שיעורי ופסקי רבא ראש הישיבה הקדושה “פומבדיתא” אשר במחוזא
בעניינא דחנוכה
*נערך מרשימות התלמידים כפי הבנתם ולפעמים בתוספת פלפולם, והשתדלנו לציין זאת. והיה באם נמצא חסרון אנא לתלות החסרון בכותבים ולא בראש הישיבה. כן אנו מבקשים שמי שבידו עוד שיעורים וחידושים מרבא או דיוקים נוספים בדברים המובאים פה אנא ימציאם לידנו ונערכנו במהדורה הבאה.
שיעורים ביסודות הלכות חנוכה
בענין פתילות ושמנים
רבינו היה נוהג לחזור מידי חנוכה על שיעור זה המסביר את יסודות שיטת רבותיו בדבר השאלה איזה פתילות ושמנים מותר להדליק בהם נרות חנוכה. והיה שיעור זה חביב עליו שכן בו הסביר את תורת רבותיו שנראים כהלכות בלי טעם לפי עיקרי היסודות של נר חנוכה, ולכן היה מקדים תמיד שיעור יסודי זה אל שאר נושאי דיני חנוכה וחידושים שהיה מחדש בהם מידי שנה.
איתא במשנה שיש פתילות ושמנים שאסור להדליק בהם בשבת, וכבר הסביר רבה שהוא לפי שאותם השמנים אינם נמשכים יפה אחר הפתילה ואותם הפתילות האור מהבהבת בהם, גזירה שמא יטה בשבת. ואמנם לגבי נחלקו גדולי הדור שלפנינו רב הונא ורב חסד. רב הונא סבר שכשם שאסרו חכמים להדליק בפתילות ושמנים אלה נרות שבת, כך אסור להדליק בהם נרות חנוכה, הן בימות החול של חנוכה והן בשבת חנוכה. ואילו תלמידו רב חסדא (חמיו של רבינו) סבר שאמנם בשבת אסור להדליק בהם אפילו נרות חנוכה, אבל בחול מותר להדליק בהם נרות חנוכה.
וביאר רבינו דיסוד מחלוקתם תלוי בגדרי דין נר חנוכה. דהנה יש לחקור בדין נר חנוכה כמה חקירות יסודיות, חקירה אחת הוא אם צריך אדם לדאוג שיישארו נרותיו דולקים במשך כל עת ההדלקה, או שמא עיקר חיובו של אדם אינו אלא להדליק את הנרות, ואם הם כבים מאליהם אין אחריות מוטל עליהם לתקנם. חקירה שניה הוא אם נרות חנוכה צריכים להיות מוקדשים למצוותם לבד ואין להשתמש לאורם לקרוא או לאכול, או שמא אין נרות חנוכה צריכים להיות מיוחדים לעניינם ושפיר דמי לאדם להשתמש לאורם.
ונוכל לחשוב כמה נפק”מ מתוך חקירות הללו, נפק”מ אחת הוא דאם אדם צריך לדאוג לכל אורך זמן הדלקת הנרות שיישארו דולקים, אם כן בוודאי צריך הוא לדאוג לעשות את הנרות משמן ופתילה שאינו נכבה מהר, שהלא דברים קל וחומר ומה אם בדיעבד שהוא נכבה צריך לחזור ולהדליקו כל שכן שלכתחילה יש לעשותו יפה שלא יצטרך לחזור ולהדליקם. והנה יש לומר דחקירה זו הוא רק בימות החול, דאילו בשבת בוודאי אין צריך לחזור להדליק את נרות החנוכה שכבו שהרי הוא מדליק בשבת, ואם כן בשבת בוודאי אין שייך לומר שאחריות האדם הוא לכל אורך זמן דליקת הנרות, ואם כן יש לומר שבשבת אין חיוב לאדם מצד זה להדליק בשמן ופתילה יפים דהרי אין לנו הק”ו, ובהכרח שבשבת לא תיקנו באופן זה שאחריות כל זמן דליקת הנרות עליו.
