בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך בית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך.
הרמז בזה ביאר מהר”ל, כי הראשון כולל את כל השאר, מכאן ואילך לא נשאר אלא התגלות הדברים בפרטם לצאת אל הפועל. ולכן ביום הראשון מדליקים בית שמאי כל הנרות, ומשם ואילך ביום השני שבעה נרות שכן נר אחד שייך אל המקור ומשם נובעים שבעה אל המדרגה הבאה, והוא נותן ששה אל המדרגה הבאה, עד שמדרגה אחרונה אין בה כי אם נר אחד.
ובית הלל מדברים כלפי האדם או המדרגה המקבלת בעצמה, אשר מבחינתה מקבל ביום ראשון נר אחד ביום שני כבר מתעלה להוסיף עליו עוד נר והרי שתי נרות בידו, וביום השלישי כבר בידו שלשה נרות, וכן הלאה.
***
ובלשון רבינו האר”י. הפרצוף העליון, על דרך משל אם נתחיל מפרצוף הבינה שהוא השמיני פה, הוא כולל כל מה שמתחתיו היינב בינה חגתנהי”ם. והוא מוציא ממנו פרצוף שני, שהוא פרצוף החסד, שכולל גם הוא כל מה שמתחתיו ולא נחסר לו אלא מדרגה העליונה שהוא חלק הבינה שבבינה. ושאר חלקי חגתנהי”ם שבבינה כולם ניתנים אל החסד. ואז החסד משאיר לעצמו חלק גופו שהוא החסד ונותן אל הגבורה חלקי גתנהי”ם, וכן הלאה. כמבואר סדר זה בעולם העקודים ובעולם הנקודים ובסדר נסירת עשי”ת, וזה הסדר הוא סוד פרי החג שהם פר דינים והם מתמעטים והולכים ככל שהם יורדים ממקומם אל הנוק ופועלים את פעולתם עד שנמתקים לגמרי ביום שמיני עצרת.
ובית הלל, לדברי מהר”ל שהם מדברים מבחינת המקבל, אם נסתכל מצד הפרצוף האחרון שהוא המלכות בלבד הרי כאשר מתגלה הבינה היא מקבלת חלק אחד ממנו, והוא חלק התחתון שבו מלכות שבבינה. ושוב כאשר הבינה מולידה את החסד הרי מתגלה בחסד עוד חלק אחד והוא יסוד שבבינה. וכן היא מוסיפה והולכת עד שכאשר הבינה מולידה את חלק המלכות עצמה מקבלת היא את חלק הבינה שבמלכות ונשלם פרצופה. וזהו בחינת שמעלין בקודש ואין מורידין כלומר מבחינת הכנת המלכות אל הזיווג הרי היא מתעלה והולכת כל יום שמקבלת בתחילה כל הגבורות ואח”כ כל החסדים ואח”כ הבינות ועד שתהא ראויה לזיווג בשמיני עצרת.
או כלך לדרך אחרת, שכן בעולם התיקון למדנו עוד סדר, שכאשר נביט אל התלבשות הפרצופים בעולם התיקון נמצא סדר זה, על דרך משל הבינה מתלבשת בתוך החסד מראשו ועד רגליו, ולא ניכר כחלקה העצמאי אלא החלק העליון שהוא כח”ב שבבינה שכולם נקראו כאן בינה שבבינה. וכן החסד ביחס לגבורה וכן הלאה. [אלא שדעת הרב שחגתנהי”ם הם עומדים בגובה אחד ומכל מקום המבין יבין שגם ביניהם מתקיים כסדר הזה לפי האמת ואכ”מ].
ולפי הסתכלות זו נמצא בית שמאי מדברים על עצם גובה הפרצופים, שביום הראשון מתחיל מפרצוף הבינה הכולל שמונה מדרגות, וביום השני ממשיך משם אל החסד הגבוה שבעה מדרגות בלבד, וכן הלאה. וזה נקרא כנגד ימים הנכנסים, כלומר בית שמאי כוללים בחשבון את מדרגות הספירות הנכנסים ונמצאים בתוך הפרצופים שתחתיהם, וכולם ביחד נמנים בסדר הנרות.
