160. זוהר משפטים – סדורא דגלגולא – דף צ"ד

תוכן עניינים

דף מקורות לזוהר

א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. מתרגם ואילין דיניא די תסדר קדמיהון. המילה משפט יכול להיות הדין ויכול להיות גם העונש או פסק גמר הדין. הזוהר מבין במילה דינים שהתרגום מתרגם שאפשר לפרש את המשפטים כאן גם במובן של עונשים, דהיינו הפסק דין או הגמר דין. עלינו להתבונן עוד במילה הזו משפט ולהבין מאיפה היא מגיעה ולאן היא הולכת.

ב) ר' שמעון דורש כי מהו המשפט והעונש הזה, אילין אינון סידורא דגלגולא דינין דנשמתא. סוד הגלגול הוחזק אצל המקובלים הקדמונים לסוד גדול, ועלינו להבין את הסוד שבו שאינו ידיעה בעלמא שנשמות מתגלגלות בעולם כי זה אינו סוד, וגם אינו נצרך לעבודת ה' אלא אולי להצדקת משפט ה' (כאשר כתב רמב"ן בפירושו לאיוב). אבל יש בידיעה זו ידיעה חשובה כמו כל ידיעות החכמה שהם הופכות את צורת האדם וסדר עבודתו להיות מיודעי מדע חכמי לב המבינים מה הם מאין הם באים ולאן הם הולכים. כשם שידיעת הספירות הוא ידיעה עליונה במציאות ה' כך ידיעת מהות הנשמה והתורה הוא ידיעה עליונה בעניינים אלה וכך ידיעת הגלגול הוא ידיעה עליונה בכל סדר העבודה והמשפט שהוא מעיקרי הנושאים הצריכים הבנה והוא מסוג ההבנה שצריך להיות אליה חכם לב לעמוד על עניינה. הוא הבנת הדין השייך לנשמה עצמה ולא למעשיה בלבד.

(ולא נוכל לכלול כאן כל הנדרש להבנה זו וראה במראי מקומות שנסמנו במקורות ועוד בשער הגלגולים של האריז"ל כולו בעיקר בהקדמות ראשונות שבו העוסקים במהות הענין אבל נטעם לפי דרכנו בפרשה)

ג) אחת השאלות הרווחות בתחילת משפטים שאינם שאלות כלל הוא המשך פרשת המשפטים למעמד הגדול של מתן תורה. אך עוד יש בהמשכה זו מה להבין בה. אומר תפארת החנוכי שיש מאמרות, ויש דיברות, ויש משפטים. והם מדרגות שונות של התגלות והתפרטות אותם הדברים (דהיינו הע"ס). ואפשר לראות שכל משפטי פרשת משפטים הם הרחבות פרטים ועניינים שבעשרת הדברות (ונתבאר גם בחלק הפשט). ולדוגמא כל משפטי הגניבה ותשלומי כפל וארבעה וחמישה והבא במחתרת וכו' הם פירוטים של לא תגנוב. וכל משפטי הרוצח בשגגה והחובל הם פירוטים של לא תרצח. דהיינו הם מביאים את האור של עשרת הדברות לשאלות מעשיות הנופלות בהם ותיקוני קלקולים שייתכנו בהם.

ד) הדבר המאפיין את כל המשפטים ביחס אל הדיברות הוא שאינם מצוות כלליות המוסרות את הדיבור אלא הם עוסקים במצבים של דיעבד אחר שנוצר קלקול ועוסקים בדרכים השונות להחזיר את סדר המשפט על מקומו ולתקן את הקלקול. אם גנבת כיצד תחזיר באופן שיעלה הדבר לתיקונו. ואם חבלת כיצד בדיוק שמים את הנזק. ובדבר זה יש פרטים רבים לאין חקר, שהם כל ענין סדר נזיקין, שצריך לפרט בדיוק את הנזק הנעשה ואת הדרך היותר טובה לתקן אותו. ואין זה דבר פשוט כי על פי רוב לא נזכור שיש לשלם בחבלה גם נזק וגם צער וגם ריפוי וגם שבת וגם בושת. או שהגנב עליו לשלם גם מה שהיה הנגנב יכול להרוויח בחפצו בזמן הגניבה. או למדוד את מידת הכוונה והאחריות של בעל השור לנזקי שורו. וכן הלאה. ובזה יש חכמה גדולה הרוצה להחכים יעסוק בדיני נזיקין.