מאידך גיסא, לגבי החקירה השניה אדרבה יוצא נפק”מ לחומרא לגבי שבת. דהרי מה שאסרו חכמים להדליק בשמנים ופתילות שאינם נמשכים יפה בשבת הוא לפי שהאדם ישתמש לאורם (הערת התלמידים: כלומר שימוש אכילה וכדומה, דאילו לקרוא שצריך לזה הארה עוד יותר טובה כבר אסרו חכמים מטעם זה בשבת) ועל ידי כן יבוא לתקנם. וכל זה שייך דווקא בנרות שהאדם משתמש לאורם. אבל על הצד שאסור בכלל להשתמש לאור נר חנוכה שכל עיקרם צריכים להיות מוקדשים לפרסם הנס ולא לשימוש כלל, אם כן ליכא חשש שמא יטה אותם בליל שבת, ואם כן מצד שבת יהיה מותר.
ולאור זה מוסברים שיטות רב הונא ורב חסדא הפלא ופלא, שרב הונא שאמר אין מדליקים בהם בין בחול ובין בשבת, קסבר שאחריות כל זמן הדליקה עליו, ולכן אמר שבחול יש חובה לעשות את הנרות חנוכה מפתילות ושמנים יפים שידלקו כל משך זמנם ולא ייכבו. מאידך גיסא קסבר רב הונא שמותר להשתמש לאור נרות חנוכה, ולכן גם בשבת למרות שאין אחריות הנרות עליו מכל מקום בגלל שישתמש בהם בליל שבת יש לחשוש שמא יבוא להטות את הנרות, ולכן כמו שאסור להדליק נרות שבת בפתילות ושמנים אלה כך אסור להדליק בהם נרות חנוכה בשבת חנוכה. ורב חסדא שאסר להדליק בהם בשבת אבל בחול התיר, הסכים גם הוא שמשתמשים לאור נרות חנוכה ולכן בשבת יש איסור, אבל לגבי עצם אחריות האדם לנרות חנוכה לא הסכים לדעת רב הונא שאחריותם עליו כל משך זמן דליקתם, וסבר שברגע שהאדם הדליק את הנרות יצא ידי חובתו ותו אין אחריותם עליו, ולכן גם אין חובה עליו להדליקם בפתילות ושמנים יפים ולכן בחול התיר.
[כדאי לציין שכל שיעור זה אינו נוהג להלכה בישיבתנו כי אחר כך נשמעה שמועה בבית המדרש משם רב שאמר שאפילו בשבת מותר להדליק בפתילות ושמנים אלה נרות חנוכה. והבין רבי ירמיה על פי שיעורו של רבינו שסברת רב הוא אכן כצד השני בחקירה השנית שאסור להשתמש לאורה ולכן אף בשבת אין חשש שמא יבוא להטות. אבל אביי לא רצה להאמין לרבי ירמיה שאכן כך אמר רב ולכן לא נהגו כמותו, ואכמ”ל ביחסים ביניהם, אבל אחר כך בא רבין מארץ ישראל והוא אמר שכך גם שיטת רבי יוחנן, ואז קיבל אביי שכך הוא הדין והביע חרטה על שלא האמין לרבי ירמיה מעיקרא. ולכן להלכה נוקטים מצד אחד חומרא שאסור להשתמש לאורה, וכפי שנראה להלן גם רבא היה דורש ככה להלכה (אבל עיי”ש בהערות התלמידים), ומאידך גיסא יוצא מזה קולא שמותר להדליק בפתילות ושמנים אלה נרות חנוכה אפילו בשבת].
