פרשת לך לך תשע"ו

IMG_20141018_171234

את הקריאה הרגילה של לך לך מכל המוכר לך, התנתק ממקומך הנוח, ותלך בדרך אל הלא נודע, כולנו מכירים, (ומי שלא מכיר בוודאי יכול לחפש במה שכתבתי בשנים שעברו או במקומות אחרים שמסתמא הולכים על דרך זה). אני רוצה ללכת לקריאה אחרת, שהיא במובן מסוים סותרת, על ההליכה הזו.

אנחנו רגילים לראות (אין זה ממש בפשט המקרא אבל כך הורגלנו לפרש) בלך לך לעומת בראשית נח את ההתחלה של התפיסה הדתית לעומת זו של היצירה (בראשית) וחורבנות שקשורים ביצירה – איתני הטבע (נח). לרוב מתחיל הנושא הדתי בשאלת המשמעות. כשמגיע אדם ושואל למה כל זה, לאן כל זה מוביל, הוא מתחיל ללכת בדרך לך לך של אברהם אבינו, לחפש איפה היא הארץ המובטחת שלשם הוא אמור להגיע.

אמנם, שאלה זו, שלרוב מהללים אותה ואת המצליחים לדבוק בדרך אל התכלית בדרכה, מניחה בתוכה תפיסות רבות שמובילות לסוג של מבוי סתום. כאשר אדם שואל את עצמו מה אני עושה בחיים שלי לאן זה אמור להגיע, הוא מניח שהפתרון שישקיט את בקשתו הוא בידיעת סוף הדרך שאליה הוא הולך. שאלת מה המשמעות מזוהה לרוב עם שאלת מה התכלית, במובן, מה המטרה הסופית, מה הסוף, לאיפה כל זה מוביל, או לאיפה אני אמור להוביל את עצמי. הבעיה הוא, שאדם לא יודע לאן הוא הולך או מהו המטרה הסופית של חייו ושל היצירה בכלל. ואם מישהו חושב שהוא יודע, רוב המקרים שהוא משקר את עצמו או את אחרים.

בשפה אחרת, תפיסה טלאולוגית זו הרואה בהבנת סוף מטרת הדבר את תכלית העמידה על הבנתו, תלויה בתפיסה האריסטוטלית הטלאולוגית של הטבע, כאשר אריסטו מסביר למה הדבר נופל? כי הוא רוצה להגיע אל הארץ. באותו קו ממשיך אריסטו ומסביר (באתיקה) שגם האדם חייב להיות לחייו תכלית, וזוהי תפיסת התכלית שאנחנו עדיין רגילים אליו. אמנם כיום אנחנו רגילים במדעי הטבע שזו לא השאלה הנכונה, יותר נכון לשאול מה דוחף את הדבר ליפול, ועל זה אנחנו עונים כוח המשיכה דוחף אותו. אנחנו לא שואלים מה התכלית של הדבר ומבינים שזה לא מה שחשוב לדעת כדי להבין את התופעה. משום מה בהשלכה אל המשמעות אנחנו חושבים שלא נכון ליישם את אותו תפיסה, ומי שמיישם אותו נחשב כמבטל את רעיון הרוחניות. נכון בעיני דווקא לחשוב על המשמעות מן הצד השני, מה דוחף אותו, או מי דוחף אותו.

או במילים אחרות, תחת לדבר על אלהים שהוא סוף כל דבר, כאשר בסוף הכל מוביל לאלהים וזו מטרתו, נחשוב עליו כעל תחלת כל דבר, או מה שעומד מאחורי כל דבר. כאשר נשאל למה אני עושה את זה, נענה כי כוח מסוים בנפש או מאחוריה דוחף אותי לעשות את זה, ומה מניע את הכוח הזה, עוד כוח מאחוריו, וכך עד שמגיע לאלהים או מה שם שנכנה אל התחלת ההתחלות שעומד מאחורי כל התופעות.

אמנם גם כאן אנחנו מגיעים אל הלא נודע, אבל זו לא נודע שבהתחלה ולא שבסוף, וממילא נעדר מאתו המתח והלחץ שסגנון שאלת מה סוף הדברים מפעילה על חיינו. אם אנחנו שואלים את עצמנו למה אנחנו רודפים אחרי משהו יותר גבוה מהארץ והמשפחה והמולדת, אין אנחנו צריכים להידחק להסביר מהו הדבר הזה שאין לו שם, אלא עונים אנחנו כי כוח נשמתי הנמצא בנו דוחף אותנו לשם, או במילים אחרות, איני יודע, ואני משוחרר מלדעת, אני פשוט מונע על ידי, וסומך על, הלא נודע שמאחורי כל הדברים, שהוא מוביל אותי בדרך טובה כפי מקורו.

וכאשר נחזור אל הפסוק, יש שלשה חלקים בפסוק. ראשונה מאמר השם, ויאמר השם אל אברם. שניה המקום המוכר שילך משם, שלישית הארץ הלא נודעת שילך אליה. יש מי שמדגיש את החלק השני, הניתוק מן המוכר, ויש מי שמדגיש את הדרך אל הלא נודע, אבל שניהם אינם שלמים מבלי התחלת הפסוק, שאינו רק מסיים בלא נודע אבל מתחיל בלא נודע, ויאמר השם אל אברם, וכיצד אמר לו זאת, לא נדע, אבל משהו מאחוריו דחף אותו ללכת ולא ידע מהו, ולכן לא הוצרך לדעת לאן הוא מוביל, כי בוודאי מקור המקורות מוביל בדרך טובה.

בהמשך הפרשה נאמר לאברם: התהלך לפני והיה תמים. כבר עמדו חז"ל ופרשנים שונים על מטבע הלשון להתהלך לפני השם, ואיך הוא מנוגד לביטויים אחרים שמצאנו במקרא כמו את האלהים התהלך, ואחרי ה' אלקיכם תלכו. ומצאו כי התהלך לפני היא המדרגה היותר גבוהה. ולפי דרכנו, יש מי שהולך לחפש את האלהים בסוף מעשיו, הוא ההולך אחרי השם. אבל יש מי שמכיר באלהים שעומד מאחוריו ודוחף אותו, הוא ההולך לפני השם. אמנם אינו יודע מה לפניו, הוא הולך למקום גם אם אינו רואה שם את אלהים, כי אינו יודע מה לפניו ומה ידע אדם מה תכלית הדברים, אבל מאמין ויודע שאלהים מאחוריו ודוחף אותו בדרכו.

(התעסקות יתירה במה התכלית הסופית מובילה אותנו ישירות לרעיון המשיחיות, שהיא המטרה הטלאולוגית של ההיסטוריה, ועל זה אמרו תיפח רוחן של מחשבי קיצין, כי הם דוחפים תמיד לדעת את הקץ של כל דבר, אמנם סתום הדברים וחתום, אם יש קץ היא סתומה, הרבה יותר מעניין ומועיל לדעת את ההתחלה של כל דבר)

(לפי קריאה זו נעשה גם שלום עם ארצך ומולדתך ובית אביך, שאינם עוד השטן הבורגני המעכב אותנו מללכת, אבל הם חלק מן ההיסטוריה חלק מן הסיבות האחוריות המובילות אותנו בדרך. וכן הדבר עם המסורת.)

שבת שלום.

השאר תגובה