מדרש

תנחומא

פרשת נשא

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת נשא

  1. אאיש איש כי תשטה אשתובמדבר ה, יב
  2. בכה תברכו את בני ישראלבמדבר ו, כג
§§4201§§

מדרש תנחומא

דרשה א

איש איש כי תשטה אשתו

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל(במדבר ה, יב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

אמי שמקנא לאשתו כיצד מקנא לה — שבעה דברים בשוטה

הלכה · ילמדנו · סדר השקאת השוטה, תליית הזכות, ושבעה דברים שהשוטה עושה

בדפוס סימן א. ״נשא את ראש״ — ראש הפרשה (במדבר ד, כב), שכתב הסופר לפני פסוק הסדר; אינו בדפוס. ״ומ[א]יימין״ — בכתב היד ״וממיימין״, ותוקן במאגרים; כך במשנה (סוטה א, ד) ובדפוס. ״שמאיימין״ — האות א׳ מסופקת בכתב היד. ״ונוטל אפר מתחתיה״ — כך בכתב היד; במשנה (סוטה ב, ב) ובדפוס ״עפר״, והראיה ״ומן העפר״. ״ובאו״ — בכתב היד פעם אחת, וכן בדפוס; במשנה (סוטה ה, א) ובתנחומא בובר ״ובאו ובאו״. ״נטמאה״ — הסופר כתב ״ונטמאה״ ומחק את הוי״ו. ״מדחה״ — האות ד׳ מסופקת. ״ומתנוונה״ — בכתב היד ״ומתנווה״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); כך במשנה (סוטה ג, ה), בדפוס ובבובר. ״יען אשר גבהו״ — בפסוק (ישעיה ג, טז) ״יען כי גבהו״. ״ממך אני מעוברת״ (בסוף הסעיף) — האות ך׳ מסופקת.

בדפוס: ״כהן היה ממלא פיאלי של חרש״; ״ומגביה ונוטל עפר מתחתיה ונותן אל המים״; ״אם היתה למודה להיות יולדת בצער יולדת בריוח כעורים יולדת יפים קצרים יולדת ארוכים״; ״כדי שתהא יודעה אי זה שם הכהן מוחה בשבילה״; ״אלא שהזכות תולה להן״.

מקבילות: משנה סוטה א, ד–ה (״היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות״; ״לשער המזרח שעל פתח שער נקנור ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים״); ב, ב–ג (״היה מביא פיילי של חרס חדשה ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור״); ג, ד–ה (״אם יש לה זכות היתה תולה לה״; ״רבי שמעון אומר אין זכות תולה במים המרים… רבי אומר הזכות תולה במים המאררים״ — ״רבי״ תחת ״רבי מאיר״ שכאן); ה, א (״כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו״). תנחומא בובר, נשא א–ג; במדבר רבה ט, יא (״שבעה דברים בסוטה״).

נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ(במדבר ד, כב).

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ(במדבר ה, יב).

ילמדינו רבינו: מי שמקנא לאשתו — כיצד מקנא לה?

כך שנו רבותינו:

המקנא לאשתו — היה מוליכה לבית דין הגדול שבירושלם,

ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עידי נפשות;

ואחר כך מעלין אותה לשער המזרח, לשער ניקנורניקנור — שער ניקנור — השער שבין עזרת נשים לעזרת ישראל במקדש,

ששם מטהרין את היולדות ואת המצורעין, ומשקין את השוטותהשוטות — הסוטות (בכתיב שי״ן).

הכהן היה מביא פייליפיילי — קערה, ספל של חרס,

ונותן לתוכו חצי לוג מים מן הכיור.

נכנס להיכל ופינה לימינו —

מקום היה שם אמה על אמה, והטבלה של שיש שם, וטבעת קבועה בה;

מגביהה, ונוטל אפר מתחתיה, ונותן על המים,

שנאמר: וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן(במדבר ה, יז).

והיה כותב את המגלה: אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹותָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית(במדבר ה, יט).

מיכאן שנו רבותינו: שפותחין בדיני נפשות בתחלה לזכות.

ושוב כותב: וְאַתְּ כִּי שָׂטִית(במדבר ה, כ), יִתֵּן יְיָ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻועָה(במדבר ה, כא).

וכן שלמה אומר: אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא בוֹ אָלָה(מלכים א ח, לא), וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם(מלכים א ח, לב).

וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה(במדבר ה, כח) —

ואם היתה טמאה — לא היתה מספקת לשתות עד שפניה מוריקותמוריקות — מצהיבות, מכסיפות, ועיניה בולטות, והיא מתמלאה גידים;

והכהן אומר: הוציאוה, הוציאוה, שלא תטמא את העזרה.

וכשם שהמים בודקין את האשה — כך המים בודקין אותו,

שנאמר: וּבָאוּ(במדבר ה, כב).

וכשם שאסורה לבעל — כך אסורה לבועל,

שנאמר: נִטְמְאָה(במדבר ה, כז), וְנִטְמָאָה(במדבר ה, כט).

אבל אם שתת ונמצאת טהורה:

אם היתה עקרה — נפקדת;

היתה למודה ללדת כעורים — יולדת יפים;

שחורים — יולדת לבנים;

נקבות — יולדת זכרים,

שנאמר: וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹורָה הִיא וְנִקְּתָה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, כתוב פרשת שוטה בתורה,

כדי שתהא יודעת שם הכהן מוחק בשבילה.

והיאך היא מתפרסמת? מנין?

ממה שקראו בענין: אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ.

אם יש לה זכות — תולין לה

אם יש לה זכות — תולין לה:

יש זכות תולה שנה,

תולה שתים,

תולה שלש שנים.

ורבי שמעון אומר:

אין זכות תולה במים המרים;

שאם אתה אומר כן — נמצאת מדחהמדחה — מבזה, מוציאה לבוז את כל הנשים השותות, ומוציא לעזלעז — שם רע על הטהורות ששתו,

לומר: טמאות היו, אלא שזכות תלה בהן.

רבי מאיר אומר:

לעולם הזכות תולה במים המאררים;

אבל אם היתה טמאה — שוב אינה יולדת ואינה משבחתמשבחת — משתבחת, משמינה ויפה,

ומתנוונה והולכת, ולסוף מתה באותה מיתה.

שבעה דברים בשוטה

כתיב: שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְיָ וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַות נַפְשׁוֹ(משלי ו, טז).

רבי יוסי הגלילי אומר:

שבעה דברים בשוטה הן אמורות:

עֵינַיִם רָמוֹת(משלי ו, יז) — שהשוטה תולה עיניה לאיש אחר;

וכן הוא אומר: יַעַן אשר גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם(ישעיה ג, טז).

לְשׁוֹן שָׁקֶר — שהיא נואפת עם איש אחר, ומתעברת ממנו, ומשקרת לבעלה ואומרת: ממך אני מעוברת.

וְיָדַיִם שֹׁופְכוֹת דָּם נָקִי — שהנואף נכנס על מנת שאם יתפש — יהרוג או יהרג.

לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן(משלי ו, יח) — שהנואף והנואפת אין מחשבותיהן בכל שעה אלא און,

ומתועדיןומתועדין — ונועדים זה עם זה, קובעים מועד אימתי הן חוטאין, ואומרין זה לזה: באיזה מקום, באיזו שעה.

רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה — בודאי, שממהרין לעשות את החטא.

יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר(משלי ו, יט) — שאם יתפשו — הן מכזבין ומשקרין ונשבעין,

ואומרין: משיחיןמשיחין — משוחחים היינו זה עם זה לדברים אחרים.

וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים — שכל ישראל אחים הם,

שנאמר: לְמַעַן אַחַי וְרֵיעָי(תהלים קכב, ח);

והנואף אשת חבירו — הבעל שומע ושונאו, ואף הנואף אינו יכול לראותו;

הרי וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.

הרי שבעה דברים קשים שהשוטה עושה.

תרגום לעבריתפיילי קערה, ספל ניקנור שער ניקנור — השער שבין עזרת נשים לעזרת ישראל במקדש השוטות הסוטות (בכתיב שי״ן) מוריקות מצהיבות, מכסיפות מדחה מבזה, מוציאה לבוז לעז שם רע משבחת משתבחת, משמינה ויפה ומתועדין ונועדים זה עם זה, קובעים מועד משיחין משוחחים

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

בהנואף והנואפת עוברין על עשרת הדברות

דרשת הפסוק · ״איש איש כי תשטה אשתו״ · כל עשרת הדברות — אף השבת — עוברת השוטה עם הנואף; דרך בנות ישראל

בדפוס סימן ב. ״ויאמרו לא הוא״ — בפסוק (ירמיה ה, יב) ״לוא הוא״. ״רבי חנינא אביו של רבי חייא״ — כך בכתב היד, ולהלן ״לרבי חננא״; בדפוס ״רבי הונא אביו של ר׳ אחא״, ובתנחומא בובר ״ר׳ חנינא אביו של ר׳ אחא״. ״אמר להם״ — בכתב היד ״אמ׳ להם״, ונפתח כבובר (״אמר להם על תשעה אנו מודים״); בדפוס ״אמר לו״. ״ממך אני מעוברת״ (בראשונה) — האות י׳ מסופקת. ״נכנסה עמו לסתר… אסורה לביתה ולאכול בתרומה״ — בגליון כתב היד; ״טומאה״ — הה״א מסופקת; ״ולא[כ]ול״ — הסופר כתב ס׳ (מסופקת) ומחקה, ומאגרים משלים כ׳.

בדפוס: ״ועובר בשוק ומכה את הנואף שנתעבר ממנו״; ״פעמים שבעל הסוטה כהן ואשתו כהנת״; ״אבל האשה צדה במים וצדה ביבשה״; ״מתרה בה על פי שנים עדים״; ״אם דברה עד עכשיו מותרת לביתה ואוכלת בתרומה״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא ד (ושם עוד דרשות על ״טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה״); במדבר רבה ט, יב.

אמרו רבותינו בשם רבי חנינא אביו של רבי חייא:

הנואף והנואפת עוברין על עשרת הדברות.

אמר להם: על תשעה אנו מודים, אלא על השבת.

כיצד?

ראשון — אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב):

שכל הנואף אשת חבירו — כופר בהקדוש ברוך הוא,

שנאמר: כִּחֲשׁוּ בַּיְיָ וַיֹּאמְרוּ לא הוּא(ירמיה ה, יב).

לֹא יִהְיֶה(שמות כ, ג) — שכתיב בו: כִּי אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא(שמות כ, ה);

ושני פעמים אמור בשוטה: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא(במדבר ה, יד).

ולמה שני פעמים? שהוא מקנא להקדוש ברוך הוא ולאשתו.

וכן הוא אומר: כִּי מִנְחַת קְנָאֹות הוּא(במדבר ה, טו) — שהן שתי קנאות.

לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ז) — שהוא נואף, ונשבע על שוא שלא עשה.

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ(שמות כ, יב) — שהנואף עם השוטה — מתעברת ממנו, ואומרת לבעלה: ממך אני מעוברת;

והעובר גדל ועומד, ומכבד בפני בעלה — סבור שהוא אביו, ואינו אביו;

ועובר בשוק ומבזה את הנואף שנתעבר ממנו — סבור שאינו אביו, והוא אביו.

לֹא תִּרְצָח(שמות כ, יג) — שהנואף נכנס על מנת שאם יתפש — יהרוג או יהרג.

לֹא תִּנְאָף — ודאי, שהוא נואף.

לֹא תִּגְנֹוב — שהוא גונב מקור חבירו;

וכן הוא אומר: מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ(משלי ט, יז).

לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ — שמעידה עדות שקר, ואומרת: ממך אני מעוברת.

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ(שמות כ, יד) — הפסוק כולו:

שהנואף חומד אשת חבירו — חומד את כל אשר לו.

כיצד?

כשבעלה נפטר מן העולם — סבור שאותו הבן שלו;

עומד הבעל וכותב לו דיאתיקידיאתיקי — צוואה, שטר מתנה של מי שמת מכל נכסיו, ומורישו כל מה שיש לו, ואינו יודע שאינו בנו;

נמצא הנואף חומד כל מה שיש לחבירו.

אמרו לו לרבי חננא: הרי אמרנו תשעה; זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת(שמות כ, ח) — כיצד עובר עליו?

אמר להם: אני אומר לכם:

פעמים כהן יש לו אשה כהנת, וישראל נואף בא עליה, והיא יולדת ממנו זכר —

סבורים בו שהוא בנו של כהן;

עומד התינוק ומשמש בבית המקדש, ועורך עצים ומעלה עולות בשבת —

ונמצא מחלל את השבת.

הרי עשרת הדיברות שהשוטה עוברת עם הנואף.

ועליה אמר שלמה: וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה וגו׳(קהלת ז, כו).

מהו מְצוֹדִים וַחֲרָמִים?

צודה בעולם הזה, וצודה לעולם הבא.

החרםהחרם — רשת הדייגים הזה צד במים ואינו צד ביבשה;

אבל האשה צדה במים וביבשה —

וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת.

דרך בנות ישראל

דרך בנות ישראל:

לא קולניתקולנית — מרימה קולה,

ולא רגל רמה,

ולא פרוצה בשחוק.

ואם היתה פרוצה באחד מהן — מתרה בה על פי שנים:

מה ליך לשחוק עם פלוני? מה ליך לדבר עמו?

אם דברה עד עכשיו — מותרת לבעלה ולביתה ולוכלולוכל — ולאכול בתרומה;

נכנסה עמו לסתר ושהתה כדי טומאה — אסורה לביתה ולאכול בתרומה.

