באתר חד ראיתי דיון אם לרוב האנשים ה’בריאים הנורמליים’ ישנם ‘חוויות מיסטיות’. הלכו ושאלו בסקר ונמנו וגמרו שאין לרוב האנשים חוויות כאלה, ועוד נשארו לדון אם לאנשים ה’לא בריאים נפשית’ יש יותר חוויות כאלה.
וזה הזכיר לי מעשה שהיה בצדיק אחד מסוג הצדיקים הישנים שהיו עובדים את יי בלב ונפש ולא היו יוצאים חוץ לד’ אמותיהם. ופעם אחת סיפרו בפניו על תחום מחקר כזה שנקרא החוויה הדתית לסוגיה, ושזה ענין שלם ואנשים מדברים לפעמים על שינוי בחיים שקרה להם מתוך כך, והוא לא הצליח להבין על מה מדברים. אני חושב שאני דתי אמר, ואני גם חושב שאני עובד את הויה עבודה פנימית, אך החוויה הדתית הזו אינני יודע מה הוא, מוזר לי שטוענים פה שזה משהו מיוחד שקורה לאנשים דתיים ואני לא מבין על מה מדברים בכלל. עד שקראו בפניו המון דוגמאות ותיאורים ונכנסו עמו בדיבורים ובשיחה ונתנו לו משלים עד שבסוף פלט ‘אה, אתם מתכוונים למשל כמו שמרגישים כל שבוע במזמור שיר ליום השבת’? טוב נו, מעניין שזה סיפור שלם אצל החוקרים האלה.
ועוד שמעתי סיפור אחר שהיה צדיק אחד שקרה לו מאורע יוצא מגדר הרגיל בחייו, מסוג המאורעות הנקרים אחת או שתיים בחיים, ואינני זוכר היה זה כאשר נולד לו בנו הראשון או כאשר נישא לאשתו. והיו מכירים אותו כאיש מרגיש ושאלו אותו חבריו או אשתו אחר המאורע ומה הרגשת, וענה התאכזבתי, חשבתי שדבר גדול כזה בוודאי ארגיש שמחה והתרוממות עצומה, ובסוף נו כן זה היה יפה, משהו כמו שאני רגיל בקבלת שבת של שבת פשוטה.
ראיתי סבירים שבמסורות שלימות לא הדגישו ניסים כמו זה שדלק שמן של לילה אחת במשך שמונה לילות, כי לא חשבו שמדובר בחידוש יוצא מגדר הרגיל. אבל באמת יש כאן משהו יותר עמוק. כי הנס איננו כי אם הדבר הפלאי שאין מבינים ממה הוא נגרם. אבל מי שיודע למשל שבכל לילה שמדליקים נר מערבי בכוונה הנכונה הוא הולך ודולק עד מחר בערב, הרי הדבר באמת איננו נס אצלו כי אם מנהגו של עולם, בוודאי אם מכוונים את הכוונה הנכונה זה דולק עד לערב הבא ומה חידוש יש בדבר. בדיוק כפי שאם מכוונים את כוונת אנא בכח מתעלה הנשמה דרך העולמות ומה חידוש יש בדבר, איני יודע אפילו אם זה מוכיח שיש משהו נשגב בעולם, זה מוכיח שיש סדרים מסוימים שהם עובדים בדיוק כמו כל סדרים אחרים.
וכשבא מעשה הנזכר לפני חכמים אמרו, זה שאצל הצדיק הנזכר לא היה החוויה חידוש איננו חידוש. בוודאי לפי סגולת נפשו היה הדבר קל אצלו. אבל זה שהוא העיד על עצמו היה מקבל את השבת מידי שבוע בשבוע בתמידיות גם בשבת פשוטה זו לעשות את סדר עליית העולמות, זהו חידוש.
וזה הוכחת הנשגב בעולם הוא, שיש אפשרות לאדם לנהל את כל סדר חייו מיום ליום ומחודש לחודש באותה תמידיות של כוונת שמות. ללמוד את כל סדר כוונות האריז”ל ולעשות את כל סדר הכוונות והייחודים והעליות הוא דבר גדול ומפליא, אבל איננו נשגב כי אם תוצאה אחת של סדרי הסיבה ומסובב הנהוגים בעולם. אבל צדיק שמכוון את סדר הכוונות שקבע לעצמו מידי יום ביום ומידי שבת בשבת, זה דבר גדול ומפליא ונדיר.
הרבה מבקשים את סוד האריכות ימים. כלומר כיצד מגיעים אל העולם הנקרא אריך שהוא הנשגב ביותר בעולם הזה. ובגמרא מגילה ישנה סוגיה שלימה של שאלות שנשאלו לחכמים מאריכי ימים ‘במה הארכת ימים’? וכל המפרשים מתאמצים לפרש בכל דבר שנזכר שם איך הוא סגולה או מעלה המביאה לאריכות ימים. אבל האמת הוא שמסתמא כל אחד עשה את המתאים לו, ולא במעשים האלה ישנה סגולה בכלל. אבל במילה אחת משותפת לכל התשובות שם ישנה סוד וסגולה ופלא. והוא “מימי”. מי שנוקט מידה טובה אחת, בין יהיה מחשבה או הנהגה או פעולה, וינהג בה מימיו, הוא בן אדם, הוא שמאריך ימים, הוא שאור לילה אחת דולק אצלו שמונה לילות.
רשב”י העיד על עצמו באדרא זוטא, שכל ימיו היה מקפיד על יחוד מסוים להמתקת דיני השכינה חוץ מיום אחד שהתבטל ממנו, והיתה דין בעולם, ומאז התאמץ ביתר לא לשכוח. ומבלעדי העדות מן הסוג הזה לא היה רשב”י נחשב מקובל כלל. כי כשם שישנם הנהגות חיצוניות שהעושה אותם כל ימיו קונה מדרגה אחת כך יותר מכך ישנם מדרגות פנימיות. והם תלויות במחשבה ואין מי שיודע עליהם. אבל יש מי שכל בוקר חושב מחשבה מסוימת, ובו הוא מאריך ימים. ולא שאיננו שוכח ושב מזה, אבל הוא תמידות אצלו, להעלות נר תמיד, זהו חידוש.