חמשת פרשיות המועדים וזמני קריאתם

חמשה פעמים נזכרו המועדים בתורה. וכל פעם יש להם סגנון אחר והדגשים אחרים, מכולם קבעו חז”ל (במשנה מגילה פרק ג משנה ה, ובגמרא מגילה ל,ב ושם מגילה לא, א) קריאות לימי המועדים, אם כן יש לנו לעמוד על כל אחד מהם ועל צירופם, ולבנות מכולם את תמונת חגיגת המועד שלנו.

ואלו הם:

1. שלשת הרגלים בפרשת משפטים (שמות פרק כג, יד – יז) – והוא קריאת היום הרביעי של פסח לפי מנהגנו בסימן משך תורא וכו’ – וסימנה ‘בכספא’ על שם שמתחילים מפרשת ‘אם כסף תלוה את עמי’ (שמות פרק כב, כד).
2. שלשת הרגלים בפרשת כי תשא (שמות פרק לד, יח – כד) – והוא קריאת שבת חול המועד, בין של פסח ובין של סוכות. [efn_note] והוא ממימרא דרב הונא אמר רב במגילה שם, אמנם במשנה אין מפורט קריאה שונה לשבת חול המועד. [/efn_note] וסימנה בפסח ‘פסל’ על שם שמתחילים מפרשת ‘פסל לך שני לוחות אבנים’ (שמות פרק לד, א)
3. פרשת המועדות שבתורת כהנים (לשון המשנה מגילה ל, ב). בפרשת אמור (ויקרא פרק כג).
   לפי המשנה: קוראים אותה (לכאורה היינו את כולה) בחג הראשון של פסח ובחג הראשון של סוכות. חלקה השייך לראש השנה קוראים בראש השנה (‘בחודש השביעי באחד לחודש’). וחלקה השייך ליום הכיפורים (‘אך בעשור’) קרא כהן גדול ביום הכיפורים  (יומא פרק ז משנה א, אך אנחנו קוראים ביום הכיפורים אחרי מות בלבד לפי המשנה במגילה).
   למנהגנו: קוראים את כולה ביום השני של פסח (בלבד, לפי שאנחנו קוראים ביום ראשון של פסח משכו וקחו לכם כשיטת הגמרא.) ובשני ימים הראשונים של סוכות.
   וסימנה: ‘תורא’ על שם שמתחילים בה ‘שור או כשב או עז’ (ויקרא פרק כב, כז).
4. מוספי המועדות בפרשת פנחס (במדבר פרק כח, במדבר פרק כט).
   לפי המשנה: קוראים את חלקה השייך לקרבנות החג ‘בשאר ימות החג’ – בימי חול המועד סוכות. כהן גדול ביום הכיפורים היה קורא בקרבנות השייכים לה (‘בעשור שבחומש הפקודים’) בעל פה  (משנה יומא פרק ז משנה א)
   למנהגנו: מוציאים עוד ספר תורה וקוראים בה כל יום הוא קריאת כל המועדות בעניינם למנהגנו שאנחנו קוראים בספר תורה שני בכל המועדות מוסף היום. [efn_note] לפי המשנה אין קוראים בקרבנות החג אלא בימי חול המועד סוכות, וכתבו תוספות מגילה ל, ב ד”ה ושאר שלמנהגנו אין סמך בתלמוד אלא בסדר רב עמרם גאון.
   וכהן גדול ביום הכיפורים היה קורא בפרשת קרבנות יום כיפורים בעל פה כמבואר במשנה יומא סח עמוד ב.[/efn_note]
5. פרשת המועדות שבמשנה תורה בפרשת ראה (דברים פרק טז, א – יז) והוא קריאת אחרון של פסח, שמיני עצרת, והיום השני של שבועות. [efn_note]  לפי הגמרא קוראים אותה גם ביום טוב אחרון של חג אך למנהגנו קוראים ביום השני וזאת הברכה. [/efn_note]  ונקרא בסימן ‘בוכרא’ על שם שהיה ראוי להתחיל בקריאתה ‘כל הבכור’ (דברים פרק טו, יט – כג). אך אנו מקדימים עוד ומתחילים ‘עשר תעשר’ (דברים פרק יד, כב- כט) [efn_note] ופירש רש”י טעם התחלת עשר תעשר “לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנהוגות בחג באותו זמן שהוא זמן אסיף ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל לביתם ועוד יש באותה פרשה מצות מעשר עני ומצות נתון תתן ופתוח תפתח והענק תעניק לעבד עברי ושילוח חפשי והעבט תעביטנו” [/efn_note]

כאשר נבא להעריך מתוך זה את מבנה הפרשיות הללו, אפשר לראות שהפרשה באמור נחשב עיקר מקור המועדים ולפיכך נקרא ביום טוב ראשון של פסח וסוכות.

וחזרתה במשנה תורה שני לה לפיכך נקרא ביום טוב האחרון של פסח וסוכות. והרי זה מתאים לסדר התורה עצמה שראשיתה בארבעה חומשים ראשונים והוא קריאת יום טוב ראשון ואחריתה במשנה תורה והוא קריאת יום טוב אחרון.

הפרשה השלישית בפנחס אינו עיקר מקור למועדים אלא פרשת קרבנות המוספים וקריאתה הוא כחלק מסדר הקרבנות ולא כקריאת התורה שהוא השרשת מקור התורה, ולפיכך קורא אותה כהן גדול בעל פה (יומא , וכן אנחנו קוראים אותה לא כעיקר דין הקריאה אלא כענין נשלמה פרים שפתינו.

נשארו שני פרשיות המועדים בספר שמות, והם כמעט כפולים זה לזה, ומהם אנחנו קוראים בשבת חול המועד הן של פסח והן של סוכות.

ולפי שפרשיות הללו הם כמעט העתקה זה מזה לכן אין טעם לקרוא את שניהם ואנחנו קוראים בשניה שהוא החזרה אחר חטא העגל. ואת הפרשה הראשונה קוראים אנחנו ביום הרביעי בחול המועד פסח, והרי זה מתאים לסדר הדברים כי פסח היה קודם לחטא העגל ולכן קוראים בה באם כסף, אך חג הסוכות הוא אחרי יום הכיפורים שהוא סליחת חטא העגל ולכן אין בו אלא קריאת פרשת הלוחות שניות.

ופירש רש”י בטעם קריאת ראה אתה בשבת חול המועד, שיש שם מצות שבת ורגלים וחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ומכאן למדנו איסור מלאכת חולו של מועד במסכת חגיגה.

הערות