ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור – זה מדבר על לומדי ודורשי התורה הנקראים ‘קוצרי השדה’. אמר שכאשר אתה מלקט מן התורה דרושים וחידושים, אל ‘תסגור את כל הפינות’ בדרוש שלך. אינך חייב ליישב כל הקושיות. די לך שליקטת ושבעת והתענגת מדברי תורה, והותרת. לא כל מאמר צריך להיות מהודק עד הסוף. לא בנגלות התורה המכונים שדה, אינך חייב לכלות את פאותיו, ולא לחזור אחריך אם שכחת איזה מראה מקום או נשאר איזה שאלה בסוף הדרוש. כל שכן שלא בנסתרות המכונים כרם. יש פרט שצריך להישאר על הכרם. יש עוללות שאין כדאי לך להתעסק איתם. לעני ולגר תעזוב אותם, תשאיר מעט לבאים אחריך. אני ה’ אלהיכם, לי לבד השלימות היופי והסדר המהודק.
[ולכן חזר על המצוה בסמוך למצוות חג השבועות]