והשיג לכם דיש את בציר – הפיכת הצומות למועדים טובים

וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם. זהו הברכה הראשונה העיקרית החוזרת בוהיה אם שמוע וכו’, בעתם היינו בתחילת חודשי החורף ככתוב יורה ומלקוש.

וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ – כלומר תבואת הארץ חטה ושעורה, שזמנם בחודשי ניסן אייר סיון.

וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ – כלומר תאנה גפן ורמון זית ודבש, שזמנם מאוחר יותר בקיץ. וככלל הסדר בפרשת והיה אם שמוע ואספת דגנך – תחילה, ואחר כך תירושך – בחודש תמוז, ככתוב והימים ימי ביכורי ענבים והיה זה בחצי תמוז. ויצהרך – בחודש אלול והלאה.

ובאופן כללי נכללו כולם בשני המינים ‘הארץ ועץ השדה, המכונה להלן גם ‘עץ הארץ’. והם ‘בורא פרי האדמה’ עם ‘בורא פרי העץ’.

סדר כל הברכות וקללות באם בחקותי שהם מפרשים את הברכה הטבעית ה’נורמלית’, שיהיה הגשם והקציר בעתו. ואז מרחיבים לפרש הפלגות של הברכה וקללה. וכן פירש כאן אחר הברכה הנורמלית

וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֙יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע – פירוש, יתחברו לכם זמני פרי העץ עם זמני פרי האדמה.

כי בדרך כלל נשאר זמן פנוי אחר סיום הדיש שהוא סיום עבודת פרי האדמה, בטרם מכניסים אותו לאסיף, והתחלת הבציר שהוא פרי העץ. והפלגת הברכה הזו אומרת שלא תהיה לכם זמן פנוי, כי הדיש יגיע עד שעת הבציר. כלומר תהיו עסוקים בקציר פרי האדמה ובעיבודו מפסח ועד שבעה עשר בתמוז. ובציר ישיג את זרע – כלומר תהיו עסוקים בקציר פרי העץ ועיבודו עד חצי מרחשון שהוא זמן התחלת זרע האדמה לשנה הבאה.

והיינו בעצם ההבטחה שהימים האלה ייהפכו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. כי האסונות של ימי הקיץ תלויים בזה שהיפך ברכה זו מתקיימת ונשאר זמן הרבה פנוי בין סיום הקציר ובין תחילת הזרע, והיינו הפטרת תשעה באב “אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה נָבֵל”. ובזמן הפנוי הזה נאחזים הקוצים בכרם. כי אין די בקציר ולא בבציר. “עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ” קיץ היינו קצירת התאנים שזמנה בחצי אב, והנה כבר כלה כל זה ועדיין לא נושענו.

ועל כן “מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה”, צריכים לבכות בימי בין המצרים על ימי ביכורי ענבים שלא השיג בהם דיש את בציר. וצריכים לבכות בהמשך הימים בחודש אלול שאין תאנים בתאנה, כולי האי ואולי תעלה ארוכה לשבר בת עמי, ויחזרו לתורה ולהתהלל בהשכל וידוע אותי.

אבל לעתיד לבוא ‘והשיג לכם דיש את בציר’ – לא תצטרכו לבכות בתשעה באב. ‘ובציר ישיג את זרע’ – לא תצטרכו לעשות תשובה בחודש אלול. ואכלתם לחמכם לשובע – תגיעו תיכף ביום הזה אל ‘לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה’, והיינו ‘לשובע’, וכפי שהיה ראוי להיות ירידת משה ושני לוחות הברית ביום הזה. ואז תעשו סוכה ‘וישבתם לבטח בארצכם’ – תשבו בסוכה בלא דחילו, כפי שהובטח לנו בפרשת תשא ‘ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך’. ‘ונתתי שלום בארץ’ – בשמיני עצרת. והאמת והשלום אהבו.