א) וישמע יתרו. שמיעה זו יש לשמוע טיבה כמסיימת חוליה חשובה בכל מעגל הסיפור של ספר שמות. יצא משה אל אחיו וירא בסבלותם, הרג את המצרי וברח אל מדין, שם פגש את בנותיו של כהן מדין ונתחתן עם אחת מהן. נשבע לחותנו שלא יצא שלא ברשות כמו שברח יעקב מלבן, ועבד אצלו בצאן. פעם אחת באמצע רעיית הצאן פגשו האלהים בהר שלו, וציוה עליו לחזור אל עמו במצרים ולהוציא אותם. חזר משה אל חותנו וסיפר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים, ואת דבר המלוכה לא הגיד לו, אבל אמר כי השאיר אחים במצרים ורצונו לראותם. והלא לא ברח אלא מפני פרעה ומתו האנשים המבקשים את נפשו. אבל באמת ראיה זו וודאי לא ראיה בעלמא הוא, הלא בפעם הקודמת שיצא משה לראות באחיו נתן עינו וליבו להיות דואג עליהם והרג את המצרי. כך אם יראה משה בשלום אחיו ודאי בפעם הזאת יוציאם וכפי שאמר לו ה’. אבל אצל חותנו לא נשמעו הדיבורים הללו אלא כאילו נכסף נכסף לבית אביו. אמר לו יתרו לך לשלום ושלחו עם אשתו ובניו.
ב) משה לא הלך כאשר אמר אל יתרו, אלא כאשר אמר לו האלהים. ומה סימן מסר לו, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. כלומר בזאת תדע כי גילוי זה אמת הוא ורצון שוכני סנה, כי תחזור עם כל עמך לגילוי זה וגם הם יראו אותו. הלך משה ואכן פגש את אחיו את אהרן בהר האלהים. ומכאן ואילך אבדו עקבות אשתו ובניו. כי פתאום נכנס לסיפור אחר לגמרי ממה שסיפר להם וליתרו שהולך לביקור משפחתי, וחז”ל אמרו ששלחם אהרן חזרה למדין אמר על הראשונים אנו מצטערים וכו’. המעשה הגדול שעשה משה במצרים גדול היה מכל אשתו וחותנו ומשפחתו, ועשר מכות וקריעת ים סוף עשה. והנה כל העת הזאת יושב יתרו בביתו ותוהה כי חתנו רימה אותו אמר שילך לביקור והנה הוא שומע את חדשות מצרים ומהפכות שלימות קורות שם ואיננו יודע לאיזה סיכון הכניס חתנו את עצמו וכי יצליח הענין ומה יעשה את אשתו ובניו. ויתרו חכם היה וכהן היה וספקן היה ומחכה היה לדעת אשר יקרה.
ג) יצאו ממצרים ונקרע הים וניצחו את עמלק, שמעו כל העמים כי עם יוצא ממצרים ביד רמה והנה הגיעו אל הר האלהים שם יזבחו לו. שמע יתרו כי כל זה מעשה חתנו. לקח את אשתו ואת בניו והחזירם אליו, והגיע אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים, ושם חזר משה וסיפר לו מנקודת המבט שלו את כל אשר עשה ה’, כאן הסתיימה שאלת רשותו של משה מיתרו ללכת לראות בשלום אחיו, כאן הודה יתרו כי טוב עשה ויחד יתרו על כל הטובה.
ד) כל זה יש לו משמעות יותר פנימית. כאשר קוראים אנחנו את סיפור יציאת מצרים יש לקראו במעגלים מעגלים, אשר כל אחד מהם שיחה בפני עצמו צרה בפני עצמה וגאולה בפני עצמה. רובד ראשון הוא צרת ישראל עבדותם וגלותם, וכנגד זה הוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. אך רובד שני ועיקרי הוא העלמת שם ה’, והתגלותו. הוא סיום הבטחת וארא וידעתם כי אני הויה. שהוא הויה שנגלה למשה בסנה. וסיפור זה עצמו כמה רבדים יש בו. רצה ה’ שידעו אותו בהוציאם ממצרים. ומתי ידעו אותו, בשירת הים שאמרו הויה איש מלחמה הויה שמו, הרי זו ממש הכרה שלהם בהויה שמו שאמר למשה בסנה. עוד ביקש שידעו אותו מצידו, באותו ההר, ואת זה ידעו במעמד הר סיני באמרו אנכי הויה אלהיך. הם אומרים הויה שמו והוא אומר להם אנכי הויה.
ה) כל זה מבחינת ישראל. עוד נאמר למצרים ואומות עצמם. וידעו מצרים כי אני הויה. ופרעה נגד זה התחיל ואמר לא ידעתי את הויה. צריך הסיפור הזה להסתיים באמירת פרעה ידעתי את הויה. ולא מצאנו אמירה כזאת. נמצא חוט עיקרי בכל הסיפור לא הגיע לכאורה לידי גמר ומעולם לא הודה פרעה בידיעת ה’. אכן אמר ה’ הצדיק, אך הלא אחרי כן שוב הקשה את ליבו ורדף אחרי בני ישראל וכיצד נאמר שזוהי ידיעת הויה שהובטחה לו. אין לנו להסתפק בדברים נעלמים ורמוזים אבל חוט עיקרי כזה בפרשה חייב הוא להיות מפורש בפרשה שלמה בתורה.
