשה בסיום התוכחה שהוא והשיבך מצרים באניות. ה. פירש את הקץ במקום הקשה מכולם שהוא והיו חייך וגו’. נשתדל לעקוב אחרי הסדר הזה לפרשם כל אחד בפני עצמה ולמצוא איזה חוט המקשר את כללותם לענין אחד.

א – גדר פרשיות ‘ברכות וקללות’ וקריאתם בזמנים שונים

יג) הכלל הזה שישנם שני פרשיות ‘ברכות וקללות’, מצאנו בגמרא מגילה לא, א. והאמת שיש לעמוד על זה מעט, כי בוודאי מצינו עוד כמה וכמה פרשיות של ברכות וקללות בתורה. כמו פסוקי והיה אם שמוע שבפרשת בשלח. ופרשת והיה אם שמוע בפרשת עקב. ועוד פסוקים רבים מפוזרים עוסקים בשכר ועונש של התורה. אך חז”ל הגדירו פרשיות אלה במיוחד כפרשיות של ‘ברכות וקללות’. ומשמעות דבריהם לפי שבפרשיות אלה לא ראו תנאי בלבד, ככל תנאי התורה שאם יקיימוה יקבלו שכר ואם לאו יקבלו עונש. אלא ראו באריכות שפרשיות אלה מפרטים את הברכה ואת הקללה גם נבואה ורמז על מצבי הברכה והקללה בהיסטוריה. והסוד ‘קללת חכם אפילו על תנאי היא באה’. ואין חכמה כתורה. קללות התורה אינם תנאים בלבד אלא ממילא גם הודעות על העתיד. כי התנאי משמעותו שיש מקום כזה במציאות שנצרך להתנות עליו, וכל דבר שיש לו מקום במציאות סופו להתקיים אם מעט אם הרבה. וכן פירש יותר רמב”ן בכמה מקומות שפרשיות אלה נבואה ולא תנאי בלבד.

יד) תיקנו במשנה לקרוא ברכות וקללות בתעניות (ואנחנו אין נוהגים הכי ועי’ דברינו בשיעור לתשעה באב שעמדנו על טעמי הדבר ושורשיו), ופירשו רש”י והרמב”ם שהתעניות על הצרות נתקנו, ובקריאת פרשיות אלה אומרים שהצרה על החטא הוא בא וכאשר ישובו יבוא עליהם ברכה. ומענין זה תיקן עזרא שיהיו קוראים קללות שבתורת כהנים לפני עצרת וקללות שבמשנה תורה לפני ראש השנה כדי שתכלה שנה וקללותיה. כלומר כשם שישנם מצבי קללה היסטוריים פרטיים שבהם גוזרים תענית וקוראים ברכה וקללה, כך יש בכל שנה צרות שונות שבכל יום ויום. וכך כשם שישנם תעניות שגוזרים על הצרות כך ישנם תעניות הקבועות בכל שנה כיום הכיפורים, שהם להתחנן על הצרות שבכל יום. וגם בהם יש לזכור את פרשת ברכות וקללות שעל ידי שנקיים את התורה תתקיים תכלה שנה וקללותיה.

טו) בקללות שבתורת כהנים אסור להפסיק, שנאמר ‘מוסר הויה בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו’, אל תעשה תוכחתו קוצים קוצים. אבל בקללות שבמשנה תורה מותר. כי שבמשנה תורה מפי משה נאמרו ולא מפי הקב”ה. פירוש, קללות שבתורת כהנים בגוף ראשון נאמרו מפי ה’, ‘אף אני אעשה זאת לכם’. ובהיות ה’ מדבר לך אין זה ראוי להפסיק אפילו כאשר דבריו תוכחה ומוסר קשים מנשוא. אך קללות שבמשנה תורה, כסדר כל הספר ההוא, בגוף שלישי נאמרו על ידי משה ‘יככה ה’. הרי משה מוסר בהם את מעשי ה’, בהם אפשר להפסיק שאין בזה את הזלזול בתוכחת ה’.

טז) ועוד, הפסקה בפרשה הוא לתת ריווח להתבונן. כאשר אני מפסיק בפרשה אני אומר שחלק זה הוא חטיבה בפני עצמה ואני מתבונן בו ומפרשה לעצמי לפי דעתי ושכלי. לכן ישנם הלכות רבות באיזה פרשה מותר להפסיק ואיך, וכל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן. כי השאלה הזו איך וכיצד אני מכניס את התורה לתוך סברתי ודעתי הוא שאלה שצריך כלפיה שימוש חכמים. קללות שבתורת כהנים, מתוך שהם מוסר הויה, יש בהם שלימות אחת, ואין להבין את הפרשה פסקי פסקי בפני עצמם, אלא באופן של כל הפרשה כאחת. אין להכניס בה סברת השכל עד שיוגמר כל הפרשה, והיינו עד שמגיעים לנחמות שבסופה ואף גם זאת וגו’. אך קללות שבמשנה תורה יש בהם כבר באמצע מגע יד אנושי, כי משה עצמם אמרם ולפי דעתו והשגת נבואתו אמרם, ולכן גם אנחנו הורשינו להתבונן בה פסקי פסקי ולפרש כל חלק ממנו בפני עצמו אל מקומנו.

יז) מתקנת עזרא נלמד את שורש התשובה לפני ראש השנה, ונלמד ממנה כי ההבדל בין קללות שבתורת כהנים לקללות שבמשנה תורה הוא ההבדל שבין התשובה שיש לעשות לפני עצרת והתשובה שיש לעשות לפני ראש השנה. וכלל הדברים שעצרת הוא הדין בסדר החלקי של השנה, שממנו בפסח נידונים על התבואה בעצרת על פירות האילן, והוא הסדר ממעשי הקב”ה שמוציאנו ממצרים ומביא את האביב כל שנה. אך ראש השנה שבתשרי כל באי עולם עוברים לפניו, הוא הדין בסדר האנושי. ולכן בעולמם של חז”ל עולם תורה שבכל פה שמפסיקה את הכל לפי סדר השכלי, הרי עיקר הדין הוא בראש השנה של תשרי, והוא הנקרא אצלם ראש השנה סתם, עד ששאלו על תקנת עזרא בשלמא ראש השנה אבל עצרת מאי ראש השנה איכא עד שבדקו ומצאו שגם בו נידונים על פירות האילן.

ראשונים ואחרונים בגילוי והסתרה

יח) במסכת יומא (ט, ב) דנו בהבדלים שבין ‘ראשונים ואחרונים’, ראשונים היינו בית ראשון שנקראו נביאים שבהם כבר במקרא ‘נביאים הראשונים’, אחרונים הם ימי בית שני עד ימינו. יש מעלה לראשונים על אחרונים ומעלה לאחרונים על הראשונים. לפי הסתכלות עיני בשר אחרונים עדיפי במעשיהם, שאין ביניהם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים והם עוסקים בתורה גם בשיעבוד מלכויות. אך בפועל ‘תנו עיניכם בבירה שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים’. יש משהו נעלם שמבטא שמבחינתו הראשונים עדיפים והראיה הנוכחת על כך שראשונים חזרו מגלותם ונבנה מקדשם ואחרונים לא.

יט) ר’ יוחנן ור’ אלעזר אמרו תרווייהו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם. העמידו את הפרדוקס הזה שבין ראשונים ואחרונים על ההבדל בין ההסתרה והגילוי. ובכך אפשר לפתור את המתח הזה מי עדיף. כי ההסתרה יש לו מעלות כמו הגילוי. וההסתרה הלא היא רלטיבית. כי אכן ראשונים נתגלה לנו עוונם, אבל נעלמה מאתנו במה הם עדיפים עלינו. ואחרונים נסתרה עוונם וקיצם אך מציאותם גלויה לנו ואנחנו הם. רש”י מפרש נתגלה עונם שהיו עונותיהם בגלוי ונסתרה עונם שהיו חוטאים בסתר ומראים עצמם טובים בגלוי. אך וודאי שנוכל למצוא עוד שורש יותר גדול להבדל הזה.

כ) אמר אליהו, כך אמר קודשא בריך הוא! (אם אמרתם קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמם אמרם ולא הקב”ה, ולפיכך הם קשים יותר משל הקב”ה, הרי הקב”ה עצמו יספר לכם את עניין נחמתם). כאשר סופרים קללות שבתורת כהנים מוצאים בהם ל”ב פסוקים (והיינו בפרשת בחקותי מפרק כו פסוק יד ‘ואם לא תשמעו לי’ ועד פסוק מה שהוא סיום התוכחה הם 32 פסוקים). והם מכוונים לל”ב נתיבות פליאות חכמה אשר עברו עליהם ראשונים ומהם עונשם ותקנתם. כאשר סופרים קללות שבמשנה תורה מוצאים בהם ג”ן פסוקים (היינו בפרשת כי תבא מפרק כח פסוק טז ‘ארור אתה בעיר’, ועד פסוק סח שהוא אחרון כדברי הזוהר להלן, הם 53 פסוקים. ובזה אין צריך לדוחקים שדחקו אחרונים עי’ ניצוצי זוהר). והם מכוונים לג”ן פרשיות התורה (כי במנהג הקדום שקראו וזאת הברכה בשבת ולא בשמיני עצרת היו ג”ן פרשיות ונצבים וילך היו תמיד פרשה אחת, עי’ ניצוצי זוהר). שעליהם עברו אחרונים והם גלוים. (והנה הזוהר מעמיד דווקא אחרונים בג”ן שהוא מדרגה נגלית וראשונים בל”ב שהוא מדרגה נסתרת, ואפשר ליישב כדברינו ומכל מקום צריך לי עיון).

ראשונים ואחרונים בקץ קצוב ובתשובה

כא) אם שני תוכחות אלה בעצמם מכוונים לראשונים ואחרונים, אם כן העלמת קיצם של אחרונים כבר נמצאת בפרשיות אלה עצמם שבראשונה שבהם יש קץ ונחמה ולא באחרונה. אך יש לדייק כאן במה נעלמה קיצם של אחרונים. כי המדייק בדברי רמב”ן בפרשת בחקותי שבו ביאר את רמזי התוכחות במבנה זה, רואה שדווקא יש תשובה גם בתוכחה השניה, אך הוא בפרשת נצבים שבו כתוב מפורש והיה כי יבואו עליך וגו’ ושבת וגו’ ושב י”א את שבותך וגו’ והטיבך והרבך מאבותיך וגו’. אם כן יש בפרשה זו בהמשכה נחמה על ידי התשובה, אך לא בגופה אלא בפרשה שלאחריה. (ואפשר שלפיכך הוקדמה פרשת נצבים ובו ‘הנסתרות לה”א וגו’, לרמז כי תוכחה זו צריך לחפש לה תשובה בנסתרות ולא בנגלות לבד). וכן מצאתי לר”י אברבנאל בספרו משמיע ישועה שהביא לקושיית הזוהר חדש וכתב שלפי הפשט התשובה לזה הוא בפרשה הבאה. אך עדיין הקץ נעלם בפרשה זו עצמה, לפי מה שאמרנו למעלה שהגדירו חז”ל פרשיות אלה עצמם כפרשיות הברכות וקללות ולא המשכם בפרשיות אחרות. ואם כן היה ראוי למצוא בהם עצמם את הנחמה.

כב) נזכיר את עצמנו את ההבדל האמיתי שבין ראשונים ואחרונים. הלא כל מה שאנחנו אומרים שאחרונים רמוזים בספר דברים אינו אלא רמז. אבל הלא ההבדל האמיתי שבין ראשונים ואחרונים זועק לעין ואין לשכוח אותו. כי בזמן ראשונים עוד היו נביאים ראשונים שניבאו על החורבן וסיבותיו, ונביאים אחרונים שניבאו על הגאולה וסיבותיו, וביארו מפורש את הקץ ואת כל הסיפור. ואילו בזמן אחרונים פסקה נבואה ולא נשארנו אלא עם חכמים הדורשים ומחפשים רמזים בתורה מרחוק, אבל אין אתנו יודע עד מה, ואפילו חז”ל לא ידעו לומר ברור מה טעם החורבן ומאיזה טעם תבוא הגאולה, סתומים הדברים וחתומים.

כג) אם כן בעצם, ראשונים נתגלה עונם ונתגלה קיצם פשוט כי בימיהם היתה התורה והנבואה גלויה והיתה התורה שבכתב עוד נכתבת, בוודאי עניינים גלוי אפילו לתינוקות של בית רבן. אחרונים לא נתגלה עוונם וקיצם פשוט כי לא היתה תורה שבכתב נכתבת בימיהם והשואל מה חטאו שגלו אין פסוק שאפשר להראות לו את החטא ואת הקץ, אלא יש לדרוש מליבנו ומשכלנו למצוא אותה, וזה וודאי נסתר לפי ערך התורה שבכתב. אפילו אם לפי ערכנו תורה שבכתב היא נתיבות פליאות חכמה, הרי היא נגלית מוגדרת וגלויה. בנתיבים צרים ומוגדרים.

כד) אחרונים לא נתגלה עונם, אבל נתגלה מאד תורתם. כי התורה שבעל פה הרחיבה את התורה מאד, ועשתה מנתיבים צרים אורחות ופרשות דרכים רחבים וגדולים מאד. ואפשר פרשה מלשון פרשת דרכים. וראה שחלוקת הפרשיות עצמה מתורה שבעל פה היא וחלוקתה גדולה מן החלוקות העתיקות יותר שהם חלוקות הפסוקים והסדרים והפרשיות הפתוחות וסתומות, כי תורה שבעל פה היא גן רחב ידיים. ואם יש תשובה לגלותם היא לא תגיע מן התורה שבכתב אלא מן התורה שבעל פה, מתוך ליבם של חכמים שידעו לחפש את הגאולה ואת התיקון בדעתם.

כה) אלא שאחרונים עדיין מוצאים רמז למצבם בתורה שבכתב עצמה לפי דרשותיהם, ואומרים הם כי מציאות זו עצמה שבו אבדה תורה מנביא וחייבים אנחנו לחפש בלב עצמנו את דרכי העוון והתיקון, היא עצמה כתובה בספר דברים. וכנים דבריהם. שכן בגלות ראשון ובתוכחה ראשונה ניתן קץ קצוב ומפורש, לפי מלאת לבבל שבעים שנה, וזה פירוש הכתוב בתורה אז תרצה הארץ את שבתותיה שיהיה הגלות חשבון של שנים לפי שנות השמיטה, וכמעט שאין בו מגע יד אדם, כי בהכרח אחר שבעים שנה יגאלו. ולא מוזכר בו תשובה אלא וידוי, והתודו את עונם ואת עון אבותם, לומר שהם מודים בכך שחטאו ושבים, כי ידעו את החטא שעליהם לשוב ממנו. אך בתוכחה אחרונה לא נזכר הוידוי, ובתוכו עצמו לא נזכר הקץ כלל. כי אין בעונשי גלותינו קץ קצוב מצד עצמם מלמעלה, כמו בבית ראשון שהיה מצבם האמיתי להיות בארצם אלא שנדחו ממנה לפי זמן קצוב. אבל הגלות האחרון נעשה בו כאילו המצב האמיתי הגלוי הוא להיות בגלות, וצריך לחדש בעצמנו את התשובה ואת הפתח לצאת ממנו. ולכן אין בפרשת הקללות עצמה קץ ונחמה, אלא בפרשה שלאחריה שהיא פרשת תשובה התולה את התשובה במעשינו והתעוררות ליבנו. והכל תלוי בתשובה שהיא בבינת הלב מתורה שבעל פה, ואמר אליהו שזוהי סיום פרשתנו בפסוק ‘למען תשכילו את כל אשר תעשון’, מלשון השכלה, שאם יפקחו חכמים את עינים וליבם ישכילו את אשר לפניהם, אז ידעו את אשר יעשון. ועל המצב הזה עצמו הוא שניבא דניאל ואמר כי בזמן שיפרצו רבים וירשיעו רשעים, המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. ואת זוהר זה מנסה ספר הזוהר ללכוד בחיבורו לעשות בו התעוררות תשובה לעשות בו קן ליונה שהיא השכינה, ולהשיב את האם על הבנים בכח השכלתם עצמם.

ב – הצעקות הגדולות מסתירות שהמכות קטנות

כו) עד כאן נתבארו כלל התוכחות. וכעת ביאר אליהו את מהות אהבת ה’ הנמצא בתוך פרשיות קללות כי תבוא שאינו נמצא בתוכחת בחקותי. ואמר, כי דווקא מפני שתוכחה זו אין בה נחמה, מוכרח מתוך זה שלא יתקיימו קללותיה ככתבם. כי תוכחת בחקותי מתוך שרואים אנחנו בה נחמות בפשוטה מבינים אנחנו כי גם הקללות כפשוטם הם ומעשים שהיו. אך תוכחת בחקותי מתוך שאין בה נחמה כלל מבינים אנחנו בליבנו כי גם קללות שבו אינם כפשוטם, ולפיכך אין צריך לפרש בהם את הנחמה באופן מפורש כי כבר הקללות עצמם בנחמה ואהבה הם.

כז) משל למלך האוהב את בניו, ויש מידת הדין המחייבת אותו להלקותם. מה הוא עושה, לוקח רצועה גדולה, ומרעים על בני בקול גדול וצועק הנה אני מכה אתכם ככה וככה, ובידיו עושה תנועות גדולות עם הרצועה שבידו, ומכה אותם בקול רעש גדול ובתנופה גדולה, עד שבפועל גדולה צעקתו מהכאבת מכותיו, ורוב המכות נופלים בכלל על הרצפה ליד הבנים ולא עליהם ממש. כך לפעמים אדם צועק יותר מדאי והמשכיל מבין מזה שהוא צריך להראות שהוא כועס ולא תלקה מידת הדין, אבל הצעקה היתירה דווקא מסתירה את האהבה שמתוך שאינו חפץ להכות ממש לכן הוא עושה את כל הרעש הזה. כך תוכחת כי תבוא ששלח ה’ את משה שיאמרה לישראל, מתוך ריבוי הקללות הגדולות מבינים אנחנו שאין זה אלא לפנים, אבל המכות עצמם ברחמנות הם ולא יתקיימו כפשוטם.

כח) וכפי הנראה שכוונת הזוהר כאן לומר שבאמת לא התקיימו ולא יתקיימו כל הקללות האלה ככתבם והיה הפחד מהם גדול מקיומם עצמם. אך צ”ע כי במשך הדורות התקיימו כמותם ויותר מהם ה’ יצילנו. אך יש לפרש כל זאת כתפלה וכפירוש שאומר שאין זה מתחייב להתקיים כקללת חכם, כי אין הכוונה לעשות את הכל ככתבו אלא לצעוק יותר מן ההכאה. וכן שההשמדה ממש והאבידה בגוים שהוא עיקר קושי התוכחה הזאת שנראה מפורש בה לא תתקיים וודאי.

ג – אשר לא כתוב בספר התורה אלא בלב

כט) מתוך העיקר הזה יש לנו להבחין דווקא במקומות הקשים ביותר בתוכחה, ולהראות כי הקושי שבהם עצמו מוכיח שלא תתקיים ואינו אלא הרעשה יתירה, בבחינת הם לא עשו אלא לפנים אף הוא לא עשה עמם אלא לפנים. ומהו הקללה הקשה ביותר? הוא הקללה ‘גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם ה’ עליך עד השמדך’. בהמשך הזוהר עומד על סוף הפסוק ‘עד השמדך’, שזה וודאי קללה הקשה ביותר. אך לשון זה מופיע גם בעוד פסוקים בתוכחה זו. אבל בוודאי פסוק זה קשה ביותר בעיקר מפני תחילתו. כי כל הקללות מכל מקום יש להם גבול, צ”ח קללות הם הרבה אבל אינם אינסופיים. ומצד זה הרי שישנה קץ קצוב מתוך הקללות עצמם. אבל פסוק זה הפיל את חבל הצלה זו בבור, כי כתב פסוק מפורש שמרחיב את הקללות עד לאינסוף. ואומר לא הקללות הכתובות כאן בלבד יעלו עליך אלא גם כל חלי וכל מכה אפשרית אפילו שאינם כתובים בתורה. והרי זה אחד מן הפסוקים שבתורה המחריגים את התורה מתוך גבולותיה ופורצים אותה עד לאין סוף. וחס ושלום יפרצו המכות עד לאין סוף.

ל) אך וודאי למשכילים אינסופיות זו חייבת להיות טובה. כי יודעים הם שאין ממהות הצרות להיות אינסופיים אלא אדרבה ממהות הטובה להיות אינסופית. ואם יש פתח בתורה שתקפוץ מגבולותיה ותגיע לאינסוף מי יקפוץ מיד לתוך הפתח הזה אם לא המשכיל המבקש תמיד את הרחבת מקומו בחכמתו, ויוכל אפילו לבטל את הכתוב בתורה בהכאותיה על ידי פתח זה. וכך עשה אליהו וביאר כיצד פסוק זה עצמו מתפרש שלא יתקיימו עומק הקללות עד סופם.

לא) דכתיב עד השמדך, וכבר נשבע הקב”ה כמה פעמים שלא יעשה איתנו כלה, ולא ישמיד את זרע ישראל. אם כן הפסוק הזה בהכרח אינו אלא צעקה יתירה והפלגה, דברו כתובים לשון הבאי. ולא באמת. ומה נעשה עם חלקו הראשון של הפסוק האומר גם כל חלי וכל מכה וגו’? נפרש כי יעלם הויה עליך לא מלשון העלאה הוא, אלא דווקא מלשון העלמה. גם כל החלי וכל המכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלימם הויה ממך ולא יגיעו אליך. ונמצא לא הצרה יש לה תוקף בלתי מוגבל אלא דווקא הנחמה. לא ממכות מצרים בלבד יצילך הויה ככתוב בספר שמות כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, אלא גם את שאר המכות החדשות אשר לא ראו אבותיך יעלימם הויה ממך.

ד – סיום התוכחה הוא הגאולה על ידי חזרה ליציאת מצרים

לב) ומה עוד הוא החלק הקשה ביותר בתוכחה זו, וודאי סיומו. שהלא בצפיתנו ציפינו שבסוף התוכחה תבוא הנחמה, והנה הגענו עד לפסוק האחרון ואינו מסתיים אלא בקללה נמרצת, וודאי זה צער וקושיא גדולה מאד היא. על כן יש לחכמים לקרוא גם פסוק זה ולראות כיצד הוא בעצמו מבשר את הגאולה שהוא בסוף התוכחה, לא בדרך נגלית אלא בדרך נסתרת. ויפרשו מהו והשיבך ה’ מצרים, לא לגלות מצרים אלא לגאולת מצרים, ככתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ושם יעשה להם ניסים על המים כמו שעשה להם בימי יציאת מצרים. ומאי והתמכרתם שם לעבדים ושפחות ואין קונה. לא שאפילו לא ירצו לקנות אתכם. אלא אדרבה, תדמו שתצטרכו להתמכר אבל בסוף ואין קונה, לא יתקיים. וראה שפסוק זה דרשו במגילה על סיפור מגילת אסתר שהוא בסוף גלות בבל דכתיב ואילו לעבדים ושפחות נמכרנו וגו’, ובאמת לא היה אלא לפנים ואין קונה התהפך לטובה.

לג) ויש לעמוד כאן על השוואת שני פסוקי נחמה אלה. כי שניהם עוסקים בחזרה אל יציאת מצרים והעמקה בו. כי גם הפסוק כל חלי וכל מכה מגיע הוא אחרי הפסוק שיביא עליך את מדוי מצרים אשר יגורת מפניהם. והיינו יתקיים היפך המובטח בספר שמות כל המחלה וגו’. והם הם המכות הגלויות בתורה שהיא תנאי שהתנה הקב”ה עם ישראל ביציאת מצרים אם יקיימו את התורה מוטב ואם לאו יבוא עליהם הגלות היינו מדוי מצרים. ובאמת מתוך המצב הגלוי הזה גלינו בבית ראשון ובתשובתנו חזרנו לארץ. אבל בבית שני נאמר שיבואו עליך אפילו המחלות שלא שמתי במצרים. ותשיב מצרים באניות. אם כן משמע שלא יהיה די לעשות תשובה מן התורה כפשוטו, אלא צריכים לחזור אל מצרים עצמו ולכרות שם ברית חדשה כמו שעשה עמנו ביציאתנו ממצרים. וזה מה שאמרו הדור קבלוה בימי אחשורש ונתבאר במקומו.

ה – תאמין בחייך שהוא הקץ

לד) אם כן דיברנו על עומק הגלות ועל סופו, אבל עדיין חסר לנו את הדבר שהיה לנו בבית ראשון והוא הקץ. שאל רשב”י את אליהו איה קץ הפלאות בפרשה זו. אמר לך תבדוק את הפסוק הקשה מכל ושם תמצאם. וכבר אמר שהפסוק הקשה הוא גם כל חלי וכל מכה וגו’. אך יחפש את הפסוק הקשה לו מכל בנקודה זו של העלמת הקץ. כי הנמצא בגלות הכי קשה אם ידע את קץ גלותו מכל מקום לא יקשה עליו הגלות, וחוסר ידיעת הקץ מקשה על הגלות עצמה שנראה שאין לה סוף. בדק ומצא את פסוק והיו חייך תלוים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. שהוא ממש קושי זה שלא תאמין שיסתיימו הצרות ולא תדע כלל.

לה) אמר רשב”י וודאי החברים יודעים זמן זה מתי הוא, כלומר שהוא תלוי בליבם עצמם בהתעוררות תורתם ותשובתם. אך כל זמן שאין להם אמונה בחייהם הרי חייהם תלוים להם מנגד. ומה אעשה, אפתח בכבוד השכינה ובכבוד החברים ואחזור להם עשרות פעמים על הפסוק והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, למען יתחילו החברים להאמין בחייהם ולא יהיו תלוים להם מנגד אלא יהיה חיי החכמה והדעת שלהם נמצאים בתוך ליבם בהתחזקות יתירה, יאמינו בחייהם ותבוא גאולתם.

188. זוהר כי תצא – שם טוב על בתולת ישראל

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Aug 2020 07:58:00 +0000

השיעור היום הוקדש על ידי ידידינו החשוב ר’ חיים שליט”א. שייכתב בספר החיים ונעלה במעלות החיים כולנו היום.

ההבדל בין פרשיות המצוות לפרשיות הסיפור

א) פרשת כי תצא כולה מצוות. והיא הפרשה שמספר המצוות שלה רב ביותר, ע”ד במספר לפי ספר החינוך. רבים מחלקים בין סיפורי התורה לבין המצוות שבה, כמו בין הלכה ואגדה, שהרי כשם שבתלמוד יש הלכה ואגדה כך בספר התורה ישנם פרשיות של הלכה ופרשיות של אגדה. יש אומרים עיקר התורה הוא הלכה, ואין לומדים אלא הנושאים המבוארים במספר פרשיות המצוות של התורה. ויש אומרים עיקרי הסודות גנוזים בסיפורי התורה ומתקשים בפרשיות הלכה באומרם נפשנו יבשה בהם אין כל טעם, ואפשר בקושי לעמוד על טעמי המצוות. ואנו אין אנו אומרים לא כדברי אלה ולא כדברי אלה.

ב) ההבדל השורשי בין פרשיות מצוות לפרשיות סיפור הוא ההבדל התלוי במבנה סגנונם. פרשיות סיפור הם המשכים ארוכים, פסקי פרשיות שבהם ארוכים. הן כאשר מסתכלים אנחנו על פרשה אחת שמספר סיפור כמו פרשת קרח שהוא סיפור מחלוקת קרח, ונקל לספרו לילדים שהוא סיפור ארוך מעניין. והן כאשר מבינים בצורה יותר רחבה שכל התורה כולה הוא המשך של סיפור אחד, ההיסטוריה מבראשית ועד ביאת הארץ, ואפשר לראות שכל ספרי התנ”ך עוסקים בחמשה או ששה נושאים וכל סיפוריו הם סביב זה, וזה דבר מענג מאד להבין המשך הסיפור וקישוריו בכל המקומות. ואילו פרשיות המצוות רובם בפועל פרשיות קצרות מאד של פסוק או שנים או שלשה. וכל הקורא בהם מרגיש שטעם קריאתם מקוטעת. שהרי איננו יכול להרגיש טעם נמשך, אך קרא ענין אחד והנה הוא כבר נכנס לסיפור אחר שאין לו קשר, כי תהיינה לאיש שתי נשים, ופתאום מי שיש לו בן סורר ומורה, ופתאום מי שהוציא שם רע על אשתו, וכן הלאה. אפשר לראות בדוגמא שהבאנו שאכן דורשי האגדה מבקשים טעם לקשר פרשיות הלכה שונות הסמוכות זה לזה וליצור מהם סיפור אחד ארוך, כמדרש שהביא רש”י שאשת יפת תואר היא האשה השנואה ובנה הוא הבן סורר ומורה. וכן דרשות סמוכים רבים שמחפשים את המשך הסיפור. אך אין דברים אלה פשט הכתובים ואדרבה בפירוש רוצה הפרשה שהלכת בן סורר ומורה תחול גם כאשר אינו סיום ההמשך של סיפור יפת תואר.

התשובה נובעת מאופי פרשיות המצוות

ג) הימים ימי תשובה, מתחקים אנחנו אחר דרכי התשובה לעלות בהם אל דרך טובה יותר. שמים אנחנו לב כי התשובה פרשה בפני עצמה היא. אין התשובה הכפלה של עשיית הטוב בלבד, אבל יש לתשובה עולם ודרכים בפני עצמה, שעל ידי כך היא מעולה על הרובד הרגיל של סור מרע ועשה טוב ומאפשרת לברוח ממעגלים רגילים שאנחנו שבויים בהם. לפיכך ישנם ‘דברים המעכבים את התשובה’, אע”פ שאין דברים אלה חמורים מצד עצמם, הרי הם חמורים אצל פרשת התשובה כי אינם מאפשרים את רובד התשובה להופיע. דרך משל השונא את התוכחות, אולי אינו עבירה גדולה בפני עצמו, אבל מי שרוצה לשוב בתשובה חייב הוא לאהוב את התוכחות כי אחרת איך ידע במה שגה ועל מה ישוב.

ד) מן המעכבים החמורים ביותר את התשובה הוא חיי הסיפור בהמשכים, על דרך האגדה. כאשר האדם הוא מדבר, ויותר מכך הוא מספר. מספר לעצמו ולאחרים סיפורים ארוכים, ובהם ועל ידם הוא מצרף את הקטעים המנותקים של החיים לכדי נרטיב אחד שהוא מוצא בו משמעות. הסיפור של האדם על מהות עצמו הוא מה שאנחנו קוראים לו זהות, והוא סוג של קיצור של סיפור חייו כאשר הם מושלכים על העצמי. לפי שרוב בני אדם אחר גיל מסוים כבר קבעו לעצמם את סיפור חייהם, הם כבר ‘מכירים את עצמם’, הם כבר יודעים לענות על שאלת הפטפוט מאין באת ולאן אתה הולך ומה אתה עושה בחיים, לפיכך נמנעו מהם שערי תשובה. ומעטים בני האדם המחליפים את זהותם אחרי גיל מסוים, וכבר רז”ל שמו לב לזה ואמרו מי שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא.

ה) אבל מי שחפץ בתשובה, הרי תנועת התשובה הנפשית הראשונה היא הכפירה בסיפור. התשובה איננה המצאת סיפור חדש (זה יגיע בשלב מאוחר אל תנועת התשובה, אולי כמו סוכות אחרי עשרת ימי תשובה). אלא היא עשיית דברים שאינם מתאימים לסיפור הגדול. פתאום היום אם בקולו תשמעו. ואם תאמר והרי אתמול היית כך וכך, אין על זה תשובה טובה. לפעמים מחפשים תירוצים טובים למה השתניתי כי חוויתי או כי קרה לי אבל אם נחכה לתירוץ טוב לא נעשה תשובה לעולם. התשובה הוא בלי תירוצים. סתם החלטתי שאני לא חייב להמשיך מה שהייתי אתמול. האני של אתמול כבר היה והיום אני איש חדש אחר. הבעל תשובה בתנועתו הראשונית הוא כזה שמובך מאד מן השאלה מה אתה עושה בחיים, אתה מתכוון מה חשבתי שאני עושה אתמול, מה אני מקווה לעשות היום, מה מצב הרצון שלי ברגע זה, אין לו כרטיס ביקור שעליו סיפור החיים הזהותי שלו מתומצת והוא לא יודע כיצד להציג את עצמו כי הוא ברגע ולא בנרטיב הארוך.