תרגום לעבריתדיאתיקי צוואה, שטר מתנה של מי שמת החרם רשת הדייגים קולנית מרימה קולה ולוכל ולאכול

גוְהֵבִיא אֶת קׇרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹורִים

דרשת הפסוק · ״והביא את קרבנה״ · קמח שעורים, בלא שמן ובלא לבונה — מזכרת עון

בדפוס סימן ג. ״קרבנה״ — האות ק׳ מסופקת בכתב היד; ״השמן״ — הה״א מסופקת. ״לא יצק עליה שמן״, ״לא יתן עליה לבונה״ — בפסוק (במדבר ה, טו) ״עליו״.

בדפוס: ״לפיכך הביא קרבנה מאכל בהמה״; ״לפיכך לא תהא אור במנחתה״.

מקבילות: משנה סוטה ב, א (״רבן גמליאל אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה״); תנחומא בובר, נשא ה; במדבר רבה ט, יג.

וְהֵבִיא אֶת קׇרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹורִים(במדבר ה, טו).

למה מביאה קמח שעורים?

לפי שנהגה עמו מנהג בהמה —

לפיכך תביא קרבנה מאכל בהמה: שעורים.

למה לֹא יִצֹק עליה שֶׁמֶן?

כי השמן אור, וקרוי יצהריצהר — שמן, וזו אהבה את האפילה —

לפיכך לא יהיה לה אור במנחתה.

למה לֹא יִתֵּן עליה לְבֹונָה?

שהלבונה זכר לאמהות היא — אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה(שיר השירים ד, ו);

וזו פרשה מדרכיהם —

לפיכך תהא מנחתה מזכרת עון, ולא מזכרת זכות.

תרגום לעבריתיצהר שמן

דוְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹושִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר — ועין נואף שמרה נשף

דרשת הפסוק · ״ולקח הכהן מים קדושים״ · נבדקת במים ובעפר; הנואף מסלק את השכינה, והקדוש ברוך הוא צר את העובר בדמות הנואף

בדפוס סימן ד. ״חרש נברא מן העפר״ — כך בכתב היד; בדפוס ״ואדם נברא מן העפר״, ובבובר ״הוא נברא מן העפר״. ״זורע״ — בגליון, תחת ״יודע״ שמחק הסופר; כך בדפוס, ובבובר ״(יודע) [זורע]״. ״אומר״ — בכתב היד ״או׳״ (הגרש בגליון), ונפתח כדפוס (״הנואף אומר אין בריה יודע בי״). ״שם״ (״הלא הקדוש ברוך הוא בכבודו שם״) — בגליון. ״מרשל״ — בגליון, תחת ״מושל״ שמחק הסופר; כך בבובר; בדפוס ״מכשיל״. ״צורת העובר ניכר״ — לפני ״צורת״ כתב הסופר ״יום״ ומחקו. ״צור[ת] הנואף״ — בכתב היד ״צורך״, ותוקן במאגרים. ״נת[ר]שלו״ — השלמת מאגרים. ״וגנוב״ — בכתב היד ״וגנוף״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק (הושע ד, ב), בדפוס ובבובר ״וגנוב״. ״וסתר פנים [י]שים״ — השלמת מאגרים.

בדפוס: ״מפני שתחלתה מן המים ומן העפר״; ״כביכול הוא ארך אפים ונותן לו מקום לשעה״; ״לפיכך נקרא זמה שהן כופרים שניהם ואומרין אין אנו יודעין זה מה״; ״של צורת הבעל או של צורת הנואף״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא ה–ו; במדבר רבה ט, א (״ועין נואף שמרה נשף״, ״צור ילדך תשי״) ו־ט, טו.

וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹושִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר(במדבר ה, יז).

חרש נברא מן העפר, והיא נוצרה מן המים;

ולפיכך היתה נבדקת במים ובעפר — אם טהורה כבריתהכבריתה — כשנבראה, ואם לאו.

ועוד, למה נבדקת במים ובעפר?

לפי שהן עדיה,

שנאמר: הַעִידֹותִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ(דברים ל, יט).

דבר אחר:

למה נבדקת במים ובעפר?

לפי שאדם זורע כמה זרעים בעפר, ואינו יודע מה הן,

עד שהמים יורדין עליהם ומודיעין אם הם של בעל השדה, או מה שזרעו אחרים.

וְעֵין נֹואֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן(איוב כד, טו) —

אומר: אין בריה יודעת בו;

והקדוש ברוך הוא עיניו משוטטות בכל הארץ.

וכן הוא אומר: אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וגו׳(ירמיה כג, כד).

כן דרך עוברי עבירות: משמרים שעת אפילה, שעת נשף, שלא יראה אותם בריה;

לכך נאמר: וְעֵין נֹואֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף.

וכן גנבים משמרים שעת החשך — חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים(איוב כד, טז).

וכן הוא אומר: הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיְיָ לַסְתִּיר עֵצָה וגו׳(ישעיה כט, טו), וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם.

קשה הנואף והגנב — מסלקין את השכינה, כביכול:

שהקדוש ברוך הוא מלא את העליונים והתחתונים,

שנאמר: הֲלא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא.

ובאיזה מקום בא הנואף לנאוף — הלא הקדוש ברוך הוא בכבודו שם,

שנאמר: מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ(ישעיה ו, ג).

והנואף אומר לו: סלק את עצמך, ותן לי מקום לשעה —

דבר קשה עד למאד.

כביכול, הוא ארך אפים — נדחה ונותן לו מקום,

שנאמר: וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן(איוב יא, יא),

ואומר: וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים.

הוי וְעֵין נֹואֵף.

ומה הקדוש ברוך הוא עושה? וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים —

יושב בסתר, ישים פנים של נואף באותו העובר.

שהנואף והנואפת מבקשין שלא תתעבר, אלא יעשו תאותן בלבד;

והקדוש ברוך הוא הוא מפרסמו בעולם —

הוי וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים,

כדי שידעו הבריות ויאמרו: בודאי שפנים של זה הן פני הנואף, שצר צורת העובר בדמות הנואף.

הוי וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים.

לפיכך נקרא זימהזימה — פריצות; כאן נדרש ״זה מה״ — ״זה מהו״: שהן כופרין שניהם ואומרין: אין אנו יודעין;

והבריות אומרים: אם כן — זה מהו?

אמר רבי יצחק:

קשה כח הנואף, שהוא מרשלמרשל — מרפה, מחליש כח השכינה.

כיצד?

העובר שהוא מתעבר מן האיש — הקדוש ברוך הוא צר צורתו לארבעים יום;

שכן שנו רבותינו: צורת העובר ניכר לאחר ארבעים יום.

הנואף בא עליה, והקדוש ברוך הוא עומד ותוהה ואומר:

של מי אצור — צורת האיש, צורת הנואף?

כביכול: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי(דברים לב, יח) — יוד זעיראיוד זעירא — יו״ד קטנה: תש ידי הצייר.

משל לצייר

אמר רבי אבהו:

למה הדבר דומה?

לצייר שהיה צר איקוניןאיקונין — דמות, דיוקן של מלך;

בא לגמור הפרצוף — אמרו לו: מת המלך, ועמד מלך אחר.

כיון ששמע הצייר כך — נתרשלו ידיו.

התחיל אומר: מה אעשה באלו הסממניןהסממנין — הצבעים, חומרי הצבע? אם אצור אותו בצורת המלך הראשון, או בצורת השני?

התחיל תמה.

כך האיש משמש עם אשתו — הקדוש ברוך הוא צר צורת העובר בדמות אביו;

חזר הנואף ובא עליה — הרי נתערבו הסממנין:

אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹוחַ(הושע ד, ב) וגנוב וְנָאֹוף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

כביכול, חזר והפך את הצורה שצר בתחלה בדמות האיש — לדמות הנואף.

הוי וְסֵתֶר פָּנִים ישים.

תרגום לעבריתכבריתה כשנבראה זימה פריצות; כאן נדרש ״זה מה״ — ״זה מהו״ מרשל מרפה, מחליש יוד זעירא יו״ד קטנה איקונין דמות, דיוקן הסממנין הצבעים, חומרי הצבע

האִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ — אם יסתר איש במסתרים

דרשת הפסוק · ״איש איש כי תשטה אשתו״ · רוח שטות; ממני אתם מסתירין עצמכם — משל הבנאי; מועלת בשנים — משל השומרים

בדפוס סימן ה. ״תש[ט]ה״ — בכתב היד ״תשתה״, ותוקן במאגרים. ״מ[ק]ום״ — בכתב היד אותיות מחוקות שאינן נקראות, ומאגרים משלים ק׳; הו״ו מסופקת. ״עיני יי המה משוטטות בכל הארץ״ — בפסוק (זכריה ד, י) ״משוטטים״. ״על אותה מדינה״ — הסופר כתב ״על אותה״ פעמיים, ומחק. ״אם יסתר״ (בפעם השלישית) — האות ס׳ מסופקת. ״לתת לאיש כדרכיו״ — בפסוק (ירמיה יז, י) ״ולתת״. ״ובמנאפים״ — האות א׳ מסופקת. ״אל [ת]היו״ — השלמת מאגרים. ״שכתוב״ — האות ת׳ מסופקת. ״באישך״ — בכתב היד ״באישה״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״באישך את משקרת שמא בי את יכולה לשקר״. ״ולא הרגיש בו השומר״ — בכתב היד ״בה״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); כך בדפוס ובבובר. ״שחקת״ — האות ק׳ מסופקת. ״המ[נ]אפת״ — השלמת מאגרים. ״לאישך את משחקת, אבל אני יושב ומשחק״ — כך בכתב היד; בדפוס ״באישך את משחקת אבל בי אין את יכולה לשחוק, ואני יושב ומשחק על בריותי״.

בדפוס: ״משל לארכיטקטון שהיה קאטריקום על מדינה״; ״אין אתם יכולין להטמין עצמכם״; ״באיש מלחמה שלמעלן ובאישה שלמטן״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא ז–ט (״משל לארכיטקטון יצא קאטדיקון על אותה מדינה״ — בתיקוני המהדיר; ״באיש של מעלה… ובאיש של מטה, זה אישה״).

אִישׁ אִישׁ כִּי(במדבר ה, יב) תשטה אִשְׁתּוֹ.

שנו רבותינו: אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות,

שכן כתיב: כִּי תִשְׂטֶה.

הרי למדנו לאשה; לנואף מנין?

דכתיב: נֹואֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב(משלי ו, לב).

אם יסתר איש במסתרים

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ.

זה שאמר הכתוב:

אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ(ירמיה כג, כד).

הרי כבר כתיב: בְּכׇל(משלי טו, ג) מקום עֵינֵי יְיָ,

וכתיב: עֵינֵי יְיָ הֵמָּה משוטטות בְּכׇל הָאָרֶץ(זכריה ד, י) —

ומהו וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ?

אראנו, ואפרסם מעשיו לבריות.

הֲלא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא —

אני ממלא העליונים והתחתונים:

הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹום רַגְלָי(ישעיה סו, א).

משל לארפטיקון

דבר אחר:

אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים —

משל לארפטיקוןלארפטיקון — לבנאי, לאדריכל קאטרימסקאטרימס — גזר דין, עונש (?) על אותה מדינה.

התחילו בני המדינה מטמינים כספם וזהבם לתוך אותם המטמונים.

אמר להם הארפיטקון: אני בניתי המדינה, ואני עשיתי את המטמונים — ממני אתם מטמינים?

כך אמר להם הקדוש ברוך הוא למנאפים: ממני אתם מסתירין עצמיכם? — אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים.

אני בראתי אתכם, ועשיתי אתכם מחיליםמחילים — חללים, נקבים מחילים,

שנאמר: וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹולְלֶךָ(דברים לב, יח).

מהו מְחֹולְלֶךָ? לאל שעשה אותך מחילים מחילים.

אין אתם מועילים כלום כשאתם מטמינים את עצמיכם.

למה?

אֲנִי יְיָ חֹוקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת לתת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו(ירמיה יז, י).

ואני הוא שמקרב אתכם למשפט,

שנאמר: וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים(מלאכי ג, ה).

לפיכך אל תהיו טועים אחרי יצר הרע,

ושלא תשטה אשתו של אחד מכם, כמה שכתוב בענין: אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ.

משל לחבוש בשני בתים

דבר אחר:

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ —

ללמדך שמועלת וכופרת בשנים:

באִישׁ מִלְחָמָה(שמות טו, ג) של מעלן,

ובאישה של מטה.

אמר לה: באישך את משקרת — שמא בי?

משל: למה הדבר דומה?

למי שהוא חבוש לתוך שתי בתים, זה לפנים מזה,

והיו שם שני שומרים — אחד בפנים, ואחד בחוץ.

פתח את הפנימי ויצא — ולא הרגיש בו השומר;

בא לצאת מן החיצון — הרגיש בו השומר שבחוץ, תפשו.

אמר לו: באותו שבפנים שחקת, אבל בי אין אתה יכול לשחוק.

וכך אמר הקדוש ברוך הוא לאשה המנאפת: לאישך את משחקת, אבל אני יושב ומשחק על בריותי,

שנאמר: יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק(תהלים ב, ד).

תרגום לעבריתלארפטיקון לבנאי, לאדריכל קאטרימס גזר דין, עונש (?) מחילים חללים, נקבים

ווְשָׁכַב אִישׁ אֹותָהּ שִׁכְבַת זֶרַע — מעשה בשתי אחיות

דרשת הפסוק · ״ושכב איש אותה״ · סיפור · פרט לקטן; האחות ששתתה תחת אחותה, ומתה בנשיקה

בדפוס סימן ו. ״ואין שכיבת אחרת פוסלת״ — כך בכתב היד; בדפוס ״ואין שכיבה אחרת פוסלת״. ״לקנות בה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״לקנאות לה״.

בדפוס: ״פרט לקטן, ולמי שאינו איש״; ״והיתה אחת נשואה בעיר אחת ואחת נשואה בעיר אחרת״; ״ונשקה לה בפיה״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא י; במדבר רבה ט, ט (מעשה בשתי אחיות).