ו) הפרשה הזאת הוא פרשת יתרו. יתרו הוא כהן מדין, היה הוא כהן לעבודה זרה אשר לא ידעו את הויה. ואמרו חז”ל שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה אם כן הוא מייצג את כללות אלהי העמים והכהנים שלהם. אשר כנגדם היה חלק עיקרי במאבקו של משה שידעו מצרים כהניה וחרטומיה כי אני הויה. ולפיכך לא נגמרה פרשת יציאת מצרים ולא הוכנו לשלב הגמר של תעבדון את האלהים על ההר הזה עד שלא נרשמה פרשת יתרו שהודה ואמר עתה ידעתי כי גדול הויה מכל האלהים, משמע עד עתה לא ידע והיה מאמין באלהים שלו.
ז) ולמה אומר זאת יתרו ולא פרעה עצמו? (כי הוא מת..). עלינו להבין עבור זאת את סדר המלוכה וההנהגה, שהוא סדר עצמי והוא הסדר הראוי, בין במלכות דקדושה ובין במלכות דסטרא אחרא. כי ההבדל בין הטוב והרע אינו בצורת הסדר שלהם ובמבנה שלהם. אדרבה בהכרח הוא שסדר הקדושה יהיה שווה לסדר הסטרא אחרא שהלא דבר אחד הם מבקשים לעשות. כשם שגם במלכות צודקת וגם במלכות לא צודקת יהיו מלכים ויועצים ושופטים ושרים. וההבדל ביניהם אינו בנראות שלהם או במבנה שלהם אלא שזה טוב וזה רע. וכאשר לא נרתע משה לקחת עצה מחותנו כהן מדין באשר לצורת סדר המשפט, כי סדר הדברים אחד הוא בין בצד זה בין בצד זה, אלא שמשה מורה את חוקי האלהים ויתרו היה מורה את חוקי אלהי מדין. והבחנה זו חשובה ביותר לכל הבא לדעת את סדר המציאות כמות שהיא ולא לטעות בדמיונות שוא שאין לחפש הבדלים מבניים וצורניים בין הטוב והרע, כי אדרבה לרוב מי שיודע את עצם הסדר מבין את ההשוואה ביניהם ולא את החלוקה ביניהם. כי יודע אע”פ שזה מתפלל בלשונו וזה בלשונו הרי שניהם מתפללים ויש בתפלה סדר מסוים של שבח ובקשה והודיה ואת זה יעשו גם עובדי עבודה זרה בהכרח כי זה סדר המציאות באמת. ובלשון הזוהר עשר ספירות דסט”א מסודרים בדיוק כמו עשר ספירות דקדושה.
ח) סדר חשוב שמצאנו הוא הסדר של ‘מלך וכהן’. ככתוב בפסוק. כך יש מלך ישראל ויש לו כהן כמו דוד עם אביתר. כמו משה עם אהרן שמשה מלך ואהרן כהן. וכך ממש מצינו למלכי אומות העולם פרעה מלך ופוטי פרע כהן. והכהנים תפסו מקום מאד חשוב במלכות פרעה כמו בכל מלכות, כאשר מצינו בארוכה בפרשת יוסף שהיה חתן כהן און כפי שהיה משה מנהיג ישראל שאחריו חתן כהן מדין. ואם כי הם כהנים לאלים שונים הרי עניינם המבני אחד הם כהנים והם משרתים את המלך. וכך, אומר הזוהר הוא הסדר האמיתי למעלה ולמטה. מלך למעלה הוא ספירת בינה ומשרתו הכהן ספירת החסד. מלך למטה הוא ספירת המלכות ומשרתו מיכאל כהן גדול בעולם הבריאה. כהן הוא קו ימין של חסד שמשרת בחכמתו את המלכות שהוא הענין הכולל של העם. והכהן שאינו כהוגן נקרא כהן און שהוא הניגוד של כהן ימין, כאשר מצאנו בבנימין בן אוני הוא בן ימין, מצד אימו אוני ומצד אביו ימין. ואון הוא לשון עבודה זרה ותרפים כאשר מצינו בהושע.
ט) אפשר לראות שהכהן הוא העוסק בחלקי החכמה של המלכות, כי כל מלכות נוסדת על החכמה, וצריכה ליועצים ושופטים וכהנים. והמלך הוא העוסק בעצם הנהלת המדינה וענייניה. (העולה מתוך הזוהר שהכהן משרת למלך ולא להיפך, וצריך להתיישב בדבר זה, ומצינו להלן שיהיו ישראל ממלכת כהנים אם כן יתאחדו המלכות והכהונה) אם כן כשם שחילקנו את מאבק משה את פרעה לרובד ארצי ורובד שכלי. כך תתחלק המאבק הזה בין אנשיו. כי שאלת התוקף והגבורה הוא מאבק של משה מול פרעה. ושאלת החכמה והשכל הוא מאבק של אהרן מול כהני פרעה, שהם הם חרטומי פרעה שאיתם התווכח אהרן במופתיו (ויש לדייק אם מצינו יותר החרטומים לעומת אהרן או משה). אם כן מיהו שצריך לענות לטעותו של פרעה לא ידעתי את הויה, אינו אלא כהני פרעה, שהם שלימדוהו לא לדעת את הויה, הם שיאמרו ידעתי את הויה. ומי הכהן של פרעה, הוא יתרו, וכך מנו חז”ל במדרשם את יתרו כאחד מיועצי פרעה ואע”פ שהדבר קשה בפשט הרי עניינו עכ”פ להיות משכבת היועצים העוסקים בחכמת העניינים, והוא שהודה בשם כל האלהים כי גדול הויה.