ו) הוי אומר, חייהם של בעלי תשובה הוא החיים של ‘פסקי’ הלכות, של הפרשיות הקצרות של המצוות. ואינם החיים של דברים ה’מושכים’ את הלב כאגדה. יעזוב רשע ‘דרכו’. ולכשתבונן, כך היא באמת פשט כל הפרשיות האלה שכולם הם תיקונים מאד פרטיים לנפילות פרטיות. כי מה שאנחנו מדברים על חלקי התשובה, אינו אלא כללים מאד כלליים של התשובה. ואילו התשובה הכי עמוקה היא לעשות את המשפטים המבוארים בכל מצוות אלה שהם ברובם אחר חטא או עוולה, והם מלמדים כיצד להחזיר את הצדק ואת האיזון אל מקומו בדרכים מדויקות. אדרבה מה ש’בזמן הזה אין שם אלא תשובה’ הוא גם כי אין לנו משפט צדק מעולה ולפיכך רוב תשובתינו הוא בתפלה וחרטה וכדומה. אך התשובה הפנימית הנכונה הוא דווקא המבין את סוד ההלכה ולא את סוד האגדה בלבד. וסוד הדבר כי הלכה היא הכלה היא השכינה ההולכת עם ישראל בכל מקום, והיודעים את סוד ההלכה על מכונה יודעים את דרכי התשובה בדרכים עמוקות ומפורטות מאד. נלמד ציור אחד מציורי הלכה אלה והוא מצוות מוציא שם רע ופתרונו ולו תהיה לאשה כל ימיו.

רבנן שהוציאו שם רע על ההלכה

ז) הרעיא מהימנא פתח בפסוק וענשו אותו מאה כסף.. ולו תהיה לאשה כל ימיו כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. מצוה זו של מוציא שם רע כללית וגדולה יותר מן המקרה הפרטי שלה. הרי מוציא שם רע כמו לשון הרע הוא עבירה כללית מאד ומצינו שכמה תקנות תיקנו חכמים ובכמה עניינים העבירו על מידותיהם “שלא להוציא לעז” על בנות ישראל. ולעז זה הוא לרוב מסוג המוציא שם רע, לאמר לא מצאתי לבתך בתולים. וכן שיבחו את מי שלא יצא עליו שם רע בנערותו, וייסרו את מי ששמועתו רעה, שכל זה מראה שהיות האדם בשם טוב הוא הדבר החשוב ביותר, והמוציא שם רע פוגע בזה לפיכך יש לעמוד על עומק פגמו ותיקונו ומכך נמצא דרך חשובה בתשובה מן השמות הרעים היוצאים תדיר על האדם.

ח) רע”מ פתח ופנה בשאלה אל ‘רבנן’. במצוות אלה הוא מתפלמס בהבנת עומק המצוות עם רבנים שאינם לומדים את ההלכה אלא כפי פשוטה וחומריותה ואינם פוקחים עיניהם אל הנשמה שבהם, והיינו לדרכנו החושבים שההלכה ענין לעצמו וכאילו אין בה תשובה, ואומרים אולי על דרך האגדה יש תשובה. וכפי שהוא מאריך להוכיח את הלומדים האלה בדברים חריפים וקורא להם חמורים, ח’כם מ’ופלא ו’רב ר’בנן, ואומר שהשכינה אינה רוכבת על החמור אלא על הסוס. ואמנם כתיב על המשיח שהוא עני ורוכב על החמור, ומרמז הזוהר ענ”י שלשה מסכתות עירובין נידה יבמות, לפי שאלה הם מסכתות שהתופסים את עיקר התורה כהלכה עוסקים בהם הרבה (ולא כפי שראיתי רבים מפרשים שהם מסכתות הקשות ביותר, שבפירוש אומר רע”מ שהוא הדין שאר המסכתות. אלא נקט הני לרמז ענ”י ולפי שהם מסכתות חמורות בהלכות חמורות). והיינו שאכן התורה נמצאת גם במדרגה שנקרא עני ורוכב על החמור, אבל בוודאי סוף הישועה לאו הכי הוא אלא ‘כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה’, מרכבות הישועה הם רכיבת התורה על הסוס ויש לרדוף אחרי כבוד התורה בהיותה עוסקת ברוחניים אלוהיים ולא בקלות וחמורות בלבד.

בין מוציאי דיבת הארץ רעה למוציא שם רע

ט) ובכדי להראות שעוד לא עמדו על עומק הלכות התורה שאל אותם שאלה שהיא שאלה בעומק מידות התיקון של המוציא שם רע. למדנו כי עונשו של מוציא שם רע הוא ‘ולו תהיה לאשה לא יוכל שלחה כל ימיו’. והנה מרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה, ולא נענשו שלא יוכלו לצאת ממנה כל ימיהם אלא אדרבה וכל מנאצי לא יראוה, נענשו שלא ייכנסו אליה כלל. והרי הארץ בדומה לאשה היא, כשיגרא דלישנא ‘אשה קרקע עולם’, ואם כן דומה הוצאת שם רע של מרגלים להוצאת שם רע של אשה ממש, ולמה הוי עונשם הפוכים זה מזה, שזה לא יוכל שלחה כל ימיו וזה לא יוכל לראותה כלל. (ולפי הסוד וודאי אשה היינו שכינה היינו ארץ ישראל שהוא נוק’ דאצילות, ועליה הם כל הוצאת דיבה רעה, שהוא ממש כשמה שהרי המלכות היא ‘שם’ הויה, והיא ‘דיבה’, ובני אדם אומרים עליה תדיר שהיא רעה, לפי שהיא נעלמת ומסתתרת בתחתונים בכל אופניהם, ואינה ניכרת ביופיה אלא לעיני המשכילים).

י) אלא החילוק הוא שמרגלים לפני הנישואין הוציאו שם רע. ומוציא שם רע לאחר הנישואין הוא. אבל מה שורש החילוק (והנה רע”מ הולך ומבאר עניינים רבים ולא ראיתי במפרשים שיסבירו את התשובה בצורה ברורה ואומר את הנכון בעיני לפי הענין שאנו בו ודרכו נכלול את עיקרי דרושיו). כי שני עולמות ישנם ושני מדרגות ישנם שהם שני סוגי הוצאת שם רע על השכינה. מוציא שם רע התחתון הוא כפי שאמרנו, כאשר האדם לומד את נפשו כאילו הוא פלפול שצריך ליישב חלקיו זה עם זה כפירושי התוספות. והוא שואל הלא אמש אמרת לנו שהיא זבת חלב ודבש והיום והנה היא ארץ אוכלת יושביה. על כרחך ש’באמת’ ארץ אוכלת יושביה היא, ומה שנדמה לנו זבת חלב ודבש אינו אלא נדמה. וכך אומר אדם לנשמתו שהיא אצילות השכינה אמש אמרת לנו שהיא טובה ולמדת והתפללת והנה ראיתי שנכשלת בחטא, כנראה באמת שהיא חוטאת ובוגדת ואני מודה על האמת שאני כך ומה לעשות. זהו העושה מנפשו פלפולי הלכות. ותיקוני כפי סדר אותם הלכות פסוקות הוא לחלק ביניהם ולומר אין בין היום ובין אתמול ולא כלום, אלא זה יצר הטוב וזה יצר הרע, וכאילו שני נפשות הם.

סוד אסתר שידה הכניסה

יא) ועל זה אומר הרע”מ שיש סוד גדול בענין אסתר, שנראה שנבעלה לאחשורש, ובוודאי אי אפשר לומר ככה על השכינה שהיא אסתר המלכה. אלא אסתר שידה הכניסה לאחשורש, ולא את נפשה עצמה. וענין זה ביאר הרמ”ק כאן ואחריו האריז”ל בעץ חיים, כי שידה זו אינו אלא חלק הרע שבנפשה של אסתר, הוא מה שאנחנו קוראים בדרך כלל יצר הרע. וכשם שבכלי אדם אחד עצמו ישכנו שני נפשות לרוב, כך הם מופיעים לפעמים בגופות נפרדים. ויש כח בצדיקים לעמוד על הפרדת חלק הטוב מן חלק הרע שבנפשם ולשלוח את השידה לאחשורש ואת הצד הטוב למרדכי הצדיק. זהו החלוקה הראשונה שלמדנו שיש יצר טוב ויצר הרע ואין המשכיות של סיפור אחד ביניהם, אלא זה טוב וזה רע כסדר כל פסקי הלכות זה כשר וזה פסול, ומתוך זה הוא מסוגל להפוך את מעשיו מרע לטוב ואיננו נמנע על ידי הסיפור.

יב) אכן מדרגה זו הוא מדרגת עולם ההלכה הנגלית שנקרא מט”ט, שהוא שורש עולם התמורות המתהפך מטוב לרע ומרע לטוב. אומר רע”מ אע”פ שזה הדיוט ועבד ואינו במדרגת בן מלך, ‘אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך’. שהרי להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, המתהפכת לכל צד בכל רגע, היא גרועה למי שכבר נמצא בתוך הגן, שלא יפול בחטא ויהיה כולו קודש. אבל למי שנמצא בעולם התהפוכות, הרי אדרבה התהפכות פזיזה זו היא המאפשרת לו להתהפך מרע לטוב ולא להיתקע בקוהירנטיות אחת שמעכבת את בני האדם מלעשות טוב.

יג) במילים אחרות הוצאת שם רע הראשונה והעמוקה היא הרצון לקיים את תדירות וחוסר השתנות העולם העליון בתוך עולם שאינו מותאם לכך. ולפי שבוודאי מצד הנשמה עצמה כלומר מצד עולם האצילות נאמר אני הויה לא שניתי, אין שם שינוי כלל אלא תמיד הנהר נמשך ואינו פוסק. הרי כולי עלמא מבקשים לחיות בתדירות כזאת. ולשם כך הם טועים לומר על מט”ט שהוא הויה עצמו, ואומרים על אחד מגווני התמורות שמצאו בעולם בוודאי זהו אמת בלתי משתנה. והכתוב מצווח ואומר אל תמר בו כי שמי בקרבו אל תטעה לומר שהוא אני. וודאי הדרישה הזאת לעקביות בלתי משתנה נכונה אבל היא רומזת לך שתגיע לעולם שכולו טוב, לא שתחליט על עולם של עץ הדעת טוב ורע שאחד מצדדיו המקריים הוא הנצחי והבלתי משתנה. וזהו מדרגת תשובת המרגלים לפי שאמרו על הארץ שהיא רעה, לא ייכנסו אליה ויבדל הרע מן הטוב וישתנה כל הסדר המתוכנן כי זוהי העולם הזה באמת משתנה כל עת מצד לצד.

שמי וכבודי לאחר לא אתן

יד) אבל המוציא שם רע מן הנישואין, כלומר כאשר מדברים אנחנו אודות עולם האצילות עצמה. שזה מיוחד למי שזכה לנשמה מאצילות דהיינו מי שמוצא את נפשו מסוגלת לעמוד ולטעום מסודות התורה על האמת. במדרגה זו צריכים לדבר על תיקון אחר לגמרי. כי כאן חייבים להתמקד בתוך הקביעות הנצחית הבלתי משתנה של אני הויה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לפסילים. ובמקום הזה הוא תיקונו של מוציא שם רע ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו. טעם הלכה זו ניתנת להתפרש בכמה פנים. אפשר לומר שלפי שהזיק אותה והוציא עליה שם רע יאכל את אשר יבשל, לפי שקלקל לה שידוכים אחרים מחוייב הוא בעצמו לתקן את היזקו ולשאת אותה. ואפשר לומר יותר עמוק, לפי שהוא פגם בכבודה ואמר שהיא זנתה, הרי עליו בעצמו לגלות שהוא מאמין בה מאד, בטח בה לב בעלה, ואפילו באופן שהיה נדמה שמשתנית ובאופן הרגיל היה משלחה, הוא אינו משלחה. כי לעומת שאמר שהיא קלקלה חייב הוא להראות בנפשו כל ימי חייו שלא קלקלה מעולם, ולו תהיה לאשה. (וייתכן שאף זה לבטל את הוצאת הלעז שאם ישלחנה אחר כמה שנים יאמרו הכל סימן שהיו דברים בגו).

טו) התשובה של שבת, ‘א שבת’דיגע תשובה’ של מדרגת אצילות אינו לומר היה רע מצד יצר הרע ועכשיו יהיה טוב מצד יצר הטוב. הוא ולו תהיה לאשה לא יוכל שלחה כל ימיו. הוא עמידה על עצם הנשמה עצמה ואומר הנשמה עצמה טהורה היא, לא חטאה מעולם כי אינה בגדר החטא כלל. לומר שהשכינה עצמה מעולם לא התלכלכה בשום חטא וכך הנשמה שהיא חלק השכינה. אם לפי הסתכלות השינויים היו לוחות ראשונות ולוחות שניות, נשברו ראשונות ועכשיו יש תורה אחרת שאיננה אותה התורה של אצילות של לוחות ראשונות. הרי זה ייתכן רק לפי ימות החול. בשבת אומרים אנחנו לוחות ראשונות לא נשתברו לעולם, התורה של יום הכיפורים היא עצמה התורה של חג השבועות. ואין לומר עד שהיינו טובים היה לנו תורה רוחנית וכעת יש לנו תורה חומרית וכפי שאומרים בעלי החילוקים. אלא תורה אחת יהיה לכם כגר כאזרח.

טז) מול ‘הוציא שם רע על בתולת ישראל’, הוא ‘רבי ישראל בעל שם טוב’.

187. זוהר שופטים : ארבע מיתות בית דין בשם הוי”ה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Aug 2020 06:19:18 +0000

א) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. מבקשים אנחנו לפתוח את השערים, לתת משפט ומשטר בכל השערים. כל שאנו מבקשים כל העת הוא פתיחה. כשם שיש שיחה גדולה וחשובה ואין האדם מוצא פתח להיכנס אליו אלא אם כן הוא מחוצף הדיוט קופץ בראש, ולפיכך הלכה מפורשת בסדר המשפט פותחים בקטן. לתת לו פתח שיהיה לו דרך להיכנס אל תוך המשפט החשוב. וכסגנון הלכות נדרים “פתח חרטה”, “פותחים בנולד”. וכך הוא פתיחת שערי תשובה, אם לעצמו אם לאחרים בתוכחה. שאינו להגיד אינך הולך ישר, אלא להציע לאדם דרך ופתח לעלות ממנה מצד פחות אל צד יותר טוב.

ב) וכמה מיני שערים הם, חודו של מחט, פתחו של היכל, פתחו של אולם, פתחו של מבוי, סתום מבוי מפולש, פתח גבוה מעשרים אמה ופתח מועט מעשרים אמה. ועד שיש ‘צורת הפתח’ שאין מי שיכול להתבונן בה שהיא פתח וצריכים לצרפה בדופן עקומה ופתח יורד וסותם עד שבעיני השכל נחשב הוא לפתח אע”פ שכמעט ואינו קיים במוחש. חתר חתירה.

ג) הפתח הגדול הוא פתח שערי התורה, שכן כאשר מדברים אנחנו על פתחי מילוט של תשובה הלא אין אנחנו עוסקים בחומות ממשיות, אלא בחומות של מילים. כי האדם הוא מדבר והוא חי בעולם המסודר לו במילותיו, בסיפורים ובמטאפורות שהוא חי בהם. וכאשר מדברים אנחנו על תקיעות בחיים בלתי נאותים אין אנחנו מדברים באמת אלא על היות האדם שבוי במילים, כאשר הורגלנו לחשוב את נפשנו לפי סיפורים מסוימים, והם הם העוצרים בעדנו מלהתקדם. דרך משל אומרים לנו שופטים תתן לך, צדיקים יצר טוב שופטם וכו’. הרי זה דימוי אחד וסיפור אחד שבו נפשו של אדם כמו בית דין שבאים בו יצר הטוב ויצר הרע לשטוח את טענותיהם והוא מתנהג לפי פסקם של אחד מהם. וכשם שמילה זו יכולה לעזור כך היא יכולה לעכב בעד האדם מלשוב בתשובה, כאשר הוא פועל לפי תמונה זו ורואה שהיא איננה פועלת לו והוא חוזר על עצמו שוב ושוב.

ד) אין עיקר שורש משפט ראש השנה אלא התחדשות העולם. היינו התחדשות עולמו של האדם. היינו התחדשות הדיבור. היינו התחדשות השפה. כאשר ידוע שראש השנה מתקיים ביום זה כי זה היום תחילת מעשיך. אם כן כל הדין החמור הקיים בעולם הוא זה האומר שהמילים שפעלו עד הנה נהיים בטלים ומבוטלים (כענין כל נדרי). וכך היא דרכה של עולם שאפילו הסיפור הטוב ביותר על כך פנים הוא מתיישן. וכך נאמר בברכה וישן מפני חדש תוציאו. כלומר אפילו אם חייתם בברכה הרי החדש עדיף ממנה ויש להוציא את הישן מפני חדש. כל שכן אם נמצאים במצב שמבקש תכלה שנה וקללותיה שיש להוציא את הישן ולהכניס את החדש.

ה) ולפעמים ככל שאדם יודע יותר כך קשה עליו יותר ההתחדשות. מלך נכנס תחילה לדין. שכן אין החיים אלא ההתחדשות. ואולי לפעמים ככל שאדם לומד יותר כך הוא חי פחות שכן הוא מחסר את נפשו מחיות החדש והופך את הכל לישן. חייב הוא לחתור עוד יותר רחב ועמוק למצוא דיבורים חדשים ושפה חדשה לפתוח בהם שערי תשובה.

ו) על דבר זה נוסד ספר תיקוני זוהר שנהגו ללמוד אותה בחודש אלול. שכן הספר הזה כשמו הוא בא לתקן, ומה הוא בא לתקן, את הזוהר עצמו. כי הזוהר הישן כבר התיישן והוא זקוק לתיקון כלומר להתחדשות. כמו שצריך זוהר חדש כך צריך תיקוני זוהר וצריך תיקוני זוהר חדש. ותיקוני הזוהר מרחיק ומרחיב יותר בשפתו לדרוש חידושים וקישורים חדשים שלא נדרשו בכל הזוהר בבקשו אחר דרכים ודימויים ושפות חדשים לכלול בהם את התורה.

***

ז) פרשת שופטים היא פרשה של מצוות. ובזוהר ספר המצוות הוא ספר רעיא מהימנא, שהוא ממלא כל פרשה זו בדפוס ספר הזוהר. רעיא מהימנא קשור מאד לספר תיקוני זוהר והולך בדרכו במובנים רבים, וגם הוא מתייחס לתחיית משה רעיא מהימנא בשערים חדשים. עיקר השורש של ספר רעיא מהימנא הוא לבאר את כל המצוות על פי שם הוי”ה. כמדרשו הפותח זה שמי לעולם זה זכרי לדור ודור, שמ”י עם י”ה שס”ה מצות לא תעשה. זכר”י עם ו”ה רמ”ח מצוות עשה. כל המצות תלויים בשם הויה כענבים תלוים באשכול. ובכל מצוה מראה הוא תמונה חדשה של השם הויה שבו המצוה הזו תלויה.

ח)

186. זוהר ראה: בנים אתם להויה אלהיכם

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 14 Aug 2020 05:00:28 +0000

דף מקורות לזוהר ומפרשים מלוקט בענין בנים אתם

הפסוק האהוב על הזוהר

א) לא נדפס זוהר על פרשת ראה.אין זה אלא ממריץ אותנו לפרש את הפרשה לפי דברי הזוהר במקומות אחרים, שכן דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. אף זו מטכסיסי החיזור של השכינה המתלבשת בתורה שאיננה מגלה את עצמה לכל במקומות הצפוים, מעלימה עצמה ממקום למקום ומפרשה לפרשה, היתה כאניות סוחר, אהובה הדולגת ומקפצת ממקום למקום מראה עצמה לאשר יהיה נחוש דיו לדלוק אחריה על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן, יצרף ממנה פנים פה ופנים שם עד שתתייצב בפניו בשבעים פנים מאירות. אין אנחנו מצפים ואין אנחנו רוצים שיהיו כל הדברים מונחים מסודרים כמין דבר של חול הערוך לפי פסוקים או סדר א”ב.

ב) כאשר חיפשנו בספרים מצאנו ראינו כי פסוק אחד בפרשה זו הנפוצה בזוהר מכל פסוק אחר בה ואף מרובי פסוקי התורה. כי ישנם פסוקים מאירים ככוכב הצפון המראים לנו דרך לכוכבים רבים אחרים ולארצות רחוקות. אלה הם הפסוקים החוזרים ונדרשים באנפים רבים במדרשים ובזוהרים, העמידה על פסוקים אלה משמעותו עמידה על פסוקים הנושאים כביכול משמעויות רבות יותר משאר הפסוקים, כאשר מילה אחת לפעמים מכילה משמעות רבות יותר מהמון מילים אחרות. וכאשר כולם מפי שכינה היא מראה לנו ציון דרך ופתח לקרוא דרכה את שאר הפסוקים, ולפיכך חוזרים אנחנו וחוזרים אנחנו וממשמשים בפסוק זה עד שיצא כל מיץ חלבה ודבשה ונדע לעורר אהבת טעמי תורה בכל מקומותיה. שמה חבלה ילדתך.

ג) הפסוק הוא “בנים אתם להויה אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. כי עם קדוש אתה ובך בחר הויה להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה”. והרי מה שנעשה כאן. תחילה נפרשנה על פי הזוהר בהקשרו הכללי של ספר דברים המוכיחה על קיום התורה והנאמנות כולה, ומצווה את המצוות כולם. שוב בהקשרו של המצווה הפרטית שהוא לא תתגודדו. ומזה יש לנו לטעום מעט במהות ‘בנים אתם’, אל מה הדימוי והמשל הזה רומז בעצמותו. ונראה כיצד הזוהר עושה מזה עבודה פנימית מיוחדת ליחידי סגולה.

תוכחת משה לישראל בחביבות

ד) היה רבי עקיבא אומר “חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר בנים אתם לי”י אלהיכם”. עמד על המשמעות הראשונה והעיקרית של הכתוב הזה שהוא חיבת ישראל. ונוספה להם חיבה שנודע להם חיבה זו. ביאר מהר”ל יפה שלא הביא פסוק בני בכורי ישראל, כי פסוק זה נאמר לפרעה שלא בפני בני ישראל. אלא פסוק בנים אתם שנאמר על ידי משה לנוכח בני ישראל, הרי חיבה יתירה במה שנודע להם זאת, שאינו דומה המקבל מתנה ואינו יודע ממנו לנודע בו, ויתבאר עוד בסוף. חיבה זו עומדת כאן כחלק מתוכחתו של משה, שכן כלל ספר דברים ‘אלה הדברים אשר דיבר משה’, מפי עצמו, המוכיח את ישראל ללכת אחרי י”י. על כך אמרו בזוהר האזינו “ואפילו שמשה הוכיח את ישראל באהבה היו כל מילותיו, שכן אמר כי עם קדוש אתה, ובך בחר י”י, בנים אתם לי”י, ואתם הדבקים בי”י, ולפיכך – ושמעת בקול י”י. כי מאהבת י”י אתכם.”

ה) מוכיח אדם אחרי חן ימצא זה משה. משה רבינו הוא המוכיח כפי שהוא המוציא אותנו ממצרים. תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח כי להוכיח אדם קשה כמו להוציא ישראל ממצרים. התוכחה איננה הודעה וגילוי בלבד כשמה, שכן התוכחה מטרה יש לה, והיא לשנות את מצבו של הזולת ולהעלותו ממקומו אל מקום טוב יותר*. התוכחה צריכה להנכיח בפני האדם טעם וסיבה שהוא ישתנה, והוא צריך לעשות זאת לא על ידי דיכוי האדם שכן זה קל לכפות בני אדם, ואין זה תוכחה אלא הריגה של האני הנוכח לך ולא עזרת לאף אחד כלל. אלא הוא צריך להראות לאדם טעם כזה שישנה לו את החיים שלו. ומי יכול לעשות זאת אלא משה רבינו. ומשה רבינו לא הוכיח את ישראל בשנאה או בכעס וגבורה אלא בחביבות. פירוש הציב בפניהם את אהבת י”י אליהם. וזהו. אהבה זו היא טעם מספיק לכל ההליכה אחרי י”י. ואינה צריכה מילות קישור. בנים אתם, ולא כתוב לכן, ולכן תצייתו לו, או מילת קישור אחר. פשוט בנים אתם. לא תתגודדו. וכל שאר המצוות. הוא הצבה כזו שאין צריך להוסיף לה מילת קישור. אהבתי אתכם אמר י”י.

ו) תוכחה זו היא שינוי של ידיעת האדם את עצמו. כאשר אמרו בזוהר שיר השירים הידיעה הראשונה שצריך האדם לדעת הוא מה הוא עצמו. מה הוא נשמתו ומה הוא גופו. טרם ידע אדם את חובתו בעולמו חייב הוא לחקור ולתהות מה הוא בעולמו. מה מקומו בעולמו. איזה מקום הוא תופס איך הגיע לכאן ואל איה הוא שואף. האדם היודע שהוא אדם הנשמה שיודע שהוא נשמה כבר ידע את כל הטוב. ידיעה זו של טיב הנשמה היא המסופר כאן בלשון משה עצמו בנים אתם לי”י אלהיכם. כאילו הוא אומר לנו את כל התורה לקיימה, אבל הרי הוא אומר את זה לאיזה ‘אתם’. ומה הוא ‘אתם’ הזה. אל איזה אני מופנה התורה כולה. האני שכל התורה כולה מופנה אליו הוא מציאות כזאת שהוא ‘בנים לי”י אלהיכם’. זהו ה’אתם’ שהוא מדבר איתם. וכך מוצג הכותרת הזו כשורת הפניה של כל ספר המצוות שהוא קורא בפנינו פה. בשורת הכתובת של התורה כתוב אל: בני אל חי.

האדם חי בשלשה עולמות כיוצרו

ז) הזוהר בפרשת שלח פירש את פרטיות מצוות לא תתגודדו וכיצד היא נובעת ממציאות נשמת האדם. אמר לקב”ה שלשה עולמות, עולם עליון הידוע לו בעצמו לבד. עולם אמצעי שבו הוא נודע לנבראים. ועולם תחתון בו קיימים הנבראים. כשם שהקב”ה דר בשלשה עולמות כך האדם דר בשלשה עולמות. נולד הוא בעולם הנפרד. משיגע בה מתעלה הוא לעולם אמצעי הנקרא גן עדן התחתון, בו הוא מתוודע אל יוצרו בידיעה זו אשר יצר שידעוהו בו. משידע הכל הוא נמצא בעולם הכי עליון עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ישמעו האזנים מה שהפה מדבר. היות לאדם קומה כפולה משולשת בשלשה עולמות הוא היותו דומה ליוצרו בצלם אלהים אשר הוא חי בשלשה עולמות. האדם המצמצם את מבטו לאשר לפניו בעולם זה לא מתדמה ליוצרו שהרי הא”ס קיים מן העולם ועד העולם. אך האדם היודע לחיות בעולמות רבים הוא החי בצלם ודמות יוצרו הקיים מן העולם ועד העולם. ואותם עולמות שבהם אורו של הא”ס משתפל ממעלה למטה הוא שנשמת האדם מתעלה בהם ממטה למעלה.

ח) לפיכך, אם נשמת האדם אחוזה בכל עולמות אלה כיוצרה, היא בנים לי”י אלהיכם. בן הדומה לאביו הקיים בצלמו ובדמותו, שיש לו חיים בכמה עולמות. ואם כך, מה מקום יש להתגודדות על המת. אל תבכו למת בכו להולך אין המת אלא הולך ומדגיש את החלק החי בעולם עליון יותר. אומר הזוהר אילו לא חטא אדם וכי היו חייו של אדם מתמצים בעולם הזה בלבד, וודאי שלא, אלא היה הולך ומתעלה מעולם לעולם כל חייו. ומה זה שאנו אומרים שלא היתה שם גזירת מיתה. שלא היה האדם מצטער במיתתו ובמיתת קרוביו כי לא היו רואה נתק בין העולם לעולם והיו פתחי תקשורת פתוחים בין עולם לעולם. ואם בוכים על המת לא על עלייתו בוכים אלא על הניתוק הזה שנוצר בין העולמות ושכחו כל בני אדם שהם כיוצרים חיים בכמה עולמות. הרי, בנים אתם לי”י – לא תתגודדו.

ט) מה זה שאנו אומרים בנים אתם לי”י, וכי בשר הוא המוליד בנים? יש לנו לומר כאן מילים פשוטות אשר הם משאירים מקום לכל המילים העמוקות הבאים לדייק את מציאות הדברים לכשעצמם. חביבין ישראל “שנקראו” בנים למקום. ומי קרא אותנו כך. המקום עצמו בתורתו. בתחילה אין אנחנו צריכים לטרוח במה אנחנו בנים למקום, כי המקום עצמו קרא לנו כך. והיינו רצה להתייחס אלינו ושנתייחס אליו בכל המבט והדימוי השייך בין אב לבניו. כל דימוי של אהבה ושל קירבה ושל דאגה הדדית ושל יחס שאפשר לדמות בין אב לבן הוא כוונת הקריאה בשם בנים למקום. אנו בניך ואתה אבינו.

י) וודאי שונה הוא היות ישראל נקראים בנים למקום מבן בשרי שהוא בן לאביו. אך ההבדל הגדול איננו מחליש את היחס הזה אלא אדרבה מגביר אותו. וזה יסוד החילוק. אב בשר ודם מוכרח הוא להיות אב. כלומר אחר שהוליד את בנו אין הוא יכול לבחור לא להיות לו לאב. וטרם הוליד את בנו אין הוא יכול להוליד אותו באופן שלא יהיה אב. ואילו הא”ס חופשי בחירות מוחלט. איננו חייב לפעול בתוך שום מסגרת שהרי הוא קדם למושגים ולמסגרות כולם. ואילו רצה לא היה בעולם שום מציאות של אב ובן אלא של עבד ואדון או של יחס סתמי בלתי אנושי כלל. אם כן אין זה נכון לומר שפועל בתוך מסגרת של יחסי אב ובן. אלא הוא יצר את המסגרת הזאת מרצונו ובה פועל ברצונו. ברצונו החופשי המוחלט הוא מהווה מהות האב והוא ממשיך להיות בו אב לבניו.

מהות בנים אתם לי”י

יא) במילים פשוטות הללו השארתי מרווח לכל הסודות אע”פ שלא נאמרו, שכך דין הפשט שאסור לו לחסום את הפנימיות אלא להשאיר בעצמו מרווח מספיק להכילו, “תפוחי זהב במשכיות כסף”. כי הסוד איננו השימוש במושגים ויחסים שנוצרו בלבד אלא גם הבנת מהותם עד כמה שידינו מגעת. לדעת בדיוק כיצד המצאת המושג הזה פועל מאיפה הוא הגיע ואיך הוא נוצר מדרגה לדרגה וכיצד משתמשים בידיעה פרטית זו באופן נכון. ההבדל בין ידיעה זו לבין ידיעה כללית שכך הוא ואפשר להאמין בו נקרא בזוהר ההבדל בין ידיעה כללית לידיעה פרטית. שהוא עצמו ההבדל בין מדרגת עבד למדרגת בן, שהבן הוא שחיבה יתירה נודעת לו, שהוא יודע במה הוא בן ויודע להפעיל את הקשרים האלה משורשם.

