הבדיחה על התורה שהצליחה

תענית אסתר תשפ”ד – בית ועד לחכמים

א] אחד החקירות המעניינות העוזרות לחשוף דברים יסודיים נסתרים הוא השאלה איזה סוג קושיא מפריע לאיזה סוג בן אדם, או לאיזה תקופה או סוג או חבורה של בני אדם. יש הרבה קושיות שהשאלה העיקרית לגביהם איננה אם הם קושיות טובות או לא, ‘על הנייר’ כל קושיא היא טובה באותה המידה. אבל השאלה הוא אם הם מפריעים ולמי הם מפריעים עד שהם מכריחים לבקש פשר דבר. והרבה מן המחלוקות באשר לתשובה, אם מקבלים תירוץ דחוק או קלוש, וסוגי התשובות השונות המתאפשרות, אינו תלוי בעצם בשאלה אלא אם וכיצד השאלה מפריעה בכלל. לדוגמא בעלמא: רבא בא ואומר חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו’. יש מישהו שזה המימרא משמח אותו, בוודאי יש מקום לפרש ולדון מה הגבול בדיוק, אבל הוא מקבל את המימרא בידים פתוחות ממש טוב לו עם זה. ויש מישהו אחר שפשוט לא יכול לאכול את המימרא הזו, מה פירוש הייתכן להשתכר, ומה פירוש הייתכן לא לדעת בין ארור המן וכו’, עד שההבדלים בין ההסברים ששני הצדיקים האלה יתנו הוא תלוי בעצם בתגובה הראשונית שלהם למימרא הרבה יותר מאשר בסבירות הספציפית של הפירושים שלהם. (ידידינו רבי אריה קורא לזה סוגיית מה ‘לא יעלה על הדעת’. ורבי איציק אומר שכתוב על זה בנבוכי הדור על השאלות השונות המתעוררות בכל תקופה).

ב] יש קושיא עצומה על סיפור המגילה ועל חגיגות פורים, שנקל לראות שיש מי שזה ממש מפריע לו עד שהוא לא יוכל להסכים בנפשו לחגוג את החג הזה ולקרוא את המגילה עד שלא ימצא לה פתרון. ויש מישהו אחר שינענע בראשו ויגיד אכן שאלה יש לומר בדוחק שככה הכרחי כו’. השאלה נקראת אסתר המלכה. שנבעלה לאחשורש. והצילה את ישראל. ועשתה את החג הזה. השאלה הזו גדולה ועצומה. היה יהודי רבי אביעד שר שלום באזילה כתב ספר אמונת חכמים להוכיח את אמיתת חכמת הקבלה. אחד ההוכחות שלו הוא הקושיא הזו. הוא כותב ‘מנעורי לא הבנתי הדבר הזה’. הרי אשה שנבעלה לגוי אפילו באונס וברשות היא פגומה. והייתכן שזה אסתר המלכה. ולא מצא לנפשו מנוח עד שלמד ברעיא מהימנא שלא אסתר נבעלה לאחשורש חלילה אלא שידה שלחה במקומה. והוא מביא ראיות מעוד מאמרי חז”ל ליסוד הזה שזה פגם ושיש כזה מציאות של התחלפות בשד. זוהי צוהר לצורת חשיבה יהודית עמוקה, שגם אין מה להתווכח איתה. ברור לנו שזה לא בדיוק ‘הוכחה’ לאמיתת הקבלה, זה יותר צוהר לנפש המקובל המראה כיצד לא יכל לקבל את הסיפור כפשוטו עד שזה הכריח אותו לקבל את הפירוש הקבלי.  ובאמת המקובלים מאד פתוחים בסוגי הכתיבה הזו כאשר הם מתארים מה אינם יכולים לקבל מבחינה נפשית בפשט התורה עד שזה מכריח אותם אל הסוד, וברור שגם לא יקבלו את התירוץ אשר ‘דאס שטייט דא’.