ובית הלל מדברים על החלק העליון הנגלה מן הפרצופים, אשר על שם זה אנחנו מבחינים בכלל בפרצופים ואומרים זה בינה וזה חסד וכו’, והיינו הימים היוצאים כלומר היוצאים מתוך הפרצופים שהם מתלבשים בתוכם להיות ניכרים בפני עצמם. ומפרש רש”י שיום שהוא עומד בו נמנה עם היוצאים. ולפיכך ביום ראשון מדבר רק על הבינה שבבינה, שהיא הבולטת, ושאר חלקיה מכוסים ואינם נקראים בשם. וביום השני כבר מתגלה בינה שבבינה עם חסד שבחסד, ולכן נמצא בו שנים, וכן הלאה.
[וכל זה בהגעה עד הבינה בלבד אע”פ שאליבא דאמת צריכה להשלים עצמה בכח”ב אבל הבינה נחשב כללותם בבחינה זו כי כתר וחכמה קשה לדבר עליהם. אמנם אליבא דאמת צריכים להמשיך בחנוכה גם מדרגות אלה והם נמשכים בדרכים ידועים ליודעים אותם ולא על ידי הדלקת המנורה באופן גלוי. ולפי סדר הכוונות להיות החנוכה בימות החול אין נמשך בה אלא עד מדרגת הבינה אבל בשבת חנוכה תשיג לפרצוף החכמה ובמנחת שבת עד פרצוף הכתר, ולמעלה מזה הוא בחינת עצרת של חנוכה שהוא זאת חנוכה ובו עולה עד הכתר שבכתר.]
***
בוודאי אינכם מרוצים מכל זה כי דיברתי עד כה מבחינת הדברים בעצמם או מבחינת התלבשותם הפנימי אבל אתם מחפשים את התלבשותם בעולמות בי”ע. לכן אפרש את כל זה על סדר יותר נגלה.
חוזרים אנחנו אל ההתחלה. ואיפה הוא ההתחלה. כל דבר שאדם מתחיל. כמו שהוא מתחיל בסדר עבודה או מתעורר בליבו איזה רצון טוב. הרי בפועל עוד לא עשה כלום ומבחינה זו כלומר מן החלק המתגלה ונראה בעולם או בנפשו עוד לא נמצא כלום אלא אולי איזה רושם דק שהתחיל לעשות בעולם. אבל אין זה כך מבחינת האמת כלומר מבחינת הארת הדבר. ואם כי הארה זו אינה נגלית בפועל עד סיום הפרויקט, הרי במבט לאחור כאשר אתה חושב על המחשבה אתה רואה כי לא היה דבר נעלם מתוך מחשבתך הראשונה. ולא באמת נתחדש דבר אחר הרגע הראשון של עליית הרצון, אלא נתגלה יותר בעולם.
בלשון אחרת, באמת מורגש תמיד שבתחלת עליית הרצון לפרויקט טוב הרי הרצון מאיר בך ואתה מתלהב וכו’, אבל כאשר נכנסים לעשיה ממשית או אפילו לתכנון ממשי כבר כאילו כבה ההתלהבות ורבים שנטרדים משלבים אלה. אבל זהו פשוט למי שמכיר את סדר התלבשות הפרצופים כי בוודאי במדרגת הכתר היה רק הרצון מגולה ולכן היה חלק זה מאיר, וכאשר המשכת הלאה לתכנון בבינה בוודאי כבר נתעלמו בתוכו חלקי הרצון המתייחסים לזה וכעת נגלה ספירת בינה בלבד, וכן הלאה בשלבי העשיה בפועל. רק בסיום כל מעשה אפשר להסתכל על הבנין כולו ולראות כיצד אינו אלא השלמת הרצון עצמו. וכמו שאמרו באדרא כמו הרבה אורות, שאתה מסתכל עליהם בסוף ואינך רואה אלא את הנר העצמי המקורי כולו.
