א) בפרשיות אלה הנקראים תמיד בשבתות בין המצרים לא נדפסו כמעט פירושי הזוהר, פרשיות מטות מסעי דברים. ואמנם בפרשת מטות נדפס קטע אחד ורשום עליו שהוא מזוהר חדש, ובו נעסוק. ייתכן שהעניין כמו שכתב בספר מאור ושמש (פרשת בלק) שבימים אלה אין לעסוק בנסתרות אלא בפשטות התורה. והטעם לפי שהם זמני קטנות והסתרה יש למנוע מלבקש גדולות וללכת בפשט. ואולי ככה נהגו בעלי הזוהר ולפיכך לא רשמו מדברי תורתם בפרשית אלה.
אמנם לא ראיתי לרבותינו שינהגו ככה ומעולם לא פסקה תורת הסוד מפיהם אפילו ביום תשעה באב עצמו בנושאים השייכים ליום. ויש להרחיב בשורש. כי ידוע מרבותינו בעלי החסידות שנהגו להקל מאד באבלות הימים האלה ופעלו להפוך הימים לששון ושמחה, ולו מבחינת עבודתם הפנימית. עלינו לדייק בזה שלא לפרש באופן שאינו מועיל. ושני טעויות יש לי לשרש פה. הראשונה הוא נטיה כזאת לעקם כל דבר ישר, ואם כתיב ממעטים בשמחה יש לפרש ממעטים את הצרות על ידי השמחה, שזה פירוש הרבי מלובלין אבל צריך ליזהר לא להתרגל לשכוח את החשיבה הישרה ולעשות מכל העולם פלפולים בלבד כי אין זה טוב לא לנפש ולא לשכל. הטעות השניה