נר ד דחנוכה תשעו

תוכן עניינים

מצוות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד והמהדרין מן המהדרין בה”ר מוסיף והולך ובש”א פוחת והולך.

כשמגיע יום השני, השלישי, הרביעי, כבר פחתה לה החיוניות שהיתה בנר ראשון, ואם במקרה מישהו הצליח להמשיך גם לשני או לשלישי, ברביעי וודאי כבר אין לו מה לחדש, אולי בסוף בשביעי או בשמיני יחזור ויתלהב כאשר מגיע הסוף, אבל רוב הימים באמצע הם סתם. כל מי שחווה אי פעם חג או כל אירוע אחר יודע שככה זה עובד.

על פי המחשבה הרגילה נוטים להתעלם מן העובדה הזו, או לפחות לההדחיק אותה. הרי אין הגיון בכך שיהיה הבדל בין הרביעי לשני, אין זה כי אם חולשת האדם שמתקשה להיות כראוי, כאילו אם היה צדיק מושלם הרי לא היה כך, מוטב לנסות להמשיך אותו דבר.

אמנם לבאים בסוד הפנימיות נודע נחמת דבר זה. שאין הגלגלים העדינים שמובילים את מצבי הרוח והתודעה של האדם מקרים שאילו היה בידינו היינו מיישרים הכל למכונה ישרה אחת. אבל יש לכל סדרים אלה סדר של משמעות, וכי זה שהאדם מתעייף וחוזר וניעור ואינו יכול להחזיק הכל באותו תודעה יש שורש ומובן בפני עצמו.

הרבה מן מערכות העיון ותמונות העולמות שלימדו המקובלים הם ניסיון לגלות מעט מן הסדר החוקתי השורר בעולם הפנימי. דרך משל אם הסדר שבשעת שביתת שבת מרגיש האדם את האלהות שבו יותר מבימות החול אין זה מקרה בלבד והלא אחד האלהות בכל ימות השנה, אבל יש באמת סדר חוקתי בשכינב שיורדת בימות החול לבי”ע ונמצא בהסתרה יותר ועולה בשבת לאצילות.

סדרי הקבלה כלליים מאד בהקשר זה ונותנים מילים וסדרים כלליים בצורת חוקים כוללים שנכונים ככלי הבנה במקרים רבים. אבל אינם מגיעים בפירוש לכדי כל פרט ופרט. אמר רבי חיים וויטאל כל הכוונות שכתב אינם אלא לתפלה אחת אבל בתפילה השניה כבר יש כוונות אחרות. אין זה אומר שהכוונות שסידר לא רלוונטיים אלא שהם כללים ומי שמבין אותם בתפלה אחת ממילא בשניה ידע לפרט כוונות הפרטיות הנצרכות לנשמתו.

בגילוי זה נמצא נחמה לשכינה ההולכת נע ונד ולנשמות הנדים אחריה. שכבר אינם חושבים שהם בגלות בצלמוות בלי סדר אבל יודעים שלכל תנועה ולכל מעגל יש סדר וקיום זה קטנות ראשון וקטנות שני וגדלות דשני ופרט זה שבפרט זה וכו’. היינו נחמה זו מתייחדת לפשיטות המעברים של האדם שלהם סדר ולא לרעיונות הכללים כתורה הקבועה.

ברוב ימות השנה הולכים המצוות בסדר הרבה יותר מסודר ותורני, כל יום תניח תפילין ותתפלל שוב וכו. ואין הכרה שלימה בכך שאי אפשר שתפלת יום ראשון תהיה אותו תפלה כיום שני או חמישי. בימי החנוכה נמצא הכרה גלויה שאי אפשר שיהיו כל הימים שווים, ולא כל בני אדם שווים. יש מי שנוטה לגבורה כדרך ב”ש. ביום הראשון של הדבר מגיע בהתלהבות מחודשת וכל העוצמה, ומשם זה פוחת כי מתיישן. ויש מי שעובד כב”ה מתחיל בקטן ומגדיל התלהבותו כסדר כפי שמתעלה. ויש מי שמחשבתו בבית שמאי ומעשיו בבית הלל, ויש להיפך. ולבלבול הזה יש דווקא סדר הלכתי כמעט והיא מנהלת את האור.

(יש תורה ומצוות, תורה בז”א ומצוות בנוק’. בדרך כלל שולטת התורה על המצוות כי צריך לקיים כפי פסק התורה. ובחנוכה מקבלת על ידי עצמה כי קיום המצווה קודם לתורה. ולא נרשמו הלכותיה במקרא ובמשנה מאחר והוא בגדר קיום מצווה ולא בגדר תורה. הגיע מהדר ורצה לסמן את הימים באה הגמרא ורשמה מפיו מה עשה ומה טעם נתן לדבריו. הוי אשת חיל עטרת בעלה)

8 1
7 2
6 3
5 4
4 5
3 6
2 7
1 8