לך לך תשע"ה

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. 

כמה קיטש, כמה בנאלי, כמה שטויות ריקות וממוחזרות כבר נאמרו על לך לך, על מסירות נפש, על הקמת גוי גדול מתוך כלום, מתוך התחלה חדשה. וכי זהו שאנחנו רוצים לדבר עליה, על קריאת ההליכה ממקומך, על מה שכינה הרבי מקאצק קושיית רב החובל הקשה מכל הקושיות התאורטיות, "מה לך נרדם", ששאל רב החובל את יונה. ומה בשביל מה, בשביל הגדלת השם, בשביל שני ילדים שיריבו לאלפי שנים, זה ברכה זה? 

אבל אנחנו חייבים לדבר על זה, כי זהו הגורל שלנו, וכי מאז אמר אלוהים אל אברם לך לך לא פסקה לך לך מעל שולחננו, וגם כי הובטחה לנו ארץ ומנוחה עשרות פעמים בפרשה זו ובכל פרשיות האבות עוד לא נחנו מלך לך, וכבר הובטחה ארץ זו צריכה להיות ארץ מיושבת ובה מלחמות אינסופיות על מקום ועל קיום. וכי יצאנו משם פיזית ומטואפורית שוב קבלנו על עצמנו לך לך, אל איפה, אל האין אל הריק אל הלא נודע, אולי ארץ אשר אראך אבל מתי מי איפה אראך הלוואי שהיה נודע לנו. 

והנה יצאנו מימים נוראים, מהתחלת שנה, מתקופת חגים, ורק היום קבוע במסורת שהגענו לביתינו מתוך החגים בכלל, ז' במרחשון שבו הגיע אחרון שבישראל אל ביתו שבגבול הארץ מתוך טריפ עלייה לרגל שלו, וכבר קוראים אנחנו פרשה הנקראת בראש השנה, ומילותיו מזכירות לנו את ההיי של תקופת החגים ואת הלך לך המבולבל שאחריו, הקורא למקום משום מקום. ומהו לך לך, שאתה הולך אתך, כי אתה יכול לברוח מארצך וממולדתך ומבית אביך ולא מלך, והנה לך לך נשארת אתך ועוד לא מצאת שום ארץ אשר אראך,אלא אותו לך האומר לך. 

והקריאה הזאת כה מבדילה אותך כה מבדידה אותך כה מפליאה אותך וכה רודפת אחריך בכל מקום שאין לך מנוס מלקרוא לה נבואה ולייחס אותה אל הנבדל הגמור, כי הוא בטח לא מגיע משום דבר מוכר, והרי הוא מואס ומורד ומשנה מכל הקיים, הרי חייב הוא להיות הקריאה הנבדלת ויאמר ה אל אברם. והוא לו לבד ואין לזרים איתו ובטח לא לזרים העושים עצמם כמשפחה וכואהבים וכמכירים שאינם אלא זרים עוד יותר. כי הרחוקים בארץ כנען כבר יקבלו את אברם כמטורף הזה הקורא בשם השם וזה הוא, אבל בבית אביו הוא תמיד אברם הילד הבעייתי. ורק הקריאה בשם השם וקריאת הקריאה בשם השם, כאשר ידעת שהקריאה הזו היא ממך היא רצונך היא בחירתך, לך לדעתך אני איני מצווה אותך.

 אבל הרצון הזה כה נבדל הוא כל כך מופלא מכל סוג רצון אחר, כשם שיצוייר הפלאת העוצמה והפלאת החובה והפלאת המהות של רצון וציווי האל כלפי רצון פשוט של האדם כפשוטו כך ויותר מכך הוא הפלאת רצון הלך לך מתוך שאר הרצונות והמשיכות הקטנים של האדם, עד שראוי לקרוא אותה בשם השם ולכתוב ויאמר השם לך לך. וכך אמר דוד ודעו כי הפלה ה' חסיד לו, כאשר רבו עליו שונאים ומכחישים, אמר מתוך ידיעת נפשו דעו כי אני שונה אני מופלה מכם, ואיני צריך לי לראיה על כך יותר מהפלאה זו עצמה, שאילו הייתי מקבל מכם מחמאות על חסידותי ועל תורתי ועל הליכתי בדרך נכונה הייתי צריך לחפש אם יש הצדקה לכך, אבל כעת שדרכי כה רחוקה מכל הסובב דעו כי מאת השם היתה זאת כי היא נפלאת בעינינו. אתה הוא אשר בחרת באברם, אתה שעשית את השמים וגו', ויצרת סדר שלם שאנחנו רואים אותה בעינינו, כך רואים אנו בעינינו שבחרת באברם, כאשר הוצאת אותו מאור כשדים, והופלה מעצמו בעצמו מכל המוכר, הרי הבחירה בו.

 בחיצוניות אמרו שיהודים שסבלו בבדידות גלות האומות התחזקו ברעיון הנבחרות. אבל לדרך שאנו בה הרי הכאב והבדידות של הרואה עצמו משוגע רדוף מדבר אלוהים במדבריות משתגע ללכת לך הרבה יותר כואב ובודד ועוצמתי, ולואי שהקריאה בשם השם לדעת כי לכך נבחרת תועיל להתקרב במשהו אל הארץ אשר אראך. טוב, אז יצא גם משהו שאפשר לקרוא לו תורה על הפרשה.

 שבת שלום לכם נבחרים ושאינם ודרך צלחה.

 

השאר תגובה