בענין השאלה אם סיפורי אדם וחוה קין והבל הם כפשוטם או משל או שאדם הוא כללות אנושית וקין סוג של אדם וכדומה.
משל זה מילה לא טובה פה לפי הפשט. זה מושג פרשני מעולם הראשונים…
השאלה הוא כיצד הבינו סיפורים כאלה בזמן התורה או אף לפניה כאשר הסיפורים האלה התחילו.
קשה להכחיש שבמציאות גם בתוך המקרא ככל שהזמן מתאחר יותר הסיפורים נעשים יותר מפורטים מובנים. כי זה יותר קרוב להקשר שזה נכתב.
בכל מקום סיפורים קדומים יותר פחות עושים סנס ואף אחד לא כך כך מקשה על זה, לא שזה משל אלא שמבינים שזה סיפור, שהעיקר הסיפור שבו זה לא בא לספר לך מה אדם הראשון אכל לארוחת בוקר. בדרך כלל בתרבות מסורתית אתה שואל שאלה כזה של סתירה בסיפור מסורתי עונים לך נו זה הסיפור מה אתה אוטיסט… לא שמזלזלים בזה או שאומרים זה משל. אלא שזה סיפור.
בעולם היהודי לגבי אגדה לפחות נראה שהאוטיזם הזה ממש ממש חדש. אולי מזמן ראשונים. כל המדרשים (שזה סגנון שממשיך כמעט עד רשי) פשוט זורמים עם הסיפור . ומדגישים לפי דרכם או כוונתם.
רק הרציונליסטים יש להם קטגוריות מדי מצומצמות אז זה או כפשוטו קרה ככה פרעה עם הפיגמות או משל ולא היה פרעה. והאמת לא זה ולא זה.
הגישה המסורתית עד היום נראה לי מבינה ככה רק שאין לה מילים טובות לבטא את זה. בזמן ראשונים הרציונליסטים אומרים מה זה לא יכל לקרות משל היה. והמקובלים אומרים נו זה משל אבל לא משל. ואף פעם לא בדיוק מכריעים מה זה, נראה לי גם הם יש להם אינטואיציה טובה בלי דרך ביטוי טוב.
רק בזמן החדש בעיקר (וקצת ראשונים לפעמים כמו רבינו יונה) יש פונדמנטליסטים חדשים שהם טועים אותו טעות קטגורית ושמים עצם במשבצת של כן זה קרה ליטרלי. אבל זה לא ההבנה המסורתית.
עכשיו מה באמת המילים להבנה המסורתית? אני חושב שזה פשוט שסיפור אין לו מספיק מקום להכיל כל האינפורמציה שצריכים בכלל להבין, תמיד יש רקע מובלע גם העיתון של זמננו. רק עכשיו אנחנו מכירים את הרקע אז מבינים הסיפור וככל שזה מתרחק אי אפשר לשחזר מתוך הסיפור את הרקע ונשאר רק הסיפור בודד.
זה בעצם היסוד של תורה שבעל פה שאומרת הפשט לא אומר כלום אם אתה לא מכיר הרקע. אם יש באמת מסורת כיצד לפרש בראשית זה שאלה אחרת. גם העברת המסורת עצמה הרי סובלת מאותו בעיה…
אז דווקא יכול להיות שהכל כפשוטו רק אין לנו מושג כיצד לקרוא. כאשר יש פה סיפור של איזה מאה פסוקים לאלף שנים בהגדרה כל דבר שנוציא מזה לא יכול להכיל האינפורמציה שצריכים בשביל הפשט. אז נשאר לנו לכל היותר להבין מה הסיפור וגם זה לפעמים נעלם מאתנו כי אנחנו לא מכירים את השפה ומה ההוה אמינא שהפסוק שולל וכו’.
בעולם הישיבות יש משל על אגדות שהיה כתוב בעיתון “הנשר הכריע את הדב” וכולם יודעים שאמריקה הוא נשר רוסיה זה אריה, או משהו
ועכשיו ששכחו מה השפה אז יש מחלוקת אם באמת היה נשר וארי או שזה משל
הרבה פסוקים בבראשית מורגשים בחוש כמו הפסוק הזה. כלומר זה הפשט שלהם
מסקנא דמילתא שלא ברור כלל שלהגיד קין זה בכלל עם שלם זה להוציא מידי פשוטו. זה תלוי בהנחות מוקדמות לגבי השפה אופן הביטוי שאין דרך להוכיחם מן הכתוב.
אפילו להגיד קין זה משל לגישה מסוימת לחיים לא ברור שזה משל ולא הפשט.
רק שפירוש כזה אנחנו יכולים לקטלג לפחות כעוסק בעולם יותר מופשט רעיוני ולא בקין ממשי או אפילו עם ממשי אז יש איזה חילוק נוסף בין פשט לדרש.
רק שחילוק זה הוא מובחן באיזה סוג עולם או חלק מהעולם הוא עוסק ולא בשאלה מה הפסוק התכוון. ואני חושב שהרבה פעמים מתבלבלים בין שני המובנים האלה של פשט ודרש. (תראו בדיונים על החומש של פששמ ממש הבלבול הזה משני הצדדים). אין הכרח שהפסוק מתכוון לעולם בעליבתי ולא רעיוני או קבלי. זה לא יותר פשט במובן של המקרא זה יותר פשט במובן של העולם…