יכוון בהדלקתו שהוא מדליק נר נשמה לאמת שנגנזה ונעלמה מן העולם בבריאתה, כדאמרינן “אמת אמר אל יברא שכולו שקר”, הרי מתה האמת ברגע הראשון של בראשית ברא אלהים. ומכאן ואילך, “ויאמר אלהים יהי אור” ולא היה כן, אלא היה אור שני. ואמרו אור הכוונה שהתכוון אליו אלהים באמירתו נגנז. הרי דיבור הראשון שיצא מפי הבורא בבריאה כבר הוברר כשקר. שלא היה המעשה כפי המחשבה, ודיבר אלהים אחד בפה ואחד בלב.
וכאשר אור הראשון נגנז, מיד “ויבדל בין האור ובין החושך”, שכן אור הצל לא יכל לחיות בתוך החושך, אבל בהדלקת נר משתשקע חמה, הרינו מדליקים נר זכרון לאותו אור שהיה בתחילת הכל ולא היה מבדיל בין אור לחושך. ואותו אור היתה בו השוואה בין הכוונה למציאות, כלומר בין המקום לבין הקיים בתוך המקום.
כי תחלת הכל היה הכל אור אין סוף ובו דיברו ביניהם אמת ושלום אם יברא אם לאו. שוב נעתק משם ופינה את כל הדיון אל החפץ שנשתוקק ליצירה, ובתשוקה זו נעתק מכל שכלו אל החפץ הפשוט. מקום זה נקרא נה”י כמ”ש שוקיו עמודי שש שנשתוקק הקב”ה לברוא את העולם. וכך שנינו בסוד ע”ח שכל הצמצומים הם בנה”י שמתפנים לתת מקום לוולד.
ומהות אותו נה”י הם הסכמה וזכרון. היינו שבעצם הדבר באבהן כמו בשעת התפלה שאבות תיקנום, בשעת האהבה עצמה, יש חיים ואהבה ויראה והכרעה ביניהם. אבל שוב הלכנו משם וסגרנו את הסידור ונשכח התבוננות, ונשאר רק זכרון, שאנו זוכרים את עצמנו מתלהבים או אוהבים או יראים. והוא מקום הברית, כשני אוהבים שנישאו זה לזה ואין חי אצלם הרגש התמידי אלא זכרון (נצח) והסכמה (הוד) וברית (יסוד) שיתנהגו כאילו הם תמיד אוהבים זה את זה.
ומקום זה אינו “אמת אמר אל יברא”, או “שלום אמר אל יברא”, אלא “מותר לשנות מפני השלום”. והוא קיום היצירה בלשונות של נימוסים ודרכו של אהרן הכהן (מידת ההוד) שהיה הולך לזה ואומר הוא רוצה להשלים אתך והולך לזה ואומר הוא רוצה להשלים אתך, וכך בשקרים נימוסיים אלה היה משלים את העולם בשלום רב דרך שינויים רבים ונטיה מן האמת. אבל לכן ניתנה הדלקת המנורה לאהרן, “שלך לעולם קיימת”, שיהיה מדליק כל ערב ובקר נר זכרון לאמת שנגנז כאשר הלך לפעולת השלום.
וכן למדנו בפרדס רמונים, כי תחילה עשה המאציל חסד מימין גבורה משמאל ומידת האמת יעקב מכריע ביניהם. הרי נעשה שלום אחד בפמליא של מעלה, כנר של שבת משום שלום בית. אבל לא היה די בכך, לכן הוצרך לשים עוד שלום אחר נוסף על כך, בסוד תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. עשו החכמים שהם חג”ת שלום אחד, אבל תלמידיהם שהם נה”י מרבים עוד שלום נוסף. שנאמר וכל בניך לימודי הויה אל תקרי בניך אלא בוניך, הם נצח והוד שנקראו עמודי הבנין והם תלמידי החכמים. והרי במוצאי שבת אחרי גניזת האור של שלום בית אנו הולכים להדליק זכר אליה בנר חנוכה מותר לשנות מפני השלום.
ויש כאן עוד נקודה בסוד אמת אמר “אל” יברא. כי נר ראשון כנגד שם “אל” מצירוף “אל רחום וחנון”. וזהו שנאמר “לא” היה בו אלא להדליק יום אחד. ו”אל” עניינו “לא אדם”, כנאמר “וגם נצח ישראל לא ישקר כי לא אדם הוא”. כי הנצחון מנוגד לאמת שהרי צריך לנצח גם במחיר השקר. אבל זהו ממש העתקת היצירה מנקודת אדם יעקב אמת אל הנו”ה שהם לבר מגופא, והוא ממש הצמצום הראשון וכל הצמצומים. והוא שהאל מקיים את נצחו ואמיתו דווקא כאשר משקר ומשלים. ושלח אורך ואמתך המה ינחוני.