וְשָׁכַב אִישׁ אֹותָהּ שִׁכְבַת זֶרַע(במדבר ה, יג).

אִישׁ — פרט לקטן, למי שאינו איש.

שִׁכְבַת זֶרַע — ששכיבתה פוסלת, ואין שכיבת אחרת פוסלת.

מעשה בשתי אחיות

מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו, והיתה נשואה אחת מהן בעיר אחת.

ביקש בעלה של אחת מהן לקנות בה ולהשקותה המים המרים בירושלם.

הלכו לאותה העיר שהיתה אחותה נשואה שם.

אמרה לה אחותה: מה ראיתם לבוא לכאן?

אמרה לה: בעלי מבקש להשקות אותי מי המרים.

אמרה לה אחותה: אני הולכת תחתיך ושותה.

אמרה לה: לכי.

לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה,

ושתת מי המרים ונמצאת טהורה, וחזרה לבית אחותה.

יצאה שמחה לקראתה, חבקה אותה ונשקה זו לזו;

כיון שנשקו זו לזו — הריחה במי המרים, ומיד מתה,

לקיים מה שנאמר: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ וגו׳(קהלת ח, ח).

זוְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה — מלך הערביים ורבי עקיבה

דרשת הפסוק · ״ונעלם מעיני אישה״, ״ועד אין בה״ · וחתימה · שיעור סתירה; מתיחדת עם בעלה ולבה לאחר; כושית שילדה לבן; זרע קודש לעתיד לבוא

בדפוס סימן ז. ״לצלו[ת]״ — השלמת מאגרים. ״חנן״, ״פלומו״ — כך בכתב היד; בדפוס ״ר׳ חנין״, ״פלימו״, ובבובר ״חנן״, ״פלימו״. ״כי בעד האשה זונה״ — בפסוק (משלי ו, כו) ״אשה״. ״כושי״ — הסופר כתב ״כושית״ ומחק את התי״ו. ״קורות ביתך״ — כך בכתב היד; בדפוס ובבובר ״צורות ביתך״. ״שמתיחמת עם בעלה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״שמתיחדת״. ״נטעתיך״ — האות ע׳ מסופקת. ״שורק כולו״ — בפסוק (ירמיה ב, כא) ״כלה״. ״ובך בחר יי״ — אחרי השם כתב הסופר ״אלהיך״ ומחקו.

בדפוס: ״בן עזאי אומר כדי לשתותו״; ״מעשה במלך הערביים ששאל את רבי עקיבא״; ״עיניה נתנה בצורת לבנות וילדה כיוצא בהם״; ״והודה מלך הערבים ושבח לרבי עקיבא״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא יא–יג (שם עוד ״ר׳ אלעזר בן פנחס אומר כדי לקשור גרדי את הנימא״, ושאלת רבי עקיבא ״יש לך צורות בתוך ביתך״).

וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ(במדבר ה, יג) — פרט לסומא.

דבר אחר:

וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ — שלא יהא בעלה רואה ומעמעםומעמעם — ומעלים עין.

וְנִסְתְּרָה — עדיין לא שמענו שיעור לסתירה.

רבי אליעזר אומר: כדי חזרת הדקל.

רבי יהושע אומר: כדי מזיגת הכוס.

בן עזאי אומר: כדי לשתות.

רבי עקיבה אומר: כדי לצלות ביצה.

רבי יהודה אומר: כדי לאכול שלש ביצים זה אחר זה.

חנן אומר: כדי שתתן אצבעה לתוך פיה.

פלומו אומר: כדי לפשוט ידו על הסל ליטול כיכר לחם.

ואף על פי שאין ראיה לדבר — זיכר לדבר:

כִּי בְעַד האשה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם(משלי ו, כו).

וְעֵד אֵין בָּהּ — אף על פי שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן.

כיוצא בדבר: וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד(בראשית יא, ל) —

אף על פי שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן,

שנאמר: וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א), וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה וגו׳(בראשית כא, ב).

כיוצא בדבר אתה אומר: לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ(אסתר ב, י) —

אף על פי שלא הגידה עכשיו, הגידה לאחר זמן,

שנאמר: וּמׇרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ(אסתר ח, א).

ואף כאן: עֵד אֵין בָּהּ — אף על פי שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן:

וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וגו׳(מלאכי ג, ה).

האשה המנאפת תחת אישה

אמרו רבותינו:

בזמן שהאשה מתיחדת עם בעלה והוא משמש עמה, וליבה לאיש אחר שראתה בדרך —

אין לך ניאוף גדול מזה,

שנאמר: הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת תַּחַת אִישָׁהּ תִּקַּח אֶת זָרִים(יחזקאל טז, לב).

וכי יש אשה מנאפת והיא תחת אישה?

אלא זה שמשמש עמה בעלה, ונותנת עיניה באחר;

אלא זו היא שפגעה באיש אחר ונותנת עיניה בו, והיא משמשת עם בעלה ולבה עמו.

מלך הערביים ורבי עקיבה

שאל מלך הערביים את רבי עקיבה:

אני כושי ואשתי כושית, וילדה בן לבן — הורגה אני, שזינתה תחתי?

אמר לו: קורותקורות — קורות הבית, תקרתו ביתך — לבנות או שחורות?

אמר לו: לבנות.

אמר לו: כשהיית עוסק עמה — עיניה נתנה בהם, וילדה כיוצא בהם.

ואם תמיה אתה על הדבר — למוד מצאנו של יעקב, שמן המקלות היו הצאן מתיחמותמתיחמות — מתחממות, מתעברות,

שנאמר: וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת(בראשית ל, לט).

והודה מלך הערביים לרבי עקיבה.

הוי, כל אשה שמתיחמת עם בעלה בקדושה — סוף הקדוש ברוך הוא מעמיד ממנה בנים צדיקים.

שכן מצינו בחנה, שנתיחדה עם בעלה בקדושה —

לא קיפח מתן שכרה, ונתן לה בן צדיק כמשה,

שנאמר: אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל(ירמיה טו, א).

וכן הוא אומר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹורְאֵי שְׁמוֹ(תהלים צט, ו).

וכן חנה אומר: אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן יְיָ לִי(שמואל א א, כז).

למה? שנזרע בקדושה.

חתימה

אמר הקדוש ברוך הוא:

בעולם הזה כל האומות תיעבתי אותן, על שהן מזרע טומאה;

ובחרתי בכם, שאתם זרע אמת,

שנאמר: וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כולו זֶרַע אֱמֶת(ירמיה ב, כא),

וכתיב: וּבְךָ בָּחַר יְיָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻולָּה(דברים יד, ב).

ואף לעתיד לבוא — איני בוחר אלא בכם, שאתם זרע קדושה, ברוכי יי,

שנאמר: לֹא יגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי יְיָ וגו׳(ישעיה סה, כג).

תרגום לעבריתומעמעם ומעלים עין קורות קורות הבית, תקרתו מתיחמות מתחממות, מתעברות

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אאמ
אמתנוונהמתנווה
בכס
דתך
דר— (הוספה)
דוגנובוגנוף
די— (הוספה)
הטת
הק— (הוספה)
הת— (הוספה)
הבאישךבאישה
הבובה
הנ— (הוספה)
זת— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§4202§§

מדרש תנחומא

דרשה ב

כה תברכו את בני ישראל

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם(במדבר ו, כג)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

חכהן בעל מום מהו שישא את כפיו — השקיפה ממעון קדשך

הלכה · ילמדנו · ופתיחתא · כהן שידיו צבועות אינו נושא את כפיו; הברכות נמסרו לכהנים, והקדוש ברוך הוא עומד אחריהם

בדפוס סימן ח. ״כהן שיש בידיו מומין… לא ישא את כפיו״ — משנה מגילה ד, ז (שם ״צבועות אסטיס ופואה״, ״מפני שהעם מסתכלין בו״). ״אותנו״ — בכתב היד ״אותן״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); כך בדפוס (״שיברכו אותנו״). ״אחר כתלינו״ — בפסוק (שיר השירים ב, ט) ״כתלנו״.

בדפוס: ״ורבי היה שונה כהן שיש מומין בכולו לא ישא את כפיו״; ״כשם שיש בדרום עורות צבועות ארגמן ומבין ידיהן צבועות״; ״אני עומד עמהם ומברך אתכם״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא יד–טו (שם ״ר׳ יהושע הגדול שונה״, ו״וכן דוד אומר ועתה הואל וברך את בית עבדך״); במדבר רבה יא, ב (״השקיפה ממעון קדשך״).

וַיְדַבֵּר יְיָ(במדבר ו, כב) — כֹּה תְבָרְכוּ(במדבר ו, כג).

ילמדנו רבינו: כהן בעל מום — מהו שישא את כפיו?

כך שנו רבותינו:

משנה מגילה ד, ז

כהן שיש בידיו מומין — לא ישא את כפיו.

רבי יהודה אומר:

אף מי שהיו ידיו צבועות איסטיסאיסטיס — צבע כחול (מן האסטיס, צמח צבעים) — לא ישא את כפיו.

אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך

וכן אם היו ידיו צבועות קוצהקוצה — צבע (מן צמח צבעים) או פואהפואה — פואה — צמח שמשרשו צבע אדום — לא ישא את כפיו.

למה? לפי שדרך בני אדם להיות מסתכלין בו.

רבי הושעיא הגדול שונה:

אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך — מותר לו לישא את כפיו.

מהו ״אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך״?

שיש בדרום עיירות צובעות ארגמן, ורובן ידיהם צבועות.

אמר הקדוש ברוך הוא: מתחילה אני הייתי מברך את בריותי;

מיכן ואילך — הרי הברכות מסורות לכם: אתם היו מברכים את בני.

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה שיזהיר לאהרן ולבניו שיהו מברכין את ישראל.

מנין? ממה שקראו בענין: כֹּה תְבָרְכוּ.

השקיפה ממעון קדשך

כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

זה שאמר הכתוב:

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קׇדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ וגו׳(דברים כו, טו),

וכתיב: וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ(שמואל ב ז, כט).

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו?

אין אנו צריכין אלא לברכתך, ולהיותינו מתברכין מפיך —

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קׇדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ.

אמר לה הקדוש ברוך הוא:

אף על פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם — עמהם אני עומד ומברך אתכם.

לפיכך הכהנים מפרשיןמפרשין — פורשים, פושטים את כפיהם — לומר: שהקדוש ברוך הוא עומד אחרינו.

וכן הוא אומר: הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כתלינו מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּונוֹת(שיר השירים ב, ט) — מבין אצבעותיהם של כהנים;

מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים — בשעה שפושטין כפיהן.

לכך נאמר: כֹּה תְבָרְכוּ.

תרגום לעבריתאיסטיס צבע כחול (מן האסטיס, צמח צבעים) קוצה צבע (מן צמח צבעים) פואה פואה — צמח שמשרשו צבע אדום מפרשין פורשים, פושטים

חלק ב

פתיחתא

טהִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּורִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּורֵי יִשְׂרָאֵל

פתיחתא · מטתו של שלמה — בית המקדש; ששים אותיות בברכת כהנים; הברכות נמסרו לאברהם — משל האריס

הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל־יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת(שיר השירים ג, ז–ח)

בדפוס סימן ט. ״הנה מטתו של שלמה״ — בפסוק (שיר השירים ג, ז) ״שלשלמה״ במלה אחת. ״אעבוד״ — האות ד׳ מסופקת בכתב היד. ״שנים עשר שבטים״ — בכתב היד ״שנים-עשר״ (המקף של מאגרים).

בדפוס: ״מה ראה ירך להיותה נזכרת כאן״; ״ואברהם הוליד שנים ישמעאל ויצחק ולא ברכן״. הדפוס מקצר את משל האריס אחרי ״אילן אחד של סם חיים״ ומפנה לפרשת לך לך.

מקבילות: במדבר רבה יא, ב (המשל כלשון כאן: ״אמר האריס אני אעבוד ואשלים… היו לו ב׳ בנים אחד צדיק ואחד רשע יצחק וישמעאל״), יא, ג (״הנה מטתו שלשלמה״, ששים אותיות); תנחומא בובר, נשא טז–יז; תנחומא, לך לך ד (״משעה שבראתי עולמי הייתי זקוק לברך בריותי״, והמשל — אברהם חושש מפני עשו); תנחומא, וזאת הברכה א (״ומנין למדו האבות לברך״, המשל בכרם — ״אגלגל בכרם הזה עד שיבוא בעל הכרם״ — ומפני עשו); בראשית רבה סא, ו (המשל בארמית, והחשש מפני בני ישמעאל ובני קטורה); פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה (תוספת) א (״וממי למדו הראשונים״, ומשל האריס בכרם — מפני עשו).

כֹּה תְבָרְכוּ(במדבר ו, כג).

זה שאמר הכתוב:

הִנֵּה מִטָּתוֹ של שלמה שִׁשִּׁים גִּבֹּורִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּורֵי יִשְׂרָאֵל(שיר השירים ג, ז), כֻּולָּם אֲחֻוזֵי חֶרֶב מְלֻומְּדֵי מִלְחָמָה(שיר השירים ג, ח).

וכי מה ראה שלמה לעסוק במיטה, שהוא אומר: הִנֵּה מִטָּתוֹ של שלמה?

אלא אינו עוסק אלא במלך שהשלום שלו.

הִנֵּה מִטָּתוֹ של שלמה — זו בית המקדש.

ולמה נמשלה בית המקדש למיטה?

מה המיטה אינה אלא לפריה ורביה — כך בית המקדש: כל מה שהיה בתוכו היו פרין ורבין,

שנאמר: וַיַּאֲרִיכוּ הַבַּדִּים(מלכים א ח, ח).

