מעוצמת הכעס שנשפך נגד קרח אנו למדים כמה מאיימת היתה הערעור שלו על משה. למשה לא היתה תשובה לענות לקרח והוכרח לחכות לתשובה מן השמיים שיכריע. טענות מספר של קרח נגד משה והנהגתו מפורשים במקרא, במדרשי רז”ל ומפרשים אף הוסיפו לבאר כל מיני טענות שמצא קרח וכל מיני דברים אבסורדיים שהיה לו למצוא במצוות משה והנהגתו ולהקשות עליהם. מריבוי דבריהם אפשר לראות שגם הם התקשו בכך ושמו את הטענות בפי קרח.
גדולה שבטענות קרח היא המפורשת במקרא – כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו. למשה לא היה תשובה לטענה זו (לעומת טענות דתן ואבירם שהשיב עליהם וחרה עליהם), וישמע משה ויפול על פניו. לא אמר איני מתנשא (על אף שהמקרא העיד עליו שהוא עניו מאד מכל האדם), ולא הצטדק, אלא בוקר ויודע השם את אשר לו. עדיין אין אנו יודעים מה עלה בגורל אותו בוקר, באשר נתערב הדבר בסיפורים אחרים.
המקובלים לא נרתעו ואמרו שבבוקר האחרון יודע השם כי קרח הוא אשר לו, בזה הלשון אמרו לעתיד לבוא יהיה קרח כהן גדול ורמזו במקרא צדיק כתמר יפרח סופי תיבות קר”ח. קרח פה אינו האישיות קרח, אלא המושג שהוא שימש לו לפה. כי כל העדה כולם קדושים, אמנם בעולם הזה מכורח המציאות נמצאים אנו בהיררכיות, אין זה כי אם פגם המציאות. אבל בסופו של דבר יתבטלו אלו ויהיו הכל שווים בפני המקום. ולא יהיה לא כהן ולא שופט ולא מורה ביום ההוא ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו (ירמיהו לא לג).