שבת בראשית תשע"ו

כל התחלות קשות. כלומר מלאות גבורות. כי להתחיל דבר מחדש היינו לחזור ולשאול את שאלות הלמה, מדוע לדבר על סדר הפרשיות, מה יש לנו מזה, מדוע בכלל לחיות, מדוע לעשות עוד פעם מה שכבר נעשה בשנה שעברה, מדוע ללמוד שוב מה שכבר למדנו, לשם מה לחיות עוד מעגל של עוד שנה. ובאמת אם אין חידוש למה לחיות עוד שנה. אם כן נתבע החידוש, וכי מאיפה נובע מעגל החידוש.

בוודאי טוב לשאול את שאלות היסוד שוב ושוב, ובוודאי מי ששואל אותם יש לו בכל שנה תשובות אחרות. לא הרי לימוד שנה זו כלימוד שנה אחרת ולא הרי אמונתי ודעתי וחיי בשנה זו כשנה אחרת, אבל לנסח את הדברים האלה קשה. ברצוני להקדיש את כתיבתי בשבוע זו לסדר סוג של הקדמה לכתיבה זו שלי, להעלות אי אלה נקודות שהתחדשו לי בזה. ואשמח להערות והארות מחברים מקשיבים.

1.

ראשית יש לתת את הדעת על מציאות סדר פרשיות השבוע. שיתפתי בשמחת תורה את דבריו של Yehuda Gizbar שעמד על הכללת הזמן בטקסט. יש להדגיש כי בסדר לימוד הזה, יותר משאנחנו לומדים את הטקסט אנחנו לומדים את הזמן. מי שרוצה לקרוא את הספר עדיף לו סדר אחר מן ההתחלה ועד הסוף (ובאמת השנה השתתפתי עם חברים בסדר לימוד של החומש כולו במסגרת 929, והיה זה לימוד מסוג אחר של לימוד פרשיות השבוע). ובכלל, לא תמיד יש משהו מעניין בפרשה ולא כל הפרשיות שוות, ולכולם מוקצב שבוע בשווה. יהודי אחד אמר פעם שכל שבוע הוא כועס על בעל הקריאה של מנחת שבת, הנה אני רק התחלתי להבין את פרשת שבוע זו והוא כבר קורא לו את הפרשה הבאה.

אבל הלימוד הוא הזמן, או יותר מדויק, החיים, והטקסט אינו נעשה אלא לבוש ומקום ומשל לבטא בו את הזמן. כי יש סדר רציונלי של אדם (אדם II בשפת הרב סולובייציק, או הנהגת המשפט בשפת הרמחל, וכו') שמתחיל ספר ומעיין בה עד שמסיים אותו, או מתחיל פרויקט כלשהו ומסיים בה עד שמסתיים. וזה סדר של השתלטות התכנון הרציונלי וההתקדמות שלו על הכאוס של היצירה. אבל יש מתחת לכל זה חיים אורגניים, שצומחים בקצב מעגלי שלהם, ששת ימים תעבוד ובשביעי תשבות, קור וחום קיץ וחורף, והסדר הזה לא מתחשב עם מעשי האדם אם הוא כבר סיים את המסכת של החורף, בין אם הנך מוכן בין אם אינך מוכן מגיע הזמן ונהיה אביב.

כך סדר לימוד פרשיות השבוע, כשיש סוג של התחייבות כשלי לכתוב כל ערב שבת על הפרשה, או לקרוא את הפרשה בבית כנסת, מחזיר אותנו לפעימה האורגנית של החיים, לכך שששת ימי המעשה באים לסיומם, בין אם הרווחתי מספיק כסף השבוע בין אם לאו, בין אם למדתי כל ימות השבוע בין אם לאו, אותו שבת באה בסופה, ואותו ביאה מביאה בכנפיה את המנוחה, אנחנו נזכרים שיש חיים שיש יצירה והם הולכים וגדלים ומתמשכים כפי הקצב האורגני שלהם, בעליות וירידות בסיבובים ומעגלים. יש בכך נחמה עצומה ומציאת עוגן בחיים המסחררים האלה.

2.

סדר לימוד הפרשה, כפי שהוא נהוג בכלל ישראל זה זמן רב, אינו להבין דווקא את הפשט או ללמוד אותה בדרך העיון. לומדים שרגילים תמיד לחיות חיים של עיון רציונלי אוהבים לבזות את הוורטים של פרשיות השבוע. ובוודאי יש וורטים שטחיים שראויים לביזוי.. אבל הם יותר קרובים אל הסיבה שלשמה קיימת פרשת השבוע. חז"ל אמרו שתיקנו לקרוא את הפרשיות על הסדר שלא ללכת שלשה ימים בלי תורה. אין הכוונה כי התורה תובעת שלא יהיה ביטול תורה, אלא שהימים תובעים שיהיה בהם תורה. הולך אדם שלשה ימים מבלי רעיון יכול הוא לחשוב שנולד לעבוד ולעשות כסף. שומע סיפור או וורט או משהו והרי הוא מתנחם עוד יש לו חיים של דעת חיים של תורה.