וכן הוא אומר: וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם(דברי הימים ב ג, ו).

מהו פַּרְוָיִם? שהיה עושה פירות.

וכן הוא אומר: וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן(מלכים א ז, ב).

למה נמשלה ליער?

לומר לך: מה יער פרה ורבה — כך בית המקדש, כל מה שהיה בה פרה ורבה.

לכך נאמר: הִנֵּה מִטָּתוֹ של שלמה.

שִׁשִּׁים גִּבֹּורִים — אלו ששים אותיות שבברכת כהנים.

כֻּולָּם אֲחֻוזֵי חֶרֶב — שכל אחד ואחד שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בו:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד),

יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻונֶּךָּ(במדבר ו, כה),

יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם(במדבר ו, כו).

אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵיכוֹ — מה ראת הירך נזכרת כאן?

אלא אפילו ראה אדם בחלומו חרב שלופה בצוארו וקוטע את ירכו —

משכים בבקר והולך לבית הכנסת, מפחד מה שראה בלילה בחלומו;

וראה את הכהנים נושאים כפיהם — והחלום הרע מתבטל ממנו.

לכך נאמר: מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.

לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הזהיר לאהרן ולבניו שיהו מברכין את בני ישראל, שנאמר: כֹּה תְבָרְכוּ.

הברכות מסורות לאברהם

אמר הקדוש ברוך הוא: לשעבר הייתי זקוק לברך בריותי:

ברכתי לאדם הראשון ולאשתו — שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֹותָם אֱלֹהִים(בראשית א, כח);

ברכתי לנח ולבניו — שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וגו׳(בראשית ט, א);

ברכתי לאברהם — דכתיב: וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל(בראשית כד, א).

אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: מיכאן ואילך — הרי הברכות מסורות לך,

שנאמר: וֶהְיֵה בְּרָכָה(בראשית יב, ב).

מה עשה אברהם? הוליד שני בנים, ישמעאל ויצחק — לא ברכן.

משל האריס

משל למלך שהיה לו פרדס, נתנו לאריסלאריס — לחוכר, לעובד אדמה בעד חלק מן היבול.

והיה בתוך אותו פרדס אילן של סם חיים, ואילן של סם המות מורכבמורכב — מורכב, נטוע ומחובר על גביו.

אמר: אם משקה אני אילן של סם חיים — הרי אילן של סם המות שותה.

אמר האריס: אני אעבוד ואשלים זמני; ומה שהמלך רוצה לעשות בפרדס — עושה.

המלך — זה הקדוש ברוך הוא;

והפרדס — זה העולם.

מסרו הקדוש ברוך הוא לאברהם, אמר לו: מיכן ואילך אתה היה ברכה,

שנאמר: וֶהְיֵה בְּרָכָה.

מה עשה אברהם?

היו לו שני בנים, אחד רשע ואחד צדיק — ישמעאל ויצחק.

אמר אברהם: אם מברך אני את יצחק — ישמעאל מבקש להתברך, והוא רשע;

אלא אני בשר ודם — משאפטר מן העולם, יעשה הקדוש ברוך הוא מה שירצה.

כיון שנפטר — נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו,

שנאמר: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ(בראשית כה, יא).

ויצחק ברך את יעקב, ויעקב ברך לשנים עשר שבטים,

שנאמר: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם(בראשית מט, כח).

מיכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הרי הברכות מסורות לכם — הכהנים יהיו מברכים את ישראל,

שנאמר: כֹּה תְבָרְכוּ.

תרגום לעבריתלאריס לחוכר, לעובד אדמה בעד חלק מן היבול מורכב מורכב, נטוע ומחובר

חלק ג

גוף הדרשה

ייְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ

דרשת הפסוק · ״יברכך יי וישמרך״, ״אמור להם״ · עם הברכה שמירה; יאר — חיים; נשיאת פנים כנגד נשיאת פנים; ״אמור״ בכוונת הלב

בדפוס סימן י. ״ושפכתי על בית יהודה ועל יושבי ירושלם״ — כך בכתב היד, וכן בבובר; בפסוק (זכריה יב, י) ״על בית דויד ועל יושב ירושלם״, ובדפוס ״על בית דוד ועל יושבי ירושלים״. ״גזר דין״ (בראשונה) — אחרי ״גזר״ סימן הוספה בכתב היד בלא השלמה בגליון.

בדפוס: ״שמא יכול לשמרו המלך מן הלסטין״; ״ודקדקו על עצמן שיברכו על כזית ועל כביצה״; ״כדי שתשלים הברכה בהם״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא יח; במדבר רבה יא, ד–ז.

דבר אחר:

כֹּה תְבָרְכוּ(במדבר ו, כג) —

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד) — עם הברכה שמירה.

יְבָרֶכְךָ — בעושר;

וְיִשְׁמְרֶךָ — שתהא עושה מצות.

יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ(במדבר ו, כה) — יעמיד ממך בנים בני תורה,

שנאמר: כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר(משלי ו, כג).

יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ — יעמיד ממך כהנים שמאירין על המזבח,

שנאמר: וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם(מלאכי א, י),

וכתיב: וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ(ויקרא ו, ה).

וִיחֻנֶּךָּ — שנה רבי חייא הגדול: יחנה יי אצלך.

דבר אחר:

וִיחֻנֶּךָּ — יעמיד ממך נביאים,

שנאמר: וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית יהודה וְעַל יושבי יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים(זכריה יב, י).

וִיחֻונֶּךָּ — יתן חנו עליך בכל מקום שאתה הולך,

כמה דאת אמר: וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו וגו׳(אסתר ב, יז).

יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ(במדבר ו, כו),

וכתוב אחר אומר: אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים(דברים י, יז) —

הא כיצד?

עשה תשובה עד שלא יתחתם גזר דין — יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו;

כיון שנתחתם גזר דין — אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים.

משל לאוהב שבסוריא

דבר אחר:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ — עם הברכה שמירה.

מלך בשר ודם יש לו אוהב בסוריא, והוא יושב ברומי.

שלח המלך אחריו; עלה ובא אצלו — נתן לו מאה ליטריןליטרין — ליטרות — מטבע ומשקל של זהב.

טענוטענו — העמיסו על עצמו, יצא לדרך — נפלו עליו ליסטיןליסטין — שודדים, ונטלו כל מה שנתן לו וכל מה שהיה אצלו.

שמא יכול לשומרו מן הליסטים?

לפיכך: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ.

דבר אחר:

יְבָרֶכְךָ — בממון;

וְיִשְׁמְרֶךָ — שלא תהא עשוי במדינה פניאספניאס — עני (?), ושלא תביא זימיאזימיא — קנס, מס למדינה ויאמרו לך: תן זהב.

אלא יְבָרֶכְךָ וְיִשְׁמְרֶךָ:

יְבָרֶכְךָ — בבנים;

וְיִשְׁמְרֶךָ — בבנות, שהנקבות צריכות שמירה.

וכך הוא אומר: יְיָ שֹׁמְרֶךָ יְיָ צִלְּךָ(תהלים קכא, ה).

יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ — יאר לך מאור פניו.

ואין יָאֵר אלא חיים,

שנאמר: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים(משלי טז, טו).

וכן הוא אומר: אֵל יְיָ וַיָּאֶר לָנוּ(תהלים קיח, כז).

וכן הוא אומר: אֱלֹהִים יְחׇנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ(תהלים סז, ב).

יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו — וכי הקדוש ברוך הוא נושא פנים? והלא כבר נאמר: אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים!

אלא אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שאתם נושאים לי פנים — כך אני נושא לכם פנים.

כיצד?

כתבתי בתורתי: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ(דברים ח, י);

ואדם מישראל יושב, הוא ובניו ובני ביתו, ואין לפניהם כדי שביעה —

והן נושאין לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצמן על כזית ועל כביצה.

לפיכך: יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

אמור להם

כֹּה תְבָרְכוּ אָמוֹר לָהֶם — ״אמור״ מלא.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לכהנים:

לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל — תברכו אותם באנגריאבאנגריא — בכפייה, כעבודת אנגריה ובבהלותובבהלות — ובחפזון;

אלא תהיו מברכין אותן בכוונת הלב, כדי שתשלוט בהן הברכה.

לכך נאמר: אָמוֹר לָהֶם.

תרגום לעבריתליטרין ליטרות — מטבע ומשקל ליסטין שודדים טענו העמיסו על עצמו פניאס עני (?) זימיא קנס, מס באנגריא בכפייה, כעבודת אנגריה ובבהלות ובחפזון

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
חאותנואותן

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§4301§§

מדרש תנחומא

דרשה ג

ויהי ביום כלות משה

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם(במדבר ז, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

יאכמה דברים קדמו למעשה בראשית — איני מבקש לפי כוחי אלא לפי כוחם

הלכה · ילמדנו · שבעה דברים שנבראו קודם לעולם; משה נרתע, והקדוש ברוך הוא מבקש לפי כוחם של ישראל

בדפוס סימן יא. ״מפעליו״ — בכתב היד ״מפע׳״. ״במדבר״ — האות ב׳ מסופקת בכתב היד. ״מצאתי אבותיכם״ — כך בכתב היד (מאגרים מסמן ״אבותיכם״ כשיבוש); בפסוק (הושע ט, י) ״מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם״, והדפוס מביא את כל הפסוק. ״ומעולם ועד עולם״ — בפסוק (תהלים צ, ב) ״ומעולם עד עולם״. ״מקדשינו״ (פעמיים) — בפסוק (ירמיה יז, יב) ״מקדשנו״. ״יי בהשמים כסאו״ — בפסוק (תהלים יא, ד) ״יי בשמים כסאו״. ״ואראה את יי״ — בפסוק (ישעיה ו, א) ״ואראה את אדני״. ״הרי [ה]שעה״ — השלמת מאגרים; בדפוס ״הרי הגיע השעה״.

בדפוס: ״ויש אומרים אף גן עדן וגיהנם״, ובראיות ״ויש אומרים אף גן עדן מנין״; ״ושם היכל כמו שנא׳ ויי בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ, ושם כסא כבודו בנוי שנ׳ יי בשמים הכין כסאו״; ״ושכנתי בתוך בני ישראל, וכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״; ״אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן״; ״והראה לו למשה ואמר ליה כזה יתנו״; ״ואת הכבש השני תעשה בין הערבים״; ״מיד נתמלא המשכן מאורו של הקב״ה ומכבודו״.

מקבילות: בבלי פסחים פרק ד, נד ע״א ונדרים לט ע״ב (״שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח״ — בלא האבות וישראל, וגן עדן וגיהנם בכלל השבעה). ״שלשה דברים ששמע משה… והרתיע לאחוריו״ — תנחומא בובר, נשא יט; במדבר רבה יב, ג (״ג׳ דברים שמע משה מן הקב״ה והרתיע לאחוריו״); מדרש תהלים צא, א. ״כמין מטבע של אש״ — גם ירושלמי שקלים א, ד (״א״ר מאיר כמין מטבע של אש הוציא הקב״ה מתחת כסא כבודו והראהו למשה אמר לו זה יתנו כזה יתנו״) ופסיקתא דרב כהנא ב, י.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן(במדבר ז, א).

ילמדינו רבינו: כמה דברים קדמו למעשה בראשית?

כך שנו רבותינו:

שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, ואלו הן:

כסא כבוד,

והתורה,

ובית המקדש,

ואבות העולם,

וישראל,

ושמו של משיח,

והתשובה.

ויש אומרים: גן עדן וגהנם.

כסא כבוד מניין? — נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז(תהלים צג, ב); מֵאָז — עד שלא נברא העולם.

התורה מנין? — שנאמר: יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז(משלי ח, כב).

בית המקדש מניין? — שנאמר: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מקדשינו(ירמיה יז, יב).

האבות מנין? — שנאמר: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי אבותיכם כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה(הושע ט, י).

ישראל מנין? — שנאמר: זְכֹור עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם(תהלים עד, ב).

שמו של משיח מנין? — שנאמר: יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ(תהלים עב, יז).

התשובה מניין? — שנאמר: בְּטֶרֶם הָרִים יֻולָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם ועד עוֹלָם אַתָּה אֵל(תהלים צ, ב), תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם(תהלים צ, ג).

ויש אומרים: גן עדן וגהנם.

גן עדן מניין? — שנאמר: וַיִּטַּע יְיָ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם(בראשית ב, ח).

גהנם מניין? — שנאמר: כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה(ישעיה ל, לג).

בוא וראה:

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן,

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:

הרי מקדשי בנוי למעלה,

שנאמר: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מקדשינו;

ושם היכל כסאי בנוי,

שנאמר: יְיָ בְּהֵיכַל קׇדְשׁוֹ, יְיָ בהשמים כִּסְאוֹ(תהלים יא, ד);

וכן ישעיה אומר: וָאֶרְאֶה אֶת יי יֹושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל(ישעיה ו, א).

ובשביל חיבתכם — אני מניח את המקדש העליון, שהוא מתוקןמתוקן — מוכן ועומד עד שלא נברא העולם, וארד ואשכון ביניכם,

שנאמר: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם(שמות כה, ח).

בשם רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוחנן:

זה אחד משלשה דברים ששמע משה מפי הגבורה והרתיעוהרתיע — ונרתע, נסוג לאחריו.

שאמר לו: וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּופֶר נַפְשׁוֹ(שמות ל, יב).

אמר משה: מי יוכל לתת כופר נפשו?

עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ(איוב ב, ד),

ועדיין אינו מגיע,

שנאמר: אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כׇּפְרוֹ(תהלים מט, ח),

וכתיב: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם(תהלים מט, ט).

