סדר ומבנה לפרשת המבול

מבנה פרשיות המבול

על דעת פרשיות המסורת

פרשת המבול הנפסקת בפרשיות פתוחות מתחילה ‘אלה תולדות נח’ ומסתיימת בסוף פרק ז’ ‘בסיום פרשת הברית. חלוקה זו עולה לפחות בתחילתה גם מלשון התורה עצמה שהוסיפה כותרת ‘אלה תולדות נח’ בהתחלה. התחלת חלוקה זו הוא גם דעת מסדר פרשיות השבוע.

חלוקה זו שמה את פרשת וירא ה’ כי רבה רעת האדם עד ונח מצא חן בפרשה פתוחה נפרדת לעצמה בתחילת בראשית. משמע שאינו רק סיום ספר תולדות אדם וגם אינו התחלת המבול, ולזה איני רואה סיבה טובה אלא החלוקה הנובעת מפתיחת ‘אלה תולדות נח’.

מבחינה פנימית מתחלקת פרשה פתוחה זו לארבעה פרשיות סתומות.

והם

-אלה תולדות נח, עד כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ

-ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר עד ובחודש השני וכו’ יבשה הארץ

– וידבר אלהים אל נח צא מן התיבה עד פרו ורבו שרצו בארץ

-ויאמר אלהים אל נח ואני הנני מקים את בריתי עד סוף פרשת הברית.

נמצא החלוקה הוא א – החלטת ה’ לעשות מבול. ב’- הציווי לנח וכל מעשה המבול הכל בפרשה אחת והיא הפרשה הכי ארוכה פה ולדעת מסדר זה הכל ענין אחד. ג’ – ציוויי היציאה מן התיבה הכולל גם את קרבן נח ואת הברכות ומצוות שניתנו לו אחריו. ד – פרשת הברית החולקת ענין לעצמה.

על דעת מסדר הפרקים

מסדר הפרקים הולך גם הוא בחלוקה מרובעת וחתך את המבול לארבעה פרקים ו, ז, ח, ט.

וחלוקתו מסתברת מבחינת מה, התחלתו אמנם אינה מתחשבת עם הכרזת ‘אלה תולדות נח’ אבל הגיוני להקדים את תחילת המבול לפרשה הקודמת אם כי יש לפקפק אם תחילתה הראוי הוא ויהי כי החל האדם לרוב או וירא ה’ כי רבה רעת האדם, שלפירושו הוא נסוב על הקודם ויש להסתפק בזה (אמנם יש לו סברא טובה שכן ג וירא אלהים השני מאוחר למעשה שאותו הוא ראה וכן ברוב הפרשיות כהפלגה וסדום נאמר וירא אלהים אחר מה שהוא רואה, וכן בפרשת בראשית עצמו.)

וסיום פרשה ראשונה לפי דעתו עד האמיר לבוא אל התיבה, שכך פירש הפסוק בז, א כציווי לבוא אל התיבה ולא כאמירה קודמת לזה. ונמצא שלב ראשון בסיפור הוא החלטת ה’ לעשות מבול ואמירתו לנח על כך.

והפרק השני ז הוא ציווי ה’ לנח ליכנס לתיבה ועיקר המבול.

והפרק השלישי ח הוא סיום המבול בזכירת ה’ ועד סיום יציאת נח מן המבול. אמנם הוסיף לזה קרבן נח שלפי הענין שייך לפרק הבא.

והפרק הרביעי הוא ברכת ה’ והברית אחר המבול.

על דעתי

ואמנם החלוקה המרובעת אינה מספקת לא מבחינת הסיפור ולא מבחינת הכתוב.

מבחינת הסיפור היה מתאים חלוקה מבוססת חלוקה משולשת. לפני המבול – המבול – ואחר המבול. ואם נרצה לחלק יותר נוכל להוסיף עוד חלוקה באמצע ויהיה החלוקה לפני המבול – התחלת המבול – המבול – סיום המבול – אחר המבול ונמצא חמשה חלקים.

ומבחינת הכתוב, יש כאן מבוכה גדולה וצריך לחפש סימנים ראוים לסדר את הפרשיות. ולכאורה הנכון ביותר הוא לראות פעולות של אלהים כמו ויאמר אלהים או ויזכר אלהים וכו’ כמבטאים חלוקות, וזה כסדר התורה ברוב שאר החומשים וכן בבראשית א שיחוס פעולות לאלהים מבטאים שלב חדש בסיפור. ולפעמים קודמת לזה מעשה או כתוב אחריה מעשה. (וזה מן הנקודות החשובות בהבנת הסיפור שהוא כתוב באופן זה השייך בעיקרו לפרשיות המצוות ולא כ”כ לפרשיות הסיפור ולא מצאנו לכאורה כדוגמתו בשאר ספר בראשית חוץ מפרשה ראשונה ונח)

ואם נעריך את מבנה הסיפור הבסיסי ובתוכו את חלוקת האמירות, יצא לנו ככה.