רבי יעקב עמדין ב’מטפחת ספרים’ עובר על ספר זה ומעיר עליו, ובהגיעו לקטע זה הוא מתפלא עליו ואומר לא הבנתי הקושיא מעיקרא. קודם כל זה לא נכון שכל אשה שנבעלה לגוי אפילו באונס באופן המותר לה נפגמת. ומביא ראיה מהגמרא וטוען שהרב באזילה לא הבין הוא חושב שהפגם הוא מחמת הביאה אבל הפגם הוא מצד ‘ביאת איסור’, ואם ליכא איסור ליכא גם פגם. ובכלל הרי יהושע בן נון נשא את רחב הזונה אחר שעשתה תשובה הרי שאין בזה שום לזות שפתיים כלל. וכן הוא אומר הרי הגמרא שלנו במגילה אומרת בפירוש שאסתר נבעלה לאחשורש באונס וברצון וכן לומדת מזה את דין קרקע עולם בסנהדרין ואם כן גם אם יש כאן מאמר חז”ל הרי היא חולקת על הגמרא דידן שהלכה כמותה. ובכלל השבתאים למדו מן הזוהר הזה אופן היתר לעשות איסורים ולכן עדיף לגנוז את היסוד הזה מאשר להגיד שהוא פותר את השאלה הגדולה שעל חג הפורים, שאלה שאיננה מתחילה בכלל. כמובן שהדיון העמוק פה הוא לא בין הטענות ומענות פה, היה אפשר להאריך עד מחר לדון בגדר הפגם של הנבעלת לגוי באונס ולהביא ערימות ראיות והוכחות לכל צד, וכן לדון על הראיה מהגמרא אם היה שד, וכבר אמונת חכמים עצמו מביא ששאל את הרמ”ז שאלה זו והרמ”ז ענה לו שאין קושיא כי למרות שבפועל בהיסטוריה לא היתה אסתר אצל אחשורש הרי זה כתוב בפשט המקרא ובוודאי זה על מנת שנוכל ללמוד מכך הלכה לאשה אחרת שלא תזכה לשידה, והרי לא הכל יודעים את הסוד. אבל האמת הוא שיש כאן מאבק בין ב’ סוגי נפשות יש נפש קבלית הרואה את העולם ואת עבודת ה’ באופן מסוים עד שאיננו יכול לקבל את סיפור אסתר ופורים כפשוטו ויש נפש של הפשט האומר מה הבעיה זה המציאות ובמצב כזה ההלכה מתירה את זה באמת ואיני מתקשה כאן כלל. (וזה מה שאומרים שהפשט והסוד הם בעולמות שונים).

ג] מחלוקת דומה לזו ונובעת מאותם השורשים נחלקו חכמי ישראל בסדר ואופן חגיגת הפורים בפועל. הנידון הוא כתיבת ‘מסכת פורים’, או מה שאנחנו מכנים ‘פורים תורה’. כבר בדורות הראשונים כתבו יהודים פרודיות על המקרא ועל המשנה והגמרא ועל הסידור והפיוטים והיו קוראים בהם בשמחת משתה פורים. מן הספרים העבריים הראשונים שנדפסו הוא ספר ‘מגילת חבקבוק’ ועליו משנת ‘מסכת פורים’ אשר החוקרים מייחסים לרלב”ג. ועליו מסכת פורים מרבי קלונימוס בן קלונימוס. וכן נמצא במחזור ויטרי פיוט ‘ליל שיכורים’, ונמצאים עוד פיוטים מן הראשונים ברוח פורימית היתולית. אם אפשר ללמוד מן ההשמטה הרי שדבר זה היה נפוץ בדורות הראשונים ולא היה פוצה פה ומצפצף על כך. וכפי הנראה היה מקובל שכך הוא אופן מתאים לחגוג את חג הפורים. עד שבאו חכמים מקובלים אחרונים כמו רבי שמואל אבוהב המועתק בנושאי כלי השו”ע על כך וצווחו ככרוכיא שעושים את התורה כינור שמנגנים בו את הליצנים, ומחללים את חג הפורים הקדוש. בפועל נשאר המנהג לעשות פורים תורה ונהגו בו אף גדולי ישראל המוכרים לנו, למרות שיש הבדל מעט בין המסכת פורים הישן לבין פורים תורה הנהוג אצלנו כי הישנים הם יותר ‘מסכת שיכורים’ ושלנו הם יותר ‘תורת פורים ומרדכי ואסתר’, ובאמת נראה ברור שהדרך הנכונה להבין את מגילת אסתר הוא באופן מבודח ולא באופן רציני.