אמר הקדוש ברוך הוא: איני מבקש לפי כוחי, אלא לפי כוחם —

זֶה יִתְּנוּ(שמות ל, יג).

אמר רבי מאיר:

נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, והראה לו למשה:

זֶה יִתְּנוּ — כזה יתנו.

ובשעה שאמר לו: אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי(במדבר כח, ב),

אמר משה: מי יוכל להספיק לו קרבנות?

אם אנו מקריבין כל חיתו יער, ועורכים כל עצי לבנון — אינו כדאיכדאי — די, מספיק,

שנאמר: וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה(ישעיה מ, טז).

אמר לו: איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחם —

וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה(במדבר כח, ג);

ולא שניהם בבת אחת, אלא אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וגו׳(במדבר כח, ד).

ובשעה שאמר לו: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ,

אמר משה: הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ(מלכים א ח, כז),

ואומר: הֲלא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא(ירמיה כג, כד),

ואומר: הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹום רַגְלָי(ישעיה סו, א) —

ואנו יכולין לעשות לו מקדש?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: איני מבקש לפי כוחי, אלא לפי כוחם —

וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹות(שמות כו, א).

כיון ששמעו ישראל כך — עמדו ונתנדבו ברצון, ועשו את המקדש.

כיון שעשו את המשכן — מיד נתמלא המשכן מכבודו,

שנאמר: וְלֹא יָכֹול מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן(שמות מ, לה).

אמרו הנשיאים: הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרת השכינה בינותינו.

ומנין?

ממה שקראו בענין זה: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן.

תרגום לעבריתוהרתיע ונרתע, נסוג מתוקן מוכן ועומד כדאי די, מספיק

חלק ב

פתיחתות

יבנֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד

פתיחתא ראשונה · הקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר: חנוכת הבית נכתבה על שם דוד, והמשכן על שם משה

נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד(משלי כז, יח)

בדפוס סימן יג. ״[ה]קדוש ברוך הוא״ (השני) — השלמת מאגרים. ״שנתן״ (״ובשביל שנתן משה״) — האות ת׳ מסופקת בכתב היד. ״זכור יי דוד״ — בפסוק (תהלים קלב, א) ״זכור יי לדוד״. ״ומאי ברכה בירכן״ — בכתב היד ״ומאי״ בסימון הארמית של מאגרים. ״וירא משה את המלאכה״ — בפסוק (שמות לט, מג) ״וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה יי כן עשו ויברך אתם משה״.

בדפוס: ״אלא בכל מה שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר״; ״ויבן שלמה את בית יי״; ״וכי דוד חנכו והרי שלמה חנכו, אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו נקרא על שמו״ (תחת ״לשלמה אין כתיב כן אלא לדוד״); ״וכן אתה מוצא במשכן, שאע״פ שכל ישראל עשו אותו״; ״ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה, וכן ויעש בצלאל ואהליאב״; ״וראה ועשה כתבניתם״; ״אמר הקב״ה הואיל ומשה נתן נפשו על המשכן״.

מקבילה: תנחומא בובר, נשא כ (״לשלמה אינו אומר אלא לדוד״ — בתוספת המהדיר; ״יפה אמר שלמה נוצר תאנה יאכל פריה״).

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

זה שאמר הכתוב:

נֹוצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ(משלי כז, יח).

אין הקדוש ברוך הוא מקפחמקפח — מקפח, גוזל ומחסר שכר כל בריה;

אלא בכל שהוא אדם יגע ונותן נפשו עליו — אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו עליו.

לכך נאמר: נֹוצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.

רצונך לידע?

הרי שלמה בנה בית המקדש,

שנאמר: וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ(מלכים א ו, יד).

ובשביל שנתן דוד נפשו עליו שיבנה אותו,

שנאמר: זְכוֹר יְיָ דוד אֵת כׇּל עֻנּוֹתוֹ(תהלים קלב, א) אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיְיָ(תהלים קלב, ב),

אִם אָבֹוא בְּאֹהֶל בֵּיתִי(תהלים קלב, ג),

עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיְיָ(תהלים קלב, ה) —

לא קפח הקדוש ברוך הוא שכרו, אלא כתבו על שמו,

שנאמר: מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻוכַּת הַבַּיִת לְדָוִד(תהלים ל, א).

״לשלמה״ אין כתיב כן, אלא לְדָוִד.

הרי יפה אמר שלמה: נֹוצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.

וכן אתה מוצא במשה:

שהכל נתנו נפשם ועשו את המשכן —

וכל ישראל נתנדבו,

והנשים טוו את העזים,

וכן וַיַּעֲשׂוּ כׇל חֲכַם לֵב וגו׳(שמות לו, ח);

ובשביל שנתן משה את נפשו עליו, שיעשה כשם שהראה אותו הקדוש ברוך הוא בהר,

שנאמר: וּרְאֵה וַעֲשֵׂה(שמות כה, מ),

והלך משה ונתן את נפשו עליו שלא יטעו בו —

לכך כתיב על כל דבר ודבר: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה(שמות לט, א).

וכן הוא אומר: וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹותָהּ וַיְבָרֶךְ אֹותָם מֹשֶׁה(שמות לט, מג).

ומאיומאי — ומה ברכה בירכן?

אמר להן: תשרה שכינה במעשה ידיכם.

אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ומשה נתן נפשו — איני כותבו אלא על שמו,

שנאמר: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן.

הוי נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.

תרגום לעבריתמקפח מקפח, גוזל ומחסר ומאי ומה

יגמַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל

פתיחתא שנייה · ״משכנותיך״ — ״משכונותיך״: המשכן מתמשכן על ידי ישראל כשהם חוטאים

מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל(במדבר כד, ה)

בדפוס סימן יד, תחילתו. ״ויטש״ — בכתב היד ״ויעש״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק (תהלים עח, ס) ובדפוס ״ויטש״. ״לכן״, ״שילה״ — כך בכתב היד ובדפוס (״לכן שמע יי ויתעבר… ויטש משכן שילה״); בפסוק (תהלים עח, נט–ס) ״שמע אלהים ויתעבר… ויטש משכן שלו״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא כא (״אם יחטאו שיהא מתמשכן על ידיהם… ויטש משכן (שילה) [שלו]״); במדבר רבה יב, יד (״שיעשו לי משכן שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם״).

דבר אחר:

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן(במדבר ז, א).

זה שאמר הכתוב:

מַה טֹּובוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב(במדבר כד, ה).

אם אֹהָלֶיךָ — למה מִשְׁכְּנֹותֶיךָ?

ואם מִשְׁכְּנֹותֶיךָ — למה אֹהָלֶיךָ?

אלא מַה טֹּובוּ אֹהָלֶיךָ — אלו אהלים;

ומִשְׁכְּנֹותֶיךָ — אל תיקרא אלא ״ומשכונותיך״.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:

אמור לישראל שיעשו לי משכן,

שאם חטאו — יהא מתמשכןמתמשכן — נלקח כמשכון על ידיהם.

תדע לך שהוא כן,

שכיון שחטאו — מה כתיב?

לכן שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל(תהלים עח, נט) ויטש מִשְׁכַּן(תהלים עח, ס) שילה —

זה המשכן, שלא נעשה אלא שאם חטאו יהא מתמשכן על ידיהם.

תרגום לעבריתמתמשכן נלקח כמשכון

חלק ג

גוף הדרשה

ידוימשח אותו — עצת שבט יששכר

דרשת הפסוק · ״ויקריבו נשיאי ישראל״ · הנשיאים הביאו עגלות בעצת יששכר, ויששכר הקריב ביום השני על פי הדיבר

בדפוס סימן יד, סופו. בדפוס: ״ולא היה חסר בו כלום״; ״ומי נתן את העצה הזו״; ״למה נאמר בכל הנשיאים קרבנו קערת כסף אחת וכאן נאמר הקריב את קרבנו״; ״שבקשו שאר השבטים להקריב תחלה לפי שהיו גדולים ממנו״; ״ונצטוה שבט יששכר להקריב קרבן המזבח״; ״ראשיהם מאתים — אלו ראשי סנהדראות״.

מקבילה: תנחומא בובר, נשא כב.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹותוֹ(במדבר ז, א) —

כשמשחו, חזר ומשח כל כלי וכלי.

וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר ז, ב).

אמרו: הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרת שכינה בינותינו.

כיון שראו שנעשה המשכן ולא היה בו כלום, אמרו: מה יש לנו להביא?

הלכו והביאו עגלות, שיהו נושאים עליהם את המשכן.

ומי נתן להם את העצה?

שבטו של יששכר, שהיו חכמים וגבורים בתורה,

שנאמר: וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים(דברי הימים א יב, לג).

לפיכך זכו להקריב ביום השני,

שנאמר: בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר(במדבר ז, יח).

למה בכל הנשיאים נאמר קׇרְבָּנוֹ(במדבר ז, כה), וכאן נאמר הִקְרִיב אֶת קׇרְבָּנוֹ(במדבר ז, יט)?

שעל פי הדיבר הקריב:

שביקשו שאר השבטים, שהיו גדולים ממנו, להקריב,

והכריעווהכריעו — ודחו (את בקשתם), הכריעו נגדם אותן מן השמים,

ונצטוה שבט יששכר להתקרב לקרבן המזבח ולהקריב קרבנו.

תדע לך שכן — כתיב הִקְרִב חסר: שהיה רחוק, ונתקרב לבוא.

כל כך למה?

על שהיו יודעין בתורה.

לכך נאמר: וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכׇל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם —

ללמדך שכולם מסכימיןמסכימין — מסכימים, נוהגים הלכה על פיהם.

תרגום לעבריתוהכריעו ודחו (את בקשתם), הכריעו נגדם מסכימין מסכימים, נוהגים

חלק ד

פתיחתות

טוהֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם

פתיחתא שלישית · משל המלך בדרך ובפונדק: במדבר הקריבו מעט, ובבית המקדש פרים הרבה

הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת־צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי־צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל־מִזְבַּחֲךָ פָרִים(תהלים נא, כ–כא)

בדפוס סימן טו. ״על כל ישראל״ — בכתב היד ״ל כל ישראל״, והע׳ השלמת מאגרים. ״דנא״, ״עזים״ — כך בכתב היד; בפסוק (עזרא ו, יז) ״דנה״, ״עזין״. ״הנשיאם״ — כך בכתב היד.

בדפוס: ״ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו… ולזבח השלמים בקר שנים אלים חמשה עתודים וגו׳״; ״מלה״ד הקרבן שהקריבו הנשיאים״; ״אני מלך ואני שולט בעולם״; ״אמרו לו אדוננו המלך, בדרך אנו נתונים״; ״אלא נכנס למדינה וכשתכנס לפלטרין שלך אתה רואה איך אנו מכבדין אותך״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא כג (״ואיני מלך, ואיני שולט בעולם״); במדבר רבה יג, א.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

זה שאמר הכתוב:

הֵטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן וגו׳(תהלים נא, כ),

אָז תַּחְפֹּוץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל וגו׳(תהלים נא, כא).

לפי שבעולם הזה הקריבו קימעאקימעא — מעט:

וַיְהִי הַמַּקְרִיב(במדבר ז, יב) — מה הקריב?

קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת(במדבר ז, יג),

כַּף אַחַת(במדבר ז, יד),

פַּר אֶחָד(במדבר ז, טו),

אַיִל אֶחָד,

שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד(במדבר ז, טז),

וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים(במדבר ז, יז) —

הרי כל הקרבן.

משל המלך שיצא לדרך

למה הדבר דומה?

למלך שיצא לדרך, והיו מביאין לפניו סעודה לפי הדרך ולפי הפונדקהפונדק — בית המלון שבדרכים, האכסניה.

אמר להם המלך: כך אתם מכבדין אותי, וכך אתם נוהגים לי — ואני מלך, ואני שליט בעולם?

אמרו: אדונינו, בדרך אנו — לפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לך;

נכנס למדינהלמדינה — לעיר (בירת המלך) — ותכנס לפלטריןלפלטרין — לארמון שלך — אתה רואה כמה מכבדין אותך.

כך כשהוקם המשכן, הקריבו כל הנשיאם דורוןדורון — מנחה, שי:

כַּף אַחַת,

פַּר אֶחָד,

אַיִל אֶחָד,

כֶּבֶשׂ אֶחָד,

שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך הוא כבודי?

אמרו לו: רבון העולמים, במדבר אנו, ולפי המדבר הקרבנו לפניך;

אלא כשתכנס לפלטרין שלך — אתה רואה כמה קרבנות וכמה פרים נקריב לפניך,

שנאמר: הֵטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן,

אָז תַּחְפֹּוץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים —

לא פר אחד.

וכן אתה מוצא בשלמה:

כשבנה בית המקדש וביקש להקריב לחנוכת הבית —

ראה מה כתיב שם:

וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְיָ(מלכים א ח, סג).

וכן בימי עזרא — מה כתיב שם?

וְהַקְרִיבוּ לַחֲנֻוכַּת בֵּית אֱלָהָא דנא תּוֹרִין מְאָה דִּיכְרִין מָאתַן אִימְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עזים לְחַטָּאָה עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל תְּרֵי עֲשַׂר(עזרא ו, יז).

הוי הֵטִיבָה בִרְצוֹנְךָ.

