אפשר לחשוב על עשר הספירות כעשרה סיבות שאנחנו צריכים את מציאות האל. כתר נקרא עילת העילות כלומר זה האל שמתחיל את שרשרת הסיבות. חכמה הוא האל שגורם לעולם להיות מסודר. וכן הלאה.
בהקשר זה ספירת ההוד זה האל שאנחנו צריכים בכדי שיהיה למי להודות. בדיוק כמו מי שמחפש סיבות רואה שיש בעולם סיבות ואז צריך לאל לתת סיבה לכל הסיבות , כך יש מי שמבין בעולם שהוא דורש למי להודות. ולך נאה להודות.
המקובלים התקשו על ההוד שפירשו הודיה כי זה תכונה של הנברא ולא של הבורא. אבל ההסבר מובן ככה.
במילים אחרות , הגדרה מהותית של האל הוא שאפשר לעבוד אותו. עבודה הוא דבר בסיסי כמו שסיבה הוא דבר בסיסי. והעבודה חייבת להיות מופנית אל הראוי לו.
התגלית של אברהם אבינו היה שיש למי להודות. זה בעצמו מתארי האל או מהגדרותיו. אל ההודאות.
אברהם אבינו לא חיפש סיבה למציאות העולם ואז מצא את השמש ואז חיפש סיבה אל השמש וכן הלאה עד שהגיע אל האל. זה תיאור הרמב״ם. הוא חיפש אוביקט שראוי לעבוד והתחיל לעבוד את השמש וראה שאי אפשר לעבוד לו כראוי אז המשיך הלאה עד שמצא את הא”ס.