החודש הזה לכם ראש חדשים. כאשר היו בני ישראל בלועים בתוך מצרים, היה תחילת דיבור יציאתם אל החירות שיפסיקו לחשב את ימיהם לפי ימי פרעה ועבדיו, ויחדשו לעצמם סדר זמנים פרטי. צורת חישוב הזמן הזה הוא שיתחילו לספור את החודשים מחודש יציאתם, חישוב הזמן הפרטי להם הוא עצמו תחילת שורש יציאתם.
כל הדברים שנראים הכי אוניברסליים הם אלה שהשולט בהם הוא השולט בעולם. אין לך דבר שהוא כולל את הכל תחת שלטונו כמו חישוב הזמן. הרי מי יחלוק על כך שהיום יום ראשון ומחר יום שני ולמי אכפת כיצד יספרו אותו. אבל זה שאנחנו מונים את הזמן לפי הסדר העולמי הזה משמעותו שאנחנו כבולים כבר בעצם חישוב ימינו תחת הסדר שלו. והסדר שלו הוא קובע לי את תודעת המוח והלב וכלי המעשה. הוא אומר שאפילו כאשר אני עושה דבר בנאלי כמו לספור באיזה יום אני עומד אני כבר מתייחס להיותי תחת שלטון ודעת זה שממנו סופרים את הזמן. כמו הרבה דברים היה הדבר הזה מפורש בעולם העתיק שבו היו כולם מונים לשנות המלך ובכל פעם שהתחלף השלטון ויקם מלך חדש היו מתחילים לספור אל שנותיו (ואף בימינו למי מונים כל העולם אם לא למלכם ואלוה שלהם).
כאשר בא משה לבני ישראל ובישר להם את יציאתם משלטון פרעה, בזה הלשון אמר להם החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. מכאן לא תספרו לא את החדשים ולא את השנים לחיי פרעה. אבל תהיה לכם קיום עצמאי ותספרו את הזמן לפי חודש וזמן יציאתם. וכך היו מונים במקרא בחודש כך וכך לצאתם מארץ מצרים ובשנה כך וכך לצאתם מארץ מצרים. וגם כאשר התחילו מלכי ישראל למלוך ורצו לקבוע את שלטונם בתאריך הנמנה היה הדין שלא יתחילו לספור להם את השנה אלא באחד בניסן, שנינו באחד בניסן ראש השנה למלכים.
חירות זו הוא חירות עולם והיא חייה וקיימת עד היום שאנחנו בגלות ומונים לפי הזמן הנוכרי. לפי חישוב הזמן הנוכרי אני חייב לשלם שכירות בראשון לחודש ושכר המכונית בעשירי לחודש ותשלום האשראי בחמש עשרה לחודש ותשלום הטלפון בעשרים לחודש וכן הלאה. ואני צריך להגיע בתשע בבוקר לעבודה ולרשום זמני הגעתי ויציאתי וללכת לישון כדי שאגיע לעבודת הבוקר בזמנו. אשרינו שיש לנו גם עולם זמנים אחר. שבו היום ראש חודש ניסן ואני חייב לחשוב על המצות שאוכל בפסח ועל ביעור חמץ ועל ניקיון הלב והמוח. והיום יום רביעי לפרשת תזריע ומזה מתחייב שאני צריך ללמוד פרשת השבוע והזמן השייך לה.
ממש אפשר למדוד את רמת החירות הנפשית שיש לישראל משעבוד מלכיות ושיעבוד דרך ארץ במדידה כמה מן החיים הפנימיים שלו הוא מודד לפי הזמן הנוכרי וכמה הוא מודד לפי הזמן הישראלי. כמה זה נוכח במוחו שהיום א’ בניסן וכמה זה נוכח במוחו שהיום 6 באפריל. וכמה זמנים הוסיפו ישראל לקבוע לעצמם את הזמן הפרטי שלהם כמו לספור ימי פרשת השבוע, ולציין מועדים וזמנים חדשים לפי הזמן.
וכך כל הנכנס לקבוע לנפשו חירות עולם פרטית לו, מי שנכנס להיות פנימי, חייב הוא למצוא בנפשו עוד פנימיות יתירה על כך. כשם שנעלה החושב היום ראש חודש ניסן על החושב שהיום כך וכך באפריל, בזה שראש חודש ניסן מחייב אותו כבר לאפות מצות. כך נעלה מזה החושב היום ראש חודש ניסן שמכאן מתחילים ספירות של המלכות וצריך להתכונן לפסח שהוא ספירת החסד ולאפות מצות שהם מוחין דאבא. זה האיש שיודע לסדר את הזמן שלו עצמו על הסדר הכי פנימי ובכך הוא חי בתוך העולם הפרטי לו ולא בתוך הזמן שנקבע לו מן העולם.