תרגום לעבריתקימעא מעט הפונדק בית המלון שבדרכים, האכסניה לפלטרין לארמון דורון מנחה, שי למדינה לעיר (בירת המלך)

טזבָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה

פתיחתא רביעית · ״ויהי״ — דבר שפסק וחזר: השכינה שנסתלקה בחטאי הדורות וחזרה לארץ ביום שהוקם המשכן

בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם־בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם־דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם־חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים(שיר השירים ה, א)

בדפוס סימן טז. ״לרקיע״ (״סילק שכינתו לרקיע הראשון״, השני) — הר׳ השלמת מאגרים. ״הסדומיים״ — האות ד׳ מסופקת בכתב היד. ״רבותינו אמרו״ — בדפוס ״רב אומר״; ״ורבי שמעון בן יוחי״ — בדפוס ״ורבי שמעון״. ״להרבות ימים״ — בדפוס ״להרבה ימים״. ״באתי לגני אחותי כלה״ (השני) — כתיב מלא בכתב היד.

בדפוס: ״כמו שיש בעליונים״; ״ודבר אחד צויתי אותך ולא שמרת אותו״; ואחרי ״מיד סלק שכינתו לרקיע שני״ מקצר: ״כו׳ (כדאיתא לעיל סדר פקודי סי׳ ו׳)״, וכן אחרי ״ירד מששי לחמישי״ — ״כו׳ (שם)״; ״וירד יי על סיני״. סוף הסעיף (״ויהי ביום כלות משה — מיכאן אמר רבי שמעון בן יוחאי…״) אינו בדפוס.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא כד (״רבי אומר כל מקום שנאמר ויהי…״, בתוספת המהדיר: ״[דבר חדש הוא, ורשב״י אומר…]״); פסיקתא דרב כהנא א, א (״עיקר שכינה בתחתונים היה… וכיון שחטא אדם הראשון נסתלקה לרקיע ראשון״); בראשית רבה יט, ח; שיר השירים רבה ה, א; במדבר רבה יג, ב.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

רבותינו אמרו:

כל מקום שהוא אומר וַיְהִי — דבר חדש הוא.

ורבי שמעון בן יוחי אומר:

כל מקום שהוא אומר וַיְהִי — דבר שהיה, ופסק להרבות ימים, וחזר לכמות שהיה.

זה שאמר הכתוב:

בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה(שיר השירים ה, א).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם — נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים, כשם שיש לו בעליונים.

ברא את אדם, וצוה אותו, ואמר לו:

מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל(בראשית ב, טז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ(בראשית ב, יז).

ועבר על ציוויו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך הייתי מתאוה, שיהא לי דירה בתחתונים כמו שיש לי דירה בעליונים;

צויתי אותך, ולא שמרת אותו.

מיד סילק הקדוש ברוך הוא שכינתו לרקיע הראשון.

מנין?

דכתיב: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְיָ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן(בראשית ג, ח).

כיון שעברו על הציווי — סילק שכינתו לרקיע הראשון.

עמד קין והרג להבל — מיד סילק שכינתו לרקיע השני.

עמד דורו של אנוש והיו עובדים עבודה זרה,

שנאמר: אָז הוּחַל לִקְרֹוא בְּשֵׁם יְיָ(בראשית ד, כו) —

סילק שכינתו מן השני לשלישי.

עמד דור המבול והכעיסו — וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ(איוב כא, יד) —

סילק מן השלישי לרביעי.

עמד דור הפלגה, ואמרו: לא כל הימנו לבורלבור — לברור, לבחור לעצמו לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים —

הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר(בראשית יא, ד).

מה עשה להם?

וַיָּפֶץ יְיָ אֹותָם מִשָּׁם(בראשית יא, ח) —

סילק שכינתו לרקיע החמישי.

עמדו הסדומיים והכעיסו,

שנאמר: וְאַנְשֵׁי סְדֹום רָעִים וְחַטָּאִים לַיְיָ מְאֹד(בראשית יג, יג).

רָעִים — זה לזה;

וְחַטָּאִים — בגופן, בגילוי עריות;

לַיְיָ — שהיו עובדי עבודה זרה;

מְאֹד — שהיו מתכוונין וחוטאין.

ויש אומרים: מְאֹד — זה שפיכות דמים —

סילק שכינתו לשישי.

עמד אמרפל וחביריו והכעיסו — סילק לשביעי.

אמר הקדוש ברוך הוא: שבעה רקיעים בראתי, ועד עכשיו יש רשעים לעמוד בה?

מה עשה?

קיפלקיפל — גלל וסילק, הניח בצד כל הדורות הראשונים הרשעים, והעמיד לאברהם.

כיון שעמד אברהם וסיגלוסיגל — וקנה, אסף לעצמו מעשים טובים — ירד הקדוש ברוך הוא מן השביעי לששי;

עמד יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח — ירד לחמשי;

עמד יעקב — ירד לרביעי;

עמד לוי — ירד לשלישי;

עמד קהת — ירד לשני;

עמד עמרם — ירד לראשון;

עמד משה — והורידה לארץ,

שנאמר: וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי(שמות יט, כ),

וכתיב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹותִי כַלָּה.

אימתי?

כשהוקם המשכן.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה.

מיכאן אמר רבי שמעון בן יוחאי:

וַיְהִי — דבר שהיה, ופסק הרבה ימים, וחזר להיות כמו שהיה.

תרגום לעבריתלבור לברור, לבחור לעצמו קיפל גלל וסילק, הניח בצד וסיגל וקנה, אסף לעצמו

חלק ה

גוף הדרשה וחתימה

יז״ביום כלות״ — שנתכלו המזיקין; ״יושב בסתר עליון״

דרשת הפסוק · ״ביום כלות משה״ · עד שלא הוקם המשכן היו המזיקין מצויין, ומשה אמר ״יושב בסתר עליון״; ביום שהוקם נתכלו

בדפוס סימן כג; סימנים יז–כב שבדפוס (״מה כתיב למעלה מן הענין — יברכך״, ״רמז למלאכים״, ״על שלשה דברים העולם עומד״, ״עורי צפון״, ״יש אדם שעמלו בחכמה״, ״תנאים עשה הקב״ה״) אינם בכתב היד, וכן סימן יב (״ווי ביום כלות משה״).

״לשון כלא״ — בגליון כתב היד; בדפוס ״לשון כלה, ביום שהוקם המשכן נתכלו המזיקין מן העולם״. ״ועשוי״ — הי׳ בתוספת בכתב היד. ״ברבי״ (״רבי ברכיה הכהן ברבי״) — בכתב היד ״בירושלם״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״ר׳ ברכיה הכהן ברבי״, וכך כתב היד עצמו בסעיפים יט, כב. ״כחץ״ — בגליון כתב היד, תחת ״בחוץ״ שמחק הסופר. ״ומרירי״ — בכתב היד ״ומריח״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״ומרירי״. ״משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב״ — בכתב היד ״מי׳ז בתמוז עד ט׳ באב״, וכך בדפוס. ״באהליך״ — בפסוק (תהלים צא, י) ״באהלך״. ״ביום״ (האחרון) — האותיות ״ם״ מסופקות בכתב היד.

בדפוס: ״שיושב בסתרו של הקב״ה שהוא עליון נורא״; ״שלן שם מאה ועשרים יום כמנין צל״; ״שהיה מחסי ונעשה לי כחומה״; ״מצודתו של דוד שנתפש ליהרג״; ״ארשב״ל צנה אני נעשה לו״ (בכתב היד ״אמר רבי שמעון״); ״מכאן שהיו מתיראין מן המזיקין״; ״וקושש כחץ״; ״בצהרים, לפיכך מקטב ישוד צהרים״; ״זה אהל מועד״; ״מכל דבר רע״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא כז (״לשון כילוי״; ״ממצודתו של צייד״; ״אמר ריש לקיש צינה אני נעשה לכל מי שהוא…״); במדבר רבה יב, ג; מדרש תהלים צא, ג. ״קטב מרירי״ — בבלי פסחים פרק י, קיא ע״ב (״תרי קטבי הוו, חד מקמי טיהרא וחד מבתר טיהרא… מחד בתמוז עד שיתסר ביה ודאי שכיחי״).

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

אמר רבי יוחנן:

מהו בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה?

לשון כלאכלא — כליה, כלות (״כלות״ — מלשון כלה):

עד שלא הוקם המשכן — היו מזיקין מצויין בעולם.

כשהיה משה עולה להר, היה אומר המזמור הזה:

יֹושֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן(תהלים צא, א) — שיושב בסתרו של עליון;

בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן — שלן שם מאה ועשרים יום;

אֹמַר לַיְיָ מַחְסִי וּמְצוּדָתִי(תהלים צא, ב) — שהוא מחסי, ועשוי לי כחומה;

אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: בי בטחת? אני עומד לך.

כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ(תהלים צא, ג).

מהו ״פח יקוש״?

כמצודתו של דוד, שנתפש להרג,

שנאמר: וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹוטְרִים אֶל דָּוִד(שמואל א כג, כו).

וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ(תהלים צא, ד) —

אמר רבי שמעון:

צנה אני נעשה לו, ולכל מי שחוסה בתורה.

לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה(תהלים צא, ה) — מיכאן שהיו מתיראין.

מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם —

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:

יש מזיק שהוא פורח כעוף, וקושטוקושט — ויורה, כקשת (?) כחץ.

מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב(תהלים צא, ו) —

זה קטב מרירימרירי — (שם מזיק) ״קטב מרירי״, שד הצהרים,

שכל מי שרואה אותו — אין לו חיים בעולם:

בין בהמה,

בין אדם,

בין חיה.

כיצד עשוי?

ראשו דומה לעגל, וקרן אחת יוצאה בין מצחו, והוא עשוי אפסייןאפסיין — מכוסה קשקשים (?).

ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב;

לפיכך כתיב: מִקֶּטֶב יָשׁוּד צׇהֳרָיִם.

לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב באהליך(תהלים צא, י) — עד אהל מועד, עד יום שהוקם המשכן.

הוי: עד יום שהוקם המשכן — היו המזיקין מצויין;

וביום שהוקם המשכן — נתכלו.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

מה לי ללמד מספר תילים?

נלמד ממקומו:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד) — מכל רע.

אימתי?

ביום שהוקם המשכן.

תרגום לעבריתכלא כליה, כלות (״כלות״ — מלשון כלה) וקושט ויורה, כקשת (?) מרירי (שם מזיק) ״קטב מרירי״, שד הצהרים אפסיין מכוסה קשקשים (?)

יחקול הדר — ״כי ידבר שלום אל עמו״

דרשת הפסוק · ״ויהי ביום כלות משה״ · למעלה מן העניין · משה שמע קול נאה: הקדוש ברוך הוא מדבר שלום, ותחרות שבינו לבין ישראל נעשתה שלום

בדפוס סימן כה; סימן כד שבדפוס (״כך פתח רבי תנחומא בר אבא מי עלה שמים וירד״) אינו בכתב היד. ״חסידיו״ — האות ח׳ מסופקת בכתב היד. ״וביום״ — בכתב היד ״וכיום״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״וביום״. ״בארצינו״ — בפסוק (תהלים פה, י) ״בארצנו״.

בדפוס: ״א״ל הקב״ה למשה שלום אני מדבר להם״; ״ואל ישובו לכסלה, וכתיב בתריה אך קרוב ליראיו ישעו וגו׳״; ״אימתי ביום שהוקם המשכן, דא״ר יהושע הכהן בשם ר׳ אליעזר שעד שלא הוקם המשכן…״; ״אמר ליה רשב״ל מה לי ללמוד מספר תהלים, דבר תורה הוא, ואפילו במקומה אינה חסרה כלום״.

מקבילה: תנחומא בובר, נשא כה (״בקושי הוא מדבר, ברחמים הוא מדבר״; ״[דאמר ר׳ יהושע הכהן בשם ר׳ אליעזר]״ בתוספת המהדיר).

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

יום שהוקם המשכן — נכנס משה, והיה שומע קול הדר, קול נאה, קול משובח.

אמר משה: אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל יְיָ(תהלים פה, ט).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, שלום אני מדבר להם, שאין בלבי על בני כלום,

שנאמר: כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו,

אַךְ קָרוֹב לִירֵיאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּון כָּבוֹד בארצינו(תהלים פה, י).

אימתי?

ביום שהוקם המשכן:

שעד שלא הוקם המשכן — היתה תחרותתחרות — מריבה, קטטה בין הקדוש ברוך הוא לישראל,

וביום שהוקם המשכן — נעשה שלום:

כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

מה ללמוד מספר תלים?

אף במקומה אינה חסירה כלום:

מה כתיב למעלה מן הענין?

יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ(במדבר ו, כו).

אימתי?

ביום שהוקם המשכן.

תרגום לעבריתתחרות מריבה, קטטה

יטטעון ברכות — ״כלת״ כתיב

דרשת הפסוק · ״ויהי ביום כלות משה״ · בסיני רמז הקדוש ברוך הוא לישראל שיבוא אליהם טעון ברכות, וברכם ביום שהוקם המשכן

בדפוס סימן כו. ״לחופתה״ — בכתב היד ״לחופתח״, ומאגרים מתקן; בדפוס ״לחופה״. ״כשנבוא אליהן״ — כך בכתב היד; בדפוס ובבובר ״כשאבוא אליכם״. ״ויברך יעקב את פרעה״ — הברכה ביציאה מלפני פרעה (בראשית מז, י), וכך בבובר; הדפוס מציין מז, ז.

בדפוס: ״עד שהיו ישראל בסיני רמזן הקב״ה שכשישרה שכינתו עמהם אז יברכם, אמר להן הקב״ה כשאבוא אליכם אני בא טעון ברכות״; ״א״ר ברכיה ברבי האנוש מאלוה יצדק״; ״ומה ברכה ברכו שיעלה נילוס ברגלו״; ״אמר הקב״ה אף אני כשאבוא אליכם אבוא טעון ברכות ואברך אתכם״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא כו, כח (״ויהי ביום כלות משה, כלת כתיב, ביום שנכנסה כלה לחופה״); במדבר רבה יב, ב.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:

עד שישראל בסיני רמזןרמזן — רמז להם הקדוש ברוך הוא;

אמר להן: כשנבוא אליהן — אני בא טעוןטעון — נושא, עמוס ברכות.