בענין סדר קדימה בין נר חנוכה וקידוש היום
רבינו היה נוהג לדרוש במסיבות חנוכה של הישיבה שאלה של ‘היכי תימצי’ כזו. והיה אומר שאף הוא עצמו אינו יודע את הפתרון לשאלתו והיה מדרבן לתלמידים למצוא את התשובה. אמר ככה: דזה פשוט לו יש אדם שאין לו אלא נר אחד, והוא מתלבט אם לשים אותו בביתו או לצורך נר חנוכה, דפשוט שנר ביתו עדיף שהרי שלום בית קודם לנר חנוכה. כמו כן אמר שגם פשוט שאם אדם יש לו רק כסף לקנות נר לביתו או לקנות יין לקידוש, שגם בזה נר ביתו עדיף משום שלום בית (א”ה וראו מה היה פשוט לרבינו וגודל שלום ביתו כידוע לבאי ביתו, ובזה היה מחנך את תלמידיו בישיבה). אבל עכשיו יש לי שאלה, הרי לנו בשני המקרים הללו שנר ביתו הכי חשוב, גם מקידוש היום וגם מנר חנוכה, אבל מה אם יש לאדם התלבטות בין שני הדברים הללו עצמם, שעבור נר ביתו יש לו אבל הוא מסתפק מה יעשה בפרוטה השניה שלו, אם יקנה נר לחנוכה או יין לקידוש היום. והיו התלמידים מתפלפלים הרבה ומביאים ראיות וסברות והיתה שמחת התורה רבה.
בסוף הסעודה היה רבינו נוהג לומר שלאמיתו של דבר גם זה הוא פשוט, שנר חנוכה עדיף מקידוש היום, שהרי נר חנוכה יש לו מעלה גדולה של פרסומי ניסא.
פסקים
כמה חומרות שהיה רבינו נוהג לדרוש בימי חנוכה, (בהערות מעט ממה שדייקו התלמידים מתוך דבריו).
בדיני מקום ההדלקה
- אמר רבינו, דלדידן שאנחנו מדליקים בפנים מפני הסכנה, ולפעמים אפילו מניחים את הנר על השולחן, אם כן צריך לשים נר אחרת על השולחן בכדי להשתמש לאורה, (כי אחרת יאמרו הדליק את הנר לצורך סעודתו ולא לצורך נר חנוכה כלל. ויש שהבינו שזה לפי שאסור להשתמש לאורה של נר חנוכה).
- לצד חידוש זה אמר רבינו גם קולא שאם יש מדורה בבית שמדליקים בדרך כלל בלילות החורף לחימום וגם לאור, ואין נוהגים בדרך כלל להדליק נר מיוחד על השולחן, אם כן אין צריך לשים נר אחרת להשתמש לאורה שהרי ניכר הוא שלשם מצוות חנוכה שם נר על השולחן.
- אבל רבינו עצמו היה מחמיר ושם נר אחרת אפילו הכי, וכאשר שאלוהו הסביר שהוא אדם חשוב שאין מתאים לו להשתמש לאור המדורה ודרכו כל לילה לשים נר על השולחן, ואם כן שוב אינו ניכר ששם אותו לשם נר חנוכה ולכן היה מדליק ב’ נרות אחד לצורך שימושו והשני לשם נר חנוכה. (ומאותו הסברא יצא לרבינו גם קולא בהלכות שבת שאדם חשוב שאין דרכו להטות את המדורה ממילא יכול לקרוא לאור המדורה).
- טען שיש ראיה מן המשנה בבבא קמא שחובה להניח את הנר חנוכה למטה מעשרה, שכן תנן התם גמל שהיה טעון פשתן והוא עובר ברשות הרבים, שאם נכנס הפשתן לתוך החנות אז בעל הגמל חייב שכן רשות לחנוני להניח נרו מבפנים ואחריות בעל הגמל על ההיזק, אבל אם הניח חנוני את נרו מבחוץ חייב, לפי שאחריות נרו עליו מאחר והניחו שם, ואמר רבי יהודה בנר חנוכה פטור, לפי שברשות המצוה הניחו שם ושוב הוי הדין כנכנס הגמל לתוך החנות. ודייק רבינו מזה שאם היה מותר להניח את הנר חנוכה במקום גבוה אם כן יאמרו לבעל החנות שהיה לו להניח את נרו למעלה מגמל ורוכבו, ושוב אחריותו הוא שהניחו במקום נמוך, אלא על כרחך שאין יוצאים ידי חובת נר חנוכה אלא במניח את הנר במקום נמוך למטה מעשרה טפחים. (אבל התלמידים דחו את הראיה שכן י”ל דמאחר והוא טירחא להניח את הנר למעלה אולי לא חייבו חכמים את האדם להניח את הנר חנוכה למעלה ועל בעל הגמל לשמור את עצמו, ולכן אין הכל מקפידים על חומרא זו).