יב) מהות המכניזם שדרכו נקראו ישראל בנים למקום ומשמעותה לעבודתנו ניתן לכלול בשלשה כללים. א – הנשמה היא היצירה המתייחסת בצורה ראשונית לי”י ולא בהשתלשלות סיבות. ב – ההיווצרות של יחסי קירבה כאלה הוא עצמו ההיווצרות של נשמות ואין כאן שני שלבים אליבא דאמת. ג – הבן עצמו לוקח חלק פעיל בהיותו בן ואפשר לומר שאביו מופעל ממנו כפי שהוא מופעל ממנו. ונפרט במקצת.

יג) הגדרת הזוהר והמקובלים לקירבת הבן הוא ‘היותו פרי האב’. כלומר מהו בן במובן מופשט. בן הוא כינוי לתוצאה הנפעלת מתוך סיבה. כל תוצאה ניתן לכנותו בן ביחס לאביו. כמו שפרי העץ פרי פרי האדם בנו ופרי היוצר יצירתו. במה נשתנו נשמות ישראל מתוך שאר הברואים, שהרי כולם בניו הם במובן שהם התוצאה הנפעלת מתוך פעולת היוצר א”ס ב”ה. אין ההבדל אלא כמה שלבים ומדריגות של סיבות עברו כל אחד מהנבראים בדרכם מן הא”ס עד שהגיעה ההויה אליהם. הנבראים השפלים יותר אינם שפלים אלא במובן שהם נחשבים לא בנים לא”ס אלא כמו נכדים או נכדי נכדים. ושנינו עד כאן רחמי האב על הבן, שאחרי כמות מסוימת של סולמי סיבות כבר לא נחשב הדבר במונחי קירבה אלא סיבתיות קרה מציאותית. בנים אתם לי”י פירוש אתם הדבר הראשון שיצא מאת י”י. מחשבתם של ישראל קדמה לכל.

יד) הנקודה השנית שצריך לדעת הוא מהו הנשמה באמת? וודאי מופיעה היא בכמה רבדים שונים. אך הרובד הראשוני והשורשי שלו הוא עצם המהות הראשונה שנוצרה שנקרא בנים למקום. כלומר יש כאן טעות שאפשר להבין מתוך מה שאמרנו, שהוא לא טעות באמת אלא מדרגה מסוימת. והוא שאם נאמר שהא”ס חופשי וחייב ליצור מושג של בנים טרם יפעל בתוכה, הוי אומר פעל בראשונה ספירות דאצילות ובהם הוא אב לברואים. נמצא נאמר שני שלבים יש. מתחילה יצר לעצמו מידות אבהות. ושוב השתמש באותם המידות להיות אב לברואים. אם כן הברואים כבר נמצאים במרחק שלישי מרוחק מן הא”ס, ואנו אמרנו שכל הייחוס של בנים למקום הוא שהם במרחק אחד בלבד ממנו. אבל הסוד הוא שהנשמה אינו אלא המהות הזאת עצמו שנוצר בו שני לא”ס ובאופן שיהיה לו יחס של אב ובן. אפשר לראות זאת כשלישי שכן הוא אב בראשונה והנשמה בן. בלשון הקבלה לא שהנשמות הם בנים של זו”ן דאצילות, הם מרכבה לזו”ן דאצילות עצמם.

טו) מתוך זה עולה הנקודה השלישית והוא שאין האב והבן נפרדים. כלומר לא מקודם היה אב ואלה הם בניו. כי בהיותו אב בלבד גם אינו אב כי אינו מכל אלין מידות כלל. אבל הוא נהיה לאב ברגע שהוא יוצר לעצמו בנים. ואוקמוה תדיר שזהו ‘בני בכורי ישראל. ההבדל בין בכור לבנים שאחריו שהבכור בלידתו עושה את האב לאב. כך מחשבת ישראל הנוצרת הוא עושה את הא”ס ברגע זה לאב. ולפיכך אפשר לומר שהאב נזקק לבנים כפי שהבנים נזקקים לאב. ולכן מתוך בנים אתם לי”י יוצא היסוד של עבודה צורך גבוה שהוא ישראל מוסיפים כח למעלה, לא בא”ס אלא בהופעת הא”ס בספירות אלה שבהם הוא נקרא אב והם נקראים בנים. אם אין הבנים בנים אין האב אב.

בנים מדרגה מיוחדת ליודעים

טז) הזוהר אומר עוד דבר חשוב מאד שיש להתיישב בה. מפני האורך מקצרים אנחנו והמבין ידעו מתוך ריבוי דברינו במקומות אחרים. פעמים רבות אומר הזוהר שישנם בישראל שני מדרגות, אם כבנים אם כעבדים. עבדים הם העובדים את המלך מבחוץ, משרתים אותו נאמנה אבל אינם יודעים אותו בעצמו. בנים הם המחפשים בגנזי המלך, העובדים אותו מאהבה היודעים את סודות העבודה והמצות באורח פרט. יתפלא המעיין הרי אמרת לנו שמדרגת בנים הוא שבח כל נשמות ישראל, ומה זה לומר לנו שאין זה אלא מדרגת בעלי הסוד.

יז) אבל האמת כך הוא שזוהי ההבדל בין מי שלא נודע להם לבין מי שחיבה יתירה נודעת להם. ואם מתבוננים רואים שכל עיקר המעלה של בן תלוי בדעת ואיננו דבר שיכול לחול מבלי דעת כלל. שהרי עיקרו הוא יחס הקירבה החל על הנמצא במדרגה ראשונה של רואי פני המלך, והייתכן לה להתקיים אם לא ידע זאת. הרי זה כמי שאומר שמדרגת הדעת תחול במי שאין בו דעת. וודאי יש הבדל בין בעל חי לאדם מצד מהותו שיש לו פונטנציאל של דעת. אבל במציאות בעולם הזה שאנחנו עוסקים בו, שהוא מעיקרא עולם של ידיעה והבנה באופן פרטי ולא עולם של הצהרות אמונה ריקניות, שבשביל זה לא צריכים ספר הזוהר ולא שום ספר אחר. מבחינה זו אין זה נכון לקרוא בנים אלא לאותם היודעים מהותם שהם בנים והיודעים לפעול את עבודתם בצורה זו.

יח) הגדרת הבנים הוא הגדרה בעבודה כשם שהוא הגדרה במציאות. ישנה עבודה מסוג עבד שהוא הנמצא מבחוץ העושה את המופקד עליו, וזו עבודה המתאימה לנבראים באופן כללי כמו למלאכים. אך ישנה עבודה שעבורה נברא העולם באמת והוא עבודה מיוחדת מסוג בנים. שהוא הבן המכיר את אביו יודע איך הוא בן ואיך הוא אב ופועל מבפנים מתוך הזדהות והתעצמות עם המלך, לא הוא עושה רצון המלך אלא הוא יש לו אותו רצון שיודע את תכלית מטרת המלך ופועל למענו. אכן בעבודת הדעת אין מרחק בין הדעת לבין הדעת ולכן ידיעת מעלת הנשמה בעצמה פועלת עבודה זו. אך הזוהר מזהיר שגם הבן אין לו לשכוח את עבודת העבד. כי אין זה מספיק לקבל חכמה ודעת פאסיבית, וגם בהשגות גדולות נצרך מידה של קבלת עול בהשגה זו גופא. כי כמה וכמה שהם מסוגלים ויודעים הרבה מפסיקים לדעת כי הם רוצים לקבל זאת במנוחה ולא יודעים שהידיעה עצמה היא המעשה הכי גדול והא איתמר.

יט) לפיכך, אומר הזוהר בפרשת משפטים ובעוד מקומות. האדם לא נולד אדם אלא פוטנציאל של אדם. הוא נולד בהמה במדרגת נפש בלבד. רק בעבודה מאומצת שנחשבת עבודה של י”ג שנים מקבל הוא מדרגת רוח שהוא תחילת מדרגת אדם, כמדרגה האמצעית בשלשת עולמות הנ”ל. ואך בעבודה שבע שנים אחרות מאומצות יגיע אל מדרגת נשמה שהיא שעליה נאמר בנים אתם לי”י אלהיכם. וזה נקרא שיש לו נשמה מעולם האצילות. ויש לזכור כאן כי בוודאי הבריאה קיימת כמו האצילות ואין מדרגת עבד מדרגה מנותקת כי גם זה נקרא מדרגה במציאות שהוא בחינת מטטרון, או ימות החול, שגם הם עבודה חשובה וגדולה. ואמר הזוהר בהקדמת בראשית יש לפרש את כל התורה ואת כל המצוות פעמיים, פעם אחת בשביל מט”ט עבודת עבד ופעם שניה בשביל הנשמה שיר ליום השבת בנים אתם.

כ) לפי שבנים אתם דגם של הולדת בנים הוא, לפיכך ההשלכה הגדולה ביותר בעבודה זו הוא מצוות ההולדה עצמה. מצוות פריה ורביה הראשונה לכל המצוות והכוללת את כולם. ההבדל הגדול ביותר שאפשר לראות בקיום המצוות ובתוצאתם בין הבנים היודעים לעבדים המקיימים הוא במצוות פריה ורביה. ולפיכך ישנה מדרגה מיוחדת של פריה ורביה לתלמידי חכמים ונקרא זיווגם של תלמידי חכמים משבת לשבת. שכן עמי הארץ מקיימים את ההולדה כימות כחול ומולידים נשמות במדרגת עבד. אבל ת”ח חייב להוליד נשמות במדרגת בן. ואז אותם הנשמות שהוא מוליד בכוונה נכונה, כלומר שהוא מתקדש בשעת תשמיש בקדושת יוצרו, אז הם בנים לי”י אלהיך וודאי ממש, כי הת”ח מכוון שהוא בחינת שם הוי”ה ואשתו בחינת שם אלהי”ם והבנים שהוא מוליד אינם מתייחסים לבניו שלו אלא הם בנים לי”א. וכך תולדותיהם של צדיקים מעשיהם הטובים כל המעשים הטובים אופן של פריה ורביה הם ופעולתם למביני מדע להוליד בנים לי”י.

*נאמר הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. התוכחה הוא נשיאת האדם ממקומו אל מקום מורם יותר, כי תשא את ראש בני ישראל. אך יש ליזהר לא לשאת את החטא איתו. אדרבה י”י נושא עון על עצמו, ושוב מעלה את האדם.

185. זוהר עקב: ואכלת ושבעת וברכת

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 07 Aug 2020 16:24:45 +0000

א) והיה עקב תשמעון.. וברכך והרבך.. ברוך תהיה.. כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון… וזכרת את כל הדרך… כי ה’ אלהיך מביאך אל ארץ טובה.. ואכלת ושבעת וברכת את י”י אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך… השמר לך פן תשכח את י”י אלהיך.. וזכרת את י”י אלהיך.. והיה אם שכח תשכח.. עקב לא תשמעון..

פרשה זו עוסקת בצדדי הברית הידועים הרגילים בכל תורה שהם ברכה וקללה, עקב תשמעון תהיה לכם ברכה, ועקב לא תשמעון תבוא עליכם הקללה. אך בכל חזרה כזו נתחדש דבר מהותי. לפעמים הכל סובב אם תעבדו את י”י או אם תעבדו עבודה זרה, או אם יהיה לכם אהבה ויראה ושמירת המצוות. פרשה זו מתייחדת בכך הכל סובב סביב הברכה, שהוא בעצמו הזכירה. הרי הכתוב מספר לך את הצד הטוב, תבוא אל ארץ טובה וזכרת את כל הדרך, וממילא וברכת את ה’ אלהיך. ומזהיר מפני הצד הרע, השמר לך פן תשכח. ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי וכו’. שהעונש על זה אבד תאבדון. הכל תלוי במילה שהוא הזכירה, וזכרתם, ומתנגד למילת השכחה.

מפרשה זו למדו חז”ל את מצוות ברכת המזון, ומהרחבתה שאר מאה ברכות שתיקנו חכמים, ולפיכך הפירוש הפשוט בברכה הוא שהברכה הוא הזכירה. אמרו חז”ל כיצד מקיימים לזכור את י”י ולא לשכוח אותו, על ידי שמברכים אותו על כל דבר. שהרי כך הם צדדי הפסוקים, וברכת, ולעומת זאת פן תשכח. (והרי ברכ”ה הוא זכ”ר).

ב) כל זה איננו שווה. שהרי הכתוב איננו אומר ואכלת ושבעת וזכרת את י”י. ואינו אומר והודית לה’, כפי שמפרשים על דרך הפשט את ענין הברכות, שהם להכיר בכך שמקור הברכות שלנו הוא מי”י. והלא הברכה איננה ההודאה ואיננה ההכרה, ואע”פ שזוהי הפשט הפשוט בברכות אין זה מספיק כלל לציור הענין כל שכן שאיננו מספיק לעמוד על סודו.

ואם נרחיב את ההתבוננות נראה שפלא זה מצוי כבר בשורשי כל סיפור הברכה בתורה. כל הקורא בכל התורה כולה לא ימצא בה שהאדם מברך את י”י אלא שי”י מברך את האדם. וכפי שמעיר רבינו בחיי בפסוק זה, אין בכל התורה כולה מצוה לברך את י”י אלא פסוק זה, שהרי אליה הרחיקו רז”ל נדוד בבקשם מקור אל הברכות במסכת ברכות. ואילו כאשר מתבוננים בכל התורה רואים כי כל ברית התורה עומד על ברכת י”י, שהוא מברך את אדם ואת נח ואת האבות והם מוסרים הברכה לבניהם, ומשה מכליל ברכה זו והקללה שבצידה לכלל ישראל שזוהי עיקר ברית התורה. ובכל הסיפור הזה אין האדם לעולם המברך אלא המתברך, וזו הרי כל תנאי התורה “ועבדתם את י”י וברך את לחמך”. האדם עובד וי”י מברך אותו בגלל זה. וכיצד יבוא ההיפוך הזה שבו כאילו י”י עובד ונותן טובה לאדם והאדם מברך אותו על כך. ונהפוך הוא.

וכאשר אנו מעיינים יפה רואים אנחנו כי אפילו בפרשה זו עצמה אין לראות מקור למצוה זו, כאשר העירו כל המפרשים. כי פשט הפסוק איננו “ואכלת ושבעת (הבטחה), וברכת (מצוה)”. אלא לפי פשוטו “ואכלת ושבעת וברכת” הכל נקרא בנגינה אחת, כאשר יביאך אל ארץ טובה אז תאכל ותשבע ותברך. היינו כל זה הוא חלק מתיאור הטובה, ואין בפסוק זה טעם מפסיק בין ואכלת ושבעת, לומר עד כאן מה שאני נותן לך, מכאן ואילך מה שאתה מחזיר לי על כך, וברכת. אלא הכל חלק מתיאור של הטובה שי”י אלהיך נתן לך.

וכאשר רז”ל הוציאו מפסוק זה את מצוות הברכות, הרי הם עושים בתנועה זו עצמה את מהלך ההפיכה, לעשות מן הברכה מה שי”י עושה לאדם אל מה שהאדם עושה לי”י. וזו דרכם בכל התורה כולה להוציא מפסוקי התורה הניתנים מלמעלה למטה הלכות ברורות ההולכים ממטה למעלה והחלים בפרטי מעשי האדם. הוי אומר פירוש כזה בעצמו איננו יכול להיות כתוב בתורה, חייב הוא לבוא מתוך ברכת האדם עצמו. וכך מצינו כבר במקרא עצמו בני אדם מברכים את י”י כמה פעמים, ממלכי צדק שאומר ברוך אל עליון, עד אליעזר שאומר ברוך י”י אלהי אדוני, ועד דוד האומר תדיר ברוך י”י. אך לא מצינו בו באופן נגלה מצוה כזו לעולם.

ג) הפיכה זו, ככל מדרשות חז”ל המביאים את הפסוקים אל מקומם, איננה עקירת משמעות המקרא ממקומה אל פירוש חדש. אבל הוא המשכת הסיפור השלם המסופר במקרא הזה אל המעשה הפרטי של האדם המתיישב לאכול כזית ואוכל ושבע ומברך. וכבר אוקומה לצורת ברכת המזון שעומד על סוד שלשת הווין האלה המחברים את הכל לתנועה אחת, ואכלת, ושבעת, וברכת. היינו הברכה שמברכים אנחנו את י”י בהלכה הוא עצמו הברכה שמברך י”י אותנו במקרא, וכיצד אפשר לתאר זאת, נשתדל.

ד) פתח רעיא מהימנא, מצוה זאת לברך לקוב”ה על כל מה שהאדם נהנה מהעולם הזה, דאי לא כן נקרא גזלן ככתוב גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש מלכות, ודרשו במסכת ברכות כל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל את הקב”ה ואת כנסת ישראל. אביך הקב”ה ככתוב הלא הוא אביך קנך. אמו כנסת ישראל ככתוב ואל תטוש תורת אמך. חבר לאיש משחית לירבעם בן נבט שהשחית את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים. מאמר זה מבטא את כל צדדי הפלא שאנו בו. שכן הוא אומר שהמחסר את הברכה לא את נפשו הוא מחסר אלא את הקב”ה וכנסת ישראל. ומפרש רש”י שהוא גוזל את הקב”ה את הברכה המגיע לו.

עוד פירשו המפרשים מאמר זה לפי המאמר הסמוך לו מלפניו, כתוב אחד אומר לי”י הארץ ומלואה, כתוב אחר אומר הארץ נתן לבני אדם, כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. והלא איפכא מסתברא לפי הפשט שהברכה הוא הכרה כי לי”י הארץ. אם כן אדרבה קודם ברכה אפשר לחשוב כחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה, ודווקא אחר ברכה חלה ההכרה כי לי”י הארץ ומלואה. והייתכן לומר שדווקא קודם הברכה האוכל שייך לי”י ואחר ברכה הארץ נתן לבני אדם.

ה) והא אוקמוה חברייא. שהברכה שמברך בן אדם להקב”ה הוא המשכת שפע חיים ממקור החיים, לשמו של הקב”ה. ומשם הוא נמשך אל כל העולם. והיינו וברכת את י”י אלהיך, תברך את השם הויה, ומשם יומשך השפע על הארץ הטובה אשר נתן לך. ולפיכך צריך לכוון בזה בשעת הברכה. בכדי שיתברכו אבות ובנים כאחד. והמברך הוא מתברך לפי שנוטל חלקו בראש מהשפע שמושפע לכל העולם, ככתוב בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.

מילים הללו הם הסוד שנקרא עבודה צורך גבוה, ויארך המילה להסבירו על כל צדדיו. אך נבקש לתפוס בה על ידי מילה זאת “דיתברכון אבהן ובנין כלא כחדא”. הציור הזה מביא לנו דוגמה של הקורה כאן. הרי נצטוינו כבד את אביך ואת אמך, ושנינו איזה כבוד מאכילו משקהו וכו’. הרי כיבוד האב, שמהותו לכאורה הוא הכרת הבן שהאב נמצא מעליו ומשפיע מעליו, עיקר מצוותו הוא דווקא להיפך שהבן ישפיע לאביו, יאכילו וישקהו. ובוודאי יש בזה תהליך מפורט שהרי התינוק איננו מכבד את אביו והוה אמינה שבו הוא עיקר הכיבוד שהרי אינו נותן לאביו כלום לכאורה. אבל האמת וודאי שכיבוד הבן הגדול מעולה לאין ערוך מכיבוד התינוק הקטן שאין לו משלו כלום. הרי הבן נותן לאב את שהוא נותן לו ובאותו רגע הוא מכבדו ואומר משלו הוא.

ונמצא הסוד של כיבוד אב ואם הוא שיש כאן שעשוע נפלא שהוא אב ובן כאחד. הבן בצידו מביא את כל החיות, מעל אביו ואימו ומושחו על ראשו, ואז באותו תנועה ובאותו רגע הוא מעמיד את עצמו מתחת לאביו ואימו שהרי כך הוא הסדר שהאב הוא המשפיע והבן מקבל הימנו. ואע”פ שבסתרם של דברים באמת הבן התחיל את הכל, גם הוא אמת שהאב הוא הנותן המוחלט והבן לוקח הימנו, אבל הבן עורר את הכל, והתברכו אב ובן הכל כאחד. וכך המברך מברך ומכבד לאביו ואמו, להקב”ה ולכנסת ישראל, ומברכה זו עצמו הוא מתכבד ומתברך מהם, כנאמר כי מכבדי אכבד, ונאמר המתברך יתברך. והרי הברכה שמברך י”י את האדם הוא הברכה שבו בירך האדם את י”י. ברוך אברם לאל עליון וברוך אל עליון.

ו) אין אנחנו יכולים לעלות ולומר בדבר זה הרבה יותר ממה שנאמר כי התמונה הזו בעצמה למתיישב בה ומתבונן בה מסוגלת יותר ממה שמסוגל האפשרות לתרצו ולהעבירו לכלים אחרים. מכל מקום נימא בה מילתא באופן נפשי לפתוח ציור מסוים המאפשר התבוננות בזה. ואפשר להראות זאת בפרדוקס הזה של קודם ברכה של הקב”ה אחר ברכה שלך. שהוא ניכר בחוש כי תחושת הבעלות עצמה “כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה” אין סוף עניינה שהיא מפריעה אל ההכרה שאין דבר זה שלך. אבל עומקה הוא שתחושה זו מפריעה אל הנאת הבעלים בבעלותו עצמו. ודבר זה לפי השכל אולי אינו מסתדר אבל העובדות כהוויתם כך הם. כי אין חוצץ בפני התעצמות האני של האדם עם ההנאה הבאה לו מבחוץ כמו תחושת אני זו עצמו הצועק בקולו כל הזמן אנא אמלוך אני עשיתי אני הבעלים.

תראה כי לסיבה זו פעמים רבות אין לבעל הבית נחת בעמלו, והוא חושב הלא כאשר ציירתי במחשבת דמיוני את הארמון הנפלא שאבנה לי כמה הנאה יהיה לי מכך. וכאשר סיים את הארמון ומתיישב בתוכו פתאום מרגיש שחסר משהו, וזה לא מה שצייר בדמיונו. והוא רודף כל חייו למלא מחסור זה יש לו מנה רוצה מאתיים. ואומר המציאות תמיד אפורה מן הדמיון, במחשבתי היה הארמון שלי יותר מהנה מאשר במעשה התיישבותי בה. ובהתבוננות אין זה אלא כי המחשבה קרובה יותר אל העצמי ולא היה כל תחושת הבעלות שמפסיקה בין הארמון לבין האני חוצצת כל כך כמו במעשה.

ופעמים דווקא האורח שבא לבית הנהדר נהנה בה הרבה יותר מבעל הבית, כי אין תחושת הבעלות כולאת את האני שלו רחוק מאד מיופי הארמון. והרי היופי תמיד גדול מן האני הקטן התופס כל דבר לעצמו, פשוט אין מקום להכניס בתוך מוח קטן של אגו את העולם כולו שהאדם בונה לעצמו. כי האגו כלי הקיבול שלו קטנטן ביותר ואינו מכיל אלא את עצמו בקושי. דווקא האורח שאין המחשבה הזו ‘שלי היא’ חוצצת בעדו, הרי הוא נהנה הרבה יותר. וכך האדם המברך על העולם, אינו מרחיק את העולם מליבו אלא אדרבה מקרב אותו. כי בכך הוא מחליף את כליו של קונה בכליו של מוכר. כאשר אדם הולך לנוף מפעים מלוא כל הארץ כבודו, אין מקום באגו הקטנטן להכניס אליו את היופי הזה והוא סובל מזה. מברך הוא בא”י אמ”ה עושה מעשה בראשית והנה החליף את כליו בכלי הבורא. ובכלים אלה וודאי יש מקום לכל העולם כולו, ובזה נהנה האדם מן העולם בעצמו.

ז) ממתיק כאן רבי גרשון העניך סוד. לא כתוב הנהנה בלא ברכה גונב אביו ואימו אלא גוזל אביו ואימו. הגנב הוא הגונב בהסתר. אין כבודו של מקום נמצא בהסתר בעולם לפני ברכה כפי ההוה אמינא שמי שאינו מכיר בו גונב, מעלים את עצמו מכבוד י”י. לא אלא הוא גזלן. כי העולם צועק כבוד י”י בגלוי והנהנה בלא ברכה הוא פשוט גזלן. עד כדי כך שהוה אמינא “אין פשע”. כילד ההולך לארונו של אביו ואימו ולוקח משם משהו לעיניהם ללא רשותם איננו חושב שהוא גזלן שהרי הוא והם בית אחד. ואמת הוא כך. אבל לפיכך הוא חבר לאיש משחית. כי צריכים לזכור את זה עצמו, שמלוא כל הארץ כבודו והמקום הוא הברכה עצמו שנותן לאדם את האפשרות ליהנות מן העולם הגדול הארץ הטובה אשר נתן לך.

184. זוהר ואתחנן

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Mon, 03 Aug 2020 01:18:32 +0000

183. זוהר איכה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Mon, 03 Aug 2020 01:15:12 +0000

182. זוהר מטות – ובענין שיטת החסידות לשמוח בין המצרים

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 17 Jul 2020 20:55:19 +0000

א) בפרשיות אלה הנקראים תמיד בשבתות בין המצרים לא נדפסו כמעט פירושי הזוהר, פרשיות מטות מסעי דברים. ואמנם בפרשת מטות נדפס קטע אחד ורשום עליו שהוא מזוהר חדש, ובו נעסוק. ייתכן שהעניין כמו שכתב בספר מאור ושמש (פרשת בלק) שבימים אלה אין לעסוק בנסתרות אלא בפשטות התורה. והטעם לפי שהם זמני קטנות והסתרה יש למנוע מלבקש גדולות וללכת בפשט. ואולי ככה נהגו בעלי הזוהר ולפיכך לא רשמו מדברי תורתם בפרשית אלה.

אמנם לא ראיתי לרבותינו שינהגו ככה ומעולם לא פסקה תורת הסוד מפיהם אפילו ביום תשעה באב עצמו בנושאים השייכים ליום. ויש להרחיב בשורש. כי ידוע מרבותינו בעלי החסידות שנהגו להקל מאד באבלות הימים האלה ופעלו להפוך הימים לששון ושמחה, ולו מבחינת עבודתם הפנימית. עלינו לדייק בזה שלא לפרש באופן שאינו מועיל. ושני טעויות יש לי לשרש פה. הראשונה הוא נטיה כזאת לעקם כל דבר ישר, ואם כתיב ממעטים בשמחה יש לפרש ממעטים את הצרות על ידי השמחה, שזה פירוש הרבי מלובלין אבל צריך ליזהר לא להתרגל לשכוח את החשיבה הישרה ולעשות מכל העולם פלפולים בלבד כי אין זה טוב לא לנפש ולא לשכל. הטעות השניה

181. זוהר פנחס

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 10 Jul 2020 23:39:24 +0000

א) רבי אלעזר פתח, “שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך”. כמה אופני דברי תורה ישנם, כמספר אופני הפרשיות, כאשר לומדים אנחנו כל אחד מהם כאילו היום ניתנה תורה כולה. וכך כמה פסוקים ופרשיות הם המדברים בשבח התורה והדורשים על עומק השמיעה הנדרשת בה, כל אחד מהם הוא שבח התורה של פרשה אחרת. כמספר פרשיות התורה עצמה כך הם מספר פסוקי שבח התורה, ובכל פרשה יש לעמוד על גוון שבח התורה כפי שהוא פותח לנו פתח לעיין באור אותה הפרשה.

ב) יש בתורה מוסר אביך ויש בתורה תורת אמך. יש בה תורה אבהית ויש בה תורה אמהית. האב מייסר מתוך אהבתו ככתוב “מוסר הויה בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו”, והם דברי תורה שיש בהם צד תוכחה ומוסר. על תורה זו מזהירה הפסוק שישמע אותו הבן, שלא יקוץ בתוכחתו וידע כי אשר יאהב הויה יוכיח. זו תורה שבכתב שבה כמה עונשים כמה גזירות כמה דינים כמה תוכחות. ניתן לקרוא לתורה זו תורה אקטיבית, כזו שיש בה מצוות עשה ומי שאינו עושה אותה הרי הוא מקבל את תוכחתה. לפי שהיא תורה אקטיבית הרי העובר עליה מקבל את דינה ונפלט מתוך קיומה, שהרי לא קיים אותה.

ג) תורת אמך היא תורה שבעל פה, התורה של השכינה. ניתן לקרוא לה תורה פאסיבית, תורה של מצוות לא תעשה. בעוד את מוסר אביך יש לשמוע, את תורת אמך אין לטוש, אבל ‘אל תטוש תורת אמך’. תורה זו היא תורה של ‘לא תטוש’. הכרת תורת אביך בשמיעה. הכרת תורת אמך בחוסר נטישה. תורה זו במהותה היא תורה של ‘אל תטוש’. וממילא למכיר אותה אין נטישה כלל.

ד) רמ”ח מצוות עשה כנגד רמ”ח אבריו של אדם, בכל אופן של פעולת אדם ישנה מצוה והם מצוות עשה. שס”ה מצוות לא תעשה כנגד ימות החמה, בכל יום של השנה ישנה אי קיום מצוות לא תעשה. מרחב מצוות עשה משתרע על פני כל פעולות האדם. מרחב מצוות לא תעשה משתרע על פני כל הזמן של השנה. אם תשאל אדם כמה גדולים מצוות עשה, יענו אותו כגודל ריבוי אבריו של אדם. ואם ישאל כמה גדולים מצוות לא תעשה, יענו ארוכה היא כאורך השנה. נמצא כל חיי האדם נמצא הוא תחת כנפי מצוות לא תעשה, ‘ישב ולא עבר עבירה כאילו עשה מצווה’. ואילו מצוות עשה מוגבלות לזמן עשייתם. הרי אל תטוש תורת אמך.

[ה) מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות מהם הוא שמידת המלכות שולטת בכל אורך הזמן ואין בה חובה של מצוות עשה בהם. לכן מצוות לא תעשה חייבות בהם אע”פ שהזמן גרמא, וכן מצוות מיוחדות כשבת ופסח שבהם התאחדו עשה ולא תעשה כהיקש שמור וזכור דשבת שהם זמני הייחוד בין מוסר השמיעה לתורת אל תטוש]

ו) זמנים יש שבהם נחסרו אברי מצוות עשה, כפי שאפשר לאדם להיות ניזוק ולהיות נחסר באבריו ובכוחם. הם זמני גלות אשר בהם נחסרה אור יום. אך מצוות לא תעשה לא נחסרו מעולם. דרך משל גם מי שאינו מקיים מצוות בנין בית המקדש הרי הוא מקיים איסור הכניסה טמא למקדש. וכהלכה הנפסקת שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא לענין איסורים אלה אע”פ שאין בהם מצוות חיוביות.

ז) [ומה שעשו תנאי בגמרא ואמרו דווקא כשבא עבירה לידו, אינו אלא לפי הסתכלות המצוות עשה שדורש לפחות מעין מעשה, אך כפי הסתכלות מצוות לא תעשה עצמה אין צריכים תנאי זה וכפי שניתן לראות מסדר הסוגיה שהוא אוקימתא אך הברייתא המקורית לא הוגבלה בכך. ועוד יש בזה סוד כי בא עבירה לידו היינו למי שהוצרך להתגלות בו מפורש מעלה זו מזמינים לו ניסיון זה ואז הוא מקים את השכינה בהתגלות מיוחדת זו, וכענין פנחס דלהלן]

***

ח) פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי… והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. פרשת ברית שלום פנחס מסיימת את נסיונות המדבר

180. זוהר חקת – תורה נמשכת ותורה פוסקת

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 03 Jul 2020 04:34:58 +0000

179. זוהר קרח – דברי תורה נחמדים יותר מדרישת האמת

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 26 Jun 2020 15:36:17 +0000

קיצור השיעור על זוהר קרח.