ד] ולי נראה, כי הקושיא הזו כיצד עושים את התורה צחוק ובדיחה, הוא הוא קושיית חכמי הסנהדרין על אסתר המלכה. באה אותה אסתר המלכה מן הקושיא הראשונה, וכותבת לעצמה ספר כביכול הוא ממש מכתבי הקודש, וממש באותו סגנון ובאותו דרך של כתבי הקודש, וכותבת בסופה הלכות החג שעשתה מליבה כאילו היה הלכה מסורה למשה מסיני, ושולחת לחכמים כתבוני לדורות. והם שולחים לה מה, הרי יש לנו תורה אחת, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, כל שכן שאין לעשות צחוק על ידי הוספת הסיפורים שלך אל התורה ובסגנון ואופי שלך, ועוד עם כל המשתה ושמחה של הגוים המתואר שם, מהו הדבר הזה. ובאמת הגמרא במגילה מסתירה את גודל השערוריה שבכך ודנה כאילו הכל דיון אם יש דרשה מן התורה שמותר להוסיף עוד סיפור של מחיית עמלק. אבל במסכת שבת מגלים לנו חכמים את השערוריה היותר גדולה. לא זו בלבד שמגילת אסתר הוא פרודיה על סיפורי הניסים שבתורה, ולא סתם פרודיה ממש פרודיה ליצנית של שיכורים, נכון יש שם באמצע איזה צום ובכי ומספד אבל הסוף של אותו צום זה ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה, ממש במקום שיהיה סיפור איך השם עזר לישראל זה סיפור המתאים לספר על שולחן השיכור שלפחות נזהר שלא להזכיר שם שמים בשכרותו. וממש במקום משה רבינו שעומד על ראש הגבעה ומרים ראשו לשמים יש אסתר המלכה עושה מה שהיא עושה אצל המלך אחשורש. וכי ייתכן כדבר הזה.

אבל זה לא נעצר שם, ולא זו בלבד שזה פרודיה על סיפור כמו יציאת מצרים או דבורה הנביאה, שמו לב חכמים במסכת שבת, שזה פרודיה על מעמד קבלת ברית התורה עצמה. ממש כמו שמשה רבינו יורד מן ההר ומוסר לעם את דברי ה’ וכותב אותה בספר עליהם שיגידו אם מקבלים הם עליהם את התורה אם לאו, ואחר שהם מקבלים את התורה חוגגים אנחנו את המצוות הכתובות בה עד היום הזה לנו ולבנינו עד עולם, ממש בדוגמת אותו הסיפור מספרת אסתר המלכה על חג השיכורים שלה. וממש על אותו הסטייל שאסתר באה והציעה ליהודים לעשות ימי משתה ושמחה והיהודים קיבלו עליהם את התורה הזו, וקיבלו את זה שוב עוד פעם ממש כמו שמשה הציע לישראל את התורה בספר שמות ושוב בספר דברים קיבלו עליהם ועל זרעם ולכן יש לנו את התורה הזאת עד עולם. ואותו הסיפור מספר השיכור על שולחנו ומסיים ולכן ילדים קיבלנו עלינו ועל זרענו לשתות בכל שנה ושנה ביום י”ד לחודש אדר על כן ברך אלהים את יום השבת וכו’ סליחה על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת סברי מרנן בורא פרי הגפן. ממש הקידוש של פורים והצחוק על קבלת התורה של פורים שהוא לקבל על עצמנו להיות שיכורים הוא פשט המגילה.

וחכמינו המתוקים והעמוקים, לא זו בלבד שלא הוציאו את מגילת אסתר מחוץ לחוק, עוד העיזו ואמרו שאכן, זה הקבלה המצחיקה קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם להיות עושים, הוא בעצם קבלת התורה חדשה. ובאמת זה שאנחנו עושים את התורה כולה בימינו הוא הכל נובע מאותו הקבלה שקיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה.

ה] מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, לא נוכל לספר את כל הסבר הענין כראוי למרות שישנו בצורה רציונלית ובדוקה. אבל כלל הדברים, כי הצחוק הזה לא באמת חדש, הפסוק ‘וירד ה’ על הר סיני’ הוא הבדיחה המוצלחת בהיסטוריה. אפילו כתוב שלא ייתכן השמע עם קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. אלא מה, ותלבש אסתר מלכות, הקב”ה בכבודו ובעצמו התחפש איכשהו עם כל מיני לבושים רכב אלהים רבותיים וממש ירד הוא או השכינה שלו על הר סיני איכשהו. זה נקרא התלבשות התורה באוויר העולם הזה, עד שכביכול אלמלא מקרא כתוב הקב”ה לקח את האצבע שלו וחרט על הלוחות עשרת הדברים, זה סיפור של פורים. והוא לא יובן אלא אם נבין את הסוד של ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקודש, כלומר כך הוא רוח הקדש הוא התלבשות של דברים שאינם ראויים להתלבש באוויר ובקול ובמראה ובמישוש העולם הזה.