רבי ברכיה הכהן ברבי:

הדא היא דכתיבהדא היא דכתיב — זו היא שכתוב:

הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק אִם מֵעֹושֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר(איוב ד, יז).

יעקב, כשהלך אצל פרעה — לא יצא מאצלו עד שבירכו.

ומה ברכה בירכו?

אמר לו: יעלה נילוסנילוס — נהר מצרים ברגלוברגלו — בבואו, לקראתו.

מנין?

שנאמר: וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה(בראשית מז, י).

ואני, כשאבוא אליכם — טעון ברכות אני בא.

והיכן רמזה להם?

בסיני,

שנאמר: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי(שמות כ, כא),

בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

וכשבא עליהן — ברכן:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד).

אימתי?

ביום שהוקם המשכן:

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה —

״כלת״ כתיב:

ביום שנכנסה כלה לחופתה.

תרגום לעבריתרמזן רמז להם טעון נושא, עמוס נילוס נהר מצרים ברגלו בבואו, לקראתו הדא היא דכתיב זו היא שכתוב

כוַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל

דרשת הפסוק · ״ויקריבו נשיאי ישראל״ · וחתימה · הנשיאים לא נתנו נדבה למשכן, ומשה ברך את העושים; ולעתיד הקדוש ברוך הוא מברך

בדפוס סימן כז. ״מה עשה״ — כך בכתב היד; בדפוס ובבובר ״מה עשו״. ״שאינו צריך לכם״ — כך בכתב היד; בדפוס ובבובר ״שאיני צריך לכם״.

בדפוס: ״לא היה משה יודע לומר לנו אלא שנעשה את המשכן״; ״ולנו הוא אומר שניתן נדבה״; ״חייכם שאני מודיע לכם שאיני צריך לכם״; ״מנין שכן כתיב והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותו והותר״; ״וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה ויברך אותם משה״; ״אבל לעה״ב הקב״ה בעצמו ובכבודו מברך אותם״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא כט; במדבר רבה יב, טז (״לשני בקרים״).

וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר ז, ב).

את מוצא, בשעה שהכריז משה ואמר: קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה(שמות לה, ה) —

מה עשו הנשיאים?

אמרו: לא היה משה יודע לומר לנו שנעשה את המשכן?

מה עשה?

לא נתנו נדבה.

אמרו: אלו עושין את המשכן, ולנו היה אומר שניתן נדבה?

אמר להם הקדוש ברוך הוא: חייכםחייכם — בחייכם (לשון שבועה), שיש לכם לידע שאינו צריך לכם.

מה כתיב שם?

וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר(שמות לו, ג).

אמר רבי יוחנן:

לשני בקרים הביאו כל נדבת המשכן, והותירו.

מנין?

שנאמר: וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם וְהוֹתֵר(שמות לו, ז);

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כׇּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹותָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹותָם מֹשֶׁה(שמות לט, מג).

מה ברכה בירכן?

אמר להם: תשרה שכינה במעשה ידיכם.

חתימה

בעולם הזה — בירכן משה;

אבל לעולם הבא — הקדוש ברוך הוא מברך אותנו,

שנאמר: יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(תהלים קכח, ה),

וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל(תהלים קכח, ו).

תרגום לעבריתחייכם בחייכם (לשון שבועה)

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יאה— (הוספה)
יבה— (הוספה)
יגויטשויעש
טועַ— (הוספה)
טזר— (הוספה)
יזברביבירושלם
יזומריריומריח
יחוביוםוכיום
יטהח

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§4302§§

מדרש תנחומא

דרשה ד

ביום השביעי נשיא לבני אפרים

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד(במדבר ז, מח)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

כאלִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי

פתיחתא ראשונה · אם יאמרו המינים: אליהו, מנשה, אלקנה וחנניה מישאל ועזריה מעידים

לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי(תהלים קח, ט)

בדפוס סימן כח, תחילתו. ״השביעי״ — בכתב היד ״השמיני״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק ובדפוס ״השביעי״. ״לי גלעד לי מנשה״ — כלשון תהלים קח, ט; ״ולי מנשה״ — כלשון תהלים ס, ט; ״אפרים״ — בשני המזמורים ״ואפרים״. לפני ״אם אמרו לך המינים שאין הקב״ה מציל מן האש״ אין בכתב היד ״יהודה מחוקקי״; בדפוס ״יהודה מחוקקי, אם יאמרו לך שאין הקב״ה מציל את הצדיקים מן האש״.

בדפוס: ״לי גלעד, אמר הקב״ה אם יאמרו לך עכו״ם…״; ״הוי אומר לי גלעד שהיה אליהו מתושבי גלעד״; ״וישמע תפלתו… וידע מנשה כי יי הוא אלהים״; ״כי פקד יי את חנה ותהר״; ״מעידין שהצלתי אותן מן הכבשן והם משבט יהודה״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא ל; במדבר רבה יד, א.

בַּיּוֹם(במדבר ז, מח) השביעי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד.

זה שאמר הכתוב:

לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹוקְקִי(תהלים קח, ט).

אמר רבי שמעון בן לקיש:

אם אמרו לך המיניןהמינין — הכופרים שאין הקדוש ברוך הוא מחיה מתים —

אמור להם: הרי אליהו מעיד שהחיה המת על ידו.

הוי לִי גִלְעָד.

וְלִי מְנַשֶּׁה(תהלים ס, ט) —

ואם אמרו לך המינין: אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבים —

אמור להם: הרי מנשה מעיד שקיבלתי אותו בתשובה,

שנאמר: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ(דברי הימים ב לג, יג).

הוי לִי מְנַשֶּׁה.

אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי —

אם אמרו לך המינין שאין הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות —

אמור להם: הרי אלקנה מהר אפרים מעיד שפקדתי חנה אשתו,

שנאמר: כִּי פָקַד יְיָ אֶת חַנָּה(שמואל א ב, כא).

אם אמרו לך המינים שאין הקדוש ברוך הוא מציל מן האש —

אמור להם: הרי חנניה מישאל ועזריה מעידים, שהרי הצלתים מן האש,

שנאמר: וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה(דניאל א, ו).

הוי יְהוּדָה מְחֹוקְקִי.

תרגום לעבריתהמינין הכופרים

כבדבר אחר: ״לי גלעד״ — אליהו, גדעון, דוד ויהושע

פתיחתא שנייה · מה שעשו אליהו וגדעון — על פי הגבורה; יהושע הקדיש שלל יריחו, וקרבן אפרים דוחה את השבת

בדפוס סימן כח. ״בעלות״, ״בבמה״ — אות ב׳ מסופקת בכתב היד. ״אליה״ — בפסוק (מלכים א יח, לו) ״אליהו״. ״מחוקקי״ — בכתב היד ״ממוקקי״, ומאגרים מתקן. ״כסופר״ — הכ׳ השלמת מאגרים. ״דרכך״ — בפסוק (תהלים נא, טו) ״דרכיך״. ״אליך״ — הי׳ מסופקת בכתב היד; ״ישובו״ — הו׳ השלמת מאגרים. ״אמור״ — בכתב היד ״אלור״, ומאגרים מתקן. ״בידך״ — בכתב היד ״לפניך״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק (יהושע ו, ב), בדפוס ובבובר ״בידך״. ״הבעל״ — בכתב היד ״הבע׳״.

״אמר יהושע״ — בכתב היד ״אמ׳ ר׳ יהושע״; הדובר הוא יהושע בן נון (״אמר לו הקב״ה… הרי קרבנך מסייע את שבטך״), וכך בבובר (״אמר יהושע הואיל וכבשנו אותה תחלה״) ובדפוס (״לכך אמר יהושע״). ״רבי יהודה ברבי שלום״ — בבובר ״ר׳ יהודה הלוי בר שלום״.

בדפוס: ״ואמר משה איש איש מבית ישראל אשר ישחט, ואל פתח אהל מועד וגו׳״; ״ויגש אליהו הנביא ויאמר״; ״למה גדעון הקריב בבמה והרי היה אסור״; ״והקריב בלילה קרבן על ידו בלא כ״ג״; ״ובנית מזבח ליי אלהיך על ראש המעוז הזה… אשר תכרות״; ״אמר הקדוש ברוך הוא אמור לו דוד למד השבים״; ״הקיף את העיר פעם אחת כה תעשה ששת ימים ושבעה כהנים ישאו…״; ״ועוד ד״א עשה יהושע מדעתו״; ״קדש הוא ליי אוצר יי יבוא״; ״א״ל הקב״ה וכך עשית, חייך הרי קרבנך…״. אין בדפוס ״ומנין שממנשה הוא בא — הנה אלפי הדל במנשה״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא לא (״שבעה דברים עשה גדעון… והקריב בלילה ובלא כהן, והיה בין הכמרים״); במדבר רבה יד, א.

דבר אחר:

לִי גִלְעָד(תהלים קח, ט) —

אם אמר לך אדם: למה בנה אליהו מזבח בכרמל והקריב עליו, ובית המקדש היה קיים באותה שעה,

והתורה אמרה: אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל(ויקרא יז, ג), וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ(ויקרא יז, ד)?

אמור לו: כל מה שעשה אליהו — לשמו של הקדוש ברוך הוא עשה, ועל פי הגבורה,

שנאמר: וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אליה הַנָּבִיא וגו׳(מלכים א יח, לו).

הוי לִי גִלְעָד.

לִי מְנַשֶּׁה —

אם יאמר לך אדם: הרי גדעון הקריב בבמהבבמה — במזבח יחיד שמחוץ למקדש, והיה אסור, שהרי שילה קיימת —

אמר רבי אבא בר כהנא:

שבעה דברים עשה גדעון:

הקריב פר הנעבדהנעבד — שנעבד לעבודה זרה,

ופר המוקצההמוקצה — שהוקצה לעבודה זרה,

ובנה מזבח,

וכרת עצים מן האשרה,

והקריב בלילה,

על ידו,

בלא כהן גדול;

והיה מן הכומריןהכומרין — כמרי עבודה זרה.

וכל מה שעשה — על פי הגבורה עשה,

שנאמר: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ יְיָ קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת(שופטים ו, כה),

וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ וגו׳(שופטים ו, כו).

הוי לִי מְנַשֶּׁה.

ומנין שממנשה הוא בא?

שנאמר: הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה(שופטים ו, טו).

יְהוּדָה מחוקקי —

אם יאמר לך אדם: הרי דוד עבר על לא תעשה —

אמור לו: לימד את השבים, כסופר המלמד תינוקות,

שנאמר: אֲלַמְּדָה פֹושְׁעִים דרכך וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ(תהלים נא, טו).

הוי יְהוּדָה מְחֹוקְקִי.

אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי —

אם יאמר לך אדם: למה חילל יהושע את השבת ביריחו?

אמור לו: על פי הגבורה עשה,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי(יהושע ו, ב) בידך אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּיבּוֹרֵי הֶחָיִל,

וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּף אֶת הָעִיר וגו׳(יהושע ו, ג),

כֹּה עָשׂוּ שֵׁשֶׁת יָמִים(יהושע ו, יד),

וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים(יהושע ו, ד).

ומנין שהיתה שבת שם?

שאין שבעת ימים לעולם בלא שבת.

אבל דבר אחד עשה מדעתו, מה שלא נאמר לו:

כיון שנכבשה חומת יריחו — שבת היה.

אמר: השבת כולה קדש, ומה שכבשנו בשבת יהיה קדש ליי,

שנאמר: וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא אוֹצַר יְיָ יָבוֹא(יהושע ו, יט).

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:

כעיר הנדחתהנדחת — שהודחה לעבודה זרה (דברים יג, יג–יח) עשאה.

והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה,

שנאמר: וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וגו׳(דברים יג, יז).

אמר רבי יהודה ברבי שלום:

לימד לישראל מה שאמר הקדוש ברוך הוא: רֵאשִׁית עֲרִיסֹותֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה(במדבר טו, כ).

אמר יהושע: הואיל וכבשנו אותה תחלה — נקדיש את כל שללה לגבוהלגבוה — להקדש, לשמים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל וכך אתה עתיד לעשות — הרי קרבנך מסייע את שבטך, ודוחה את השבת,

שנאמר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם(במדבר ז, מח).

תרגום לעבריתבבמה במזבח יחיד שמחוץ למקדש הנעבד שנעבד לעבודה זרה המוקצה שהוקצה לעבודה זרה הכומרין כמרי עבודה זרה הנדחת שהודחה לעבודה זרה (דברים יג, יג–יח) לגבוה להקדש, לשמים

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
כאהשביעיהשמיני
כבמחוקקיממוקקי
כבכ— (הוספה)
כבוּ— (הוספה)
כבאמוראלור
כבבידךלפניך
כבאמר יהושעאמ׳ ר׳ יהושע

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§4303§§

מדרש תנחומא

דרשה ה

ביום השמיני נשיא לבני מנשה

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר(במדבר ז, נד)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

כגבַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה

פתיחתא · יוסף שמשל ביצרו נעשה שליט; קרבן בנו דוחה את השבת, ואפרים ומנשה סמוכים בקרבנם

בַּאֲשֶׁר דְּבַר־מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר־לוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם(קהלת ח, ד–ה)

בדפוס סימן כח, סופו. הדפוס (וכן בובר, נשא לב) מביא את הפתיחתא הזאת על ״ביום השביעי נשיא לבני אפרים״ (בדפוס בסופה: ״מנין ממה שקראו בענין ביום השביעי נשיא לבני אפרים״), ובראשה אינו ״ביום השמיני נשיא לבני מנשה״ אלא ״זש״ה״ בלבד; כותרת הסדר ״ביום השמיני נשיא לבני מנשה״ באה בדפוס אחריה, לפני סימן כט (ילמדנו ״נר חנוכה שהותיר בה שמן״), שאינו בכתב היד.

