כאשר נכנסים אנחנו לעיין בפלא קניית הדעת מוצאים אנחנו בה עוד מטעמים חדשים. הסיבה שקניית הדעת נחשב לפלא הוא בגלל שהוא בא באור וכלי שלו כאחד. כסוד שכינו חז”ל גיטו וידו באים כאחד. כי דעת האמת אינו כזה שמשאיר את הלומד אותה כמות שהיה טרם למד, אבל הוא מהפך את כל גוף האדם למהות אחרת. כהא דאמרו תלמידי חכמים כל גופם אש, לא שיש לתלמיד חכם גוף וכלי כמו שיש לכל אדם רגיל, ובתוך הכלי הזה נכנסת התורה שלו. אבל צורת קניית הדעת הוא שהיא מהפכת את הגוף שלה לגוף חדש, אינו דומה האדם גם באשר הוא אדם אחרי שלמד לאדם טרם שלמד. ואם כן אין כאן דבר שכלי בלבד שצריך להסביר את טעמה, אבל יש כאן מהפכה בגוף האדם. ולפיכך הדבר הזה טמיר מלהסביר מבחינת מהותו, כי מאחר והדעת זוקקת שינוי בגוף המקבל, הכיצד אפשר להסביר את מצב הדעת אל מצב חוסר הדעת, הלא אין זה אותו אדם בתוספת דעת אלא אדם חדש לגמרי.
משל חבד”י אומר ‘א קאפ קען מען נישט ארויפשטעלן’. משמעותו אני יכול להסביר לך הרבה שכליות כאשר יש לך ראש להכיל אותם. וכאשר אנחנו חולקים סט הנחות ודרכי לימוד שמאפשרים לנו להסביר שכליות זה לזה. אבל אם הבעיה בינינו הוא שאין לך ראש, הכיצד אני יכול לתת לך ראש. אבל באמת לאמיתו אין תפקידו של הרב אלא זה, לתת לתלמידיו ראש חדש. ודבר זה פועל בסגולה המופלאה של כניסת הדעת. כאשר למדנו בעץ חיים שכאשר המוחין נכנסים לגוף מתרחב הגוף לקבלם. ואין משמעות ההגדלה הזו שהכלים מתרחבים מצד עצמם. אבל המשמעות הוא שהמוחין עצמם כביכול נעשים כלים למוחין שלהם, או תגיד החלק החיצוני שבמוחין נעשה בעצמו כלי לחלק הפנימי שלהם. ודבר זה נעשה בסוד גיטו וידו באים כאחת, שקניית הדעת עצמו מהפכת את הגוף שיהיה בר הכי לקבלת הדעת.
נמצינו למדים שסדר קניית הדעת קשה להסבירה במונחי הדעת עצמה, מאחר וכל חלק של קניית הדעת משמעותה גם הפיכת האדם הקונה אותה לאדם אחר. ולפיכך כל הסברה גם בינך לבין עצמך של מצב היות הדעת אל מצב טרם הדעת, הוא דומה להסברה בין שני סוגי אנשים שונים, שלהם טבעיים שונים ואופיים שונים של קליטה, ואין כאן הסברה שצריך להסביר אלא תמורה שצריך להמיר אדם זה באדם אחר.
***
וכאן נמצא הפתרון לכל בעיית ההסברה של הדברים שלמעלה מן הדעת, שעוררנו עליו כמה פעמים בחיבור זה. ואמרנו שלענות על כל קושי של הסברה בהפטרה שזה סגולה למעלה מן הדעת אינו אלא עצלות. וכאשר אנחנו חושבים כאן מצד ההוראה, צריך מיד לחשוב מה יעזור תשובה כזו לתלמיד המבקש לדעת את הבלתי נודע כאשר תענה לו על כל שאלה שזה סוד. או במילים אחרות צריך לדעת כיצד באמת מכניסים את התלמיד לסוד הזה.
כאשר הרב זוכר את הביוגרפיה של עצמו, כלומר הוא זוכר שהחלת הדעת עליו לא היתה בסדר לינארי שאפשר לעמוד עליו, אבל הוא זוכר שמתחילה לא הבין ולא ידע ובסוף הבין וידע. והוא זוכר שאין זה לפי שהוא נולד עם סגולה כמין ברוך מרדכי שמלידה, אבל הוא נולד בסתימות המוח והלב בדיוק כמו שנולד כל אחד. והוא זוכר את הלא ידע שהוא עדיין תחילת הבסיס לכל הדעת שלו. הרי אינו צריך לחפש מעכשיו איזה משל או הסברה שיוכל להסביר מצד היש דעת את אופי הדעת הזה, כי לא זה הדרך שהוא קנה בו את הדעת בעצמו. מי שיש בו את הדעת אינו צריך לשבת ולהמציא הסברים ומשלים ותיאורים אל הדעת, כי הדעת אינו נבנה מהסברים ומשלים ותיאורים. אבל הוא צריך לזכור את הצורה שבה הדעת חל בכלי שלו. ובדיוק את המעבר הזה שהוא עבר בין איש שאינו יודע לאיש יודע הוא צריך להעביר לתלמידיו.
וכך יתבונן כל אחד כאשר הוא מדבר על ענין נעלם, שאם הדבר הנעלם מובן לך בפשטות, הרי לא תוכל להעביר את הפשטות הזה בהסברה למי שאין לו את הפשטות הזו. אבל צריך אתה להתבונן הרי אני בעצמי לא הבנתי ככה פעם. ומה גרם לי פתאום לשנות את ראשי ולהגדיל אותה שאוכל להבין. לפעמים הוא באמת הסבר מסוים או משל מסוים או שיר מסוים או ניגון מסוים או אות מסוימת. ולפעמים הוא פשוט המשכיות של לימוד ועיון בנושאים מסוימים או ספרים מסוימים. ולפעמים הוא מין התגלות שיש דרכים לזכות אליה על ידי שתיה או תפלה או אופנים אחרים. ואת הסיפור הזה כולו תספר לתלמידים שלך. ותספר אותו מההתחלה, מויהי בימי אחשורוש שכל השומע אומר אח לראשי ואיה יש לי ראש להכיל את הסוד, עד הסוף שתהיה דובר שלום לכל זרעו ותדע לספר את הסיפור לדורות הבאים. וזהו מה שהרבה ספרים ומורים מאריכים כל כך בדברים שאין להם מילה והסבר ועל מה הם עושים כן אם הם בעצמם אומרים שאין לדבר מילה והסבר. אבל הם פשוט מספרים את הסיפור מי גרם להם לדעת שאין עוד מלבדו ומי גרם להם להשתחרר מעול הסיבות הרבות של העולם הזה, וכל אחד מספר את הסיפור לפי מה שקרה לו זה באותיות קבלה וזה באותיות נגלה וזה באותיות מזרח וזה באותיות מערב, והתלמיד שהוא משורש נפשו הרי זה חל בו ועושה בו את המהפכה הנדרשת עד שהוא פשוט מבין את הענין.