אונקלוס תמיד מתרגם הופעות של השם “יקרא דהשם”. הרמב״ם והרמב”ן מתווכחים בפירושו אבל שניהם לא שמים לב לאופן התרגום בזה אלא כל אחד מדבר על התיאוריה איך זה, לרמב”ם במקום תנועה שהוא הגשמה ולרמב”ן במקום שהרמז לשכינה. אבל לענ”ד לכל תרגומיו של אונקלוס יש אותו יסוד שהוא מפרש ביטויים לפי המובן המילולי שלהם, וכל דבר שהוא מחליף מן המילולי הוא לפי פתרון המבואר במקום בכתובים.
והנה בפרשתנו נאמר, כי היום הויה נראה אליכם. ואחר כך נאמר פעמיים וירא כבוד השם. הרי לנו מקרא מפורש שהיראות השם והיראות כבודו הוא היינו הך, כל אחד יכול לפרש מובן זה כדעתו אני רק מראה את המקור לתרגום זה בכתוב.
וכמו כן, וזה דבר ששניהם לא שמו לב, כל פעם שיש מילת יחס כמו ל’השם, אונקלוס מוסיף “קדם השם”. כמו אדם כי יקריב קרבן להשם, קדם השם. וכן בכל דבר כמעט. והנה גם לזה מקור מפורש בכל פרשיות ויקרא שאומר על אותו דבר שנקרא קרבן להשם, המילה קרבן לפני השם. רק פה אני פחות בטוח שאונקלוס צודק כי ייתכן שיש הבדל בין מובן זה לזה, כי לפני השם זה תמיד מקום מסוים אחר שהתגלה או שוכן שם, כמו בכל פרשת שמיני שמודגש לפני השם, אחר שנראה אליהם. וכן נראה לי לאורך ויקרא שלפני השם משמעותו בקודש. אבל אונקלוס כנראה הבין שגם זה הפירוש היותר מילולי של עבודה ל”השם.