והעמידה על זה שהכל כבר קרה ברגע הראשון ולא נשאר לו אלא השלמה הוא חיזוק גדול. כי פעמים רבות נתקעים באמצע ללא חשק ולא רצון ונדמה שצריכים לחדש את החשק מאיזה מקור. אבל זה בלתי אפשרי כי בשלב זה אין חשק נגלה אלא מתוך המעשה. אין צריכים אלא לזכור שכבר כל החשק ואף כל המעשה נמצא שם בפועל ברגע הראשון של עליית הרצון והמחשבה, ומה שאתה עושה עכשיו הוא קל הוא פשוט המשכה באותו דבר שכבר קיים, שאינו זוקק קושי של התחלה ושל חדוש יש מאין.
אמר מלאך לדניאל, מן היום אשר שמת לבך להתענות נשמעה תפלתך. ולמדו מזה חכמי התלמוד, אשר בזמן שאי אפשר להתענות, הרי אפילו קבלת התענית בלבד כבר תועיל, כי התענית מתקבלת לא משעת התענית בפועל בלבד כי אם כבר מזמן קבלתה. ולאידך גיסא תענית ללא קבלה אינה תענית. כי כל דבר צריך להתחיל מראש הקומה ושם עיקרו וכולו קורה. ממש אפילו להתענות כאשר קיבלת על עצמך את התענית אינו זה שעושה את הקבלה לאמת כפי שיחשוב החיצוני שהקבלה אינו אלא היכי תימצי שיתענה בפועל, אלא להיפך ממש הקבלה הוא הכל אלא שהוא בעצמו ממשיך כמובן תענית בפועל אבל זהו החלק הקל.
***
וזהו הסוד שנקרא בית שלישי יורד בנוי מן השמים. הכוונה שעיקר בנין הבית הוא בשמים כלומר במדרגות הרצון והמחשבה והתכנון. ואם כאשר מגיעים לשלב הבניה ממש עדיין חסר בזה לא זוהי בית המקדש כי בית המקדש צריך להתחיל מן השמים. רק אחרי שהוא נבנה בשמים ממילא הוא נבנה בארץ בקלות, כמו חול שאחר השבת שתיכננה אותו ולא כמו חול שלפני השבת בטורח וכפי שהיה בבתים הראשונים.
וזהו שאמרו חכמים נר חנוכה הכנה חינוך הנער לימות המשיח. שכל הסדר הזה הוא באמת סדר הנערות, שהנער יש בו הרבה חשק ולהט, וזה לפי שאע”פ שמצד הבינה בפועל אין בו הרבה דברים, אבל כאשר מתחילים מן העליון בשמים הרי בעודו נער הוא מייצר את כל הרצונות שיספיקו לו לכל חייו. ואין זה חיסרון שהוא מתבגר ואין בו רצונות חריפים כאלה כי כך הוא הסדר, שאלה הם מתלבשים בתוך הפרצופים הנמוכים יותר ופועלים שם את פעולתם ממילא. אבל מבחינת האמת אם נביט אל ההכנה הרי הכל כבר היה שם בעודו נער ולא נחסר אלא הוצאת דבר מן הכח אל הפועל, שאמנם יש בסדר זה כמה מעכבים, אבל לא כמו שיש מעכבים לרצון עצמו.
וכאשר תביט אל המון דברים גדולים בביוגרפיה ובהיסטוריה תראה שכולם היו נמצאים בצורה גולמית בחלום הראשון. אע”פ שבשעת החלום הראשון באמת אי אפשר לצייר בפרטיות את כל המראה והמבנה כראוי. ומכל מקום יש המשכיות שבסוף מעשה הכל אינו אלא השלמת הרצון ההוא ולא נתחדש בו דבר. ולכן כאשר יבוא המשיח לא נאמר אהה ונרקוד על החידוש אלא נאמר אהה זה מה שרצינו כל הזמן, אין כאן חדש כלל אלא אישור מופלא לתורה שהכנו כל ימות הגלות ולא ידענו בעצמו כמה טוב אנחנו מכינים אבל הנה אין שום פרט בכל הסדר המשיחי שאינו פשוט פירוש הכי מדויק לרצון הגולמי שלנו שחלם אותו לראשונה.