קרח לא רצה סתם להתחלף עם אהרן כי איזה מין וויכוח זה בסופו של דבר יש אהרן ויש קרח ומה משנה מי מקבל השם.

אלא לוי היינו דין כהן היינו חסד ומשה ישראל תפארת מכריע שזה סוד מחלוקת לשם שמים שסופה להתקיים, כלומר סוף העולם להתקיים בו, שראה שאין העולם ‘מתקיים’ בדין שיתף עמה מידת הרחמים.

וקרח שהיה לוי רצה להחליף מידת הכהן במידת הלוי, שטען שאהרן הכהן משנה מפני השלום ואין זה האמת אלא יקוב הדין את ההר וזה המשמעות הפנימית שהלוי יהיה הכהן. ורצה להעדיף מידת הדין על מידת החסד דהיינו היראה והצדק בלבד. כמי שדורש יראת העונש בלבד.

וזה נקרא שהחזיק במחלוקת היינו כי הסדר הנכון הוא חד מחייב וחד מזכה והשלישי מכריע לרחמים ואחרי שהוכרע לא תלך רכיל בעמך שלא יאמר הדיין שהשמאיל לבעל דין אני אמרתי כמותך כי זה נקרא להשאיר המחלוקת אחר שיצא השלום וזה שורש כל לשון הרע שהוא יותר מדי אמת שלא מתקיים.

ואז ויקח קרח, רצה מה שאינו שלו אף מה ששלו נחסר. כמו פעמים רבות שדורשים אמת וצדק בלתי מושגת ואז אף השלום שהיה אפשר להשיג מאבדים.

וזה שורש שקרח התחיל לחלוק רק על אהרן וממילא מתוך זה חלק על משה, כאשר הגבורה לא רוצה להשתתף בחסד ממילא אין התפארת יכול להתקיים. לכן בעומק הוא מבטל את מציאות משה לגמרי ולכן נפל משה על פניו.

וזה לפי שהעולם היינו שם הויה חייב להתקיים ושמו שלום. גם הדין אינו אלא אמצעי שהעולם יתקיים ואם הדים מבטל את העולם ממילא ירד חיים שאולה כי אין זה אמת אלא בדאי. ולא כמי שחושב ששיתוף מידת הרחמים זה כמו חולשה וויתור אדרבה האומר הקב”ה וותרן וכו’. כי לא מוויתור על האמת אנחנו דורשים את השלום ומגבירים אהבה על יראה אלא בגלל שיודעים אנחנו כי האמת גדולה מן הדין וכל הדין אינו אלא להביא כל האמת בסוד עושה שלום במרומיו וכפירוש המגיד.

בקיצור הכל הפוך ממה שדורשים לפעמים שקרח רצה להגיד שכולם טובים אלא להיפך קרח רצה רק דין ויצא קרח מכאן ומכאן ומשה אמר העולם צריך להתקיים והוא פי הויה המדבר אליו ויטה עצמו לכל צד כפי הצורך.

ויש באמת דברים שצריכים שתיקה ככהן שאסור לשתות יין כי יין מגלה סודות גורם להרמת קול בשיר שזה עבודת הלוי אבל הלוי אסור לגעת בקודש עד שלא יכסה הכהן את הקודש בלבוש הראוי לו.

וזה משה ראשי תיבות מחלוקת שמאי הלל שזהו מחלוקת בתוך הבית מדרש שאין הולכים בו רכיל. ולמה מזכירים דברי היחידים וכו’. כי בתוך הקודש חייבים את המחלוקת להכיר כל צד אבל ההולך רכיל יבלע באדמה.

והתורה נחמד מזהב ומפז שהם גווני הדין ומתוקים מדבש שהוא המתקת הדין כי התורה הוא עץ חיים שמחזיק ענפיו המתפשטים לכל צד והמחזיק בו יש לו חירות על הלוחות בעולם החירות של המחשבה ואינו נמצא בגלות כלל.

178. זוהר שלח – תורת המדבר וראיית הארץ

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 19 Jun 2020 23:28:43 +0000

ביאור אשר לו הים.. כיום מסה במדבר

177. זוהר בהעלותך: מראה המנורה העץ השמש והתורה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 12 Jun 2020 07:21:14 +0000

א) בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה. וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירחה עד פרחה כמראה אשר הראה הויה את משה. פירוש, כמראה אשר הראה הויה את משה את מראה הויה עצמו, כן עשה את המנורה. כי המנורה כמו כל המשכן היו ‘ככל אשר אני מראה אותך’, כאשר אני מראה לך האני שלי, ‘כמראה אשר הראית בהר’, כאשר ראו שם את אלהי ישראל, באותו מראה נעשה המשכן. ומתוך מראה המשכן שהוא מראה אשר הראה הויה את עצמו את משה הוכפלה מראה המנורה במצוותה בקיום פעולתה ובתכונתה, שיאירו שבעת הנרות להאיר את מראה פני המנורה. ויעש כן אהרן ובפעולתו הראה מראה זו באופי העשיה, וכך הוא גם מעשה המנורה בתבניתה עצמה גם בהיותה עומדת ללא מעשה.

ב) ייחוד זה של המנורה כמראה מובן שהרי כל מראה עומד על האור שבו נראה המראה, ולפי שמכל כלי המשכן המנורה הוא הדלקת האור בתוכו, הרי באורו נראה אור שאר המראות. ולכן הושם המנורה כסמל מלכות ישראל כאשר מצינו כבר בנבואת זכריה וכך היה משמש בתקופות רבות. ולפיכך המבקש לראות את המראה יטיב להדליק את המנורה ודרכו נראים כל המראות והיה המנורה למבוא אל השגת המראה הרוצה להחכים ידרים שכן מנורה בדרום. ובזה יראה את החכמה ולא ישמע אותה בלבד, ויעש כן אהרן בנעשה יראה את הקולות שהוא השגת החכמה בנראה ולא בנשמע בלבד.

ג) כאשר מתבוננים אנחנו בפרשה זו רואים אנחנו כי עיקר החידוש שלו הוא באיחוד שבעת כל קני המנורה אל אחדותה הכולל, שהוא המצוה שהתחדשה פה שכאשר אתה מעלה את הנרות תיזהר שיאירו שבעת הנרות אל מול פני המנורה. וכן עשה אהרן. וכן הוא במעשה המנורה עצמה כי מקשה היא עד ירכה עד פרחה, כל פרטיה וצדדיה אחודים במקשה אחת. הרי אחדות זו במצוה ובהיראות המעשה ובתכונת גוף המנורה עצמה. דבר זה מובן בהנחתו הראשונה לפי שהאור מראה את כל הצדדים הרי כולם גווני האור עצמו.

ד) רבי יהודה פתח במזמור י”ט, העוסק בדימוי אור השמש הזורחת בבוקר, ומביאה את הדימוי אל תורת ה’ תמימה. והרי דימוי אור השמש הוא עצמו דימוי המנורה, כאשר השמש מאירה ביום כך המנורה מאירה בלילה. וכאשר השמש מניעה את אורה לכל צד, מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם, ואין צד נסתר מחמתו. כך המנורה מניעה את אורה לכל ששת צדדיה, וכך התורה מסתובבת לכל צד ובכולם היא אחת, והרי ששת קני התורה תורת הויה עדות הויה פקודי הויה מצוות הויה יראת הויה משפטי הויה, כולם צדקו יחדיו.

ה) זכאה חולקיהין דישראל דקוב”ה אתרעי בהו ויהיב לון אורייתא דקשוט אילנא דחיי. כאשר התורה אור מנורה ושמש כך התורה עץ, עץ חיים. ופירוש הדימוי הזה ואיחודו עם דימויי המנורה והשמש כי העץ מבטא ביותר את העיקר המבוטא בפרשה זו שהוא היות כל הענפים וענפי הענפים והעלים והזרעים נובעים הכל משורש אחד ומגוף אחד. שזהו עיקר דימוי האילן. היות התורה עץ חיים ולא עץ הדעת טוב ורע היינו שאצל תורת חיים כל הצדדים והענפים הנובעים ממנו כולם חיים, ולא שישנה דרך טוב ודרך רע, אבל גם עלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. שכל המשתדל בתורה וכל האחוד בה אוחז בחיים. לא די לקיים את התורה כעומד נפרד ממנו אבל המתאחד בתורה הרי עומד על התורה שהיא עץ חיים, שכל ענפיה חיים וכל הנוגע בה נוגע בחיים. ולאידך העוזב מצוות התורה אם הוא גם נפרד מן התורה הרי הוא פורש מן החיים.

ו) לכן ‘חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא”. “רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותך”. התורה לא חיים בלבד אלא גם רפואה, ככתוב מרפא לשון עץ חיים. הרפואה הוא המשכת החיים גם למקום שנחסר ממנו החיים או שנחלשו ממנו החיים. לפי שתכונת אילן התורה להתפשט בכל שבעת הצדדים והכיוונים והוא מרפא לכל הבשר בכל צד, ועלהו לתרופה.

ז) תא חזי, האילן הזה מתחיל מלמעלה ‘מקצה השמים מוצאו’, ומאחד את האור ומביאו למטה ‘ותקופתו על קצותם’. הולך הוא אל דרום מתפשט האור מראש אל יד ימין הפושט עצמו בחיבת אהבה, וכולל שמאל בימין בהיות שניהם מראש וגוף אחד, והוא כחתן יוצא מחופתו ורץ לקראת כלתו. כמו השמש היוצאת בבוקר ומתחזק ביד ימינו בבוקר וכולל בה צד שמאל אחרי הצהריים והכל בריקודו לקראת שכינה במערב, ובהגיעו שם שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, מרים תוקף יד שמאלו את הכלה מאחורי ראשה ומדבקה אל גופו, וימינו מחבקה, ישיש כגיבור לרוץ אורח, אל מול פני המנורה שהיא אהובתו הוא מאיר מכל שבעת הנרות.

176. חטאת האדם – אשרי אדם – ואין ברוחו רמיה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 05 Jun 2020 20:28:57 +0000

דפי מקורות לחג השבועות (חלק הזוהר – תיקון ליל שבועות)

א) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בהויה ואשמה הנפש ההיא. [פסוק זה הוא פתיחת הזוהר, אע”פ שבדפוסים כתוב פסוק נשא את ראש בני גרשון. ברור שאין זה אלא ששמו פסוק התחלת הפרשה אבל מתוך המשך הזוהר נראה ברור שכוונתם לדרוש פרשה זו. אלא שבדפוסים נכנס עוד רעיא מהימנא על עבודת הלויים באמצע והפסיק ענין חטאת האדם, אך צריכים לקרוא את זה כהמשך אחד. ובאמת על הפרשה עצמה קשה למה הפסיקו בין מפקד קהת ומררי לגרשון והיה ראוי לסיים הכל בפרשת במדבר ולהתחיל הפרשה בתחילת פרק_ה’, ואולי לא רצו להתחיל בפרשה של שילוח טמאים וחטאים].

ב) פרשה זו חזרה הוא על פרשת אשם גזילות שבפרשת ויקרא, ולא נשנה אלא משום שני דברים שנתחדשו בו דין הוידוי ודין גזל הגר (רש”י). אמנם בכל פעם ששונים פרשה הלא לא מוסיפים רק הדברים שנתחדשו בו אבל חוזרים על כל הסיפור. ושורש הענין כי התורה תמימה תמיד, ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה היינו פחות מדבר שלם, ומברכים על השלימה. והיינו בכל פעם שלומד(ם דבר תורה צריך להיות שם תורה שלימה, כי אין מתן תורה להיות אוסף של אינפורמציות של הלכות אלא להיות בכל יום לימודה מעמד של תורה כנתינתה. ואדרבה גם כאשר חוזרים על פרשה משום פרט אחד שנתחדש בה מתוספת חיות בכל כללות הפרשה, וכל התורה מבראשית ועד לעיני כל ישראל מקבלת הארה חדשה בכל פעם שחוזרים על פרשה לסיבה פרטית. [ונבאר יותר ביאור החזרת פרשה זו בחלק הפשט]

ג) ולכן עמדו חז”ל על הפסוקים הכלליים בפרשה זו ולמדו ממנו שתי לימודים כלליים חשובים ביותר. הראשונה מאמרם איש או אשה – השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה. הרי מלשון פתיחת הפרשה הכוללת איש או אשה למדו דין כללי לעל עונשים שבתורה. והשנית הוא הלימוד שהביא הרמב”ם בתחילת הלכות תשובה מפרשה זו שכל עבירות שבתורה צריך אדם להתוודות ולעשות תשובה עליהם. וציינו מקורו מדרשות חז”ל שלמדו מכאן שאף כל עבירות שבתורה יש להם ווידוי. [ויתבאר במקומו]. והיינו אע”פ שפסוק והתוודו יש לו משמעות פרטית לדין זה שצריך להודות, מכל מקום לפי שיש כאן סיפור כללי של איש או אשה שחטאו ממילא יכולים אנחנו ללמוד מכאן האופי הכללי של חטא ותשובה. וכן הרעיא מהימנא העמיד כאן פירושו למצוות התשובה [כדרכו באופן כללי להתאים לדרך הרמב”ם במנין המצוות].

ד) כאשר קורא הזוהר פתיחה זו רואה הוא שעוד הסיפור הכללי הזה חוזר לכללים יותר שרשיים. כי הלשון כאן אשר יעשו מכל חטאת האדם. והנה אדם הוא השם השורשי ביותר שחוזר לאדם הראשון. ודומה זה לפרשת קרבנות בויקרא שהתחיל אדם כי יקריב מכם קרבן לה’ [וצריך להרחיב בחלק הפשט על איזה מצוות מתחילים ב’אדם’ ואיזה ב’איש’]. ולפיכך באמת הרי אדם איש ואשה בכלל, ככתוב זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם. כי המציאות של אדם קודמת למציאות הפרטית של זכר או נקבה. וכמו כן יש מציאות של חטאת האדם. היינו ישנם חטאות התורה, כסגנון הכתוב בפרשת שלח ועשה אחת מכל מצוות ה’ אשר לא תיעשנה. אבל יש מציאות כללית קודמת לו שנקרא חטאת האדם. לא עבירה על מצוות ה’ אלא חטאת האדם. היינו חטא שנוגע בשורש היותו אדם, כמו חטא אדם הראשון. ואופי שורשי זה של חטא יש לעמוד עליו.

ה) פתח רבי אבא בפסוק “אשרי אדם לא יחשוב הויה לו עון ואין ברוחו רמיה”. נגד חטאת האדם ישנו ‘אדם’ אשר לא יחשוב הויה לו עון. שאל רבי אבא האי קרא לאו רישיה סיפיה. ופירש הרמ”ק בשני אופנים הראשון לפי שאין ברוחו רמיה משמע שהעיקר שלא יהיו לו מידות רעות, שהם רמיות הרוח. ואילו תחילת הפסוק משמע שהעיקר שאין ה’ מחשיב לו עוון מצידו. ועוד פירש שאשרי אדם לא יחשוב לו עון משמע שיש לו עון אבל אינו נחשב, אבל אין ברוחו רמיה משמע אין בו דופי כלל. ושני פירושים הללו לענין אחד הם הולכים, שישנם שני דרכי חשבון הנפש אם האדם טוב. יש דרך של ‘יחשוב ה’ לו עון’, כמי שאומר נעשה חשבונו של עולם, נפתח ספר המצוות ונראה על איזה מהם עברנו. (למשל שערי תשובה לרבינו יונה כולל רשימת מצוות). וישנו דרך של ‘אין ברוחו רמיה’. כמי שאומר נפתח את הרוח ואת הלב ונבדוק אותו אם הוא שלם וישר ואם יש בו רמיה, זהו חטאת האדם, ובסוף מפרש רבי אבא שככה צריך לקרוא את הפסוק, אימתי לא יחשוב הויה לו עון, בזמן שאין ברוחו רמיה. זה תלוי בזה.

ו) לפי שכל דבר מדברי תורה שלם הוא בפני עצמו, כך כל דבר מדברי תורה החיים מתחולל בתוך יום. הרי אדם קם בבוקר או בחצי הלילה ללמוד, תורתו מתקיימת באותו לימוד יום יומי. אין התורה איזה עולם מופשט, אבל היא צריכה להתקיים בתוך סדר היום. והאמת שכל יום כולל בתוכו את העולם כולו בוקר וערב יום ולילה, ואנחנו חיים בתוך מעגל זה והעומד על סוד היום הרי עיקר עמידתו בסוד היום, לפי שאינו שוכח מהו בוקר ומהו ערב ומהו צהריים, ממילא הוא מתפלל ולומד בו וממילא הוא חי בסודו של עולם. ואנחנו הלוואי שיהיה לנו יום אחד בשנה, יום אחד בשנה חשיב שנה, היום זה ראש השנה, שאז אנחנו עושים חשבון ומוסרים נשמותינו למעלה. אבל אמיתות הסדר הוא הסדר של כל יום. וכל סוד העולם והתורה תלוי בהבנת שמחת יום אחד הוא יוודע להויה, כיצד קמים בבוקר והשמש עולה וכיצד השמש מתחילה לשקוע בצהריים והלילה נחשכת בערב וכיצד מתחיל היום להתעורר שוב בחצי הלילה וחוזר חלילה.

ז) כך התחיל רבי אבא לספר את סיפורו של כל יום. לעת חצות היום מתחיל הגבורה להתגבר בעולם, ואנשים מתעייפים וחולים נחלשים וכל אנשי העסקים מתחיל הראש שלהם לכאוב והם צריכים למהר ולגמור את היום ואנשי המלחמה אומרים אוי לנו כי פנה יום ואיזה דחף של גבורה משתלט על העולם צריכים להספיק לסיים את היום. וסוד זה הוא היד השמאלי שמתעורר להחזיק את הלילה היא השכינה. יצחק מתקן מנחה לחבוק את השכינה בצדו השמאלו היינו בחציו השני של היום. ואז נופלת הלילה והיא בזרועו של יצחק, והלילה מתגברת שכן היא זמנה והיא גבורה אמיתית וודאי, ואז טועמים בני העולם טעם מוות ונסגרים השערים ומתפרצים המתפרצים עד אמצע הלילה שאז מתחילה הורד הקדוש לשורר שירים ולפזר ריחות גן עדן נעימים והיא שרה עד אור הבוקר ויד ימין מתעורר לקבלה והיא מתעוררת חבוקה בזרועו ומתייחדת בו אברהם מתקן תפילת שחרית.

ח) באותו הזמן של תחילת הלילה אע”פ שאמרנו שהשערים נסגרים הרי זה לפי הסתכלות החצונית. והרי זה דומה למיתה ממש שכלפי הגוף הוא סגירה אבל כלפי הנשמה הוא חירות. כלומר השערים ננעלים מפני שלא יפרצו לתוכם הגנבים. אבל וודאי היושבים בתוך הבית אינם נסגרים אלא נשמרים ועולים לסוד פנימיותם. וכך הנשמה עולה למעלה לתת דין וחשבון מפעלה. ומהו סוד דין זה? הוא בסוד הכתוב משוכבת חיקך שמור אמרי פיך. פשט פסוק זה שלעולם ישמור האדם עצמו מלעשות שטויות שהרי הוא חושב שאין רואה אבל גם אשתו שוכבת חיקו נמצאת שם תמיד וגם ידיעתה תזיק לו. ורז”ל דרשו שוכבת חיקך זו הנשמה שהיא תמיד שוכבת בחיקו של אדם. כי גם אשתו לפעמים נעלמת אבל הנשמה לעולם צופה. והיינו האדם עושה כל יום הרבה דברים, טובים ורעים. ופעמים רבות התחושה שלו הוא שאין רואה. כאילו שטות זה שאני עושה במה נחשב הוא, תיכף אחזור לעשות את הטוב ואחזור אני לשם. או מצוה זו שאני עושה הנני עושה כהרגלי ואין מי רואה האני שלי לא באמת נמצא שם.

ט) בלילה כאשר מתפשטת הנשמה מצורכה לחשוב באופן מודע ויכולתה, מוצאת היא את עצמה מעידה על כל מעשי היום. לא כפי שהיינו חושבים שלא היינו שם. לא. הנשמה שתקה כל היום אבל היא ראתה את הכל. ולפעמים אדם סוגר את עיניו ופתאום רואה מול עיניו כל המצוות שהוא עשה כל היום איזה יחוד נפלא הם עשו. ואז הוא מודה על זה וכך נשמתו לוקחת יחוד זה ומביאו לפני המלך. ולפעמים רואה שנכשל וטעה וגם שם היתה הנשמה מעידה, והוא אומר משוכבת חיקך שמור אמרי פיך, והתוודה אשר חטא עליה והביא את אשמו להויה ונסלח לו. והרחיב רבי אבא בקטע הבא לספר את סוד התשובה ונלמדנה בזמנה.

175. זוהר תיקון ליל שבועות

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 28 May 2020 05:10:27 +0000

השיעור נתנדב על ידי ידיד נפשי הרה”ג ר’ חיים שליט”א לכבוד התורה ולכבוד הרגל

ישלח לו הקב”ה אורו ואמיתו לנחותו

א) אמרתי לא לרשום שיעור הזה כי איני יודע מה ניתן להיכתב ממנו ומכל מקום הנני רושם מה שאפשר.

ב) סוד תיקון ליל שבועות (שאינו נקרא כך בזוהר, ואין ליל שבועות שבור שצריך לתקנו, אך על פי פשוט ‘תיקון’ פה הוא שם שהיו נותנים לסדרי אמירות מודפסים. והגם שבזוהר מוזכרים תיקונים משמעותם קישוטים ויתבאר) מתבאר בספר הזוהר בשני מקומות, בהקדמת ספר בראשית ובפרשת אמור. הקדמת ספר הזוהר כשמו כן הוא הקדמת ספר הזוהר. כי הזוהר צריך הקדמה כמו שכל התורה צריכה הכנה. שאין מתנה מתנה אם אין בו גם דרך להגיע אליו. וההגעה מן העולם הזה אל הזוהר בוודאי צריכה הקדמה. הקדמה זו חושפת בפנינו את דרכי ההגעה אל התורה של הזוהר, והיא נצרכת לנו בכל יום בהתרוממות מעפר העולם אל התורה. וכן מלא הזוהר הקדמות לדרושיהם בכמה דרכים לעורר הלב אל התורה. סיפר הזוהר בהקדמתו את לימוד רשב”י עם חבורתו בלילה שכלה נכנסת לחופה. ולא לפי ששכח את מקום חג השבועות אלא לפי שהקדמתו עוסקת בסוד חידושי תורת הזוהר עצמם, ובלילה זו עסק רשב”י בהסברת דבר זה שהוא הוא פעולת הלילה.

ג) מושג זה חידושי תורה הוא מן החידושים הפלאים ביותר שעוברים אנחנו עליהם בכל יום ואין שם על לב. כי כולנו למדנו כי הדבר או שהוא כתוב או שאינו כתוב או שהוא נכון כי כבר כתוב או שאינו נכון כי אינו כתוב או כתוב אחרת. ואם כן אין חידוש בעולם כלל. אך כל עיקר חידוש תורה אומר שלא זו בלבד שיש חידוש תורה אלא שזולתו אינו תורה כלל ובכל יום כחדשים כתיב. חידושי תורת אמת הם יצירה, והקדמת הזוהר עומד על פסוק זה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה, אל תקרי עמי אתה אלא עמי אתה, מה אני יוצר עולמות בדיבורי אף אתה יוצר עולמות בדיבורי. ואלה הם דברי תורה שפרים ורבים. כאשר אמר רבי ישראל על הלומד מחבירו אות אחת, שאין זה אלא לפי שדברי תורה פרים ורבים וגם אות אחת לצבאות רבות יהיה. כמו המוליד ילד ואינו רואה בו אלא אות אחת תינוק קטן ומכוער ואין לך שליטה עליו והוא לגוי גדול ייתכן, כך חידושי תורה אינם צריכים להיות כתובים, ואדרבה המחפש לכל דבר עיקר נהיה עקר, אבל כאשר יגדלו ויהיו לאיש יהיו לאילנות גדולים. אמר רבינו נחמן עם כל דבר חידוש אמת אפשר לעבור את כל התורה כולה. אע”פ שמחדשו אינו יודעו כי ההורה איננו צריך לדעת מה יעשה ילדו בגדלותו. ולפיכך צריך שמירה שלא יבואו התלמידים וכו’ ומכל מקום אמת הוא שכך הדבר עובד.

ד) וזה כל פרי מטרת התורה בסודה להוליד ממנה. כמבואר בכל כתבי אריז”ל שכל כולם אינם אלא ספר הדרכה להוליד נשמות חדשות. כי כל הבעיה של העולם שרוב הנשמות ישנות מתגלגלות ורוב התורות ישנות מתגלגלות, תורות ממוחזרות. ואין זה נקרא אור היחוד אלא ספיחי ספיחים. כמו איש ואשה שאהבו זה את זה לפני עשרים שנה ועדיין הם מזדווגים בכח אותה האהבה אבל ייחודם אינה חדש, אין לה סיבה להתקיים עכשיו, הוא רק מיחזור וספיחים של מה שהיה להם אז. ותורה זו כח הפריון שלה אוזל ומתמעט.

ה) החכמים אינם לומדי התורה אלא עושי התורה. ועשיתם עולה. ועשיתם אותם. החכם הוא מי שמסוגל לחדש חידושי תורה וזולת זה אינו חכם כלל. לפיכך צריכים החכמים להיות בסוד ליל שבועות הקודם ליומו. משל לחתונה שהזמינו אליה את כל העולם, מתי כל העולם מגיע לחופה בשעה שנקבעה או שעה אחריה. הכלה ושושביניה מגיעים כבר לילה מקודם להכין את החופה ואילו לא יבואו לילה קודם לא תהיה חופה כלל. תולים שלטים בשבת אחרי הצהריים ידרוש הרב. מתי כל הציבור מגיעים לדרשה שבת אחרי הקוגל. מתי הרב מגיע לדרשה, ביום ראשון בבוקר. ואם לא יגיע ביום ראשון לא יהיה לו מה לדרוש בשבת. כך תלמידי חכמים אינם מגיעים למתן תורה בשעה שנקבעה הם מגיעים לילה מקודם להכין את התורה שתינתן למחר.

ו) הכנה זו לקשט את הכלה היא. וכמה הכלה צריכה קישוטים חדשים. שהרי לולא כן לא תתקיים היחוד אלא בספיחי ספיחים. כדי שתתקיים חג שבועות כנתינתה צריכים לחדש חידושי תורה חדשים. וסדר הקישוטים כנאמר צוארך בחרוזים, להיות חורז מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים וכו’. היינו כמו חברתה של הכלה האוספת מרגליות ונוקבת אותם וחורזת אותם על חוט ועושה מזה תכשיט לכלה. כך אוספים תלמידי חכמים מילות התורה מכאן ומשם לעשות מזה תכשיט חדש לשכינה. ובהכרח שכל חידוש אמת יוכל לעבור מדברי תורה לנביאים ולכתובים ולתורה שבעל פה וכל שאינו כן אינו חידוש תורה אלא פירוש לוקאלי לאותו מאמר שנשאר על עיקרו ואינו מוליד. ולא שאפשר למצוא אסמכתא לכל דבר בכל מקום אלא באמת חידוש כזה הוא מכל מקום וצריכים לחפשו ולבנותו ולציירו.

ז) בהגיע הלילה הוא הזמן שצריכים שימור. כאמור ג’ צריכים שימור חיה כלה וחתן. לפעמים טועים חושבים כבר הגענו טהור לההוא יומא כבר אפשר לנוח. זה כמי שטרח לכבס את עצמו וטבל במקווה ואז יוצא מן המקוה ואינו נזהר ונופל לטיט. (והנמשל לזמננו וד”ל). אדרבה דווקא כאשר בגדיך לבנים צריכים להיזהר עוד יותר. וסוד שמירת שבת שאין עושים בו מלאכה. יתירה עליו יום הכיפורים שאין אוכלים בו. יתירה עליו ליל שבועות שאין ישנים בו. כך צריכה להיות השמירה מכל דבר שעלול לגרום היסח הדעת דווקא בעת הזאת שכבר הגענו אל היחוד אבל היחוד עוד לא התקיימה. דווקא הלב הפתוח צריך משמר מכל משמר הרבה יותר מן הלב הסגור.

ח) אין להבין כי חברי הכלה הם מרכבה לשכינה. הבנה זו גורמת למבקשי ה’ לבקש את טובת עצמם בלבד שהוא היפך הכוונה. אך בדווקא אומר הזוהר אנחנו בני חבורת הכלה ולא הכלה עצמה. כי זה שאנחנו מבקשים תיקון נפשנו בחיות התורה אינו לרוות צמאוננו כי הלא אנחנו לא עשינו את עצמנו צמאים ומה יש לנו מכל המשחק הזה. אבל הא”ס יצר את החסרון עצמו כי כך רצה שיעלו מ”ן אליו ולכן הבקשה אינה למען תיקון הנפש אלא למען תיקון השכינה וזכור ושמור כלל זה היטב.

ט) האשה הישנה שמחפשת להתקרב אל בעלה הולכת היא אל חברותיה ודורשת מהם שיתקנו לה תכשיטים. כך התורה ‘אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני’. המקרא שהיא השכינה מנדנדת לחברותיה תלמידי חכמים הנה אנכי צריכה להזדמן לבעלי ואין לי במה לבוא אל המלך. והיא מראה להם את זה על ידי קושיות הנופלות להם בלימוד או קשיים שנופלים להם בעבודה. והם אומרים את כל אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה מבית הנשים עד בית המלך. והם מכינים לה מכתבי אהבה וחרוזים חדשים ותופרים לה בגדים חדשים ובהם היא מפתה את המלך והוא טועם בה טעם בתולה.

י) ואז בשעת היחוד אומר המלך באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, והוא שואל מי לימד אותך דברי הפיתוי האלה ומי הראה לך את סימני האהבה האלה שאת מראה לי. והיא אומרת אלה חברותי שהכינו לי, הם שהכינו את יערי ואת דבשי ואת ייני. מיד אומר המלך אכלו רעים שתו ושכרו דודים, יבואו גם רעים ודודים אלה אל השמחה ויקבלו פרי מעשיהם אשר עשו לה.

174. זוהר במדבר – צלם אלהים חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 22 May 2020 06:53:32 +0000

השיעור נתנדב על ידי ידידי הרה”ח ר’ יואל הכהן כץ שליט”א בברכה והערכה זכות ואור התורה יגן בעדו

א) וידבר הויה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית. כמה פרטים של ציור המקום והזמן והאיש נאמרו פה, פרטים המתפרטים והולכים במשך הפרשה איש איש למשפחותיו לבית אבותיו. כמה רעננות והתחלה, תחושת בראשית, טועמים בריבוי הפירוטים הללו. כך היא דרכה של עולם בתחילה ניכר כל צד ופרט בפני עצמו ומזהיר באור כולם ובאורו המיוחד, כאשר ממשיכים בהמשך מתאבקים הפרטים ומתטשטשים כולם ואין יופי כל אחד ניכר בו בפני עצמו. בשבוע הראשון של בראשית יש יום אחד יום שני יום שלישי, כל אחד כמרגליות מתנוצצת מאליו. ברבות הימים שבועות רבות כבר נשכחו ובקושי שמים לב שכבר עברה שבוע. בתחילתו של כל סדר ומסכת מוצאים אנחנו העמקות וחידושים רבים עומדים על כל פרט ופרט, גם על ציוני המקומות והדרכים הנראים טכניים, ובסופו בקושי על גופי תורה נתעכב להתעמק. אלה הם שורשי הבראשית שמתחדש עלינו בכל התחלה, וכאשר פותחים אנחנו ספר חדש הרי הוא נובע ממעיין בראשית ומראה לנו מקום לראות בכל אות וכל פרט מילה שמחה ומאירה לכל איש ואיש. כך והבאתם את עומר ראשית קצירכם, אחר ראשית הגאולה בפסח, הרי זה מאיר לנו לראות בכל יום ויום דבר בפני עצמו, מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי.