ועוד יותר, הוא מכניס את הטרדות שלו ואת האירועים שלו ואת הכל לתוך הלימוד הזה. נחמד לצחוק על וורטים של בר מצוות ושבע ברכות, אבל גם אם הוורט לא מוצלח, הם מבטאים את הקשר של החיים לדעת. אם תהיה יותר מעמיק תכניס באמת בזה את ההקשר ותקשר אותם במארג של תורה.

אין צורך ביומרות אינטלקטואליות גדולות, שיש להם החשיבות של עצמם, אבל לצורך נחמת החיים די לי שיש לי סוג של קביעות פעם בשבוע לחשוב על דברי תורה. אני אוהב לצטט את הקדמת הרמב"ן לפירושו על התורה שמגדיר את דרך פירושו : "ועתה דע וראה מה אשיב שואלי דבר בכתיבת פירוש התורה, אבל אתנהג כמנהג הראשונים להניח דעת התלמידים יגיעי הגלות והצרות, והקוראים בסדרים בשבתות ובמועדים, ולמשוך לבם בפשטים ובקצת דברים נעימים לשומעים וליודעים חן. ואל חנון יחננו ויברכנו ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. "

3.

לכן, גם לא כל כך משנה אם המקרא שכח לספר על דינואזורים במעשה בראשית, או אם המבול קרה, או אם באמת נולד אברהם אבינו באור כשדים. זה נהיה משל ונותן מילים לחיים. ובוודאי יש בראשיות ויש אבות ויש בנים ויש מבולים ויש חיים ואדם ובהמה וכל מציאויות החיים. (אבל על זה כבר דיברנו מספיק, לא כזה חשוב ולא ארצה לדשדש עוד בכך) הבר דעת יש לו מילים של תורה ודעת לכל זה, והספר נותן מסגרת וקיום לשיחה ומחשבה. וגם אם הוא חולק על הספר הרי הוא יותר טוב ממי שלא קורא ספר ואין לחייו מסגרת של ספר.

4.

אני מחפש השראה. ככה, יש לי מין באג כזה במחשב שלא מספיק לו סתם הוא רוצה עומק והשראה. מאיפה מגיעה השראה זו, ולאיפה היא הולכת. היו ימים שכולה הגיעה מספרים והלכה אל ספרים. קראתי וסביב מחשבות שקראתי חשבתי, ומילים שקראתי הצטרפו לי לרעיונות ולשירים ולמילים אחרות, ואותם מחשבות ורעיונות כתבתי. בשנה האחרונה יותר שמתי לב, או נהייתי מודע לכך, שמתחלפים לי ספרים באנשים. למדתי שאנחנו חיים בעולם של אנשים, וכאשר אתה מוכן להיפתח ולשתף את המחשבות שלך, ודווקא גם המחשבות הלא גמורות, הלבטים הספיקות הצדדים, ואתה משמיע אותם בקול, ולזה צריך להתגבר על מחסומים של שובה ושל גאווה שלי יש תמיד דברים מוגמרים להציג, ולתת אימון בשיתוף הזה וליצור מקום של אינטימיות ואימון, ואז אותה השראה, בצורה הרבה יותר חייה מוחשית וראלית, אתה מקבל מאנשים.

אם פעם היו רק ספרים שהערכתי וששינו לי את החיים ואת ההסתכלות, וכאשר רציתי להתעורר פתחתי ספר, יש לי היום אנשים, וכל פעם שמגיע שבת או חג או סתם זמן שצריך לי משמעות או השראה, אני מתקשר לחבר, או בודק בפייסבוק, או מתכתב בוואצאפ או מדבר בסקייפ, או פוגש (פחות, כי גיאוגרפיה ועצלנות) , ואותם המילים שחברים מדברים מהדהדים בי ופותחים לי כיוונים של מחשבה ושל יצירה ושל חיים. ושוב אני משתף אותם במחשבות שלי בכל אותם הדרכים הנזכרים, וכך נוצר דו שיח וקיום ממשי של המחשבות בעולם המציאות מקבלים זה מזה ומשפיעים זה לזה.

אז תודה עמיר פריימן יעקב ישראלי מישהי אחרת  Yoel Levy Beraha SellemJoseph Elbaum יוסי הגלילי . וכל שאר הנסתרים, חבריי ידידי ומוריי.
פעם היה לי מנהג כל שנה לקחת ספר אחר על התורה לקרוא בו במשך השנה, היום אני חושב לקחת לי אנשים וחברים, אפגוש אנשים וניצור עולמות חדשים ביחד. ואז בשמחת תורה נקח את אותם הספרים, אותם אנשים, ונרקוד ביחד במעגל על התורה שעשינו השנה.

אני מקווה שיהיו לדברי השנה שומעים, ואשמע אותם, על סדר השבועות ועל סדר החיים, ונגיע למקומות חדשים ומופלאים.

5.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
וְהָאָרֶץ,
השמיעה ניגון,
וסבבה לצד שני,
בוקר טוב,
יום אחד.

הָיְתָה תֹהוּ,
פתחה עיניים,
שוכב לצידה,
בֹהוּ,
ומיטתם תלויה,
עַל-פְּנֵי תְהוֹם
אמרה, טוֹב.

שבת שלום.

DSC_0125.NEF

השאר תגובה