ובאמת לפעמים נתקעים בעולם הזה וכבר יש רק את התחפושת והחלום הגדול של התורה נהפך ממלאך לשד, ואז צריכים לעשות עוד דבר פלא יותר מזה. שהוא הרוח הקודש האמיתי של המגילה קיימו למעלה מה שקיבלו למטה. רשב”י נסע לגן עדן ושאל את הראש ישיבה דשם אם יש כזה דבר שאדם בעולם הזה יתלבש בגוף של גן עדן כי כל הנפשות בגן עדן יש להם גם גוף שבלי גוף אין הנשמה יכולה לפעול אלא שהוא גוף עדין עשוי מחומר אחר כביכול. ואם כן הנמצא אפשרות בעולם הזה שעשוי מחומר שלנו להתלבש בלבוש הזה. שרטט הראש ישיבה וכתב לו ותלבש אסתר מלכות. משמע שאפשר בעולם הזה להתחפש כמו שלובשים הגוף של גן עדן. ודבר זה לא ראיתי כתוב בהדיא אבל בוודאי שזה הצד השני של השידה ששלחה אסתר לאחשורש. כלומר היא פשטה בגדיה ולבשה בגדים אחרים, הבגדים הראשונים של העולם הזה הם השידה ששכב עם אחשורש. ובינתיים היא לבשה בגדי רוח הקדש ככהן משיח משרת ויושבת בחיקו של מרדכי. ועל ידי זה המעשה שעלתה לרקיע על ידי זה באה תורה מחדש באותו האופן שירד ה’ על הר סיני לראשונה, ומזה המעשה שאין דרך להסביר לו כי אם בבדיחה ירשנו את התורה מחדש והיתה לה’ המלוכה.

ו] ונראה לי כעת להוסיף דבר פלא, כי אסתר ומרדכי שלחו שתי אגרות ואף אחד לא מבין מה נוסף באגרת השניה. אבל כאשר מדייקים הרי הראשונה הוא ‘וקבל היהודים את אשר החלו לעשות’. כלומר היהודים התחילו לנהוג מעצמם את מנהגי המשתה כאשר נחו מאויביהיהם, ואסתר שלחה להם שכך יעשו בכל שנה ושנה. ונמצא אגרת זו שלח מרדכי בחייו הגופניים הראשונים ואז הוא לא היה עם אסתר שהרי היתה עם אחשורש. ובו קיבלו לעשות את הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה. אבל האגרת השניה כתבה אסתר עם מרדכי ובאגרת זו כתוב שקיבלו לעשות את הימים ‘כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה’ והוא הסבר לכתוב לפניו שהימים האלה נזכרים ונעשים ולא יעברו וכו’, כלומר זה מדבר על חגיגת הפורים בדורות הבאים שלנו, ולכן מתאים לומר שכך קיבלנו עלינו לעשות כאשר קיים מרדכי ואסתר, ואיך יאמרו מרדכי ואסתר עצמם כדבר הזה על עצמם זה מוזר, אלא שזה אומר היהודי בזמן הזה שכך קיבלנו להמשיך בדורנו לעשות כמו שעשינו בדור מרדכי ואסתר וכמו שעשינו בדורות קודמים יותר עם הצומות וזעקתם. ואם כן שזה האגרת הוא בדורות הבאים איך ייתכן שמרדכי ואסתר כתבו אותה? אלא שבוודאי אגרת הפורים הזאת השנית, כלומר זאת ממש זו שאוחזים אנחנו בידינו כפי שנוהגים לנענע אותה, שלחו מרדכי ואסתר כאחד מגן עדן ששם יושבת בחיקו של מרדכי, ומקרא מלא הוא שיכולה לבוא מכתב מאליהו בגן עדן, ולכן יש באגרת הזאת דברי שלום ואמת כי ‘שלום ואמת’ זה הסיסמה של נשמות שכבר נמצאים בגן עדן כמו אליהו הנביא, ואגרת זו מקבלים בדורות הבאים מן הגוף השני של מרדכי ואסתר. (ואמרו החברים שזהו הסוד של ‘תרי הוי’ ולכן כתוב בספר ילקוט יוסף שלהלכה מותר לעשות פרודיות לכבוד פורים).