[יש בענין זה צד חסדים וצד גבורות, החסדים אמרנו. הגבורות הוא שהתעכבות זו בגבורה הוא כסדר כל עיכוב והמתנה, שמאחר ואין אנו מכילים את שלימות הענין בקלות ומהירות הרי צריכים אנחנו לחכות יום אחד לומר א יום שני לומר ב וכן הלאה, כתינוק המתחיל בלימודו שאינו יכול להתפלל תפלה שלמה אך חודש אחד לומד לומר מודה אני וחודש שני לומד לומר ברוך שאמר. וכבר דברנו רבות על גבורות העומר אך הם מחוברים בחסדים אלה שהם הארת כל פרט ברעננות ובהתקרבנו לסופו הרי הוא מוחש כך יותר]

ב) כל התחלה הוא התחלה מבראשית וכל התורה הוא סיפור אחד נובע מבראשית, נוהג היה בעל דברי חיים באמירת תורה שלו בפרשיות רבות לפתוח מתחילת הכל בא”ס וצמצום ושבירת הכלים ומעשה בראשית ואדם וחוה ומבול והפלגה ועד שהגיע לפרשה שעמד בה. כך פתח רבי אבא “ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם”. פסוק זה אע”פ שכבר הכל יודעים אותו יש להסתכל בו ולראות את הכל ממנו. כאשר נברא האדם היה הוא כולל עליונים ותחתונים והיה מאיר מסוף העולם ועד סופו. והיו כל הנבראים יראים ממנו. האדם המדובר כאן הרבה יותר רחב וגדול מ’אדם’ שאפשר לדבר עליו. כי בוודאי מה שנאמר עליו בצלם אלהים אי אפשר כמעט לקרוא שמו אדם בצורה המצומצמת שאנחנו רגילים לקרוא בשם הזה. אבל אם תרצה ציור לאדם זה אמור אדם דאצילות. היינו האדם הוא המחבר ומביא את אור א”ס בתוך כלים להיותו נקרא בשם ומוכל לפי מידות וסדרים קיימים בעולם. זהו המציאות שאנחנו קוראים אותו אדם, שהוא צלם אלהים. וציור זה הוא עצמו אדם ממש שכן זה כל מהותו להביא את שאינו מוכל להיות מוכל, זהו עצמו הדבר הנורא שיש באדם זה שהוא האדם הוא בצלם אלהים, הוא הכולל את המופשט ביותר שאין לו מילה והוא המילה ממש.

ג) אדם זה היו הכל יראים ממנו, אמר רמ”ק שכך היה בדין שכן כל מציאות האלהות שהיו מכירים דרכם היה שכן הוא קרא בשם הא”ס בפניהם, וחשבו לעבוד אותו כאלוה עד שאמר להם אדם בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני הויה. כלומר כאן ניתן מקום לטעות לפי צד אחד של האדם וצריך אותו האדם לבטל טעות זה בצידו השני. על כך אומר רבי אבא צריך לדייק שהפסוק כפל בצלמו, ושוב בצלם אלהים ברא אותו. אם כן הוא צלם כפול. צלמו היינו צלמו של אלהים, הוא צלם הראשון צלם התפארת. בצלם אלהים ברא אותו צלם שני צלם המלכות, והרי הפסוק מסיים דלפי ששני צלמים אלה בו ממילא וודאי זכר ונקבה ברא אותם. שכן בו זכר בצלמו ובו נקבה בצלם אלהים. ולא תטעה שאלה הם שני פרצופים שונים דהרי כאן היה הזכר והנקבה בגוף אחד, אך שניהם בצלמו ובצלם אלהים, שכך הוא כל גדר האנושי להיות לא אנושי ולהיות אנושי בבת אחת והוא שלים בכולא.

ד) האדם הראשון היה מסתכל בחכמתו בעליונים ותחתונים, זו היתה כל חכמתו להיות בעליונם ותחתונים. כיון שחטא אדם נתמעט דמותו וכבר לא היה מסתכל אלא בענייני גופו. היינו היה רואה את התחתונים ולא את העליונים, חשבו בני אדם את הכלים לאורות ואת השמות למהויות ואת המספרים לדברים המסופרים בהם. והתבטל מהות האדם שהוא צלם אלהים. כל מאמץ שאר הסיפור מימי אדם ועד כאן הם הקמת דמות האדם מעפרו בחזרה להיות אדם בצלמו בלם זכר ונקבה. היה אדם הראשון מוליד בנים ולא הצליחו, קין היה בארץ הבל היה בשמים ולא התחברו. הוליד שת והתחיל הארץ להתיישב אך לא היה כאן אדם. הגיע אברהם אבינו והושיט יד ימינו להקים את האדם מן העפר, כמי שהולך בדרך ורואה אדם שוכב לעפר ומושיט לו יד ימינו, התחיל האדם של בראשית ללכת מעט בתמיכת יד אברהם. הגיע יצחק ותמך בידו השמאלית וכבר הוא נסחב על גביהם. הגיע יעקב ואחזו באמצעית גופו וכבר עומד האדם שוב בעולם.

ה) אך כל זה איננו מספיק. כי כל אלה הם הבנת הנקודות השורשיות של הענין. כמו שאני אומר שיעור ומסביר יש נקודה של שמים יש נקודה של ארץ ויש נקודה של חיבור ביניכם והכל מובן אך בנקודה השורשית שלו, והרי העולם כולו וודאי יש בו נקודות רבות הרבה יותר משלשת העקרונות שאני יכול להביא בשיעורי וליישב ביניהם. היה יעקב צריך להוליד י”ב שבטים שהם שתים עשרה דרכים בעולם, והם פי ארבע מציאויות משלשת האבות, ומתקרבים אנחונו להיות אדם. התרבו אלה הי”ב לשבעים נפש כמספר שבעים אומות היינו התפשטו בשאר דרכי העולם והתקרבנו יותר. עד שיצאו ישראל ממצרים, וקיבלו התורה, והקימו המשכן, ועמדו בשלימות שש מאות אלף רגלי צבאות ה’, על מספר כזה ניתן לומר ויקרא שמם אדם. כבר הוקם האדם מעפרו. וראה והתבונן איך היחס בין הבנת נקודה אחת או שלש לבין שש מאות אלף הוא הפירוט העצום והריבוי הגדול באיכות שצריכים בכדי להקים את האדם בעולם.

ו) גם יציאת מצרים לא הספיקה ואחר יציאת מצרים יש לנו שתי מאורעות גדולים המחזירות אותנו אל האדם. והם מתן תורה והקמת המשכן. (וראה כי מתן תורה שבועות הקמת המשכן סוכות). וכיון שעברנו את כל זה, הגיע עת המספר. אפשר להקב”ה כביכול לחזור אל העולם ולספור לומר ראה זה אדם שבראתי וזה אדם שבראתי. כמלך עובר בין גדודיו לבקר אותם ולספור אותם. כמה הם חיילי התורה כמה הם חיילי המשכן.

ז) מנין זה חייב הוא להתקיים בפה נוסף על עצם הקמת האדם התורה העם הצבא. כי כל דבר אינו נגמר להתיישב על מקומו עד שקוראים לו בשם בפה. כזה הוא העולם של האדם שקרא שמות לכל אין האמת נמצאת בהפשטתו הנעלמה בלבד אבל הוא חייב להיות מדובר בין הבריות כקריאת שם, חייב הוא לקבל המדרגה של הכרה כמו משהו שאפשר לדבר עליו בפשטות. משל הדיוט אומר אם העץ נופל ביער ואין שומע כאילו לא נפל. משל עליון אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך. לא כי המברך צריך הוא לאמן שלך לאישור אך להיפך כי הברכה צריכה להכרה בעולם למי שיבוא ויענה אמן. לפעמים יורדת לעולם תורה גדולה ונמסרת אך לפי שאין מי שיאמר למוסרה אחר הדיבור יישר כח הוא נעלם שוב בעיבור. ואכן מקום זה של הכרה ואמירה בפה מסוכן הוא לטעות זה של המרת הצפיה ליישר כח לעצם המהות ולכן הנגף שורה על המנין ונצרך לבטל אותו, אך לא בכך אנחנו עסוקים במקום זה שכבר נמתק זה בפרשת כי תשא וכעת מתקיים האמירה וקריאת שם של ה’ בעולם המעשה על כל חיילותיו, של התורה ושל המשכן.

ח) כל החיבור הזה שומעים אנחנו כבר במילות הראשונות והמתארות את התיאור היבש של זמן ומקום האירוע. הגענו לספור את חיילי התורה ואת חיילי המשכן. שהם וודאי חיל אחד שש מאות אלף אך מעשיהם כפולים, הם חיילי התורה העומדים על גובה רזי המחשבה והם חיילי המשכן העושים ככל אשר צוה עבור השכינה. והנה הם במדבר סיני, הוא מקום התורה, באהל מועד, הוא מקום השכינה. הוא בחודש השני, מקום התורה, החודש השני הנקרא חודש זיו המאיר כהראת התורה, בשנה השנית הוא השכינה הנקראת שנה השנית. וכל זה אחר צאתם מארץ מצרים שאז היתה השכינה בלבד וכעת התחברה שכינה בתורה והיה המשכן אחד ונקרא שמו עליו.

173. זוהר בהר – זאת תורת העולה –

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 15 May 2020 22:08:34 +0000

א) כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה’. פסוק זה שלא כסדרו הוא שהרי היה צריך להקדים שש שנים תעבודו ובשביעי תשבת הארץ שבת לה’. רץ הכתוב בכדי להיכנס אל אור השכינה שהיא אור השבת, שהיא כל פרי הכניסה לארץ, ‘שבת הארץ’, כאשר טיילנו בפרשה עד סוף ספר ויקרא, והגענו עד לסופה כמו השבת של סדר ויקרא בסוף השבוע של כל פרשיות, נגיע אל הפרשיות האחרונות שבה העוסקים בפרשיות השמיטה שהוא השבת. רבי אלעזר פתח זאת תורת העולה, חזר אל תחילת ספר ויקרא לכלול אותה בשבת שלה. פתח רבי אלעזר ללמוד תורה זו עם השכינה. ואיך פותחים את הלימוד, לפי הסדר הנגלה בעולם הרי אדם קם בבוקר ומתפלל ושוב יוצא לעבודתו או ללימודו. אך בני היכלא מבקשים את השכינה עוד בטרם לכך, אינם רוצים לבוא אחר מתן תורה ולהיות מאוחרים לה, מבקשים הם את אור השכינה בשורשה, עוד בטרם השמש יצא על הארץ מתדבקים הם בשורש התורה. אלה הם בני היכל השכינה הקמים בעוד לילה להצטרף אל הכנת השכינה לתורה עצמה. כמו שיושבים בני היכלא בליל שבועות שהוא מתן תורה הכללי להכין קישוטי הכלה ליום מחר, כך בכל לילה ולילה יושבים חבורת הכלה ועוסקים בתורה, ועל כך פתח רבי אלעזר היא העולה על מוקדה כל הלילה עד הבוקר. אין עבודת היחוד העולה על המזבח מתחילה בבוקר בלבד, אבל האש שלה בוערת כבר כל הלילה עד הבוקר, ואשר משתתף בה בלילה הרי בבוקר כבר יהיה איתה.

ב) כך פותח הזוהר הרבה פרשיות ומאמרים בשבח תלמוד תורה בחצות הלילה, שהוא היה סדר לימודם העיקרי, וכל פעם שהתיישבו ללמוד היו פותחים לדרוש במעלת תורה זו, ובלילה שירה עמי. בזמננו אין קימת חצות מצויה ואפשרית כל כך, יש לעמוד על סוד התנועה הנפשית של קימת חצות ולא על הזמן שלה. שכן נשים ועבדים הם שפטורים ממצוות עשה שהזמן גרמא לפי שהעבד הוא תחת הזמן, הוא שצריך לחכות לבוקר שתתעורר התורה, ולכן לפי שהוא משועבד לזמן ממילא פטור ממצוות שהזמן גרמא כאשר אי אפשר לו. אבל בן החורין מבין כי שורש כל חלוקות הזמנים במובנם ועניינם, ואדרבה עיקר קימת חצות הוא חלוקת הלילה, ‘ויחלק עליהם לילה’, שלא להיות משועבד למציאות הלילה שהוא זמן החושך, אבל יודע לפתוח את האש היוקדת גם באמצע הלילה. וזה עצמו נקרא בזוהר סוד חצי לילה ראשונה וחצי לילה שניה. חצי לילה ראשונה היינו מה שנראה לפי הנגלה בלילה, שהוא זמן שליטת המוות בשינה, משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים, ואלה הם קליפות המתעוררות בלילה בו תרמוש כל חיתו יער. אך חכימי ליבא עומדים על חצות הלילה, שבחצות הלילה קורא הגבר, והוא התעוררות רוח צפונית המנשבת בכינורו של דוד מאליו, ואותו אש הצפון מעורר את התרנגול התחתון לקרוא לשומעי קריאתו לבית לבית המדרש, שכך כתיב עורי צפון ובואי תימן… יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. נכנס הקב”ה לגן עדן עם הצדיקים ומתחבר עמהם בדברי תורה, ואז באשמורה שלישית אשה מספרת עם בעלה הם הנמצאים בהתעוררות היחוד בבוקר בתמיד של שחר ותפילת שחרית.

ג) זאת תורת העולה היא העולה, השכינה היא הנקראת עולה. וביאר רמ”ק כי יש יחוד שבו השכינה עולה אל התפארת, ויש יחוד שהתפארת יורד אליה. והיחוד המובחר הוא בזכות התחתון כאשר היא עולה למעלה. היינו כי זהו ריווח קימת חצות, שיהא הוא מעורר השחר ולא יהא השחר מעורר אותו. כי החכם הקם בלילה אינו מחכה שתרד השכינה והתורה אליו, אבל הוא אומר נעשה ונשמע, עושה הוא את התורה בטרם נשמע, וזוהי שורש מעלת קימת חצות שהמשתתפים בו עם השכינה זוכים לחוט של חסד כל היום. כביכול הקב”ה מלמד תורה לצדיקים ביום, והוא מכין את השיעור שלו בלילה, אלה בעלי הסוד משתתפים בהכנת השיעור.

ד) ענין זה בהרחבה יתירה הוא שאם צריכים כל יום לקום ולשבור את היצר המעכב את הקימה, הרי הכל בגבורה וקושי גדול. כי בהכרח נפסקים המוחים בכל לילה כאשר הלילה יורדת, וכאשר הוא קם בבוקר צריך להתגבר מחדש על העולם ולפתוח את התורה. וזוהי קושי גדול. הזוהר מתמיד לפתוח את אור התורה בפתיחתו בשבח קימת חצות עצמו. שסודו הוא רוח המנשב בכינורו של דוד ומנגן מאליו, היינו סוד הצפיה וההכנה לרוח שתתעורר, הוא שהאדם מכיר ויודע כבר בלילה שעתיד העולם להתחדש בבוקר ועתיד היחוד להתחדש, ואז מגיע האדם בבוקר לשולחן ערוך ומוכן, כמו שיש לסדר שולחנו בערב שבת שיבוא ליל שבת לשולחן ערוך, כך הוא המקושר במחשבה זו של השכינה העולה בחצות ממילא משכים ומוצא יחול לבבו ליראה, ועלינו להתרגל למחשבה זו. כל זה היה בכניסה לארץ, כאשר עברו את כל שש השנים, ואת כל שנות המדבר, מיד, ושבתה הארץ שבת לה’. לנה השכינה במנוחה ושמחה על כנפי הכרובים, צדק ילין בה.

ה) פתח רבי אלעזר עוד לברר סוגיה זו של השבת והשמיטה, ופתח בפסוק דסדר משפטים שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חינם. כבר הקשו כל המבקרים שאין דין זה דומה לדין השמיטה שהרי העבד יוצא בשש שנים שלו ולא בשמיטה הכללית. אך רבי אלעזר מחפש דרך עצמאית ופרטית להתקשר אל אור השכינה שהיא שבת הארץ. מבקש הוא את מקום הופעת שבת זו בנפש האדם, כי היה אפשר לטעון שבת הארץ איננה אלא שביתה של הארץ, ומנא לך שהיא משרה עונג ושמחה ומנוחה בנפש האדם. את זה מצא רבי אלעזר בפרשת שחרור העבד אחר שש שנים, שהוא שורש דין השמיטה, ומצא בה שהיא משחררת גם את עבד העברי שנמכר בגניבתו ונפל ממדרגתו (וראה דברי הזוהר שלמדנו בפרשת משפטים על נשמות הבריאה שהם שש שנים יעבוד).

ו) יש כמה מדרגות, שבת בראשית, שמיטה, ויובל. כולם הם שבעה של שבעה, והם מדרגות שונות של השראת אור הקלילות והמנוחה, שנקרא סוד אות ה’, שיש כמה ה’ ה’ ראשונה ה’ אחרונה. עבד אין לו מנוחה אפילו בשבת, שהרי חייב לעבוד ביום ובלילה בימות החול ובשבת, אע”פ שהוא שומר הלכות שבת אין אור השבת משחררת אותו מעבודתו. יתירה עליו אור השמיטה שהוא שבע פעמים שבת, שמיטה שלו, שמשחרר גם את העבד עברי. אך פעמים אין העבד רוצה לצאת בשמיטתו, והוא העבד נרצע, גם הוא יוצא ביובל שהוא מדרגה שלישית עליונה, שגוברת אפילו על מי שלא שמע כראוי את השבת ואת השמיטה. ובעומק הדבר הכל חירות אחת של הה’, אך הוא מופיע לכל אחד לפי מדרגתו בתגבורת יתירה.

ז) הוסיף רבי אלעזר לדרוש בכתוב ‘ובשביעית יצא לחפשי חינם’. ומהו חינם, כמו שדרשו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, חנם מן המצוות. כי העבד פטור מן המצוות. ואע”פ שאין עבד עברי פטור ממצוות ממש, בוודאי אין לו זמן לעסוק בתורה ומצוות שהרי משועבד לאדונו. ולפיכך אין לו גם שאר המדרגות. לפי הכלל של ‘בזאת יבוא’, שאין אדם יכול ליכנס לשום עבודה והשגה אם אינו נכנס דרך הפתח של ספירת המלכות שהוא עול מלכות שמים. וענין עול זה צריך לדייק בו, שאין המטרה קבלת עול, אבל העול הוא כמו השור שנותנים עליו עול בתחילה למען יוכלו להפיק ממנו תועלת לעולם בעבודתו. והיינו השכינה היראה היא דלת ושער לה’, היא המכשרת את האדם לכל הגדלות של העבודות שיבואו אחריה.

ח) זהו גופא התשובה על השאלה וכי העבד איננו יכול לעבוד ה’ ולקיים מצוות והרי הוא מחוייב במצוות. כי וודאי מצד המדרגות היותר עליונות יכול העבד עברי לקיים מצוות. אבל מצד מידת המלכות איננו יכול. כי מידת המלכות הוא ככתוב ה’ אחד, ואמרו ירושלמי שהעבד פטור מק”ש לפי שאינו יכול לומר ה’ אחד ויש עליו שלטון אחר. ומי שנמצא בשלטון אחר אינו יכול לקבל מלכות שמים. לא כי אין גם העבודה לאדונו יכול להיות עבודת ה’. אבל זה קפיצה מבלי לקנות מקודם את מידת המלכות. מידת המלכות הוא ההתייחדות, שאין לו רק מחשבה אחת בעבודת ה’ שאינו מכוון לרצות אלא אדון אחד. וודאי ברגע שקנית מידה זו יש לך הרבה עבודות ומצוות ומדרגות ודרכים. אבל דבר ראשון חייבים לקנות את מידת היראה שהוא שאין לך אלא אדון אחד, וזהו תורת העולה, שממנו מגיעים לכל עבודות הבוקר.

172. זוהר אמור : האור הגנוז ואיסור טומאת מת

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Sun, 10 May 2020 15:10:51 +0000

א) אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו. הא אוקמוה שכל פעם שנכפלה אמירה במקרא ללא צורך הוא לאות שיש כאן עוד אמירה נעלמת שיש לעמוד עליה. פשוטו ביאר רמב”ן שהוא כאומר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, היינו אמירה הראשונה הוא על ההתוועדות הכללית לדבר עמם. ושוב ואמרת הוא תוכן הדיבור. וזה מן הדברים שהפשט מרמז ומראה כיוון שכאן יש ליכנס אל הפנים ומשאיר לו מקום רומז אליו לפי צורת הפשט. שכך הוא הכלל שהסוד לפנים מן הפשט אבל הוא משאיר תמיד רמז בתוך הפשט לכוון אליו את המקום, כמו ציון ורושם, דבר שאינו קשה ממש לפי הפשט אבל הוא עדיין זוקק השלמה מן הסוד, כחורי משכיות הכסף המכסים את תפוחי הזהב של הרמב”ם.

ב) לפעמים אני אומר ‘הולך אני לדבר את חברי’. ואין אני מפרט על מה אדבר איתו, ובאמת אין זה משנה על מה אדבר, נדבר על מזג האוויר או על החדשות או בדברי תורה אם חכמים אנחנו, אבל לא הלכתי אליו כי הייתי צריך לברר את נושא מזג האוויר. אלא אדרבה מזג האוויר הוא תירוץ עבור הדיבור שהוא האהבה שביני לבינו. כך בכל פרשיות התורה ישנה תוכן הדין וההלכה שהכתוב צריך להעביר. אך קודם לו הוא ‘דבר אל בני ישראל’. זו התוועדות של אהבה שהקב”ה אומר רוצה אני לדבר עם כנסת ישראל. וכבר ימצא על מה לדבר. על אהבה זו מברכים אנחנו אהבת עולם אהבתנו בברכת התורה.

ג) כשם שהוא כן בכללות התורה, ‘וידבר אלהים את כל הדברים האלה’, כך הוא בפרשיות פרטיות, שצריכים להדגיש בהם יותר אהבה זו. ובמיוחד בפרשיות העוסקות באיסורים רבים, אשר הם גורמים תנועה של יראה וכיווץ, מצוות לא תעשה, הרי צריכים לפרט מאד בהתחלה את החיוב בזה שהוא האהבה השופעת בדיבור זה. ככזה הם דברי הפתיחה והסיום לפרשה הקודמת, קדושים תהיו כי קדוש אני, והתקדשתם והייתם קדושים, והייתם לי קדושים. שאין בכל המילים הללו תוכן של אינפורמציה בגדרי המצוות. אבל הם הודעה כללית של אהבה וחשיבות ישראל, לומר קודם כל קדושים תהיו, ולפי שאתם קדושים היזהרו בקדושתכם ואל תיטמאו בכל אלה. צריכים לחיות את קדושים תהיו ולא את ‘לא ולא ולא’.

ד) וכשם שהוא בכללות ישראל כך הוא בפרטות הכהנים שהובדלו יותר מהם לקדושה מיוחדת, כי את לחם אלהיך הוא מקריב. ולפיכך מפרש הזוהר אמור אל הכהנים, נמשך אל הפרשה הקודמת קדושים תהיו, הוא כאומר אמור אל הכהנים קדושים תהיו ולפיכך לנפש לא יטמא בעמיו. (אך אצל הכהנים לא נאמרה קדושים תהיו בפירוש וזה לפי מה שיתבאר שאמירה דכהנים בלחישו).

ה) ועוד הודגשה מעלתם והתוכן החיובי שבמעלתם שממנו נובעים פרטי האיסורים, בהדגשתו ‘הכהנים בני אהרן’, שאין זה ביטוי רווח במקרא שהוא אומר לרוב בני אהרן הכהנים או בני אהרן סתם. ומפרש הזוהר שבא לבטא את מעלת הכהנים שנובעת מהיותם בני אהרן. שאהרן היה אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבם לתורה. ומתוך שעסק בשלום ואהבה למטה זכה לשים שלום גם בפמליא של מעלה ולהיות שושבין לקוב”ה ושכינתיה. לפיכך מזכיר הוא לכל הכהנים, שלא יחשבו שגודל אזהרתם והרחקתם מן הטומאות הוא בגדר הדין והתנשאות על הכל, אדרבה כל ענין הכהנים הוא להיות ‘בני אהרן’, להיות אנשי חסד ולקרב בין הכל בשמחה ואהבה. ולא יהיו זרעא דאהרן דלא עביד עובדא דאהרן.

ו) עוד מפרש הזוהר המשך אמירה זו לפרשה הקודמת. שסיום הפרשה הקודמת ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו. אוב או ידעוני הם דרכי הטומאה להתקשר ברוחות המתים. ושפיר הכתוב ממשיך מזה לומר לכהנים שיזהירו מזה עוד יותר, ועל כל נפשות מת לא יבואו כלל.

ז) נמצאנו למדים בשורש טומאת מת והזהירות המיוחדת לכהנים ממנו, שהוא נקשר אל הריחוק מדרכי העבודה שהם אוב וידעוני. היינו אוב או ידעוני הוא ממש להיטמא למת, והכהן שעבודתו בקודש צריך להתרחק ככל האפשר מזה. עלינו לפתוח מזה את שורש טומאת המת מצד הסוד.

ח) פתח רבי יהודה “מה רב טובך אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם” ופירש פסוק זה על האור הגנוז, שהוא טוב רב וודאי ככתוב וירא אלהים את האור כי טוב, והוא צפון לצדיקים לעתיד לבוא נגד בני אדם הם רשעים שלא ייהנו מזה ככתוב וימנע מרשעים אורם. והמשיך הזוהר מזה לתאר את סדר פטירת האדם מן העולם בראיית פני השכינה וטעם איסור הלנת המת. ומפרש הזוהר שהנשמה מתה תמיד על ידי השתוקקותה אל השכינה, ואך הגוף הוא הנמסר ביד מלאך המוות. המפרשים התלבטו מעט בקשר סוגיית האור הגנוז לכאן ויישבו באופנים דחוקים. גנוז כאן אור גדול.

ט) עיקר איסור טומאת מת הוא מאחר ויש בהסתלקות הנשמה אור מופלא. כי באמת אליבא דרז אין הסתלקות הנשמה לעולם מצד הרע ומלאך המוות אלא מצד התכללותה בשכינה. והיינו מיתת נשיקה ממש, מאחר ולא יראני האדם וחי אבל בשעת מיתתם רואים, היינו כל ימות חייו השתוקקה הנשמה לראות את ה’ והנה היא רואה אותו ומזה מתה, דכך הדין לא יראני אדם וחי. וכפי שאפשר לראות באדרא זוטא בתאור הסתלקות הרשב”י כל ימי אני לדודי וכעת ועלי תשוקתו. ואור יחוד זה הוא הנמצא בכל מת. אך כסדר כל אור ישנם קליפות הרוצים ליהנות ממנו. כמו האור הגנוז שהיו הרשעים נהנים ממנו. והנאה זו הוא עצמו סוד אוב או ידעוני שהם הקליפות הבאים ליהנות מגוף המת. ומפרש הזוהר שכל סוד טומאת מת הוא לפי שהגוף שהיה בו הנשמה יש בו אור גדול, ורוחות הקליפה אין להם גוף לפיכך מחפשים הם להתלבש בגוף האדם המת. והיינו יש פירוש לא נכון לענין אור ההסתלקות, וצריכים למנוע מהרשע אור זה. לפיכך נצטוינו לא להלין את המת אלא לקבור אותו באותו יום. קבורה זו הרי הוא ממש העלמת האור הגנוז שלא יהנו בו רשעים אלא צדיקים לעתיד לבוא, היינו נשמת הצדיק שיחזור בגופו בתחיית המתים, או בגלגול חדש, או בגוף חדש שהוא גוף חשמל העליון שבו עולה הצדיק לישיבה של מעלה.

י) וכך אפשר להבין מן המשנה במסכת ידים (וראה שם שדנו המפרשים אם הוא לתשובת הצדוקים בלבד או לא) שאחד מסיבות טומאת המת הוא לפי חיבתן הם טמאים, והיינו לפי שיש כאן אור חביב מאד, וירצו הקליפות ליהנות ממנו. וכדי שלא יעשה אדם עצמות אביו תרווד. היינו מטעמי טומאת מת הוא גופא חובת הקבורה, שיש לכבד את הגוף ולא להשאיר אותו בעולם כי קללת אלהים תלוי. ואם כן סוד טומאה זו כולה הוא שיש להסתיר את אור המת מפני המלאך המוות וחיילותיו, ולתת למת להיכנס אל העולם הנעלם בגוף חדש שלו, ולפיכך צריכים מקודם לגנוז את הגוף הישן, כאדם שגונז מלבושו הישן בטרם לובש מלבוש חדש.

יא) אמור אל הכהנים אמר ר’ יצחק אמירה בלחישו, היינו כי אמירה ייתכן על שם המחשבה ודיבור הוא תמיד עם קול. כל עבודת הכהנים הוא בלחישו שאינם לויים המרימים קולם בשיר. בסוד שמן משחת אלהיו על ראשו שהשמן הוא בחשאי, לעומת היין שגורם הרמת קול. על הכהנים שעבודתם בשקט המחשבה ליזהר יותר שלא לתת מקום לאוב וידעוני ליהנות מן האור הגנוז, ולכן הם מוזהרים שלא לבוא על כל נפשות מת ומן המקדש לא יצא כי הצנע לכת עם אלהיו.

171. זוהר אחרי מות – כיצד לדעת אם אני עושה נכון – בזאת יבא

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 01 May 2020 14:48:09 +0000

דף מקורות לזוהר הנלמד

א) וידבר הויה אל משה אחרי מות. ויאמר הויה אל משה דבר אל אהרן. כפילות זו ויאמר ויאמר מלמדינו שיש כאן הוה אמינא ומסקנה, אופן שהיינו חושבים ואופן שהוא על האמת. כפי שלמדנו בכל מקום שנכפלה אמירה במקרא לא נכפלה אלא ללמדנו שאין דבר זה כפשוטו. וזה כפי הכלל בכל דבר עמוק שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בה. כל מה שלא שייך לטעות בה אינם דברי תורה באמת. וכפי שהוא בעדינות קריאת מקראות הללו כך הוא במציאות, דהלא פרשה זו עוסקת בסדר הביאה אל הקודש. ובביאה זו טעו נדב ואביהו כי הוה אמינא שלהם לא צדקה. וזה בהכרח ככה כי בפעם הראשונה ירדה הקדש אל העולם, וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם, וחיפשו צדיקים הגדולים דרך ליכנס בה, אבל בתחילה טעו, בכדי להראות את זה שאין הקדש דבר נקל להשיגו בשטחיות אבל בהכרח אפשריים בו הטעויות. וזהו ששאמר רש”י שלא תמות כדרך שמת פלוני זה הזהירו יותר. כי כך הוא סדר הלימוד האמיתי על ידי ההוה אמינה והטעות מגיע אל האמת ולא היתה מיתתם לריק אלא היה ההוה אמינא של לימוד סוגיא זו דכניסה אל הקודש. בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד.

ב) ומהו שאלה זו בסוגיה זאת שאנחנו שואלים. שאע”פ שהבא לטהר מסייעים אותו ושערי הקודש פתוחים תמיד, הרי היא צריכה את החודו של מחט של הבא לטהר. ולמצוא מפתח זו אינו דבר נקל שרוב בלבולי העולם אינו אלא לפי שנלאו למצוא הפתח, ועלינו לדרוש היטב אחר שער הכניסה מהו הבית יד ופתח השער הפותח את הקודש אלינו. ומאי קודש דא חכמה, היינו השגת רוח הקודש היינו פשוט לדעת מה לעשות בעולם הזה שזהו כל התורה כולה כל החכמה כולה שאינה איזה דבר יפה להשיג אבל הוא מענה לשאלת החיים וכל שאיננו כן אינה תורה וחכמה והשגה כלל.

