הקדים שקליהן לשקליו
ירושלמי מגילה א, ה. ירושלמי מגילה ג, ד.
רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש: צפה הקדוש ברוך הוא שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל. אמר: “מוטב שיקדים כספן שלבניי לכספו שלאותו הרשע”. לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים.
בבלי מגילה יב, ב
אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים.
המפרשים והדרשנים מאריכים ברמזים לבאר הקשר, אך כמדומה לי שהנושא ברור, עד כדי כך שתמה אני על המפרשים הקלאסיים שלא אמרו אותה, והוא חייב להיות כתוב במקום שנשמט ממני.
נאמר כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כופר נפשו … ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. היינו השקלים הם כופר נגד הנגף. והוא כופר מסוג רפואה מונעת, שכאשר עושים דבר שיש לו סיכון שיגרום לנגף, כמו לשאת את ראש בני ישראל, אז מקדימים לתת כופר של השקלים, והוא יבטיח שלא יהיה בהם נגף בפקוד אותם.
ובוודאי אין לך נגף גדול ממה שביקש המן לעשות ביהודים, ביקש להשמיד להרוג ולאבד ביום אחד בי”ג לחודש אדר. והנה כבר הוכנה רפואה למכתו מראש חדש, שבו נתנו בני ישראל כופר ליי, והיא מגינה עליהם מכל נגף שיבוא עליהם.
זה הדבר הכי פשוט, שהשקלים הם כופר נפש המצילים את ישראל מנגפו של המן. אבל נבין יותר מכך, ונטעם חריפות ‘הקדימו שקליהם לשקליו’. הרי מהו ‘כופר נפש’? כופר נפש הוא תשלום ממון בתמורה לנפש, שכאשר אדם חייב ראשו למלך, הרי כביכול גופו וחייו קנויים כעת למלך שהוא יכול לעשות בו את דין המוות. בא האדם ומציע למלך כופר בתמורה, במקום שתהרוג אותי, קח כסף נפשי ממני, ובזה הוא כמו קונה את נפשו מן המלך והדין, שבמקום שייתן את נפשו ייתן את ממונו, והוא קונה בחזרה את נפשו מן המלך.
נשים לב אשר המן באותו האופן הוא פועל, אלא הפוך. הרי המן רוצה להרוג את היהודים, אבל הם שייכים למלך, ולכן הוא צריך לבקש רשות מן המלך שיהרוג אותם. ובכדי שהמלך יסכים לשחרר את היהודים מתחת רשותו, הוא נותן למלך עשרת אלפים ככר כסף, אותם ייקח המלך בתמורה לראשי היהודים, וכפי שהמלך מתבטא “הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך”, כלומר אני מקנה לך את העם גם בחינם מבלי שתתן לי תמורתו כסף. וכפי שאסתר אומרת “כי נמכרנו אני ועמי להשמיד ולהרוג ולאבד”.
בא ריש לקיש ואומר הופה, אתה מבקש לקנות את היהודים מן המלך אחשורש, בעשרת אלפים שקלים או בחינם, כבר איחרת את המועד, היהודים כבר נמכרו כמה ימים קודם למישהו אחר, באחד באדר משמיעים על השקלים, כבר הביאו הם את כופר נפשם למלכו של עולם, והמן פספס את המקח לגמרי, ובכלל הוא טועה בכתובת. הוא חושב שיקנה את היהודים מאחשוורוש, אבל הם לא שייכים לאחשוורוש הם שייכים למלכו של עולם, והראיה שממנו קנו היהודים את נפשם אך לפני כמה ימים. ואם תאמר הרי הם חייבים בדין מלכו של עולם ויהיה המן שליחו לכלותם, הרי כבר נתנו איש כופר נפשם ליי שלא יהיה בהם נגף, אם היו חייבים לו את נפשם כבר נתנו לו תמורתו שקליהם והוא עולה להם לזכרון על עבודת אהל מועד לכפר על כל חטאותיהם והם ילכו לחיים.