“כי את חנה אהב והוי”ה סגר רחמה”.
איתא בפרע”ח חנוכה הוא חנה כ”ו. סימן לנו בזאת להתבונן בתמונת סיפור חנה והולדת בנה שמואל. ואיך מתקשרת תמונה זו בתמונת הארת חנוכה, שהוא הארת בינה אימא עילאה בשכינה על פתח ביתה מבחוץ.
כי את חנה אהב אלקנה, שהוא אבא עילאה, וכל כך אהב אותה, עד שהוי”ה ממש סגר רחמה. כי נה”י דאימא בתוך מוחין דז”א. ומתוך שהיא תדירה בהוי”ה, לפיכך נסגר רחמה, שנשארה סגורה בתוך הוי”ה, ולא יכלה להוליד מראות חדשים. פירוש נתקעו בני אדם בתמונה אחת זעירה, מאחר ותדיר עסקם במקום אחד, ולא יכלו לחדש הולדת ילדים בעולם.
אומר לה אלקנה “למה תבכי ולמה ירע לבבך, הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים” הלא ייחודי איתך תדיר, וכה תדיר ואחוד אני בך עד שאין בין ייחודנו פנאי להולדת ילדים. יש ואהבת היחוד קבועה וחזקה כל כך עד שאנכי טוב לך מעשרה בנים, אהבה זו בעצמה מונעת כל פניה ממנה אל החידוש.
ותקם חנה ותלך אל המשכן, ותתפלל על הויה ובכה תבכה. הלכה חנה כאילו ללא רשות בעלה, ללא הגיד לבעלה, כאותן הנשים שהלכו אל הרבי נגד בעלם. הלכה מעל הויה שבה נתקעו ירכיה ורחמה באהבת בעלה. ושם שפכה את נפשה לפני הוי”ה.
ועלו אבא ואימא מעל ז”א. ועזבו את עירם ואת מקומם. עזבו את החיבור שהיו מתחברים תדיר להיות מוחין לז”א באופן תדירי. ועלו לחפש את ייחוד עצמם, ומשם נוקבא יונקת הארתה על ידי עצמה ולא על ידי בעלה. כי עולה המלכות למעלה מן הוי”ה, אחר שעלתה לחפש הוי”ה חדשה.
ויסגר בשר תחתנה. ויסגר הוי”ה בעדו. והוי”ה סגר רחמה. יש תמונת הויה שגורם לאנשים סגירות. להסתיר את החתיכות בבשר החי וסוגרת את פתחי הייחוד שבהם ראייה חדשה. “ויבא גם הנצב אחרי הלהב ויסגר החלב בעד הלהב”. וחנה כאשר עברה את עלי היושב על מזוזת היכל הוי”ה חיפשה פתח חדש, דרשה על הוי”ה ואמרה דיבורים חדשים שמעולם לא נאמרו, וקראה לאל בשם חדש שמעולם לא נקראו לו “אמר רבי אלעזר מיום שברא הקב”ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב”ה צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות
“
והתבונן כאן נרמזה דרך חדשה בפגם נה”י. כי בעיית הנה”י הוא גופא היותם נעשים מוחין בתוך הוי”ה, ומאז מתיישנים ונשארים בסגירו, “אתי מפתחא דכליל שית וסגיר פתחין”, כי עסוקים להחזיק זכרון ייחוד הראשון ואינם מוכנים להוליד חדשות. ומיום שנברא העולם נסגר הוי”ה בעדם עד שבאתה חנה ופתחתו להוי”ה צבאות. ומאותו פתיחה נשערו פתחים רבים וחדשים, ניתנה רשות ונפתחה הדרך לפתוח את הוי”ה. והתבונן איך עד ימי חנה היו כל האמהות עקרות שרה רבקה רחל אשת מנוח חנה, ומכאן ואילך נולדו הכל מבלי עקרות, עד עקרה ילדה שבעה.