ג) אמר רבי יהודה, כפילות וידבר ויאמר, הוא לפי שהם שני דרגות הידועות, ככתוב ויקרא אל משה וידבר הויה אליו, ואל משה אמר עלה אל הויה. היינו הקורא הוא שאינו מפורש בשם היא השכינה. והעונה הוא וידבר הויה אליו הוא התפארת שהוא מדרגת נבואת משה זה הדבר אשר צוה הויה. זהו הגדרת הסדר על פי הקבלה. אך עוד יש להבין משמעות הענין. ועל כך המשיך רבי יצחק בסתירת הפסוקים בתהלים, כתוב אחד אומר עבדו את הויה ביראה, וכתוב אחר אומר עבדו את הויה בשמחה, וענה רבי אבא בתחילה יש להתחיל כל עבודת ה’ ביראה, ושוב ‘וגילו ברעדה’ וזהו עבדו את הויה בשמחה, וכן כתיב מה ה’ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה. ודבר זה הוסיף רבי אבא להסביר שוב בערכי הכינויים, עבדו את הויה ביראה הוא ספירת המלכות הנקראת יראת הויה, והיא ראשית דעת, ובאותו מקום יש לכוון כל התחלת עבודה, ככתוב בזאת יבוא אהרן היא זאת.

ד) אין כאן אוקימתא בין הפסוקים האומרת כאן בתחילה כאן בסוף. ומה בין התחלה לסוף. וספרי המוסר פירשו שכל עבודה צריכה התחלה בקבלת עול או יראת העונש, ואין דברים אלה מספיקים לסוד. אבל הענין פשוט מאד. כי השמחה היינו מצב העבודה עצמה, דשמחה היינו שלימות היינו ‘שמחה לאיש במענה פיו’ כאשר יודע האדם את טעם חייו ואת מה שעליו לעשות וכיצד לעשותו והוא עושהו הרי הוא שומח בזה. מצב זה אין בו ספק או שאלה, אין שמחה כהתרת הספיקות, ובו לא נשאלים שאלות כיצד או מה הדין. אך המבוכה הגדולה של העולם הוא כיצד להגיע אל המקום הזה, או כיצד לדעת שהגעת אל מקום זה ולא לטעות, כיצד יש לאדם בטחון דהיינו שלווה בידיעתו שהוא הולך בדרך טוב.

ה) ועל זה התשובה אחת כי אם בזאת. הוא הנקרא מידת היראה אבל אין הכוונה כאן לתנועה של פחד דווקא. אלא להסכמה. היינו המדרגה הכי פשוטה וישרה שאפשר להיות בעולם. האדם איננו צריך ואיננו יכול לדעת את כל סיבוכי המציאות להכריע ולפלפל מה הטוב. אבל נקודת בחירתו המתייחסת אליו אינו אלא אם הוא מסכים להיות טוב. שזו דרך אחרת להגיד אם הוא מקבל עליו את עול השכינה. אם הוא מסכים להיות מאנשי השכינה שהם כלי אל הכוונה שלה או אם אינו מסכים. הסכמה זו פשוטה ביותר וברורה לכל בן חמש למקרא ואינה צריכה שום פירוט או הרחבה. וככל שישנם ספיקות הרי אין מקום לקבל תשובה אלא בחזרה לבהירות זו, ולבדוק את עצמו בבדיקה זו שהוא מסכים להיות טוב, ואין להוסיף כאן מילים כמו שלא לדרוש לכבוד עצמו וכו’ כי כל אלה הם פלפולים המסבכים את הפשט. מספיק ודי והותר ‘כי אם ביראה’, להסכים שאפשר לו (“ער קען באשטיין”) להיות עבד הטוב. ומכאן ואילך הכל בידי שמים, שאין הקב”ה שואל מצד האדם כי אם יראה, וכל השאר לאהבה וללכת הכל בא ממילא ומי שיש לו זאת יש לו בטחון שהוא הולך בטוב ואיננו חושש, הולך בתום ילך בטח.

ו) נדב ואביהו שכחו לכלול את השכינה וחיפשו דברים ולא רק להסכים למציאות השכינה ולקבל כל מה שיבוא, ולכן וימותו. אך אין להאשים אותם כי היה זה בטעות כי לא ידעו. וגם בתשובה על הטעות שלהם הוזהרנו מאד ואל יבוא בכל עת אל הקודש כי אם בזאת. כי כל פעם שאדם עושה משהו גם אם הסכים וקיבל על עצמו את הטוב, הרי יבואו עליו מקטרגים מכל צד לטעון אולי היה צריך כך ואולי כך. אבל כאמור אין יכולת לאדם לכוון אל האמת מבחינה זו. ואין לאדם לקבל ביקורת אלא מנקודה אחת של השכינה. כי אסור לעשות תשובה אל השטן שהוא מקטרג אל כל דבר טוב ובא אל האדם אחרי שעשה אולי ככה ואולי ככה. אבל וודאי צריכים לשוב אל השכינה. ועל כך אמר הזוהר בפרשת ויקרא שהקם בחצות ללמוד אז השכינה מודיעה לו חטאיו והוא יכול לעשות אליה תשובה. כי את קטרוגי השטן צריכים לשלוח לעזאזל. אבל כאשר האדם מיישב דעתו בתום אז הוא מתוודע שחטא ומתוודה בפני השכינה ונסלח לו.

170. זוהר תזריע מצורע – התרחקות מכוחות הרע הוא אהבה וחכמה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 24 Apr 2020 07:32:02 +0000

א) פרשיות תזריע מצורע (שהם פרשה אחת ממש לפי עניינם) עוסקים בדיני טומאה וטהרה הקשורים בגוף האדם. כבר עמדו ראשונים על המבוכה בהבנת דיני טהרה אלה, אם הם עניינים טבעיים של הרחקה מן המזיק באופן רפואה (כפירושיהם על בדידות המצורע שלא ידביק אחרים בצרעתו או טומאת הנדה שלא תזיק במגעה), או המה ענייים רוחניים התלויים במערכת שכר ועונש שיש לעשות תשובה ולהתרפא מהם (כמדרשי חז”ל על סיבות הצרעת ותשובת המצורע), או עניינים רוחניים שאינם עוסקים בשכר ועונש (שהלא אין חטא בהיות נידה או זבה ובפשט המקראות גם לא נרמז שום חטא או עוול בצרעת אלא דינו מסופר בשווה לשאר הטומאות מגופו של אדם). המבוכה הן תיאולוגית, כי מצד אחד הסברת העניינים בטבעיות תעזור לנו להבין את התורה, מצד שני קשה להגיד שהתורה אינה במצוות אלא אלא ספר עצות רפואיות. והן פרשנית, מצד אחד נראה ברור מתוך גדרי דינים שונים שהם מתנהגים כהרחקה ממחלות מדבקות (כבדידות המצורע והנידה, או מגע הטומאה), ומצד שני נראה ברור מתוך דינים אחרים שהם וודאי עניינים רוחניים שאין להם מבוא בטבע (כטהרת המצורע בכל מעשיו שכתב במו”נ שאינו יודע טעם לזה, או קרבנות טהרת היולדת).

ב) גם לפי הפשט אין כאן סתירה וכמעט תמיהני על העוסקים בסתירה כזו. ומתוך דברי הרמב”ם והרמב”ן כל אחד לפי דרכו נראה שהם נוקטים בפשטות את שתי הצדדים כאחד ואינם רואים אותם כסתירה. והלא אין הדבר הזה שונה משאר אמונת ההשגחה והשכר ועונש כמו ונתתי גשמיכם בעיתם. ולא שמענו מעולם שיש קושי בהבנת הבטחה זו שהלא ידוע שהגשם יש לו תהליך טבעי ואינו יורד משמים בגזירת עליון בלבד. אלא אומרים אנחנו וודאי יש לו מבוא טבעי אבל מעליו מנהל סיבות הטבע הוא ההשגחה והוא מנהלו שיהיה לפי צדקת דינו. וכך בדיוק יש לנו לומר על הצרעת שהוא מחלה וודאי אבל המקבל מחלה זו עליו לפשפש במעשיו כדברי חז”ל. ואמנם יש לו לעשות את מצות ההרחקה שהם המועילות גם מהצד הטבעי והם הם מצוות התורה, ובד בבד עליו לעשות תשובה ולעשות את המצוה שהוא מתייחס לסיבה הרוחנית שבדבר וישפיל עצמו כאזוב וכו’.

ג) יתר על כן מוצאים אנחנו בהבנת הזוהר. שלא זו בלבד ששתי רמות אלה הם סיבות שונות לפעולות שונות, אלא הם דבר אחד ממש. נספר זאת על כל שלביו. פתח הזוהר בפרשת מצורע “גורו לכם מפני חרב” כמה יש לבני אדם להישמר ולפחד מפני חרב שהוא שורש הרע הנובע מן הנחש הקדמוני. והאריך בזה במליצתו. שומעים אנחנו בכאן כי ישנה אזהרה מיוחדת נובעת ממקום נסתר לרוב בני אדם שצריכים לשמוע וליזהר. רגילים אנחנו להבחין בין אנשי הפשט המכירים את אשר על פני השטח ואנשי הנסתר היודעים רזי החכמה ומכירים גם את עדינות השורשים שמבעבעים מתחת. ואומרים אנחנו איש החכמה מכיר את יוקר ערך הטוב והתורה במה שאין האיש החיצוני מכיר כלל, והוא קורא אליו את הקריאה טעמו וראו כי טוב, יש כאן טוב עמוק שלא שערתם בדעתכם. פעמים רבות שוכחים אנחנו כי כשם שהחכם מכיר את יוקר הטוב הרבה יותר ממה שהפשוט מעלה בדעתו. כך בדיוק החכם מכיר את רשעות הרע מה שאין האיש הפשוט מסוגל להעלות בדעתו כלל. והחכם הוא קורא וזועק לכסיל שידע את עומק ערמומיות הנחש המסתתר בכל פינה והכסיל לא ידע להזהר ממנו. הכרת עומק הרע ודרכי ההתרחקות ממנו הלא חשובים כמו הכרת עומק הטוב ממש ויותר מהם. כי רבים שעומדים על עומק הטוב ושוכחים לעמוד על עומק הרע נופלים בפחת הרע כאדם הראשון לפי שלא ידעו להיזהר.

ד) אומר הזוהר צריכים אנחנו להתחיל לקרוא את פרשיות הלא-תעשה, את פרשיות ההרחקה מטומאות השונות, במנגינה חדשה לגמרי. הורגלנו לחשוב שיש פרשיות מאירות עוסקות בגילוי רזי עולם הגדולים והיפים. וישנם פרשיות חשוכות, ‘שחורות כעורב, העוסקים בדם ולכלוך וזרע וטומאה. בלית ברירה לומדים אנחנו גם אותם ונזהרים בהם אבל אין אנו מרגישים בהם טעם צפונות התורה כמו במאירות. כאילו פרשיות אלו מתוך הפחד הם נובעים ולא מן האהבה. הזוהר קורא את כל פרשיות אלה מתוך אהבתו של הקב”ה אלינו. כמו אב רחום שכשם שהוא מלמד את בנו תורה כך הוא מלמד אותו זהירות מן הרעות הצפונות לו שאין הילד מכיר בהם. והרי הקריאה בפרשיות אלה דומה לאב הלוקח את יד בנו ומראה לו הנה שם בפינה גר אדם רשע יש ליזהר ממנו, ופה על הכביש ישנם מכוניות נוסעות תיזהר הרבה ותתרחק מהם, וכן הלאה. ואין בגילוי זה של הרע הצפון בעולם שום צד כאב וכעס כלל אדרבה הכל מתוך דאגת ואהבת האב הוא מגלה לבנו את כל מה שיש לו ליזהר ממנו ובמיוחד אותו הרע העמוק הצפון שאין תינוק עומד עליו כלל. כך אם אין אנו עומדים על סוף רוע הטומאות השונות על כל פנים הקב”ה מכיר גם את הסטרא אחרא טוב מאתנו ובטובתו הדריך אותנו את זה לא תאכלו ואת זה תשקצו ואל זה לא תקרבו.

ה) טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת. התוכחה היא תמיד מלשון הוכחה, לעשות את הדברים גלוים וידועים. דנו בגמרא אם נגעים הם ייסורים של אהבה. ופירשו בזוהר תזריע כי יש ויש. ועיקר כוונת הכהן הרואה את הנגע היה להבחין בין ייסורים של אהבה לייסורים של כעס. ומה הם ייסורים של אהבה. הם ייסורים המגלים את הרוע הצפון לאדם שידע ליזהר ממנו ולתקנו. אכן זוהי תוכחה אבל זוהי גילוי אוצרות ממש כמו המדרש שנגעי בתים הם שם לגלות אוצרות. לפעמים צריך להרוס מבנים רבים בנפש האדם בכדי שיאיר האוצר הנכון שלו. ופעמים רבות מגיע צדיק לחטא שאינו ראוי לו או לייסורים שאינם ראויים לו וכל זה תוכחת מגולה של השכינה שמראה לו כאן נמצא נגע הנחש ויש ליזהר ממנו. וזהו חסד הנגע שהוא בעור הבשר דהיינו הוא מראה את הפגם עד החוץ ונקל להתרחק ממנו ולתקנו. פירש האריז”ל (שעה”כ עומר דרוש ז) תוכחת מגולה הם הגבורת היוצאים ראשונה בשלהבת אש גדולה בימי הקטנות של הספירה, טובים הם אמנם מאהבה מסותרת הם החסדים לפי שעודם מכוסים. והגבורות הללו הם היצר הרע שמתגלה בתינוק טרם התגלות היצר הטוב.

ו) כאן מבינים אנחנו יותר טוב את משמעות הרע הזה שיש להתרחק ממנו. רוע אינו דווקא רוע של בחירה מוסרית רעה ועשיית עבירות. זו הסתכלות זו מצומצמת מאד ואינה עומדת אף על דרך השרשת הרוע המוסרי. אבל הרע הוא כח יסודי הנמצא (ואין כאן מקום ביאור עניין זה כראוי) דהיינו כח ההשחתה הנמצא בעולם. מחלה איננה ‘רעה’ במובן המוסרי והאריה אינו חוטא כשהוא טורף. כך היצר הרע שהתינוק גדול איתו אינו שהתינוק הוא רשע אלא שהכוחות השולטים בו הם של התפרצות ועזות והשחתה ואין בהם רוגע ישוב הדעת. אבל מצד ההגדרה השורשית של הרע כל אלה הם רעות ממש, ואדרבה היצר הרע הממשי שהוא עבירות ובחירה מוסרית רעה הוא התוצאה שלהם. בעולם שיתוקן מציאות הנחש ממילא אריה כבקר יאכל תבן וממילא לא ירעו ולא ישחיתו וממילא לא יחטאו. ולכן מובן כי התרחקות מן המזיקים הטבעיים אינו שונה מצד מהותו מהתרחקות מן היצר הרע. הרחק מן העבירה הוא אותו ענין כמו הרחק מן הוירוס המזיק. ואכן שניהם יש בהם יסוד נסתר, כהא דאמרו אלמלא ניתנה רשות לעין לראות לא היתה עומדת בפני המזיקים. המזיקים נסתרים בעולם כמו שהטוב נסתר בעולם וטוב בעיני אלהים גילה לו את סודו איה הם מזיקים הללו וכיצד להינצל מהם.

ז) כאשר ידענו שההרחקה מן הרע הרוחני השורשי היינו עודף כח הדין הוא הוא ההרחקה מן הרע הגשמי דהיינו מצוות שמירת הגוף מן המזיקים, אלא שיש להם לפעמים הופעות שונות. נקל לנו להבין שאין זה התגשמות או ירידה לעסוק ברפואה או זהירות. ואדרבה למי שמסתכל על הכל מן הצד הרוחני גרידא ישנה הקבלה מוחלטת בינו לבין הזהירות הפשוטה ואולי יש אף זהירות יתירה מצד הרוחני שדרכו להיות עדין יותר ולהקפיד יותר. לכן ידוע שישנם דברים שהקבלה מקפידה עליהם יותר מן הנגלה ורבים מהם אינם בצד של הוספת הטוב אלא דווקא בצד הזהירות מכוחות הרע. (כדברי הזוהר הידועים על נטילת ידים שחרית). ואף בנידון דידן מצינו בפירוש שהזוהר מרחיק יותר בהרחקה מן הדבר המשתולל בעיר מן הגמרא. ובצורה זו מביא הרמ”א בדרכי משה את הזוהר שבשעת הדבר יש לא רק להסתתר בבית כדברי הגמרא אלא אף לברוח מן העיר כולו (ועיין במפרשים דלפעמים להיפך הסגירות בבית חומרא יתירה הוא). ושיש לזה טעם רוחני פנימי נוסף על הטעם הפשוט, שהוא שורש הטעם הפשוט. כן מובא בזוהר ומקובלים שבשעת מגיפה יש לכסות את פניו כאשר יוצא לחוץ. ובאריז”ל שיש להתרחק אף מן השכונה ְשהנגוע במגיפה נמצא שם כי הקליפות המסובבים אותו יכולים לפגוע באדם אף במרחק זה. ותמהני ממש על מקצת מקובלי זמננו שמקילים בהוראות הרפואה ואילו לפי המפורש בזוהר ואריז”ל יש להחמיר בה מאד מאד מטעמי הסוד עצמו.

ח) וביאור כל זה שישנם שעות של שליטת הדין. וההבדל בין שעת שליטת הדין לשעת שליטת החסד מבוטא בזוהר מצורע נד, ב בפסוק “ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה”. כלומר ישנה כזה מציאות של יום טובה. ועניינו השפעת אור החסד על הנוגעים בה. וביום כזה ישנה הדרכה, היה בטוב. ואין זה מילתא דפשיטא אלא הכוונה שיש להתנהג באותו מידה ותכונה של חסד להתפשט לחוץ, ויש לצאת לשוק ולפטפט עם העוברים ושבים ולחייך אליהם ולהראות להם את הטוב השופע באותו יום. וכך הוא המידה שהנמצא בשמחה מקרין זאת על סובביו ואף בשוק. אך ביום רעה ראה. לא כתיב היה ברעה כי אין על הצדיק להיות ברעה לעולם. אך להיפך ראה כיצד תיזהר מן הרע שלא יפגע בך כלל. ומה תעשה, תסתיר עצמך בבית שלא יראה אותך כח הרע כלל. כי הכלל שמלאך המות מלא עיניים ובכל מקום שעינו שולטת יכול לפגום. ובשעת מגיפה המלאך המוות שולט על הרחוב כדברי הגמרא שהוא מתהלך באמצע הכביש, דהיינו במצב רגיל ישנו לכח הדין אבל הוא בצדדי הדרכים והאדם ההולך במקום האדם אינו ניזק. אבל מצב המגיפה הוא שהמצב הרגיל של השוק של העולם נמצא בשליטת הדין, ואז אדרבה על האדם ללכת בצידי הדרכים גם אם יש בזה עצמו דין מעט אינו משתווה לדין הגדול הכללי. ועל ידי שהחכם יסתיר עצמו לגמרי יינצל מן היום רעה “ערום ראה רעה ונסתר”.

ט) וענין זה מבואר לפי פשוטו. כי האמת שהרחוב צריך להיות מקום הקדושה והטוב והמצב הנורמלי הלכתחילה של העולם כולו צריך להיות מתוקן וטוב. אבל בזמני שליטת הרע, ובאופן כללי בזמני הגלות שנקראים ‘ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים’. אז המצב הרגיל של העולם אינו טוב. ובאותו מצב של רעב כללי ציווה יעקב לבניו למה תתראו. כלומר באמת לכתחילה יש להתראות וראו כל עמי הארץ כי שם הויה נקרא עליך. אבל צריך לדעת מתי שעה משחקת לרע ולא להתגרות בה. ויש בזה עומק כי אע”פ שנראה שאנו הולכים לצדי הדרכים שהוא מקום המוות באופן כללי אינו כן באמת, אלא “לך עמי בא בחדריך”. נכנסים אנחנו דווקא למקום האהבה המסותרת (שנקרא בתוך יסוד דאימא), וזה לפי שמציאות הרע הוא תמיד מציאות חיצונית כלפי הטוב, ובזמן שהטוב נחלש במילים אחרות מה שצריך לחזק זה הפנימיות עצמו. ולכן במצבי גלות ודין כלליים מה שהחכמים עושים הוא שהם מתבודדים עצמם יותר ויותר. ובדד ישב של המצורע נהפך להם לבדידות עמוקה של יושב בסתר עליון. ומתוך שמגיעים לעומק האהבה מסותרת בזה נשמרים מן הרע שבהכרח אינו נכנס לשם. וזה סוד הקטורת שהוא קרבן הנעשה בפנים ולפני ולפנים והוא בחשאי שהוא רז הכי פנימי ומקום זה מבטל את המגיפה. זמן של מגיפה אינו זמן של לעמוד במוחצנות נגד כוחות הנגד אלא אדרבה זמן של העמקה במופנמות וצניעות ששם הוא מקום הטוב כעת.

י) ‘אתה סתר לי מצר תצרני. איתא בזוהר שיש לומר תמיד פסוק זה בזמן מגיפה. כי כל אדם יש לו מקומות מסתור זה מסתתר באכילתו וזה בזיווגו וזה באהבתו. אוהבי השכינה שיש להם יחס של “אתה” עם הא”ס הרי אתה זה נעשה להם מקום מסתור. וכאשר אנחנו מתפללים בתפילה היחידה בסדר התפילות המזכירה את המגיפה הוא ברכת השכיבני, בצל כנפיך תסתירני. ישנם צל כנפי השכינה שהם מסוככים על האדם ופורשים עליו סוכת שלום, כסוכות המדבר מקום נחש שרף ועקרב ענני הכבוד המגינים עליו, ועל ידי שקונה לעצמו מסתור כזה אז מצר תצרני רני פלט תסובני סלה.

169. ויהי ביום השמיני – דעת דגדלות אחר הקיצוניות – ספירת העומר ומגיפה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 17 Apr 2020 19:57:27 +0000

א) ויהי ביום השמיני. פרשה זו נקראת אחרי שבעת הימים של פסח, ובחו”ל ישנו ליום השמיני של פסח, אבל הוא ספק שביעי, והשבת הזאת הוא וודאי היום השמיני שלו. למדנו שיש בשמיני זה התעלות גדולה בבחינת עולם הבא, אבל יש בו גם חשש מוות של נדב ואביהו. כי השמיני הוא מה שיש אחרי שבעת ימי המילואים. דומה לכך ממש ענין הקטורת, שהרגה את נדב ואביהו אפילו בפנים, ולאידך הצילה מן המגיפה בפרשת קרח, וכבר אמר שם רש”י שבא להראות שאין הקטורת ממיתה אלא מחיה.

ב) קטורת הוא לשון התקשרות, כלשון רשב”י כל יומאי בחד קטירו אתקטרנא ביה בקוב”ה. הדביקות הזאת הורגת כשהיא לא כהוגן כמו שהיא מגינה כשהיא כהוגן. לפעמים ההתקשרות אל העליון הוא בזמן ובאופן הלא נכון ואינו אלא בריחה מן המקום שצריכים להיות. כמאמר ‘אשר לא ציווה אותם’. מצוות היום גוברת על זה. ומי שיאמר איני שומר על המצוה בזהירות אלא מתדבק למעלה הרי דביקותו זו עצמו הורגת אותו. אך צריכים להתעמק בזה יותר.

ג) שבעת ימים של פסח כמו שבעת ימי המילואים הם ימים של מהפיכה רדיקלית. ומפתח אהל מועד לא תצאו, ולא תצאו איש מפתח ביתו. למדנו כי עיקר סיבת הרדיקליות של פסח המתבטאת באיסור חמץ, הוא לסיבת היציאה מטומאת מצרים. כי בכדי לפעול הפיכה זו של מאפלה לאורה צריכים לעשות מעשים רדיקלים כי אין ביכולת ההליכה ההדרגתית להפקיע את המצב הראשון בכללו. כך הם ימי המילואים שהם ימי הפיכת המשכן והכהנים למשרתי הקודש ואין הפיכה זו נפעלת על ידי ההדרגה הרגילה אלא בתוקף רדיקלי כבחינת חנוכה ואין תוקף חסידות כתחילתו.

ד) היום השמיני הוא בחינת עולם הבא. לשון אחרת היום השמיני הוא היום הראשון שאחרי השבת. אחר שעשינו ששת ימים ושבתנו בשביעי, ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, בא יום ראשון שלאחריו. היום הראשון הזה הוא המבחן האמיתי להתעלות אל עולם חדש. כי ביום הראשון כבר אוכלים חמץ. וכבר יוצאים מפתח אהל מועד. אך אין משמעות זה שחזרנו למצרים אלא אדרבה כי הצעד הרדיקלי פעל את פעולתו וכעת צריכים ללכת בצעדים מדודים לתקן הכל כראוי.

ה) אמר הרב פסח הוא זמן הקטנות לערך ספיה”ע וחגה”ש. הקטנים מבינים את הצעדים הקיצוניים. בין קיצוניות לרע ובין קיצוניות לטוב הכל נקל לקטני דעת להבין וקל גם ליישמם. אפילו שנראה שהתרחקות קיצונית מן החמץ קשה מאד, דווקא בגלל קיצוניותה היא פשוטה ומוכלת לקטנים. אךהצעדים השקולים הבאים אחריה קשה מאד לנערים להבינם. וכפי שנראה במצבנו, אחר שהתרחקות קיצונית פעלה להאיט את התפשטות המחלה, ומתחילים לדבר על צעדים שקולים להסדרה בעתיד, הרי מיד הקטנים קופצים על זה כאילו הוא פתח לקיצוניות הפוכה. כי להתנהלות במקום שאין צעד קיצוני ברור ופשוט צריכים הרבה יותר דעת דגדלות מאשר לקפיצה קיצונית.

ו) במקום הזה מתו כ”ד אלף תלמידי רבי עקיבא במיתת אסכרה (שהוא מיתה דומה למגיפה דידן שהוא פגיעה בנשימה ועיין להבין סודו ככתוב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, כי קוצר רוח הוא ביטוי הקטנות כמו שארך רוח הוא הגדלות. כן ידוע שרוח נקרא הדעת המכריע בין אש למים). כי היו קטנים, ואכן השכילו לצאת ממצרים, אך את ספירת העומר לא צלחו. כי לא ידעו להמשיך דעת של גדלות ממש להכריע במקום שאין החלטה החלטית.

ז) הדעת דגדלות פועלת בשיהוי, בדיוק היפך ממצה שהוא בחפזון. כל מחשבה שצריכים לעבור אל הגדלות צריך להסתכל עליה לפחות י”ח דקות לבחון אם אכן היא נכונה. וייתכן אפילו שהיא נכונה היא חלקית, כי למשל זה שמספרים מסוימים יורדים יכול להיות דווקא אות שיש להחמיר את ההרחקה ולא להיפך כפי שנדמה לקטנות. ואל תחשבו שי”ח דקות הם זמן מועט לחשיבה כי רוב בני אדם לא הקדישו עוד י”ח דקות לחשיבה על ההחלטות החשובות ביותר שלהם מכל צד.

ח) עוד מתאפיין הדעת דגדלות בהנהגת כבוד זה בזה. שהוא היפך ההליכה הקיצונית על דעת עצמו כנדב ואביהו שהורו הלכה בפני רבם. ואל תטעו שנהיגת כבוד זה בזה הוא ענין של מידות טובות. אבל הוא ענין של דעת. מי שאינו נוהג כבוד בדעת חבירו לא מידות הוא חסר אלא שכל. כי אין דן יחידי אלא אחד ואין בשר ודם שיוכל להקיף את כל הצדדים. ואם אמנם במצבי קריזיס לפעמים צריכים לדון יחידי ואין נשאלים בפיקוח נפש, הרי ההסדרה שאחריה צריכה וודאי התייעצות מרובה מכל הצדדים ואין איש יודע כל.

168. הדרכה פנימית לפסח תש”פ

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Mon, 06 Apr 2020 22:01:17 +0000

167. יסודות חובת הזהירות מן הקאראנע הלכה למעשה ובמציאות

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 03 Apr 2020 01:23:10 +0000

שיעור חירום בהלכה למעשה ביסודות המציאות וההלכה בשמירה ממגיפת הקאראנע (יידיש).

מקורות להלכה

166. זוהר ויקרא – תורת האלף זעירא שרוצה להתגלות – דף ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 27 Mar 2020 05:40:18 +0000

[ראה חלק ראשון של השיעור בשיעור הקודם]

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרוצה בעילום שמו, לאוקמא שכינתא מעפרא.

א) ויקרא אלף זעירא. נקראים אנחנו להסתכל באותיות התורה, בצורתם בגדלותם ובקטנותם. רוב הזמן עסוקים אנחנו בלימוד שהוא למלא את הרצון שלנו לדעת את כל התורה, שהוא רצון טוב וודאי. אבל צורה זו חוסמת את האור היותר גדול של אותיות התורה. בזמנים שקשה ללמוד בצורה פשוטה, ואין המציאות מאפשרת את זה. יש לוותר על זה. ואונס רחמנא פטריה אין אנחנו חייבים לדעת את כל מה שהיינו רוצים לדעת. אבל אותיות התורה עצמם עדיין ישנם לעולם והם רוצים להילמד, הם מתחדשים תדיר והם נקראים בפינו. בזמנים אלה לא אנחנו קוראים בתורה אלא התורה נקראת בנו.

ב) התורה שאנחנו קוראים הוא התורה של אור הבינה, אשר עיקר בחיפוש אחר מה שאנחנו יכולים להבין, במשמעות של הדברים. אבל התורה שנקראת בנו הוא התורה של אור החכמה, אשר אינו תלוי כלל במה שאנחנו יכולים להבין אלא במה שהתורה רוצה להיקרא, ובמה שאותיות התורה רוצים להופיע באוויר העולם. פתח אל הסתכלות זו אפשר על ידי הסתכלות בצורתם הגרפית של אותיות התורה, בצירופי האותיות במה שהם אותיות לא במה שהם מצטרפים למילים של משמעות.

ג) איתא בליקוטי מוהר”ן אפילו אדם פשוט אם ישב עצמו על הספר יוכל לראות נפלאות בצירופי האותית שיצטרפו מול עיניו לחידושים נפלאים. אפילו זה לא אפילו הוא אלא דווקא. כלומר גם החכם הגדול העוסק בסודות עליונים של צירופי האותיות הוא בגלל שידע לצום מכל התורה של הבינה ולהתחיל לקרוא את התורה בפשטות במה שהתורה נקראת ולא במה שהוא קורא אותה. ואז יש דרכי הסתכלות מיוחדים לתורה זו שמעיקרם הוא התסכלות על האותיות במה שהם רוצים לספר בצורתם ובצירופיהם ולא במה שאנחנו יכולים להבין לבד. וכך אנו רואים בחוש שאנשים פשוטים יותר יכולים להאיר ברמזי התורה ואף לדעת סודות עמוקים וחיותם מה שת”ח רגילים אינם יכולים.

ד) פתח ר’ אלעזר ואמר שהיה מסתכל בהבדל בין דורות ראשונים לדורות אחרונים, שדורות ראשונים אפילו הרשעים שבהם היו מבינים בסודות אותיות התורה ואותיות שנבראו בהם שמים וארץ. ר’ אלעזר אינו מתכוון לומר קינה על דורות האחרונים אלא הוא רוצה ללמד אותנו דרך של שקיעות בסודות הללו שאינו על ידי ‘מילא כריסו’ אחר מי שחושב שכבר הגיע והוא מוכן ומוכשר ללמוד סודות. אלא בדרך של חכמה מתפשטת, מאחר והחכמה מסתובבת בעולם ומחפשת מי שישים לב אליה, והיא נמצאת לכל מי שימצא מוכן להביט עליה.