לפני המבול

0 – [ויהי כי החל האדם לרוב, ‘ויראו בני האלהים’, ויאמר ה’ לא ידון – התחדש כאן משהו מאד מעניין לפי סדר זה שויראו בני אלהים הוא מלאכים שהיו אמורים ללכת לרדת לראות מה קורה בעולם במקביל לפרשה הבאה וירא אלהים וכמו בפרשת הפלגה וסדום אלא שהבני אלהים שירדו נשחתו ונעשו חלק מן הבעיה]

1 – וירא ה’, וינחם ה’, ויאמר ה’, ונח מצא חן.

2 – (אלה תולדות נח) ותשחת הארץ, וירא אלהים, ויאמר אלהים לנח. ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים. [ויאמר זה הוא פרשה ארוכה ואיני מסכים למי שחילק אותה למעלה, והיא כוללת כמעט כל הנושאים שיתפרטו בעתיד, השחתת הארץ ומצוות בנין התיבה ומצות הביאה, וכריתת הברית עם נח, ומחיית הכל, והבאת בעלי החיים אל התיבה, ונתינת מאכל להם.  וכך הוא סדר הכתובים להיות מאמר ה’ מפרש וחותם בכללות על כל הנושאים שלפניו ושלאחריו]

המבול

התחלת המבול

1 ויאמר ה’ לנח בא אתה אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק. ויעש נח ככל אשר צוהו ה’. ויבא נח ואשתו ובניו אל התיבה. ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו מים על הארץ. [ויסגר ה’ בעדו?]. זהו פרשה שמבחינה אחת הוא התחלת המבול אבל מבחינה אחרת כוללת חזרה גם על ענין בחירת נח לצדיק והבאת הבהמות ולכן הוא גם חזרה על המאמר בסיפור הקודם. ומכל מקום התחלתו מוכיחה שהוא כבר תחילת המבול ולא רק מאמר עתידי שהרי מתחיל בא אל התיבה ואילו בניית התיבה לא התפרשה בו כלל.

2 – בשנת שש מאות שנה לחיי נח.. בעצם היום הזה.. והבאים זכר ונקבה כאשר ציוה אותו אלהים.

קטע זה הכי מסובך לעשות ממנו סדר פשוט אם כי ברור שלפי הפרשה הכל סיפור של התחלת המבול, אבל הוא חוזר חלילה לעצמו וההצעות השונות לסדר אותו הם בבחינת אם קבלה נקבל. על כל פנים הוא מתחיל ויאמר ה’ לנח בא אל התיבה ומסתיים ויסגר ה’ בעדו אחר שבא וכבר התחיל המבול.

המבול עצמו

ויהי המבול ארבעים יום. [היה אפשר להתחיל ויהי הגשם על הארת ארבעים יום אבל שוב נאמר בעצם היום הזה בא נח אם כן זה שייך להתחלה גם אם כבר נאמר בו ההמשך]

וירבו המים. ויגברו המים.

והמים גברו. ויכסו כל ההרים.. ויכסו ההרים.

ויגוע כל בשר..כל אשר בחרבה מתו. וימח את כל היקום.. וימחו מן הארץ. וישאר אך נח.

ויגברו המים [מתי? חוזר לעצמו]

סיום המבול

1 – ויזכר אלהים את נח. ויעבר אלהים רוח על הארץ.

ויסכרו מעינות. ויכלא הגשם. וישבו המים. ויחסרו המים. ותנח התיבה.

והמים היו הלך וחסר.. נראו ראשי ההרים.

2 – מקץ ארבעים יום – ויפתח נח. וישלח את העורב. וישלח את היונה. וישלח ידו. ויוסף שלח את היונה. וידע נח.

באחת ושש מאות – ויסר נח את מכסה התיבה. וירא והנה.

בפרשה זו נח מגלה שהמבול פסק

3- וידבר אלהים אל נח צא מן התיבה. ויצא נח.

אחר המבול

1 ויבן נח מזבח. וירח ה’ את ריח הניחוח. ויאמר ה’ אל ליבו. (כאן הסתיים המעגל של ויאמר ה’ אל ליבו שהתחיל את כל הענין בטרם ידע נח מכלום)

2 ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו.. ואתם פרו ורבו. ובאמצע סידור היחסים עם החיות המאכל והרציחה.

[אפשר שהיה צריך לחלק כאן עוד לפרשת הברית אבל אני מראה שזה המשך אחר המבול, יהיה משהו לא סימטרי אם יש דבר אחד לפני ושני דברים אחרי, אבל זה בעצם הסיפור שאחר המבול לא היה סתם חזרה בליבו אלא גם נכרת על זה ברית שלא יהיה עוד מבול ואין דבר מקביל לזה לפני המבול]

3 ויאמר אלהים ואני הנני מקים את בריתי.. ולא יהיה עוד מבול. ויאמר אלהים זאת אות הברית. ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית.