פתיחה לספר ויקרא

תוכן עניינים

ענין ספר ויקרא והמשכו לסוף ספר שמות

ספר זה עניינו הלכות התורה שנאמרו באופן קבוע. ולפי מהלך הפרשיות בהמשך לספר שמות הוא התורה שנאמרה למשה באהל מועד. כי יש כמה תורות יש חוק שנמסר במרה ובסיני וברית שנעשה שם. ויש את התורה שנאמרה למשה בארבעים יום שהיה בשמים והוא סדר עשיית המשכן וכליו, כפי שלמדנו. ויש ברית שכרת משה עם ישראל בערבות מואב וזה משנה תורה. הספר הזה כולו או רובו הוא התורה שמשה לומד בתוך אוהל מועד.

כלומר אחרי שכל מאמץ הפרשיות הקודמות היה לבנות משכן ולסדר שם סדר שישכון השם שם, ומטרת השכינה למדנו ונועדתי לך שמה ודברתי אתך. היינו ששם ילמד השם למשה את תורתו. והנה אנחנו מגיעים אל התורה שאותה לומד משה בתוך אוהל מועד. וזהו הפתיחה כאן ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד.

ואם כן אם נעריך לפי ערך, הרי התורה שלמד בהר הוא מראה כבוד השם בראש ההר ולפי התמונה שראה שם בנה המשכן. וספר ויקרא הוא תיאור כבוד השם כשהוא נמצא בעולם הזה ושכנתי בתוכם באהל מועד. ושם ראה כל תמונת סדר הקרבנות וזה דיבר השם אליו מתוך ההתוועדות שהוא מגמת כל המשכן.

הרקע לסיפור

הפסוק הראשון כאן אדם כי יקריב מכם קרבן לה' הוא הרקע שהתורה בונה עליו את כל סיפור הקרבנות. כלומר בכל הלכה ותורה צריך לדעת מהו העולם שאליו הוא נכנס, ומה הוא מנסה לחדש. הכתוב הזה בקריאתו הפשוטה אומר יש לנו כבר אדם. ויש לו כבר רצון להקריב קרבן להשם. אז עכשיו אני מלמד אותו כיצד לעשות את זה נכון, וכאשר יעשה את זה כנכון אז יקריב אותו לרצונו, ונרצה לו לכפר עליו. כלומר יעלה הקרבן לרצון שזה מטרתו בכולו, וממילא ישלים גם את הרצון של האדם שהניע אותו לרצות להקריב קרבן.

וזה הכלל הראשון שצריך לדעת פה שהתורה לא המציאה פה את הקרבנות כדין בעלמא, אבל הקרבנות היו ענין נמצא ומובן בעולם כבר מתחילתו וכבר הקריבו אדם ונח והאבות קרבנות, וכאן הוא רק מסדר אותו לפי הסדר הנאות לענין התורה. אבל טעם ומשמעות הקרבנות היה כבר פשוט להם ולא היה צריך להסביר אותו כי ככה היו עובדים את ה'. (ואפשר לקחת את זה לצד טעם הרמבם שהקרבנות אינו אלא לאפוקי מה שהיה נהוג אצלם להקריב עז, אבל זה לא נקודת הדיוק כאן ואני מתרכז יותר להבין שהקרבנות הם רצון של האדם הוא דבר פשוט שאדם רוצה להקריב קרבן לה'. זה לא איזה חוק או דבר שמשה צריך לספר לו. משה רק מנווט לו הרצון הזה שיהיה באופן נכון).

כללי ופרטי הקרבנות

הקרבנות יש בהם פרטים רבים ועלינו לכלול אותם בכדי שנוכל להבינם ולציירם כראוי. רבים חושבים שפרטי דיני הקרבנות הם טכניקה יבשה או פרטים ארוכים משמימים או סתם גרוסטיקה שלא מבינים מה זה עושה. וכבר הארכתי כמה פעמים להסביר את חיות הקרבנות באופן פשוט ומובן לכל יהודי חסידי, וראו שם.

והרבה מן הקושי הוא שפשוט אין ברור המבנה של הפרשיות והסיפור שלהם איפה זה מתחיל ואיפה זה מסתיים, ונפגשים באמצע איזה פרט ולא מבינים את הסיפור ואת הכלל. לכן אשתדל פה בכל פרק לפרש בעיקר פשוט מה הולך פה ממה מדובר מה הרקע של זה ומה הסיפור שמסופר פה כדי שלפחות נכיר את הסיפור של הקרבנות באופן כללי לפי פשוטו ושוב יש לחקור כל מיני חקירות ועמקים.

סוגי הקרבנות וחלוקתם

יש כמה סוגי קרבנות, ויש לדעת את החלוקה הכללית שלהם בכדי שלא נתבלבל בפרטים המרובים. [כדאי ללמוד את הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות קדשים המסכם את כל הקרבנות.]

את סוגי הקרבנות אפשר לחלקם מצד כמה חלוקות.

מצד מטרתם: יש קרבן שנועד לכפר (חטאת ואשם) ויש שנועד לקרב (עולה) ויש שנועד לשמחה בעלמא (שלמים) ויש שנועד לעשות דין (מנחת סוטה) ויש שנועד לבקשה (מנחה), ועוד מטרות.

מצד המניע להקרבה: יש קרבנות נדבה של יחיד (עולה ושלמים) ויש קרבנות חובה של ציבור (תמידים ומוספים) ויש קרבנות חובה של יחיד (חטאת ואשם).

מצד חומר הקרבן: יש קרבן מן הבהמה ויש מן העוף ומן הצומח (מנחה). ויש זכר ונקבה. ויש בבהמה בקר וצאן ובעוף תור ובני יונה ובמנחה מחבת ומרחשת ועוד כמה פרטים.

מצד קדושתם: חכמי המשנה חילקו את הקרבנות כולם לקדשי קדשים, וקדשים קלים. קדשי קדשים הם כל הקרבנות הנאכלים למזבח ולכהנים בלבד. וקדשים קלים הם שיש גם לבעלים חלק באכילתם.

עולה וזבח

באופן הכי כללי מצאנו במפורש שישנם שני סוגי קרבנות בלבד, והם בלשון המקרא 'עולה וזבח'. עולה הוא כלל הקרבנות הנשרפים כליל לה'. וזבח הוא כלל הקרבנות שהאדם משתתף באכילתם. ולפיכך נקרא זבח, כלומר עיקרו הוא לזבוח בהמה לחגיגה גדולה.

ובאופן מעט יותר מפורט נראה לי שיש רק שלשה סוגי קרבנות. עולה חטאת ושלמים. עולה הוא הקרבן שאדם מקריב פשוט כאשר יש לו תשוקה לה' והוא מבטא את רצונו ודביקותו בכך. חטאת הוא קרבן התשובה שאדם מקריב כשהוא מרגיש שנתרחק וחטא והוא מביא קרבן לכפר עליו. ושלמים הוא כאשר אין לאדם לא תשוקה בוערת ולא חטא אלא סתם הוא רוצה לחגוג עם השם הוא מביא שלמים. וכל הקרבנות שבעולם נכנסים לשלשת הסוגים הללו אע"פ שיש בהם פרטים רבים.

והרמב"ם בפתיחה לפירוש המשניות סדר קדשים הוסיף עוד לפרט את האשם כסוג קרבן בפני עצמו ועלה בידו שישנם ארבעה סוגי קרבנות בלבד: העולה החטאת האשם והשלמים (והדומה לשלמים).