ה) בזמנים של תהפוכות בעולם יש לדעת את הברור שכל הדברים הללו הם אותיות התורה שאיבדו את דרכם ומחפשים מי שיהיה שופר שיוכלו להביע את עצמם דרכם. איתא בשפת אמת שעשר מכות הם הם עשרת הדברות כאשר התהפכו בצירופם על ידי מי שידע לשים אליהם לב. כך בכל חלי וכל מכה הכתובה בספר התורה הם דברים גדולים הרוצים להביע עצמם בעולם, ובוודאי שהתורה שלהם יצא לאור על ידי מה או מי שימצא מוכשר לכך. אבל וודאי שגם לא יצא לאור על ידי מי שאיננו רוצה בחדשות כלל ומתעקש להחזיק בסדרים הישנים הן בלימוד והן בעולם, כי אין יכול להשיג תורה חדשה אלא מי שמוכן לשכוח תורות ישנות כמו רבי זירא שצם עבור זה. ואשר ירצה לשמוע ידע כי הדברים עצמם מבקשים להביע את עצמם ואין זה זמן למי שרוצה להשלים את עצמו אלא מי שיתן לדברים המבקשים את הבעתם כלי דרכו אם ימצא מוכשר לכך בזמנו ומקומו.

ו) ישנם אותיות גדולות ואותיות קטנות. סיפור זה של ויקרא שהוא שחלה הענן ולא יכל משה לבוא, ואז ויקרא אל משה. זה כבר הפעם השנית. בסוף פרשת משפטים אותו סיפור ממש, שהיה הענן בראש ההר וביום השביעי ויקרא אל משה ויבא משה בתוך הענן. הזוהר הקשה סתירה זו וענה כי שני עננים הם הענן שבא משה בתוכו לא הוא הענן שלא יכל לבוא בתוכו. ועניינו על דרכנו כי הענן של פרשת משפטים הוא אותיות גדולות, והם אותיות מופשטים רוחניים שאין יכולים להימצא במשכן בעולם הזה כי הם גדולים מדי. אבל האותיות הקטנות האלף זעירא של ויקרא זה השני בו יכול משה להיכנס, ובו עצמו התלבשו האותיות הגדולות העליונות.

ז) אחר כל המאמץ והטורח שעשה בצלאל וצירף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, התעמק משה באהל מועד עד שאותם האותיות נעמדו בפניו בסדר ו – י – ק – ר – א א – ל מ – ש – ה והיו הם עצמם הקריאה שקרא למשה, כאשר עבר בצלאל וחכמי לב אשר איתו ובנו את המשכן מתחילת סדר השתשלשלות ועד סופו עד שהגיעו אל הפה שהוא האלף זעירא ספירת המלכות, ושם נראו אלה הצירופים בפני משה במשכן עצמו, הוא המדבר אל משה, והוא וידבר הויה אליו בכל צירופי האותיות של התורה והמצווה שנמסר אליו בתוך אהל מועד.

165. זוהר ויקהל – קהילת ישראל וקהילת ערב רב – דף קצ”ד ע”ב

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Tue, 24 Mar 2020 00:01:08 +0000

א) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. בעמדנו במקום שזקוק להרבה יישוב הדעת, עלינו לעמוד על טיבו של ‘ויקהל’ זה.

164. זוהר כי תשא – האמת בתוך העבודה זרה תכון לעד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 13 Mar 2020 04:23:30 +0000

דף מקורות לזוהר ומפרשים

א) כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כופר נפשו.. ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. ענין זה צריך פיתוח, כי מהו הנגף בפקודי בני ישראל וכיצד מציל מצות מחצית השקל מן הנגף. וראה בזוהר תחילת הפרשה קטע קצר על זה. ועניינו כי כל מגפה צרה ודין נובעת מן הצמצום וההגבלה. כאשר אמרו אין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מן העין. וכל דבר שבמנין מכיון שמוגבל ומצומצם הרי קללה שורה עליו. כי ספירה הוא תנועה של דין וצמצום וממילא גורם לשאר מיני כעס ודין וצמצום.

ב) הפתרון לזה הוא נתינת כופר. ואין כופר זה איזה דבר צדדי שמצוות הצדקה יכפר על מציאות הנגף. גם אין עניינו לעשות איזה טקיר כאילו סופרים את השקלים ולא את האנשים כי אי אפשר לרמות את העולם. אבל עניינו להפך את עצם המעשה של המנין מפעולה של צמצום וכיווץ אל פעולה של הרחבה והשפעה. כך סדר הדבר מי שסופר את כספו הרי הוא מכניס בו קללה וצרות עין מאחר והוא מנוי אצלו. אבל אם הוא מוציא את כספו לצדקה ונותן, הרי הוא עושה בזה פעולה של חסד והשפעה ולא פעולה של מספר ודין. הפיכת המנין ל’נתינה’ של מחצית השקל גורם שלא ישרה המנין אווירה של צמצום אלא אדרבה אווירה של פתיחות.

ג) לפיכך ‘העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט’. כי ישנם שני סוגי צדקה, יש צדקה הנובעת מן החסר. העני צריך כסף והעשיר צריך להשלים אותו. זה וודאי תלוי הוא לפי עושרו ירבה כדי להשלים את החור ולפי עניו ימעיט שאינו יכול להשלים את מחסור העני. אבל מחצית השקל הוא פעולה של נתינה טהורה הוא אינו נובע מתוך המציאות של חסרון אלא אדרבה מתוך מציאות של הטבה והשפעה. והשפעה זו אין בו נפקא מינא והסתכלות איך הוא משלים את החור. ועל דרך דברי הרמב”ם ‘הכל לפי רוב המעשה’. שעדיף לתת פרוטה הרבה פעמים מאשר מאה דולר בפעם אחת כי הראשון פותח יותר את נתיבי החסד בנפש ובעולם. וכך המתנות לאביונים של פורים שונים מצדקה של כל השנה שהוא לפי הצורך אבל פורים כל הפושט יד כי עיקרו השפעה והטבה בלי סוף. וכך צריך לזכור לתת צדקה לפני התפלה ודווקא פרוטה מעט כדי לפתוח את הלב.

ד) לפי שבימים אלה החל הנגף מתפשט עלינו לזכור שיש דרך להינצל הימנו. גם אם המציאות החיצונית אינה נתונה בידינו ועלינו לעשות בה את הנצרך לפי הענין. הרי הכלל ‘לך עמי בא בחדרך’, שהוא כלל ההתבודדות, אומר שיש להיכנס פנימה ולראות לשמור על הלב שלנו. כי יש נזק פנימי מן הנגף כמו שיש נזק חיצוני. והנזק הפנימי צריך לשמור עליו מכל משמר, ‘מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים’. צריך לשמור את עצמנו מ’בשעת רעב עיניהם של הבריות צרות אלה באלה’. (הרבי מקאצק אמר פעם בשעת צרה שהוא אינו מפחד מן הצרה כמו שהוא מפחד מן הרשעות שזה יביא בציבור). ולכן אם תחת לחשוב על עצמך בלבד ולהיות בתנועה של דין ולקיחה לעצמך תחשוב על הזולת לפחות גם כן, הרי זהו הפעולה של מחצית השקל המבטלת את המגיפה. וכשם שנישמר מן המגיפה בלב כך נזכה להישמר ממנו בכל אברינו ויתקיים הכתוב ‘בורא רפואות’ שאנחנו מברכים כל יום על היווצרות רפואות חדשות, שהעולם מתחדש כל עת ושפע שופע כל יום לברוא רפואה.

ה) רבי יוסי ורבי חייא הוי אזלי באורחא. הקטע הזה לא ברורה שייכותו לפרשת כי תשא, ולפי דעת הרמ”ק הוא שייך אל המשך הינוקא של פרשת בלק. כי השגת דברי תורה פנימיים אינה תלויה בישיבה ללמוד על הסדר כפי שאפשר להשיג כך את פשטות התורה. מי שרוצה להבין פשט הפרשה יכול להתיישב כל שבוע באותה הפרשה ולהבין אותו. אבל מי שרוצה להשיג סודות המציאות גם אם ישב עצמו ללמוד ספרים העוסקים בכך לא בכך תושג לו אלא לפעמים בעת רצון מבלי התכווננות ולפי מצבים עדינים של העולם והנפש ידע פתאום דברים המשנים את ההסתכלות על הכל. לכך חלקים עמוקים של הזוהר מסופרים בדרך. ובזה יש גם רמז שאלה הם הסודות הנרכשים על הדרך כמו אגב אורחא, מבלי התכוונות כי הם דברים רחבים ומופשטים שהשגתם תלויה בזה שאדם מסתובב שנים רבות עם שאלה אחת עד שהתורה נפתחת לו מכמה צדדים לפי דרכו.

ו) חשכה להם הלילה וישבו, ויהי בבוקר התנוצצה עלות השחר התחילו ללכת. פתח ר’ חייא ואמר בזה השעה קמים בני מדינות המזרח ועובדים את השמש. כי כמה עובדי אלילים עובדים את השמש. אבל אלה מיוחדים שאינם עובדים אותו בתוקפו כאשר השמש יוצאת בגבורתו אלא דווקא ‘כוותיקין’ בשעת התחלת התנוצצותו. והם אומרים שהאור הזה של טרם הבוקר יש בו אלהות מיוחדת והם קוראים לו אלהא דמרגלא דנהיר. הסתכלות זו של ר’ חייא מפליאה. כאשר היו עוסקים בתורה לפי האור שהזדמן להם באותו שעה הרי שעת הארת השחר קראה לו להסתכל באותיות התורה השייכים לרגע זו ממש. ובמה בחר לעסוק, בעובדי אלילים העושים את עבודתם בשעה זאת. היה בהסתכלות הזו של עבודה זרה משהו מספיק לר’ חייא להתעורר בו. (לפ”ד המפרשים אינו ברור לאיזה כת של עבודה זרה ר’ חייא מתכוון אבל עכ”פ נכון הוא שבני המזרח היו הרבה מהם עובדים לשמש והיה להם דרכים רבים בזה ומסתמא שמע ר’ חייא על קבוצה כזאת).

ז) המשיך ר’ חייא והסביר את עצמו מזה ואמר, אל תחשבו שהעבודה הזו שלהם לחינם הוא. אלא זו חכמה עתיקה המקובלת להם. כי באמת בטרם יוצאה השמש יוצא הממונה עליו, ועליו רשומים אותיות שם קדוש. (ביאר הרמ”ק שהוא שם מ”ב של מעשה בראשית. עניינו הוא גבורת היצירה הבוקעת את החושך וזה נקרא בוקע חלוני רקיע) ובכח הארת אותיות אלה מאירה עלות השחר והארה זו ניכרת בתוך התנוצצות החמה לפנות בוקר. והממונה הזה אכן ממונה גם על זהב ומרגליות ולפיכך קוראים לו אלהא דמרגלא דנהיר. אלא שהם טיפשים חושבים שהוא האלוה אינם יודעים שאינו אלא ממונה ושם מ”ב.

ח) מאמר זה של ר’ חייא מפליא בחידושו, שהוא אומר שיש ללמוד מן העבודה זרה להבין ולהורות בסודות הבריאה. כי כל הטעות שלהם אינו אלא בזיהוי האור שהם רואים כאלוה אבל בעצם סודות המציאות צדקו וראו היטב. ואם כן יש מה שאפשר לנו ללמוד מהם כי אצלנו לא השתמרה מסורת זו על התנוצצות השחר. לפי פירוש מפרשים חדשים זה בעצמו הפריע לרבי יוסי חבירו, ולפיכך שאל אותו ואמר עד מתי יהיה עבודת השקר הזו בעולם. הלא ידענו שהשקר אין לו רגלים. לפירושם ר’ יוסי כמעט חולק על ר’ חייא, שהרי לפי ר’ חייא באמת אין עבודה זו שקר אלא טעות וטיפשות אבל באמת ראו וידעו מה ראו. אבל באמת הוא מרחיב לו עוד התבוננות עמוקה מעוד צד.

ט) פתח ר’ חייא לפרש את הפסוק ‘שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר’. פסוק זה הוא מקור המימרא ששקר אין לו רגלים. ופירושו לפי ההוה אמינא כן וכן יש מפרשים על מקומו במשלי, שפת אמת תתקיים לעד, ואילו לשון שקר תתקיים לרגע אחד בלבד. ‘ארגיעה’ הוא פועל של המילה ‘רגע. אמר ר’ חייא אם היו עובדים לדברים שאין בהם ממש באמת היו מתבטלים כרגע. אבל הלא הם עובדים לחמה, וכי יאבד עולמו מפני השוטים. זה תשובת המשנה (עבודה זרה נד) לשאלת הפילוסופים אם אלהיהם שונא עבודה זרה מפני מה אינו מבטלו. ר’ חייא מרחיב את האמירה הזו ואומר שה’ אינו מבטל את העבודה זרה לא כי הם שקר, אלא דווקא כי הם אמת! הרי החמה באמת קיימת וטובה לעולם, וגם הממונה הזה שעל השמש שאותו עובדים הוא קיים באמת. וכי יאבד הקב”ה את שמותיו ומלאכיו מפני השוטים.

י) אם כן מהו פירוש שפת אמת, לא שהאמת לבד תתקיים והשקר יתבטל. אלא שפת אמת כלומר הפה הדובר אמת תכון לעד, אלו ישראל האומרים שמע ישראל ה’ אחד ה’ אלהיכם אמת. ועד ארגיעה לשון שקר אין פירושו עד רגע יתקיים לשון שקר. אלא ארגיעה מלשון מנוחה כמו ובגוים ההם לא תרגיע. ועד זמן המנוחה הוא זמן העתיד, יתקיים לשון שקר הם העובדי אלילים. אבל בזמן הארגיעה יתבטלו.

יא) מוסיף ר’ חייא לספר כי פעם אחת הלך עם ר’ אלעזר ופגש בהגמון אחד (המפרשים אומרים שהכוונה כאן לכומר נוצרי והטענות שבפיו הם ממש טענות הנוצרים) ששאל אותו מה זה שאתם אומרים שתורתכם אמת ושלנו שקר, הלא כתוב שפת אמת תכון לעד וגו’, ומי היה לו מלכות כרגע בלבד הלא אתם, ואילו מלכותנו מתקיימת וממשיכה להתקיים. אמר לו ר’ אלעזר אילו היה כתוב שפת אמת כוננת לעד צדקת, לא כתיב כוננת אלא תכון, עתידה היא שפת אמת להתכונן. שמע ר’ חייא כי לימים התגייר אותו ההגמון.

יב) עלינו להתבונן בתשובה זו שנראית אפלוגטיקה עלובה. אך בהקשר לכל הדברים כאן הוא מובן מאד. ר’ חייא רוצה למסור לנו דרך חדשה להתבונן על המושג הזה של קיום שפת אמת לעד. כי הדבר הזה קושיא מעוררת כל לב הלא סברא יסודית הוא שהאמת צריכה להתקיים ולא השקר הלא השקר אינו במציאות וכיצד מתקיים. והנה עינינו רואות כי רוב שקרים מתקיימים לאורך זמן בעולם הזה. קושיא זו קשה בלי קשר לכל שאלת הוויכוח הבין-דתי ולא משנה מי צודק היא צריכה לעורר את הלב.

יג) ר’ חייא עונה כי התשובה לכך לא מפני חולשת האמת מתקיים כל כך שקר כל כך זמן אלא אדרבה מפני חוזק האמת ותוקפו. כפי שפירשנו כל שקר שאין אומרים אמת בתחילתו כי כך גדולה מידת האמת שהיא מקיימת את כל השקרים. כלומר צריך לדעת כי האמת אינו עומד ביחס שווה עם השקר. האמת הוא נמצא בעומק או בפנימיות מעבר לשקר. אין באמת שקר בעולם אלא הכל הם אמת שמתבטא באופן חיצוני בצורה מוטעית. וזה מה שהוא מעביר את קיום האמת לעתיד אינו דחיה לאחר זמן בקש כירחיק עדותו. אלא כל לשון עתיד כוונתו להתבוננות יותר עמוקה שדורשת זמן להבין אותה כטבע ההתבוננות שאינו מה שנתפס במבט ראשון שטחי. אמר אם תתבונן מספיק תראה שהשפת אמת תכון לעד.

יד) כמו היחס בין האמת והשקר כן ממש הוא היחס בין הקדושה לבין העבודה זרה. בפירוש הרמ”ז כאן משווה את הענין לעגל או לצלם נבוכדנצר שהיו אומרים אנכי ה’ אלהיך בכח השם שבתוכם. וזה נקרא שכח השכינה התערבה בקליפת נוגה ונעשה שטן. כלומר צריכים לראות כי מה שהיו אומרים אנכי ה’ הוא אמת ודווקא לא שקר. השקר הוא בכך שהם טועים לומר שהאל המדבר הוא העגל ולא השם. אבל אדרבה לא השקר יש לו קיום אלא האמת יש לו קיום רחב עד שהוא מקיים גם את השקר. והרמ”ז מסביר שיש שלשה מדרגות, כעין המבואר בגמרא סנהדרין שיש שלשה חילוקים בכישוף, מעשה כשפים אסורים איסור סקילה. והיינו מי שמבליע את כח הקדושה בתוך הסט”א עד שהיא אינה ניכרת כלל ומכחיש כח פמליא של מעלה. האוחז את העינים מפרש רמ”ז על ידי מעשה שדים פטור אבל אסור. זה מי שמשביע את כח השדים בכח הקדושה לעשות מעשה. שנמצא עדיין ניכר שיש כח הקדושה אבל הוא פועל על ידי כחות הסט”א ולפיכך זה בגדר ביניים פטור אבל אסור. העושה בספר יצירה מותר ומצוה. שזה עשיית הכל על ידי הקדושה מבלי התערבות הסט”א כלל.

טו) רמ”ז מוסיף לפרש מה שאמרו לא יבטל עולמו מפני השוטים. כי באמת גם הכוכבים והשמים צריכים להתעלות. כי באמת הם מסתירים את אור א”ס שבתוכם באופן שיכול לגרום לעבודה זרה. אבל הם לא עתידים להתבטל כפשוטו אלא להתעלות ואז יראו הכל כי פי ה’ המדבר בתוך העגל ולא העגל עצמו חלילה. וזה נקרא שמתבטלים השוטים הטועים להפריד את הדיבור מן הא”ס ולא ביטול המציאות עצמו.

163. ולא יהיה בהם נגף – וויאזוי ניצל ווערן פון די קורונע מגפה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 13 Mar 2020 02:28:24 +0000

ראה המשך הזוהר ודפי מקורות בשיעור הבא

162. זוהר תצוה – ואתה תצוה – וקבלת התורה מאהבה

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 06 Mar 2020 18:01:53 +0000

השיעור הוקדש על ידי אבי מורי שליט”א

לעילוי נשמת ר’ שמעון יצחק בן ר’ יקותיאל צבי – יארצייט י”ד אדר.

דף מקורות לזוהר ומפרשים

א) ואתה תצוה. ואתה הקרב אליך. ואתה תדבר אל כל חכמי לב. ואתה קח לך בשמים ראש. [וכן עוד אחד שלא נזכר בזוהר, להלן לא יג ואתה דבר אל בני ישראל אך את שבתותי וגו’] ריבוי הפניות הישירות הללו אל הגוף השני של משה אומרים לנו משהו. ידועה ההערה שלא נזכרה שמו של משה בפרשת תצוה, אך זו הערה משנית אל הדגשה זו של ואתה. שנראה כמו שבמקום לדבר בשפה אובייקטיבית בגוף שלישי נתוספה כאן הדגשה בגוף שני לומר ואתה במקום הסדר הרגיל וידבר אל משה צו וכו’. הדגשה זו קוראת לנו למשש במילים הללו איזה טעם אפשר לנו לטעום בהם.

ב) לפי הקשר הפרשיות הרי נאמרו כאן פרשיות ארוכות של מצוות כלליות שהם דרשות כלליים לכל ישראל, שכולם יקחו לי תרומה ויעשו לי מקדש, אלה הם אמירות מאד פומביות וכלליות, אפשר המצוות הכי פומביות שישנם, בנין המשכן וההתנדבות אליה. והם חלים על כל פרט ופרט מן הכלל הגדול. אך אחר הדרשה הגדולה שיתרמו כולם אל המשכן כמו פונה ה’ אל משה לבדו ואומר לו בלחישה ‘ואתה’, בשבילך יש לי תפקיד אחר, לך יש שמיעה אחרת כאן שהוא לא מה ששמעו כולם, ואתה תצוה, ואתה הקרב אליך, ואתה תדבר. אלה הם מצוות פרטית עבורך בלבד מפה לאוזן. עלינו להצטופף לתוך אינטימיות זו ולשמוע מה יש ב’ואתה’ זה.

ג) אמר ר’ חייא, כלא ברזא עילאה איהו, לאכללא שכינתא בהדיה. הסתכל ר’ חייא במילון הגדול של הזוהר המתרגם את כל התורה כולה לשמותיו של הקב”ה. וראה שם כי מילת ‘אתה’ רומזת תמיד אל השכינה היא מידת המלכות דאצילות. פירש כי מה שהודגשה כאן ‘ואתה’, הוא לומר שיש לכלול את השכינה הזאת בתוך כל העשיות הללו, ולא יעשה אותם משה התחתון לבדו, או אף הבחינה העליונה הנרמזת במשה, אלא צריך לכלול כאן את השכינה.

ד) תרגום מילוני זה עלינו לטעום אותו. כי כל מצווה ומצווה יש לו שומע ומשמיע. ה’ מדבר ומצווה והאדם המצווה שומע. כלומר יש דובר, ויש ‘אתה’ הנוכח השומע ומקבל את הדיבור. ההימצאות במקום כזה של ‘ואתה’ המסוגל להיות זה שאליו הדיבור פונה, לא דבר ריק הוא. הלא כל שיחה שבעולם צריכה הוא להיות בין שני גופים המתאימים באפשרותם להיות שומע ומשמיע. כהלכה צריך שיכוונו שומע ומשמיע. צריכים שיהיו מכוונים בשפתם ובמדרגתם במידת מה שיתאפשר הדיבור כלל. בין החכם והעשיר הגדול ובין העני הטיפש הגדול לא ייתכן דיבור כי האני של שניהם אינו מכוון ואינם יכולים לעמוד במקום כזה לדבר ביניהם. קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאין באמת נברא בעולם שמסוגל להיות ה’אתה’ שאליו פונה דבר ה’. זה בלתי אפשרי במציאות ואילו יתעקש ה’ לדבר אל האדם הרי יתבטל האדם ממציאותו.

ה) בטרם כל קבלת התורה והמצווה, עלינו להצטופף ולהתקרב להיות ‘אתה’ כזה שאליו מדבר ה’, שהוא סוג של אתה שונה מכל אתה הנמצא בעולם. אך הצטופפות זו בלתי אפשרית. כך כתוב ‘ויתיצבו בתחתית ההר’. נעמדו בני ישראל בעמידה כזו שהם יכולים להיות המקבלים של מעמד ההר, בתחתית ההר. ועל כך דרש רב אבדימי, מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית. כלומר התייצבות כזו להיות השומע את התורה, היא כמו הר שלם הנופל על האדם ומפוררו לפירורים קטנים כשעיר הנופל מן העזאזאל. אין באמת יכולת באדם להתייצב בתחתית ההר. ואם קרה כדבר הזה בסיני ממילא התבטלו נפשותיהם רצונותיהם בכלל, כפה עליהם את ההר, על כל דיבור פרחה נשמתם.

ו) שאלו התוספות הלא כבר אמרו נעשה ונשמע ולמה צריך לכפות עליהם. וענו שמא יהיו חוזרים כשראו את האש הגדולה. ודבריהם פלואים לולא הבנה זו. האש הגדולה הוא כמאמר הפסוק כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש ויחי. אי אפשר לבשר לשמוע קול אלהים מתוך האש ולחיות. בשר ודם שחושב שיכול לומר נעשה ונשמע שיהיה האני שלו מקבל את התורה מרצון זה אפשרי רק נעשה טרם לנשמע, טרם שמעו וחשו את האש הגדולה אפשר לאדם לדמות שהוא המקבל. אך ברגע שהופיעה האש הגדולה ממילא חזרו בהם כלומר התבטל בכלל האפשרות שיהיה שומע כאן. ועל כך אמרו ישראל בפירוש למשה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. הוצרכו להחליף את ‘ואתה’ ב’משה’, שיהיה להם למתורגמן לתרגם הכל לגוף שלישי ואז לא ימותו. (והנה ‘ואתה’ תצוה תנועה היפכית לזה, כאשר נראה).

ז) מצב הזה שבצידו הטוב הוא כניעת כל מציאות הנפש והרצון להיות תחת ההר, הוא עצמו הוא בצידו השני ‘ויסעו מהר ה’ כתינוק הבורח מבית הספר’. כל הפריקות עול שבעולם, שהן הן מודעה רבה לאורייתא, אינו אלא אותו מציאות של הנפש האומר אי אפשר לעמוד תחת ההר פן נמות, ממילא הוא בורח. אין בין הבורח מהר ה’ לבין המתייצב תחתו בכפיה אלא תגובה שונה לאותו דבר. כל הפריקות עול שבעולם הוא החזרה מתוך האש הגדולה של מתן תורה ופריחת נשמתם.

ח) רצונו של מקום שיהיה הכל ‘מתוך בני ישראל’. שיהיו הם הרוצים הם המקבלים עליהם, שיהיה שומע ומשמיע. בהכרח שהדבר אפשרי ולא יתבטלו הכלים מקיומם. סוד זה הוא סוד השכינה שהיא ‘ואתה’. כלומר כל זה אפשרי רק כאשר הקב”ה מדבר אל בני ישראל אינו מדבר בעצם אליהם אלא אל השכינה. ומהו השכינה. השכינה הוא מציאות זאת עצמו שרצה הקב”ה שיהיה אתה ולא הוא ושמו בלבד, ואל רצון זה הוא מדבר כאשר הוא מצווה את בני ישראל ואת משה. במילים אחרות הקבלה מרצון אינו אפשרי לאדם אבל היא אפשרית לשכינה שזו כל מציאותה והנמען של הדיבור הוא השכינה עצמה.

ט) הדור קבלוה בימי אחשורש מאהבת הנס, אהבה זו נתפרש טיבה ברמב”ן שהוא הקל וחומר אם מעבדות לחרות אומרים שירה ממות לחיים לא כל שכן. פירוש כל הקבלה של פסח יציאת מצרים ומתן תורה היה ממקום של עבדות, שהוציאנו ה’ לחרות ונהיינו עבדים לו. ובכל זה עוד לא היה ‘אתה’ וממילא היה בצד של מוות פן נמות. אך בפורים לא היה התגלות בכח הזה, אלא יצאו ממות לחיים. כלומר מאותו מות של תאכלנו האש הגדולה, יצאו לחיים ואתם הדבקים בה’ אלהיכם חיים.

י) וזהו קיימו מה שקיבלו כבר. קיום פירושו אישור, מלשון יתקיים השטר בחותמיו. כלומר אם יש שטר ואינו ברור שיש כאן חותם, כי ייתכן שהיה באונס. והאונס פירושו שאין כאן ‘אני רוצה’ של חותם השטר, כי אם הוא אונס הרי הוא שטר חד צדדי ואין כאן גוף שני. כאשר החותמים מקיימים את השטר הם מאשרים שיש כאן עוד צד אמיתי. זהו קיום התורה בפורים כמו קיימו את הכלי, החזיקו את הכלי השומע וראו בו כח רצון עצמאי, כח השכינה שהיא ואתה.

יא) ר’ יצחק הוסיף כי ואתה אינו השכינה בלבד, אלא נהורא עילאה ונהורא תתאה כליל כחדא נקרא ואתה. וי”ו תפארת את”ה שכינה. כי השכינה כאן אינה נפרדת כאילו יש שומע ומשמיע אבל בכל תנועה יש יחוד זו”נ שלם.

יב) ר’ אלעזר אמר שאין לדרוש ממילת ואתה ככה, כי ואתה הרי הוא האדם משה השומע. אבל הוא דורש אותו דבר מן הפסוק ‘אשר נתן ה’ חכמה ותבונה בהמה’. מי בהמה, שם ב”ן שהוא השכינה, בהמה נתנה חכמה ובינה. ופירש תפארת החנוכי בשם הרבי ר’ בונם זיע”א, שהבהמה הוא כח הגוף שבה עצמה יש כח מיוחד של חכמה, שאינה צריכה לקבל מן הנשמה אבל הכלי הבהמה יש בו חכמה ותבונה מה’ עצמו.

יג) ר’ שמעון הוסיף ואמר שגם פסוק זה אינו ראיה כ”כ, אבל הראיה הוא מפסוק כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה. והיה צריך לומר אשר מלאתים. אלא מלאתיו לההוא לב, דהיינו השכינה, ומן השכינה הביא רוח חכמה בלב חכמי לב. והוסיף שאין זה סותר את עיקר הפסוקים, כי ה’אתה’ המצווה צריך לחכות עד שישמע בלחישו מן הלב שהוא רוח השכינה בליבו מה לעשות ואחר כך יעשה.

161. זוהר תרומה – בחירת ה’ בנו או בחירתנו בו –

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 28 Feb 2020 05:43:36 +0000

נתנדב על ידי ידידי החשוב שליט”א לרגל השמחה במעונו בלידת הבת

יה”ר שיזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבת הדעת

דף מקורות לזוהר ומפרשים שלמדנו

א) יש פרשיות שניכר מתוך סגנונם ומקומם שהם חשובות, ומבינים אנחנו למה הם מעולות. כמו פרשת בראשית, או פרשת מתן תורה. יש פרשיות שעניינם יותר פשוט לפי מקומם וסגנונם, ומבינים אנחנו את זה, כמו פרשיות סדר תולדות וכדומה. ויש פרשיות שניכר מתוך סגנונם ומקומם ואריכותם שהם חשובות מאד, אבל מתפלאים אנחנו במה הם חשובות ומה תוכנם שעושה אותם כל כך חשוב. כזה הוא פרשיות נדבת המשכן ובנינו שמתחילים אנחנו ללמוד בפרשת תרומה.

ב) פעמים רבות מדייקים דיוקים בפסוקים שאינם דיוקים באמת ואינם באים להבין לשונות הפסוקים עצמם, אבל הם הדרך לבטא את השאלה על התוכן בשפה פנים-תורנית. תחת לשאול ‘מה ענין נדבת תרומה המשכן’, כלומר לשאול ניכר הוא שיש כאן איזה ענין ואין אנו יודעים מהו. שואלים ‘מהו לשון ויקחו לי תרומה, היה צריך לומר ויתנו לי תרומה’. או, מהו כפל הלשון ויקחו לי תרומה, תקחו את תרומתי, וזאת התרומה. כמו כן מדרשים רבים שעושים סתירה בין שני פסוקים או שואלים שאלות אין מתכוונים רק להבנת הדיוק הלשוני אלא זה שפה לדבר על עצם התוכן ורבים טועים לחשוב שהכוונה כפשוטו ואינו אלא לבוש לרעיון עצמו.

ג) פתח ר’ חייא ‘כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו’. פסוק זה יש בו זרות מסוימת בסדר המבנה שלו. וזרות זו הוא בעצמו הזרות הנמצאת בלשון ‘ויקחו לי תרומה’. כי סדר לשון הקודש להקדים את הפועל, אחרי זה הסוביקט, ואחרי זה האוביקט. כדוגמא ‘ויעש (פועל) בצלאל (סוביקט) את המשכן (אוביקט). ואילו בפסוק זה שלפי פשוטו פירושו שה’ בחר ביעקב, הקדים האוביקט לפועל ולסוביקט. באופן שהוא נקרא בצורה אניגמטית, ואפשר לפרש אותו שלא יה בחר ביעקב, אלא יעקב הוא הסוביקט שבחר לו יה.