ה) עלינו לעמוד על כך שכל הסדר הזה אינו עוסק כלל בצורה המוכרת לנו כצורה של חטא ותשובה. תשלומי הגנב אינם עוסקים בדרך התשובה שלו, אלא בדרך החזרת הסדר הנכון על כנו. יש כאן הסתכלות אחרת לגמרי שיש לבארו מכמה פרטים. תחילה שסדר נזיקין איננו מתעסק כלל עם החטא שבדבר. גם נזק שאין בו שום 'חטא' עדיין אפשר לשאת עליו באחריות. והאחרונים האריכו לחקור איזה עבירה הוא להזיק לחבירו. אע"פ שברור שזה עבירה ואין לעשות כן. כמו כן ברור שמסכת נזיקין אינה עומדת על העבירה הזאת. היא עומדת על הצורך לתקן את הקלקול ולא על הצורך לקבוע מהו עבירה ומה אינו עבירה. המילה המאפיינת של סדר נזיקין הוא 'חייב בתשלומין'. לא 'חייב בנפשו'. וגם לא 'עבר עבירה או לא עבר'. ניתן לראות זאת כהסתכלות אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. מה שנמצא כאן במרכז אינו האני והאדם שנפגם בחטא אלא המציאות האובייקטיבית שנחסר מן הנגנב גניבתו וצריך להחזירו אליו. בעוד התשובה עומדת כולו על היטהרות הסובייקט הרי המשפטים עוסקים כולם בהחזרת משפט צדק אובייקטיבית.

ו) הנשמה עצמה יש בה חלק השייך לסוגיית התשובה, והוא החלק הסובייקטיבי, האני שאדם נולד איתו ומרחיב בהתבגרותו, אשר הוא הצריך לעשות תשובה על חטאיו ובו אנחנו עוסקים בכל שיחת החטא והעונש והתשובה שלנו. אבל יש עוד חלק של הנשמה והוא המציאות האובייקטיבת שלו. או תאמר התפקיד שהוטל עליו ביצירתו עוד בטרם רדתו לעולם. או תאמר הפוטנציאל שהוא אמור להשיג. וזה החלק יש לו דרכי תיקון נפרדים לגמרי מכל דרכי התשובה. כי דרך משל אם יש מציאות שנקרא נשמת משה רבינו ותפקידו הוא להמשיך תורה בעולם. הרי אם יחטא משה רבינו אפילו יתחרט ויטהר הסובייקט שלו לגמרי, עוד אנחנו צריכים להשלים את המציאות שהוא נועד עבורו והוא למסור את התורה כולה. וכן כל אחד לפי עניינו הפרטי.

ז) לגבי החלק הזה נדרש ענין הגלגול. הגלגול איננו מתייחס ל'אני' של האדם כי לא זה המתגלגל והרי אין אני זוכר או קשור כלל לגלגול הקודם שלי. (ואפשר שזה כוונת הרמ"ק כאן שיש מסך שהנשמה עוברת בהתגלגלה שהיא שוכחת את הקודם). אבל הגלגול עיקרו נועד כמו תשלומי הגנב להשלים את החסר במציאות או מטרת הנשמה. ולפיכך לא נכון לפענ"ד להסתכל על עצם הגלגול כעונש כלל (ודלא כדברי רמ"ק כאן ואחריו הרבה ספרים שזהו העונש הגדול ביותר, שהרי הוא נדחה שוב לעולם הזה והוא קרוב להפסד. רעיון זה אבסורדי בעיני). כי איננו משתייך לסוגיית שכר ועונש כלל, אלא הוא שייך לסוגיה יותר עמוקה אובייקטיבית של כיצד משלימים את החסר בעולם ואת השייך לנשמה זו. ואינו ענין שיש לחוש בו טוב ורע סובייקטיבי אלא כמו שהעולם חייב להגיע אל תיקונו במשפטי הגנב והעבד וכו' מבלי קשר למידת הצדקות שלהם אישית.

ח) המשפט הראשון בפרשה כאן הוא קניית עבד עברי, שהוא הנמכר בגניבתו היינו מדובר כבר במצב של כשלון גדול, אע"פ שהפסוק אינו מספר הכשלון כלל כנ"ל. שורש מצוה זו הוא בשני דברות שונות שהם מצוות אנכי ומצוות השבת. במובן ראשון פרשת העבד הוא התפשטות של מצוות אנכי שאומר אנכי אלהיך לי בני ישראל עבדים, ולקנין זה יש משמעות עד שהוא משמעות ארצית משפטית שיש הגבלה עד כמה אפשר לבני ישראל להשתעבד לבני אדם מבחינה משפטית קניינית כי בסופו של דבר שייר הקב"ה תמיד לעצמו חלק בקנין שהוא אנכי ה"א. הרי זה התפשטות אחת גדולה של מצוות אנכי.

ט) עוד מתפשטת כאן מצוות השבת, שהיא בעצמה התפשטות של מצוות אנכי. כשם ששייר הקב"ה בכל נפשות ישראל חלק לעצמו שאינו נקנה לאחרים לעולם. כך שייר לעצמו בזמן עבודתם ואמר ששת ימים תעבוד וביום השביעי שבת לה'. וכשם ששייר לעצמו בזמן כל שבוע כך ובאותו המידה שייר לעצמו בכל ממכר עבד שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם. ולפיכך זו מצוה ראשונה בסדר משפטים כשם שהשבת מצווה ראשונה של התפשטות אנכי בהרבה פרשיות.

