נפשט את כל האמור באות הקודם לסיפור פשוט. יהודי רוצה לקיים את המצוה של שכרות בפורים. הלך ומזג לעצמו כוס יין, ואז עוד כוס. ובינתיים הוא חושב לעצמו האם כבר יצאתי ידי חובה, האם כבר הגעתי עד דלא ידע. וכל הזמן הוא עונה לעצמו לא, הרי אני עדיין יודע. אז הוא מוזג לעצמו עוד כוס. ושוב בודק את עצמו האם אני יודע ושוב התשובה הוא כן אני עוד יודע. וכך הוא שותה עוד כוס ועוד כוס עד שהוא נופל באפיסה גמורה והוא כבר לא שואל את עצמו האם אני יודע. (וזהו פשטות בירוק ההלכה של עד דלא ידע)
לידו יושב חבירו שמאיזה סיבה מצא לו היתר דחוק לא להשתכר בפורים. נו גם הוא משהו ישראל אע”פ שחור וכו’. בפרט בפורים. והנה חבירו כאשר הוא רואה אותו מדבר אל עצמו האם אני כבר לא יודע, לא אני עוד יודע. הוא מסתכל עליו ואומר זה בוודאי שיכור.. הרי אני מכיר אותו מתמול שלשום. ולעולם בדעתו הרגילה הוא אינו חושב על הבעיות הללו והוא אינו מדבר בסגנון שהוא מדבר עכשיו ואינו עסוק במה שהוא עסוק עכשיו. אז מה זה שהוא בכלל מסתפק האם אני לא ידע. מן המבט שלי אין בזה שום ספק וודאי כבר קיים את המצוה בהידור. והוא הולך ואומר לו רבינו קיימת כבר מצות עד דלא ידע לך לישון. והראשון מסתכל עליו כעל מי שלא ראה מאורות מימיו מה אתה בכלל רוצה מהחיים שלי האם אתה מבין שום דבר.
מה קרה פה? בוודאי ביום שני שעבר היה גם הוא מסכים לחברו. אבל הסיפור הוא שכאשר שתה את הכוס הראשון נהפך מוחו להיות שיכור של כוס אחד. ובעיני הראש הזה כבר יש עולם שלם שדומה עליו כמישור. הוא אינו חושב שמשהו בתפיסה שלו לא נורמלי, כי זה נהיה עכשיו הראש שלו. וכאשר השיכור הזה של כוס אחד הולך ושותה את הכוס השני כדי שיהיה עד דלא ידע, אין הוא מנסה לבטל את הדעת הרגילה בכלל כי הוא כבר אחר, הוא מנסה לבטל את הדעת שיש לו עכשיו אחרי כוס ראשון. ובוודאי לגבי חבירו שלא שתה כלל הוא שיכור כבר אבל הוא לא איש כזה הוא איש שכבר יש לו מוח אחד של עד דלא ידע ובעיניו העולם נראה אחרת.
***
וכך הוא כך סדר קניית החכמה. תלמידי חכמים צמאים לדעת משל לדגים שבים שמבקשים להם עוד מים. וודאי לגבי עמי הארץ הם כבר חכמים. אבל הם כבר לא מעריכים את עצמם כפי שהיו מעריכים את עצמם טרם הכל כי הם כבר אנשים אחרים. ובעיני העולם שלהם עכשיו עוד אינם יודעים כלום.
ולפיכך נמצא העד דלא ידע בכל מדרגה ומדרגה. ונמצא הקושי שאמרנו להסביר כל דבר למי שעוד אינו אותו האדם. כי תמיד זה כמו השיכור שמנסה להסביר לשפוי לכאורה כיצד נראה העולם מבחינת השיכור. אבל כלי הדעת שבו השיכור מודד את הידע הנוסף שלו אינם אותם כלי הדעת שבו הלא שיכור מודד.
ומה יש לנו לענות למי שאומר אבל הדבר אינו מובן כיצד תוכלו לדעת אותו? אנו עונים לו כמענה אותו שיכור. תשתה איתי כוס אחד ותבין את דעתי עכשיו. תשתה איתי כוס שני ותבין את דעתי השניה. וכן הלאה. ואם אתה צריך עזרה אספר לך מה בדיוק שתיתי בכוס ראשון ומה בכוס שני אולי גם לך יקרה הנס.