ד) כפילות זו בין הפשט הנגלה בפסוק כפירוש כל הפשטנים, לבין מה שאפשר לראות מתוך המבנה הזר בפסוק, בעצמו רומזת אל שורש נעלם. באמת נכון שה’ רצה ובחר בישראל. והוא גם נכון שישראל רצו ובחרו בה’. כלומר יש פה חלק נעלם וחלק נגלה. לפי הנגלה מן הפסוק ה’ הוא הבוחר ולפי הנעלם ישראל הם הבוחרים. כך הוא באמת בכל תרומת ה’ שהוא שורש המשכן וצורת העבודה כולה. ופה הדברים הפוכים. לפי הנגלה ישראל הם התורמים. אבל מתוך התבוננות בזרות לשון ויקחו לי אפשר ללמוד שה’ הוא הלוקח תרומה, התרומה הוא מצדו והוא לוקח לו. או אנחנו לוקחים לו. כפילות זו הוא בעצמו יחוד סוד השראת השכינה במשכן. מעשה ידינו הם מקדש ה’ כוננו ידיך. ואין לפרש בו חילוק בין הנגלה לבין הנעלם כי כל חילוק כזה יהרוס את השראת השכינה במעשי ידינו.

ה) פתח ר’ שמעון ‘מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות’. פסוק זה בציורו הפשוט מתאר את הדוד שיודע כי רעייתו מגיעה, והוא משקיף מביתו ורואה מרחוק דמות צורה מתקרבת. והנה בהתחלה אינו יכול לזהות שזו היא בכלל, אבל יודע שהיא באה, והיא נשקפת לו כמו השחר, כמו הער בסוף הלילה ומתחיל לראות התנוצצות האור בעלות השחר. והוא איננו יודע עוד בבירור אם זו החמה, ייתכן שזו אור הלבנה העולה לפעמים (כמו שנזכר במשנה פעם אחת טעו באור הלבנה והוציאו תמיד לבית השריפה), מכל מקום גם הניצוץ הזה יפה עד למאה, יפה כלבנה. מתקרבת הרעיה יותר, והוא אומר זו היא, ברה כמה. כמו הדוגמה שאחר כמה דקות כבר אפשר לראות את השמש ומתברר שזו לא אור הלבנה אלא אור החמה וודאי בכל בהירותה. והנה הרעיה מתקרבת לו יותר עד שהוא רואה אותה והיא עומדת בפניו במלא קומתה והנה היא איומה כנדגלות.

ו) ככל החזיון הזה הוא בדקות הרוחניות, וכולו נרמז בשתי מילים ‘מי זאת’. מי הוא הנקודה הראשונה, הנקראת עולם הנעלם הבינה, דקיימא לשאלה. רשאית התנוצצות השאלה ‘מי ברא אלה’. כאשר עוד לא ראית את השכינה ואינך מכיר אותה אבל התעורר בלב כמו ראשית התנוצצות הבוקר ושואל מי. זאת הוא סוף המעשה, כמי שמראה באצבע זאת, כאשר כבר היא איומה כנדגלות. זה נקרא מידת המלכות, עולם הנגלה, זאת היתה לי כי פקדיך נצרתי, וזאת הברכה, כאשר כבר נתגלה הכל בבירור במלוא הקומה, וזאת התרומה.

ז) שתי הבחינות האלה ‘מי זאת’, נודעים גם בשם רחל ולאה. רחל היא זאת, עלמא דאתגליא. לאה היא מי, עלמא דאתכסיא. אומר ר’ שמעון יעקב אבינו בלבד ידע ליחד שתי אחיות אלה. אבל על שאר בני עלמא נאמר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור. פירוש זה הוא כפי הפירוש הקבלי לכל איסורי עריות קרובים שהם אסורים בגלל שהם רוצים ללכת גבוה מדי, לא בגלל שהם רוצים ללכת נמוך מדי. יעקב אבינו היה בעצמו השחר שהוא היודע לחבר מי וזאת. כלומר אצל יעקב אבינו לא היה הבדל כלל בין הסיפור שאומר ה’ בחר בנו ובין הסיפור שאומר אנחנו בחרנו בה’. שניהם היו שקופים אצלו כביטויים של אותו דבר. ואפילו לא משהו שצריך לערוך בו סדר קדימה ואיחור כמו קודם בחר הוא בנו ואז בחרנו אנחנו בו או תחילה באונס כפה עליהם הר כגיגית וסופו ברצון נעשה ונשמע או באתערותא דלתתא אתער דלעילא או אנחנו בוחרים בעבודה וה’ נותן לנו שכר. שניהם היו אחד ממש אצלו ולפיכך נשא שתי אחיות אלה.

ח) אבל שאר בני העולם, אין כדאי להם לנסות לעשות חיבור זה כאשר אינם יודעים את משמעותו העמוקה. כי החיבור הנעשה שלא בזמנו נעשה לא חיבור אלא פירוד. דהיינו כמו כל שלום שרוצים לקפוץ אליו מבלי עמידה על כל הצדדים כראוי אינו שלום אלא כניעה גמורה של צד אחד (וייתכן שעיקר איסור שתי אחיות בפשטות לשלול רצון כזה של שלום בלתי ריאלי כי בפועל יהיו צרות זו לזו אפילו שהן אחיות). וזה וודאי אין הכוונה שננקוט צד אחד לגמרי כמו לתלות הכל בבחירת התחתונים או להיפך לבטל את בחירת התחתון ולתלות הכל ברצון העליון כי כל סוד הבריאה היה שיתקיימו שניהם כאחד. אומר ר’ שמעון אפילו יעקב אבינו עצמו לא הצליח לגמרי ולפיכך ‘ותקנא רחל באחותה’. ואע”פ שאנו אומרים לא היתה אלא קנאת סופרים מכל מקום אילו היה הדבר בשלימות לא היה נקרא קנאה אלא אהבה. כל שכן שאר בני העולם שאסור להם להידמות ליעקב אבינו.

ט) לפיכך ‘דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה’, יקחו את מידת רחל שהיא עטרת הבית האומרת הכל תלוי בעבודת בני אדם ואינה רוצה לקבל דבר שלא בעבודה שהוא המלביש את חסד הרצון העליון. וסוד הדבר כי דווקא בגלל שרחל ולאה אחד הם לפיכך אין צורך ללכת באופן חיצוני לכלול את שתיהן אלא בלקיחת רחל נלקח הכל ולפיכך מן ויקחו לי תרומה תקחו את תרומתי תרומת י’, וזאת התרומה אשר תקחו.

160. זוהר משפטים – סדורא דגלגולא – דף צ”ד

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Fri, 21 Feb 2020 15:03:40 +0000

דף מקורות לזוהר שנלמד בשיעור

א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. מתרגם ואילין דיניא די תסדר קדמיהון. המילה משפט יכול להיות הדין ויכול להיות גם העונש או פסק גמר הדין. הזוהר מבין במילה דינים שהתרגום מתרגם שאפשר לפרש את המשפטים כאן גם במובן של עונשים, דהיינו הפסק דין או הגמר דין. עלינו להתבונן עוד במילה הזו משפט ולהבין מאיפה היא מגיעה ולאן היא הולכת.

ב) ר’ שמעון דורש כי מהו המשפט והעונש הזה, אילין אינון סידורא דגלגולא דינין דנשמתא. סוד הגלגול הוחזק אצל המקובלים הקדמונים לסוד גדול, ועלינו להבין את הסוד שבו שאינו ידיעה בעלמא שנשמות מתגלגלות בעולם כי זה אינו סוד, וגם אינו נצרך לעבודת ה’ אלא אולי להצדקת משפט ה’ (כאשר כתב רמב”ן בפירושו לאיוב). אבל יש בידיעה זו ידיעה חשובה כמו כל ידיעות החכמה שהם הופכות את צורת האדם וסדר עבודתו להיות מיודעי מדע חכמי לב המבינים מה הם מאין הם באים ולאן הם הולכים. כשם שידיעת הספירות הוא ידיעה עליונה במציאות ה’ כך ידיעת מהות הנשמה והתורה הוא ידיעה עליונה בעניינים אלה וכך ידיעת הגלגול הוא ידיעה עליונה בכל סדר העבודה והמשפט שהוא מעיקרי הנושאים הצריכים הבנה והוא מסוג ההבנה שצריך להיות אליה חכם לב לעמוד על עניינה. הוא הבנת הדין השייך לנשמה עצמה ולא למעשיה בלבד.

(ולא נוכל לכלול כאן כל הנדרש להבנה זו וראה במראי מקומות שנסמנו במקורות ועוד בשער הגלגולים של האריז”ל כולו בעיקר בהקדמות ראשונות שבו העוסקים במהות הענין אבל נטעם לפי דרכנו בפרשה)

ג) אחת השאלות הרווחות בתחילת משפטים שאינם שאלות כלל הוא המשך פרשת המשפטים למעמד הגדול של מתן תורה. אך עוד יש בהמשכה זו מה להבין בה. אומר תפארת החנוכי שיש מאמרות, ויש דיברות, ויש משפטים. והם מדרגות שונות של התגלות והתפרטות אותם הדברים (דהיינו הע”ס). ואפשר לראות שכל משפטי פרשת משפטים הם הרחבות פרטים ועניינים שבעשרת הדברות (ונתבאר גם בחלק הפשט). ולדוגמא כל משפטי הגניבה ותשלומי כפל וארבעה וחמישה והבא במחתרת וכו’ הם פירוטים של לא תגנוב. וכל משפטי הרוצח בשגגה והחובל הם פירוטים של לא תרצח. דהיינו הם מביאים את האור של עשרת הדברות לשאלות מעשיות הנופלות בהם ותיקוני קלקולים שייתכנו בהם.

ד) הדבר המאפיין את כל המשפטים ביחס אל הדיברות הוא שאינם מצוות כלליות המוסרות את הדיבור אלא הם עוסקים במצבים של דיעבד אחר שנוצר קלקול ועוסקים בדרכים השונות להחזיר את סדר המשפט על מקומו ולתקן את הקלקול. אם גנבת כיצד תחזיר באופן שיעלה הדבר לתיקונו. ואם חבלת כיצד בדיוק שמים את הנזק. ובדבר זה יש פרטים רבים לאין חקר, שהם כל ענין סדר נזיקין, שצריך לפרט בדיוק את הנזק הנעשה ואת הדרך היותר טובה לתקן אותו. ואין זה דבר פשוט כי על פי רוב לא נזכור שיש לשלם בחבלה גם נזק וגם צער וגם ריפוי וגם שבת וגם בושת. או שהגנב עליו לשלם גם מה שהיה הנגנב יכול להרוויח בחפצו בזמן הגניבה. או למדוד את מידת הכוונה והאחריות של בעל השור לנזקי שורו. וכן הלאה. ובזה יש חכמה גדולה הרוצה להחכים יעסוק בדיני נזיקין.

ה) עלינו לעמוד על כך שכל הסדר הזה אינו עוסק כלל בצורה המוכרת לנו כצורה של חטא ותשובה. תשלומי הגנב אינם עוסקים בדרך התשובה שלו, אלא בדרך החזרת הסדר הנכון על כנו. יש כאן הסתכלות אחרת לגמרי שיש לבארו מכמה פרטים. תחילה שסדר נזיקין איננו מתעסק כלל עם החטא שבדבר. גם נזק שאין בו שום ‘חטא’ עדיין אפשר לשאת עליו באחריות. והאחרונים האריכו לחקור איזה עבירה הוא להזיק לחבירו. אע”פ שברור שזה עבירה ואין לעשות כן. כמו כן ברור שמסכת נזיקין אינה עומדת על העבירה הזאת. היא עומדת על הצורך לתקן את הקלקול ולא על הצורך לקבוע מהו עבירה ומה אינו עבירה. המילה המאפיינת של סדר נזיקין הוא ‘חייב בתשלומין’. לא ‘חייב בנפשו’. וגם לא ‘עבר עבירה או לא עבר’. ניתן לראות זאת כהסתכלות אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. מה שנמצא כאן במרכז אינו האני והאדם שנפגם בחטא אלא המציאות האובייקטיבית שנחסר מן הנגנב גניבתו וצריך להחזירו אליו. בעוד התשובה עומדת כולו על היטהרות הסובייקט הרי המשפטים עוסקים כולם בהחזרת משפט צדק אובייקטיבית.

ו) הנשמה עצמה יש בה חלק השייך לסוגיית התשובה, והוא החלק הסובייקטיבי, האני שאדם נולד איתו ומרחיב בהתבגרותו, אשר הוא הצריך לעשות תשובה על חטאיו ובו אנחנו עוסקים בכל שיחת החטא והעונש והתשובה שלנו. אבל יש עוד חלק של הנשמה והוא המציאות האובייקטיבת שלו. או תאמר התפקיד שהוטל עליו ביצירתו עוד בטרם רדתו לעולם. או תאמר הפוטנציאל שהוא אמור להשיג. וזה החלק יש לו דרכי תיקון נפרדים לגמרי מכל דרכי התשובה. כי דרך משל אם יש מציאות שנקרא נשמת משה רבינו ותפקידו הוא להמשיך תורה בעולם. הרי אם יחטא משה רבינו אפילו יתחרט ויטהר הסובייקט שלו לגמרי, עוד אנחנו צריכים להשלים את המציאות שהוא נועד עבורו והוא למסור את התורה כולה. וכן כל אחד לפי עניינו הפרטי.

ז) לגבי החלק הזה נדרש ענין הגלגול. הגלגול איננו מתייחס ל’אני’ של האדם כי לא זה המתגלגל והרי אין אני זוכר או קשור כלל לגלגול הקודם שלי. (ואפשר שזה כוונת הרמ”ק כאן שיש מסך שהנשמה עוברת בהתגלגלה שהיא שוכחת את הקודם). אבל הגלגול עיקרו נועד כמו תשלומי הגנב להשלים את החסר במציאות או מטרת הנשמה. ולפיכך לא נכון לפענ”ד להסתכל על עצם הגלגול כעונש כלל (ודלא כדברי רמ”ק כאן ואחריו הרבה ספרים שזהו העונש הגדול ביותר, שהרי הוא נדחה שוב לעולם הזה והוא קרוב להפסד. רעיון זה אבסורדי בעיני). כי איננו משתייך לסוגיית שכר ועונש כלל, אלא הוא שייך לסוגיה יותר עמוקה אובייקטיבית של כיצד משלימים את החסר בעולם ואת השייך לנשמה זו. ואינו ענין שיש לחוש בו טוב ורע סובייקטיבי אלא כמו שהעולם חייב להגיע אל תיקונו במשפטי הגנב והעבד וכו’ מבלי קשר למידת הצדקות שלהם אישית.

ח) המשפט הראשון בפרשה כאן הוא קניית עבד עברי, שהוא הנמכר בגניבתו היינו מדובר כבר במצב של כשלון גדול, אע”פ שהפסוק אינו מספר הכשלון כלל כנ”ל. שורש מצוה זו הוא בשני דברות שונות שהם מצוות אנכי ומצוות השבת. במובן ראשון פרשת העבד הוא התפשטות של מצוות אנכי שאומר אנכי אלהיך לי בני ישראל עבדים, ולקנין זה יש משמעות עד שהוא משמעות ארצית משפטית שיש הגבלה עד כמה אפשר לבני ישראל להשתעבד לבני אדם מבחינה משפטית קניינית כי בסופו של דבר שייר הקב”ה תמיד לעצמו חלק בקנין שהוא אנכי ה”א. הרי זה התפשטות אחת גדולה של מצוות אנכי.

ט) עוד מתפשטת כאן מצוות השבת, שהיא בעצמה התפשטות של מצוות אנכי. כשם ששייר הקב”ה בכל נפשות ישראל חלק לעצמו שאינו נקנה לאחרים לעולם. כך שייר לעצמו בזמן עבודתם ואמר ששת ימים תעבוד וביום השביעי שבת לה’. וכשם ששייר לעצמו בזמן כל שבוע כך ובאותו המידה שייר לעצמו בכל ממכר עבד שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם. ולפיכך זו מצוה ראשונה בסדר משפטים כשם שהשבת מצווה ראשונה של התפשטות אנכי בהרבה פרשיות.

י) דרש רבי שמעון, כשם ששיור זה בנשמות כל אחד בתוך עצמו, וכל עבד בזמן עבודתו. כך באופן רחב בחלוקת הנשמות כולם יש שיור כזה. ישנם נשמות שהם בבחינת עבד. הם נשמות של עולם העבד מט”ט. הם המתגלגים שש שנים עד שיתוקנו ששת המדרגות שלהם. אבל ישנם נשמות שאינם בבחינת עבד אלא בבחינת בן, הם הנשמות של השכינה בעולם האצילות. עליהם נאמר ובשביעית יצא לחופשי חינם. הם אינם מתגלגלים להיות בעבודת עבד אלא תמיד הם חופשיים.

יא) ירד סבא מעולם העליון ותמה עליו, הלא בפירוש כתוב בשמירת שבת אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך. אם כן גם לעבד ואמה ושפחה ובהמה יש שביתה בשבת. ואתה אומר שאין השבת אלא מי שהוא בן חורין. אם כן ממה נפשך, אם השבת הוא הבן חורין כיצד ניתן חירות לעבד בשבת. ואם גם העבד יש לו חירות בשבת מה הפרש יש בינו לבין הבן חורין שהוא שובת בשבת. ואדרבה משמע שגם הבן חורין עובד בימות החול ואינו שובת אלא בשבת.

יב) אמר רבי שמעון כאן יש סוד גדול. והוא כי לא כמו שחשבת בתחילה רק הבינונים מתגלגלים ולא הצדיקים. (ולפי דרכנו ייתכן – לא כמו שחשבת שהגלגול מדרכי העונש הוא שאז אינו שייך אלא לרשעים ובינונים שנשאר להם מה לתקן). אלא וודאי גם הצדיקים מתגלגלים. אבל הגלגול שלהם אינו דומה לגלגול הרשעים. כי עליהם נאמר לא תעבוד בו עבודת עבד, אני הויה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. והיינו אם אחרת יקח לה שארה כסותה ועונתה לא יגרע. משא”כ הרשעים שבגלגולם הם עובדים עבודת עבד ממש.

יג) סוד זה נפרשנו כפי דרכנו, כי קושיא גדולה שאלנו למעלה מה יתרון לגלגול והלא הוא קרוב להפסד מן השכר כתכונת העולם הזה. ובאמת שאלה זו קשה על ירידת הנשמה לעולם בכללותו. אך צריך להבין את דרך גלגול נשמת הצדיק שאינו דומה כלל לדרך גלגול נשמת הרשע. (ולפי האמת כל הנשמות הם נשמות הצדיקים, שהרי כך כתוב הקב”ה ברא נשמות צדיקים, ולא ברא נשמות רשעים כלל. וזה הסוד המתבאר מתוך המשך הזוהר על מדרגות הנרנח”י. וראה תפארת החנוכי בזה) כי גלגול הצדיק הוא לטובה ולא לרעה. ככתוב גמלתהו טוב ולא רע. הוא מרוויח את שכר זכויות גלגולו ואינו נפסד בחטאי גלגולו. כי תכונת הנשמה העליונה דאצילות שהיא איננה יכולה לחטוא כלל וזו מהותה. ומה שאדם חוטא אינו אלא בהסתלקות אותו הנשמה. והסתלקות זו וודאי פגם גדול הוא שאין באדם נשמה זו עכשיו. אבל אין זה אלא באדם. מצד הנשמה עצמה (שהוא האובייקטיביות) אין כאן פגם כלל אלא תעלה למקומה ותחכה להזדמנות לחזור ולתקן יותר. ולכן האמת הוא בהתגלגל הצדיק שהחטאים שלו אינם נחשבים כלל, והזכוית שלו נחשבים.

יד) דוגמה לדבר עלינו לראות בנשמה יתירה של שבת שהוא גלגול ועיבור שכולנו מקבלים כל שבת. ורבים נוטים לחשוב בצורה סובייקטיבית מדי ולומר אם במוצאי שבת מסתלקת ואני חוזר לעבודת עבד של ימות החול, אם כן אין ‘אני’ הצדיק של הנשמה של שבת אלא מעורבב, או בכלל האמת הוא בחול ולא בשבת. אבל בהסתכלות קצת יותר אובייקטיבית אין צריך לדון על ה’אני’ שלך כי אין דבר כזה קיים לפי האמת האובייקטיבית כלל. אלא בשבת שרתה הנשמה העליונה והיא הוסיפה זכות. ובמוצאי שבת נסתלקה ואינה נפגמת כלל בעבודת השבוע. וכאשר תחזור לשבת הבאה היא עומדת בדיוק באותו מקום שבו עמדה בשבת הקודמת ואין צריך לעשות כלל תשובה כאן כי לא זו הנשמה שחטאה, וכך מוסיפה הנשמה העליונה זכות מגלגול לגלגול עוד שיושלם כל חפצה ובלצ”ג.

159. זוהר יתרו – כהן ומלך בקדושה ובסטרא אחרא – סז, ב – סח,א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 13 Feb 2020 17:22:08 +0000

א) וישמע יתרו. שמיעה זו יש לשמוע טיבה כמסיימת חוליה חשובה בכל מעגל הסיפור של ספר שמות. יצא משה אל אחיו וירא בסבלותם, הרג את המצרי וברח אל מדין, שם פגש את בנותיו של כהן מדין ונתחתן עם אחת מהן. נשבע לחותנו שלא יצא שלא ברשות כמו שברח יעקב מלבן, ועבד אצלו בצאן. פעם אחת באמצע רעיית הצאן פגשו האלהים בהר שלו, וציוה עליו לחזור אל עמו במצרים ולהוציא אותם. חזר משה אל חותנו וסיפר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים, ואת דבר המלוכה לא הגיד לו, אבל אמר כי השאיר אחים במצרים ורצונו לראותם. והלא לא ברח אלא מפני פרעה ומתו האנשים המבקשים את נפשו. אבל באמת ראיה זו וודאי לא ראיה בעלמא הוא, הלא בפעם הקודמת שיצא משה לראות באחיו נתן עינו וליבו להיות דואג עליהם והרג את המצרי. כך אם יראה משה בשלום אחיו ודאי בפעם הזאת יוציאם וכפי שאמר לו ה’. אבל אצל חותנו לא נשמעו הדיבורים הללו אלא כאילו נכסף נכסף לבית אביו. אמר לו יתרו לך לשלום ושלחו עם אשתו ובניו.

ב) משה לא הלך כאשר אמר אל יתרו, אלא כאשר אמר לו האלהים. ומה סימן מסר לו, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. כלומר בזאת תדע כי גילוי זה אמת הוא ורצון שוכני סנה, כי תחזור עם כל עמך לגילוי זה וגם הם יראו אותו. הלך משה ואכן פגש את אחיו את אהרן בהר האלהים. ומכאן ואילך אבדו עקבות אשתו ובניו. כי פתאום נכנס לסיפור אחר לגמרי ממה שסיפר להם וליתרו שהולך לביקור משפחתי, וחז”ל אמרו ששלחם אהרן חזרה למדין אמר על הראשונים אנו מצטערים וכו’. המעשה הגדול שעשה משה במצרים גדול היה מכל אשתו וחותנו ומשפחתו, ועשר מכות וקריעת ים סוף עשה. והנה כל העת הזאת יושב יתרו בביתו ותוהה כי חתנו רימה אותו אמר שילך לביקור והנה הוא שומע את חדשות מצרים ומהפכות שלימות קורות שם ואיננו יודע לאיזה סיכון הכניס חתנו את עצמו וכי יצליח הענין ומה יעשה את אשתו ובניו. ויתרו חכם היה וכהן היה וספקן היה ומחכה היה לדעת אשר יקרה.

ג) יצאו ממצרים ונקרע הים וניצחו את עמלק, שמעו כל העמים כי עם יוצא ממצרים ביד רמה והנה הגיעו אל הר האלהים שם יזבחו לו. שמע יתרו כי כל זה מעשה חתנו. לקח את אשתו ואת בניו והחזירם אליו, והגיע אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים, ושם חזר משה וסיפר לו מנקודת המבט שלו את כל אשר עשה ה’, כאן הסתיימה שאלת רשותו של משה מיתרו ללכת לראות בשלום אחיו, כאן הודה יתרו כי טוב עשה ויחד יתרו על כל הטובה.

ד) כל זה יש לו משמעות יותר פנימית. כאשר קוראים אנחנו את סיפור יציאת מצרים יש לקראו במעגלים מעגלים, אשר כל אחד מהם שיחה בפני עצמו צרה בפני עצמה וגאולה בפני עצמה. רובד ראשון הוא צרת ישראל עבדותם וגלותם, וכנגד זה הוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. אך רובד שני ועיקרי הוא העלמת שם ה’, והתגלותו. הוא סיום הבטחת וארא וידעתם כי אני הויה. שהוא הויה שנגלה למשה בסנה. וסיפור זה עצמו כמה רבדים יש בו. רצה ה’ שידעו אותו בהוציאם ממצרים. ומתי ידעו אותו, בשירת הים שאמרו הויה איש מלחמה הויה שמו, הרי זו ממש הכרה שלהם בהויה שמו שאמר למשה בסנה. עוד ביקש שידעו אותו מצידו, באותו ההר, ואת זה ידעו במעמד הר סיני באמרו אנכי הויה אלהיך. הם אומרים הויה שמו והוא אומר להם אנכי הויה.

ה) כל זה מבחינת ישראל. עוד נאמר למצרים ואומות עצמם. וידעו מצרים כי אני הויה. ופרעה נגד זה התחיל ואמר לא ידעתי את הויה. צריך הסיפור הזה להסתיים באמירת פרעה ידעתי את הויה. ולא מצאנו אמירה כזאת. נמצא חוט עיקרי בכל הסיפור לא הגיע לכאורה לידי גמר ומעולם לא הודה פרעה בידיעת ה’. אכן אמר ה’ הצדיק, אך הלא אחרי כן שוב הקשה את ליבו ורדף אחרי בני ישראל וכיצד נאמר שזוהי ידיעת הויה שהובטחה לו. אין לנו להסתפק בדברים נעלמים ורמוזים אבל חוט עיקרי כזה בפרשה חייב הוא להיות מפורש בפרשה שלמה בתורה.

ו) הפרשה הזאת הוא פרשת יתרו. יתרו הוא כהן מדין, היה הוא כהן לעבודה זרה אשר לא ידעו את הויה. ואמרו חז”ל שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה אם כן הוא מייצג את כללות אלהי העמים והכהנים שלהם. אשר כנגדם היה חלק עיקרי במאבקו של משה שידעו מצרים כהניה וחרטומיה כי אני הויה. ולפיכך לא נגמרה פרשת יציאת מצרים ולא הוכנו לשלב הגמר של תעבדון את האלהים על ההר הזה עד שלא נרשמה פרשת יתרו שהודה ואמר עתה ידעתי כי גדול הויה מכל האלהים, משמע עד עתה לא ידע והיה מאמין באלהים שלו.

ז) ולמה אומר זאת יתרו ולא פרעה עצמו? (כי הוא מת..). עלינו להבין עבור זאת את סדר המלוכה וההנהגה, שהוא סדר עצמי והוא הסדר הראוי, בין במלכות דקדושה ובין במלכות דסטרא אחרא. כי ההבדל בין הטוב והרע אינו בצורת הסדר שלהם ובמבנה שלהם. אדרבה בהכרח הוא שסדר הקדושה יהיה שווה לסדר הסטרא אחרא שהלא דבר אחד הם מבקשים לעשות. כשם שגם במלכות צודקת וגם במלכות לא צודקת יהיו מלכים ויועצים ושופטים ושרים. וההבדל ביניהם אינו בנראות שלהם או במבנה שלהם אלא שזה טוב וזה רע. וכאשר לא נרתע משה לקחת עצה מחותנו כהן מדין באשר לצורת סדר המשפט, כי סדר הדברים אחד הוא בין בצד זה בין בצד זה, אלא שמשה מורה את חוקי האלהים ויתרו היה מורה את חוקי אלהי מדין. והבחנה זו חשובה ביותר לכל הבא לדעת את סדר המציאות כמות שהיא ולא לטעות בדמיונות שוא שאין לחפש הבדלים מבניים וצורניים בין הטוב והרע, כי אדרבה לרוב מי שיודע את עצם הסדר מבין את ההשוואה ביניהם ולא את החלוקה ביניהם. כי יודע אע”פ שזה מתפלל בלשונו וזה בלשונו הרי שניהם מתפללים ויש בתפלה סדר מסוים של שבח ובקשה והודיה ואת זה יעשו גם עובדי עבודה זרה בהכרח כי זה סדר המציאות באמת. ובלשון הזוהר עשר ספירות דסט”א מסודרים בדיוק כמו עשר ספירות דקדושה.

ח) סדר חשוב שמצאנו הוא הסדר של ‘מלך וכהן’. ככתוב בפסוק. כך יש מלך ישראל ויש לו כהן כמו דוד עם אביתר. כמו משה עם אהרן שמשה מלך ואהרן כהן. וכך ממש מצינו למלכי אומות העולם פרעה מלך ופוטי פרע כהן. והכהנים תפסו מקום מאד חשוב במלכות פרעה כמו בכל מלכות, כאשר מצינו בארוכה בפרשת יוסף שהיה חתן כהן און כפי שהיה משה מנהיג ישראל שאחריו חתן כהן מדין. ואם כי הם כהנים לאלים שונים הרי עניינם המבני אחד הם כהנים והם משרתים את המלך. וכך, אומר הזוהר הוא הסדר האמיתי למעלה ולמטה. מלך למעלה הוא ספירת בינה ומשרתו הכהן ספירת החסד. מלך למטה הוא ספירת המלכות ומשרתו מיכאל כהן גדול בעולם הבריאה. כהן הוא קו ימין של חסד שמשרת בחכמתו את המלכות שהוא הענין הכולל של העם. והכהן שאינו כהוגן נקרא כהן און שהוא הניגוד של כהן ימין, כאשר מצאנו בבנימין בן אוני הוא בן ימין, מצד אימו אוני ומצד אביו ימין. ואון הוא לשון עבודה זרה ותרפים כאשר מצינו בהושע.

ט) אפשר לראות שהכהן הוא העוסק בחלקי החכמה של המלכות, כי כל מלכות נוסדת על החכמה, וצריכה ליועצים ושופטים וכהנים. והמלך הוא העוסק בעצם הנהלת המדינה וענייניה. (העולה מתוך הזוהר שהכהן משרת למלך ולא להיפך, וצריך להתיישב בדבר זה, ומצינו להלן שיהיו ישראל ממלכת כהנים אם כן יתאחדו המלכות והכהונה) אם כן כשם שחילקנו את מאבק משה את פרעה לרובד ארצי ורובד שכלי. כך תתחלק המאבק הזה בין אנשיו. כי שאלת התוקף והגבורה הוא מאבק של משה מול פרעה. ושאלת החכמה והשכל הוא מאבק של אהרן מול כהני פרעה, שהם הם חרטומי פרעה שאיתם התווכח אהרן במופתיו (ויש לדייק אם מצינו יותר החרטומים לעומת אהרן או משה). אם כן מיהו שצריך לענות לטעותו של פרעה לא ידעתי את הויה, אינו אלא כהני פרעה, שהם שלימדוהו לא לדעת את הויה, הם שיאמרו ידעתי את הויה. ומי הכהן של פרעה, הוא יתרו, וכך מנו חז”ל במדרשם את יתרו כאחד מיועצי פרעה ואע”פ שהדבר קשה בפשט הרי עניינו עכ”פ להיות משכבת היועצים העוסקים בחכמת העניינים, והוא שהודה בשם כל האלהים כי גדול הויה.

158. זוהר בשלח: חבקוק, נבואה, שירה – דף מ”ד ע”א- מה ע”א

בית המדרש עיון למחשבה - הרב יצחק לאווי — Thu, 06 Feb 2020 20:26:58 +0000

השיעור היום הוקדש על ידי ידידי ר’ יגאל הרמלין שליט”א לעילוי נשמת מאיר בן יוסף וטאובה הרמלין לרגל היארצייט ט’ בשבט.

ועל ידי ידידי ר’ משה אליעזר ליברמן שליט”א, בהכרת הטוב על השיעור ולרגל יום הולדתו.