״באשר״ — בכתב היד ״כאשר״, ומאגרים מתקן; כך בבובר בתיקון המהדיר. ״ביראת״ — בפסוק (שמואל ב כג, ג) ״יראת״, וכך בבובר בתיקון המהדיר; בדפוס ״ביראת״. ״אחרי״ — בפסוק (בראשית לט, ז) ״אחר״. ״זה יוסף אבי מנשה״ — כך בכתב היד ובדפוס; בבובר ״אבי (מנשה) [אפרים]״. ״לבני״ (״הוי ביום השביעי נשיא לבני אפרים״) — בכתב היד ״לפני״ (האות פ׳ מסופקת), ומאגרים מתקן. ״כבור ידי״ — בכתב היד ״כבור י״, ובין המלים סימן חסר (מאגרים); הושלם כדפוס (״מהו כבור ידי, כבוריות ידי״) ובובר (״מהו כבור ידי, כברירות ידי״). ״השביעי״ (בסוף) — בכתב היד ״השבת״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק ובדפוס ״השביעי״. ״הכן״ — בפסוק (בראשית מג, טז) ״והכן״.

בדפוס: ״שומר מצוה לא ידע דבר רע״; ״מי שעושה רצונו של מקום״; ״ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף וימאן ולא שמע אליה״; ״ויהיו כולם שומעין לדבריך״; ״ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר״; ״לא היה צריך לומר אלא צדיק״; ״עמיהוד עמי היה הודו ולא עם אחר, וכן גמליאל בן פדהצור, אמר יוסף גמליאל גמל אל עמי גמולים טובים, בן פדהצור פדני צור מצרתי מבית הסהר, וכן כתיב יגמלני יי כצדקי כבור ידי וגו׳, אמר רבי שמואל בר אמי מהו כבור ידי…״; ״והרי אין דרך המלכים להכין מיום לחבירו״; ״שבת היתה שנאמר והכן, ואין והכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו״; ״חייך שאני עושה שבן בניך יהיה מקריב בשבת״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא לב–לג (״אמר ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי״ בתוספת המהדיר; ״אמר ר׳ שמואל בר אבא מהו כבור ידי״).

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה(במדבר ז, נד).

זה שאמר הכתוב:

באשר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה(קהלת ח, ד) שׁוֹמֵר מִצְוָה(קהלת ח, ה).

וכן הוא אומר: אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל ביראת אֱלֹהִים(שמואל ב כג, ג).

מי הוא שמושל ביצרו?

מי שעושה רצונו של הקדוש ברוך הוא.

ומי היה זה?

זה יוסף, אבי מנשה, אבי אביו של יהושע בן נון.

מה כתיב בו?

וַיְהִי אחרי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹונָיו(בראשית לט, ז), וַיְמָאֵן(בראשית לט, ח) וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ(בראשית לט, י).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה לא שמעת אליה —

חייך, אני ממליכך על מצרים, ויהיו כולם נשמעים לך לדבריך,

שנאמר: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכׇל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ(בראשית מא, נה).

וכן הוא אומר: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וגו׳(בראשית מא, מ) —

ולא יהו בני פלטריןפלטרין — ארמון שלי עושין דבר חוץ מדעתך.

וכן הוא אומר: וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ(בראשית מב, ו) —

על ששלט ביצרו — נעשה שליט בארץ.

וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ(בראשית לט, ב) —

לא היה לו לומר אלא ״איש צדיק״;

למה כתיב אִישׁ מַצְלִיחַ?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: שויתשוית — עברת, צלחת (כלשון ״וצלחו הירדן״) אתה מה שלא שוה אדם הראשון.

ואין מַצְלִיחַ אלא לשון שויהשויה — מעבר, צליחה,

שנאמר: וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ(שמואל ב יט, יח).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אין קרבן יחיד דוחה את השבת;

אלא חייך — קרבן בנך דוחה את השבת, בשביל מצוה שעשית.

הוי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא(במדבר ז, מח) לבני אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד.

אמר רבי עזריה:

אמר לו הקדוש ברוך הוא ליוסף: אתה שמרת מצות ״לא תנאף״, וקיימת את התורה קודם שנתתיה —

חייך, אין שבט מפסיק בין שני בניך בקרבן:

אלא אפרים ביום השביעי,

ומנשה ביום השמיני.

רבי מאיר ורבי יהושע בן קרחה היו דורשין את השמות:

אֱלִישָׁמָע — אלי שמע, ולאדונתו לא שמע;

בֶּן עַמִּיהוּד — עמי היה הודו, ולא עם הרשעה.

וכן גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר:

אני יוסף, שגמל אלי עמי גמולים;

בֶּן פְּדָהצוּר — שפדאני צורי מצרתי, מבית הסהר.

מהו כְּבֹור(תהלים יח, כא) ידי?

כברירות ידי — שהייתי ברור במצות.

כל אדם, כשהוא עני — ירא מן הקדוש ברוך הוא;

וכשהוא עשיר — בוטח בעושרו, ואין עליו יראה;

אבל יוסף — כשהיה עבד היה ירא את יי,

שהיתה אדונתו משדלתומשדלתו — מפתה אותו, והוא היה אומר לה: וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹולָה הַזֹּאת(בראשית לט, ט);

וכשנעשה מלך — הוסיף יראה,

שנאמר: אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא(בראשית מב, יח).

וכשירדו אחיו אצלו שנית — כתיב: וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר וגו׳(בראשית מג, טז).

והרי אין דרך המלכים לאכל מיום לחברומיום לחברו — מיום ליום שאחריו?

אמר רבי יוחנן:

שבת היתה;

ואין ״הכן״ אלא שבת,

שנאמר: וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ(שמות טז, ה).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה —

חייך, שאני עושה לבן בנך מקריב ביום השבת,

שנאמר: בַּיּוֹם השביעי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם.

תרגום לעבריתשוית עברת, צלחת (כלשון ״וצלחו הירדן״) שויה מעבר, צליחה פלטרין ארמון משדלתו מפתה אותו מיום לחברו מיום ליום שאחריו

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

כדוַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְיָ אִתּוֹ

דרשת הפסוק · ״וירא אדניו כי יי אתו״ · יוסף מברך בלחש, ואדונו מבקש לראות את אלהיו; הקדוש ברוך הוא נגלה עליו בשביל יוסף

בדפוס סימן ל, תחילתו (שם בראשו: ״ביום השמיני נשיא לבני מנשה אמר רבי אבין הלוי ברבי״).

בדפוס: ״היה יוסף מברך להקב״ה ואדונו ראה אותו מלחש בפיו והוא אומר לו מה אתה אומר, הוא משיבו ואומר״; ״הרי חמה שהוא אחד מכמה שמשין שלו אין אתה יכול להביט בו״; ״א״ל הקב״ה חייך בשבילך אני נגלה עליו שנאמר״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא לד (״א״ל אני מבקש לראות אלהיך״); במדבר רבה יד, ג.

אמר רבי אבון הלוי ברבי:

היה יוסף מברך, ואדונו רואה אותו מלחשמלחש — לוחש בפיו.

והוא אומר: מה אתה אומר?

והוא משיבו: אני מברך להקדוש ברוך הוא.

אמר לו: אני מבקש לראותו.

אמר לו יוסף: הרי חמה — מכמה שמשיןשמשין — שמשות יש לו — אין אתה יכול להביט;

כבודו — על אחת כמה וכמה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, אני נגלה עליו בשבילך —

וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְיָ אִתּוֹ(בראשית לט, ג).

תרגום לעבריתמלחש לוחש שמשין שמשות

כהמלך הכבוד חולק כבוד ליראיו — ושכר העין של יוסף

דרשת הפסוק · ״מי הוא זה מלך הכבוד״, ״בן פרת יוסף״ · וחתימה · מה שאין מלך בשר ודם עושה; עין יוסף שלא הביטה, הים שראה את ארונו, והגאולה בזכותו

בדפוס סימן ל, סופו. ״סופה״ — בכתב היד ״פופה״ (האות פ׳ מסופקת), ומאגרים מתקן. ״ובסערה״ — בפסוק (נחום א, ג) ״ובשערה״. ״בהקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״בהבב׳ה״ (הב׳ השנייה מסופקת), ומאגרים מתקן. ״מה כתיב ביוסף״ — בכתב היד בסימון הארמית של מאגרים. ״אצלה״ — כך בכתב היד ובבובר (״ויעזב בגדו (אצלה) [בידה וינס ויצא החוצה]״); בפסוק (בראשית לט, יב) ״בידה״. ״כמלא עין״ — אחרי ״בשילו״ בכתב היד סימן חסר (מאגרים), והושלם מבובר (״אבל בשילה כמלא עין, מה שעשה יוסף פרע לו הקב״ה״); בדפוס אין השלמה. ״וישראל״ — בכתב היד ״ויש״ ומעליו ״ר׳״ בתוספת (= וישר׳); כך בדפוס (״וישראל אומרים״) ובבובר (״וישראל משיבין אותם״). ״אמן, וכן יהי רצון״ — חתימת הפרשה בכתב היד.

״רבי אבון הלוי ברבי״ (השני) — בדפוס ״אמר רבי חנינא״. ״רבי ראובן״ — כך בכתב היד ובבובר; בדפוס ״רבי אבין״. בדפוס: ״מלך ב״ו אין משתמשין בשרביטו ומשה ואהרן נטלו שרביטו״; ואחריו ״מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו ושלמה כתיב בו וישב שלמה על כסא יי״ — שאינו בכתב היד; ״ואליהו רכב על סוסו של הקב״ה״; ״מהו שלם ישלם״; ״יוסף יהא שלום על העין שעצמה״; ״ראה ששמר יוסף על עשרת הדברות״; ״עצמותיו של יוסף ראה״; ״זה ארון המת שהוא מהלך לפני ארון התורה שקיים זה כל מה שכתוב בזה עד שלא נתנה התורה״; ״כדי שיגאלו ישראל גאולת עולמים״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא לד; במדבר רבה יד, ג, ו. ״אוכלין… לפנים מן הקלעים״ — משנה זבחים יד, ו (״קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, וקדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה״); ושכר עינו של יוסף — בבלי זבחים פרק יד, קיח ע״ב (״רבי אבהו אמר, אמר קרא: בן פרת יוסף בן פרת עלי עין — עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו, תזכה ותאכל כמלא עיניה״).

אמר רבי אבון הלוי ברבי:

מהו שכתוב: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד(תהלים כד, י)?

שהוא חולק כבוד ליריאיו:

מלך בשר ודם — אין משתמשין בשרביטובשרביטו — בשבט המלכות שלו;

ומשה נטל שרביט מידו של הקדוש ברוך הוא:

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ(שמות ד, כ).

מלך בשר ודם — אין רוכבין על סוסו;

ואליהו רכב על סוסו.

ואיזהו סוסו?

סופה וסערה,

שנאמר: בְּסוּפָה ובסערה דַּרְכּוֹ(נחום א, ג);

ונתנן לאליהו,

שנאמר: וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם(מלכים ב ב, יא).

מלך בשר ודם — אין לובשין לבושו;

ומהו לבושו של הקדוש ברוך הוא?

הוד והדר,

שנאמר: הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ(תהלים קד, א);

והלבישו למלך המשיח,

שנאמר: הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו(תהלים כא, ו).

מה כתיב בהקדוש ברוך הוא?

כְּעַל גְּמֻולוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם(ישעיה נט, יח).

מהו משלם?

לטובים כטובים,

ולרעים כרעים.

מה כתיב ביוסף?

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף(בראשית מט, כב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: יש שלום על העין, שעצמתה ולא הביטה באחת מן המצריות,

שנאמר: בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר.

אמר רבי ראובן:

מהו עֲלֵי שׁוּר?

אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לשלם שכר לאותו העין.

שנו רבותינו:

שהיו אוכלין במקדש לפנים מן הקלעים;

אבל בשילו כמלא עין —

מה שעשה יוסף פרע לו הקדוש ברוך הוא.

מה כתיב שם?

וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אצלה וַיָּנׇס(בראשית לט, יב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כשיצאו בניך ממצרים — עתיד הים לראות ארונך ולברוח,

שנאמר: הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס(תהלים קיד, ג).

מה ראה?

ראה ששימר יוסף כל עשרת הדברות.

שמעון איש קטרוןקטרון — (שם מקום) קטרון שבגליל אומר:

עצמות יוסף ראה.

ולא עוד, אלא שהיתה ארונו של יוסף מהלכת לפני הארון,

ואומות העולם רואין ואומרין: מה טיבהטיבה — עניינה, מהותה של ארון זה, שהיא מהלכת עם ארון של תורה?

וישראל אומרין: ארון זה — המת שהוא מהלך עם ארון התורה — קיים כל מה שכתוב בתורה;

ולפיכך זכה לילך עמו.

חתימה

אמר לו הקדוש ברוך הוא ליוסף: יוסף, אף על פי שפרעתי לך מקצת שכר — הקרןהקרן — עיקר השכר (כקרן ופירות) קיימת לך לעולם הבא:

כשיגאלו בניך גאולת עולמים — בזכות יעקב ובזכותך הן נגאלין,

שנאמר: גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה(תהלים עז, טז).

אמן, וכן יהי רצון.

תרגום לעבריתבשרביטו בשבט המלכות שלו טיבה עניינה, מהותה קטרון (שם מקום) קטרון שבגליל הקרן עיקר השכר (כקרן ופירות)

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
כגבאשרכאשר
כגלבנילפני
כגידיי
כגהשביעיהשבת
כהספ
כההקדוש ברוך הואהבב״ה
כהכמלא עין— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212