- אמר רבינו, היה תפוש נר חנוכה ועומד, לא עשה כלום. (ורצו התלמידים לדייק מזה שסבר רבינו שעיקר המצוה הוא ההנחה במקומו, וכל זמן שעומד טרם קיים את המצווה. אבל דחו דשמא כוונת רבינו שדווקא באופן זה שהוא תפוס ועומד עם נר חנוכה לא עשה כלום, שכן באופן זה נוהג אדם להדליק נר כאשר הולך לבקש משהו לצורכו, אבל עדיין אפשר דעיקר המצוה הוא ההדלקה)
- אמר רבינו, הדליקה לנר חנוכה בפנים והוציאה, לא עשה כלום. (ורצו התלמידים לדייק מזה לאידך גיסא שסבר רבינו שעיקר המצווה הוא ההדלקה, דלכן בעינן שידליק אותה במקומה. אבל דחו דשמא דווקא באופן זה שהוא מוציא אותה לחוץ אמר רבינו שלא עשה כלום דכך נראה אדם המדליק את הנר לצורכו. וכפי שראינו למעלה שרבינו דייק מאד שיהיה ניכר שההדלקה הוא לצורך נר חנוכה).
באופן ההדלקה והדלקה מפני החשד
- אמר רבינו, מי שמילא קערה שמן והקיפה פתילות, אם כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם, אם לא כפה עליה כלי נעשה כמדורה ואפילו לאחד אינו עולה. (כאן רואים שוב הקפדת רבינו על צורת הדלקת נר חנוכה שיהיה ניכר שהוא לצורך מצוה, ולא אהב רבינו את המתחכמים שמוצאים פטנט כיצד יקיימו כמה בני אדם את המצוה בכלי אחד, ולא הרשה אלא כאשר כופה עליה כלי דאז הוי כמו נר שיש לה שני פיות שכבר אמר רב הונא שהוא עולה לשני בני אדם, אבל לא מפני שאנו מדמים לזה אפשר לעשות קערה אחת שמן ויצאו מזה כל בני הישיבה את חובתם. אלא אדרבה טען רבינו שבאופן זה לא נראה שהוא נר חנוכה כלל שהרי הוא נראה כמדורה שאף סביבה מתחממים הרבה בני אדם ואין זה צורה של נר חנוכה, וכפי שראינו למעלה מרגישות רבינו שמדורה אינו נראה בעיניו כנר כלל).
- רב הונא היה דורש שחצר שיש לה שני פתחים צריכה שתי נרות. על כך אמר רבינו דהיינו דווקא אם הם משתי רוחות, דאם מרוח אחת אין להקפיד. דעיקר החשד אינו על מי שאינו גר בעירנו, דאין אנו אחראים עליו, אלא מי שגר בעיר הזאת. אלא שלפעמים אדם עובר בצד אחד בלבד ואינו רואה נר חנוכה והדבר נראה בעיניו שהגר שם אינו מדליק, לכן יש להדליק בכל צד. אבל באותו צד הרי הוא רואה שבאותו הבית כבר הדליקו והוא יודע שזה מאותו הבית ואינו חושד.
דברי אגדה בענין ‘כיצד נעשים תלמיד חכם’
ונסיים בדבר אגדה, שהזכירו לפניו כמה סגולות כיצד יזכה אדם לבנים תלמידי חכמים, שרב הונא אמר דהדלקת נר חנוכה או שבת הוא סגולה לכך, וסיפרו על כך סיפורים מרב חסדא. נענה רבינו ואמר אבל אני אומר, שמי שאוהב תלמידי חכמים יהיה לו בנים תלמידי חכמים. מי שמעריך ומכבד תלמידי חכמים יהיו לו חתנים תלמידי חכמים, ומי שמתיירא מתלמידי חכמים, יהיה הוא בעצמו תלמיד חכם. [ואם אינו לומד, אז יהיו נשמעים לו כאילו הוא תלמיד חכם]. (וטעם דבריו פשוט ואין צריך ממקור, אמן כן נזכה).