י) דרש רבי שמעון, כשם ששיור זה בנשמות כל אחד בתוך עצמו, וכל עבד בזמן עבודתו. כך באופן רחב בחלוקת הנשמות כולם יש שיור כזה. ישנם נשמות שהם בבחינת עבד. הם נשמות של עולם העבד מט"ט. הם המתגלגים שש שנים עד שיתוקנו ששת המדרגות שלהם. אבל ישנם נשמות שאינם בבחינת עבד אלא בבחינת בן, הם הנשמות של השכינה בעולם האצילות. עליהם נאמר ובשביעית יצא לחופשי חינם. הם אינם מתגלגלים להיות בעבודת עבד אלא תמיד הם חופשיים.

יא) ירד סבא מעולם העליון ותמה עליו, הלא בפירוש כתוב בשמירת שבת אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך. אם כן גם לעבד ואמה ושפחה ובהמה יש שביתה בשבת. ואתה אומר שאין השבת אלא מי שהוא בן חורין. אם כן ממה נפשך, אם השבת הוא הבן חורין כיצד ניתן חירות לעבד בשבת. ואם גם העבד יש לו חירות בשבת מה הפרש יש בינו לבין הבן חורין שהוא שובת בשבת. ואדרבה משמע שגם הבן חורין עובד בימות החול ואינו שובת אלא בשבת.

יב) אמר רבי שמעון כאן יש סוד גדול. והוא כי לא כמו שחשבת בתחילה רק הבינונים מתגלגלים ולא הצדיקים. (ולפי דרכנו ייתכן – לא כמו שחשבת שהגלגול מדרכי העונש הוא שאז אינו שייך אלא לרשעים ובינונים שנשאר להם מה לתקן). אלא וודאי גם הצדיקים מתגלגלים. אבל הגלגול שלהם אינו דומה לגלגול הרשעים. כי עליהם נאמר לא תעבוד בו עבודת עבד, אני הויה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. והיינו אם אחרת יקח לה שארה כסותה ועונתה לא יגרע. משא"כ הרשעים שבגלגולם הם עובדים עבודת עבד ממש.

יג) סוד זה נפרשנו כפי דרכנו, כי קושיא גדולה שאלנו למעלה מה יתרון לגלגול והלא הוא קרוב להפסד מן השכר כתכונת העולם הזה. ובאמת שאלה זו קשה על ירידת הנשמה לעולם בכללותו. אך צריך להבין את דרך גלגול נשמת הצדיק שאינו דומה כלל לדרך גלגול נשמת הרשע. (ולפי האמת כל הנשמות הם נשמות הצדיקים, שהרי כך כתוב הקב"ה ברא נשמות צדיקים, ולא ברא נשמות רשעים כלל. וזה הסוד המתבאר מתוך המשך הזוהר על מדרגות הנרנח"י. וראה תפארת החנוכי בזה) כי גלגול הצדיק הוא לטובה ולא לרעה. ככתוב גמלתהו טוב ולא רע. הוא מרוויח את שכר זכויות גלגולו ואינו נפסד בחטאי גלגולו. כי תכונת הנשמה העליונה דאצילות שהיא איננה יכולה לחטוא כלל וזו מהותה. ומה שאדם חוטא אינו אלא בהסתלקות אותו הנשמה. והסתלקות זו וודאי פגם גדול הוא שאין באדם נשמה זו עכשיו. אבל אין זה אלא באדם. מצד הנשמה עצמה (שהוא האובייקטיביות) אין כאן פגם כלל אלא תעלה למקומה ותחכה להזדמנות לחזור ולתקן יותר. ולכן האמת הוא בהתגלגל הצדיק שהחטאים שלו אינם נחשבים כלל, והזכוית שלו נחשבים.

יד) דוגמה לדבר עלינו לראות בנשמה יתירה של שבת שהוא גלגול ועיבור שכולנו מקבלים כל שבת. ורבים נוטים לחשוב בצורה סובייקטיבית מדי ולומר אם במוצאי שבת מסתלקת ואני חוזר לעבודת עבד של ימות החול, אם כן אין 'אני' הצדיק של הנשמה של שבת אלא מעורבב, או בכלל האמת הוא בחול ולא בשבת. אבל בהסתכלות קצת יותר אובייקטיבית אין צריך לדון על ה'אני' שלך כי אין דבר כזה קיים לפי האמת האובייקטיבית כלל. אלא בשבת שרתה הנשמה העליונה והיא הוסיפה זכות. ובמוצאי שבת נסתלקה ואינה נפגמת כלל בעבודת השבוע. וכאשר תחזור לשבת הבאה היא עומדת בדיוק באותו מקום שבו עמדה בשבת הקודמת ואין צריך לעשות כלל תשובה כאן כי לא זו הנשמה שחטאה, וכך מוסיפה הנשמה העליונה זכות מגלגול לגלגול עוד שיושלם כל חפצה ובלצ"ג.

160. זוהר משפטים – סדורא דגלגולא – דף צ"ד
Weekly Shiur

 
 
00:00 / 34:44
 
1X